עם מתגבש בגלות – ישראל של פעם וטיבט של היום

נתקלתי לא מזמן בספר בשם "דמוקרטיה טיבטית" שמספר על מצבם הנוכחי של הגולים הטיבטיים, בעיקר בהקשר לאימוץ הדמוקרטיה. זה גרם לי לתהות על כמה קווי דמיון בין הגלות הטיבטית כיום לבין גלויות ישראל בעבר.

(הערה מקדימה: כתיבה על טיבט בדרך־כלל נעשית מהזווית של "הכיבוש הסיני – בעד או נגד" (בדרך־כלל נגד). פה אין לי עניין להתעסק בזה, אני רוצה לדבר על הטיבטים כעם)

לא מעט עמים עברו כיבוש בעבר (הכוונה לכיבוש מוחלט, שלא משאיר להם אף פיסת אדמה בשליטתם), אבל רובם המשיכו לחיות תחתיו, התפזרו והתפרקו, או פשוט נעלמו. המקרה של עם שמעביר את מרכז תשומת ליבו לחיים בגלות הוא די נדיר, ובכך כבר מעניין להשוות בין הטיבטים והיהודים. במובן מסוים, הגלות הטיבטית מזכירה קצת את גלות בבל, מהבחינה הזאת שמי שגלו הם בעיקר האליטה הדתית והשלטונית, ורוב העם עדיין נשאר בארץ הכבושה (היסטוריונים עדיין חלוקים בשאלה מה היה היחס המספרי בין גולי בבל והנשארים בארץ, לא משנה כרגע); במובנים אחרים גם הגלות הגדולה מתאימה. בכל מקרה, הדמיון המעניין ביותר הוא פחות בפרטי הגלות עצמה, ויותר בהשפעה שלה על העם – היהודים ניצלו (מרצונם או שלא) גם את גלות בבל וגם את הגלות הגדולה לרפורמות עמוקות במבנה הדת והשלטון בעם; הטיבטים עושים בעשורים האחרונים את אותו הדבר, וכנראה בקצב מהיר ובעוצמה גדולה בהרבה.

בצד היהודי, הרפורמות כללו את החלשת מעמד הכוהנים והפיכת הדת ל"עממית" ולאומית יותר (במקרה של גלות בבל), ובסופו של דבר חיסול כמעט מוחלט של תפקיד המקדש, הפולחן הפיזי והארץ הפיזית בדת היהודית והחלפתם ביסודות רוחניים ולימודיים. זה בנוסף למעבר מחיים חקלאיים לחיי מסחר, שבפני עצמו היה שינוי משמעותי בחברה. אצל הטיבטים, בינתיים, הרפורמה העיקרית מקבלת את הכותרת המתאימה לתקופתנו – דמוקרטיה.

המקרה הטיבטי מעניין במיוחד, כי בניגוד לשינויים ההדרגתיים (בדרך־כלל) שעברו על העם היהודי, שהגיעו מכל מיני כיוונים שונים, הטיבטים קיבלו את השינוי מלמעלה – היא "נחתה" עליהם כהוראה של מי שבמידה רבה היה המנהיג של תאוקרטיה אבסולוטית (יש ויכוחים בשאלה עד כמה נכון לקרוא לטיבט שלפני הכיבוש "תאוקרטיה בודהיסטית", אבל נראה לי שכולם מסכימים שלפחות חלקית זה נכון) – הדלאי לאמה ה 14. הספר מדגיש שוב ושוב שנקודת המבט בכל מקום בקרב הטיבטים היא "הדמוקרטיה היא מתנה שנתן לנו הדלאי לאמה", ושהוא מתאמץ שוב ושוב להעמיק את הדמוקרטיה ולהפחית את התלות והציות שלהם אליו, כולל שאיפה להפוך את תפקיד הדלאי לאמה עצמו לתפקיד שנבחר בבחירות דמוקרטיות.

