ארדואן בין מהמט השני ומהמט הרביעי

אז נגמר לבינתיים משאל העם, וארדואן חוגג את התוצאה עם ביקור מתוקשר בקבריהם של כמה מנהיגים תורכיים לשעבר (כולל נג'מתין ארבכאן, המודל לחיקוי), פלוס שני סולטאנים עותמניים אהובים – מֶהְמֵט השני וסֶלִים הראשון[1]. בתזמון טוב, זה מגיע בדיוק בזמן שאני קורא את "חלומו של אוסמאן – תולדות האימפריה העותמנית" (לא תזמון מושלם כי עדיין לא קראתי עד הסוף, אבל נסתפק במה שיש). כשלעצמו לא נראה לי שהמשאל אומר הרבה – בסופו של דבר, כפי שראינו במיוחד בחודשים האחרונים אבל זה היה שם מאז ומתמיד – תורכיה לא צריכה להפוך לדיקטטורה על הנייר כדי להיות דיקטטורה בפועל; היא מרשה לעצמה להכניס לכלא מתנגדים פוליטיים ועיתונאים גם אם זה לא כתוב בחוק. מה שלדעתי מעניין במיוחד עם תוצאות המשאל זה העדויות המשמעותיות (כך אומרים) לזיופים – קשה לי להאמין שתיווצר איזושהי אופוזיציה משמעותית לשלטון הארדואני ההולך ומתבסס, אבל הסיכוי הקטן לכך נראה כרגע קצת יותר גדול מבעבר, כשאפילו במפלגת האופוזיציה ה"ממלכתית", ה CHP, נראה שמשוכנעים שזה היה זיוף. ממה ששמעתי, אחת הסוגיות המעניינות במיוחד היא שבכמה מהמחוזות הכורדיים האנטי־ארדואניים ביותר היו תוצאות של כמעט מאה אחוז בעד משאל העם, מה שיכול להצביע או על זיוף, או כפי ששמעתי פרשן אחד מציע, הצבעה כורדית בעד האפשרות שלדעתם "תזרז את שקיעת המדינה התורכית".

בכל מקרה, המחשבה שעלתה אצלי בעקבות המשאל והספר, היא על התפיסה הנפוצה של ארדואן בתור מי ש"מחזיר אותנו לימי האימפריה העותמנית" – תפיסה שמבוססת על הרעיון שאתאתורכּ, עם הרפורמות החילוניות והפרו־מערביות שלו, הביא לשינוי תפיסה בתורכיה מאימפריה למדינה מודרנית ודמוקרטית, וארדואן רוצה להחזיר את הגלגל אחורה. התפיסה הזאת נפוצה בקרב הרבה מאוד פרשנים ובקרב סתם אנשים שמביעים דעה על תורכיה, ועל פניו היא נשמעת הגיונית, אבל מעיון מדוקדק יותר בתולדות האימפריה, דווקא מצטיירת אצלי תמונה קצת אחרת – ארדואן ואתאתורכּ הם פשוט גלגולים מודרניים של סכסוך שמלווה את המדינה התורכית־עותמנית כבר יותר מארבע‏־מאות שנים, ואם ההיסטוריה עומדת לחזור על עצמה, זה לא מבשר טובות לארדואן ולסיכוייו לבסס את עצמו בתור הסולטאן החדש.

(כאן כדאי לעצור ולהבהיר שאני עדיין רחוק מלהיות מומחה לענייני תורכיה, קחו את דבריי בעירבון מוגבל)

בשביל להסביר את עצמי, אני צריך לחזור אחורה כמה מאות לתחילת האימפריה העותמנית. בתחילת דרכה, המדינה העותמנית הייתה בגדול אוסף שבטים תורכיים, שכמו רוב השבטים התורכיים בתחילת דרכם היו טובים מאוד ברכיבה על סוסים ובלחימה תוך כדי רכיבה על סוסים. היכולות האלה הן מה שהפכו את התורכים לחשובים כל־כך במרכז ומערב אסיה בימי הביניים, ואיפשרו להם להקים מדינות שהשתלטו על שטחים גדולים כל־כך. הסולטאן בכמה המאות הראשונות לקיום המדינה העותמנית היה בגדול מנהיג הלוחמים, שרוכב בראשם ומוביל אותם לניצחונות צבאיים.

