האם מיאנמר היא ישראל החדשה?

על הסכסוך הישראלי־פלסטיני יש הרבה דעות והרבה גירסאות, אבל עם דבר אחד לדעתי קשה להתווכח, למי שמתעניין מספיק בעולם – הנוכחות של הסכסוך הזה בתקשורת הבינלאומית היא מעבר לכל פרופורציה הגיונית. אפשר לחשוב שישראל צודקת או טועה, אבל העובדה שמוסדות בינלאומיים מקדישים לה כל־כך הרבה מההחלטות שלהם, העובדה שכל בניית בית על גבעה (גם אם מאמינים שהיא לא חוקית או מנוגדת להסכמים כלשהם) הופכת לכותרת בחדשות הבינלאומיות, העובדה שמתוך כל הסכסוכים בעולם, הסכסוך הזה מהווה סעיף במצע של כמעט כל מפלגה בחלק נכבד ממדינות העולם – זה מצב מוזר. אפשר לראות בו מצב שלילי או אולי חיובי אם אתם תומכים בהפעלת לחץ בינלאומי על ישראל לסיום הכיבוש (לדעתי זו אסטרטגיה גרועה, בלי קשר לשאלה אם זה ראוי או לא), אבל בכל מקרה חייבים להודות שזה מצב מוזר.

העניין הזה בטח לא חדש לכם, הרבה ישראלים מדברים עליו ומתלוננים עליו. מה שפחות נהוג לדבר עליו, הוא שישראל היא לא המקום היחיד שבו עולה טענה כזאת, ולא היחיד שבו היא נשמעת די הגיונית. דוגמה אחת מפורסמת היא סרביה – מדינה אירופאית, אומנם לא מהמפותחות יותר באירופה, שעברה מלחמת אזרחים קשה[1] ובמסגרתה עשתה הממשלה שלה כמה דברים איומים. אני חלילה לא רוצה להקל בסבלם של האלבנים בקוסובו, ולפניהם של הבוסנים, שתי אוכלוסיות שבבירור סבלו רדיפות קשות מצד הממשלה הסרבית. אבל אם הייתם צריכים לנחש מי תהיה המדינה היחידה (עד לאותו הזמן) שתותקף במבצע צבאי על־ידי נאט"ו, האם סרביה הייתה הניחוש שלכם? אני הייתי צעיר מדי באותו הזמן מכדי להבין מה קורה, אבל במבט לאחור נראה לי שאפשר בקלות להבין את הטענות מהצד הסרבי שהם "זכו" לתגובה שפושעים גדולים בהרבה לא זוכים לה.

אבל מה שגרם לי לכתוב את הרשומה הזאת, כמו שניחשתם מהכותרת, זו ההרגשה שמדינה חדשה מצטרפת למועדון המפוקפק הזה ממש בחודשים האחרונים. למי מכם שעוקב אחרי חדשות בינלאומיות, כמה פעמים שמעתם בחודשים האחרונים על מיאנמר (בורמה[2])? ובאיזה נושא שמעתם עליה?

העניין הזה מעניין במיוחד, כי עד לפני מעט מאוד זמן, מיאנמר הייתה דווקא אחת מאותן המדינות שסבלו מהתעלמות מוחלטת מהתקשורת העולמית שהעדיפה להתעסק תמיד בקומץ מדינות אחרות. מיאנמר הייתה סיפור עצוב של מדינה שהתחילה עם פוטנציאל גדול כאחת המדינות המפותחות ביותר באסיה בשנת עצמאותה (1948, כמו אחת הידידות הטובות שלה) וקצת מאוחר יותר נקלעה לסידרה של ממשלים צבאיים שדירדרו אותה לתחתית בכל תחום, והיא הפכה להיות נקודה במפה שזוכה בעיקר להתעלמות, עם כלכלה אפסית ודיכוי כללי של האוכלוסייה, אבל לא דיכוי מהסוג שמעניין את הקהילה הבינלאומית. מה שהפך את זה לעצוב עוד יותר היה שבניגוד לדיקטטורות רבות אחרות, הדיקטטורה פה לא נהנתה מאיזשהו רוב לאומני ומוסת ששמח על הדיקטטורה כל עוד היא ניצבת נגד מישהו שהוא שונא (כמו שאנחנו רואים הרבה פה במזרח התיכון). במיאנמר הייתה אופוזיציה דמוקרטית שבמעט ההזדמנויות שניתנו לעם לבחור הוא בחר בה ברוב עצום, שלא השאיר שום ספק לעולם שהעם במיאנמר רוצה דמוקרטיה. ולהשלמת התמונה, גם הייתה דמות מושלמת לבטא את הרצון הדמוקרטי הזה – אונג סן סו צ'י, ראשת מפלגת האופוזיציה הדמוקרטית שכולם הסכימו שהיא מדינאית מרשימה ודמוקרטית שתוכל להיות מנהיגה מצוינת למדינה, וגם פרס נובל לשלום היא קיבלה. בקיצור – סיפור יותר שחור־לבן מזה קשה למצוא, ועדיין, לא שמענו הרבה על הצורך הדחוף בשחרור העם הבורמזי מרודניו.

