עלייתה ונפילתה של המרשתת

לפני חודשיים בערך עלה לכותרות (לפחות הכותרות שאנשים כמוני קוראים) אדם יקר בשם טִים בֶּרְנֶרְס־לִי, שבדרך כלל מיוחסת לו המצאת הווב[1], עם מכתב פתוח שהוא כתב לציבור לפירוט דאגות שלו לעתיד האינטרנט.

ומה מטריד אותו? שלושה דברים: אנחנו מאבדים שליטה על המידע הפרטי שלנו, אנחנו נחשפים יותר מדי בקלות למידע כוזב, וגופים פוליטיים מקבלים כלים שיאפשרו להם להשפיע עלינו בדרכים מפוקפקות יותר. ומה מטריד אותי? לא רק שאני לא חולק יתו את אותן הדאגות, אלא שהעובדה שאלה הדברים שמטרידים את מי שנמצא בדרגים הגבוהים של גופים בעלי השפעה על האינטרנט, מחזקת את הדאגה שלי שהאינטרנט עומד להיות חסר אונים מול סכנות גדולות בהרבה מאלה.

אחרי כמעט שלושים שנים עם רשת האינטרנט, קל לקחת אותה כמובנת מאליה. אני בטוח שלא מעט מכם כבר נולדו בעולם עם אינטרנט, וגם המבוגרים יותר כבר כנראה רגילים אליה כל־כך שקשה לדמיין את העתיד בלעדיה. אבל חשוב לזכור – האינטרנט היא לא טכנולוגיה, או רעיון, או מחקר, דברים שמרגע שהופיעו בעולם לא יכולים להיעלם (למרות שגם זה לא מוחלט – כבר הזכרתי בעבר איך ימי הביניים העלימו הרבה מאוד רעיונות טכנולוגיים וחברתיים, לדוגמה); האינטרנט היא תשתית פיזית, שמורכבת מהמוני כבלים ונתבים שנמצאים בשליטת גופים שונים, ומנוהלת דרך שרתי DNS שבעצמם נשלטים על־ידי גופים כאלה ואחרים. די מעט אנשים צריכים לקבל החלטות רעות כדי שהאינטרנט, אם לא ילך לאיבוד, יהפוך למשהו שונה מאוד ממה שהוא היום.

למה אני חושב שהאינטרנט בסכנה? קודם כל, הוא עדיין צעיר, וכל מבנה או ארגון שעוד לא חגג 50, בקנה מידה היסטורי הוא עדיין ניסוי. העובדה שהוא עובר עדיין שינויים מרחיקי לכת באופי, בניהול, ובמשתמשים שלו רק מחזקת את הדאגה הזאת. גם אם לא היו לנו תרחישים ספציפיים לדמיין שבהם האינטרנט הולך לאיבוד, היינו צריכים לקחת בחשבון שזה עלול לקרות בדרך לא צפויה.

