תרחיש יום הדין של תורכיה מול רוסיה

כבר תקופה די ארוכה שפרשנים מדברים על הקרע המתרחב בין תורכיה וברית נאט"ו (ראו לדוגמה כאן וכאן), ומנגד היחסים המתחממים בין תורכיה ורוסיה. אני שומע הרבה דיבורים על זה מהזווית של יחסי תורכיה עם המערב, והשינוי במעמדה של תורכיה באירופה, או לחילופין מהזווית של יחסי רוסיה עם המערב ונסיונותיה של רוסיה לעקוץ את אירופה. אבל הייתי רוצה להעלות זווית אחרת שממנה אפשר לראות את העניין הזה, יותר כסוגיה של יחסי רוסיה־תורכיה, שאולי המערב בכלל לא ממש משחק בה תפקיד.

נתחיל בתקציר הפרקים הקודמים: רוסיה ותורכיה מצאו את עצמן בשני צדדים שונים של מלחמת האזרחים בסוריה, והיחסים ביניהן הלכו והתדרדרו, עד לשיא שלילי עם הפלת המטוס הרוסי על־ידי התורכים והסנקציות הרוסיות נגד תורכיה שבאו בתגובה. מאז, באופן די מוזר, בעיקר עם האגרסיביות של שתי הממשלות והנטייה שלהן לסכסוכים, היחסים השתקמו במהירות ופתאום רוסיה נראית החברה הטובה ביותר של תורכיה. עד כדי כך משתפרים היחסים, שכל מיני פרשנים מעלים את הרעיון שהיחסים עם רוסיה יכולים להיות חלופה עבור תורכיה ליחסים עם המערב, ולביטוי החזק ביותר שלהם – החברות התורכית בברית נאט"ו.

עכשיו בואו נעצור לרגע ונסתכל מנקודת מבט היסטורית יותר. רוסיה ותורכיה שתיהן הן גירסאות מודרניות של אימפריות בנות כמה מאות שנים. מאז ששתיהן עלו לגדולה החל מהמאה ה 16 בערך, היחסים ביניהן מורכבים משני חלקים: מלחמות, והפוגות בין מלחמות. הספירה הרשמית כוללת לא פחות מ 12 מלחמות, שרובן הסתיימו בסיפוח זוחל של שטחים מתורכיה לרוסיה, ובמקרים רבים הדבר היחיד שמנע מהרוסים לכבוש עוד יותר הוא התערבות של מעצמות המערב (בעיקר צרפת, וקצת בריטניה) שלא רצו לראות את רוסיה מתחזקת יותר מדי ומאיימת על האינטרסים שלהם (ומצד שני הם לא דאגו יותר מדי מהתורכים, שנחשבו חלשים מדי מכדי לאיים על מישהו). במלחמת העולם הראשונה העניינים קצת השתנו עם התפרקות האימפריות ועליית רוסיה הקומוניסטית מצד אחד והרפובליקה התורכית מהצד השני, אבל בסופו של דבר לא זכינו לראות כמה זמן זה יחזיק מעמד – ב 1952 תורכיה הצטרפה לנאט"ו וקיבלה מטריית הגנה מהמערב. מאותו הרגע הרוסים לא יוכלו לתקוף אותם בלי לפתוח מלחמת עולם.

לא יוכלו, אבל לא בהכרח לא ירצו. ממשלת רוסיה הנוכחית כבר התפרסמה במוכנות שלה לצייר מחדש גבולות, ובנטייה הולכת וגוברת להסתכל בחיבה על הימים ה"טובים" של סטאלין מצד אחד, ושל האימפריה הצארית מצד שני. נניח שבהנהגה הרוסית היו עדיין אנשים שרוצים להמשיך לנגוס בשטחים התורכיים, מה היה כדאי להם לעשות? מכיוון שהדבר העיקרי שכרגע מונע מהם לעשות את זה זו החברות של תורכיה בברית נאט"ו, יכול להיות שהדבר הטוב ביותר שהם יכולים לעשות זה לעודד את ארדואן לזנוח את נאט"ו ולעבור למגרש שלהם.

נשמע מפוקפק? נכון שרוסיה כנראה לא עומדת לבוא ולכבוש ישירות שטחים מלאים באוכלוסייה תורכית מוסלמית. אבל ממשלה רוסית שעדיין מסתכלת בעין רעה על הנוכחות התורכית מדרום יכולה גם לפעול בדרכים יצירתיות יותר. אחת הדרכים הנפוצות של אימפריות לעקוץ זו את זו הייתה תמיד עידוד מיעוטים בדלניים לפרוש ולהקים מדינה חדשה, שכמובן תהיה תלויה בהם וידידותית להם. וכאן נמצא נשק יום הדין הרוסי נגד תורכיה.

