ספר ראשון, פרק 7: אודות המחיר הטבעי ומחיר השוק של סחורות

דף זה הוא חלק מתרגום "עושר האומות" מאת אדם סמית, מתורגם לעברית על־ידי שי שפירא. לפרטים נוספים לחצו כאן.

בכל חברה או אזור יש גובה ממוצע או מקובל של משכורות ושל רווחים בכל סוג עבודה או השקעה. אותו הערך נקבע, כפי שאראה בהמשך, גם על־ידי התנאים הכלליים בחברה, השגשוג או העוני שבה, מגמת ההתקדמות או הנסיגה במצבה הכלכלי, וגם על ידי התנאים המסוימים של כל סוג עבודה.

כמו כן, יש בכל חברה או אזור גובה ממוצע של דמי שכירות, שגם הוא נקבע, כפי שאראה בהמשך, גם על ידי התנאים הכלליים של החברה או האזור שבו נמצאת האדמה וגם על־ידי פוריות האדמה, הטבעית או המשופרת.

לאותם הערכים הממוצעים או המקובלים אפשר לקרוא המשכורות, הרווחים ודמי השכירות הטבעיים, במקום ובזמן שבו הם מקובלים.

כשמחיר סחורה מסוימת הוא לא פחות ולא יותר ממה שנדרש לתשלום השכירות על האדמה, משכורות העובדים, ורווחי ההון הנדרשים כדי לייצר, להכין ולשנע את הסחורה אל השוק, בהתאם לערכים הטבעיים של אותן המשכורות, הרווחים ודמי השכירות, אז נגיד שאותה הסחורה נמכרת במחירה הטבעי.

במצב כזה הסחורה נמכרת בדיוק תמורת השווי שלה, או תמורת העלות האמיתית לאדם שמביא אותה אל השוק; כי גם אם מה שבדרך כלל נקרא המחיר הראשוני של סחורה לא כולל את רווח האדם שקונה אותה ומוכר אותה מחדש, הרי שאם הוא ימכור אותה במחיר שלא יאפשר לו להרוויח בהתאם לרמת הרווח הממוצעת באותו האזור, הוא ייחשב כמפסיד; זאת מכיוון שאם הוא היה משקיע את הונו באופן אחר, הוא כן היה מרוויח את אותו הסכום. חוץ מזה, אותו הרווח הוא ההכנסה שלו, הוא המקור לפרנסתו. כמו שהוא משלם לפועליו את המשכורת שלהם, את הפרנסה שלהם, כך הוא מעביר גם לעצמו את פרנסתו שלו, שמתאימה לרווח שהוא מצפה לקבל ממכירת הסחורה. מכאן שאם הוא לא יקבל ממנה את אותו הרווח, לא נוכל להגיד שהמכירה באמת כיסתה את העלות האמיתית שלה.

מכאן נובע שגם אם המחיר שמאפשר לו את הרווח הזה הוא לא בהכרח המחיר הנמוך ביותר שבו סוחר כלשהו עשוי למכור סחורה כזאת, זה המחיר הנמוך ביותר שבו נצפה שסוחר ימכור את הסחורה לאורך זמן; כך לפחות בתנאי חופש מוחלט, שבו כל אדם רשאי להחליף מקצוע כמה שירצה.

המחיר הממשי שבו סחורה כלשהי נמכרת נקרא מחיר השוק שלה. הוא יכול להיות מעל, מתחת, או שווה למחיר הטבעי שלה.

מחיר השוק של כל סחורה נובע מהיחס בין הכמות המובאת לשוק לבין הביקוש בקרב האנשים המוכנים לשלם את המחיר הטבעי של הסחורה, כלומר את סכום המשכורות, השכירות והרווח שנדרשו לייצורה והבאתה לשוק. לאנשים האלה נוכל לקרוא הלקוחות הממשיים, ולביקוש נראה הביקוש הממשי, כי אותו הביקוש יכול להספיק למימוש הבאת הסחורה אל השוק. זה שונה מביקוש מוחלט. לאדם עני במיוחד אולי יש ביקוש לכרכרה; הוא אולי רוצה שתהיה לו כזאת, אבל אותו הביקוש איננו ביקוש ממשי כי הסחורה לא יכולה להגיע לשוק כדי לספק אותו.