כל זה היה טוב ויפה לכמה מאות שנים, אבל היכולת של קשתים רכובים לחסל צבאות אסיאתיים מימי הביניים לא מיתרגמת טוב ללחימה נגד כוחות אירופאיים באותה התקופה, אחרי גילוי אבק השריפה (זו אולי הסיבה שהמונגולים נעלמו כל־כך מהר אחרי שהם כבשו חצי עולם, אם כי אני עוד לא מכיר מספיק את הסיפור שלהם). העותמנים הצליחו להסתגל היטב, והם עשו את זה על ידי שינוי מוחלט במבנה המדינה שלהם – אחרי כיבוש האימפריה הביזנטית (ובראשה כמובן קונסטנטינופול/איסטנבול) והבלקן, הם אימצו במידה רבה את מנגנוני המדינה הביזנטית לניהול המדינה, ולצבא התחילו להסתמך יותר ויותר על מגויסים מאוכלוסיות נוצריות מהבלקן (בעיקר דרך מנגנון שבו אותן אוכלוסיות היו חייבות לספק חלק מהילדים שלהן בתור סוג של מס, ואותם הילדים היו מתאסלמים בכפייה ועוברים אימונים להיות חיילים וקצינים בצבא העותמני), ליחידות היֶנִיצֶ'רִים, יחידות החי"ר החזקות של האימפריה.

הרעיון הזה עבד מצויין בהתחלה, ובין השאר עזר לפתור בעיה שמדינות שבטיות רבות סובלות ממנה – כל משפחה גדולה רוצה לקבל חלק מהשלטון, יש מספר סופי של משרות ועמדות כוח ואי אפשר לרצות את כולם, והמשפחות שלא זכו לעמדה בכירה עלולות להתחיל מלחמה – זה קרה לא מעט במאות המוקדמות של המדינה העותמנית. היוונים והבלקנים נתנו לסולטאן אפשרות להסתמך על מוקד כוח שנאמן לו בלבד – בתור עבדים או בני מיעוטים לא היו להם משפחות גדולות שיכולות לפזול לשלטון בעצמן, והשבטים התורכיים באנטוליה הלכו ואיבדו את המקום המרכזי שלהם במדינה. זה גם קיבל גוון דתי בכך שבשביל להשתמש היטב בכל אותם פקידים, חיילים, וכמובן כסף שהגיע מהיוונים והנוצרים האחרים, המדינה אימצה קו די פשרני בעניין האיסלאם והקפידה על חופש דת יחסית למה שרצו כמה מהמוסלמים באנטוליה. הוסיפה לזה התפתחות נוספת של המדינה – הסולטאן כבר לא רכב בראש החיילים שלו, אלא חגג ושתה יין עם נשות ההרמון. רכיבה בראש הצבא זו אולי התנהגות הגיונית בשבט קשתים רכובים, אבל למדינה מסודרת יש יותר מדי מה להפסיד מהסכנה שהסולטאן יחטוף איזה חץ תועה בשדה הקרב. וכנראה הייתה פה גם שחיתות פשוטה, הסולטאנים הם בני אדם, וכנראה היה להם קשה לעמוד בפיתוי – הארמון המפואר ומלא הפינוקים הוא כנראה יותר כיפי משדה הקרב. כתוצאה מזה, ניהול המדינה עבר יותר ויותר לידיהם של אותם פקידים, רובם ממוצא יווני, אלבני, בוסני ושאר בלקנים. והמשפחות של אותם אנשים, באופן לא מפתיע, הפכו יותר ויותר עשירות.

