חופש הביטוי ומדינות מתוקנות

בתזמון מושלם יצא שאני קורא בימים אלה את "אודות החירות" מאת ג'ון סטיוארט מיל, ספר שחלק נכבד ממנו מדבר על חופש הביטוי ומסביר למה הוא חשוב. והנה, במיוחד לכבודו, מגיעה דוגמה מצוינת לשלטון שלא מאמין בחופש הביטוי: מרין לה־פן עומדת לעמוד לדין על שפירסמה בטוויטר שלוש תמונות של הוצאות להורג מטעם דאע"ש. היא עומדת לדין על "הפצת תמונות אלימות".

לא מדובר פה באיזושהי הטעייה, התמונות אמיתיות לחלוטין. לא מדובר בהוצאת דיבה, היא בסך הכול הגנה על תנועתה מההשוואה לדאע"ש. אפילו קשה להגיד שמדובר בחוסר נימוס – אחרי בקשה ממשפחתו של אחד ההרוגים מהתמונות, היא הורידה את התמונה שלו. אז על מה הבעיה? אם נשאל את לשון החוק, כפי שאני רואה בהודעת הפרלמנט האירופי על הסרת החסינות שלה, הבעיה היא שהיא הפרה את החוק הצרפתי האוסר על "הפצת תמונות אלימות שצפויות לפגוע בכבוד האדם". והם מגדילים ומוסיפים ש"אומנם התמונות שפרסמה הגב' לה־פן זמינות לכולם לצפייה דרך גוגל, ופורסמו מחדש באינטרנט פעמים רבות מאז שפורסמו אצלה, אבל זה לא משנה את העובדה שאופיין האלים צפוי לפגוע בכבוד האדם".

אני בספק אם צריך אפילו לכתוב עד כמה זה אבסורדי. האם כבוד האדם ייפגע מזה שהיא משתפת את התמונות בטוויטר, ולא מזה שהתמונות פורסמו בכל מקום בתקשורת? האם כבוד האדם כל־כך רגיש שהוא לא יצליח להתגבר על הכאב ולסגור את חלון הדפדפן שאף אחד לא הכריח אותו לפתוח? נראה לי שהתשובה ברורה. קשה לי להאמין שיש מישהו, לא משנה אם מאוהדי לה־פן או לא, שמאמין ברצינות שהחלטה כזאת היא תביעה כנה לצדק ולא רדיפה פוליטית. האם איזה ז'וזף אקראי ממרסיי שהיה מעלה תמונה כזאת לטוויטר שלו היה עומד לדין? תחליטו אתם. האם הפרלמנט האירופי היה מצביע להסרת החסינות הפרלמנטרית של פוליטיקאי אם זה היה מישהו אחר, אולי מישהו שאוהב את האיחוד האירופי? תחליטו אתם.

ולא שזה חסר תקדים. בשנים האחרונות התנהל בהולנד משפט אבסורדי לא פחות, שבמסגרתו חירט וילדרס עמד לדין על ששאל באסיפת בחירות אם הם רוצים "יותר או פחות מרוקאים" בהולנד, לקריאות תגובה "פחות" מהקהל. בישראל זה כנראה היה עושה קצת כותרות בחדשות על "השד העדתי", אבל קשה לי להאמין שאפילו עורך הדין הלהוט ביותר היה מנסה לערב את בית המשפט. אבל זוהי אירופה של היום. סקרים הראו שמעט מאוד אנשים בהולנד באמת האמינו שיש פה איזשהו משפט רציני ולא רדיפה פוליטית, גם כאלה שרחוקים מלהצביע לוילדרס.

כמו שכבר אמרתי בעבר, אני לא חובב גדול לא של וילדרס ולא של לה־פן, אבל לא חוכמה גדולה לרצות חופש ביטוי לאנשים שאנחנו אוהבים. חופש הביטוי הוא מהדברים שממשלה שמתרגלת לקחת, לא בקלות תיתן בחזרה. היום סתמו פיות לאנשים ה"לא נחמדים" – מחר ה"לא נחמדים" האלה יהיו בעצמם הממשלה ואז נצטרך לקוות מאוד שהם יהיו אחראיים מספיק כדי לא לרדוף את המתנגדים שלהם כמו שאלה רדפו אותם. וגם אם לא – אם הממשלה ה"נחמדה" היום סותמת את הפיות שלהם, מחר זה יכול להיות כל אחד אחר שלא ימצא חן בעיניה. רדיפה פוליטית היא משחק באש, והיא כנראה סימפטום למצבו הקשה של האיחוד האירופי. ככל שממשלה חלשה יותר, ככה היא מרגישה יותר צורך לרדוף את מתנגדיה – הפרנויה מתחזקת, התחושה שהברברים בשער אז חייבים לעשות משהו, התחושה שאין מה להפסיד. אם הפרלמנט האירופי חושב שאין לו דרך אחרת חוץ מרדיפה משפטית למנוע מהפופוליזם לפרק אותו, אם ממשלת צרפת חושבת שאין לה דרך חוץ מרדיפה משפטית למנוע ממרין לה־פן להיות נשיאת צרפת, אז הם כנראה צודקים. והם רק מזרזים את התהליך – בהולנד המשפט המגוחך רק חיזק את וילדרס בסקרים, ואני לא אופתע אם אותו הדבר יקרה גם ללה־פן.