זה יוצר מצב מעניין, שבו מצד אחד צריך לייצר דמוקרטיה יש מאין, אצל עם שמעולם לא נחשף כמעט בכלל לרעיון; מצד שני, בניגוד לרוב הניסיונות לייצר דמוקרטיות חדשות, פה אין כמעט שום התנגדות – התמונה שמצטיירת בספר היא כזו שהאתגר הוא איך מממשים את הדמוקרטיה היטב כדי לשמח את הדלאי לאמה שבירך בה אותנו; נראה שאין שום מוקד כוח יריב שרוצה להילחם בדמוקרטיה. זה בפני עצמו קצת מעורר מחשבה – בעם עם מסורת דמוקרטית קל לייצר דמוקרטיה, בעם עם מסורת אנטי־דמוקרטית קשה לייצר דמוקרטיה, אבל בעם עם מסורת אנטי־דמוקרטית עד כדי כך שהאוכלוסייה רוצה לעשות הכול כדי לשמח את המנהיג, אולי זה דווקא הופך להיות קל יותר (האם זה קשור להצלחה של הדמוקרטיה היפנית אחרי מלחמת העולם השנייה? אני לא מכיר מספיק את יפן בשביל להגיד). לו רק הייתה דרך לנצל את זה בהקשר הצפון־קוריאני, לדוגמה, זו הייתה יכולה להיות ברכה גדולה לעולם.

הניסוי הדמוקרטי הטיבטי גם יוכל אולי ללמד אותנו כמה דברים לגבי הדמוקרטיה עצמה – ברוב המדינות הדמוקרטיות כיום, הדמוקרטיה צמחה כתהליך הדרגתי שנאלץ להתפשר ולהשתלב עם מוקדי כוח קיימים; דמוקרטיה שמהונדסת כמעט מאפס בזמן המודרני היא הזדמנות לשאול את עצמנו עד כמה למדנו מהניסיון על איך מייצרים דמוקרטיה היטב. איזה מודל דמוקרטי בדיוק הם יבחרו? איך הם ינהלו אותו ועד כמה זה יצליח? כל אלה הם שאלות מעניינות למי שמתעניין בדמוקרטיה. מעניין במיוחד לראות איך יתקדם התהליך הזה בעשור הנוכחי, שמתאפיין באובדן ביטחון קיצוני בקרב רוב הדמוקרטיות בעולם וחוסר אמון בדמוקרטיה. במובן הזה אולי טוב שההנהגה הטיבטית נמצאת בהודו ולא במערב; עדיף שהם ילמדו על דמוקרטיה מעם שגאה בה ורואה בה הצלחה. אני נחרד מהמחשבה על איך הניסוי הדמוקרטי הטיבטי היה נראה לו היה מוקף בקריאות "לשמר את המורשת" ו"לא צריך לייבא שיטה מערבית לעם הטיבטי המיוחד", מהסוג שהיינו מצפים לקבל במערב אירופה בימים אלה. ניסוי הדמוקרטי הזה לא היה יכול לקרות בלי ההכרה האמיצה של הדלאי לאמה בכך שמוסדות השלטון המסורתיים של טיבט התגלו ככישלון מוחלט, הרצון שלו ללמוד מהמערב, וההבנה שאפשר לקחת דברים מוצלחים מהמערב גם בלי להעתיק את הכול ולהעלים את התרבות המקומית.

וזה מביא אותנו להשוואה מעניינת נוספת בין ישראל וטיבט: המדינה היהודית והדמוקרטית. אחרי כמעט שבעים שנות עצמאות הישראלים עדיין לא לגמרי בטוחים מה זה אומר, והטיבטים עדיין מתלבטים מה המשמעות של מדינה בודהיסטית ודמוקרטית. הם לא מתכוונים לייצר מדינה חילונית לחלוטין בסגנון הודו (חילוניות שהמפלגה השולטת כרגע בהודו מתכוונת לשנות בסופו של דבר), אבל גם לא מעוניינים להתפשר על הדמוקרטיה. מה זה אומר? אף אחד עדיין לא לגמרי בטוח. ייתכן מאוד שהבודהיזם הטיבטי הוא אחת הדתות היותר קלות לשילוב עם דמוקרטיה, אבל מי יודע? שילוב בין דת ומדינה הוא אף פעם לא נושא פשוט, והוא עלול עוד להביא חיכוכים בעתיד.