כצפוי, באנטוליה שהפכה יותר ויותר להיות הפריפריה הפרימיטיבית של האימפריה שהפכה להיות יותר ויותר בלקנית, לא כולם אהבו את זה. ככל שמעמד הסולטאנים והשושלת העותמנית הלך ודעך, כך שני המחנות הרשו לעצמם יותר ויותר לפרוק עול: מצד אחד היניצ'רים שהפכו להיות פחות חיילי הסולטאן ויותר גורם פוליטי שרואה בעצמו "שומר הסדר הקיים", ואיתם הפקידים הבלקנים שמנהלים את המדינה בהתאם לסטנדרטים אירופאים, ומקפידים על הדרך להזרים הון אדיר למשפחות שלהם; מצד שני העניים באנטוליה, הפרשים שהפכו פחות רלוונטיים, וכל מיני מטיפים דתיים שלא אהבו את הסובלנות כלפי הנוצרים (ובעיקר הכסף הנוצרי) שהממסד מקפיד עליה. כשעלה סולטאן עם אהדה גדולה מדי לכוחות האנטי־ממסדיים האלה, היניצ'רים לא היססו להדיח או לחסל אותו; כשהממסד היה חזק, בכל עשור כמעט הייתה מופיעה איזושהי דמות כריזמטית חדשה באנטוליה שסוחפת אחריה מרד אנטי־ממסדי.

האם האיסלאמיסטים והכמאליסטים בתורכיה המודרנית הם ממשיכיהם של אותם שני המחנות מלפני ארבע מאות שנים? אולי לא באופן ישיר, אבל הדמיון מעניין. הממסד בניהול אותם הפקידים הבלקנים היה חילוני יחסית, נוטה לאירופה, מבוסס במערב המדינה ובמעמדות הגבוהים, בדיוק כמו הממסד ברפובליקה התורכית שלפני ארדואן. היניצ'רים במובן מסוים מינו את עצמם להיות מגיני הממסד הזה, בדיוק כמו הצבא התורכי שלפני ארדואן. כשלעמדה הבכירה באותו הממסד הגיע בטעות מישהו שרצה לשנות אותו, הם החליטו שתפקידם למנוע את זה – לא משנה אם מדובר על בחירות לנשיאות שהעלו נשיא איסלאמיסטי, או ירושה בשושלת העותמנית שהביאה סולטאן שרוצה להעביר את מרכז הכובד של האימפריה למזרח. האיסלאמיסטים, באותו האופן, לא נראים שונים יותר מדי מתנועות אנטוליות אנטי־ממסדיות של ימי האימפריה, שלעתים קרובות היו מבוססות על מטיפים דתיים שרצו להילחם בשחיתות המוסרית האנטי־איסלאמית של הממסד.

מה כל זה אומר לגבי ארדואן? הוא כנראה הצליח במרד האנטי־ממסדי שלו יותר מרוב קודמיו, ואי אפשר להתעלם מזה. מצד שני, צריך לזכור שיש סיבה שהממסד היה תמיד הרבה יותר חזק מאותם המורדים – אותו הממסד הוא הסיבה שהאימפריה העותמנית הפכה לאימפריה, ולא נשארה אספסוף פרשים אלימים כמו רוב שכנותיה. עד כמה שנשמע מפתה לדבר על לוחמי דת טהורים שמונעים באש האמונה, מה שמנצח מלחמות זה כלכלה חזקה שמממנת צבא גדול ומאובזר, דיפלומטיה "מלוכלכת" ומלאת פשרות שדואגת להימנע ממלחמות שלא ניתן לנצח בהן, וצבא מקצועי ופתוח שלומד על אסטרטגיות מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. הדברים האלה היו יותר מדי "אנטי־איסלאמיים" בשביל המורדים, ובפעמים הבודדות שהם הגיעו לעמדות כוח, הם דירדרו את האימפריה לכשלונות כאלה שאילצו אותם להחזיר מיד את הפקידים המושחתים, שעם כל השחיתות שלהם לפחות הבינו איך מנהלים מדינה.