וזה מגוחך במיוחד כי דווקא המומנטום איתם כרגע – הסקרים בצרפת צופים ללה־פן הפסד בסיבוב השני בבחירות לנשיאות. הסקרים בהולנד צופים לוילדרס התחזקות מתונה יותר ממה שחשבו בימי השיא, שכנראה לא תספיק לו כדי לעשות מהפך פוליטי מוחלט בהולנד (אלא אם הוא ישכיל לעשות איזושהי עסקה עם כוחות מתונים יותר כמו שכתבתי בעבר, אבל בינתיים נראה שהכוחות המתונים האלה לא מתלהבים מהרעיון).

בכל מקרה, המפסיד הגדול פה הוא חופש הביטוי. הייתי כותב יותר על למה הוא כל־כך חשוב, אבל לא פשוט לעשות את זה בכמה פסקאות, אולי מתישהו פשוט אתרגם גם את ג'ון סטיוארט מיל. כשמדברים בישראל על דברים פגומים בשלטון אוהבים להשתמש בביטוי "מדינה מתוקנת" – במדינות מתוקנות עושים ככה, במדינות מתוקנות עושים אחרת. אומרים את זה ובדרך־כלל חושבים או על ארה"ב, או על אירופה (ומבחינת התקשורת בדרך־כלל "אירופה" זה צרפת), או על בריטניה. אז למי שאוהב דמוקרטיה, כדאי לזכור – לארה"ב יש בעיות, לאירופה יש בעיות, לישראל יש בעיות, ואף מדינה איננה "מתוקנת". אולי בפעם הבאה שרוצים לשפר משהו בישראל, עדיף להגיד: "בתור מדינה מתוקנת, כדאי שנתנהל טוב יותר כדי לשמש דוגמה למדינות הפגומות". אם בישראל מתלוננים על "סתימת פיות" כשהממשלה מחליטה לא לממן איזשהו ארגון, אולי זה אומר שהמצב די טוב – הנה אנחנו רואים איך נראית סתימת פיות אמיתית, ודווקא ממי שחשבנו שהן "המדינות המתוקנות".

30 מחשבות על “חופש הביטוי ומדינות מתוקנות

  1. קיימת סתירה בין האידיאל הדמוקרטי לבין האידיאל האירופי.
    בעצם ההקמה של הפרלמנט האירופי – כוחם של אזרחי מדינות אירופה, להשפיע על ההחלטות שיכולות לשנות את חייהם, הצטמצם משמעותית. כל הסמכויות הנמצאות כעת בידי "פקידי בריסל" היו בעבר הלא רחוק בידי ממשלות שנבחרו ישירות ע'י אזרחיהן.
    חלק יעריכו שאזרחי אירופה ויתרו על חלק מכוחם הדמוקרטי בכדי להפחית את סכנת המלחמות ו/או בכדי לעודד שגשוג כלכלי, וזו עסקה כדאית. היורוסקפטים כמובן יפקפקו בכדאיות העסקה וירצו לבטלה.
    אך ברור שאי אפשר להתפלא על כך שהפרלמנט האירופי קיבל עוד החלטה המצמצמת את הדמוקרטיה.

    אהבתי

    • זה נכון, ונראה לי שעוד הרבה כותרות נקבל בשנים הקרובות מהסתירה הזאת. מדהים בעיני שהאירופאים ממשיכים להצביע לממשלות שהביאו על עצמן את הצרה הזאת. מה שכן, נראה לי שהאירוסקפטיים יותר ויותר מפקפקים לא רק בכדאיות העסקה, אלא בעד כמה באמת היא נכונה – שגשוג כלכלי די בבירור לא מגיע כיום לאירופה, ומדינות הדרום והצפון מאשימות אלה את אלה, ולגבי הפחתת סכנת המלחמות, הסקפטיים יגידו שהאיחוד הוא תוצאה של השלום ולא גורם שלו (יש לי מאמר בדרך על השלום האירופי הזה, אני מאחל לו הצלחה אבל בכלל לא אופטימי).

      רק חשוב להדגיש שלא מדובר בהכרח על ממשלות חסרות אונים מול האיחוד הלא־דמוקרטי – במקרה לה־פן, לדוגמה, זו צרפת שמעמידה אותה לדין, האיחוד בסך הכול מועל בתפקידו לאכוף את החסינות הפרלמנטרית (שזה נושא שאולי הייתי צריך לדבר עליו קצת במאמר). עם כל בעיות האיחוד, במקרים רבים הממשלות האלה מאמצות בשמחה את הכלים האנטי־דמוקרטיים.

