ספר ראשון, פרק 1: אודות חלוקת העבודה

דף זה הוא חלק מתרגום "עושר האומות" מאת אדם סמית, מתורגם לעברית על־ידי שי שפירא. לפרטים נוספים לחצו כאן.

השיפורים הגדולים ביותר בפריון העבודה, ובכישורים, המיומנות והשכל שאיתם היא מתבצעת, היו כנראה כתוצאה מחלוקת העבודה. את השפעתה של חלוקת העבודה על החברה הכללית יהיה קל יותר להבין אם נחשוב איך היא עובדת במלאכה מסוימת לדוגמה. נהוג להניח שהיא מתבצעת יותר מכל בכמה מלאכות מייגעות במיוחד, ואולי לא באחרות חשובות יותר: רק באותן המלאכות המייגעות המיועדות לסיפוק צרכים מצומצמים של מספר מצומצם של אנשים, שם מספר העובדים הכולל חייב להיות קטן; וכל העובדים מכל חלקי המלאכה יכולים לעתים קרובות להתכנס לבית־מלאכה אחד, תחת השגחת מנהל אחד.

לעומת זאת, באותם המפעלים המיועדים לספק צרכים גדולים של אנשים רבים, לכל חלק מהמלאכה נדרשים עובדים רבים, כך שלא ניתן בדרך־כלל לכנס את כולם לבית־מלאכה אחד. לעתים רחוקות נראה ביחד אנשים שעוסקים ביותר ממטלה אחת. לכן, למרות שבמלאכה כזאת העבודה עשויה להתחלק לחלקים רבים מאשר במלאכה קטנה יותר, החלוקה תהיה פחות ברורה לעין, ולכן פחות מוכרת.

ניקח לדוגמה מלאכה מייגעת מאוד, שבה חלוקת העבודה מוכרת מאוד – מלאכת ייצור הסיכות. פועל חסר הכשרה למלאכה הזאת (עם חלוקת העבודה, ייצור סיכות הפך למלאכה בפני עצמה), שאינו מתמצא בשימוש במכונות המתאימות לה (שאת המצאתן אפשרה כנראה אותה חלוקת העבודה), יוכל בקושי, במיטב מאמציו, לייצר אולי סיכה אחת ביום, ובטח לא יוכל לייצר עשרים. אבל באופן שבו המלאכה מתבצעת כיום, לא רק שייצור הסיכות הוא מלאכה בפני עצמה, אלא היא עצמה מתחלקת לכמה חלקים, רובם הפכו גם הן למלאכות בפני עצמן. אדם אחד מושך את התיל; אחר מיישר אותו; שלישי חותך אותו; רביעי מחדד אותו; חמישי משייף את החלק העליון לקבלת ראש הסיכה; ייצור הראש עצמו דורש עוד שניים או שלושה שלבים; הרכבת הראש היא מלאכה נפרדת; הלבנת הסיכות גם היא מלאכה; אפילו הצמדתן לנייר היא מלאכה נפרדת; וכך, מלאכת ייצור הסיכות מחולקת לבערך שמונה־עשר שלבים נפרדים, שבבתי־מלאכה מסוימים מבוצעים כל אחד על־ידי אדם אחר, אם כי באחרים ייתכן שאדם אחד יבצע שניים או שלושה מהם. אני עצמי ראיתי בית־מלאכה קטן שכזה, שבו עבדו רק עשרה אנשים, וחלקם ביצעו כל הזמן שניים או שלושה חלקים מהמלאכה. אבל אפילו שהם היו עניים מאוד, ולכן ללא גישה למכונות מתקדמות, הם היו מסוגלים, במאמץ רב, לייצר ביחד כשתים־עשרה ליברות[1] סיכות ביום. ליברה אחת מהווה יותר מארבעת־אלפים סיכות בגודל ממוצע. כלומר, אותם עשרה אנשים יכלו ביחד לייצר יותר מ 48,000 סיכות ביום. כלומר שכל אחד מהם, אם תרם עשירית מאותן 48,000 סיכות, אפשר להחשיב אותו כמי שייצר 4,800 סיכות ביום. אבל לו היו עובדים כולם בנפרד, בלי הכשרה לאותה המלאכה, ודאי לא היו יכולים לייצר עשרים סיכות כל אחד, אולי אפילו לא סיכה אחת; כלומר, לא אחד חלקי 240, אולי אפילו לא אחד חלקי 4,800 ממה שהם מסוגלים לייצר כרגע, כתוצאה מחלוקת עבודה טובה.