אבל גם לא קשה לדמיין דרכים שבהן זה יקרה. הרבה זמן עבר מאז שהאינטרנט היה דרך לחנוני מחשבים מרחבי העולם להתכתב בנושאי מדע, או תכנות, או מסע בן כוכבים. האינטרנט גדל להיות מפלצת ענקית, והכי חשוב – להיות מלא בהמון כסף. ועם כל הכסף הזה, כל אחת מהחברות ששולטות בחלק מהתשתית הזאת מחפשת ללא הפסקה דרכים לוודא שהם יוכלו להרוויח כסף באינטרנט ואתם לא. עם הגידול במספר המשתמשים, ועם יותר ויותר אנשים שצורכים מידע לעומת מספר האנשים שמיצרים מידע באינטרנט, גדלה המוטיבציה של אנשים שרוצים להגן עלינו מעצמנו – שחס וחלילה לא נקרא משהו מסוכן או לא מנומס. השילוב בין המגמות האלה יוצר מצב מסוכן מאוד: דמיינו שחלק מאותם הגופים ששולטים בחלק משמעותי מהתשתית – ספקי אינטרנט, ספקי תוכן, ממשלות וכו' – מחליטים לנצל את השליטה שלהן כדי ליצור מונופול או קרטל. מה יותר פשוט מלזעוק שהילדים שלנו חשופים לדברים נוראים באינטרנט, ולכן צריך להוסיף פיקוח? להחליט שמהיום, בשביל להקים אתר אינטרנט צריך רישיון מיוחד מהממשלה? כבר ראינו לא מעט חקיקה שמתערבת באינטרנט: הדוגמה הבולטת ביותר היא חוק העוגיות ההזוי של האיחוד האירופי. ומרגע שצריך רישיון, אנחנו יודעים איך זה ממשיך: עוד ועוד חוקים מופיעים "להגנת המשתמשים", שלמעשה ינוסחו על־ידי החברות שרוצות להקשות כמה שיותר על מתחרים, ולאנשים כמוני כבר לא יהיה סיכוי לכתוב באינטרנט. האם זה תרחיש סביר? להערכתי, לא רק שזה סביר, אלא מבחינתי זו תהיה הפתעה עצומה אם זה לא יקרה בשלושים השנים הקרובות.

ובגלל זה מטריד אותי כל־כך המכתב של טים ברנרס־לי. הדברים שהוא מתלונן עליהם הם בדיוק אותם ענייני "הצילו אותנו מעצמנו" שלדעתי מכינים את הקרקע לחיסול האינטרנט (לא מכוונות רעות כמובן – הוא נשמע לי כמו אדם טוב ואחראי. הויכוח הוא על אסטרטגיה). אנשים משתפים יותר מדי מידע באינטרנט? אנשים קוראים דברים שקריים? אנשים מתפתים לפרסומות פוליטיות מפוקפקות? אלה שלוש דוגמאות לדברים שאנשים עושים מרצונם החופשי. אני מאוד בעד חינוך אנשים לשימוש אחראי באינטרנט, ובכל מקור מידע אחר; אבל מעט מאוד אנשים מציעים לפתור את הבעיות האלה על־ידי אחריות. וברנרס־לי, למרבה האכזבה, לא שונה מהרוב. הכיוונים שהוא מציע לפתרון הבעיות מבוססים על פניה לגבירים (גוגל, פייסבוק) שיפתרו לנו את הבעיה – והוא מקשר לידיעה על אמצעים של פייסבוק להגיד לנו מה אמיתי ומה לא כדוגמה לפתרונות כאלה. אם אנחנו עומדים לסמוך על פייסבוק לספר לנו מה זה חדשות אמיתיות ומה לא, קשה לי להאמין שאנחנו רחוקים מהיום שבו מי שלא מוכן להגיד לנו את זה, לא מקבל רישיון – הרי אם פייסבוק פתרו לנו את הבעיה, מה נעשה עם בעיות שקורות מחוץ לפייסבוק? האפשרות ההגיונית היחידה היא להכריח את שאר המקומות להתנהג כמו פייסבוק. ואם זה לא נשמע לכם הגיוני – לפייסבוק, גוגל ואמזון יש מיליארדים להשקיע בלוביסטים שידאגו שלמחוקקים שלכם זה כן יישמע הגיוני.