      אהבתי

      • מצטער, אני מתקשה לראות את הסתירה, ובחלק שאני רואה יש הסבר סביר. האיחוד האירופאי הוקם מתוך מחשבה שיש למנוע מלחמות עולם אחת ולתמיד. בתהליך הזה כל אחד נותן מעט עצמאות. במשך הזמן החלק הכלכלי שיחק תפקיד מרכזי יותר והדור של היום לא ידע את ההרס.
        סתירה בין האידיאל הדמוקרטי לבין האידיאל האירופי? יש סתירה בין מתן סמכויות לממשלה לבין דמוקרטיה, יש סתירה בין מתן רשות לאבא ואמא לחנך את הילד לבין דמוקרטיה. בארה"ב לרשות הפדרלית יש יכולת להגביל את ה"דמוקרטיה" של המדינות. נטען שהעובדה שטראמפ זכה למרות שכ 3 מליון מצביעים הצביעו לקלינטון יותר מאשר לו וזו לא דמוקרטיה. איפה יש באיחוד האירופאי הגבלת הדמוקרטיה? המטרה היתה להפוך את אירופה למדינה אחת. 5 מליון בריטים פנסיונרים שגרים מחוץ לבריטניה מצביעים לפי האינטרסים של המדינה בה הם גרים ממש כמו שחיפה תצביע נגד האינטרס של תל אביב אם זה מגביל אותה. איך אפשר לקרוא לזה סתירה? זה צרות אופקים, התפלפלות מהי דמוקרטיה מגוחך להעלות את הנושא. ואיך היית רוצה שהאירופאים יצביעו? למי? להפרד ולהתנתק? כשהיה שגשוג כלכלי כולם היו מאושרים, הפרדות לא תשפר את המצב הכלכלי רק תרע אותו. בסופו של יום אם הם יצלחו ויעברו את המשבר האיחוד האירופאי רק יעשה טוב לדמוקרטיה ולאזרח הקטן.
        אם לדעתך אני טועה אנא הסבר

        אהבתי

      • אחד העניינים המרכזיים הוא בדיוק זה שהמטרה המוצהרת לא הייתה להפוך את אירופה למדינה אחת – האיחוד האירופי הוקם כארגון שיתוף פעולה כלכלי. המגמה להפוך אותו למדינה אחת מגיעה בדרך כלל מצד הפקידים בבריסל, שיש ויכוח לגבי עד כמה אפשר לראות בהם נבחרי ציבור. במשאלי עם וסקרי דעת קהל רואים לעתים קרובות שהאזרחים הרבה פחות נלהבים מהאפשרות הזאת.

        עקרונית אפשר לדמיין מצב של מעבר לפדרציה אירופית באופן דמוקרטי, אבל האיחוד במתכונתו הנוכחית לא נראה שעושה את זה. הפקידים דוחפים לעוד ועוד אינטגרציה לא מתוך איזשהו מנדט מהאזרחים, אלא תוך השתדלות "לעקוף" את האזרחים כמה שיותר.

        לגבי שגשוג כלכלי – אני לא מספיק מומחה לעניין, ואני לא בטוח אם קיים אדם מומחה מספיק לכלכלה כדי לחזות דברים כל־כך מורכבים, אבל נראה לי שיש בהחלט טיעונים טובים לסברה שמדינות דרום אירופה יוכלו לצאת מהמשבר יותר בקלות בלי להיות כבולות למטבע שהן לא שולטות עליו, ושכמה ממדינות צפון אירופה יוכלו לשגשג יותר אם תוכלנה בחופשיות לממש כלכלה חופשית יותר בלי להיות כבולות לפרוטקציוניזם (ובמידה מסוימת הסוציאליזם) של המדינות החלשות יותר. אין ספק שיש כמה מדינות שיכולות להפסיד מתרחיש כזה, מדינות שכיום רוכבות בכיף על האיחוד בכל מיני צורות, ולהן אולי היה שווה להישאר.

        אהבתי

      • ההשתדלות לעקוף האזרחים לא דמוקרטית אבל מטרתה למנוע בירוקרטיה ואנרכיה והיא לטובת האזרח לא לטובת הפקיד. מה כבר האזרח הקטן מבין? עדרים של בעלי דעות קולניים ואלימים שרואים רק הבועה בה הם חיים. הציבור בחלקו הפך את הפוליטיקה לאופנה חברתית. כמו שאי אפשר לבקש מאזרח שיבין שזכות הביטוי והזכות להביע דעה מתיחסת לכל נושא, גם לנושאים שלא לטעמו ושאינם פוליטיקלי קורקט, בודאי אי אפשר לבקש מאכר יוני להבין מה קורה בפרלמנט האירופאי ומה התמונה הגדולה, בשביל זה יש לו מנהיגים שנבחרים דמוקרטית.
        התביעה נגד לה־פן, זו לא המדינה שמעמידה אותה אלא יריב פוליטי שמשתמש בלחץ הציבורי על המערכת. לפעמים אין הבדל רב בין לחץ ציבורי למשפט. אנשים מאבדים את עבודתם והקשרים החברתים שלהם אם הם מביעים דעה מנוגדת לכללים.
        יתכן שיש מדינות שישגשגו אם יפרשו מהאיחוד, גם קליפורניה יכלה להיות מדינה עשירה, והמיסים של תושבי תל אביב מפרנסים את תושבי ג'לג'וליה. אבל תושב ג'לג'וליה בעל יוזמה או בנו יכולים לעבור לתל אביב ובן איכר יוני יכול להשכיל בגרמניה. ככה זה ובסופו של דבר זו הדמוקרטיה המעשית

