על תמיכה בבלוג וקיבוץ נדבות

פעם, כשהיינו צעירים ויפים והבלוגוספרה העברית הייתה בשיאה, נתקלתי בשתי הודעות דומות משני בלוגים שונים שעקבתי אחריהם: שניהם אמרו משהו בסגנון "כתיבת הבלוג הזה דורשת הרבה עבודה, ונראה לי לא הגון אם תיהנו מהתוכן שלו בלי לתמוך בו כלכלית. אני לא יכול להכריח אתכם, אבל מקווה שתתרמו אם אתם מתכוונים לקרוא". כמי שעוד לא כתב משהו (שמעניין מישהו אחר) באותו הזמן לא יכולתי לזלזל באנשים שכן כתבו, אבל ידעתי שזה לא נשמע לי טוב. אם אני כותב משהו, למה שיפריע לי שאנשים קוראים אותו ולא תורמים? זה בטח עדיף על שלא יקראו ולא יתרמו, לא?

עכשיו שאני כותב בלוג משלי, ויש אפילו כמה אנשים שקוראים אותו, דעתי רק התחזקה. אני אסיר תודה לכל מי שקורא את הבלוג, ומעולם לא עלתה בדעתי המחשבה שיש משהו לא בסדר בזה שתקראו אותו בחינם. אז עכשיו שאני מציב פה כפתור שמאפשר לכם לתרום, אני רוצה להבהיר: אתם לא צריכים להרגיש שום מחויבות. תרמו אם אתם רוצים, אל תתרמו אם אתם לא רוצים, בכל מקרה אני מקווה שתמשיכו לקרוא וליהנות.

אז איך משלבים את הרצון לפרסם את ההגיגים שלי לכל מי שרוצה לקרוא, עם הרצון הטבעי שלי להתפרנס? פשוט מאוד. במקום לדרוש מכם לשלם על מה שאתם ממילא קוראים, אני מציע לכם לשלם על מה שיכול להיות מעבר לזה. כיום אני משתדל לפרסם בבלוג רשומה אחת בשבוע ועוד תרגום אחד בשבועיים, ואני מקווה (בלי התחייבות) להמשיך בקצב הזה בכל מקרה. זה המקסימום שאני יכול לעשות בזמן הפנוי מעבר לעבודה הרגילה שלי. מה שאני מציע לכם, זה שתתרמו לי אם אתם רוצים לתת לי זמן להשקיע עוד יותר. כל כסף שתתרמו לי ילך על מחקר וכתיבה לטובת רשומות נוספות ודברים שלא הייתי מספיק לעשות עם הזמן שאני יכול להקצות לבלוג תוך כדי עבודה לפרנסתי. אני מקווה שזה ייראה לכם כמו עסקה טובה. כדי לפתוח לכם את התיאבון – אני מתחיל מהיום לפרסם רשימה של מאמרים שיושבים אצלי על השולחן כרעיון לטווח הארוך, ואין לי זמן להשלים אותם. יכול להיות שמתישהו יהיה לי זמן בכל מקרה לכתוב אותם, אבל אם תתרמו – אלה המאמרים שיופיעו בבלוג ראשונים, בנוסף למאמרים השוטפים. תוכלו למצוא אותם בדף התמיכה בבלוג.

אשמח לשמוע את דעתכם על העניין. אגלה לכם סוד קטן: במקור הייתה לי תוכנית יומרנית ליצור איזו מין מערכת שבה כל מי שתורם/ת יכול/ה להקדיש את התרומה למאמר מסוים, או נושא מסוים, וכך תוכלו להשפיע בעצמכם על הכיוון שבו הולך הבלוג. הרעיון הזה כרגע תקוע עם בעיות טכניות מול פייפאל (שלא מצטיינים בתמיכה טכנית, מסתבר), אז כרגע בהקפאה. אולי בעתיד זה יקרה.