המסקנה מכל זה – צריך ליהנות מהאינטרנט כל עוד הוא איתנו. ובמידה מסוימת אני מבין אנשים כמו טים ברנרס־לי – האינטרנט כבר הפך להיות גדול מדי מכדי להתנהל כמו קומונה אידיאליסטית של חנוני מחשבים. הסביבה שבה אנחנו ניגשים לחשבון הבנק שלנו ומשלמים מיסים לממשלות שלנו צריכה לעמוד בסטנדרטים קשיחים יותר מדיון על מה הדרך הטובה ביותר למיין מספרים. ולכן, הייתי שוקל ברצינות שינוי אסטרטגיה לאנשים שדואגים לחופש באינטרנט – אולי עדיף לוותר על המאבק על האינטרנט עצמו, לקבל את הרעיון שהוא עומד להיות מוגבל ומפוקח, ובמקום לנסות לשנות אותו – אולי עדיף להתרכז ביצירת איזו פינה מוגנת בתוכו או לצידו, איזשהו "מיני־אינטרנט" שלא יכיל את כל העוצמה של האינטרנט הנוכחי, אבל יהיה חופשי – אינטרנט זול שכנראה לא יהיה חזק מספיק בשביל להכיל סרטוני וידאו ולא יהיה מאובטח מספיק בשביל להעביר כסף, ולכן הוא יהיה משעמם וטרחני ואף אחד לא ירצה להשתמש בו חוץ מחנוני מחשבים שרוצים לדבר על מדע אחד עם השני (ואנשים שרוצים לדבר על דברים אחרים – אולי אפילו אנשים שרוצים לקרוא הגיגים פוליטיים של איזה בלוגר כזה או אחר); במילים אחרות, גירסה מודרנית לאינטרנט של שנות התשעים.

נראה לי שאפשר לעשות השוואה לא רעה עם הרדיו – אני לא מכיר איזשהו הבדל משמעותי בטכנולוגית הרדיו לעומת האינטרנט שבגללה לרדיו אנחנו צריכים רק להקשיב ובאינטרנט אנחנו גם כותבים. כשהטכנולוגיה הייתה בראשיתה, כל חנון רדיו היה יכול לשדר מה שבא לו, עם או בלי מאזינים. בסופו של דבר זה הפך להיות גדול מדי מכדי להתנהל באופן כזה, עבר להיות תחת פיקוח, ובמסגרת הפיקוח הזה הוקצו כמה תדרים לאותם החנונים שיוכלו להמשיך להשתעשע ולתקשר אחד עם השני בזמן ששאר העולם מאזין לפייסבוק גלגל"צ – זה נקרא רדיו חובבים, ומעולם לא ניסיתי את זה אבל זה נשמע חביב. לדעתי זה יכול להיות תרחיש לא בלתי־סביר לכיוון העתידי של האינטרנט, וזה יהיה במידה מסוימת מצער, אבל צריך להכיר במציאות, ולקבל את מה שנותנים לנו.

[1] וידוי: עד כתיבת שורות אלה הייתי בטוח ש"מרשתת" הומצאה כתרגום לביטוי האנגלי World Wide Web (WWW), ועמדתי להתחיל את המאמר בתזכורת למי שלא מכיר, מה ההבדל בין זה לבין האינטרנט. בדיקה מראה שלמעשה "מרשתת" מבחינת האקדמיה היא האינטרנט, ואין לי שום מושג איך לקרוא למה שהמציא טים ברנרס־לי. אקדמיה, פישלתם.

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “עלייתה ונפילתה של המרשתת

  1. הרדיו הוגבל בשל מחסור בתדרים.
    האינטרנט ישתנה לבלי הכר עם התפתחות הטכנולוגיה והמחקר הגנטי. אף אחד לא יכול היה לנחש שהטלויזיה והרדיו יעלמו מחיינו. קרוב לוודאי שהוא ישולב במוח שלנו.

    אהבתי

  2. ב־2011 רצו שלטונות מצריים לסגור את האינטרנט. ואז התברר להם שזה לא מעשי: יש יותר מדי דברים חשובים שתלויים בחיבור אינטרנט עובד.

    היום מאוד זול להקים עוד שרת באינטרנט. אבל זה זול רק בגלל שיש הרבה מאוד אנשים באינטרנט. אם תגביל את עצמך לרשת נפרדת ולא תיאבק נגד המגבלות באינטרנט, תראה שפתאום לא פשוט לשים עוד שרת על האינטרנט.

