אדם סמית ופיזור אוכלוסייה

העלתי את התרגום לפרק השלישי של עושר האומות של אדם סמית – קראו כאן (ואם עוד לא התחלתם לקרוא מההתחלה, לכו לדף הראשי כאן).

עוד פרק קצר יחסית, שבו סמית מדבר על גיאוגרפיה – ההשפעה של גודל השוק הזמין לעסק מסוים או לחברה מסוימת, על השגשוג שלהם. משם הוא מגיע לנושא שלדעתי לא כל האנשים מבינים מספיק – הקשר בין מיקום של עיר או יישוב לבין השגשוג הכלכלי שלו.

העניין הזה חוזר לעתים קרובות בדיונים על פריפריה מול מרכז, או על ענייני תכנון פיזור אוכלוסייה – אנשים (כולל מנהיגים בכירים בכל מיני מדינות) מדברים על איך צריך לפזר את האוכלוסייה טוב יותר כדי "להקל על העומס" באזורים הצפופים או "לחזק" את האזורים הדלילים. השיטות לפיזור הזה בדרך כלל מגיעות בצורה של תכנון מלמעלה באופן די נאיבי, בלי לטרוח יותר מדי להבין את הסיבות לכך שהאוכלוסייה מצטופפת במקומות מסוימים (בדיונים כאלה אני אוהב להפנות אנשים ליואב לרמן שכתב על זה היטב). אדם סמית עוזר לנו להבין את זה יותר לעומק. איך נוצר פיזור אוכלוסייה?

הגישה הנאיבית תהיה להסתכל על המפה ולתקוע נעצים. כשתוקעים נעצים במפה (ובדרך כלל מדובר על מפה שטוחה, אנשים לא רגילים לחשוב בתלת־מימד), נראה שהאפשרות ההגיונית ביותר תהיה להציב ערים במקומות אחידים ורחוקים אלה מאלה – משהו בצפון, משהו בדרום, מזרח, מערב, אולי במרכז, את האוכלוסייה לפזר ביניהן ולסלול רכבת שתחבר את הכול. ככה נמנעים מצפיפות, ודואגים שכל נקודה במדינה תהיה קרובה למרכז עירוני כלשהו.

הבעיה היא, שכמו שאומר אדם סמית, יש חשיבות עצומה למיקום של עיר מבחינת הפוטנציאל שלה לשגשוג כלכלי. קירבה לים, לנהר, או לצומת תחבורה חשוב אחר הוא המפתח (בטח בזמנו של סמית, היום יש כמה אפשרויות חלופיות) להשגת שוק גדול לסחורות, עם השוק מגיעה היכולת לחלוקת עבודה ואיתה השגשוג. השגשוג הזה הוא התנאי ההכרחי לגדילה דמוגרפית של העיר – אנשים לא יעברו לגור, ועד כמה שאפשר גם לא יישארו לגור, בעיר שאין בה דרך להתפרנס. מי שרוצה שאנשים יעברו מתל־אביב לדימונה יהיה חייב להתמודד עם הסוגייה הזאת – אפשר לנסות להתערב באופן מלאכותי ולהעביר הון בהחלטת ממשלה מעיר אחת לאחרת. אפשר גם לנסות לחפש דרכים יצירתיות ליצור שגשוג בערים שלא נהנות מהתנאים הטבעיים לכך – החשיבות הבינלאומית של ירושלים, לדוגמה, מספקת לה הרבה מאוד שגשוג שסתם עיר במיקום שלה כנראה לא הייתה משיגה. אבל הצעד הראשון צריך להיות ההבנה שצריך סיבה לשגשוג. עיר לא תגדל סתם כי הערים האחרות צפופות מדי.

