קטלוניה, ספרד, ומשבר הזהות של הדמוקרטיה

(עדכון חשוב להיום: בזמן משאל העם בקטלוניה, אני מדווח בזמן אמת מהתקשורת הספרדית והקטלונית על התפתחות האירועים. התעדכנו כאן)

(בשבועיים האחרונים התקבלו כמה תרומות לבלוג, ובזכותן אני מרשה לעצמי להשקיע זמן ולפרסם מאמר שני השבוע. תודה לתורמים, ואם גם אתם רוצים להגביר את קצב הפרסום בבלוג הזה, אתם מוזמנים לתרום גם אתם)

לפני כמה שבועות נגזר דינו של נשיא קטלוניה לשעבר אַרְתּוּר מַס להרחקה בת שנתיים ממשרות ציבוריות וקנס בן 36,00 אירו. על איזה פשע? על ארגון משאל עם "לא חוקי" בקטלוניה – משאל עם ששואל את האזרחים האם הם תומכים בפרישה מספרד והפיכת ארצם למדינה עצמאית; מה שאגב היא המדיניות המוצהרת של רוב (קטן אומנם) נציגיהם הנבחרים.

אני לא יודע אם ראש ממשלת ספרד מריאנו רחוי מתגעגע לימים שבהם ממשלת ספרד קבעה את גבולותיה עם רובים ורומחים, או עם תותחים וטנקים. אני משער שלא; בין השאר בגלל העובדה שאם הם היו מנסים את זה היום, נראה לי שזה היה מצליח להם הרבה פחות מבימי האימפריה העליזים. מה שכן, העמדה של ממשלת ספרד לגבי גבולות ברורה – מה ששייך לספרד נשאר בספרד. מה שפעם היה שייך לספרד – אם יכול לחזור להשתייך לספרד, עוד יותר טוב.

זה מעניין במיוחד, לאור מה שלי נראה כמו מועמד משמעותי להיות המשבר הבא של העולם המפותח והדמוקרטי – רעיון האזרחות. בעשורים האחרונים אנחנו רואים במערב את קריסת רעיון מדינות הלאום שהנחה אותו במשך הרבה זמן (אם כי לא הרבה זמן כמו שנהוג לחשוב – לפני המאה ה 19 זה היה הרבה פחות אופנתי). עם התפתחות התקשורת והמסחר הבינלאומי, נראה לי שאנשים מתקשים יותר ויותר להשתכנע שיש משהו מיוחד במדינה שלהם – אנחנו פוגשים כל הזמן אנשים ממדינות אחרות, מדברים איתם, קוראים עליהם או לפחות רואים אותם בטלוויזיה, ודי קל, בעיקר אם אנחנו לא נמצאים באליטה השולטת במדינה שלנו, לשאול את עצמנו למה בעצם אנחנו חייבים לחיות דווקא עם האנשים במדינה שלנו ולא עם אחרים.

יש כמה גישות שונות לפוסט־לאומיות הזאת, אבל הבולטת ביותר היא זו שאנחנו רואים כיום באליטה השלטת באירופה – גישה שלא רק מתנערת מהלאומיות, אלא מוותרת על כל לגיטימציה להעדפת אנשים מסוימים על אחרים בתור אזרחים. מותר לדבר על הגבלת מספר המהגרים, אבל כשמנסים להגביל את אופי המהגרים – לדוגמה, כשכמה מדינות במרכז ומזרח אירופה דיברו על קבלת מהגרים נוצרים בלבד – אותה אליטה זעקה "גזענות". כולנו בני אדם, כולנו שווים, לכולנו "מגיע" לקבל אזרחות בכל מדינה שרק נרצה. באופן דומה, שלילת אזרחות זכתה לתדמית של אחד הפשעים החמורים ביותר שיכולה מדינה לעשות – אפילו המפלגות הלאומניות ביותר מעזות בדרך כלל לדבר רק על שלילת אזרחות לבעלי אזרחות כפולה. להגיד פשוט "אנחנו לא רוצים את האדם הזה באותה מדינה איתנו"? זה בלתי נתפס. וחוץ מעניין האזרחות, אם אין משמעות ללאום, אם מדינות לאום הן שריד מיותר מהעבר, אז למה בעצם לא למזג את כולן למדינה אחת גדולה ושמחה? כך גם מגיעה התמיכה הגדולה בהידוק האיחוד האירופי, ומי שרוצה לשמור על המדינה שלו כמו שהיא הוא סתם "לאומן" או "שריד של ההיסטוריה".