בכל מלאכה אחרת, התוצאות מחלוקת העבודה דומות לאלה שבמלאכה המייגעת הזאת, אם כי ברבות מהן העבודה לא יכולה להתחלק לכל־כך הרבה חלקים, או לחלקים כל־כך פשוטים. ועדיין, חלוקת העבודה, בכל מקום שהיא יכולה להתבצע, מכפילה פי כמה את פריון העבודה. ההפרדה בין מלאכות ועיסוקים שונים אלה מאלה היא כנראה תוצאה של אותו היתרון. ואותה ההפרדה היא בדרך־כלל חזקה ביותר באותן המדינות שנהנות מהרמות הגבוהות ביותר של ייצור ושגשוג; עבודה של אדם אחד בחברה פרימיטיבית הופכת לעבודה של אנשים רבים בחברה מתקדמת. בכל חברה מתקדמת, חקלאי הוא רק חקלאי ופועל ייצור הוא רק פועל ייצור. העבודה ההכרחית לייצור מוצר כלשהו, כמעט תמיד מחולקת בין מספר רב של עובדים. כמה מלאכות שונות אפשר למצוא בכל ענף מתעשיות הפשתן והצמר – ממגדלי הפשתן והצמר עצמם, דרך מלביני ומחליקי הבד, ועד לצובעי ומעצבי הבגדים! נכון שהחקלאות, מטבעה, לא מאפשרת חלוקת עבודה רבה במיוחד, או הפרדה מוחלטת בין עיסוק אחד לשני, כמו שמאפשרת התעשייה. לא ניתן להפריד באופן מוחלט בין הרועה לבין מגדל הדגנים, כמו שנהוג להפריד בין הנגר לבין הנפח. הטווה הוא תמיד אדם נפרד מהאורג; אבל החורש, הסוקל, הזורע והקוצר הם לעתים קרובות אדם אחד. בעבודות כאלה שזמינות רק בעונות מסוימות, בלתי אפשרי להעסיק אדם אחד בעבודה אחת בלבד מתוכן. חוסר היכולת לחלוקת עבודה מוחלטת כזאת במלאכת החקלאות היא אולי הסיבה לכך שהשיפור בפריון העבודה בה לא תמיד מתקרב לאותו
השיפור במלאכת הייצור. נכון שהמדינות המשגשגות ביותר בדרך־כלל מצליחות יותר משכנותיהן גם בחקלאות ולא רק בייצור; אבל יתרונן בייצור בדרך־כלל בולט יותר. אדמותיהן בדרך־כלל מעובדות טוב יותר, ועם יותר כוח־אדם וכסף שמושקע בהן, הן מצליחות לייצר יותר ביחס לגודל ואיכות האדמה. אבל אותו היתרון בתפוקה חקלאית בדרך־כלל אינו גדול במיוחד. בתחום החקלאות, פריון העבודה במדינה עשירה אינו תמיד גדול בהרבה מזה במדינה ענייה; בטח לא ברמה הנראית בתחום התעשייה. לכן, החיטה ממדינה עשירה, בלי הבדלי איכות, לא תמיד תגיע במחיר זול יותר לשוק מאשר במדינה ענייה. החיטה בפולין היא זולה בדיוק כמו חיטה מאותה האיכות בצרפת, אפילו שצרפת היא מדינה משגשגת ומתקדמת יותר. החיטה בצרפת, באותם המחוזות המגדלים אותה, היא באותה איכות וברוב השנים כמעט באותו המחיר כמו החיטה האנגלית, אפילו שמבחינת שגשוג וקידמה, צרפת יכולה אולי להיחשב נחותה מאנגליה. עם זאת, שדות החיטה באנגליה מעובדים טוב יותר מאלה בצרפת, ואלה בצרפת מאלה בפולין. אבל אפילו שהמדינה הענייה, למרות הנחיתות בעבודת החקלאות, יכולה במידה מסוימת להתחרות במדינה העשירה באיכות ומחיר החיטה שלה, אין לה שום סיכוי לתחרות דומה בתחום התעשייה, לפחות בתנאי שאותה התעשייה מתאימה למדינה העשירה בתנאי האדמה, האקלים, ואחרים. המשי בצרפת עדיף באיכותו וזול יותר מאשר המשי באנגליה, כי ייצור משי, לפחות בתנאים הנוכחיים של מכסים גבוהים על ייבוא משי גולמי, לא מתאים לאקלים האנגלי כמו לזה הצרפתי. אבל הכלים ומוצרי הצמר באנגליה עדיפים לאין שיעור מאלה בצרפת, וגם זולים יותר לכל רמת איכות. בפולין אומרים שאין כמעט תעשייה מכל סוג שהוא, חוץ מכמה בתי־מלאכה משפחתיים שחייבים להתקיים בכל מדינה.