עד שלפני שנה, בשעה טובה זה קרה גם ככה. אני לא מספיק מומחה כדי להגיד למה זה קרה – התיאוריה המובילה ששמעתי היא שילוב בין סנקציות בינלאומיות והוריקן קשה שהקשה על הממשל הצבאי להמשיך במדיניות ה"לא אכפת מהעולם" שלו. בכל מקרה, זה קרה, והמפלגה הדמוקרטית ניצחה ניצחון מוחץ בבחירות והקימה ממשלה. אומנם החוקה עדיין שומרת לצבא עמדה מאוד חזקה בניהול המדינה, ולא ברור עד כמה הממשלה הדמוקרטית תוכל לפעול באופן עצמאי, אבל זה היה שינוי ענק ומקור עצום לאופטימיות, בתקופה לא מאוד מוצלחת לדמוקרטיה.

כל זה זיכה את מיאנמר במשהו כמו יומיים של כותרות בחדשות הבינלאומיות. אחרי הבחירות העולם חייך לעצמו וחזר להתעסק בדברים "מעניינים" יותר. ומה קרה שבזמן האחרון היא סוף סוף זוכה להופעה קבועה בחדשות? פשוט מאוד – היא הפכה להיות המטרה החדשה של האו"ם וארגוני זכויות האדם הבינלאומיים, על הרדיפות שסובלים מהן בני המיעוט המוסלמי באחת מהמדינות שם (מיאנמר כוללת כמה מדינות, קצת כמו ארצות־הברית או הודו), הרוהינג'ה. נסו לחפש באינטרנט חדשות ממיאנמר בחודשים האחרונים (ממקורות לא מקומיים). נסו לחפש חומר על הסכסוך, ותראו כמה זמן עובר עד שתמצאו מאמר אחד שנכתב על־ידי מישהו עם שם בורמזי, או מציג את נקודת המבט הבורמזית. ספוילר: המון זמן. מה שלא ייקח לכם הרבה זמן למצוא, זה חומר על "רצח העם" המתנהל שם, חומר על הגזענות והאיסלאמופוביה הקשה של הבודהיסטים המקומיים, וכמובן תלונות על כך שהעולם מתעלם מהם. אין ספק שזה טוב שאנחנו
יכולים לשמוע את נקודת המבט המוסלמית על הסכסוך. אבל לא טוב שאנחנו מקבלים רק אותה.

חשוב להבהיר – אני לא רוצה לזלזל באו"ם ובארגוני זכויות האדם הבינלאומיים (לפחות לא בכולם. על חלק מהם יש טענות שאני עוד אצטרך לבדוק בעתיד), ואני בטח לא רוצה לזלזל בסבלם של הרוהינג'ה, שכולם מסכימים שסובלים שם מרדיפות. מצד שני, כמו תמיד, צריך קצת פרופורציות. מיאנמר נמצאת בכמה מלחמות אזרחים במקביל בערך מאז הקמתה. מספר עמים שסביר מאוד שמעולם לא שמעתם עליהם, בעיקר הקאצ'ין, הקארן והשאן, לכולם יש טענות שנשמעות די סבירות על דיכוי מצד הממשלה. בינתיים, אני לא צריך לספר לכם שיש עוד כמה מדינות בעולם שמתנהלות באופן לא לגמרי תקין, וכמה אוכלוסיות בתוכן שסובלות דיכוי, שגם עליו החדשות לא מספרות לנו לעתים קרובות במיוחד. אז למה דווקא הם?