        אהבתי

      • פה אנחנו כבר נכנסים לדיון של האם דמוקרטיה זה טוב או רע – דיון שבעיני הוא חשוב ומומלץ, אבל קצת חורג מנושא הרשומה הנוכחית. אני סקרן, אם את/ה רואה באזרח הקטן "עדרים של בעלי דעות קולניים ואלימים", אז מה בעצם המשמעות של בחירה דמוקרטית במנהיגים? האם את/ה רואה יתרון לדמוקרטיה על־פני דיקטטורה נאורה?

        אהבתי

  2. נראה שממש השתדלת לא להזכיר את מערכת הבחירות בארה"ב וטראמפ. אולי אם נעקוב ונתבונן על מה שקורה בארה"ב, על התנהגות המצביעים שפחות מורכבים מהאזרחים האירופאים נוכל לקבל רעיונות לגבי העתיד באירופה. האם אנחנו בפתח סגנון שונה של פוליטיקה וחברה מערבית כפי שכל השינויים הקיצוניים סביבנו מצביעים או שרק המטולטלת נמצא בקצה ותתיצב.

    בארה"ב הנושא של מערכת הבחירות האחרונה היה "נמאס לנו" המשפט המקובל, אלא שהוא קושר לחוסר היכולת להתבטא. אנשים מפגינים את שאט הנפש שלהם על ידי התבטאויות קיצוניות. מכיון שאצל הדמוקרטים סדר וארגון ורגישות מופתית הקצינו, אנשים שלא כל כך מעורים בשיח החברתי שמחוץ לעיירה שלהם לא הצליחו להסתדר אתו ומכיון שהם ברובם רפובליקנים השידוך בין מורת הרוח מהשיח-חדש לדמוקרטים היה צפוי. יש משהו לא טבעי בכך שאתה לא יכול להביע את דעתך מחשש שמישהו יפגע ואתה תסומן. בפוליטיקה ככה אתה מתחם את האוהדים שלך.
    את ג'וליאן אסאנג' מאשימים באונס היות ולא השתמש בקונדום, את נתניהו בעישון סיגרים מופרז. את אל קפונה הרשיעו על אי תשלום מיסים. כנראה שבתקופה שבה המדיה חזקה ומגיעה לכל בית ולכל סלולר קל להשתמש בשיטות שפעם השתמשו כדי להרשיע קרימינלים כדי להכפיש את מי שלדעתי גם הוא קרימינל אז לא נדקדק בקטנות.
    השכנה שלי בדרך כלל נוטה לדחוף את אפה לעינינים לא לה ולשאול שאלות אישיות בבוטות כדי שיהיה לא נעים לסרב לענות, אבל כששאלתי אותה בת כמה היא היא נעלבה והגיבה בתוקפנות. זה בתגובה לצפיה שלך "שהם יהיו אחראיים מספיק כדי לא לרדוף את המתנגדים שלהם כמו שאלה רדפו אותם". ביחסים חברתיים ופוליטים אין transitive

    אהבתי

    • לא הייתי אומר שהמצביעים האמריקאים "פחות מורכבים". העניינים שם שונים, הרשומה הזאת הייתה על חופש הביטוי ונראה לי שבארה"ב, גם אם יש גורמים פרטיים שמאוד מחפשים להעניש אנשים שמבטאים דעות לא נכונות, על פגיעה ממשלתית בחופש הביטוי עוד לא שמעתי (ושם יש מנגנונים חוקתיים חזקים יותר כדי למנוע מקרים כאלה).

      בכל מקרה, לגבי "האם אנחנו בפתח סגנון שונה של פוליטיקה וחברה מערבית" – לדעתי התשובה היא לחלוטין כן. אם נסתכל על כמה מאות השנים האחרונות, כל כמה עשורים יש שינוי גדול בסדר העולמי ולדעתי (ועוד אכתוב על זה בפירוט במאמר עתידי) מצפה לנו משהו כזה בסבירות גבוהה בעתיד הקרוב. נראה לי שהשיטה הפוליטית הנוכחית פשוט לא מתאימה לשינויים החברתיים והטכנולוגיים.

      אהבתי

  3. לשי,
    אני תומכת בטענתך שאנו בפתח שינוי פרדיגמה של חברה ממשל ופוליטיקה בעולם המערבי.