22 מחשבות על “על תמיכה בבלוג וקיבוץ נדבות

  1. ואוו, אני מקווה שאתה קרוב לים 🙂
    אף אחד מהמאמרים על השולחן שלך לא בעיניין סקס, זה שאדם סמית לא דיבר על זה לא אומר שזה לא חלק משיווק נבון.
    אני מציע לך לנסות שיטת באר טר. זה פחות אינטימידיטינג מקש. אני למשל גר ליד הים, על אי קטן בים הדרומי ליד הונג קונג. אני לא שלח לך אגוז קוקוס בתמורה למאמר כי זה כבד מדי אבל אם תכתוב את דעתך על סינגולריטי, על קורצוייל הכחדת סרטן ואריכות ימים עם קצת קורצוויל אשלח לך בתמורה מה שתרצה מהונג קונג ולא תמצא בישראל. אם זה מסובך מדי: תזמין משהו ב DX.COM ואשלם על זה בפאי פאל שלי

    https://futurism.com/kurzweil-claims-that-the-singularity-will-happen-by-2045/

    Liked by 1 person

    • נראה לי שחשוב לדעת איזו נישה מתאימה לנו. לא הרבה אנשים ישלמו על מופע מוזיקה מזרחית של הגבעטרון או שירי ארץ ישראל של קובי פרץ, ונראה לי שיש הרבה אנשים שיכולים להרוויח כסף טוב מכתיבה על סקס אבל אני לא אחד מהם.

      נראה לי שברטר יהיה יותר טרחה מתועלת. עד כמה שזה נחמד להשיג צעצועים מ DX, בסופו של דבר את החשבונות אני משלם בשקלים. אני מקווה שלא יהיה בלתי־מנומס מצדי לשאול – למה זה מטריד יותר לשלם בפייפאל לי מאשר לאיזושהי חברה סינית אקראית מ DX? דווקא קורצוייל וסינגולריות זה די הרמה להנחתה בשבילי. בכל מקרה, אוסיף לרשימת הרעיונות למאמרים עתידיים.

      אהבתי

  2. לא ראיתי אצלך אופציה לפאיפאל ואינני יכול לשלם באמצעים האחרים.
    הסקס היה בדיחה כמובן.
    הרעיון של הברטר הוא משום שמסיבה לא ברורה לי אני מרגיש קצת לא נוח לשלם ישירות עבור מאמר. אנשים משלמים עבור סרט, עבור כוס קפה אפילו עבור דמי כניסה להרצאה, אבל עבור מאמר באינטרנט משום מה יש דחיה לשלם. אתר ממרי לדוגמה היה אתר מוצלח עד שביקש דמי כניסה וגם לאחר שחזר בו כבר לא התרומם. אתרים מבקשים שהקוראים יתנו אפשרות לפרסומות. ההסבר כבר דורש פסיכולוג לא מהנדס מחשבים. נתקלתי בכתבות שלך על מחשבים ותארתי לעצמי שסינגולריות יעניין אותך. אנשים מאד אוהבים לקרוא על מה יהיה בעתיד ביחוד אם זה מציע פתרונות אופטימים מאד או קודרים מאד.
    הבנתי שאנשים שמבקשים תשלום עבור מאמר גם כשיש להם קהל קוראים ענק מקבלים סכומים זעירים וזו יותר ההרגשה המשעשעת מהכסף וחשבתי שאם תקבל משהו בדואר זו תהיה ההרגשה האישית שמישהו הביע הערכה בכך שהשתדל עבורך כיון שהשתדלת עבורו, אבל כמובן זה פשוט יותר בפאיפאל.
    אם הייתי יודע שאתה כותב פעמיים שלוש בשבוע זה היה מוסיף הרבה מאד לאושר שלי ואני יכול לקוות שתתפרנס מזה ואשמח לקחת חלק בזה. אני חושב שקצת נחפזת עם הרעיון.
    אני רוצה לראות את קמיליה גיא משה ואחרים מביעים את דעתם בנושא ולא נאלמים כשמדובר בכסף

    Liked by 1 person

    • איפה לא ראית? כל התשלום עובד דרך פייפאל. אם תלחץ על כפתור התרומה תוכל לבחור בין לשלם עם חשבון הפייפאל שלך או עם כרטיס אשראי, בכל מקרה משם זה עובר לפייפאל ואז אלי.