הבעיה עם האידיליה הזאת, היא שלא ברור איך היא משתלבת עם רעיון קידוש הגבולות שמלווה את הפוליטיקה הבינלאומית כבר תקופה ארוכה, ואולי מאז ומתמיד – הפוליטיקה הבינלאומית מנוהלת בדרך־כלל על־ידי המדינות שניצחו במלחמות האחרונות. הן כמובן רוצות תמיד לשמר את המצב הקיים, כי המצב הקיים נוצר כשהן היו חזקות. אבל אם למדינת הלאום אין שום משמעות, אז למה יפריע אם מישהו ירצה לשנות קצת את הגבולות, להוריד איזו מדינה, להוסיף אחרת? לסדר הפוסט־לאומי אין ממש תשובה לזה. כיום המערב ברובו מתעלם מהבעיה ומנסה להחזיק את החבל בשני קצותיו – גם פוסט־לאומיות והגירה חופשית לכולם, וגם קידוש הגבולות. אבל הסתירה הזאת לא תוכל להחזיק מעמד הרבה זמן. בסופו של דבר, אלא אם נלך אחורה באחד התחומים האלה (חזרה ללאומיות או חזרה לקביעת הגבולות בכוח), יצטרך להיווצר איזשהו מנגנון חלופי לקביעת הגבולות הבינלאומיים בעידן הפוסט־לאומי. וכמו שהדמוקרטיה הייתה צריכה שתי מלחמות עולם ומלחמה קרה אחת כדי לבסס את מעמדה בתור השיטה המובילה בעולם, יכול להיות שגם העניין הזה יצטרך איזשהו משבר גדול לפני שהוא יתייצב.

איך יראה הסדר החדש הזה? עדיין מוקדם להגיד. בינתיים אפשר להסתכל על תנועות קטנות בכיוון – הבריטים, באופן שדי חוזר לאורך ההיסטוריה, מצליחים בו־זמנית להיות גם הפרוגרסיביים ביותר וגם לייצר תדמית של שמרנים זועפים. ההסכמה האנגלית למשאל עם סקוטי על היפרדות היה מפגן מרשים ביותר של רציונליות וענווה, וכנראה ייקח עוד זמן עד שזה יהפוך לסטנדרט בעולם המערבי, אבל בסבירות גדולה זה יקרה. ממשלת ספרד בינתיים לא קיבלה את ההודעה הזאת – השיטה שלהם לעודד אנשים להישאר בגבולות שלהם היא להכריח אותם. הם כבר הרבה שנים נראים בפאניקה מוחלטת – מרוב פחד לאבד את קטלוניה וחבל הבאסקים, הם מתנגדים לכל מה שנראה כמו ערעור על קידוש הגבולות הבינלאומי. לעצמאות סקוטלנד הם השתדלו לתקוע מקלות בגלגלים, בקוסובו הם כמעט המדינה היחידה באירופה שמסרבת להכיר (ובטח היחידה במערב אירופה), וכל תנועה לאומית אחרת זוכה מהם לתגובה דומה. האנגלים שיכנעו את הסקוטים להישאר מרצונם (מפלגת השלטון בסקוטלנד מדברת עכשיו על עוד משאל אחרי הברקסיט, אבל ממה שאני רואה הסקרים מראים שהסקוטים עדיין מתכוונים להצביע להישארות בבריטניה), הספרדים אפילו לא טורחים לנסות. מבחינתם הפתרון הוא להכריח.

הקטלונים, מצדם, קבעו משאל עם שאמור להיערך עד ספטמבר הקרוב, ולא נראה שהם עומדים לוותר על הרעיון. הספרדים ממשיכים להתעקש שזה לא חוקי וכו', אבל האם מישהו מעלה על דעתו שנראה בסופו של דבר טנקים ספרדיים דוהרים לברצלונה? אני לא. הספרדים כבולים יותר מדי בסדר הפוסט־לאומי (ובמקרה הזה, טוב שכך), וגם אזרחי ספרד עצמם לא בטוח שיתלהבו יותר מדי מהרעיון של ללכת לעימות עד הסוף – ספרד היא עדיין דמוקרטיה צעירה מאוד, ועדיין עם מסורת חזקה של מאל רדיקלי שלא ממש יאהב את הרעיון של דיכוי השכנים שלהם. אם הקטלונים ירצו – יהיה קשה מאוד לעצור אותם, והתקדים שהם ייצרו יהיה עוד צעד חשוב בדרך לשלב הבא של ניהול הגבולות הבינלאומיים.

השאלה העיקרית היא אם הם באמת ירצו. בינתיים, גם בהנחה שיהיה משאל עם, לא לגמרי ברור מה יהיו התוצאות של המשאל הזה – סקרי דעת קהל מראים כרגע מאבק די צמוד בין תומכים ומתנגדים. יש עוד כמה חודשים לראות מה יקרה עם זה, ואם הממשלה תמשיך בכיוון הנוכחי שלה – לו אני הייתי קטלוני, לא היה לי ספק שאני רוצה לברוח מהספינה השוקעת הזאת כל עוד אני יכול.

מודעות פרסומת

24 מחשבות על “קטלוניה, ספרד, ומשבר הזהות של הדמוקרטיה

  1. קיימת היריבות הנצחית בין ברצלונה למדריד וזו כבר סיבה טובה להפרד, פרט לסיבות שוליות כמו שפה קטלונית כיון שקטלוניה היתה מדינה נפרדת עד לפני כ 300 שנים, מטבח קטלוני, כלכלה טובה יותר מאשר של שאר ספרד שהיתה הופכת אותה למדינה ה 34 העולמית מבחינת הגידיפי עם גידיפי לבן אדם גבוה משל ישראל ודרום קוריאה. המחוז גם משלם יותר מיסים מכל מחוז אחר באירופה ומקבל פחות משהו תורם. שרותי הרווחה החינוך התחבורה דומים יותר למחוזות עניים בספרד. מדוע שלא יפרדו?

