אדם סמית, דמוגרפיה ומקיאבלי

העלתי את התרגום לפרק השמיני של עושר האומות של אדם סמית – קראו כאן (ואם עוד לא התחלתם לקרוא מההתחלה, לכו לדף הראשי כאן).

פרק ארוך יחסית, ובמידה מסוימת פרובוקטיבי – הבסיס שלו הוא הרעיון שאנשים, מבחינת המודל הכלכלי של השוק החופשי, מתנהגים כסחורה לכל דבר ומצייתים לאותם כללי היצע וביקוש כמו כל סחורה אחרת. בהינתן ההנחה הזאת, הפרק עוסק בניתוח ההתנהגות של אותה ה“סחורה” והמנגנונים שבהם היא מתאימה את עצמה באופן טבעי לאותם הכללים.

למרות ההבהרות התכופות של סמית על כך שהוא חושב שהחברה נמצאת במצב טוב יותר כשהעניים חיים טוב יותר, אין לי ספק שהפרק הזה היה מעורר סלידה ברוב האנשים, אם הם היו טורחים לקרוא אותו. אני חושב ככה כי זה המצב עם מה שנראה לי כמו המקרה הדומה ביותר לכתיבה כזאת – ”הנסיך” מאת ניקולו מקיאבלי.

מקיאבלי הפך להיות מזוהה כל כך חזק עם רוע וציניות, שיש חוקרים שמנסים לטעון שהספר שלו הוא בכלל פרודיה, כי הם לא מסוגלים להעלות על דעתם שאדם שבאופן כללי נחשב טיפוס חיובי יכתוב ספר בלתי מוסרי כל כך. אבל האמת היא שאין שום דבר בלתי מוסרי ב"הנסיך” בדיוק כמו שאין שום דבר בלתי מוסרי אצל אדם סמית – הכתיבה שלהם לא יכולה להיות מוסרית או לא מוסרית, כי הם בכלל לא מנסים לדבר על מה נכון או לא נכון לעשות; הם בסך הכול מתארים את המצב הקיים. רק מי שמעדיף לעצום עיניים מול הדברים הקשים בעולם, לא לדבר עליהם ולא לחשוב עליהם, יכול לחשוב שמקיאבלי הוא לא מוסרי. הבעיה היא שאותם האנשים שעוצמים עיניים מול העולם, הם בדרך כלל יכולים לעשות יותר נזק מכל אדם אחר בעל כוונות טובות; כי מי שלא מבין את העולם, כולל החלקים הקשים שלו, בקלות ינוצל על ידי אנשים בעלי כוונות רעות ויפעל לטובתם ללא ידיעתו.

אז מה המסר הקשה של אדם סמית? המסר הוא שאנשים נולדים כשצריכים אותם בשביל לעבוד, וכשלא צריכים אותם, הטבע ימצא דרכים לצמצם את מספר האנשים, גם אם הדרכים האלה יהיו מאוד לא נעימות. הוא מדבר על הקשר בין שגשוג כלכלי בחברה ומספר הילדים הנולדים, ומבהיר נקודה שעלולה להישמע לא אינטואיטיבית לאנשים כיום – בחברה משגשגת נוטים להיוולד יותר ילדים. מה שחשוב להבין זה באיזה אופן ”משגשגת” – הכוונה היא לצמיחה כלכלית. מדינה עשירה שקופאת על שמריה לא צריכה יותר עובדים – לא צפויות להיווצר עבודות חדשות, אז לא צריך יותר מלהחליף את המספר הקיים. חברה ענייה וצומחת, לעומת זאת, צריכה יותר עובדים, ולכן נוטה לגידול אוכלוסייה רב יותר.