    אהבתי

    • נראה לי שכל המשטרים הדכאניים בסופו של דבר מבינים שבמקום לסגור את האינטרנט, עדיף להגביל ולפקח עליו. זה בדיוק העניין: הדברים ה"חשובים" יישארו, אבל על הדברים השוליים כמו היכולת שלי לכתוב דברים שכולם יכולים לקרוא, עליהם לא נראה לי שמספיק אנשים יילחמו.

      לגבי עלויות: הכול תלוי במימוש הפיזי של העניין. מבחינה טכנולוגית נטו, "להקים שרת" זה לא יותר מלהתקין תוכנה כלשהי על המחשב שלי ולדאוג שהוא יהיה דולק כל הזמן. העלויות מגיעות מהגופים ששולטים על הכבלים שמחברים אנשים לשרת הזה, והשאלה היא איך יתפתחו העניינים איתם.

      אהבתי

  3. אובמה היה הראשון שהשתמש באינטרנט ובמידיה החברתית כדי להשפיע על הבחירות וזה היה רק לפני פחות מ 9 שנים.
    לבקש מיני-אינטרנט זה לבקש לחזור לעבר, לא מעשי.
    האינטרנט ימשיך לשנות את הצורה שלו ואי אפשר להעריך איזה שינויים קיצוניים יעברו עליו עם התפתחות תקשורת מהירה יותר או אמצעי תיקשורת שונים ועצמאיים שאינם דורשים יד אדם.
    העצמאות שלנו אבדה כיוון שאי אפשר שלא להשתמש באינטרנט כפי שאי אפשר לחיות חיים נורמלים בבית קטן בערבה בלי מיים חשמל מיזוג וסופר מרקט. ולכן אין אפשרות לשמור על הפרטיות כיוון שאפשר לעקוב אחרינו ולאסוף מידע גם בלי שנשתף אותו מרצון.

    אהבתי

    • אני לא רוצה לחזור לעבר, אבל אני כן רוצה שלא ניקח כמובן מאליו את המסלול שבו התקדמנו מאז. מה שכן, אין לי אשליות שיהיה קל או מעשי במיוחד לשנות מסלול של דברים כאלה, הרשומה שלי הייתה יותר חומר למחשבה מאשר תוכנית פעולה ממשית.

      אהבתי

  4. א.אני מתחברת לתובנה שבעולם המערבי קיימת נטייה לנסות להגן על האנשים מעצמם, במקום לנסות ללמדם כיצד להגן על עצמם ואח'כ להטיל עליהם את האחריות למעשיהם ולמחדליהם.
    היא קשורה לתפיסת יותר ויותר אנשים וקבוצות כ"מוחלשים", ל"אינפנטיליזציה" של אנשים בוגרים.
    יותר מכך, היא מצדיקה הקמת מגזר ציבורי גדול, מורכב ומסועף (כולל את נטל המס הגבוה המתחייב מכך), ומספקת פרנסה להמוני עובדי ציבור וארגוני מגזר שלישי.
    (אם מישהו מבין מכך שאני מאשימה בכך בעיקר את השמאל הדמוקרטי / ליברלי / סוציאליסטי, ופחות את הימין השמרני / קונסרבטיבי / קפיטליסטי – הוא כנראה צודק )

    מה שמחזיר לפוסט על מקמאפיה, ולטריליוני הדולרים שהושקעו במאבק חסר התוחלת וחסר ההצלחה בסמים. משפחתבמקום להשקיע עשירית מסכומים אלו בחינוך נוער ובהסברה לציבור + לסבסוד תוכניות גמילה למכורים המעוניינים להיגמל.