    אהבתי

  2. ביולי שנה שעברה הפרלמנט הקטלוני הצביע 70:11 עבור עצמאות, רוב הצעירים בעד עצמאות, ובסופו של דבר הם יקבלו את מבוקשם.
    כיום בתקופה המודרנית יש נטיה להשתייך למדינות קטנות יותר להן יש קשר רגשי גדול יותר.
    ב 1900 היו 53 מדינות, ב 1950 99, בשנת 2000 בין 188-191 מדינות
    כיום בין 196-212 ובאינטרפולציה 330-350 עד שנת 2100. כך שהנטיה היא להתפצלות ביחוד במדינה בה הדמוקרטיה טריה ועוד לא גמרה לתת פירות. כמובן זה יהיה סמלי והגבולות ימשיכו להתקיים רק על הנייר.

    Liked by 1 person

    • ובהמשך לדבריך הייתי מוסיף – באירופה, עם דמוקרטיה שכבר נהנתה מזמן יחסית ארוך להתבסס, אנחנו רואים עוד כמה שינויי גבולות קטנים, אבל ייתכן מאוד שזה כלום לעומת מה שנראה במקומות אחרים בעולם, שעוד לא ממש התבססה בהם הדמוקרטיה – אם יום אחד תהיה אפשרות לכל מי שרוצה לפרוש ממדינות כמו רוסיה, ניגריה, קונגו, פקיסתאן ואחרות, נראה לי שיהיו עוד הרבה מצטרפות חדשות למפת העולם. רוב מדינות העולם עדיין מוחזקות בכוח, עם הרבה זרמי עומק שמחכים להזדמנות לפרוץ החוצה.

      (והערה קטנונית: תחזית לשנת 2100 על־פי הנתונים מ 1900 עד 2017 היא אקסטרפולציה, לא אינטרפולציה)

      אהבתי

  3. מדוע אתה רוצה לברוח מהספינה השוקעת הזאת ? זה מחוז גדול מאד, עשיר, הרצון שלהם להפרד הוא חלק מגל לאומי שאיננו מלחמתי, הרצון של יון להפרד מהשוק האירופאי, הנטיה הגדלה לכך בהולנד, בריטניה, הרצון של סקוטלנד.
    גם אצלנו יש מצב דומה אלא שאנחנו רואים אותו בעיניים אחרות, הפלסטינים רוצים מדינה למרות שקיים ויכוח חסר ערך אם הם עם או לא.

    אהבתי

  4. נושא שלא כל כך משיק לספרדים, כולנו קוראים את מידה ולמרות שהנושא מוצג בצורה קצת ימנית קיצונית שווה לקרוא את הכתבה.
    אנשים מחפשים לעצמם מטרה וטעם בחיים, או בידור. סוג העיסוק תלוי ברקע החברתי והכלכלי. אם אני ספרדי אני רוצה יחוד, להיות שונה מכל האחרים, טוב יותר, אבל במסגרת תומכת. אם אני מהגר אז יש לי שתי אפשרויות, להשתלב או לנצל, ודי מפתה לנצל כיון שאלו זרים שאני פוגע בהם ולא בני הקהילה שלי.

    tinyurl.com/mkrv8ob

    אהבתי

  5. החיים הם בדיחה גרועה, אמר ג'ורג'. הסבתה שלי נלחמה בחרוף נפש בפראנקו לצידו של ארנסט המינגווי באוירה פטריוטית של ערב מלחמת העולם השניה והנה כיום הדמוקרטיה מפצלת את ספרד לפי האהדה לקבוצות כדורגל. כמו שאמר ג'ורג' קארלין ב הופעתו ב 2009: "גברים באופן טבעי מצחיקים יותר מנשים", לטענתו, "הומור גברי מתבסס על ההבנה שהחיים עצמם הם בדיחה, ובמקרים רבים בדיחה גרועה; ואילו נשים מעדיפות להסתכל על הקיום האנושי כתופעה שמצייתת לכללים של הגינות, ואפילו נדיבות, ולא כאנרכיה שלא ניתן לשלוט בה".

    אבל העתיד העתיד מה יהיה בעתיד?

    http://home.bt.com/news/uk-news/doting-husband-dies-of-a-broken-heart-day-after-wife-passes-away-11363946757348

    Liked by 1 person

    • חחחחח. 😂 גדול
      אם ג'ורג'יה קרלין אמר את זה ב2009 אז כנראה זה היה בהופעה מול אלוהים
      משום שהוא נפטר ב 2008. מה שמעודד בזה זה הידיעה שלמרות הכל לאלוהים כנראה יש חוש הומור…
      ולא רק חוש הומור אלא גם טעם טוב.
      עכשיו , נקרא גם את הפוסט והקישורים😉