אנחנו כבר רואים את זה קורה בתורכיה הארדואנית – הממסד מטוהר מכל אנשי המקצוע שמבינים מה הם עושים, הדיפלומטיה הופכת להיות מילה מגונה ומוחלפת ביהירות ושיגעון גדלות, ואם זה יימשך ככה, ייתכן מאוד שזה רק עניין של זמן עד שתגיע המפלה. כשהקאדיזאדלים, תנועת מרד שמרנית איסלאמית, תפסה עמדות כוח בחצרו של הסולטאן מהמט הרביעי, הם התחילו באיסור על אלכוהול והחמרת החוקים נגד נוצרים ויהודים (שני דברים שלא ממש סייעו לכלכלה), המשיכו למצור הכושל על וינה שהפך להיות סמל לתחילת הדעיכה של האימפריה, ואחרי שטיהרו את האחראים לתבוסה בוינה המשיכו לסדרת כשלונות כל־כך גדולה שהיא נגמרה בקריאה נואשת לחזרתו של הנצר הנוכחי למשפחת הפקידים המושחתת שניהלה את האימפריה עד אותו הזמן. האם ארדואן ייכשל באופן דומה? לא בטוח, אבל בהחלט אפשרי. רק צריך ששיגעון הגדלות של הממשלה שלו תביא אותו לאיזה עימות עם המערב בקפריסין או בים האגאי, או עימות עם רוסיה בסוריה, או עימות עם איראן במוסול – ואז נראה אם באמת הגיע עידן חדש לתורכיה, או שארדואן הוא גלגול חדש לתופעה עתיקה.

[1] הערה חביבה ששמעתי מאחד הפרשנים בנושא: מהמט השני כבש את איסטנבול, ארדואן השיג שם רק 48%.

12 מחשבות על “ארדואן בין מהמט השני ומהמט הרביעי

  1. אכן מהנה.

    תיקון טעות נפוצה: אתאטורק לא ניסה להפוך את תורכיה למודרנית ולדמוקרטית. הוא ניסה לכפות על טורקיה להפוך למודרנית ולחילונית. וזאת בניגוד לרצון חלק ניכר מהאוכלוסיה הדתית מסורתית.
    לדוגמא, הוא אסר על נשים ללכת עם כיסוי הראש המוסלמי. כלומר, טורקיה מעולם לא הייתה דמוקרטיה ליברלית כיון שלא היה בה חופש דת.
    אתאטורק גם מינה את הצבא כשומר החילוניות הטורקית, כך שיתערב ויבצע הפיכה צבאית כל פעם שתהיה סכנה של השתלטות מוסלמים דתיים על המדינה. (לא כשומר הדמוקרטיה הטורקית! מה גם שהפיכה צבאית היא אקט אנטי דמוקרטי במהותו).
    האיחוד האירופי, בבורותו הרבה, עזר לארדואן להפוך את טורקיה ל"יותר דמוקרטית" באמצעות נטרול כוח הצבא. אבל, בשל הדמוגרפיה הטורקית (לפיה לדתיים יש יותר ילדים) יותר דמוקרטית משמע יותר דתית.
    מילכוד 22 הוא שיותר דתית משמעו גם פחות דמוקרטית.
    נובע מכך שטורקיה לא הייתה מעולם, וגם לא תהיה בעתיד דמוקרטיה ליברלית.

    אהבתי

    • "לא תהיה בעתיד" זה קצת חריף מדי – אין ספק שהיא לא נמצאת בעמדה טובה כרגע, אבל רוב הדמוקרטיות בעולם היו פעם מדינות שמעולם לא היו דמוקרטיות. נראה לי שעדיין, למרות הכול, לתורכיה יש בסיס הרבה יותר סביר לבנות עליו דמוקרטיה מאשר לרוב מדינות המזרח התיכון. אבל זה ייקח זמן, וכנראה המצב עומד להתדרדר יותר עמוק לפני שיחזור וישתקם.

      אהבתי

      • מסכימה שצריך לסייג את הניבוי "לא תהיה בעתיד" ל "לא תהיה בעתיד הנראה לעין, בעשר – עשרים השנים הקרובות".

        ברנרד לואיס, באחד מכתביו (כמובן ששכחתי איזה, ואני כותבת מהזכרון) טען שבמעמקי הדת המוסלמית מצויות הבחנות היררכיות חדות בין בני אדם:
        – בין גברים לבין נשים
        – בין מוסלמים לבין לא מוסלמים (כשגם בין הלא מוסלמים יש הבחנה חדה בין עמי הספר לבין עובדי אלילים)
        – בין בני חורין לבין עבדים

        לכל תת קבוצה שכזו יש חוקים, זכויות וחובות, השייכות לה בלבד. כלומר, הערך של שיוויון כל בני האדם כלפי החוק – סותר במהותו את האמונה האיסלמית.