הגידול הענק הזה בכמות העבודה שחלוקת העבודה מאפשרת לעובדים לבצע, מגיע כתוצאה משלושה גורמים שונים: קודם כל, השיפור במיומנות כל עובד; גורם שני, חיסכון בזמן האובד במעבר מסוג עבודה אחד לאחר; ואחרון, מהמצאת מכונות רבות חדשות שמסוגלות להקל ולחסוך עבודה, ולאפשר לאדם אחד לבצע עבודה של רבים.

קודם כל, השיפור במיומנות העובד בהכרח מגדילה את כמות העבודה שהוא מסוגל לבצע; וחלוקת העבודה, באמצעות צמצום מלאכתו של כל עובד למטלה אחת פשוטה, והפיכת אותה המטלה למקצוע היחיד של חייו, בהכרח משפרת את מיומנות העובד. נפח ממוצע, גם אם מומחה בשימוש בפטיש, אם מעולם לא ניסה לייצר מסמר, ומסיבה כלשהי יידרש לנסות זאת בנסיבות מסוימות, לא יוכל, ללא ספק מבחינתי, לייצר יותר ממאתיים או שלוש מאות ביום, וגם אלה יהיו מאיכות ירודה במיוחד. נפח שהתנסה בייצור מסמרים אבל ייצור מסמרים אינו עיסוקו הראשי, יכול אולי, במאמץ רב, לייצר לא יותר משמונה מאות או אלף ביום. אני ראיתי מספר נערים, בני פחות מעשרים, שמעולם לא עסקו באף מקצוע פרט לייצור מסמרים, וכשהשקיעו את מיטב מאמציהם יכלו כל אחד מהם לייצר יותר מ 2,300 מסמרים ביום. עם זאת, ייצור מסמרים בשום אופן אינו מהמלאכות הפשוטות ביותר. אדם אחד מפעיל את המפוח, מטפל באש במקרה הצורך, מחמם את הברזל, ומעצב את כל חלקי המסמר: בעיצוב ראש המסמר הוא נאלץ לשנות את כלי העבודה. המטלות השונות הנכללות בייצור סיכה או כפתור מתכת הן כולן פשוטות יותר, ומיומנותו של אדם שבכל חייו עוסק רק בביצוען תהיה גדולה בהרבה. המהירות שבה כמה מהמטלות האלה מתבצעות נראית גבוהה יותר ממה שמשקיפים מבחוץ היו מאמינים שיד אנושית יכולה לבצע.

דבר שני – היתרון המושג מחיסכון הזמן המבוזבז במעבר ממטלה אחת לשניה הוא גדול בהרבה ממה שהיינו משערים. לא ניתן לעבור במהירות רבה מסוג עבודה אחד לאחר, שמתבצע במקום שונה ועם כלים שונים. אורג מהכפר שמטפח גם חווה קטנה משקיע הרבה זמן במעבר מנול האריגה לשדה ומהשדה לנול. כששתי המטלות יכולות להתבצע באותו בית־מלאכה, הזמן האובד הוא ללא ספק קצר יותר. ועדיין, גם במקרה הזה מדובר בזמן לא מבוטל. אדם בדרך־כלל מתמהמה קצת במעבר מסוג עבודה אחד לאחר. כשהוא מתחיל את העבודה החדשה, הוא כנראה לא יהיה מאוד נמרץ ונחוש; חוסר החשק גורם לו לבזבז חלק מהזמן. אותו המנהג להתמהמה ולהתרשל, שקיים באופן טבעי ואולי הכרחי אצל כל פועל כפרי שחייב לשנות את עבודתו וכליו בכל חצי שעה, ולהעסיק את ידיו בעשרים מטלות שונות כמעט בכל יום מחייו, כמעט תמיד הופך אותו לעצלן ורשלן, ללא יכולת לעבודה נחושה, אפילו במקרים הדחופים ביותר. לכן, ללא קשר ליכולותיו הגבוהות או הנמוכות, הגורם הזה לבדו יפחית תמיד באופן משמעותי את כמות העבודה המתבצעת.