למה זה לא תואם את האינטואיציה שלנו? זו כבר שאלה חשובה. במקרים מסוימים אנשים נוטים לבלבל בין עושר לבין צמיחה – צמיחה כלכלית לעתים קרובות תהיה גבוהה יותר במדינות עניות, כי קל יותר לצמוח לרמה שהשכנים כבר נמצאים בה, מאשר לצמוח ולהגדיל את הפער משכנים עניים יותר. מצד שני, אין ספק שיש בעולם מדינות עם אוכלוסייה צומחת במהירות וכלכלה במשבר. האם יש בימינו מנגנונים שמונעים ויסות ”טבעי” כזה של האוכלוסייה? אם כן, מה ההשלכות של זה? האם כל אותם האנשים שנולדים לחברה ללא משאבים לפרנס אותם ימצאו את עצמם רעבים ללחם, אולי הורגים זה את זה במלחמות? האם רעיונות כמו הכנסה בסיסית אוניברסלית יעלימו את הבעיה (כי אין יותר קשר בין עבודה וילודה) או יחריפו אותה (כי בלי מגבלות, אנשים יוכלו להתרבות באופן בלתי מוגבל, עד למצב שאפילו חברת השפע הטכנולוגית שמספקת את ההכנסה האוניברסלית לא תוכל לעמוד בזה)? כל אלה שאלות חשובות, ובלי דיון ”קר” ו“ציני” בשאלות כאלה, האנושות לא תוכל להיות מוכנה לאתגרים האלה.

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “אדם סמית, דמוגרפיה ומקיאבלי

  1. אנשים נולדים כשצריכים אותם בשביל לעבוד, וכשלא צריכים אותם, הטבע ימצא דרכים לצמצם את מספר האנשים

    בדור האחרון מספר הילדים למשפחה בעולם המערבי המודרני מצטמצם בקצב גדול. לא מחלות, לא תת תזונה, לא הסבר הגיוני פרט לאנוכיות או פשוט חוסר צורך בעובדים. הכלל הטבעי נשמר
    באיזה שלב נגיע למצב של סינגולריות, ישתילו מוחות בגופות שייצרו מתאי עובר כי עד אז לא יהיה צורך כלל בעובדים חדשים, המכונות האוטומטיות ייצרו הכל.

    כשקראתי את הכתבה הבאה עלה בדעתי שהמצב באירופה אזקודם מלחמת העולם והיום, היחס ללאומיות, די דומה

    http://www.zeevgalili.com/2017/06/22041#respond

    Liked by 1 person

  2. א. ממליצה לקרוא את התרגום לפרק השמיני, למרות אורכו.
    הוא מעניין אפילו כפרק בהיסטוריה הכלכלית, ובעיקר לגבי מצב העניים (בתקופה זו – רוב האוכלוסייה העובדת) של אנגליה וסקוטלנד ובשוליים אפילו ארה'ב וסין. לדוגמא המידע שבאנגליה היו נהוגות משכורות קיץ גבוהות יותר ומשכורות חורף נמוכות יותר.

    [לשי, נדמה לי שהקריאה בתרגום תהפוך לזורמת יותר אם תשתמש במונחים המקובלים יותר בימינו:
    במקום "מדינות משגשגות" – מדינות בעלות קצב צמיחה גבוה (או מדינות בצמיחה / עומדות במקום/ נסוגות)
    במקום שנים/ סחורות יקרות / זולות – יוקר מחיה גבוה / יוקר מחיה נמוך
    השילוב בין גובה המשכורות לבין יוקר המחיה (שני משתנים שאדם סמית מסביר שאינם נמצאים במתאם זה עם זה, ובעיקר בשל השפעת היצוא) – מתורגם בד'כ לכושר הקנייה.

    שינוי המונחים יכול להקל על הקורא הנתקל במשפט כמו "המשכורות יהיו גבוהות ביותר לא בארצות העשירות ביותר, אלא בארצות המשגשגות ביותר."

    ב. חלק מהנחות היסוד של אדם סמית כבר אינן רלוונטיות לתקופתנו.
    לדוגמא, ההנחה שכאשר המשכורות גבוהות דיין לשמירת רוב הילדים בחיים – "משפחות מרובות ילדים אינן עול אלא מקור לברכה ולשגשוג להורים, בשל שכר העבודה שיביא להוריו כל ילד לפני שיעזוב את הבית".
    זהו העולם שלפני האיסורים על העסקת ילדים ולפני חוק חינוך חובה. עולם שבו כמות האנשים חשובה יותר מאיכות האנשים, מההשכלה והכישורים שרכשו.
    זהו עולם של תרבות מסורתית, לפיה תפקיד הילדים בעולם הוא לתמוך בהוריהם ולעזור להם, ולא תרבות מודרנית שבה הילד במרכז, ותפקיד ההורים הוא להקריב עצמם למען ילדיהם, לכל הפחות עד שיגיעו לגיל 30.
    גם ההנחה שהאדם הוא הסחורה הקשה ביותר לשינוע, ואנשים נצמדים למקום הולדתם – די מפוקפקת בעידן של גלי הגירה ענקים, ומוביליות מאוד גבוהה בתוך כל מדינה.