    ב. 40 שנות אינטרנט הם אמנם תקופה קצרצרה בהיסטוריה, אך ההיסטוריה של מאבקים בין רשויות וגופים עסקיים גדולים לבין "מורדים" למינהם (פושעים, בעלי עסקים קטנים המעונינים לגרוף מעט מהכנסות הגדולים, מתנגדי משטר ולוחמי חופש, שליחי מדינות זרות ועוד ועוד) מאוד מאוד ארוכה.
    תמיד היו כאלו שניסו להטיל צנזורה ולפקח וכאלו שניסו לחמוק מההשגחה. בהיסטוריה ארוכה זו – לעיתים יד הרשויות הייתה על העליונה, ולעיתים יד המורדים (כפי שבמאבקים צבאיים לעיתים להגנה יתרון משמעותי ולעיתים להתקפה, אך כל צעד רק מוביל לשכלול המאמצים והיכולות של הצד השני).
    רק לאחרונה קראתי כיצד, אפילו תחת משטר האיימים של סטאלין, אנשים הצליחו לשכפל ולהעביר מהאחד לשני חוברות וספרים "אסורים".
    מכאן, קשה לי להניח שאנשים יפסיקו לנסות להערים על "האח הגדול" ולעקוף את המגבלות שיוטלו על רשת האינטרנט, וקשה שבעתיים להניח שלפחות מדי פעם לא יצליחו.

    למיטב ידיעתי, גם בימנו פועלת "dark net" – המשמשת בעיקר ארגוני מאפיה, פושעים קטנים, מפיצי חומרים פדופילים וסרטי סנאף ועוד – וכל המדינות, כולל האינטרפול, לא מצליחות לסגור אותה.
    יתכן ובעתיד יתווספו לרשת זו גם סתם אנשים "נורמטיבים" כדוגמת שי שפירא, המעוניינים בחופש לכתוב פוסטים ללא צנזורה, או שהם יקימו לעצמם רשת כדוגמתה.

    אהבתי

    • צר לי לחשוף את פחדנותי, אבל לו הייתי אני חי תחת משטר האימים של סטאלין, הייתי לכל היותר כותב מאמרים למגירה, וכנראה משקיע את מיטב המאמצים בלימוד כישורי הישרדות בטבע, לקראת התנתקות מהחברה האנושית על איזו פסגת הר נידח. פעילות מחתרתית זה לא בשבילי, וגם לא דארקנט.

      אהבתי

  5. במקום שאני גר אסור למכור ברחוב דגים שדגת בעצמך, בעלי החנויות מתנגדים והמשטרה מסתובבת ועושה חיפוש גופני לדגים. נשות הדיגים מחזיקות את הדגים בקלקרים מוסתרים וכשאתה עובר ברחוב הראשי הם ניגשות לידך מסתירות את הפה עם היד ולוחשות "דגים? דגים" ומסמנות עם הראש בקריצה לסימטה הצדדית.

    האינטרנט בזמנו התחיל כרשתות של חברות ואוניברסיטאות ובפועל הוא פתוח לציבור אפילו לא 20 שנה, למעשה בצורה שאנחנו מכירים אותו מהיר וכמידיה חברתית צבורית אפילו לא 10. זה קצת מזכיר את האמא היהודיה שכששואלים אותה בני כמה הילדים היא עונה: העורך דין בן 7 והדוקטור כמעט בן 4.
    כמעט ולא נלחמים בהורדת קבצי שתוף כמו שלא נלחמים בזנות אלא כשמישהו מתלונן אבל בדברים כבדים כן, רק תנסה לחפש רוצח באינטרנט או תעלה תמונה לא מחמיאה של הכלב שלך נוהג ברכב ב 100 קמ"ש ומיד יעלו עליך.
    לכתוב דברים שכל אחד יכול לקרוא ישאר חופשי מכיוון שככה המשטר יכול לתפוס אותך ולדעת אם אתה איום פוטנציאלי או לא ואם בשנת 88 תרמת 50 דולר לשי או לארגון שנגד נשואי הומואים זה יעלה ברעיון עבודה או בפגישות ועד הבית. אבל בהדרגה שי יתחיל לקרוא לעצמו ג'ימס בונד ולקבל תרומות דרך חשבונות פיקטיבים ונהפוך כולנו זהירים מאד. האינטרט יהפוך את כולנו לסוכנים חשאיים.
    המשטרה פתחה תחביב של לנסות לתפוס גברים שמחפשים בנות 12 לסקס וכשהגבר מגיע לפגישה מופיעה רותי בת ה 12 לא מגולחת ומניחה יד על כתפו. זה בערך כמו העירות במיד ווסט בהן המשטרה מסתירה את השלט: זהירות עיר לפניך ותוקעת קנסות לנהגים על מהירות מופרזת כדי למלא את קופת העיריה מכספי תיירים.