      אהבתי

  6. הקושי לקבל אזרחות של מדינה בה לא נולד המהגר הוא משהו חדש יחסית, בעבר היה קל מאד לקבל אזרחות של כל מדינה גם של מדינות מערביות. הפערים הכלכלים שנוצרו יתכן בשל היתרונות של הדמוקרטיה הקשו לקבל אזרחות בעשרות שנים האחרונות בלבד. עד לפני עשרים שנה היה קל לקבל אזרחות בקנדה, אוסטרליה, ארה"ב ובוודאי שבארצות דרום אמריקאיות.
    סין איננה נותנת אזרחות למי שאינו סיני אלא במקרים נדירים מאד. תושבות כן, אזרחות לא. כנ"ל יפן. כך הסינים מונעים הגירת מוסלמים והתגברות הבעייה המוסלמית שלהם. האוסטרלים מעלים מהגרים לא חוקיים על אוניות וזורקים אותם על איים אינדונזים נידחים.
    "כמו שהדמוקרטיה הייתה צריכה שתי מלחמות עולם ומלחמה קרה אחת כדי לבסס את מעמדה בתור השיטה המובילה בעולם, יכול להיות שגם העניין הזה יצטרך איזשהו משבר גדול לפני שהוא יתייצב." האם אתה רומז על מלחמת עולם שלישית? משבר לאומני לפני שנחזור ל"אין גבולות"? האם אירופה תתגבר על השפעת הקלה ותחזור להיות גוש משותף?

    אהבתי

    • לצערי, מלחמת עולם שלישית היא אפשרות בכלל לא זניחה (לא בהכרח סבירה, אבל לא זניחה). במקרה הטוב נסתפק במשבר פוליטי כבד וכמה מהפכות עדינות ולא‏־יותר־מדי אלימות.

      לגבי קבלת אזרחות – לדעתי אחת הסיבות לקושי בקבלת אזרחות בימינו לעומת העבר היא דווקא זכויות האזרח. במדינות שבהן האזרח היה נמלה חסרת משמעות בשירות בעלי הכוח במדינה, כמו נניח באירופה הפיאודלית, לא הייתה למדינה בעיה לקלוט אותו אליה. עם התהליך ההדרגתי של אימוץ זכויות אזרח, התחילו גם בהדרגה להבין שבעצם נתינת אזרחות לכל אחד היא אפשרות בעייתית שניתנת לניצול לרעה. כדוגמה נוספת אפשר ללכת עוד אחורה למדינות אחרות עם זכויות אזרח – בערי המדינה ההלניסטיות היה הרבה יותר קשה "לקבל אזרחות" מאשר למדינות הפיאודליות או הדיקטטוריות שבאו אחריהן, כי האזרחות כללה בתוכה הרבה זכויות.

      לגבי אירופה – לדעתי היא עשויה בהחלט להתגבר על המשבר הנוכחי בטווח הקצר והבינוני. כרגע קשה לי מאוד לנבא, נראה לי בערך כמו 50% לכאן או לכאן שהאיחוד האירופי ימשיך להתקיים בעוד עשר שנים.

      אהבתי

      • מבלי לשלול את דבריך, נקח לדוגמה את ארה"ב. בארה"ב היו בשנות השמונים הרבה יותר הטבות. כשאתה מדבר על ניצול זכויות אזרח אני מניח שאתה מדבר על הטבות כלכליות חברתיות. בהרבה מדינות לימודי אוניברסיטה היו חינם, בולי מזון היה בושה לאדם לבן, ביטוח בריאות היה זמין לכל מי שרצה לעבוד. זה כבר לא ככה, והסיבה לדעתי היא לא ניצול של התנאים על ידי זרים אלא תופעות לוואי של הקפיטליזם.

        אולי כדאי לשנות את ההגדרות שכל התגובות יהיו בסוף כך יהיה קל יותר לקרוא את החדשות.

        אהבתי

  7. התופעה של קטלוניה וספרד היא השוליים של הבד שנמתח. באירופה המשבר הכלכלי מביא להתאחדות קבוצות שיש להם משהו משותף, מדינות הגוש האירופאי, שזוכרות ימים טובים יותר למרות שלא היו כאלו, באנגליה רוצים את בריטניה הגדולה, הם תמיד הרגישו טובים יותר ולא חלק מהיבשת העיקרית. בתורכיה יש התעוררות, סביב הדת, של החיאת האימפריה התורכית. ברוסיה פוטין רוצה את העוצמה של ברית המועצות, הסונים והשיעים נלחמים להקים חליפות ולהתקיים, זה אפילו מגיע לידי ביטוי בארה"ב שם העלו משהו שונה שמבטיח את אמריקה החזקה והמאיימת של פעם.
    כמו שאמר יואב קרני, שחי ובועט עדיין:"כרוניקה של גיל אפל, עלייה עולמית של אוטוריטריאנים ואוטוקרטים. הרובייקון נחצה באמריקה, וקיסר חסר כישרון מתבונן ברפובליקה".