כשכמות סחורה מסוימת שמובאת לשוק לא יכולה לספק את הביקוש, כל אותם האנשים שמוכנים לשלם את עלות השכירות, המשכורות והרווחים הנדרשים להבאתה יגלו שלא ניתן לספק את כולם בכמות שהם רוצים. במקום לוותר על הביקוש, חלק מהם עשויים להסכים לשלם יותר. מתחילה מייד להתפתח ביניהם תחרות, ומחיר השוק יעלה מעל למחיר הטבעי במידה כזו או אחרת, בהתאם לגודל המחסור בסחורה או לעושר היחסי של הלקוחות שמשפיע על נכונותם להתחרות. אצל מתחרים בעלי רמת עושר שווה, מחסור זהה יכול לגרום לנכונות גבוהה או נמוכה להתחרות בהתאם לחשיבות שכל אחד מהם מייחס לאותה הסחורה. וכך לדוגמה נוצר המחיר הגבוה של הצרכים הבסיסיים בעיר שנתונה תחת מצור, או סובלת מרעב.

כשהכמות המובאת לשוק גדולה יותר מהביקוש הממשי, לא ניתן למכור את כולה לאנשים שמוכנים לשלם את כל עלות המשכורות, שכירות ורווח שנדרשו להבאתה לשוק. חלק ממנה חייב להימכר לאנשים שמוכנים לשלם פחות. והמחיר הנמוך יותר שהם מוכנים לשלם ישפיע על המחיר שכולם ישלמו. מחיר השוק ירד מתחת למחיר הטבעי, בהתאם לגודל העודף בסחורה שיגדיל את התחרות בין המוכרים, ובהתאם לכמה חשוב להם להיפטר מהסחורה. אותו העודף יעורר תחרות גדולה הרבה יותר במקרה של סחורה מתכלה לעומת סחורה עמידה.

כשהכמות המובאת לשוק מספיקה בדיוק לביקוש הממשי, מחיר השוק מתייצב מעצמו על המחיר הטבעי כמעט במדויק. באותו המחיר ניתן למכור את כל הסחורה שהובאה, ולא יותר מכך. התחרות בין המוכרים השונים מאלצת אותם להסכים למחיר הזה, אבל לא למחיר נמוך יותר.

הכמות המובאת לשוק מתאימה את עצמה באופן טבעי לביקוש הממשי. לכל מי שמשקיע עבודה או הון בהבאת הסחורה לשוק יש אינטרס שהכמות לא תעלה על הביקוש הממשי, ולכל שאר האנשים יש אינטרס שהכמות לא תהיה נמוכה יותר.

אם בשלב כלשהו הכמות עולה מעל הביקוש הממשי, כמה ממרכיבי המחיר יירדו מתחת לרמתם הטבעית. אם זה יהיה השכירות, האינטרס של בעלי האדמה יהיה מייד להפסיק את הייצור בחלק מאדמתם; ואם המשכורות או הרווח, אז לפועל או לבעל ההון בהתאמה יהיה אינטרס להפחית את העבודה או השקעת ההון שלהם בייצור. במהרה תרד הכמות המובאת לשוק עד שלא תהיה גבוהה יותר מהביקוש הממשי. כל שלושת מרכיבי המחיר יעלו בחזרה לרמתם הטבעית, והמחיר כולו יחזור להיות המחיר הטבעי.

מהצד השני, אם הכמות המובאת לשוק תהיה פחותה מהביקוש הממשי, כמה ממרכיבי המחיר יעלו מעל לרמתם הטבעית. אם זה יהיה השכירות, לבעלי האדמות יהיה אינטרס להפנות יותר אדמה לייצור אותה הסחורה; אם המשכורות או הרווח, לעובדים ולבעלי ההון יהיה אינטרס לעבוד ולהשקיע יותר באותה הסחורה, בייצורה ובהבאתה לשוק. במהרה הכמות המגיעה לשוק תשתווה לביקוש הממשי. כל מרכיבי המחיר יירדו בחזרה לרמתם הטבעית, והמחיר הכולל יחזור להיות המחיר הטבעי.

מכאן שהמחיר הטבעי הוא המחיר המרכזי שאליו מתכנסים כל מחירי הסחורות כל הזמן. תקלות שונות יכולות לגרום למחיר לעלות הרבה מעבר אליו, או לרדת קצת מתחת, אבל לא משנה מה הם אותם המכשולים שעומדים בדרכו, הוא כל הזמן מתקדם לעברו.

כמות העבודה הכוללת המופעלת בכל שנה להבאת סחורה מסוימת אל השוק, מתאימה את עצמה באופן דומה לביקוש הממשי. היא פועלת באופן טבעי להביא את אותה הכמות המדויקת שתספיק לביקוש, אבל לא תעלה עליו.