אבל בסופו של דבר, האתגר הגדול ביותר של טיבט יהיה כנראה שימור העם בגלות. הגלות לא צפויה להסתיים בקרוב ולא ברור אם אי פעם תסתיים – הכיבוש הסיני בטיבט לא נראה שהולך לשום מקום, והטיבטים יצטרכו להתמודד עם השאלה שהעסיקה את היהודים במשך אלפי שנים – ההתבוללות. הבדל מעניין בין היהודים והטיבטים מופיע פה ביחס של המדינות הקולטות – ברוב שנות הגלות, למדינות שבתוכן חיו היהודים לא היה שום רצון לאמץ אותם לתוכן כאזרחים שווי זכויות. תחושת הקהילה נשמרה כמעט מחוסר ברירה. התמיכה והידידות שהטיבטים מקבלים בהודו היא אומנם טובה כמובן לטיבטים, אבל מחדדת עוד יותר את השאלה האם הם באמת ירצו להישאר טיבטים לעוד דורות רבים בעתיד? לא ברור עד כמה מושך החלום של "לחזור" יום אחד לאיזושהי ארץ רחוקה ולא מוכרת ולהילחם עליה מול דורות של אנשים מעם אחר שבינתיים יגדלו שם ולא יכירו אף מולדת חוץ ממנה. זו סוגייה שבהחלט מוכרת ליהודים של ימי הגלות הגדולה. נראה שהטיבטים מאוד לא רוצים להשתמש בדרכי כפייה כדי לשמור על הילדים בפנים (לא נראה לי שיהיו שם חרמות נגד "משומדים" וכו'), אבל הם יצטרכו לעבוד קשה מאוד כדי לדאוג שלהיות "טיבטי" עדיין יהיה מושך מספיק כדי להצדיק את ההקרבה. יתרון אחד שיש להם כרגע הוא ההון החברתי הגדול שהם זוכים לו בעולם בימים אלה – מאוד "מגניב" להיות טיבטי כיום ברוב העולם. נראה אם הם יוכלו לשמר את זה ולנצל את זה לטובתם.

וגם הדילמה של גלות בבל עדיין קיימת – איך יסתדרו הגולים החוזרים יום אחד עם אלה שנשארו? האם הטיבטים שעברו שנים ארוכות של תקשורת וחינוך תוצרת בייג'ין עדיין ירצו לקבל את ההנהגה שבאה אליהם מבחוץ? אם יום אחד הם באמת יחזרו, האם יהיו להם עזרא ונחמיה שיצליחו בסופו של דבר להתקבל ולממש את הרפורמות שלהם אצל אלה שלא חוו אותן בגלות? יהיה מעניין לראות.

7 מחשבות על “עם מתגבש בגלות – ישראל של פעם וטיבט של היום

  1. היום באמזון פורסם ספר זמין לרכישה בשם 'ההיסטוריה של העם הפלשתיני' שכולו מורכב מ- 120 עמודים ריקים. מחבר הספר אסף וול בראיון מיוחד לסרוגים מספר מאיפה הגיע ההשראה ולמי הוא העניק כבר את הספר המושקע?
    היום באתר 'אמזון', פורסם לרכישה ספר בשם 'ההיסטוריה של העם הפלשתיני' מהעת העתיקה ועד ימינו, הקיים כרגע בשפות עברית ואנגלית, ועומד על- 120 עמודים ריקים וחלקים (!) בגרסה העברית ו132 עמודים חלקים בשפה האנגלית. "התרגום לגרמנית כבר חרג מ140 עמודים ואנחנו עדיין רק במחצית התרגום" מספר מחבר הספר אסף וול לסרוגים.