אי אפשר להיות בטוחים, אבל אולי כבר שמתם לב שיש פה איזושהי תבנית חוזרת. מאז שעלתה המפלגה הדמוקרטית לשלטון, המערב מרגיש בנוח להחשיב את מיאנמר כ"אחת משלנו", כלומר ממשלה שאפשר לדרוש ממנה לכבד זכויות אדם. כמו ממשלת ישראל היהודית וידידת המערב, כמו ממשלת סרביה הנוצרית והאירופאית. הקורבנות מצידם, הם מוסלמים, כך שהם "נהנים" ממכונה משומנת שמתמחה בהפיכתם לכלי ניגוח נגד המערב. כמו הפלסטינים וכמו האלבנים בקוסובו. נשמע מוכר? מה לגבי מדינות שכנות שמנפחות את העניין כדי להסיט את תשומת לב האזרחים שלהן מהשלטון המושחת שהם סובלים ממנו? הנה לדוגמה ראש ממשלת מלזיה נָגִ'יבּ רַזַק עומד בראש הפגנה נגד "רצח העם" שמנהלת מיאנמר נגד המוסלמים. אף מילה על חוקי הגזע הנהוגים במלזיה (נושא שחבל שלא יותר יודעים עליו, עוד אכתוב על זה בעתיד) ועל פרשיות השחיתות שהוא עצמו מעורב בהן.

ושלא יהיו טעויות, זו לא איזושהי קנוניה מוסלמית מרושעת כמו שיש אנשים שרוצים לטעון. סבלם של הרוהינג'ה הוא, עד כמה שאני מבין, אמיתי, וכך גם סבלם של הפלסטינים ושל האלבנים בזמנו. הבעיה היא שהם בכלל לא העניין פה. הבחירה איזו הפרת זכויות אדם עולה לכותרות ואיזו לא היא בחירה שלא ממש קשורה לזכויות אדם, ומייצגת בעיקר משחקי כוח בין מדינות חזקות שלא קשורות לא לישראל, לא לסרביה ולא למיאנמר. ויותר מזה, מי שצפויים לסבול מזה יותר מכל הם אולי הרוהינג'ה עצמם. אנחנו יודעים כבר איך זה צפוי להתפתח. ה"חברים" החדשים שלהם יעודדו אותם להילחם עד הרגע האחרון ולא להתפשר עם הממשלה ה"גזענית" וה"רוצחת". הממשלה הדמוקרטית החדשה, שהייתה יכולה להיות הסיכוי הטוב ביותר שלהם לחיים טובים במדינה שלווה שמכבדת זכויות אדם, תלמד שאין טעם להתפשר עם הגורמים האלה שלא יפסיקו להשמיץ אותם לעולם, ובמקרה הגרוע גם תסבול מאפליית הקהילה הבינלאומית ותתקשה לשרוד במשימה המאוד קשה של שיקום המדינה שנמצאת כרגע על הקרשים.

אז אם נחזור לרגע להתחלה – יש הרבה דעות והרבה גירסאות על הסכסוך בדרום־מערב מיאנמר, ואני לא יודע מי צודק. נשמע כאילו יש סיבות טובות להניח שיש אכן רדיפה קשה נגד המוסלמים שם. אבל איבוד הפרופורציות לא יעזור לאף אחד. לא למוסלמים הסובלים מרדיפות, ולא למדינה החלשה שצריכה עכשיו מאמצים כבירים כדי לשקם את עצמה ולצאת מהצרות שהביאו עליה עשרות שנות דיקטטורה. אני מקווה שמישהו בממשלת ישראל כבר התקשר לאונג סן סו צ'י (בתקווה שהיא לא כועסת יותר מדי על כל הנשק הישראלי ששימש את הממשל הצבאי שרדף אותה) ואיחל לה הצלחה בהתמודדות עם הצביעות הרבה שהיא עומדת להיתקל בה.

[1] טכנית המדינה שבה זה קרה הייתה יוגוסלביה, אבל סרביה היא לכל הדעות היורשת שלה.

[2] בדרך כלל אני משתדל לכתוב שמות זרים באופן נאמן כמה שיותר לשפה המקורית (חוץ ממקרים שבהם כתיבה שגויה כבר השתרשה בישראל), אז חשוב לי להבהיר – אני לא יודע הרבה על השפה הבורמזית, אז כל השמות הבורמזים במאמר הזה נכתבים על־פי הכתיב המקובל באנגלית. בעתיד אם אלמד קצת יותר על מיאנמר אולי אחזור ואתקן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s