    ג. נדמה לי שחלק מההנחות של אדם סמית היו מפוקפקות גם בתקופה בה כתב את ספרו. לדוגמא ההנחה שמעסיקים נותנים לעובדיהם משכורות בהתאם לצרכי הקיום של מספר אנשים, במחשבה שעליהם לדאוג לכך שאוכלוסיית העובדים לא תכחד ויגודל גם דור העובדים הבא. וזאת כאשר במקום אחר הוא מציין שאנשים לא נוטים לעשות שיקולים לטווח מאוד ארוך.
    בניסוח מודרני – אמורה לחול כאן גם "הטרגדיה של נחלת הכלל". שכל מעסיק ישליך על האחרים את האחריות לקיומו של הדור הבא.
    אפילו בימנו קיימת מחלוקת לגבי גזירת שכר מינימום והקצבאות בהתאם למה שמומחים כלשהם יקבעו כסף התחתון של "קיום בכבוד".

    ד. היה קטע שהתקשתי בתחילה להבין האם הוא מדבר ברצינות או שזו בדיחה. הטענה שהעוני תורם לפוריות האישה, (אישה מורעבת מרמות סקוטלנד יולדת יותר מ 20 ילדים), ואילו העושר גורר נשים לעקרות. "גבירה מטופחת לעיתים קרובות לא מסוגלת ללדת אפילו אחד, ובדרך כלל מותשת אחרי שנים או שלושה. … המותרות מחלישות … את יכולת ההולדה."
    כנראה לא עלה בדעתו שבמעמדות שבהן תמותת הילדים גבוהה אנשים נדחפים להביא לעולם יותר ילדים מאשר במעמדות בהם תמותת הילדים נמוכה. ש"הגבירות" יכלו להרשות לעצמן להביא לעולם "רק" שנים שלושה ילדים, בתקווה הסבירה שכולם ישארו בחיים.

    ה. היה בפרק קטע שלא הייתי מגדירה אותו כמקוויליסטי / אינטרסנטי קר אלא כחדור בשנאה ובבוז למין האנושי (לכל הפחות מהזן הסיני).
    "נשואים בסין נחשקים לא בגלל הריווחיות שבהבאת ילדים לעולם אלא בשביל החופש לפגוע בהם. בכל הערים הגדולות בכל ערב נזרקים ילדים לרחוב או מוטבעים בים כמו כלבים."
    *אם* תופעות אלו אכן היו שכיחות בסין – הן היו אמורות לגרום לו לחוש חמלה על האנשים שנקלעו למצבים נואשים כל כך (כמו על אנשים בתקופות רעב מאוד קיצוני שלוו גם בקניבליזם). במקום להאשימם בסדיזם.

    ו. למרות כל ההסתייגויות הנ'ל, הפרק שווה קריאה, ולו רק בשל טענות כמו:
    – החוקים נחקקו בהטייה חמורה נגד המשרתים, הפועלים ובעלי המלאכה
    – מי שחושב שבעלי ההון לא מתאגדים, לא מבין את העולם. בעלי הון מקיימים הסכמה שקטה לא להעלות את משכורות העובדים מעל הרמה הנוכחית.

    מאוד מאוד רלוונטי לקשרי ההון – שלטון – עיתון שהתגלו בפרשות ה"תספורות" של הטייקונים, קבלת ההחלטות בצמרות הבנקים, העלמת העין מצד הגופים הממשלתיים שהיו אמורים לקבוע את החוקים ולפקח על מימושם, והכתבות האוהדות בעיתונים הן לבנקים, הן לרגולטורים והו לטייקונים.