    לדף הספר בעברית

    "האמת שמעולם לא שמעתי על דברי ימי העם הפלשתיני בעת העתיקה והחלטתי להיות חלוץ בתחום המחקר הזה, הרי כל חוקר מעוניין לפרוץ דרך בתחומו. כך נקלעתי לעולם מרתק שעל קיומו לא ידעתי ומסתבר שאיש אינו יודע". מסביר וול "הסיבה שהם ריקים נובעת ישירות מהעובדה שאני היסטוריון הנמנה על הזרם המינימליסטי".

    "הערבים כידוע המציאו את האפס, והפלשתינים הביאו אותו לדרגת אמנות" מסביר וול לסרוגים "זה למעשה מוטיב מרכזי שבו הבחנתי בזמן המחקר – היכולת הגאונית של העם הפלשתיני ליצור יש מאין. אנחנו הישראלים עושים זאת בחקלאות, בהייטק, ברפואה, ואילו שכנינו הפלשתינים עושים זאת בכשרון רב בהיסטוריה".

    הספר נע בין המחירים 33 ש"ח ליחידה ועד ל140 עבור אריזה משפחתית הכוללת 5 עותקים מהספר. ויש כבר רוכשים מעדכן וול, ואפילו 'הארץ' קיבלו עותק עם הקדשה אישית "שלחתי את הספר לעורכת מוסף הארץ ליסה פרץ, אך עד כה היא התעלמה מהספר באלגנטיות אצילית".

    לטובת הדאגה על איכות הסביבה, לא חבל לבזבז 120 דפי נייר ריקים?

    "קודם כל ניתן להוריד את הספר כקובץ דיגיטלי. שנית, אני מציע לשאול את אותה השאלה על עיתון הארץ, מול צריכת הנייר של שוקן, הספר שלי הוא אפילו לא דף ביער".

    ומה החלומות להמשך ?
    "להפיק סרט שיתבסס על הספר".

    למקרה שאתם עדין לא מאמינים שזה באמת קיים, מוזמנים להיכנס לקישור ולאמזון ולראות בעצמכם, תיהנו ואל תשכחו לקרוא בעיון.

    אהבתי

  2. טוב זה תלוי מהי החשיבה הבסיסית של הטיבטים כאומה.
    ליהודים יש את ברית המילה = דגל הפרט מול כל ישות דמיונית כולל ישות לאומית. ולכן הוא שרד בכל כמה דורות בכעשר עד עשרים אחוז (לא לחינם אנו מעט בכל הדורות כי באמת ההתבוללות עושה את שלו. אחרת היינו כמיליארד יהודים, לפחות כמו ההודים והסינים), כלומר רובם באמת לא שורדים. מי ששורד זה הדבק דווקא בברית מילה (= דגל הפרט ושרידותו האישית לנצח) ולא מי שדבק ללאום. דווקא אלה שדבקים בלאום על חשבון הפרט, לא שורדים גם באדמתם והראיה היא מדינת ישראל שאימצה את דת הקפיטליזם ששוללת מכל יהודי את ארצו ואדמתו ואוסר עליו אפי' לאגור מים ועל לישון באיזה חור בלילה הוא אמור לשלם משכורת שלימה לאחיו החזיר. כלומר היהודי כאינדיבידואל שדואג למשפחתו האישית פשוט יעזוב את החלום הוורוד של גאולת ישראל ויצא שוב לחפש בגלות חירות וחופש.

    שאנו מגיעים לטיבטים, השאלה היא מה מעמיד אותם כאומה ? אם זה אומה קלסי, אז היא לא תשרוד בגולה. אם הפרט ומשפחתו האישית הם העיקר, אז בוודאי שהם ישרדו כמו היהודים אבל במעט מאוד כנ"ל.

