האם אדם סמית עדיין רלוונטי?

לא פשוט לנהל דיון כלכלי רציני. כלכלה היא עניין מסובך, ובבתי הספר לא מנסים אפילו ללמד אותנו עליה, ובהתאם – כשבתקשורת מנסים לדבר על כלכלה, מה שיוצא זה בעיקר צרכנות; איפה המחירים גבוהים ואיפה לא, מה אנחנו יכולים לקבל מחברה כזאת או אחרת. אבל לכלכלה יש פוטנציאל הרבה יותר גדול מזה – גם המדינה, וגם כל אדם שרוצה להשיג יותר שגשוג מסתם משכורת חודשית, צריכים לקבוע מדיניות כלכלית. אז איך נעשה את זה?

אחד הדברים היפים בחקר הכלכלה, הוא שיש לו נקודת התחלה כמעט מובהקת – "עושר האומות" של אדם סמית[1]. הספר הזה נחשב בדרך־כלל בתור ספר הכלכלה הרציני הראשון בהיסטוריה, ופחות או יותר כל הספרים שבאו אחריו התייחסו אליו כנקודת פתיחה ובסיס. מכיוון שהספר גם זמין בחינם באינטרנט (הוא ישן מספיק בכדי שלא יהיו עליו זכויות יוצרים), קריאה שלו יכולה להיות נקודת הכניסה של כל אחד לדיון כלכלי עמוק יותר.

ולכן, אני מתחיל פרויקט קטן – תרגום הספר לעברית. התרגום יקרה בהדרגה ויהיה זמין באתר הזה, תחת רשיון CC-BY, כך שכולם יוכלו ליהנות ממנו. הקצב המתוכנן יהיה בערך פעם בשבועיים העלאת פרק אחד (הקצב עשוי להשתנות בהתאם לביקוש – אם אראה שאנשים מתעניינים במיוחד או מתעלמים במיוחד, זה עשוי להשפיע), כולל קצת פרשנות מצדי.

לפני שמתחילים, אפשר לשאול האם הוא בכלל עדיין רלוונטי? זו שאלה לא פשוטה. מצד אחד, סמית כתב את ספרו בתקופה שבה הכלכלה הייתה מאוד שונה מאיך שהיא היום – ימי המהפכה התעשייתית, כשהעולם עדיין היה עולם של מחסור, והדבר החשוב ביותר היה ייצור – מי שיכול לייצר יותר, לייצר מהר, לייצר בזול, יצליח תמיד להרוויח יותר. היום אנחנו, לפחות בעולם המפותח, חיים בחברות שפע שבהן פחות קל להרוויח על־ידי ייצור יעיל יותר וצריך לחפש שגשוג בדרכים אחרות. מצד שני, עולם המחסור עדיין קיים בחלקים נרחבים מהעולם, ולא פחות חשוב מזה – המערכת הכלכלית שלנו עדיין בנויה במידה רבה על היסודות האלה.

וחוץ מזה, זה פשוט ספר קלאסי ומעניין. מאז שגיליתי את פרויקט גוטנברג ניסיתי לקרוא הרבה ספרים קלאסיים, והרבה מהם, מה לעשות, לא ממש מעניינים. אדם סמית כותב היטב, כותב לעניין, וכותב ברור (גם אם נוטה לפעמים למשפטים ארוכים מדי). אני מקווה שתיהנו יחד איתי.

אנחנו מתחילים היום עם המבוא, והפרק הראשון מהספר הראשון (עושר האומות מחולק לחמישה ספרים, כל אחד מהם מחולק לכמה פרקים). המבוא מדבר על המטרה העיקרית של המחקר שלו – הבנה מה הופך מדינות מסוימות למשגשגות לעומת מדינות אחרות שנשארות עניות. ההבדל לדעתו היא בפריון העבודה של כל עובד, שבאותן המדינות הוא גבוה בהרבה, ורוב המחקר עוסק בהסברים ובסיבות לכך.

בפרק הראשון סמית מדבר על עיקרון חלוקת העבודה – הרעיון שהדרך להגביר את הפריון היא על־ידי חלוקת כל מלאכה להרבה מלאכות קטנות ופשוטות, שאת כל אחת מהן יכול לבצע אדם אחר (או מכונה). הרעיון מזוהה מאוד עם פס הייצור ועם הנרי פורד, אבל הוא כמובן עתיק הרבה יותר ואדם סמית מתאר אותו בפירוט. אני לא בטוח עד כמה שנויה במחלוקת כיום התועלת שהוא מייחס לחלוקת העבודה, אבל יכול להיות שמה ששנוי במחלוקת היום הוא החשיבות שלה, ושל הגדלת הפריון בכלל – אנשים שפחות מרגישים את המחסור אולי ירגישו, כשיקראו את אידיאל חלוקת העבודה של סמית, שזה לא שווה את זה – אולי "לא אנושי" שאנשים יקדישו את חייהם לפעולה אחת מונוטונית כמו חיתוך איזשהו תיל מתכת אלפי פעמים ביום. אבל המספרים שמביא סמית בפרק הזה מדגישים את החשיבות של הצעד הזה בהבאתנו לעולם השפע שאנחנו חיים בו כיום – יכול להיות שהיום אנחנו יכולים לפקפק בתועלת של העסקת אדם בעבודה מונוטונית ומייגעת כל־כך, אבל כדאי שנזכור שהעובדה שפעם אנשים עשו את זה, היא שנותנת לנו את הפריבילגיה בכלל לדבר על הדברים האלה עם מכשירי התקשורת המשוכללים שלנו, בזמן שאנחנו לא צריכים לדאוג ממחסור באוכל, או בבגדים, או בצרכים בסיסיים אחרים שפעם היו הרבה פחות מובנים מאליהם מאשר היום.

