המדריך השלם לבחירות בהולנד

(לא לפספס, הרשומה הזאת באה מיד אחרי רשומה אחרת, קיראו גם אותה כאן)

לא יודע מה איתכם, אבל לדעתי יש משהו מאוד ממכר במעקב אחרי בחירות. קצת כמו ההנאה שאנשים מסוימים מקבלים מתחרויות ספורט, או אפילו צפייה באירווויזיון – זמן ארוך של הכנה שמתנקז לרצף של כמה שעות, עם ניקוד שעולה בהדרגה, השמחה אצל המנצחים והדרמה אצל המפסידים. הולנד היא מדינה נהדרת להנאה הזאת – מערכת פוליטית דומה מאוד לזו הישראלית, הרבה מפלגות שונות עם אופי די מובהק לכל אחת מהן. אז לאלה מכם שאוהבים את ההרגשה הזאת, אני כותב את המדריך הזה כדי לאפשר לכם ליהנות ביום רביעי מהדרמה. נסביר פה על כל המפלגות, מה כל אחת רוצה, למה כל אחת מצפה, והכי חשוב – לטובת מי אתם צריכים להיות.

קודם כל, כדי לתת תמונה כללית, הנה "סקר הסקרים" מטעם אתר אלקטוגרף: טבלה עם מספר המושבים הצפויים לכל מפלגה על־פי סקרים שונים, פלוס כמובן המצב כיום (הטבלה בתחתית הדף)

http://www.electograph.com/2017/03/the-netherlands-march-2017-i-research.html

והנה תיאור קצר של כל המפלגות שעל־פי הסקרים, יש להן סיכוי להגיע לפרלמנט:

המפלגה הליברלית[1] (VVD): מפלגת הימין העיקרית. תומכת בליברליזם קלאסי, שוק חופשי, זכויות הפרט. משמשת מפלגת השלטון כבר תקופה לא קצרה, עם קואליציות שונות. תומכת באיחוד האירופי, אם כי בגישה קצת יותר מסויגת מרוב מדינות אירופה המערבית, ואני מתרשם שראש הממשלה מַרְק רוּתֶּה משדר לעתים קרובות מין תחושה של "אני נותן לגרמנים והצרפתים להרגיש שהם מנהלים את העניין, אבל בואו נישאר מציאותיים. החלומות שלהם על הידוק האיחוד לאיזושהי מדינת על לא עומדים לקרות". נחשבת מפלגה פרו־ישראלית, ועל־פי השמועות (אין סטטיסטיקות רשמיות) מקבלת את רוב הקולות היהודיים. צפויה לירידה משמעותית מאוד, אבל עדיין עם סבירות גבוהה להיות מפלגת השלטון.

מפלגת העבודה (PvdA): קצת מזכירה את זו שלנו – מפלגת השמאל הקלאסית, שכבר לא ממש מעניינת אף אחד. נכנסה לממשלת אחדות עם הימין שהזכירה לבוחרים שבעצם די קשה להבדיל ביניהן. מנהיג המפלגה החדש לוּדֶּבֵיק אַסְכֶר זוכה לביקורות צוננות מכל הכיוונים על חוסר ההשראה שהוא מעורר בבוחרים. המפלגה צפויה לקרוס מעמדת המפלגה השניה בגודלה למפלגה שתשמח למספר דו־ספרתי של מושבים.

מפלגת החירות (PVV): יש בכלל צורך להציג? המפלגה הססגונית של חֵירְט וִילְדֶרְס הססגוני, מפלגה פופוליסטית (מכונה לפעמים "ימין קיצוני", למרות שכלכלית היא הרבה משמאל למפלגות הימין) שמדברת בעיקר על הגבלות הגירה, מלחמה באיסלאם, יציאה מהאיחוד האירופי ותמיכה בפנסיונרים. אה, וגם תמיכה די קיצונית בישראל. צפויה לעלייה משמעותית, אבל פחות משמעותית משחשבו במקור.

המפלגה הסוציאליסטית (SP): נחשבת המפלגה השמאלית ביותר מבחינה כלכלית, אבל יותר מהסוג של "שמאל כלכלי זועף" ולא "שמאל קוסמופוליטי מגניב" (לזה חכו למפלגת השמאל הירוק להלן). עם התרסקות מפלגת העבודה, הופכת ליותר רלוונטית במאבק על ראשות השמאל.

האיחוד הנוצרי־דמוקרטי (CDU): מפלגת ימין־מרכז שמרנית. בעבר הייתה מפלגת השלטון לתקופות ארוכות, כיום היא שותפה טבעית של המפלגה הליברלית וצפויה לעלייה מתונה. ראש המפלגה סִיבְּרַנְדּ בּוּמָה רואה את עצמו כמועמד לראשות הממשלה, וזה לא בלתי אפשרי. נחשבת תומכת בישראל (ברשומה קודמת הזכרתי שלא מזמן ראש הממשלה לשעבר החליט לנטוש את המפלגה כי היא פרו‏־ישראלית מדי לטעמו), אולי קצת פחות מהמפלגה הליברלית.