      בינתיים אני בסדר עם סכומים זעירים. אני יודע שזו לא עומדת להיות הפרנסה היחידה שלי, אבל זו נקודת התחלה טובה, ויש לי עוד הרבה תוכניות לעתיד לדברים אחרים שעשויים לעניין אנשים. בכל מקרה, ההבדל בין הכנסה זעירה לבין אפס הוא גדול מאוד – אם ההכנסה שלי מכתיבה היא אפס, זה אומר שאין טעם לראות בזה יותר מתחביב. אם ההכנסה היא זעירה אז כבר יש על מה לדבר – השאלה הופכת להיות מה עוד אני יכול לעשות כדי להציע דברים טובים שאנשים עשויים ליהנות מהם, ואולי לאט לאט גם הכנסה נראה מזה.

      אהבתי

  3. "אני רוצה לראות את גיא … ואחרים מביעים את דעתם בנושא ולא נאלמים כשמדובר בכסף"
    ואני דווקא חשבתי שנמאס לך שאני מדבר מדבר כסף 🙂 ….
    אני מעדיף לדבר על סקס.

    חוצמזה , יש פה מלכוד 22
    אם הייתי עובד אני מניח שלא היתה לי בעיה לשלם על מאמרים בבלוגים
    אבל אז אני מניח שלא היה לי זמן לקרוא את כולם.

    אהבתי

  4. בנוסף , למה שאורי כתב ברמה הכללית "הסבר כבר דורש פסיכולוג.. וגו'" ברמה האישית
    בבלוגים שאני ממש אוהב לקרוא אני מרגיש שאני גם תורם בתגובות וגם במשחק החברתי כך שמדובר ביצירה משותפת גם אם אני שוטף זוטר.

    נ.ב. אם הייתי מפנה את השאלה לפסיכולוג – הייתי קודם כל שואל למה אנשים מתקמצנים לתת לייקים הרבה לפני למה הם מתקמצנים לתת כסף.

    אהבתי

    • ואתה מרגיש נכון – שוב אני מדגיש, אני מאושר מכל מי שקורא את הבלוג, ובטח ממי שמגיב. אל תרגישו שום מחויבות לשלם, ואתם גם לא חייבים לי הסבר למה אתם לא משלמים. אני קראתי המוני בלוגים בחיי בלי לשלם גרוש.

      ובתור קמצן לייקים בעצמי, אני יכול להבין גם את זה. אני מאוד שמח כשעושים לי לייקים, אבל איכשהו אף פעם לא ממש עולה בדעתי לעשות לייק לאחרים… אני לא בטוח איך להסביר את זה.

      Liked by 1 person

    • רוב הקוראים אינם מגיבים רק קוראים. רוב אלו שמגיבים ומרגישים שהם תורמים ביצירה בעצם מתחמקים מלהודות שהבלוג הוא חיי החברה והעיסוק המנטלי העיקרי שלהם ולכן על כמה וכמה עליהם לשלם. אם זה כך אז זה בדיוק כמו לקוח מבקר בקולנוע שמסרב לשלם כרטיס היות ובלעדי קהל הצופים לא היה לבמאי סיבה להתקיים.
      להגיד אני מקיים את הבלוג בזה שאני כותב ועושה את חלקי שישלמו אלו שלא כותבים מזכיר לי את החבר העשיר שלי שיוצא עם צעירה ממנו ב 30 שנה ואומר גם היא נהנת במיטה ממני אני שומע, אז אני לא חייב לה כלום. כשמגיב מגיב שטויות בעל הבלוג צריך לנשוך שפתיים ולהגיד לו: אתה גדול. בינתיים היחידים ששם את נפשו בכרטיסו היה משה.