    אהבתי

  8. יש דמיון בין הנסיגה מן הדמוקרטיה ובין מה שהצטייר כמעט לפני 30 שנה כאימוץ של הדמוקרטיה. גם אז, הסיבה העיקרית הייתה עייפות משימוש לרעה בכוח. זכויות היתר של אליטה פוליטית נמאסו על מיליונים במזרח אירופה, בברית המועצות, בסין ובמדינות החד-מפלגתיות של אפריקה. נחפזנו אז להניח שהבחירה הדמוקרטית משקפת ניצחון במאבק קוסמי בין טוב לרע. הפרזנו מאוד אז

    http://www.globes.co.il/news/docview.aspx?did=1001184071

    אהבתי

    • לטעמי, לנטייה הזאת לראות בכל ערעור על הסדר הקיים "נסיגה מן הדמוקרטיה" יש סכנה גדולה להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. אני לא שומע טיעונים משכנעים לכך שמרין לה־פן ובטח לא חירט וילדרס ובטח ובטח לא תומכי הברקסיט מחפשים ליצור איזושהי דיקטטורה חד מפלגתית. עד כמה שחלק מהם מתנהלים באופן מפוקפק, לי נראה שאותם הגורמים שמנסים להפוך אותם לבלתי־לגיטימיים הם סכנה לא פחות גדולה לדמוקרטיה.

      אהבתי

      • שי, האם הבחירה בטראמפ לא מראה לך שהדמוקרטיה לא מתפקדת כראוי? כל מערכת הבחירות האחרונות בארה"ב היתה דוגמא לכך שהמידיה ומנהלי התעמולה של הבחירות מצאו דרך להשפיע על ההמונים ולהטות אותו מההגיון. התופעה שהרבה שכבות אוכלוסיה מהמעמד הבינוני ומטה מצביעות בניגוד לאינטרס האישי שלהן בהרבה מדינות מעידה על שטיפת מוח. זה קורה גם בתחומים אחרים, משבר הבנקים והשתלטות מנהלי ובעלי גופים פיננסים על אישים פוליטים, הרי הטענה כנגד קלינטון היתה שהיא משוחדת ומיצגת את הבנקים. אני משוכנע שזה קיים גם בקרב חברות התרופות שיודעות להשפיע על חוקים נוחים להם, זה קיים בקרב לובי הנשק, ארה"ב מוכרת כיום הרבה מאד נשק לסעודיה והמדינות השכנות ומבחינה כלכלית הארועים במזרח התיכון נוחים לבעלי חברות הנשק והן לבטח לא עומדים בחיבוק ידיים בתחום הפוליטי. והכל דמוקרטי. גם חלוקת ההכנסות והגדלת הפער בין העניים לעשירים מזכירה את התקופה שקדמה לדמוקרטיה. האם ההחלטות החד צדדיות במועצת הביטחון נגד ישראל מראות על ערכים של יושר ויושר ומוסר קשורים לערכי דמוקרטיה.

        אהבתי

      • אורי, בטח שהדמוקרטיה לא מתפקדת "כראוי". הרעיון בדמוקרטיה הוא ריבונות העם, והעם (כלומר אנחנו) הוא טיפש, ואף פעם לא מתפקד "כראוי". אבל החלופה היא שמישהו שיודע מה "ראוי" יהפוך להיות השליט העליון שלנו, והיסטורית אפשר לראות שזה לא נוטה להצליח.

        אני בטח לא הייתי בוחר בדונלד טראמפ להנהיג את המדינה שבה אני חי, ואין ספק שזה לא סימן חיובי לארה"ב, אבל הדבר האחרון שכדאי לעשות זה להיכנס ללחץ. האם המדיה ומנהלי התעמולה מצאו דרך להשפיע על ההמונים? בטח. הם מצאו את זה בערך ביום שבו המציאו את רעיון הבחירות, זו הסיבה שיש דבר כזה "תעמולה". יש יותר מדי קשרי הון שלטון? שוב, זה הומצא ביום שבו המציאו את ההון והשלטון. מכיר את המונח "ברונים שודדים"? פעם המצב היה הרבה יותר גרוע.

        באופן כללי, צריך להבחין בין שתי דאגות, ואני לא בטוח לאיזו מהן אתה מכוון:

        א. אפשר לדאוג מבחירה דמוקרטית בשלטון שינסה לבסס את עצמו באופן כזה שיחסל את הדמוקרטיה ויהפוך את עצמו לדיקטטורה.
        ב. אפשר לדאוג מזה שהבחירה הדמוקרטית תביא שלטון גרוע, מכל מיני בחינות.

        לגבי אפשרות א' – עד עכשיו שמעתי כמה דברים מדאיגים על טראמפ, אבל שמעתי הרבה מאוד דברים מדאיגים על ממשל אובמה, ועל ממשל בוש, ואם הייתי מספיק מבוגר בימי הנשיאים שלפניהם אני בטוח שהייתי שומע דברים מאוד מדאיגים גם עליהם. הבעיה היא שאני שומע את הביקורת הזאת בעיקר מאנשים שממילא שונאים את טראמפ בגלל סיבות שלא קשורות לדמוקרטיה, אז אני לא בטוח עד כמה אני סומך עליה. בכל מקרה, הדמוקרטיה האמריקאית לדעתי במשבר כבר הרבה זמן וזה ממש לא קשור לטראמפ.

        לגבי אפשרות ב' – חשוב לזכור שלא כל דבר טוב הוא דמוקרטיה ולא כל דבר דמוקרטי הוא טוב. האם האמריקאים בחרו שלטון גרוע שמנוגד לאינטרס האישי שלהם? אולי, אבל זו זכותם המלאה והדמוקרטית. מי אני שאגיד להם מה האינטרס האישי שלהם? כל עוד טראמפ לא עומד להפוך את עצמו לדיקטטור, אני לא רואה איך הבחירה בו פוגעת בדמוקרטיה.