    אחד הסמנים לשינוי הוא דווקא הפופולריות האדירה של מפלגתה של מרין לה פן שהוזכרה בפוסט זה (בין אם תזכה להיבחר לנשיאות צרפת ובין אם לא. בשנים האחרונות הוכח, פעם אחר פעם, שיכולת הניבוי של סקרי דעת הקהל מאוד נמוכה).

    מפלגתה של לה פן היא למעשה מפלגה "נציונל סוציאליסטית" במובן המקורי של המונח, לפני שמפלגתו של היטלר שינתה את משמעותו. זו מפלגה שהיא גם מאוד מאוד לאומנית / אנטי גלובליסטית / תומכת בפירוק האיחוד האירופי + מפלגה שהיא גם מאוד סוציאליסטית. אפילו יותר מהמפלגה הסוציאליסטית השמאלית של צרפת. מיקום של מפלגות על ציר ימין – שמאל אינו רלוונטי לגביה. היא גם מאוד ימנית וגם מאוד שמאלית.
    למעשה, גם את טראמפ לא ניתן למקם בבירור על ציר ימין – שמאל. מה שמוכיח שציר זה אינו רלוונטי יותר לסיווג אידיאולוגיות פוליטיות ומפלגות.

    קשה לשרטט בבירור את הפרדיגמה החדשה, זו שתחליף את פרדיגמת המאה ה 20 של הימין מול השמאל.
    בבלוג של תמריץ ניסיתי לטעון שהפרדיגמה החדשה תהיה המאבק בין גלובליסטים על לאומיים לבין אלו המנסים לבנות חומות הפרדה ולשמור עליהם. טענה שנתקלה בהתעלמות מוחלטת (כנראה מנומסת) מכל המגיבים בבלוג זה, פרט לאחד ששלל אותה די בבוטות. מה שהבהיר לי שעדין לא הצלחתי לשרטט בבירור את הפרדיגמה החדשה, למרות שלהערכתי אני בכיוון הנכון.

    אהבתי

    • אני בהחלט מסכים לגבי הגלובליסטים מול מפרידים. לדעתי, המניע העיקרי לשינוי הוא שהאינטרנט והגלובליזציה פחות או יותר שברו את הלאומיות בעולם המפותח. כשאנשים יכולים להיחשף בלי הגבלה לאנשים וחומרים מארצות אחרות, קשה לשכנע אותם שיש משהו מיוחד דווקא באוסף האקראי של האנשים שמרכיב את המדינה שלהם. זה מצידו מעלים את הלגיטימציה של מדינת הלאום, ונשאר איזשהו ואקום אידיאולוגי שצריך איכשהו למלא אותו – מה בעצם הסיבה שאנשים מסוימים שייכים איתי לאותה המדינה ואנשים אחרים לא. התשובה של הגלובליסטים היא שאין סיבה, לכן הם שמחים לקדם הגירה בלתי מוגבלת מצד אחד, והתרחבות מבנים על־לאומיים כמו האיחוד האירופי מצד שני. התשובה של המפרידים היא שגם אם אין משמעות ללאומיות בפני עצמה, צריך לשמור על המדינה הקיימת כי התפתחו בה במשך השנים דברים טובים כמו חופש ושגשוג, ולא ברור אם מצטרפים מבחוץ יוכלו להזיק לזה.

      בגלל זה עליית המפלגות ה"לאומניות" כיום היא בעצם הרבה פחות לאומנית ממה שנהוג לחשוב – הצעד הראשון של כל המפלגות האלה בדרך למעלה היה להיפטר מכל הלאומנים מהסוג הישן, אלה שבאמת דיברו על עליונות הלאום שלהם. אנשים כמו וילדרס ולה־פן לא מדברים בשם "הלאום" אלא בשם ערכים ליברליים או נוצריים או רפובליקניים (כל אחד בהתאם למה שהולך אצלו במדינה), והם מחבקים בחום כל מיני קבוצות שלא שייכות ללאום אבל כן חולקות את הערכים שהם מדברים בשמם – כמו היהודים ומיעוטים ליברליים אחרים, או מהגרים ממדינות מפותחות. זה בולט במיוחד במקרה של לה־פן שהעיפה מהמפלגה לא פחות מאשר את אבא שלה במסגרת המהפך הזה.