דמוקרטים 66 (D66): מפלגה שהוקמה בשנות השישים בניסיון ליצור איזה מין שמאל־מרכז חדש עם דגש על חיזוק הדמוקרטיה, וקצת הזדקנה מאז. הם כבר לא הצעירים והמגניבים, אבל עדיין נהנים מלא מעט תמיכה והפכו לסוג של מפלגת מרכז כללית. צפויים להתחזק קצת בבחירות הקרובות, ולהיות שותפה קואליציונית טבעית לכל ראש ממשלה פוטנציאלי (חוץ מוילדרס), ואולי אפילו לפזול להקמת ממשלה בעצמם.

האיחוד הנוצרי (CU): מפלגה נוצרית ושמרנית הרבה יותר מהנוצרים־דמוקרטים. לא בולטת יותר מדי בשיח הציבורי. תומכת בישראל כמו רוב המפלגות הפרוטסטנטיות השמרניות בימינו.

השמאל הירוק (GL): מפלגת השמאל האופנתית והמגניבה, מביאה איתה את כל הטרנדים האהובים מהשמאל העולמי, מהתחממות גלובלית, דרך רב־תרבותיות, כלכלה חברתית וכמובן אנטי־ישראליות. ראש המפלגה הכריזמתי יֶסִי כְּלָאבֶר הוא התקווה הגדולה של השמאל הזה, ועם העלייה המטאורית שצפויה לה (מארבעה מושבים לכמעט עשרים) הוא עשוי להפוך למנהיג השמאל החדש, ואולי אפילו (לא מאוד סביר, אבל ייתכן) לראש הממשלה.

המפלגה הרפורמית (SGP): מפלגה נוצרית־קלוויניסטית קיצונית, עד לרמה של עוינות לדמוקרטיה ותמיכה בסוג של תיאוקרטיה נוצרית. לא צפויה להיות רלוונטית במיוחד בממשלה הבאה, אלא אם וילדרס יפתיע ויצליח לנסות להקים ממשלה. פרו־ישראלים כמובן.

מפלגת הגימלאים (50+): תופעה שבטח תישמע לכם מוכרת. צפויה לזנק משני המושבים הנוכחיים, אבל כנראה לא לרמת העשרה מושבים ומעלה שצפו לה סקרים לפני חודש. נחשבת מפלגה ימנית וזועפת, שותפה טבעית לוילדרס, לנוצרים־דמוקרטים, אולי לסוציאליסטים. שמעתי פרשנים שתוהים אם המפלגה באמת תצליח להישאר מאוחדת אחרי הכניסה לפרלמנט, מה שאולי יזכיר לכם את מפלגת הגימלאים פה בישראל.

המפלגה למען בעלי החיים (PvdD): תופעה ייחודית להולנד למיטב ידיעתי, נכנסו עם שני מושבים לפרלמנט ולמרבה ההפתעה די הצליחו לייצר לעצמם קהל בוחרים ותדמית קצת מעבר למפלגה של נושא אחד. בגדול, הם בנו את עצמם כסוג של מפלגה ירוקה אלטרנטיבית, בלי המטען השמאלני/רב־תרבותי/פרו־אירופאי שהולך עם מפלגות ירוקות בדרך־כלל, שמתרכזת יותר בסביבה ובבעלי־החיים. בין השאר הם די תומכים באירוסקפטיות ותמכו במשאל העם נגד ההסכם הכלכלי עם אוקראינה (עניין משמעותי מאוד בהולנד). צפויים להתחזק בבחירות האלה.

דֶּנְק (DENK): מפלגה חדשה שהוקמה על־ידי שני חברי פרלמנט ממוצא תורכי ממפלגת העבודה ומתיימרת לייצג את "המיעוטים הלא־לבנים" בהולנד. בפועל התדמית שלהם היא מאוד תורכית, ולא ברור עד כמה הם יצליחו באמת למשוך מיעוטים לא־תורכיים ובטח לא־מוסלמיים. בכל מקרה, רוב הסקרים מנבאים להם כניסה לפרלמנט עם שני מושבים.

הפורום למען הדמוקרטיה (FvD): מפלגה חדשה שהקים האינטלקטואל הססגוני תְּיֶרִי בּוֹדֵּה, מפלגה ליברלית (במובן הקלאסי) ואנטי־איחוד‏־אירופי. בודה היה מהיוזמים של כל מיני יוזמות אזרחיות אנטי־אירופאיות, כמו המשאל נגד ההסכם עם אוקראינה ודרישה לועדת חקירה על הצטרפות הולנד לגוש האירו. אומנם כריזמטי באופן אישי ובעל נוכחות טובה ברשתות חברתיות, אבל אם לצטט פרשן ששמעתי בנושא, "מצביעי ימין קשה לקנות עם ציטוטים קלאסיים בלטינית". הוא אולי קצת חנון ואינטלקטואלי מדי בשביל להיות רלוונטי. בכל מקרה, מושב או שניים הוא צפוי לקבל.