דבר שלישי ואחרון – כל אחד יכול לראות כמה עבודה מזורזת ונחסכת על־ידי שימוש במכונות מתאימות. אין צורך לתת דוגמאות. לכן אצביע רק על כך שהמצאת כל אותן המכונות המזרזות וחוסכות עבודה מתאפשר כנראה תודות לחלוקת העבודה. אנשים יכולים בסבירות גבוהה הרבה יותר לגלות שיטות יעילות וקלות יותר להשגת מטרה כלשהי כשמחשבתם נתונה למטרה אחת בלבד ולא מפוזרת בין מגוון רב של דברים. אבל, כתוצאה מחלוקת העבודה, כל מחשבת האדם נתונה למטרה אחת פשוטה ביותר. טבעי לצפות, אם כן, שאדם כזה או אחר מאלה העובדים במטלה כלשהי יגלו במהרה שיטות קלות ויעילות יותר לבצע את המטלה שלהם, בכל זמן שהדבר אפשרי. רוב גדול מהמכונות המשמשות את המפעלים המאפיינים בחלוקת עבודה גבוהה הן פרי המצאתם של פועלים פשוטים, שבהיותם מועסקים במטלה פשוטה כלשהי, באופן טבעי הקדישו מחשבה למציאת דרך פשוטה ויעילה יותר לבצע אותה. מי שזכה לבקר הרבה במפעלים כאלה ודאי ראה כמה מכונות יפהפיות, שהומצאו על־ידי פועלים כאלה, כדי להקל ולזרז את עבודתם. במנועי הקיטור הראשונים, נער היה מועסק באופן קבוע בפתיחת וסגירת הקשר בין הדוד לבין הצילינדר, בהתאם לעלייתה או ירידתה של בוכנה. אחד מאותם הנערים, שאהב לשחק עם חבריו, שם לב שעל־ידי קשירת חוט מידית השסתום שויסת את אותו הקשר לבין חלק אחר מהמכונה, השסתום נפתח ונסגר בלי התערבותו, ואפשר לו לשחק בחופשיות עם חבריו. אחד השיפורים החשובים ביותר שנעשו במכונה הזאת מיום המצאתה, נעשה כך מתגליתו של נער שרצה לחסוך לעצמו עבודה.

עם זאת, בהחלט לא כל השיפורים בתחום המיכון נעשו על־ידי אנשים שהשתמשו בעצמם באותן המכונות. שיפורים רבים נעשו בעקבות גאונותם של יצרני המכונות, מרגע שייצורן הפך להיות עיסוק בפני עצמו; ואחרים בעקבות גאונותם של אלה המכונים פילוסופים, או אנשי רוח, שמקצועם הוא לא לעשות משהו אלא להתבונן בהכול, ושבעקבות זאת מסוגלים לעתים קרובות למזג את יכולותיהם של חפצים רחוקים ולא־קשורים. עם התקדמות החברה, הפילוסופיה הופכת, כמו כל מקצוע אחר, לעיסוק המרכזי של קבוצה מסוימת של אנשים. וכמו כל מקצוע אחר, גם היא מתחלקת לענפים רבים, שכל אחד מהם מהווה עיסוק לסוג מסוים של פילוסופים; וחלוקת העבודה הזאת, כמו בכל מקצוע אחר, משפרת את הכישורים וחוסכת זמן. כל אדם הופך מיומן יותר בענף המסוים שלו, יותר עבודה נעשית בסך הכול, וכך המדע זוכה להתקדמות משמעותית.

אותה הכפלה משמעותית של הייצור בכל התחומים, הנובעת מחלוקת העבודה, היא זאת שמאפשרת לחברה מתוקנת להשיג את אותו השגשוג הכולל שמחלחל לכל שכבות החברה. כל פועל יכול לייצר הרבה יותר עבודה משהייתה נדרשת לו לפרנסתו האישית; ומכיוון שכל פועל אחר נמצא באותו המצב, הוא יכול למכור את אותו עודף התוצרת שלו תמורת עודפי התוצרת של האחרים; או, באותו האופן, תמורת המחיר שלהם. הוא מספק להם את מה שהם צריכים, והם מספקים לו את מה שהוא צריך, וכך שגשוג כללי מתפשט בכל שכבות החברה.