      חוץ מזה, נראה לי שבמצב החדש גם מתעצם מאוד קו שבר אחד שתמיד היה קיים, אבל נראה לי שלא היה כל־כך מרכזי – עניין העיר מול הכפר. הנה לדוגמה ניתוח מעניין של הבחירות בארה"ב כמירוץ מובהק בין מפלגת העיר (הדמוקרטים) למפלגת הכפר (הרפובליקנים):

      http://www.cracked.com/blog/6-reasons-trumps-rise-that-no-one-talks-about/

      אהבתי

    • קמיליה , למען הסדר הטוב , יש לציין שהשולל ההוא שלל בבוטות את [הניסיון לשייך] את מתנגדי טראמפ מהימין למחנה ה"גלובליסטים" .(…ובכך להוציא אותם מהמחנה ולגמד את הביקורת שלהם עליו)

      השולל גם כתב\שאל פעם(מזמן , מזמן) אצל תמריץ את השאלה הבאה :
      "אולי מה שאירופה צריכה האמת היא תנועה [ניאו-רומנטית] חדשה?"
      במובן "שכאשר מוכל הרעיון הרומנטי על אומה שלמה, הוא מתבטא ברצון לתת ביטוי לייחודי ולאותנטי שברוח העם".
      = פרדימה חדשה-ישנה.

      שי , אחלה בלוג.
      אורי , cheers!

      Liked by 1 person

  4. אורי המליץ על הבלוג הזה קראתי התרשמתי ואני בהחלט אמשיך לעקוב אחרי הכתבות ולהגיב במידת העניין..
    נושא של חופש הביטוי זכויות האדם כבוד האדם וחופש היצירה אלה ואחרים הם יסודות חשובים ביותר בחברה דמוקרטית..
    אני מסכים עם שי שאסור להגביל את חופש הביטוי היות והגבלה מן הסוג הזה מעוררת מחשבות על חולשה של הממסד ולא על חוסנו.. יחד עם זה אסור להתעלם מהסתה גזענית פרוע וכמובן מאנטישמיות גלויה הן מצד השמאלי של המפה הפוליטית ומהצד הימני ויש דרכים לפעול כנגד מסיתים ואסור לעבור על כך בשתיקה…העולם התרבותי כפי שאנחנו מכירים אותו משתנה מול עינינו ולא תמיד לטובה יש תזוזה מתחת לפני השטח ויום מן הימים כולנו עשויים להיות מופתעים מהתפרצות חברתית אדירת ממדים בעצמה של הר געש בוער חשוב עם כן להתריע בעוד מועד מפני בוא הסכנה …לאחרונה עבר חוק בכנסת ישראל אשר מחייב כל אזרח בתעודת זהות ביומטרית או דבר דומה לו במילים אחרות יש מי שעוקב אחרינו ואחרי כמעט כל המעשים של האזרח ק'
    נשאלת כמובן השאלה האם לא מדובר כאן בהגבלה חמורה של חופש הפרט..? הספר הכי פופולרי היום באמריקה זהו סיפרו של ג'ורג' אורוול 1984 כדאי בהחלט לקרוא אותו כי קורה כאן משהו והוא לא בהכרח דבר חיובי….

    Liked by 2 אנשים

    • איפה עובר חופש הביטוי ואיפה זה נהיה הסתה? אחרי שרבין נרצח כל נהג רכב שהיה כתוב עליו פרסומת בחירות נגד רבין קיבל אישום על הסתה. להגיד: צריך להעביר את כל הפלסטינים לסיני וגם את ערביי ישראל צריך לטרנספר, זו הסתה או הבעת דעה? האם השמאל לא מסית יותר מהימין רק עושה זאת בשפה יפה?
      תעודת זהות ביומטרית זה פאסה, יש היום כל כך הרבה כלים חדישים לעקוב אחרי האזרח ק, הטלפון שלך, הטלויזיה החכמה שלך, האינטרנט שלך המצלמות ברחוב.
      העולם נמצא בתהליך שינוי חברתי בשל הטכנולוגיה ועוד דור החיים יהיו לגמרי שונים

      אהבתי

      • שווארץ אהבתי את התגובה שלך במיוחד ביחס לתעודת זהות ביומטרית..אני מבין מדברך שלאזרח ק' כבר מזמן אין חיים פרטיים הכל גלוי ואין יותר סודות בשורה תחתונה הכל ססמאות ריקות מתוכן מעשי "חופש הביטוי כבוד האדם" וכו"ו..
        העולם בהחלט משתנה ודי מהר יש דינמיקה קיצונית של שינויים מעמדיים בחברה מערבית מה שהיה פעם מעמד ביניים הפך במהרה למעמד של עניים נתמכי קופה ציבורית מוביליות חברתית הפוכה..התרחבות העוני בעולם ובעולם המערבי במיוחד מהווה תמרור אזהרה לכולנו אין יותר חסינות לאף אחד ..מדברים על פירוק הגוש האירופי ברקזיט כללי וכלכלי הכל טוב ויפה אבל יש רק שאלה אחת פתוחה מי ישלם את הר החובות שהצטברו במהלך השנים האחרונות…?..אנחנו בפתחו של עולם עני ואלים דונאלד טראמפ הוא "ליברל סוציאליסט" ביחס למי שיבוא אחריו 1984 זה מקרה לאייט..