דמיינו את התרחיש הבא – ממשלת ארדואן ממשיכה במסע העיקש שלה לעצבן את כל העולם, ובסופו של דבר פורשת מנאט"ו. היא מתחילה לשתף פעולה באופן הדוק עם רוסיה. מאותו הרגע, הרוסים מקבלים חרב ענקית לידיהם שמונחת על צוואר המדינה התורכית. ברגע שארדואן עושה משהו שלא מוצא־חן בעיני פוטין, זה מתחיל – מישהו בממשלת רוסיה מתקשר למישהו בהנהגה הכורדית, ואומר לו שהגיע הזמן. אותו המישהו, מנהיג כורדי כלשהו שנבחר על־ידי הרוסים כמישהו שנוח להם לעבוד איתו, מכריז שנסיונות הפשרה נכשלו, ואין ברירה חוץ מפרישת האזורים הכורדיים מתורכיה והקמת מדינה כורדית עצמאית. במקום לחימת הגרילה המצומצמת שהם מנהלים כרגע, תתחיל לחימה כבדה עם מיטב הנשק והיועצים הרוסיים. במקרה הצורך, הצבא הרוסי יכול אפילו לפלוש ישירות לתורכיה – אחרי כל היריקות של ארדואן בפני האירופיים, האיראנים, הסינים, הישראלים, מי יטרח להילחם ברוסים למענו? בטח לא כשהרוסים ידאגו להישאר כמה שיותר בצללים, ולהשאיר את הבמה הראשית לכורדים, עם שזוכה (ודי בצדק, נראה לי) לאהדה כמעט מכל העולם. במצב כזה לצבא התורכי אין סיכוי, ומפת המזרח התיכון תצויר מחדש עם הרבה פחות תורכיה. התרחיש הזה יהפוך להיות עוד יותר קל אם עד אז כבר תוקם מדינה כורדית בעיראק, מה שבכלל לא בלתי אפשרי שיקרה (הנהגת המחוז הכורדי בעיראק כבר הודיעה שהיא מתכוונת לארגן משאל עם בנושא, ולממשלת עיראק לא נראה שיש כוח לבלום את זה).

ואם נרצה להיות ממש קיצוניים, זה לא חייב אפילו להיעצר בזה – בימי השפל הגדול של יחסי רוסיה ותורכיה אחרי הפלת המטוס הרוסי, כמה פוליטיקאים רוסיים התחילו לרמוז על פתיחה מחדש של נושא ישן – הסכם כַּרְס, הסכם שנחתם בין ברית המועצות לבין הרפובליקה התורכית הצעירה מיד אחרי ששתיהן הוקמו, והעביר לתורכיה שטחים שהיו בשליטה סובייטית, ונחשבו חלק מארמניה וגיאורגיה (שקצת לפני כן סופחו בעל כרחם לברית המועצות). לצערי אני לא מבין רוסית מספיק בשביל לדעת אם זה היה משהו רציני או סתם כותרות שטותיות בעיתון. אבל עקרונית, אם רוסיה תחליט לפרק את תורכיה, הם יוכלו בהחלט גם להעביר קצת שטחים לארמניה ואולי לגיאורגיה. ומי יודע? אולי אפילו ביוון עוד יימצאו כמה אנשים שמתגעגעים לסמירנה ואדריאנופוליס. אם המערב לא רצה להילחם ברוסים למען אוקראינה, הם בטח לא יעשו את זה בשביל תורכיה, ובטח לא אם תמשיך מגמת המהפך הפוליטי במערב, שמגביר את כוחם של מנהיגים אנטי־איסלאמיים ויחסית ידידותיים לרוסיה.

חשוב להבהיר – זו לא תחזית, אני לא אומר שכל זה עומד לקרות. מה שאני אומר זה שצריך לקחת בחשבון את האפשרות הזאת כשמדברים על הרעיון שתורכיה תפרוש מנאט"ו, או שנאט"ו תגרש את תורכיה. בסופו של דבר, הרפובליקה התורכית מעולם לא עמדה מול תוקפנות רוסית בלי ההגנה המערבית, וסביר להניח שהם מודעים לזה. רק אם הם באמת מונעים על־ידי טירוף מגלומני אפשר לדמיין אפשרות שהם באמת יחשבו על פרישה כזאת, ואם זה באמת יקרה – אז הם ישימו את עצמם בחסדי ולדימיר פוטין. וזה לא מקום שהייתם רוצים להיות בו.