        אהבתי

      • הסתיגות למשפט:…אם הייתי מספיק מבוגר בימי הנשיאים שלפניהם אני בטוח שהייתי שומע דברים מאוד מדאיגים גם עליהם.
        בין בוש לאובמה ועד טראמפ יש תהליך יוצא דופן, התדרדרות, אולי אפשר לקרוא לו הרגשת אובדן אמיניות במוסד השלטון וזה משפיע על החלטות העם ומערער את "חוק" חוכמת הרוב. אובמה נבחר כי היה שחור. בערך כמו שאמרו הגשש: בוקר טוב עקרת הבית, את רוצה דבר שונה מקפה, דבר שלא יזכיר לך קפה? אכלי לאקרדה! אובמה היה 180 מעלות מבוש, הוא היה סנטור צעיר ללא נסיון שידע לדבר יפה ומתוחכם. אם נתבונן על מעשיו התפקיד היה גדול עליו מאד. הוא היה המחאה אז כנגד קלינטון, גם אז היה שוק שהוא גבר עליה. פשוט אי אפשר היה להודות באמת מבלי להחשב גזען או לא פוליטיקלי קורקט. טכנית גם קלינטון וגם מקיין וגם רומני עלו עליו, היו הרבה יותר מנוסים. הדמוקרטיה לדעתי מבוססת על כך שהרוב יעשה את ההחלטות הנבונות למרות התעמולה. יתכן שהתפתחות המדיה גרמה לכך שהחוק הזה אמין פחות מבעבר.

        אם אני רוצה לבחור טראמפ או רוצה לדפוק את הראש בקיר אומנם זו זכותי הדמוקרטית אבל אם 50% אחוז מהבוחרים עושים את זה אולי צריך לשפץ את הבחירות הדמוקרטיות. אולי צריך שמחשבים יבצעו שקלולים והחלטות, אולי צריך שטכנוקרטים יחליטו כמו בגוש האירופאי

        ויש גם את המעורבות של בית המשפט שיחליט האם זה דמוקרטי כשנבחרי הרוב מחליטים שאני אתרחץ בשפת הים לבוש או לא לבוש בורקיני או טופלס.

        בהונג קונג הבחירות אינן דמוקרטיות, זה לא אומר שהן גרועות. אפשר להצביע למועמדים, לאנשים יש קולות אחדים, יש להם קול של אזרח, קול שני של ה"גילדה" לו הם שייכים, אם אתה חבר באיגוד המהנדסים יש לך קול נוסף אם אתה מורה קול נוסף אם אתה הולך לכנסיה קול נוסף. אם אתה מהנדס מחשבים חבר כנסיה שמלמד באוניברסיטה יש לך 4 קולות זכות בחירה ל 4 מועמדים, שעה שלמוכרת הירקות יש קול אחד. והנבחרים חלקם על ידי העם חלקם על ידי ותק פוליטי ויצוג, הם הם שבוחרים במועצה שתתבחר בנשיא. זה פילטר. דבר בערך דומה יש בסין, תהליך שמאפשר אמנם לטיפוסים איזוטרים רעשנים יצוג אבל לא השפעה ומסנן את האנומליות.

        אהבתי

      • מעולה – אני שמח שאתה שם את הקלפים על השולחן ואומר שאתה לא מרוצה מהדמוקרטיה. לדעתי העובדה ש"דמוקרטיה" הפכה למילה קדושה שאף אחד לא רוצה להודות שאפשר לדון עליה ולפקפק בה פוגעת מאוד בדיון הציבורי, ובדמוקרטיה עצמה; מתישהו עוד אכתוב מאמר על זה.

        בכל מקרה, זה אומר שאנחנו מנהלים פה שני דיונים שונים. התגובה המקורית שלי שהגבת עליה התייחסה למאמר של יואב קרני שהביא יואש, שאמר את ההיפך ממך – הוא קונן על כך שהבחירה בטראמפ וכו' מצביעה על נסיגה מהדמוקרטיה, ולזה התנגדתי. את הדיון על יתרונות וחסרונות הדמוקרטיה (על רקע טראמפ, לה־פן, ומה שנרצה) אני מקווה שננהל בקרוב עם אותו המאמר העתידי שאכתוב על זה.

        אהבתי

  9. "לו אני הייתי קטלוני, לא היה לי ספק שאני רוצה לברוח מהספינה השוקעת הזאת כל עוד אני יכול."

    קצת מטעה. ובכל אופן אם הנסיון להתנתק יהיה בדרך דמוקרטית מבלי אלימות אולי זה לא יהיה יותר מארוע בירוקרטי. יש להניח שזה יעודד את הסקוטים והוולשים ומי לא לחזור ולדרוש עצמאות. אם קטלוניה תהפוך למדינה והמטבע יהיה יורו כל השאר יהיה בירוקורטי סמלי.
    היה פעם סרט בשם פספורט לפימליקו בו רובע של לונדון הכריז עצמאות, הוא קיבל אותה וכולם עברו לסדר היום.
    רעיון האזרחות יהפוך להיות משבר אם יתנגדו לו דרך צבאות.