חוץ מזה, הפרק הזה נותן טעימה מענייינת מאוד מההיסטוריה הכלכלית של העולם. במידה מסוימת סמית אפילו מקדים קצת את ג'ארד דימונד, שבימינו הפך להיות מזוהה מאוד עם חקר ההשפעה של גיאוגרפיה על שגשוג כלכלי של תרבויות שונות – סמית מסביר לנו איך אגמים ונהרות הפכו מקומות מסוימים לעשירים ואחרים לעניים, ודימונד לקח את זה רחוק יותר ודיבר על גורמים גיאוגרפיים אחרים כמו מגוון ביולוגי ואופי בעלי‏־החיים בכל מקום. אם עוד לא קראתם את רובים, חיידקים ופלדה, אני ממליץ בחום לקרוא.

5 מחשבות על “אדם סמית ופיזור אוכלוסייה

  1. יותר ויותר אנשים עובדים מהבית, יותר ויותר אנשים מבקשים אויר נקי ופאבים זולים, יותר ויותר קשרים נוצרים דרך האינטרנט. בעבר כל החברים שלנו היו ממקום העבודה, אין יותר עבודה אין יותר חברים כל היחסים הם על בסיס שכונתי. אין צורך בערים גדולות אין צורך בים כדי לשנע מטענים זול יותר דרך האויר. במדינות רבות הערים מכילים למעלה מ 50% מהאוכלוסיה אבל העיר כבר לא עיר, היא לוס אנג'לס, רצף של סברבס ארוכים מאד ומאוכלסים עם מרכזי קניות. העיר כבר לא אותה עיר, האדם כבר לא אותו אדם העתיד כבר לא אותו עתיד.

    Liked by 1 person

  2. כנראה שיש משהו בטבע האנושי לרצות להתישב ליד ימים. מפת אוסטרליה דוגמה בולטת. אלו שמתגוררים רחוק יותר הם על פי רוב תמהונים, כפי שאפשר לראות בתוצאות בחירות. הליברלים ליד הים, הקונסרבטיבים בתפזורת מבודדת. אבל אולי זה גם קשור לכך שבמקום מבודד אתה נאלץ להתחתן עם הבת דודה ובעיר הגדולה יש גיוון.
    בתקופת אדם סמית היה צורך לשנע מזון לכן הוא היה יחסית יקר, העובדה שהוא זול מעידה על כך שהתחבורה מצאה פתרונות יבשתיים זולים. אולי כדאי להעלות דוגמאות שיראו מה השתנה מאז המאה ה 19.

    אהבתי

  3. לכל המגיבים: אני לא מספיק מתמצא בכלכלה בשביל להיות בטוח, אבל עד כמה שאני רואה תובלה דרך הים עדיין חיה וקיימת, אוניות מלאות מטען נכנסות ויוצאות מכל נמל ללא הפסקה. בכל מקרה, גם נגעתי בזה קצת ברשומה – גם אם העניין המסוים של תחבורה ימית או יבשתית הופך ללא־רלוונטי, הנקודה הבסיסית היא לא על הים אלא על גודל השוק – אם בימינו קירבה לשדה התעופה או לפאבים זולים היא מה שצריך בשביל שוק גדול, אז אלה הנקודות שלידן אנשים ירצו לגור. ובאופן כללי, שיש סיבות כלכליות למיקום של ערים גדולות, לא כל מיקום הוא טוב באותה המידה.

    אהבתי

  4. אפשר גם לבחון את הצמדים ריו דה ג'נרו – ברזיליה, איסטנבול -אנקרה, דמשק – חאלב, ואפילו תל אביב – ירושלים.
    למרות ההשקעות והמאמצים הממשלתיים האדירים לבסס עיר בירה קרוב יותר למרכז המדינה, הרחק מחוף הים, עיר בירה זו מתקשה להתרומם. המרכז העסקי והתרבותי של המדינות מתעקש להישאר ליד הים.
    כיום יש דיבורים על הזזת עיר הבירה של איראן מטהרן. ניתן להמר שגם אם יוציאו מטהרן את כל משרדי הממשלה – מרכז המדינה לא יזוז.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s