      אהבתי

      • —-

        "בעצם מתחמקים מלהודות שהבלוג הוא חיי החברה והעיסוק המנטלי העיקרי שלהם ולכן על כמה וכמה עליהם לשלם"
        רק לציין ש
        …. חוסר הנכונות לשלם אינו אידיאולוגי ועלול להשתנות… 
        חוצמזה..
        אולי זה יפתיע עלול אותך, מכמה מהדברים שאמרתי במשך השנים, אבל אני אוהב אנשים….
        וגם נפגש איתם מחוץ למסגרת הבלוג בלי לשלם על השירות ,השיחה או הקפה והטירהמיסו שאכלתי אצלם.
        מה שמזכיר לי – איך אני אוהב את האנשים –

        אהבתי

      • אם הקולנוע אומר במפורש שהכניסה חופשית, אז אין שום בעיה שהלקוח לא ישלם. יצא לי לראות סרטים בחינם בחיי.

        בכל מקרה, עד שהבלוג הצעיר הזה יגיע לשלב שבו הוא יכול להיות "חיי החברה והעיסוק המנטלי העיקרי" של מישהו יעבור עוד הרבה הרבה זמן.

        Liked by 1 person

  5. טוב אז לא הבעתי דעתי על הנושא כי צריך לחשוב עליו לפני שמביעים דעה ואני חושב וחושב … אבל הבנתי שאם אמשיך לחשוב על זה אצטרך פסיכולוג ועדיף כבר לשלם לאתר מאשר לפסיכולוג. אז שילמתי. הפייפאל מחייב את הכרטיס אשראי של אישתי כי אם הייתי ממשיך לחשוב על זה היא היתה סובלת מזה.

    Liked by 1 person

  6. מעולם לא התנדבתי לשלם לאף בלוגר.
    כאשר עיתון או ירחון שקראתי מדי פעם הציב חומות תשלום – הפסקתי לקרוא אותו, ונשארתי בתחומי הבלוגוספרה החינמית.
    כלומר, חוסר נכונותי לשלם / לתרום אינה קשורה כלל למידת הנאתי מהחומר או מידת הערכתי לכותבו.

    אני יכולה להסביר / לתרץ זאת ב:
    1. קמצנות (או, בשפה מעודנת יותר 'חסכנות'). קשה לי לשלם עבור משהו שאני יכולה להשיג גם חינם.
    2. איני עשירה מספיק בכדי לחיות ללא סדרי עדיפויות, כולל עדיפויות בנמעני תרומה. קל לי יותר לתרום להגדלת מאגר התרומות של מח העצם או לחינוך פיננסי של משפחות במצוקה או לכלבים נטושים מאשר לבלוגר המשוטט בין נמלי תעופה באירופה, ומעורר את קנאתי.
    3. אני מוכנה לעבוד קשה יותר בכדי לשלם למישהו שיעשה במקומי דברים שאני שונאת לעשות, לדוגמא – ניקיון. אבל קשה לי לעבוד קשה יותר בכדי לשלם למישהו שיעשה במקומי דברים שאני נהנית לעשות בעצמי (כמו קריאת מאמרים וסיכומם). עבודה שאני מעריכה כיותר מענינת, כייפית, נינוחה ומעוטת לחצים מאשר עבודתי שלי. נראה לי הגיוני יותר להתחלף.
    4. חשוב לי לשמור על מידור בין חיי מחוץ לבלוגוספרה לבין "קמיליה". כל שימוש של קמיליה בכרטיס אשראי (או אפילו פייפאל) המקושר, ישירות או עקיפות, לחשבון הבנק שלי – יגדיל את סכנת חשיפת זהותי.
    5. בהמשך לבעיית ההזדהות – תרומה אנונימית לבלוג אינה יכולה להחשב כהוצאה מוכרת למס הכנסה. מה שבערך מכפיל את גובה התרומות שלי למטרות האחרות שהוזכרו בסעיף 2.

    עם זאת, בכדי להמשיך להנות מבלוג שחביב עלי, אני מוכנה:
    – להיחשף לפרסומות, כולל פרסומות מעצבנות
    – להסכים שיאספו על קמיליה עוגיות
    – להתנדב להיות עוזרת מחקר זוטרה, ולהישלח לחפש באינטרנט (האנגלי או העברי) מאמרים על נושאים ספציפיים.