המפלגה למען הולנד (VNL): אחת מזרם גדול של מפלגות ליברליות אירוסקפטיות שנוצרו בחודשים האחרונים, ביחד עם הפורום למען הדמוקרטיה ואחרות. הפיצול כנראה לא עושה להן טוב, אבל גם לאלה יש עוד סיכוי להיכנס.

אז לטובת מי אנחנו?

אם מה שאכפת לכם זה ישראל והולנד היא סתם מעקב בחירות לצורך שעשוע, הייתי אומר שאלא אם כן מפלגת החירות תשיג תוצאה מדהימה מעבר לכל ציפייה, כנראה שכדאי לעודד את המפלגה הליברלית.
אם אתם שמאלנים מגניבים שאוהבים ממשלות חברתיות, שונאים גזענות ומעריצים את בית הדין בהאג, כנראה שהשמאל הירוק הוא המועמד שלכם.
אם אתם סוציאליסטים אידיאולוגים עם פוסטר של ברל כצנלסון בחדר, כנראה שתתמכו במפלגה הסוציאליסטית או אולי במפלגת העבודה.
אם אתם חנונים ליברלים שמעריצים את ג'ון סטיוארט מיל ואדם סמית, כנראה שתעודדו את המפלגה הליברלית אבל במקביל תקוו לתוצאה כמה שיותר גבוהה לפורום למען הדמוקרטיה.
אם אתם טבעונים ולא בהכרח מתעניינים יותר מדי בפוליטיקה הולנדית, תסתכלו פשוט על איך הולך למפלגה למען בעלי החיים.

קשה לי לדמיין שלישראלי כלשהו יהיה אכפת מכל מפלגה אחרת, אבל אם מצאה חן בעיניכם מפלגה אחרת כלשהי, אתם מוזמנים לספר בהערות למה. ובכל מקרה, בואו לכאן ביום רביעי לעדכונים על התוצאות. בחירות נעימות!

[1] עקרונית הם נקראים "מפלגת העם לחירות ודמוקרטיה", אבל זה לא שם קליט במיוחד ומבלבל עם מפלגת החירות. נראה לי שהקיצור "המפלגה הליברלית" די מקובל ודי מתאים.

23 מחשבות על “המדריך השלם לבחירות בהולנד

  1. ניראה שחירט וילדרס ישאר קוריוז קולני עד שיעלם ויחליף את מקומו לימין קיצוני אמין יותר, הולנד לא תפרוש בנקסיט וספק אם יהיה שם רפרנדום. מסקרן לדעת אם המהומות עם התורכים היו רק תעמולת בחירות או סימן לשינוי ברמת הסובלנות של השלטון לזרים. 10% תושבים מוסלמים זה די הרבה. בסופו של דבר בחירות של אזרחים למדינות שלהם בחו"ל הם ארוע לגיטימי

    אהבתי

  2. דבר מעניין שקראתי, גם אם לא לעניננו

    קצבאות הרווחה הנדיבות שמעניקה אירופה לתושביה משמרות את הבידול התרבותי של הקהילות המוסלמיות ומהוות כר פורה להקצנה

    http://mida.org.il/2017/03/13/%D7%92%D7%99%D7%94%D7%90%D7%93%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%97%D7%94/

    אהבתי

  3. סקר עדכני: התחזקות גם למפלגת השלטון וגם למפלגתו של וילדרס. כנראה עקב כל המהומות ביחסי הולנד טורקיה + עימות טלוויזיוני בין שניהם.

    בהפגנות בטורקיה – המפגינים תומכי ארדואן דקרו תפוזים (צבעה של הולנד) ושתו את מיצם. קשה לפספס את האלימות הסימבולית. מה שמציב את נושאי ההגירה והאיסלם בראש סדר היום ההולנדי, ועוזר למפלגות הימין. את מי כבר מעניינת הכלכלה, קשישים, זכויות בעלי חיים ונושאים אחרים כאשר המוני מפגינים מאיימים לשתות את דמך?

    לכאורה מתקיים פה שיתוף פעולה מופלא, שכנראה גם יעזור לרותה להיות ראש הממשלה ההולנדי הבא וגם יעזור לארדואן לנצח במשאל העם בטורקיה ולהפוך לדיקטטור באופן רשמי, ולא רק מעשי.
    חסידי תיאוריות קונספירציה (לא אני) יוכלו לטעון שהם תיאמו ביניהם את הסלמת העימותים.

    http://www.telegraph.co.uk/geert-wilders/

    אהבתי

  4. הציבור בהולנד מגיב בצורה דומה לציבור הבוחרים בארה"ב ובאנגליה. לאחר שנים של הצבעה למרכז הם מביעים מורת רוח מהממסד על ידי הצבעה למועמדים פופוליסטים. 40% נסקרו ככאלו שעדיין לא החליטו וזה מספר גבוה למדינה שמרנית כמו הולנד. מדוע הסלידה מהממיסד? בארה"ב אי אפשר להאשים את הסיבות הלאומיות לשינוי כמו באירופה ולכן יש לחפש סיבות נוספות כלל עולמיות למורת הרוח מהממסד.