אבל, בענפים מסוימים, כמות עבודה זהה תפיק בשנים שונות כמויות שונות מאוד של סחורה; באחרים, היא תפיק כמות זהה או כמעט זהה. מספר שווה של חקלאים יפיקו בשנים שונות כמויות שונות מאוד של חיטה, יין, שמן, וכו'. אבל אותו מספר טווים או אורגים יפיקו בכל שנה כמות זהה או כמעט זהה של בדים. התפוקה השנתית של תעשייה מסוימת יכולה להתאים לביקוש הממשי רק בממוצע; מכיוון שהתפוקה בפועל תהיה לעתים קרובות גדולה בהרבה או קטנה בהרבה מהממוצע, כמות הסחורה המובאת לשוק תהיה לעתים קרובות גדולה בהרבה או קטנה בהרבה מהביקוש הממשי. כך שלמרות שהביקוש אמור להישאר אותו הדבר, מחיר השוק צפוי לתנודות משמעותיות מעל ומתחת למחיר הטבעי. בענפי התעשייה האחרים, שבהם כמות עבודה זהה מביאה תפוקה זהה או כמעט זהה, היא יכולה להתאים טוב יותר לביקוש הממשי. מכאן שכשאותו הביקוש נשאר קבוע, מחיר השוק של הסחורה צפוי גם הוא להישאר קבוע, וקרוב יותר או זהה למחיר הטבעי. את העובדה שמחירי הבדים לא מתאפיינים בשינויים תכופים או גדולים כמו מחיר החיטה, את זה כולם יודעים מניסיון. מחיר הסחורה מהסוג הראשון משתנה רק עם שינוי הביקוש; מחיר הסחורה מהסוג השני משתנה לא רק עם שינוי הביקוש, אלא משתנה יותר ולעתים קרובות יותר עם השינוי בכמות הסחורה המובאת לשוק כדי לספק את אותו הביקוש.

התנודות הזמניות במחירי השוק של כל סחורה משפיעים בעיקר על מרכיבי המחיר שהולכים למשכורות ולרווח. החלק שהולך לשכירות אדמה מושפע פחות. דמי שכירות קבועים בכסף לא מושפעים מהן בכלל, לא בגובהם ולא בערכם. דמי שכירות שמוגדרים בכמות יחסית או מוחלטת מיבול האדמה, ערכם ללא ספק מושפע מהסכום השנתי של כל אותן התנודות הזמניות במחיר השוק של היבול, אבל גובהם בדרך כלל לא מושפע. כהגדרת תנאי החכירה, בעל האדמה והחקלאי שואפים, עד כמה שאפשר, לקבוע את גובה דמי השכירות בהתאם למחיר הממוצע והרגיל של הסחורה, לא למחיר המושפע מתנודות זמניות.

אותן התנודות משפיעות גם על גובה וגם על ערך המשכורות והרווח, בהתאם לעודף או המחסור של אותה הסחורה בשוק, או עודף או מחסור בעבודה. מצב אבל לאומי מגדיל את מחיר הבד השחור (כי במקרים כאלה השוק בוודאי יסבול ממחסור בו), ובהתאם מגדיל את רווחי הסוחרים שיש להם הרבה ממנו. הוא לא משפיע על משכורת האורגים. בשוק יש מחסור בסחורה, לא בעבודה. הוא מעלה את משכורות החייטים העצמאיים; פה השוק סובל ממחסור בעבודה. יש ביקוש ממשי ליותר עבודה משניתן להשיג. האבל מוריד את מחירי הבד והלבוש הצבעוני, ובכך מקטין את רווחי הסוחרים שיש להם הרבה כאלה. הוא גם מקטין את את משכורת העובדים המועסקים ביצירתם, לשישה או אולי שנים עשר החודשים שבהם הוא נמשך. במקרה הזה בשוק יש עודף גם בסחורות וגם בעבודה.

אבל למרות שמחיר השוק של כל סחורה, באופן הזה, מתכנס באופן קבוע, אפשר להגיד, לכיוון המחיר הטבעי; קורה שתקלה מסוימת, לפעמים מנסיבות טבעיות ולפעמים ממדיניות מסוימת, גורמת למחיר השוק של סחורות רבות להישאר במשך זמן רב מעל למחיר הטבעי.

אם מחיר השוק של סחורה מסוימת עולה משמעותית בעקבות עלייה בביקוש הממשי, האנשים המשקיעים בסיפוק אותה הסחורה משתדלים בדרך כלל להסתיר את השינוי. אם השינוי היה ידוע, הרווחים הגדולים שלהם היו מעודדים מתחרים חדשים להשקיע באופן דומה, כך הביקוש הממשי היה מסופק, ומחיר השוק היה חוזר להשתוות למחיר הטבעי, ואולי אפילו יורד קצת מתחתיו לתקופה מסוימת. אם השוק ממוקם רחוק ממגוריהם של הספקים שלו, הם אולי יוכלו לשמור על הסוד במשך מספר שנים, וליהנות מהרווחים החריגים שלהם בלי לסבול מכניסת מתחרים חדשים. אבל סודות כאלה, יש להודות, לא ניתן בדרך־כלל לשמור לזמן רב; והרווח החריג לא ישרוד הרבה אחרי שהסוד התגלה.