    מכיון שבעתיד הקרוב מדינות ישלמו לאזרחים כדי לא לעבוד, כמו שפעם שילמו באמריקה לא לגדל אספסת ואנשים התעשרו מלא לגדל, יהיה צורך לתת לאנשים תעסוקה וכולם יכתבו בפקודה כדי לקבל את הביטוח לאומי, לא רק בעלי חסך נפשי כמו כיום שכותבים בשביל הפיקס. תוכנות מחשב פסיכולוגיות יבדקו כל הקשת מקלדת וידווחו לרשויות על נטיות מרדניות. מאותה הסיבה שנותנים לאחמד טיבי וחנן עשרואי לקשקש אבל זה יהיה בקנה מידה מקיף.
    בעתיד האינטרנט יהיה ממֻזַּג, אני מופתע שהגוגל גלאס לא הצליח כי הוא היה מתבקש מאליו. התקשורת בין האדם למחשב היא בעיה שעוד לא פתרו, אבל הכיוון ברור, בהתחלה יחברו אותו למוח אחרי זה אנחנו נהפוך להיות וירטואלים בתוך המחשב. כל המושג של כסף וסחר חליפין יעלם מהעולם ואיש לא ידע מה זה מרקסיזם או מטבע או עט או תוצר לאומי גולמי.

    Liked by 2 אנשים

  6. האינטרנט יביא לשתוף פעולה גדול יותר בין מדינות שונות, החל מרשויות כמו משטרות דרך מחקרים אוניברסיטאים, מסחר, גופים חברתיים. בסופו של דבר הוא ימתן את הנטיות הלאומניות שיש תקופתית בין מדינות. הגבלת הפרטיות היא לא דבר נורא כל כך למי שאין מה להסתיר.

    http://www.maariv.co.il/news/world/Article-584274?utm_source=mivzak&utm_medium=cpc&utm_campaign=start

    אהבתי

    • יש כל מיני טיעונים נגד הרעיון של "הגבלת הפרטיות היא לא דבר נורא כל כך למי שאין מה להסתיר", ואני די נוטה להסכים איתם, אבל מבחינתי אין בעיה כל עוד ההגבלה הזאת נתונה לבחירה – עדיין לא מכריחים אותי להשתמש בפייסבוק או באייפון. זו מבחינתי הנקודה המרכזית. לו היו מכריחים אותי לשתף את כל המידע הפרטי שלי, זה ש"אין לי מה להסתיר" לא היה הופך את זה לתקין מבחינתי.

      אהבתי

      • באנגליה לא היו תעודות זהות עם תמונה ושוטרים לא הסתובבו עם אקדחים. אבל הכל משתנה בעולמנו.צריך להיות מציאותי או להתנתק מהעולם. אתה לא יכול לשפוט דברים מנקודת מבטו של אימיש. אם היית רוצה פרטיות באינטרנט אני בטוח שהיית מוצא אותה בקלות. אני משתמש בשלושה פרוקסי דרך קבע ומתחבר לאינטרנט דרך סים ששולם מראש ללא מנוי וקונה רק דרך אחד משבעת חשבונות הפי פאל שלי.
        אתה יכול לעבור לגור בכפר ולשמור את חשבונות הטלפון והחשמל על שם בעל הבית והרשויות לא ידעו הרבה עליך, השכנים ידעו מה צבע התחתונים שלך כי אין להם מה לעשות ויש את האינטרנט של הילידים, אבל זה מעייף ומגביל ולא נוח. מה כבר מפריע לך שכולם יודעים הכל עליך?

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s