    אהבתי

  5. למשתמש אנונימי
    השאלה אם טרמאפ פופוליסט היא שאלה שולית וזה דבר מטופש לעשות ממנה עניין גדול.
    הציבור הצביע לטראמפ בגלל בגלל המדיניות שלו שהיא – לחסום בעיקשות הגירה לא חוקית. לא לממן את מוסדות האו'ם/נאטו שנהנים מכספי משלם המיסים האמריקאי ובזים לו ומזלזלים בו. להלחם בטרור האיסלמי.
    ההצבעה על טראמפ כפופוליסט או כל כינוי גנאי אחר היא טעות כפולה של מתנגדיו
    האחת – האינטרס העיקרי של המצביע הוא ביצוע מדיניות. אדם שפוי יתקן את הרכב שלו אצל מוסניק פופליסט וולגרי … שמתקן כמו שצריך מאשר אצל מוסכניק אוהב פילסופיה אבל הרכב יצא עם בלמים גרועים. איזה אדיוט יסכן את חייו אצל המסוכניק הפילוסוף?!
    הטעות השניה – הטוענים שטראמפ פופליסט ושאר כינויי גנאי לא טרחו להראות השוואה רצינית בין טראמפ לאובמה/קלינטון שהוא יותר פופוליסט מהם. הם מצטטים אמירות פופוליסטית שלו אבל זה עדיין לא אומר שהוא פופוליסט ביחס לאחרים. למשל הסירוב לומר את המילים 'טרור איסלמי' הוא פופוליזם מטופש שכל הפופליזם של טראמפ לא מתקרב אליו. וכן בנושא האמינות לעומת השקרים של אובמה על ההסכם עם אירן כל הדברים הלא נכונים של טראמפ הם אי דיוקים קלים. (כמובן שמתנגדי טראמפ רואים את הדברים אחרת בעיניהם הסירוב לומר טרור איסלמי אינו פופוליזם והשקרים בעניין הסכם הגרעין הם התנהלות אחראית של פעולה שצריכה להעשות בשקט בלי הטרדות של הציבור הרחב. הנקודה היא שהם מחשיבים את דעותיהם כעבודה.)יעע
    אותו דבר עם עם הברקזיט ווילדרס בהולנד ההתמקדות צריכה להיות האם המדיניות נכונה או לא ולא האם הוא פופוליסט.

    אהבתי

  6. אפשר לעקוב אחר מצב המפלגות המועדפות (בעיני: הליברלית + החירות + הפורום למען הדמוקרטיה. [אני תמיד בעד החנונים] + המפלגה למען הולנד + שני האיחודים הנוצרים והרפורמית).
    אבל אפשר לעקוב גם אחרי המפלגות שכישלונן ימלא את ליבך שמחה (בעיני: השמאל הירוק + דינק + הסוציאליסטים + העבודה).
    במערכת רב מפלגתית, המבוססת על קואליציות, מצב הגוש חשוב ממצבה של כל מפלגה בודדת.

    אבל לא ברור לי האם בעלי החיים תומכים באיחוד האירופי או שהם יורוסקפטים.

    לגיא, נחמד להיפגש גם כאן😊

    Liked by 1 person

    • לא יודע לגבי בעלי החיים עצמם, אבל המפלגה שמייצגת אותם נוטה חזק נגד האיחוד. הם לא מדברים במפורש על נקסיט, אבל החלק על אירופה במצע שלהם הוא כתב אישום אחד גדול נגד האיחוד האירופי, עם המילה "לא־דמוקרטי" נשלחת כלפי כל־כך הרבה מוסדות אירופאיים שכבר איבדתי את הספירה. נגד המבנה הפוליטי של האיחוד, נגד האירו, נגד מדיניות אחידה למבקשי מקלט, נגד העברת כספים ליוון (נושא משמעותי בהולנד), נגד צבא אירופאי, נגד אינטגרציה, נגד הרחבה.

      https://www.partijvoordedieren.nl/standpunt/europese-unie

      אהבתי

  7. צר לי שאף אחד לא מתייחס לתוצאות הבחירות.
    אבל, צר לי יותר שהשמאל הירוק, המשוכנע שזה "מגניב" להיות אנטי ישראלי, כל כך התחזק.