    מה יקרה אם בישראל העיר פארדיס או המשולש יכריזו על עצמאות.

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/493/015.html

    http://rotter.net/forum/scoops1/393875.shtml

    אהבתי

  10. שבדיה, יותר ממדינות אירופה האחרות, פתחה את שעריה לכל פליט. זה לא טשטו שגבולות, זה טשטוש לאומים, כולנו בני אדם. מי אמר שהבלונדיני כחול העינים נעלה על השאר. האם כלל החברה העולמית תסוג לאחור אם היא תתן לאין ספור פליטים לחרב אותה? אולי זה יהיה לדור שנים בלבד, זמני ואז הדור החדש בכוחות מחודשים יתן לעולם דחיפה נוספת. אם התרבות המערבית מציעה תנאים טובים יותר למליוני הטורקים והסורים והסודנים והניגרים הם יאמצו אותה ולא את המקום ממנו הגיעו. מהגרים תמיד סולדים מהטעויות של המקום ממנו ברחו ומנסים לבנות עולם חדש וטוב יותר

    דבר מעניין שקראתי:
    https://pinhasinbariblog.net/2017/04/10/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92-jcpa-%D7%A4%D7%90%D7%9F-%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%9C%D7%90%D7%9D-%D7%95%D7%A4%D7%90%D7%9F-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A9-%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%9C/

    אהבתי

    • "אם התרבות המערבית מציעה תנאים טובים יותר למליוני הטורקים והסורים והסודנים והניגרים הם יאמצו אותה ולא את המקום ממנו הגיעו" – זו מחשבה הגיונית, אבל הנתונים בשטח מראים שהיא לא בהכרח נכונה. לא מעט מאותם המהגרים דווקא די מרוצים לייבא למערב את התנהלות המקום שממנו הגיעו. אולי יש משהו קצת מתנשא בהנחה שאנחנו טובים יותר באופן כל־כך ברור, שהם בהכרח ירצו להתמזג בתוכנו ולאמץ את הערכים שלנו.

      אהבתי

  11. החלטות לא על פי התבונה הטהורה והלוגיקה הקרה, אלא לפי נטיות ליבנו:
    בשנת 2002, קיבל פרופסור דניאל כהנמן פרס נובל על מחקריו (עם פרופ' טברסקי) בנושאי שיפוט, קבלת החלטות ו"פסיכולוגיה של בחירה". חוקר ישראלי ידוע נוסף בתחום הזה כיום ובעל שם בינלאומי, הוא פרופ' דן אריאלי, שספריו " לא רציונלי ולא במקרה" ו"לא רציונלי אבל לא נורא", ראו לאחרונה אור בארץ.
    מן המחקרים הללו עולה, כי גם בנושאים כלכליים בהם ניתן לְכַּמֵּת את התועלת והכדאיות, גם כאן, אנו מקבלים את ההחלטות לא על פי התבונה הטהורה והלוגיקה הקרה, אלא לפי נטיות ליבנו.
    ישנו מגוון שלם של תופעות ונטיות, הגורם לנו להטות את החלטותינו מן הראש, אל הלב. ואביא רק מעט מהם:

    1. הרגש האנושי – הדחפים, הרצונות, ההנאות והמאוויים האישיים (כולל אלה הנמצאים ב-תת המודע שלנו).

    2. הטיות שיפוט והחלטה כגון ביטחון עצמי מופרז. לדוגמה – עורך הדין מפריז בסיכויי הצלחתו במשפט ויועץ ההשקעות בטוח שהמלצתו תניב תשואה נאה.

    בעבר חשבו, שלפחות בתחום הכלכלה בו הכל ניתן להגדרה כמותית לחישוב ולמדידה, עושה האדם החלטותיו על בסיס תחשיב של רווח והפסד וכדאיות כלכלית "קרה" בלבד. אולם, מתברר כי את ההחלטות עושה לא רק ה'אדם הכלכלי" – החלק הרציונלי שבאדם, אלא גם החלק הפסיכולוגי והאנושי שבו.

    נדגים את הטיית החשיבה בעזרת מחקר. הנבדקים התבקשו להעריך את סיכוניו – סיכוייו של אדם לחלות במחלה ממארת ח"ו, או לסבול מצרה זו או אחרת. כאשר האדם העריך את סיכוניו שלו עצמו, הוא נקב בהסתברות אופטימית מאד, בעוד שכאשר הוא העריך את סיכוניו של חברו, הוא נקט בגישה ריאלית. הפער בין ההערכות היה מדהים ולימד על הטיה של הטבעית של האדם לטובת עצמו.

    כעת נוכל להבין מדוע אנשים נוטים לא למכור מניה למרות שהיא בירידה מזה זמן רב. ומדוע יש לנו נטייה להתייחס לכל דבר הקשור אלינו – לעצמנו, במבט אופטימי – דרך משקפיים ורודות.