הסתכלו על צרכיו של הפועל הפשוט ביותר בחברה תרבותית ומשגשגת, ותוכלו להעריך שמספר האנשים שהיו מעורבים, גם אם בחלק מזערי, בסיפוק אותם הצרכים, גדול מכל שיעור. מעיל הצמר, לדוגמה, שמכסה את גופו של אותו הפועל, גם אם נראה גס ופשוט, הוא תוצרת עבודתם של פועלים רבים. הרועה, ממיין הצמר, המנפץ, הצבע, הטווה, האורג, ורבים אחרים, כולם צריכים לצרף את מלאכותיהם השונות להשלמת הייצור הזה, עד כמה שהוא פשוט. וחוץ מהם, כמה סוחרים וסבלים עסקו בהובלת החומרים מפועל אחד לאחר, שרבים מהם אולי חיים בחלקים שונים לגמרי של הארץ? כמה מלאכת מסחר וניווט, כמה בוני־ספינות, מלחים, תופרי מפרשים, שוזרי חבלים ודאי היו צריכים לעבוד כדי לאפשר לכל החומרים הדרושים להגיע אל הצבע, חומרים שלעתים קרובות מגיעים מפינות נידחות של העולם? וכמה סוגים שונים של עבודה צריך כדי לייצר את הכלים לעבודתם של כל אלה! שלא לדבר על מכונות מורכבות יותר כמו הספינה עבור המלח, המבטשה עבור המנפץ, ואפילו הנול עבור האורג. בואו נחשוב רק על מגוון העבודה הנדרשת ליצירת מכונה פשוטה כמו המספריים שאיתם גוזז הרועה את הצמר. הכורה, יצרן התנור להמסת העפרה, חוטב העצים, שורף הפחם המשמש בכבשן, יצרן הלבנים, מניח הלבנים, העובד המשגיח על התנור, הטכנאי, הנפח, כולם חייבים לשתף פעולה כדי לייצר אותם. אם נרצה לבחון באופן דומה את כל פרטי הלבוש שלו והרהיטים בביתו, חולצת הפשתן שעל גופו, הנעליים שלרגליו, המיטה שעליה הוא ישן וכל החלקים השונים המרכיבים אותה, המטבח שבו הוא מכין את מזונו, הפחם שמזין את המטבח, שנכרה מבטן האדמה ומובא אליו, אולי במסע ארוך בים וביבשה, וכל שאר כלי המטבח, הרהיטים, הסכינים והמזלגות, הצלחות שעליהן הוא מגיש את האוכל, המלאכות השונות הנדרשות להכנת הלחם והבירה שלו, חלון הזכוכית המכניס את האור והחום וחוסם את הרוח והגשם, וכל הידע והמיומנות הנדרשים ליצירת אותה המצאה נהדרת, שבלעדיה לא היה ניתן לחיות היטב באותם האזורים הצפוניים של העולם, ואיתם כל אותם הכלים הנדרשים ליצירת כל אותם פריטים; אם נבחן את כל אלה, ונבדוק כמה עבודה נדרשת ליצירת כל אחד מהם, אני מבטיח שניוכח שבלי שיתוף הפעולה של אלפים רבים של אנשים, גם האדם הצנוע ביותר במדינה מתקדמת לא יזכה לסיפוק כל צרכיו, גם אם נדמיין בטעות כמה
שהם מעטים. אכן, בהשוואה לחיי מותרות של אחרים, הצרכים של אותו אדם צנוע יכולים להיראות פשוטים וקלים מאוד; וייתכן אולי שרמת החיים של נסיך אירופאי היא לא בהכרח גדולה יותר מזה של איכר חרוץ וצנוע, באותה המידה שבה רמת החיים של אותו איכר גדולה מזו של מלכים רבים באפריקה, אף שאלה שולטים ללא עוררין בחייהם של עשרת אלפים פראים חסרי־כל.

[1] ליברה: כחצי קילוגרם (הערת המתרגם)