סודות בייצור ניתנים לשמירה יותר מסודות במסחר. צבע שמצא דרך להפיק צבע מסוים תוך שימוש בחומרים שעולים חצי מהמחיר הרגיל, יכול, עם התנהלות נכונה, ליהנות מפירות תגליתו לכל שארית חייו, ואף להשאיר אותה כירושה לצאצאיו. הרווח העצום שלו נובע מהמחיר הגבוה המשולם תמורת העבודה שלו. הוא כולל, כראוי, את עלות המשכורת הגבוהה. אבל מכיוון שגובהו עומד ביחס ישר עם כמות ההון העומד ברשותו, אותו היחס ייחשב גבוה במיוחד, והרווח ייחשב גבוה במיוחד.

שינויים כאלה במחיר השוק, אם כך, נגרמים מתקלות מסוימות, אבל השפעתם יכולה להימשך שנים.

יש תעשיות שדורשות תנאים גיאוגרפיים מיוחדים כל־כך, שכל האדמה במדינה מסוימת שניתן בה לגדל אותם עלולה לא להספיק לסיפוק הביקוש הממשי. במצב כזה ייתן שכל הכמות המובאת לשוק תימכר לאלה שמוכנים לשלם יותר מהעלות הנדרשת לשכירות האדמה, משכורות העובדים ורווח ההון הנדרשים לייצורה והבאתה לשוק, בהתאם למחירם הטבעי. סחורות כאלה עלולות לשמור על מחיר שוק גבוה למשך מאות שנים; והחלק מהמחיר שהולך לתשלום שכירות האדמה הוא זה שבמקרה הזה יהיה גדול מרמתו הטבעית. שכירות האדמה שמאפשרת גידולים כל־כך מיוחדים ומבוקשים, כמו כמה כרמים בצרפת בעלי תנאי קרקע טובים במיוחד, תהיה גבוהה מעבר לכל פרופורציה בהשוואה לאדמות אחרות באזור, פוריות באותה המידה ומעובדות באותה הרמה. שכר העבודה ורווחי ההון הנדרשים להבאת אותן הסחורות אל השוק, לעומת זאת, בדרך־כלל לא חורגות באופן משמעותי מאלה של תעשיות אחרות באותו האזור.

עלייה כזאת במחיר השוק, אם כך, נגרמת מנסיבות טבעיות שעלולות למנוע את סיפוק הביקוש הממשי, ועלולות להימשך כך לנצח.

מונופול שניתן לעוסק יחיד או לחברת סחר משפיע באותו האופן כמו סוד מסחרי או סוד ייצור. בעלי המונופול ידאגו להרעיב את השוק על־ידי סיפוק פחות מהביקוש הממשי, וכך יוכלו למכור את סחורתם במחיר גבוה מהמחיר הטבעי, ולהגדיל את הכנסותיהם, בין אם ממשכורות או מרווחי הון, הרבה מעל לרמתם הטבעית.

המחיר שגובה מונופול תמיד יהיה הגדול ביותר האפשרי. המחיר הטבעי, לעומת זאת, או המחיר בתנאי תחרות חופשית, הוא הנמוך ביותר האפשרי; אולי לא בכל רגע, אבל בסיכום לאורך זמן. מחיר המונופול יהיה הגבוה ביותר שניתן לסחוט מהקונים, הגבוה ביותר שהם צפויים להסכים לשלם; המחיר הטבעי יהיה הנמוך ביותר שהמוכרים יכולים להרשות לעצמם ועדיין לקיים את עסקיהם.

זכויות־יתר של תאגידים, תקנות העבודה[1], וכל אותם החוקים המגבילים את התחרות בעיסוקים מסוימים, פועלים באותו אופן, גם אם במידה פחותה. הם יוצרים סוג של מונופולים מורחבים שלעתים קרובות, בעיסוקים רבים ולתקופות ארוכות, שומרים על מחיר שוק גבוה מהמחיר הטבעי; ואיתם עולים המשכורות ורווחי ההון מעל לרמתם הטבעית.

עליות כאלה במחיר השוק יימשכו כל עוד החקיקה שגורמת להם נמשכת.