    משהו הקשור עקיפות לנושא: התאחדות מגדלי הבקר הטורקית העמיסה 40 פרות מזן הולסטן (פרות הולנדיות) על משאית, וגירשה אותן מטורקיה לכיוון הולנד. ניתן לחשב בקלות ששר טורקי 1 = 20 פרות הולנדיות.

    http://www.al-monitor.com/pulse/originals/2017/03/turkey-netherlands-dispute-animals-sanctions-europe.html

    אהבתי

    • התחזק, אבל חיזוק שרובו הפסד. גוש השמאל בכללו הצטמצם משמעותית, השמאל הירוק עלה פחות משציפו הסקרים ואפילו תואר המפלגה הגדולה ביותר בשמאל ילך כנראה לסוציאליסטים ולא להם. הסיכוי שלהם להיכנס לממשלה נמוך (אם כי לא אפס).

      ואהבתי את חישוב השרים. נראה לי שרוב ההולנדים יסכימו שעדיף להם עם הפרות…

      אהבתי

  8. חירט וילדרס כשל "בגדול" בנסיונו להשיג מפלגה גדולה ביותר. כנראה שההולנדים ליברלים יותר וחכמים יותר מהאמריקאים.

    אהבתי

  9. למשה,
    המצביעים (שהביאו את טראמפ הלום) הצביעו בשל הפופוליסטיות, ההצגה, לא בשל הרעיונות. סאנדרס היה גם הוא צבעוני, שמאלני בדעותיו בצורה קיצונית ובמצביעים הצעירים שהתלהבו מהרעיונות שלו היו קפיטליסטים בדעות. הבוחר האמריקאי שונה מהאירופאי, הוא פחות מעמיק. כמו שאמר וודי אלן : באמריקה הטלויזיה לא מחקה את החיים, החיים מחקים את הטלויזיה.
    הסירוב לומר את המילים 'טרור איסלמי' היא נסיון ללכת בין הטיפות, לדבוק בעקרונות גם כשיש יוצאי דופן, לא לתת ליוצאי דופן להרוס.
    האם טראמפ שונה בהותית? הנה הוא מציע הצעות שהולמות את שאר הנשיאים שקדמו לו לאבו מאזן. בסופו של דבר כולם אותו דבר.

    "אותו דבר עם עם הברקזיט ווילדרס בהולנד ההתמקדות צריכה להיות האם המדיניות נכונה או לא ולא האם הוא פופוליסט." יש הבדל בין רצוי למצוי. האם התרחקו מוילדרס כיוון שהוא מפחיד מדי באופיו או כיון שהמדיניות שלו לא נכונה?

    אהבתי

    • למשתמש אנונימי
      “המצביעים (שהביאו את טראמפ הלום) הצביעו בשל הפופוליסטיות, ההצגה, לא בשל הרעיונות.”
      ממש לא. יש לי קרובי משפחה אמריקאים ונגעלים מהוולגריות של טראמפ והם אמרו שהם 'סותמים את האף ומצביעים טראמפ' האמירה של טראמפ על זה שמכסיקו תשלם על החומה בהחלט פופוליסטית אבל הם חושבים שפעילות נחושה נגד הגירה לא חוקית חשובה לכן הם מצביעים למי שיבצע זאת גם אם זה מלווה באמירות פופולסיטיות – זה ההגיון.
      כל העיסוק בנושא הפופליסטי נועד להסיט את הדיון מהשכל אל הרגש ש'גם אם יסתמו את האף' לא יכולו להתעלם מהריח ולהצביע טראמפ אפילו שהוא יקדם את המדיניות שהם מעוניינים בה. באופן כללי התעמולה הזאת לא עבדה כי טראמפ פנה למעמד הבניינים שחווה בעיות פרנסה ואיום על קיומו – מי שחש איום על קיומו השכל מורה לו להתעלם מהאסטיטקה ולהתרכז במילוי הצרכים הקיומיים. התעמולה במישור האסתטי ( פופוליסט ווולגרי וכו') משכנעת את העשירים והשבעים שענייני קיום לא מטרידים אותם אלא בעיקר הטעם ההרגשה והאסתטיקה.
      האמירות של טראמפ על נשים – מכוערות ומגעילות ועם כל זה בעסקים הנרחבים של טראמפ לא הובאה שום ידיעה רצינית על אפליית נשים בקבלת עבודה. אין במדיניות של טראמפ שום זכר לאפליית נשים. אז אישה מעמד הביניים שחוששת לעבודתה וחוששת ששכונת המגורים שלה תהפך לסלמס על ידי הגירה תצביע לטראמפ והנושא האסתטי של דיבורו על נשים ידחה מפני הצורך הקיומי. נשים עשירות שההגירה לא תפגע בפרנסתן בכהוא זה ולא תגיע לשכונה שלהם תשתכננע מאוד שזה איום ונורא שיש נשיא עם אמירות כאלה ובכל לא תשער שיתכן שאשה מממעמד הביניים תצביע לו.

      לגבי מצביעי סנדרס יכול להיות שאתה צודק אני לא יודע לא מכיר.