    ***

    קשר אסוציאטיבי אם כי מעט רחוק לנושא – פוסט על מיליונרים אמריקאים שהצהירו שהם מוכנים לשלם יותר מיסים / שהם תומכים בהעלאת אחוזי המס של העשירים. כולל תהייה של מגיבים מדוע, אם כך הדבר, הם אינם מתנדבים לתרום מכספם לממשלה גם בלי שהיא תחייב אותם לעשות זאת.

    https://lionoftheblogosphere.wordpress.com/2017/03/21/rich-people-want-their-taxes-raised/#comments

    אהבתי

    • זה תרוץ, את יכולה לפתוח חשבון בפאיפל על איזה שם שאת רוצה ולשלם אתו בלי זה יקושר אליך ולכרטיס האשראי שלך זה כל הרעיון של פאיפאל. את לא קונה באתרי אינטרנט? כל שאר הסיבות שמנית הן קישקוש, מתי פעם אחרונה הזדכית במס הכנסה על תרומה? כשאת קונה ספר או גלידה את מזדכה במס הכנסה? והאזכור של בלוגר שמשוטט בשדות תעופה גם שטויות את לא תשלמי כי הוא נהנה מהחיים? הוא נותן לך שרות. מכל הסיבות שמנית הסיבה העיקרית היא הקמצנות. כל השאר סתם טרחנות . מה כבר תפסידי בחיים אם תטרחי לתת למישהו שנותן לך תמורה מלאה עבור כספך 50 שקלים, תנסי פעם אולי זה לא יכאב

      אהבתי

    • וממילא, את כבר תרמת היטב בכך שפרסמת את הבלוג במקומות אחרים והמלצת עליו לאנשים אחרים שמתעניינים.

      עוזרת מחקר אני כרגע לא מחפש, אבל כן השתעשעתי ברעיון שיום אחד בעתיד אולי אנסה ליצור כמה פרויקטים שיתופיים פתוחים לעזרת הקוראים. אבל זה אם וכאשר הבלוג יהיה גדול יותר.

      אהבתי

  7. קמיליה

    נראה לי שהתשובה לתהיית המגיבים פשוטה. הדבר הכי חשוב לעשירים (ולא רק להם) הוא לא להיות פראייר. המיליונרים בעד העלאת מס בשביל שגם (ואולי בעיקר) השכן העשיר שלהם גם ישלם.

    אהבתי

  8. לגיא,
    דווקא ניסיתי לחרוג מקמצנותי הרגילה לגבי חלוקת לייקים (קמצנות שאני מעט בושה בה. בניגוד לקמצנותי בעניני כספים בה אני דווקא די מתגאה).
    ניסיתי לתת לייק לסרטון על מי שאוהב אנשים אם, ורק אם, הם מגיעים בכמויות מזעריות.
    אבל, המערכת חסמה אותי בדרישה למתן שם משתמש וסיסמא. אין לי כאלו! השם קמיליה והדואל שלה לא פתחו אף דלת! האם יש דרך לעקוף את הדרישה הזו?

    נושא הנדיבות – קמצנות בחלוקת לייקים היא אכן נושא למחקר פסיכולוגי.
    אני חושדת שאיני נוהגת לתת לייקים לדברים המוצאים חן בעיני בגלל התגובה האמביוולנטית שעוררו בי כמה לייקים שקיבלתי. מעבר לשמחה, הם גם הזכירו לי את התמריצים הנהוגים באילוף חיות ואנשים. אמצעי למשטר את התנהגותם, ולכוונה לאפיקים שנותני הלייקים מעוניינים בהם. לאחר שאדם כבר התמכר לאיסוף לייקים רבים ככל האפשר – אי קבלת לייקים נחווית כעונש המניע שינוי התנהגות. ואני לא אוהבת שמנסים, גם ללא כוונה מודעת, להצעידני באיזשהו תלם.