    ז. *חלק* מהתשובה לשאלת שי האם בימנו בוטל הקשר בין הצמיחה / דעיכה דמוגרפית בכל מדינה לבין מצבה הכלכלי כבר נרמזת בפרק 8: "אם העובדים לא יוכלו להרוויח (כדי קיום) בעבודתם, הם יאלצו להשלים זאת בקבצנות או בגנבה".
    חלק אחר – בייצוא אנשים לחו'ל כדי שישלחו חלק ממשכורתם חזרה לבני משפחותיהם.

    Liked by 1 person

    • ב. בהחלט מסכים לגבי ההנחה הראשונה, זה אחד הדברים החשובים שלדעתי צריך להיות על סדר היום כשמדברים על עתיד העבודה ודברים כמו הכנסה בסיסית אוניברסלית – כיום אנחנו רואים מצב שבו במדינות מפותחות הילודה יורדת, ואנשים נוטים לקבל את זה כסוג של חוק טבע, אבל אם בעתיד כבר לא יהיה צריך לעבוד קשה כל־כך בשביל לפרנס ילד, אולי המצב ישתנה? אולי בנסיבות כאלה ואחרות נוכל עוד לחזור למצב שבו עוד ועוד ילדים הם ברכה למשפחה, ומה שנראה היום כמו פיצוץ אוכלוסין ייראה בעוד מאה שנה כמו אוכלוסייה מזערית.
      לגבי שינוע, אני לא בטוח שזה כל־כך לא רלוונטי, בטח לא בין מדינות. במובן מסוים, קיומם של גלי הגירה דווקא מחזק את ההנחה – עם ניידות מושלמת, ההגירה הייתה מתאזנת, כי כל מי שיכול לעבור למקום משגשג יותר היה עושה את זה, רמות השכר היו מתאזנות בכל מקום בעולם, ולא היה צריך יותר להגר בכמויות משמעותיות. כל עוד יש עדיין פערי שכר גדולים כל־כך בין מדינות שונות, נראה לי שההנחה עדיין רלוונטית.

      ג. נראה לי שהכוונה פה היא לא לאיזושהי פעולה מודעת של המעסיקים, אלא לסוג של תהליך שמתקן את עצמו – כשהמשכורות לא מספיקות לריבוי מספיק של העובדים, יש פחות עובדים ובאופן טבעי מחיר העבודה עולה. שכר שיווי המשקל יהיה השכר הנמוך ביותר שמאפשר גדילת אוכלוסייה ברמה גבוהה מספיק.

      ד. אני מניח שהניסוח היה קצת מחויך, נראה לי שזו הייתה דרכו להגיד שיש מתאם בין עוני ופוריות.

      אהבתי

      • הערה מנהלתית – מחקתי פה את אחת התגובות, אל תיקחו את זה אישית. בינתיים לא ראיתי צורך לכתוב במפורש איזושהי "מדיניות תגובות", אבל כמו שכתבתי בפעם הקודמת שמחקתי תגובה – לא יתקבלו פה השמצות אישיות, לא משנה אם זה בצחוק או ברצינות. אני יודע שהרבה מהמגיבים פה מכירים זה את זה ונוצר איזשהו הומור פנימי ותחושת קהילתיות וזה מעולה, אבל אני צריך לדאוג גם לאנשים שמגיעים מבחוץ ורואים את הבלוג, ואני לא רוצה שהם יראו מקום שבו אנשים מקללים אחד את השני.

        אהבתי

      • בעתיד יהיה יותר קשה לפרנס ילדים זה חלק מהקנוניה העולמית.
        מי שבשליטה רוצה להפחית את מספר האנשים ועושה זאת בדרכים רבות.

        ברור שיש מתאם בין עוני לפוריות – זה ידוע מזמן.
        אחרי מלחמה למשל אנשים חשים צוריך לעשות יותר ילדים בשביל לאזן את האבדות.
        רואים את זה גם כל הזמן בחיים – אנשים שמתו להם ילדים צעירים הרבה פעמים עושים ילדים שוב.
        בן אדם עני הסיכוי שלו ושל ילדיו למות מוקדם גבוה יותר ולכן בשביל לאזן את זה הוא צריך עוד ילדים.