        מה שהפתיע אותי הוא תיאור הקושי האדיר של חברות מוסלמיות, במאה העשרים!, לוותר על מוסד העבדות. והיא אכן ממשיכה, בצורות די גלויות או חצי מוסוות, בלא מעט מדינות מוסלמיות במפרץ הפרסי ובאפריקה.
        ניתן לקשר לכך גם את היחס הנוראי אותו מקבלים עובדים זרים בסעודיה ובמפרציות רבות. ללא גינוי ציבורי של המיליונרים והמיליארדרים האחראיים על מקרי מוות המוניים של עובדים זרים לא מוסלמיים. כנראה כי הרג עבדים הוא פריבילגיה של אדונם.

        גם תהליכי הטיהור של טורקיה מהמוני הלא מוסלמים שבה, רציחות העם והגירושים ההמוניים, משתלבים בעיני עם הבחנה זו של ברנרד לואיס. מה עוד שעד עצם היום הזה הטורקים מסרבים בתוקף להודות בפשעיהם, ותוקפים באגרסיביות את כל מי שמעז להזכיר שהם רצחו את העם הארמני.

        מכאן, נראה לי שרק תהליך חילון משמעותי של המוני מוסלמים יוכל לאפשר צמיחת דמוקרטיה אמיתית במדינות מוסלמיות. ותהליכי חילון מודדים בדורות של 25 – 20 שנים, לא בשנים ספורות.

        אהבתי

  2. פרק ב' (מתוך סדרה שעדיין לא פורסם פרק ג' שלה) על טורקיה. די ארוך אבל מעניין.
    0
    עם דגש על ההיסטוריה המאוד אפלה של רציחות עמים והגירושים ההמוניים שעשו הטורקים סביב מלחמת העולם הראשונה (לא רק בארמנים עליהם לכאורה אנו יודעים), בכדי להפוך את שארית האימפריה שלהם לטורקית יותר ולמוסלמית יותר.

    אם אני מבינה את התזה של כותב הסדרה, המוטיבציות העתיקות לטיהור אתני פועמות עד היום + יש השלכות להכחשה הטורקית הקולנית והגורפת את כל הפשעים הנוראיים שביצעו.

    https://may-8th.com/2017/04/09/turkey-2/#more-2321

    Liked by 1 person

  3. הלכתי לאבוד. האם כיום יש קונפליקט בין הממסד, הפקידים והאינטלקטואלים למדיניות של ארדואן? אין כבר את הבלקנים הנוצרים שצריכים להסתדר עם המוסלמים. גם טראמפ החליף את כל הפקידות הבכירה בזו שאינה יודעת לשאול. זה די מקובל גם במדינות דמוקרטיות עם חלופי שלטון. אז ההחלטות הכלכליות שלהם לא יהיו מוצלחות במיוחד אבל האם גם אצלם זה הבנק המרכזי שמחליט ולכן זה לא בדיוק פוליטי? המדיניות הערבית המוסלמית (והם ערבים באופי לא פחות מהשכנים שלהם) היא כזו שבעלי התפקידים וההשכלה יתאימו את עצמם לשלטון הקיים כי משם מגיע הקיום שלהם, ואם יש משהו שיחלש זה כנראה בעיקר הצבא שלהם שיאבד את כל בעלי התפקידים הבכירים הלא נאמנים פוטנציאלים, וגם זה מקובל במשטרים דקטטורים.

    מעניין לדעת אם ארדואן יעז להכנס לעימות עם אירן או רוסיה.