    אהבתי

  3. ההשואה של הטיבטים ליהודים, בצד של הרפורמות יתכן שנכונה. מבחינה חברתית או לאומית היא שונה מאד.
    רוב תושבי טיבט הם טיבטים, אין עוד מחוז אחר בסין שיש cu רוב למקומיים.יש להם אוטונומיה חלקית. גם במחוזות הסמוכים יש הרבה מאד טיבטים. הם מחדשים את המבנים הדתיים שנהרסו בזמן המהפכה התרבותית, חוגגים את החגים והארועים החברתיים באין מפריע, האוירה הלאומית הטיבטית מתקיימת ללא הפרעה. זה שטח גדול פי 50-60 ממדינת ישראל עם שליש התושבים.
    אנחנו המערביים נחשפים למיעוט קטן וקולני הגולה מרצון שחי בתנאים טובים מאד בגלות. ההכנסה של גולים טיבטים בהודו מתרומות היא גבוהה בהרבה מההכנסה של ההודים הממוצעים והם חיים בנוחות כלכלית גבוהה מאחיהם. מספר הטיבטים מחוץ לסין הוא בהערה גסה כ 2% מכלל הלאום הטיבטי.
    ההחלטות הפוליטיות של הדלאי למה נובעות מהתנאים בו הוא נמצא, הוא מציאותי. הוא מבין שהוא לא יכול לבחור דלאי למה חדש בתנאים שסין מציגה בפניו ולכן בוחר בדמוקרטיה וברפורמות.
    הגלות הטיבטית מרצון קצרה מאד, וכמובן החצי השני של המאה ה 20 והמאה הנוכחית שונות באופיין מאד מה2000 הקודמות אותן היהודים עברו.

    אהבתי

  4. הידע שלי על העם והדת הטיבטים מוגבל מאוד למעט שאני זוכרת ממדריך הטיול לטיבט ומעט החומרים שקראתי לקראת הטיול.

    א. לטענתו, הייחוד העיקרי של הטיבטים, בהשוואה לעמים אחרים ששטחם נכבש, הוא הבחירה האסטרטגית ב :
    1.התנגדות מאוד עיקשת ולא מתפשרת לכוונת הסינים לבצע "רצח תרבותי / דתי" של הטיבטים +
    2. וויתור על דרישה לעצמאות מלאה ולהחזרת המצב בשטחם לקדמותו והסתפקות בדרישה לאוטונומיה תרבותית ודתית +
    3. שמירה מאוד עיקשת על כך שההתנגדות הטיבטית לסינים לא תגלוש לפסים אלימים.

    ההתנגדות למאבק אלים נעוצה גם בעקרונות הדת הטיבטית וגם בחשיבה ריאליסטית על פערי הכוחות בין הסינים לטיבטים ונקודות החוזק הפוטנציאליות של הצד החלש. היא עוזרת להם לגייס תרומות, וחשוב מכך – דעת קהל בינלאומית אוהדת שיכולה ללחוץ על המעצמה הסינית להיענות לדרישותיהם.
    השילוב בין מאבק מאוד עיקש ונחוש, לבין הגבלה מראש של מטרות העל של המאבק למטרות צנועות יחסית, ולבין התנגדות לאלימות פיזית מבליטה את השוני בינם לבין הפלסטינאים בימינו, אך גם בינם לבין היהודים.
    בעבר הרחוק היהודים מרדו במעצמות, ללא חשיבה ריאליסטית מספקת על פערי הכוחות ותוצאותיו האפשריות של המרד. כתגובת נגד קיצונית לכך, היהודים בגולה (ובימנו החרדים) התייחסו לכל "מרד" בעמים בקרבם ישבו כאיסור הלכתי חמור. למעשה, הם עברו מקיצוניות אחת לקיצוניות השנייה. רק התרחקות חלק משמעותי של העם היהודי משלושה העקרונות החרדיים הגדולים (שכללו גם את האיסור למרוד בגויים) אפשר לעם היהודי להילחם על אדמת הארץ.
    במובן זה נראה לי שהטיבטים חכמים יותר מהפלסטינאים ומהיהודים גם יחד.