9 מחשבות על “תרחיש יום הדין של תורכיה מול רוסיה

  1. אני רוצה להתיחס להפלת מטוס הסוחוי. צעד הגיוני? לא, הפוך מההגיון. ההגיון שלנו שונה משלהם. זה כמו שוק המניות, תעשה הפוך מההגיון הסכוי שתנחש נכונה גדול יותר. כמובן שיתכן פה מקרה של מייקאפ סקס, קודם נריב עד דם ואחרי זה יהיה קל יותר לפתח יחסים קרובים ואוהבים. מכיוון שמדובר במוסלמים שהחליטו להיות מערביים, וברוסים שגם ההגיון שלהם שונה הפוליטיקה בינהם בכלל פסיכודילית. המערב, והסינים הראו שהם לא יחפזו להכנס למלחמה, הרוסים והמוסלמים, כולל הטורקים עוברים מיד למכות. אולי הגישה של אובמה במקרה נכונה, לתת לרוסים לשקוע בבוץ המוסלמי, הם כבר במתחים עם אירן על מי ישלוט בסוריה. טורקיה איננה האימפריה שהיתה היא לא תסתבך עם דב רוסי ביחוד כשהאירופאים כבר הבהירו שלא יחלצו אותה.

    אהבתי

    • אני לא בטוח אם ההגיון שלנו שונה משלהם, או שפשוט הם מעריכים הרבה יותר מדי את עצמם. בכל מדינה, גם קצת פה בישראל, יש כמה אנשים שחושבים שהמדינה שלהם כל־כך חזקה שהם יכולים לעשות מה שבא להם ולא יקרה כלום. בתורכיה עושה רושם שהאנשים האלה כרגע בממשלה. בנסיבות כאלה, גם אם הם לא ירצו להסתבך עם הדב הרוסי, יכול להיות שזה ינחת עליהם – הדב הרוסי לא צריך הרבה כדי להחליט למחוץ מישהו.

      אהבתי

  2. מאמר מעניין על המשולש רוסיה, טורקיה וארה'ב.

    נטען בו שהרוסים והטורקים כנראה חושדים שממלאי תפקידים בממשל האמריקאי עומדים מאחורי גולן / נסיון ההפיכה בטורקיה / מאמצים לעורר אי יציבות בארצותיהם ע'י תמיכה במוסלמים אמביציוזים כמו גולן. חשדות שהם כנראה מופרכים, או מופרכים בחלקם, אך דוחפים את פוטין וארדוגן זה לזרועות זה.
    כולל תרומות תומכי גולן לקרן קלינטון, ההתנפלות על ג'נרל פלין ועוד.

    אולי זה חלק מההסבר לצעד המסוכן שעושה ארדואן בהתקרבותו לרוסיה ובהתרחקותו מהמערב.

    https://pjmedia.com/spengler/2016/12/02/general-flynn-talks-turkey/?singlepage=true

    אהבתי

  3. עניתי לתגובתך בבלוג של תמריץ. רק עכשיו עלה בדעתי שהיה ראוי להגיב בבלוג שלך, לפיכך העתקתי משם את התגובה.

    ==================================================================================
    לשי שפירא,
    אני שמחה שהגבת.

    למיטב ידיעתי אטאטורק הוא בעצם אבי אבות הלאומנות הטורקית.
    העותמנים, כמו כל שליטי האמפריות הגדולות, ניסו לשלוט על המוני לאומים, דתות ושבטים ולדכא את כל המלחמות הפנימיות ביניהם.
    הדגש שלו על הלאומיות הטורקית, הביא לחילופי אוכלוסין / לגירוש הנוצרים שחיו דורי דורות במערב טורקיה של היום, בטיעון שהם "יוונים" ולא טורקים. הוא גם זה שליבה את המלחמה הטורקית – כורדית בניסיונותיו למחוק את הלאומיות הכורדית ולאיינה.