      "הסירוב לומר את המילים 'טרור איסלמי' היא נסיון ללכת בין הטיפות, לדבוק בעקרונות גם כשיש יוצאי דופן, לא לתת ליוצאי דופן להרוס."
      הסברים כאלה אפשר לתת לכל אמירה פופולסיטית למשל האמירה שמכסיקו תבנה את הגדר באה להבהיר שנושא ההגירה הוא חמור עד שמוטל על המדינה שממנה יוצאת ההגירה חובה לפעול בהחלטיות למנוע אותה וקל וחומר לנו. כל אמירה פופליסטית אפשר להסביר על ידי: הליכה בין הטיפות, לאתגר את השיח, לחדד את הנושא, וכו' וכו' השאלה אם ההסבר טוב או לא תלוי פשוט בעמדתך הפוליטית.

      אהבתי

  10. לאחר ש 97% מהקולות נספרו, מפלגתו של ראש הממשלה זכתה 33 מתוך 150 מושבים, הפסד של שמונה מנדטים בהשוואה לפרלמנט הקודם.
    מפלגת החירות היתה במקום השני ב -20 מושבים, רווח של חמש, עם הנוצרים הדמוקרטים (CDA) והמפלגה הליברלית D66 סוגרים מאחור עם 19 מנדטים כל אחת.

    ראש ממשלת הולנד מארק רוטה אמר שהבוחרים בחרו בנתיב של בטיחות ויציבות
    המפלגת הירוקה-שמאל גם הצליחה, וזכתה ב -14 מנדטים, עליה של 10.
    מפלגת העבודה (PvdA), המפלגה הזוטרה בקואליציה, נחלה מפלה הסטורית וזכתה רק בתשעה מנדטים, הפסד של 29.
    שיעור ההצבעה היה 80.2%, הגבוה ביותר מזה 30 שנה, אשר אנליסטים אומרים שמזה אולי נהנו פרו-האיחוד האירופי והמפלגות הליברליות.
    "אנחנו רוצים להיצמד כמובן למסלול הנוכחי שיש לנו – בטוחים יציבים ומשגשגים," אמר מר רוטה.
    מה זה אומר עבור האיחוד האירופי?
    צרפת הולכת לקלפיות בחודש הבא כדי לבחור נשיא חדש, כשהחזית הלאומית של הימין הקיצוני צפויה לגידול הצבעה דרמטי.
    בגרמניה, האלטרנטיבה הפופוליסטית של גרמניה (AFD) עשויה לזכות במושב בפרלמנט בפעם הראשונה בבחירות הכלליות של ספטמבר.
    הנצחון של מר רוטה התקבל בחום על ידי מנהיגים ופוליטיקאים אירופיים אחרים:
    נשיא צרפת פרנסואה הולנד אמר שהוא זכה "ניצחון ברור נגד הקיצוניות"
    קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל בירכה מר רוטה וראש שלה הצוות, פיטר Altmaier, בטוויטר: "הולנד, הו הולנד את אלופה. מזל טוב על התוצאה הנהדרת הזאת!"

    אהבתי

  11. אבל גם בצרפת לא יהיה זה משאל עם על עזיבת האיחוד האירופי אלא על ניהול המדינה, וגם בצרפת נראה שהימין הלאומי עדיין רחוק מלשכנע את רוב הצרפתים שהוא אכן מסוגל לנהל מדינה. זהו כיום המכשול הגדול ביותר העומד בפני מפלגות ״הימין החדש״ באירופה. גם אם יותר ויותר בוחרים, משכבות אוכלוסייה שונות ביותר, תומכים רעיונית במפלגות הימין החדש, רוב האוכלוסייה במדינות אלו אינו מוכן להצביע באופן הרפתקני כשם שעשו הבוחרים האמריקנים, ולהעניק את מוסרות השלטון למפלגות שנתפסות כחסרות ניסיון ניהולי, בעלות חזון קיצוני ולרוב שסועות ושופעות יריבויות אישיות. מפלגתו של וילדרס היא אמנם מקרה ייחודי של מפלגה חסרת תשתית ממשית שתאפשר לה ביום מן הימים להיתפס כמפלגה שיכולה לנהל מדינה, אך גם בצרפת ובגרמניה – ובמידה מסוימת באוסטריה (והעידו על כך הבחירות האחרונות לנשיאות) – רוצים המצביעים שהימין החדש יהיה אופוזיציה חזקה, אך עדיין לא מעבר לכך.

    http://mida.org.il/2017/03/16/%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%92-%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%A8%D7%A1-%D7%91%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%94%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%93-%D7%90%D7%99-%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%A8-%D7%9C/

    אהבתי

    • זה נכון, אבל לדעתי זה לא שהמצביעים האמריקאים הרפתקניים יותר, אלא שהיו להם פחות חלופות – סביר להניח שאם ההולנדים או הצרפתים היו חייבים לבחור בין הפופוליסטים לבין איזשהו נציג שמאל ממסדי שנוא בלי אף אפשרות באמצע, גם הם היו עושים את הבחירה ההרפתקנית. ההבדל הוא פחות במצביעים ויותר בשיטה.