    אהבתי

  12. סיבות וקשר אפשרי בין לאומיות לדמוקרטיה, מהגגיה של נקבה דמגוגית שבעלה לא נותן לה
    להתבטא:

    -ירידת מעמדה של הדת- חיפוש אחר גורם מאחד אחר עבור האזרחים (המדינה, הדגל, ההמנון וכו').
    -חינוך חובה- חינוך כל האזרחים על אותם ערכים משותפים וע"י כך הגדלת המכנה המשותף בין האזרחים והגדלת הזיקה למדינה.
    -גיוס חובה- המלחמות מבטאות את האינטרס הלאומי
    -הקניית ביטחון לאזרחים- מתבטא בהשלטת סדר, אבטחת הקניין האישי וכו'. ע"י כך מתחזקת תחושת האזרח שהמדינה דואגת לו ובכך גוברת הרגשת שייכותו אליה.
    -שינויים כלכליים- ריכוז הסמכויות אצל הממשלה והבנק המרכזי, מיסוי שווה ויעיל, הנחלת מטבע אחיד ובכך הכפפת כל האזרחים לזכויות וחובות כלכליות אחידות.

    דוגמאות:
    בסוף המאה ה – 19 עם כבישתו של ביסמרק את חבל לוריין של צרפת החלה לחלחל בקרב הצרפתים התובנה כי גרמניה של ביסמרק ניצחה אותם בשל העובדה כי זהו לאום אחיד ומאוחד בעוד שצרפת הינה ערב רב של קבוצות אתניות. מכאן החלה לצמוח התחושה כי לא כל אחד יכול להיות צרפתי. היהודים אשר היוו את הגורם הקפיטליסטי היו מוקד לשחרור הקיטור וכך בעצם מתחילה האנטישמיות.

    המושג אומה הופך להיות אחד ממחוללי הלאומיות המודרנית בתקופת הרנסאנס. נתן להגדיר אומה כביטוי של סולידריות עזה בין בני אדם, שהדרך לכוננה באמצעות הודאתם, הוא בקורבנות המשותפים שהוקרבו בשמם למענה בעבר ובקורבנות שיהיו מוכנים להקריב למענה שוב בעתיד. האומה מניחה שקיים עבר משותף אך בהווה היא מגולמת באמצעות עובדה מוחשית- הסכמה. כלומר אומה היא משאל עם יומיומי שתלוי בנתינים.

    המושג לאומיות הוא מושג חדש של 200 השנה האחרונות. כשבאו בלשנים עבריים וניסו לחפש מילה תואמת בעברית היה המושג עממיות, לאחר מכן לאומנות (שפירושה לאומיות קיצונית) ולכן בסופו של דבר בחרו לאומיות.

    בעת העתיקה אם בכלל היה מושג כזה לאומיות, הוא בד"כ ביטא משהו מאוד רגשי, ובשום אופן לא אידאולוגיה (במובן המודרני. כלומר שוויון זכויות וכו').
    בעת העתיקה גם אם יש רגש לאומי, הוא אחד מתוך הרבה רגשות אחרים. הלאומיות היא קודם כל למשפחה/לחמולה. ולא לפורום רחב יותר.
    גם אם יש לך את הרגש הזה, אתה לא ממש תעשה הכל בשביל האומה שלך.
    רק במאה ה-18, התחלפו מוקדי ההזדהות. מוקד ההזדהות עובר מהאינדיבידואלית לקולקטיבית
    3 סימני היכר עיקריים ללאומיות המודרנית:

    היעלמות ההשתייכות האינדיבידואלית והחלפתה ע"י השתייכות קולקטיבית בטריטוריה מסוימת.
    במישור הפוליטי- מעבר משלטון אבסולוטי לדמוקרטיה ייצוגית
    חינוך לעם – חינוך לכל.

    אצל הגרמנים קורה משהו שונה לחלוטין. במאה ה-18 מתחיל תהליך מאוד מעניין, שמתחיל בפילוסופיה- הפילוסופים הגרמנים מתחילים לחשוב על הנושא של חשיבות השפה. השפה בסופו של דבר היא הביטוי האותנטי ביותר של המנטליות/התרבות. היא אבן היסוד הראשונה למה שאנחנו קוראים המודל הלאומי הרומנטי. האומה הגרמנית הושתתה על בסיס השפה, לאחר מכן על בסיס העבר המשותף ולבסוף על בסיס המורשת המשותפת. בשיטה זו אתה מגדיר "מי אתה" וגם "מי לא אתה" (למשל- יהודים).

    העניין הלאומי אינו עניין רציונאלי. לאומיות הינה קשר לחוויות להיסטוריה – רומנטי ולא רציונלי = אתה שייך ללאום לא בגלל שהחלטת להשתייך אליו אלא כי גדלת שם, הדבר בדמך. לא היחידים נושאי הרצון הפרטי הם שמהווים עם אלא האומה היא שיוצרת את היחידים. השפה היא פאר היצירה הלאומית – היא צמחה כי ישנו דבר אורגני. עפ"י התיזה של הרדר – מה שחשוב בקיום המשותף של אנשים זה לא הרציו והשכל, אנשים אינם מנוגדים לטבע אלא הם חלק מהטבע. מחשבות האדם הינן גילוי מעודן של כוח החיים הצומח בטוהר האנושי, בטוהר הגזע. גזע = קריטריון לאבחן בין אנשים ומה שמגיע להם. מחשבה גזעית – רואה בגזע אנשים שחיים יחד, אנשים בעלי תכונות משותפות

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s