    כנ'ל השאלה מה מסתתר אחרי בחירות אנשים למי / למה לתרום את כספם, ולמי / למה לא.
    ברור לי שאלו בחירות שאינן מושפעות כלל משיקולים רציונליים, אבל לגמרי לא ברור ממה כן. אני מתקשה להבין אפילו את החלטות התרומה שלי עצמי.
    נראה לי כנושא מרתק למחקר בתחום הכלכלה ההתנהגותית או הפסיכולוגיה.

    Liked by 1 person

  9. בלוגר המדווח בתדהמה שהכנסתו השנתית מהבלוג עלתה מ 12$ ל 13$ + תגובות הדנות בפרסומות סמויות לעשרות השימושים האפשרים בשמן הקוקוס הנמכר באמזון.
    יתכן וקשור לעובדה שהוא בסך הכל העוזר של שוטה הכפר.

    http://assistantvillageidiot.blogspot.co.il/2017/03/adsense.html

    (לשי, תגובתי הקודמת הוכפלה. רצוי למחוק את הראשונה)

    אהבתי

    • הוא מדבר על הכנסה חודשית, לא שנתית – עדיין לא ממש פרנסה, אבל האמת היא שזה יותר ממה שחשבתי שבלוג צנוע יחסית ירוויח מאדסנס.

      במקרה שלי, אני בינתיים קצת נרתע מלשים פה פרסומות סתמיות. בינתיים אני רוצה לבחון אפשרויות מעניינות יותר. וממילא, אני אצטרך להגדיל משמעותית את קהל הקוראים שלי בשביל שפרסומות בבלוג באמת יהיו שוות משהו.

      (בוצע)

      אהבתי

  10. כשאתה תלוי בקהל קוראים אתה מתחיל להיות משוחד. אתה כותב לכל מגיב כמה שהוא צודק וכמה שהוא חכם ונבון גם אם אתה חושב אחרת רק כדי לא להרתיע אותו מלהגיב. זה מונע דיון ופיתוח הנושא מה שהיה מביא ליותר קוראים.
    בבלוגים שאני קורא או שבעל הבלוג מתנהג בצורה נחמדה לכולם ולאחר שבנה קבוצה הוא מעיף את כל אלו שדעתם שונה משלו כדי ליצור אוירה ביתית לאלו בעלי דעות ואופי זהה, כמו שאצל דני אורבך, או שהוא מהתחלה מגיב בבקורתיות על כל מי שמדבר שטויות מבלי להתחשב יותר מדי ברגשותיו. אני מעדיף את הגישה השניה, אם אני מדבר שטויות אני לא רוצה שיגידו לי כמה אני חכם. לא מעניין אותי מה חושבים עלי מעניין אותי להשכיל.

    אהבתי

    • לימוד והשכלה מוערכים ביתר.
      יש מצב-שלב בו כדאי ל – א-לילמוד ו א-להשכיל

      48

      In pursuit of knowledge,
      every day something is added.
      In the practice of the Tao,
      every day something is dropped.
      Less and less do you need to force things,
      until finally you arrive at non-action.
      When nothing is done,
      nothing is left undone.

      True mastery can be gained
      by letting things go their own way.
      It can't be gained by interfering.

      אהבתי

    • אני משתדל להפריד בין אדיבות ברמה האישית לבין הסכמה ברמת העיקרון. אני לא אגיד לאף אחד שאני מסכים איתו אם אני לא באמת חושב ככה, אבל אני כן אשתדל להיות נחמד כשאני אומר למה אני לא מסכים. אני יודע שיש הרבה אנשים ששמחים שאומרים להם כשהם מדברים שטויות, וגם אני אחד כזה, אבל רוב האנשים לא ככה ואני מעדיף להיות זהיר עם מי שאני לא מכיר. אם מישהו מדבר שטויות, אני אגיד לו תודה שהוא מגיב, והנה מה שאני חושב בנושא. את המילה "שטויות" אני אשמור לעצמי.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s