        המטרה של ההגירה היא להפוך את כולם לשווים,במקרה של כדור הארץ כרגע את כולם לעניים.
        מי שמכשיל את זה זה התנועות הלאומיות מטעמים שונים.
        לכן השכר לא מתאזן בכל העולם.

        אהבתי

  3. המלון של שופמטר והחלום האמריקאי
    ***
    באחת ההרצאות שלו נשאל הכלכלן האוסטרי החשוב ג'וסף שומפטר על הקשר בין אי-שוויון לבין מוביליות חברתית. בתשובה הוא סיפר סיפור שזכה מאז לכינוי ציורי – "המלון של שומפטר" והוא יהיה הבסיס לפוסט זה. שומפטר ביקש שנדמיין מלון שנמצא במגדל רב קומות, כאשר בקומות העליונות נמצאים מעט אנשים והחדרים גדולים ומפוארים, ואילו בקומות התחתונות ערב רב של אנשים דחוסים בחדרים צפופים וקטנים. עם זאת, כל ערב, האורחים יכולים לנוע ולשנות את החדר והקומה שבה הם לנים. לפי שומפטר, זו תמצית הפעולה של מוביליות חברתית. גם אם ברגע נתון יש מעט אנשים שנהנים מתנאים מעולים והרבה אנשים שצריכים לישון על מיטות עם פרעושים (דהיינו – מצב של אי-שוויון גבוה), הרי ככל שהזמן עובר, התפקידים מתחלפים והעניים (או ילדיהם) יכולים להיות עשירים וההיפך. המלון של שומפטר שימש זמן רב ועדיין משמש כדוגמא קלאסית של מי שמבקש להגן על החלום האמריקאי. אליבא דמגיני החלום, גם אם ברגע נתון האי-שוויון בארה"ב הוא גבוה יותר ממדינות אחרות, הרי שלאורך זמן יש בארה"ב חברה פחות מעמדית עם מוביליות גבוהה יותר שמאפשרת גם לעניים לחלום, להגיע לפסגה ולחיות את החלום. זאת אומרת, אי-שוויון הוא המחיר שנדרש לשלם עבור מוביליות חברתית.
    החלום ושברו
    ***
    האמנם זה המצב? ובכן, לאחרונה, מתחילים להתפרסם מחקרים שונים שמטילים ספק רב באשר לקיומו של הטרייד-אוף הזה בין אי-שוויון למוביליות חברתית. הסיבה לכך שהמחקר על הנושא הולך וגובר היא העובדה שעד לפני זמן לא רב לא היו לחוקרים כלים אמפיריים טובים לבדוק מוביליות חברתית לאורך תקופה ארוכה והכלים הללו הגיע להבשלה משמעותית רק בשנים האחרונות.
    המחקר המרכזי שאותו אציג בפוסט הזה הוא של מילש קוראק, כלכלן קנדי שחוקר תופעות של אי-שוויון ומוביליות חברתית. מה שקוראק בוחן הוא את הקשר בין אי-שוויון ברגע נתון במדינה מסוימת לבין המוביליות החברתית באותה מדינה על פני תקופה של לפחות שני דורות. הממצא המרכזי של קוראק מפריך את מיתוס המלון השומפטריאני. לפי קוראק, הקשר בין אי-שוויון במדינה בזמן נתון לבין המוביליות החברתית באותה מדינה הוא שלילי ומובהק מאוד (הממצא המוכר גם כ-Great Gatsby Curve).
    כך, במדינות נורדיות כמו דנמרק, פינלנד ונורבגיה, האי-שוויון הוא נמוך והמוביליות החברתית על פני זמן היא גבוהה (כפי שהיא נמדדת ע"י גמישות הכנסות בין-דורית) ואילו בארה"ב ובריטניה (ואיטליה) האי-שוויון הוא גבוה והמוביליות החברתית נמוכה. קוראק כותב במחקר שלו באופן מפורש שהקשר בין שני המשתנים הללו הוא מורכב ולכן אין להסיק קשר סיבתי פשוט ממשתנה אחד למשנהו, אבל עצם קיומו של הקשר החזק הזה מטיל ספק רב בקיומו של המלון השופמטריאני והחלום האמריקאי שהוא אמור לייצג.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s