ראו כאן את התרגום. באופן כללי, הוספתי לשונית "תרגומים" לתפריט העליון של הבלוג, כרגע רק לאדם סמית, אבל מי יודע אם בעתיד יהיו דברים נוספים.

[1] במקור: "מחקר אודות האופי והגורמים לעושר באומות העולם"

6 מחשבות על “האם אדם סמית עדיין רלוונטי?

  1. התופעה הזאת קיימת גם בימנו אלא שכיום קוראים לה התמקצעות. רופא נהיה מומחה רק בחלק אחד מסויים, מנתח נהיה מתמחה רק בניתוח של חלק אחד בגוף. בכל תחום כמעט הנושא נהיה כל כך מורכב שאיש מקצוע אחד עושה רק דבר אחד מסויים. פרט לפוליטיקה. זה אולי לא מגביר את הפריון אלא את איכות העבודה.

    Liked by 1 person

  2. כל הכבוד על המאמץ.

    לדעתי כלכלה זה עניין הרבה יותר פשוט ממה שמוצג לפשוטי העם. (את האינטלקטואלים מורחים עם הסברים מפותלים).
    החידה הזאת פוענחה מזמן ברובה ורק מוצגת כמסובכת בשביל לשלוט ע"י טכנוקרטיה(שליטה פוליטית מרכזית
    באמצעות "מומחים"- כמובן מומחים מטעם בעלי אינטרסים נסתרים).

    תפיסתי(אם אורי זוכר) היא בין ביל סטיל(בצד השמאלי של המפה) – The Secret of Oz MOVIE

    לבין גלעד אלפר(גם מלך לא קטן) בצד הימני של המפה.
    https://www.youtube.com/user/MegaGilada

    בלי ספק הבייבי שלי זה הסוד של וורגל למורת רוחו של אורי.
    http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2011/12/blog-post_21.html

    ואי אפשר לא לתת כבוד לקומיקס הכלכלי הנהדר
    http://www.kav.org.il/%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A1/44-%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A1-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-1?highlight=WyJcdTA1ZTdcdTA1ZDVcdTA1ZGVcdTA1ZDlcdTA1ZTdcdTA1ZTEiXQ==

    אהבתי

  3. אלדד אלדד, חבר יקר חבר חביב תתמקד בנושא ולא סביב. הסוד של וורגל הוא על גבול המיתוס ואין לו גיבוי והוכחה אלא משל היה. אבל נגיד שהיה אז מה עכשיו? נבקש מביבי להדפיס שקל שמאבד מערכו כל חודש? איך אפשר לעשות משהו עם הסיפור הזה? תראה איזה יופי של פרויקט יש פה, מתרגמים לנו ספר קלאסי אני כבר מת לקרוא את הפרק השני כדי שנוכל לפרוץ בדיון סוער. כבר עברו שבועיים ויום נקווה ששי יעמוד בהבטחתו.

    אהבתי

    • תראה כמה לא סביר מה שאתה אומר:
      ספר ישן אתה מת שיתרגמו למרות שהוא תיאורטי לחלוטין.
      סיפור מהעבר(מהעבר הקרוב יחסית לא ימי התנך) שעבד לא מעניין אותך.
      ומי זה ביבי – זה בובה של ארה"ב(כמו כל השאר).
      הכוח יבוא רק מהעם.
      אנשים כמוך צריכים להשתכנע קודם.
      ברגע שיש רוב לדיעה מסוימת זה רק עיניין של זמן עד שהמנהיג מוחלף.

      אהבתי

  4. אורי, יש כאן אוניברסיטה שהתיישרה עם האמת וטוענת שהכסף שהבנקים מייצרים
    בא מהאויר.
    ז"א מלווים כסף לא קיים לא את הכספים של המפקידים.
    אבל בתור משרתת של השלטון היא כמובן מצדיקה את השיטה בכך שהיא נותנת דוגמה מהעבר:
    צייד הרג צבי ורוצה למכור את הבשר לחקלאי שיתן לו חיטה תמורת זה.
    הבעיה היא שהחיטה עוד לא גדלה ,החקלאי רעב לבשר עכשיו והבשר יכול להתקלקל(בדר"כ עדיף טרי
    על מעושן).
    הצייד נותן את הבשר לחקלאי תמורת חוב והנה "הדילמה נפתרה" חייבים חובות בכלכלה.

    מה שהם כמובן לא אומרים זה שאין ריבית בהלוואה הזאת.
    אם מכל סיבה שהיא החיטה לא תמסר לצייד בזמן או בכלל זה לא אומר בהכרח שהחקלאי ישלם ריבית/יאבד רכוש.
    הצייד יכול לא לתת לו בשר פעם הבאה אלא לחקלאי אחר,אולי לקבל פיצוי כלשהוא שמוסכם בינהם.
    רחוק שנות אור מהשיטה הכלכלית הקיימת.

    ההבדל בין לתת משהו תמורת משהו עתידי לבין הלוואה עם ריבית הוא ענק.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s