    ___________________________________________________________________
    חלק מהערך אטאטורק בויקיפדיה:

    הרפובליקה הטורקית נוסדה ב-29 באוקטובר 1923, ומוסטפא כמאל נבחר לנשיאה הראשון. אף על פי שמבחינה חיצונית היה מדובר בדמוקרטיה, מוסטפא היה למעשה דיקטטור, אם כי דיקטטור מתון. יוקרתו, על כל פנים, הייתה כה גבוהה עד שבמשך כל שנות העשרים הייתה ההתנגדות לממשלתו מועטה. מוסטפא העריץ כמה אלמנטים בממשל של ברית המועצות ושל המפלגה הפשיסטית באיטליה, אך לא היה קומוניסט או פאשיסט. המדינה הגנה על הרכוש הפרטי, ומתנגדים פוליטיים לא קיבלו עונש גרוע יותר מהגליה למחוז מרוחק.
    מאידך גיסא, מוסטפא כמאל היה לאומן טורקי, השואף ליצירת מדינה טורקית הומוגנית. על פי הסכמה עם הממשלה היוונית, רוב המיעוט היווני גורש מהמדינה, והוחלף בזרם של פליטים טורקים מיוון ומבולגריה. הכורדים לא נרדפו, אך מוסטפא התעקש כי המדובר בטורקים אתנים. נאסר עליהם השימוש בשפתם ובתרבותם."
    __________________________________________________________________

    החלק המעניין לטעמי הוא שארדואן, כאשר עלה לשלטון, דווקא ניסה לשפר את היחסים עם הכורדים. הוא צידד במתן אפשרות לכורדים ללמד את שפתם בבתי ספר ולהכניס מפלגה כורדית לפרלמנט הטורקי. (מפלגה שסייעה מאוחר יותר לבחירתו החוזרת). להצדקתו טען – "כולנו, גם הטורקים וגם הכורדים, מוסלמים". מגמה לה התנגדו הרבה מאוד חילונים טורקים (כמו גם המיעוטים הלא מוסלמים שחשו, ובצדק, מאויימים).
    המכנה המשותף של האיסלם, בין הטורקים לבין הכורדים, לא נתפס בעיניהם כמספיק בכדי להימנע מהנסיון לדכא את הכורדים ולהביסם ע'י נקיטת יד קשה עוד יותר מבעבר. מה עוד שהם קלטו שארדואן, יריבם האידיאולוגי, ארגן לעצמו בדרך זו המוני מצביעים, וכוחם הפוליטי צפוי להיחלש.

    מה שמזכיר לי את העובדה שלא רק הליברלים החילוניים הקוסמופוליטים אלא גם הקומוניסטים, האחים המוסלמים וה "מדינה האיסלמית" הם למעשה תומכים נלהבים של הגלובליזציה, ופירוק כל הגבולות הלאומיים. אידיאולוגיות סותרות, ברוב ההיבטים, מזמנות לעיתים שותפים מוזרים לאותה מיטה.

    אהבתי

    • זה נכון, והמתיחות הזאת קיימת בהרבה מקומות בין לאומנים לבין קנאים דתיים. עוד דוגמה מעניינת היא באיראן – שם, גם בין השמרנים, יש לפעמים מתיחות בין הזרם האיסלאמיסטי שלא מתעניין בגבולות ובלאומים, ומצד שני הלאומיות הפרסית שעדיין מופיעה פה ושם (ואומרים שזה היה חלק מהמתיחות שהופיעה בסופו של דבר בין חמנאי ואחמדינז'אד, שני אנשים שמנוקדת מבט ישראלית היה קשה לראות את ההבדלים ביניהם).

      אהבתי

  4. אפילו אין צורך להרחיק עד איראן. החרדים, או ליתר דיוק הנהגתם, אינם פחות קוסמופוליטיים ממצביעי מרץ, ואינם סולדים פחות מהם מלאומיות ומגבולות בין מדינות. וזו גם אחת הסיבות העיקריות למתח בינם לבין הדתיים לאומיים ויש עתיד גם יחד. אני גם מניחה שבעיני לא ישראליים ההבדל בין החרדים לבין הדתיים הלאומיים יתפס ככמותי (מידת ההקפדה על קיום מצוות) ולא כאיכותי – אידיאולוגי.

    אגב, אם אתה מעוניין לעודד דיונים בין משתתפים בבלוג (איני יודעת אם זה נכון) – נראה לי שרצוי ליצור טור צדדי של תגובות אחרונות בבלוג. כך שמגיבים יוכלו לראות במבט חטוף האם נוספו תגובות לפוסט שעניין אותם, ושל מי (בלי צורך לפתוח שוב ושוב את התגובות לכל פוסט בכדי לבדוק האם התווסף אליהן משהו מעניין או למלא את הדואר הנכנס שלהם בהתראות).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s