למרות שמחיר השוק של סחורה כלשהי יכול להישאר זמן ממושך מעל למחיר הטבעי, הוא לא נוהג להישאר זמן רב מתחת למחיר הטבעי. כשחלק מהסחורה נמכרת מתחת למחירה הטבעי, האנשים שהפסידו ירגישו זאת מיד, וימהרו להוציא כמות מסוימת מהאדמה, או העבודה, או ההון שהשקיעו בייצור אותה הסחורה, עד שהכמות המובאת לשוק כבר לא תהיה גבוהה מהכמות הנדרשת לסיפוק הביקוש הטבעי; וכך מחיר השוק יעלה בחזרה למחיר הטבעי. כך לפחות יהיה במצב של חופש מוחלט.

אותם תקנות עבודה וחוקי תאגידים, שבתעשייה במצב טוב מאפשרת לעובד להרוויח משכורת הרבה מעבר לרמתה הטבעית, בתעשייה מפסידה לפעמים מאלצת אותו להרוויח הרבה מתחת לרמה הטבעית. במצב הטוב, החקיקה מונעת מאנשים אחרים להיכנס לאותה התעשייה; במצב הרע, היא מונעת ממנו לעבור לתעשיות אחרות. אבל ההשפעה השלילית של חקיקה כזאת על אותה המשכורת היא לא איתנה כמו ההשפעה החיובית. המשכורת הגבוהה באופן מלאכותי כתוצאה ממנה יכולה להימשך מאות שנים, אבל המשכורת הנמוכה לא תימשך יותר מתקופת חייהם של אותם בעלי־המלאכה שהוכשרו לאותה העבודה בזמני השגשוג. אחרי פרישתם, מספר האנשים שיוכשרו לאותה המלאכה יתאים את עצמו באופן טבעי לביקוש הממשי. רק במקרה של חקיקה אגרסיבית כמו בהודו או במצרים העתיקה (שם חוקי הדת אילצו כל אדם לעסוק באותה המלאכה שבה עסק אביו, וניסיון להחליף מקצוע נתפס כחילול־קודש חמור), ייתכן שהמשכורות או רווחי ההון בתעשייה מסוימת יישארו מתחת לרמתם הטבעית במשך מספר דורות ברצף.

אלה הדברים שלדעתי ראוי לציין כרגע בנוגע לחריגות, הזמניות או הקבועות, במחיר השוק של סחורות ביחס למחירן הטבעי.

המחיר הטבעי עצמו משתנה בהתאם לרמה הטבעית של כל אחד ממרכיביו, משכורות, רווחי הון, ודמי שכירות; אלה, בכל חברה, משתנים בהתאם לנסיבות, לעושר או העוני שלה, להתקדמותה של החברה, דשדושה במקום, או נסיגתה לאחור. בפרקים הקרובים אשתדל להראות, באופן מקיף ומפורט עד כמה שאוכל, את הסיבות לאותם השינויים.

קודם כל, אשתדל להסביר מהן הנסיבות הקובעות באופן טבעי את גובה המשכורות, ואיך אותן הנסיבות תלויות בעושר או בעוני של החברה, להתקדמותה, דשדושה במקום, או נסיגתה לאחור.

שנית, אשתדל להראות מהן הנסיבות הקובעות באופן טבעי את גובה רווחי ההון; ואיך גם הנסיבות האלה תלויות באותם השינויים במצב החברה.

למרות שגובה המשכורות וגובה רווחי ההון שונים מאוד בתעשיות שונות, נראה שיש לעתים קרובות יחס מסוים גם בין המשכורות בכל עבודה, וגם בין הרווחים בכל השקעת הון. אותו היחס, כפי שנראה בהמשך, תלוי גם באופי התעשיות השונות, וגם בחוקים והתקנות בחברה שבה הן מתבצעות. אבל למרות שהוא תלוי בחוקים של החברה, אותו היחס נראה שאיננו תלוי ברמת העושר או העוני של אותה החברה, או בהיותה מתקדמת, מדשדשת במקום, או נסוגה לאחור. בכל אותם המצבים, היחס נשאר קבוע. הדבר השלישי שאשתדל להסביר הוא את כל הנסיבות השונות שקובעות את אותו היחס.

דבר רביעי ואחרון, אשתדל להראות מהן הנסיבות הקובעות את דמי שכירות האדמה, ושמעלות או מורידות בהתאם את המחיר האמיתי של כל התוצרים השונים שגדלים עליה.

[1] באנגליה של ימי אדם סמית הייתה חקיקה דרקונית בנושאי עבודה, שהגבילה את המחירים, המשכורות, הזכות להחליף עבודה, וכו'.

מודעות פרסומת