      אהבתי

  12. סיכום התוצאות: וילדרס איכזב, ניצחון גדול לרותה ולמפלגה הליברלית, התרסקות מוחלטת למפלגת העבודה, עלייה לא־גדולה־כמו־שחשבו לשמאל הירוק, שמחה אצל דנק (התורכים), הפורום למען הדמוקרטיה והמפלגה למען בעלי החיים ופחות שמחה אצל הגימלאים.

    התוצאות הסופיות (המקבילה ההולנדית ל"אחרי קולות החיילים") בשבוע הבא, וגם איזושהי רשומת סיכום שלי. בינתיים מתחילים לחשוב על קואליציית ימין־מרכז (אולי ליברלים + נוצרים דמוקרטים + דמוקרטים 66 + האיחוד הנוצרי), אבל הכול עוד פתוח.

    אהבתי

  13. הערה כללית:
    יש לי בעייה עם ההתמקדות בהשוואה של התוצאות הסופיות עם הציפיות המוקדמות שיצרו סקרי דעת קהל (במקום עם המצב שלפני הבחירות). מכוני הסקרים, שיכולת הניבוי שלהם ידועה כמוגבלת ואפילו כמפוקפקת, אינם אלו האמורים לקבוע את הבנצ' מרק לשיפוט התוצאות.
    כתוצאה מכך, קיימת נטייה להמעיט בחשיבות ההתחזקות המשמעותית הן של השמאל הירוק והן של מפלגת החירות של וילדרס, ולהקטין את חשיבות ההיחלשות של הימין המתון של רוטה ושל השמאל המתון. להערכתי, לא מופנית מספיק תשומת לב להיחלשות המרכז ולהתחזקות הקצוות. כלומר, למגמת הגדלת הפיצול והפילוג הפנימי בתוך הולנד.
    [מגמה שניתן לטעון שנכחה גם בבחירות האחרונות בארה'ב].
    יתכן שלא רק האיחוד האירופי בסכנת התפוררות והתפלגות אלא גם מדינות אירופה עצמן.

    אהבתי

    • אני מסכים חלקית, אבל עדיין, אני מרגיש שבתור כותב אני צריך לדווח על מה שחדש. הסקרים רחוקים מלהיות מושלמים, אבל הם עדיין מבוססים על משהו – אחרי חודשים ארוכים שבהם כולם מדברים על מי יירש את מפלגת העבודה המתפרקת, אם אתחיל את הניתוח שלי על תוצאות הבחירות בדיווח על זה שמפלגת העבודה התפרקה, נראה לי שאנשים ירגישו שאני לא תורם או מחדש להם הרבה.

      בעתיד, כשנדבר על הבחירות האלה במבט לאחור עם אופק רחב יותר, נוכל להגיד שהסיפור הגדול שלהן היה אותם הדברים שאמרת. ביום שאחרי הבחירות, נראה לי הגיוני להתייחס לציפיות שהיו לנו ביום לפני כן.

      באופן כללי, לגבי היחלשות המרכז והתחזקות הקצוות – זה נכון (ולא רק באירופה), ויש סיכוי שזה סימן מקדים להתפוררות אותן המדינות, אבל כמו שכבר דיברנו בתגובות למאמר אחר, אולי זה פשוט חלק מהתהליך שבו החלוקה הישנה של ימין ושמאל מאבדת את הרלוונטיות שלה, והמרכז בסופו של דבר יתמזג בתור צד אחד בסדר החדש שיעלה – באופן די דומה לדברים שקרו בעבר.

      אהבתי

  14. לשי,

    לא ביקרתי אותך, למרות שאני מבינה שדברי התפרשו כך.
    למעשה, התכוונתי לציין שאני תוהה לגבי מה שקרה בבחירות בהולנד, ומה ניתן להבין מהן. ואז הבנתי שכל עיסוק בציפיות המוקדמות מהסקרים רק מסיח את הדעת מהעיקר, מערפל את התמונה במקום להבהירה.

    אם מפלגת העבודה ההולנדית ירדה ב 29 והליברלים של רותה ירדו ב 8 -> מדובר על 37 מנדטים לחלוקה למפלגות אחרות.
    השמאל הירוק זכה ב 10 מנדטים חדשים, חירות של וילדרס ב 5 מנדטים חדשים. -> נשארו עוד 22 מנדטים לחלוקה, שהתפזרו בין המוני מפלגות די קיקיוניות.
    בעיני, תופעה מדהימה, שאינני מצליחה להבין אותה.

    קיימת מוסכמה שמפלגות קיצוניות זוכות בהרבה קולות כאשר אחוז ההצבעה בבחירות נמוך. כאשר רק האידיאולוגים הנחושים והקיצונים בדעותיהם טורחים ללכת להצביע, ואילו "הרוב הדומם" די אדיש ונשאר בבית. שיעור הצבעה גבוה בד'כ מנבא את התחזקות המפלגות המרכזיות.
    אבל שיעור ההצבעה בהולנד היה בסביבות 80%. ולמרות גובהו המדהים המרכז נחלש והקיצונים יחסית עלו.
    למעשה אפילו לא ברור לי ההסבר לשיעור הצבעה כל כך חריג (בהשוואה למערכות בחירות אחרות בהולנד וגם במערב בכללותו).