        אהבתי

  5. תודה על הפוסט שי . טוב ברור שהנושא סבוך עד כדי אימה , אבל יש לשים לב :
    חופש הביטוי נחשב לאחת מזכויות האדם הבסיסיות, אך לעתים הוא מוגבל באמצעות חקיקה. גבולותיו של חופש הביטוי נתונים בוויכוח מתמיד. דוגמה לכך היא הטענה כי חוקים האוסרים ביטויי גזענות או תאוריות היסטוריות כמו הכחשת השואה מגבילים את חופש הביטוי. דיני לשון הרע מגבילים את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, כדי לאפשר לנשוא הפרסום לשמור על שמו הטוב.

    ג'ון סטיוארט מיל, הפילוסוף החברתי האנגלי בן המאה ה-19, מציג ארבעה נימוקים המבהירים מדוע הגבלת חופש הדיבור והמחשבה מהווים מכשול לאמת:
    ייתכן שהדבר שאת השמעתו אוסרים הוא האמת.
    אין אמיתות שלמות והאמת היותר שלמה מושגת כפשרה בין דעות שונות המכילות אמיתות חלקיות. לכן צריך לשמוע את כל הדעות ולא להגבילן.
    האמת עצמה מתחזקת במהלך מאבקה בשקר. לכן, גם אם הדברים שאת השמעתם אוסרים הם שקר – יש להשמיעם.
    האמת מאבדת את כוח השכנוע שלה כאשר היא נזקקת לכוח הזרוע. גם אם בהגבלת חופש המחשבה והדיבור מגינים על האמת – מזיק לה הדבר.

    מיל אינו מאמין כי בענייני מוסר וחברה ניתן להגיע לאמיתות מוחלטות ואין כל סיבה שדעה רווחת ומקובלת תהא אמיתית רק בתוקף היותה דעת רבים. הגבלת חופש הביטוי, מכל סוג שהוא, לא זו בלבד שאינה מוצדקת אלא שאף מזיקה.
    מתיאור זה נגזר, כי לטובת הפרט והציבור כאחד, יש להגביל את סמכויות הכפייה של השלטונות ולעודד את דרך הוויכוח החופשי והחלפת הדעות השונות, כיסוד מהותי ביצירת חברה ליברלית. דרך הוויכוח החופשי נמנעת הליכה עיוורת בתלם. האזרח, מדורבן לפעילות מחשבתית ולהשתלמות מתמידה. ואושיותיה של החברה הנאורה והמתקדמת, המושתת על חירויות הפרט, משתמרים ומתחזקים.

    להתראות

    אהבתי

  6. http://rotter.net/forum/scoops1/387181.shtml

    אוניברסיטת ברקלי בקליפורניה החליטה להסיר את הגישה הציבורית ל-20,000 סרטונים שהיו באתר שלה לכלל הציבור, ותאפשר רק לסטודנטים ואנשי סגל לגשת אליהם. זאת בין היתר בעקבות תביעות שהוגשו נגדה על פי Americans With Disabilities Act משנת 1990. התביעות כללו טענות שהסרטונים אינם מותאמים לחרשים ולעיוורים ושיש צורך להשקיע משאבים כדי להנגיש אותם. עקב כך, כאמור, החליטה האוניברסיטה למנוע לגמרי גישה חופשית אליהם.
    כך מצטרפת האוניברסיטה לעוד מוסדות שבעקבות חוקי הנגשה מצמצמים את ההיצע שלהם לציבור. רק לאחרונה דיווח גדי אלכסנדרוביץ' שהטכניון הסיר את הדפים הפרטיים שסטודנטים לתארים גבוהים העלו בשטח האכסון שהוא נתן להם, כדי להימנע מתביעות עקב חוק ההנגשה העומד להיכנס לתוקף בישראל.
    האם אתרים נוספים יצטרפו למגמה ויצמצמו את התוכן שהם מציעים לציבור, או ייסגרו לגמרי? יש להניח שהתשובה היא חיובית.

    אהבתי

    • מדהים. לא חשבתי שעוד יהיה אפשר להפתיע אותי עם חדשות מהסוג הזה, אבל זה אבסורדי עוד יותר ממה שציפיתי לו. ותזכורת חשובה לכמה פגיע הוא האינטרנט… צריך ליהנות ממנו כל עוד הוא לא נסגר.

      אהבתי

    • בהחלט תכננתי להעלות כמה ימים לפני הבחירות ההולנדיות איזושהי רשומת "רגע לפני". יצא שאני בימים האחרונים בבלגאן גדול של טיסות ושאר עניינים, אבל אני מקווה שעוד אספיק לעשות את זה מתישהו בימים הקרובים. טוב לדעת שיש ביקוש!

      אהבתי

  7. מרד ההמונים נגד האליטות

    הכתבה למטה ארוכה ומתישה והחלק הראשון שלה למעשה מכסה את הנושא העיקרי:
    המרד נגד האליטות מכוון נגד כל צורה של עליונות – אליטות פוליטיות, כלכליות, תקשורתיות, ממסדיות, ואפילו… אליטות של קוראים. כן, קוראיי האדיבים, מדובר בכם. גם אתם אליטה. אתם קוראים כעת מאמר בכתב עת רציני, והמאמר נסוב על נושא רציני (גם אם הוא מטופל בקלות ראש). והעובדה הזו מתייגת גם אתכם כאליטה.