    אהבתי

    • ארדואן השקיע הרבה מזמנו בשנים האחרונות ובעיקר בחודשים האחרונים בלהיפטר מהמוני שופטים, קצינים, עובדי מדינה, פוליטיקאים ואינטלקטואלים שלא התאימו לחזון שלו – פה הקונפליקט. ולגבי טראמפ וחילופי שלטון דמוקרטיים – אנחנו מדברים פה על הכנסת עשרות אלפי אנשים לכלא, לא מדובר על החלפת כמה יועצים ופקידי ממשלה. ארה"ב רועשת וגועשת על מינוי שופט אחד שמזוהה עם טראמפ לבית המשפט העליון – ארדואן החליף דור שלם של שופטים בכל הרמות בתורכיה. מדובר פה על סדרי גודל שונים לגמרי. ואל דאגה, גם בבנק המרכזי אין לו בעיה לטפל:

      http://www.al-monitor.com/pulse/ar/contents/articles/originals/2016/04/turkey-new-central-bank-governor.html

      ומאיפה הטענה ש"הם ערבים באופי לא פחות מהשכנים שלהם"? הרושם שלי הוא ההיפך הגמור. אני לא רואה שם את שכבת ה"אינטלקטואלים" שמקדמת כל מדיניות פרימיטיבית ושמרנית כמו שרואים בעולם הערבי. היחס בין האליטה והעם בתורכיה נראה לי די דומה לזה במערב.

      אהבתי

      • האם אלו ה"אינטלקטואלים" שמקדמים מדיניות שמרנית אצל הערבים? הנחתי שהאינטלקטואלים במדינות ערב מושכים לכיוון דמוקרטיה. אצל התורכים כך קראתי האינטלקטואלים הם עובדי מדינה שרוצים לדבק לכסא ולשתוק ולהנות מכוח וההכנסה שבעמדה.
        הביקורים שלי בתורכיה הראו לי מדינה ערבית, לא שונה מהשכנות, הזכירה קצת את הודו.
        הדיפלומטיה שהופכת להיות מילה מגונה ומוחלפת ביהירות ושיגעון הולמת את האופי שלהם, נשאר להם משהו מהיוהרה של בני אמפריה לשעבר. כמו שהבריטים עדיין מתנהגים בהתנשאות קוליניאלית.
        תורכיה עמדה בזמן הצמיחה הגדולה של סין באמצע הדרך והיתה מתווכת גדולה בין סין לאירופה וזה עזר לה כלכלית. הימים ההם נגמרו.
        אם המערב לא יתערב וידחוף את הגנרלים כבר מאוחר מדי לצבא להתמרד.

        אהבתי

    • כרגיל אני לא מת על הנטייה של יואב קרני לראות כל איש ימין אנטי־ממסדי כסוף הדמוקרטיה, אבל אין ספק שאני מסכים איתו בכך שעתיד הדמוקרטיה נראה מאוד לא בטוח כרגע.

      אהבתי

  4. הפרק השלישי והאחרון על טורקיה בתקופת ארדואן, מהבלוג 8 במאי.
    מאוד מומלץ, גם לאלו שלא רצו להתעמק בהיסטוריה המעט רחוקה יותר של טורקיה.

    כולל הקשרים בין טורקיה לבין דאעש, ומלחמתם המשותפת בכורדים.

    https://may-8th.com/2017/04/21/turkey-3/#comment-228

    מדהים להיווכח שאלון ליאל, שהיה מבכירי משרד החוץ ומשים עצמו כמומחה גדול לטורקיה, בכלל לא תפס את כוונת הצעדים של ארדואן להמעטת כוחו של הצבא הטורקי.
    הוא תפס את ארדואן כמנסה לחזק את הדמוקרטיה בטורקיה!!!
    זכור לי גם ראיון רדיו לפני מספר שנים עם " מר ליאל. המומחה לטורקיה" שטען שהוא משוכנע שארדואן לא יפגע בדמוקרטיה בטורקיה בשל רצונו להתקרב לאירופה ואפילו להצטרף לאיחוד האירופי. וראיון רדיו מהחודשים האחרונים בו ביטא הפתעה עמוקה מהצעדים האנטי דמוקרטיים של ארדואן בעקבות נסיון ההפיכה נגדו. לתפיסת ליאל – ארדואן השתנה. לא שהוא עצמו שגה בהערכותיו נ לגביו.

    מה שמוכיח פעם נוספת שלאינטלקטואלים בעיות בתפיסת המציאות כיון שהם מסרבים לתת לעובדות להרוס להם את התיאוריה.😊

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s