    ***

    כתבת "… החלוקה הישנה של ימין ושמאל מאבדת את הרלוונטיות שלה, והמרכז בסופו של דבר יתמזג בתור צד אחד בסדר החדש שיעלה – באופן די דומה לדברים שקרו בעבר".
    אני מסכימה לחלוטין לירידת הרלוונטיות של פרדיגמת ימין – שמאל והצורך להחליפה בפרדיגמה חדשה. אבל, לא הבנתי למה כוונתך שהמרכז יתמזג באחד הצדדים ושדברים שכאלו קרו גם בעבר.
    האם תוכל להרחיב?

    אהבתי

    • אני לא לגמרי מומחה לפוליטיקה מתחילת המאה העשרים, אבל מהמעט שאני יודע – בשתי המדינות שאני יחסית מכיר מאותה התקופה, איטליה ובריטניה, עושה רושם שעליית הסוציאליזם הייתה שינוי פרדיגמה מהסוג הזה. בתחילת המאה, באיטליה הפרלמנט היה מחולק (באופן קצת מעורפל) למחנות ימין ושמאל, ועם עליית "הקיצוניים" בדמות המפלגה הסוציאליסטית והמפלגה הרדיקלית, לאט לאט הימין והשמאל הישנים דעכו עד שבסופו של דבר הם התאחדו בתור "המפלגה הליברלית" והבחירות הפכו להיות בינם לבין הסוציאליסטים. זה כמובן לא החזיק מעמד הרבה זמן בגלל הפשיסטים שהגיעו קצת אחרי זה והשתלטו בביריונות על המערכת, אבל זה עיצב מחדש את המונחים "ימין" ו"שמאל".

      בינתיים בבריטניה, הפוליטיקה במאות ה 18 וה 19 הכילה בעיקר את הוויגים (Whigs) והתורים (Tories), שבמקור ייצגו כל מיני דעות שונות בהתמודדות עם המלוכה והכנסייה. בסוף המאה ה 19 כשהמלוכה והכנסייה הפכו פחות רלוונטיות, הפוליטיקה התעצבה מחדש על קווים כלכליים, כשהתורים הפכו בסופו של דבר להיות השמרנים של היום, והוויגים התמוססו לתוכם ולתוך הכוח העולה החדש, מפלגת העבודה.

      באותו האופן, ייתכן שבסופו של דבר נראה את הימין והשמאל במדינות של היום מתאחדים, אולי דרך התמוססות השמאל (כמו שהימין הישן האיטלקי נחלש עד שהתאחד עם השמאל, וכמו שהוויגים בבריטניה נחלשו עד שהתפזרו למפלגות האחרות) לרמה שהוא כבר לא מהווה תחרות ממשית לימין ("המתון"), ולאט לאט המצביעים שלו יתחילו למצוא את המכנים המשותפים שלהם עם הימין המתון או עם המפלגות החדשות – בסופו של דבר, כיום קוראים לוילדרס או ללה־פן "ימין קיצוני", אבל זה לא מבטא שום דבר חוץ מהעמדה שלהם בנושא אחד מאוד ספציפי שאולי לא יעניין אף אחד בעוד עשר שנים. מי יודע אם יום אחד האנשים שמצביעים לוילדרס, הסוציאליסטים, הגימלאים ובעלי־החיים לא ימצאו את עצמם בסוף באותה המפלגה (או לפחות אותו המחנה), איך שלא יקראו לה, שתתמודד מול מה שהיום נחשבות המפלגות ה"ממסדיות".

      ולגבי ההצבעה למפלגות קיקיוניות – לדעתי זו פשוט התוצאה של התפרקות מפלגה. כשיש מערכת עם שתי מפלגות דומיננטיות, יש הרבה אנשים שלא מתים על אף אחת מהן אבל עדיין מצביעים לאחת מהן כי הם רוצים להצביע למי שעשויה להיות מפלגת השלטון. מרגע שהתחיל להיות ברור שמפלגת העבודה מפסיקה להיות מועמדת ממשית לשלטון, אולי כל אותם ה"מצביעים האסטרטגיים" שלא ממש התלהבו ממנה אבל בעבר רצו עדיין להצביע ל"שמאל נגד הימין" כבר לא ראו טעם להצביע לה בתור מפלגה אחת מתוך רבות. אז אם אין טעם בהצבעה אסטרטגית, למה לא להצביע כבר למפלגה קטנה שמייצגת באופן מובהק יותר את האידיאולוגיה שלהם? זה הניחוש שלי.

      אהבתי

כתיבת תגובה