    אם יש בכך נחמה מסוימת, מדובר בתופעה גלובלית. בכל העולם אנשים אומרים: "נמאס לנו מהאליטות. עייפנו כבר מהמומחים. לעזאזל עם הוגי הדעות שחושבים שהם יודעים יותר טוב מאתנו מה אנו צריכים, ובאותה הזדמנות גם שמים את ידם על מה ששייך לנו".

    זה מאד הזכיר לי את הטענות של הכלכלה האמיתית, לא צריך מומחים בכל תחום. ואלו טענות מפחידות מאד, כמו המהפכה התרבותית הסינית שכוונה כלפי מומחים.
    מצד שני תפסתי השבוע רופא כימוטרפיה פרטי מומחה שהציע טיפול של 300 אלף ש"ח לאשתי כשקופת חולים טענה שכלל אין צורך בו הוא איננו הולם את המחלה והוא עלול להזיק.

    http://mida.org.il/2017/03/09/%D7%9E%D7%A8%D7%93-%D7%94%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%94%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%95%D7%AA/

    אהבתי

    • אני אוהב את המסר שלא צריך מומחים, אבל הייתי ממשיך אותו ב"לא צריך מומחים, צריך מומחיוּת". כלומר במקום לסמוך על אנשים עם תעודות להחליט הכול, כן טוב שכולנו נקבל את ההחלטות בעצמנו, אבל אנחנו כן צריכים ללמוד ולהשכיל קודם. הבעיה מגיעה כשאומרים "לא צריך מומחים" והחלופה היא להעיף את המומחים ולהישאר בלי כלום. אז התוצאה המתבקשת היא שאיזה דיקטטור כריזמטי יתפוס את המקום הריק.

      אהבתי

  8. http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3709255,00.html

    הממשלה של תרזה מיי תפתח בסוף החודש במשא ומתן על עזיבת האיחוד האירופי, ויש לה הרבה מה להפסיד. המפתח להשגת עסקת פרישה טובה עבור בריטניה נמצא בהסכם סחר טוב, גם במחיר גבוה בטווח הקצר

    מרטין וולף, פייננשל טיימס

    הגאווה השחצינית של הקידים תביא למפולת הרים

    אהבתי

  9. נסיון פרשנות של דברי "מ.חצילוביץ":

    1. "הגאווה השחצינית של הקידים תביא למפולת הרים" = הגאווה השחצנית של הפקידים (של בריסל, כלומר של האיחוד האירופי) תביא למפולת כלכלית / תוצאות קטסטרופליות

    2. בפתיחה למאמר בכלכליסט : "האינטרסים המשותפים של בריטניה ושל האיחוד האירופי לא מבטיחים ששני הצדדים יצליחו לגבש הסכם טוב. המשא ומתן הולך להיות קשוח. הסיכויים לתוצאה קטסטרופלית עם השלכות הרסניות לטווח הארוך הם גבוהים. נראה שכמה מהתומכים הנלהבים בברקזיט אפילו מייחלים לכך. ראש הממשלה מיי חייבת לעמוד בלחצים שיופעלו עליה מצידם. בריטניה צריכה לקבוע את המטרות הנכונות שלה במשא ומתן, להעריך את העמדה שבה היא נמצאת ולאמץ את הגישה המתאימה והיעילה ביותר."

    3. חסר רקע הכרחי להבנת המאמר: הפיננשיל טיימס, המקור של המאמר בכלכליסט, התנגד נחרצות לברקזיט וטען שיביא לאסון כלכלי. כיום הוא תומך בנסיונות לבטל את רוע הגזרה או לפחות להחלישה. להסתפק בעשיית "חצי ברקזיט" וכמה תיקונים די קוסמטיים. לדוגמא, הוא תומך בעמדת טוני בלייר (שאם המו'מ עם האיחוד לא יעלה יפה,מבחינת בריטניה, עליה לשקול מחדש מה לעשות ולא להיצמד לברקזיט בכל מחיר).

    4. אם תתגשם תקוות הפיננשיל טיימס, ויבוצע רק רבע ברקזיט, יתפתח משחק מציאת האשמים באי מילוי כל רצונו של העם: המפלגה השמרנית ותרזה מאיי או הפקידים של בריסל. חצילוביץ כנראה תומך בהאשמת פקידי בריסל.

    ###########

    לשי, נחמד שיש הרבה תגובות בבלוג. לאור זאת, אשמח אם תאריך את רשימת המגיבים האחרונים מ 5 ל 20.
    רק במקרה נכנסתי גם לתגובות לפוסט הקודם, ואם יש תגובות חדשות לפוסטים קודמים עוד יותר – ברור שאפספס אותן.

    אהבתי

כתיבת תגובה