מבוא ומבנה המחקר

דף זה הוא חלק מתרגום "עושר האומות" מאת אדם סמית, מתורגם לעברית על־ידי שי שפירא. לפרטים נוספים לחצו כאן.

העבודה המתבצעת כל שנה בכל אומה היא המקור המספק לה את כל הצרכים והמותרות שהיא צורכת. אלה מורכבים תמיד משילוב בין התוצרת המיידית של אותה העבודה, וממה שנקנה באמצעות התוצרת של אותה העבודה.

מכאן נובע שככל שאותה התוצרת, או מה שנקנה באמצעותה, גדלה או קטנה ביחס לאוכלוסייה הצורכת אותה, כך האומה תהיה עשירה יותר או פחות באותם הצרכים והמותרות שהיא צורכת. אבל אותו היחס, בכל אומה, נשלט על־ידי שני גורמים: קודם כל, על־ידי הכישורים, המיומנות, והשכל שבהם נעשית העבודה; ובנוסף, על־ידי היחס בין מספר האנשים המועסקים בעבודה יצרנית, לבין מספר האנשים שאינם. לא משנה מצב האדמה, האקלים, או השטח שבשליטת אותה האומה – השגשוג או העוני שלה בכל שנה, בהינתן אותו המצב, תמיד יהיה תלוי בשני הגורמים האלה.

אותו עושר או עוני נדמה גם שתלוי יותר בגורם הראשון מאשר בשני. מבין האומות הפרימיטיביות המורכבות מציידים ודייגים, כל אדם המסוגל לעבוד עובד בעבודה פחות או יותר יצרנית, ומשתדל לספק, עד כמה שיוכל, את צרכי החיים, לעצמו ולאלה ממשפחתו או משבטו שלא יכולים לצוד או לדוג מכיוון שהם זקנים מדי, או צעירים מדי, או חולים מדי. אבל אומות כאלה הן עדיין עניות כל־כך, שלעתים קרובות מתוך מחסור לא נשארת להן ברירה, לפחות לדעתם, אלא ישירות להרוג את תינוקותיהם, או את זקניהם או את חוליהם, או לנטוש אותם למוות מרעב או מתקיפת חיות טרף. מבין האומות התרבותיות והמשגשגות, לעומת זאת, למרות שאנשים רבים בכלל אינם עובדים, ורבים צורכים תוצרת של פי עשרה, לפעמים פי מאה, עבודה לעומת אותם אלה שעובדים; ועדיין התוצרת הכללית של האומה כל־כך גדולה, שבדרך־כלל יש מספיק לכולם; ופועל, אפילו מהמעמד הנמוך והעני ביותר, אם יהיה חסכן וחרוץ, יוכל ליהנות ממנה גדולה יותר של צרכים ומותרות מאשר יוכל כל אדם מחברה פרימיטיבית להשיג.

הסיבות לשיפור הזה בפוריות העבודה, והסדר שלפיו התוצרת מסתדרת באופן טבעי בין האנשים השונים שבחברה, הן נושא הספר הראשון שבמחקר הזה.מה שלא יהיה המצב האמיתי של כישורים, יכולות ושכל שאיתם מתבצעת העבודה באומה מסוימת, העושר או העוני של התוצרת השנתית בה יהיה תלוי ביחס בין מספר האנשים המועסקים בעבודה יצרנית לבין מספר האנשים שאינם. מספר הפועלים היצרניים, כפי שנראה בהמשך, תמיד עומד ביחס ישר לכמות ההון המושקע בהפעלתם לעבודה, ולדרך שבה הוא מושקע. לכן, הספר השני יעסוק באופי ההון, באופן שבו הוא נצבר, ובכמויות העבודה השונות שהוא מעורר, בהתאם לדרכים השונות שבהן הוא מושקע.

אומות מתקדמות מספיק בכישורים, יכולות ושכל בביצוע עבודה, פנו לדרכים שונות מאוד באופן שבו הן מנהלות אותה; ולא כל אותם הדרכים סיפקו את אותה התוצאה מבחינת גודל התוצרת. המדיניות באומות מסוימות הייתה עידוד גדול לייצור באיזורי הכפר; באומות אחרות לייצור העירוני. כמעט אף אומה לא התייחסה באופן שווה לכל סוג תעשייה. מאז נפילת האימפריה הרומית, המדיניות באירופה הייתה תומכת יותר באומנות, ייצור ומסחר – התעשיות העירוניות, ופחות בחקלאות, תעשיית הכפר. הנסיבות שכנראה הובילו למדיניות הזו יוסברו בספר השלישי.

למרות שהתוכניות השונות האלה אולי נוצרו במקור מתוך אינטרסים ודעות קדומות של אנשים מסוימים, בלי התחשבות בהשפעתן על החברה בכללה, הן הולידו תיאוריות חדשות ושונות של כלכלה מדינית; חלק מהן מדגישות את החשיבות של התעשייה העירונית, אחרות את התעשייה הכפרית. לתיאוריות האלה הייתה השפעה משמעותית, לא רק על דיעות האנשים המשכילים, אלא על התנהגותם של שליטים ושל מדינות. השתדלתי, בספר הרביעי, להסביר בפירוט מירבי את התיאוריות האלה, ואת התוצאות המרכזיות שהן הולידו בתקופות שונות ובאומות שונות.

מטרתם של ארבעת הספרים הראשונים האלה היא להסביר מה יוצר את ההכנסה של קבוצה גדולה של אנשים, או להסביר מה אופי המשאבים אשר, בתקופות שונות ובאומות שונות, סיפקו את צורכיהם של אותם האנשים. הספר החמישי והאחרון עוסק בהכנסות השליט, או הממשלה. בספר זה השתדלתי להראות קודם כל מה הן ההוצאות ההכרחיות של השליט, או הממשלה; אילו מאותן ההוצאות צריך לממן האוצר הציבורי, ואילו מהן צריכים לממן רק חלקים מסוימים מהחברה, או רק אנשים מסוימים; ובנוסף, מה הן השיטות השונות שבהן יכולה לתרום החברה לאותו אוצר המממן את ההוצאות המוטלות עליה, ומה הם היתרונות והחסרונות המרכזיים של כל שיטה. לבסוף, מה הן הסיבות והגורמים שהביאו כמעט את כל הממשלות בימינו למשכן חלק מאותה ההכנסה, או לצבור חובות; ומה היו השפעותיהם של אותם החובות על ההון, התוצרת השנתית, והעבודה בחברה.