    ב. לתפיסתו, הדלאהי למה ניפץ את המבנה השלטוני התיאוקרטי של טיבט, והפריד בין הדת לבין "השלטונות" (או בין המלוכה לבין הכנסיה) יותר מכפי שהוא החדיר דמוקרטיה לעם חסר מסורת דמוקרטית.
    הדלהי למה מינה את עצמו "כמנהיג הרוחני" של הטיבטים וכשר החוץ וההסברה שלהם, ובחר לנתק את עצמו לחלוטין מהשלטון היומיומי. כיון שהמסורת קבעה שהוא גם המנהיג הרוחני/דתי וגם המלך, הוא יכל להרשות לעצמו להכתיב שהשלטון "הארצי", עליו ויתר ביוזמתו, ינוהל בדרכים דמוקרטיות.
    הוא למעשה הכתיב מצב די דומה לזה הקיים בימנו במגזר החרדי: מועצת "גדולי התורה" שבראשה עומד "גדול הדור", לה כפופים עסקנים, פוליטיקאים וחברי כנסת המנהלים את העניינים הארציים והיומיומים של המגזר החרדי, ברמה המקומית וברמה הארצית. פוליטיקאים שבישראל נגזר עליהם להיבחר ולהתנהל בדרכים די דמוקרטיות, אך בהיבטים העקרוניים הם למעשה כפופים להנהגה הרוחנית של המגזר.
    הגדרת מערכת שכזו כדמוקרטית היא מעט בעייתית, אבל אולי בעתיד תתפתח מכאן דמוקרטיה אמיתית.

    אהבתי

    • הודעה מנהלתית: הייתה פה הודעה עם הרבה מידע מעניין והשקפה רלוונטית על הנושא, ולצערי נאלצתי למחוק אותה כי היא הקיפה את המידע המעניין הזה בהתקפות אישיות, שכמו שאמרתי בעבר, לא יתקבלו בתגובות פה. אני מזמין בחום את כותב/ת התגובה לכתוב אותה מחדש בלי ההתקפות האישיות.

      אהבתי

  5. ההשוואה ההיסטורית לגלות בבל די מטעה.

    חלק חשוב מהעם היהודי (העם היושב ביהודה ומדבר יהודית[1]) גלה לבבל. אבל חלק לא מבוטל אחד נשאר בארץ. גולי בבל הצליחו לשמור על ייחודם התרבותי והדתי. חלק מהם חזרו ליהודה בעקבות הצהרת כורש ומאוחר יותר. הם ראו רק בעצמם יהודים אמתיים. כל השאר לא נחשבו בעיניהם טהורים מספיק. באותו השלב גם עלתה ההתנגדות לנישואי תערובת (נושא חשוב בפרי עזרא ונחמיה. נוסף בדיעבד ללא מעט חלקים אחרים בתנך).

    כמוכן החל מאותו השלב השלטון ביהודה היה בפועל בידי כהני בית המקדש. עד לחורבן המלכים שלטו בפועל גם על המקדש. בימי בית שני הכהן הגדול הוא בעל משרה חשובה. לכן מעמדם של הכהנים רק התחזק.

    מה מיעוט נאור שבא מבחוץ יכול להכתיב לתושבי מדינה גם אם הוא יתפוש בה בעתיד את השלטון? שאלה טובה. האם מיעוט קטן יכול לכפות דמוקרטיה?

    [1] יש בתנך דמות אחת שנקראת יהודית. והיא דווקא נוכרית.

    אהבתי

  6. לא הבנתי בדיוק איפה ההשוואה מטעה – הרבה מהדברים שכתבת (חלק לא מבוטל נשאר בארץ, הגולים שמרו על ייחודם התרבותי והדתי) הם בדיוק קווי הדמיון בין גלות בבל וגלות טיבט. אני לא מומחה לתולדות התקופה, אבל עד כמה שידוע לי "הם ראו רק בעצמם יהודים אמיתיים" זה קצת קיצוני – מקובל לאמר שהם זילזלו ביהודים שנשארו מאחור, אבל לרמה של לא לראות בהם יהודים לא נראה לי שזה הגיע.

    כמו כן, עד כמה שידוע לי הרפורמות של נחמיה נחשבות כמנוגדות לאינטרסים של האליטה הכהנית – בין השאר עם עידוד קריאת התורה על־ידי פשוטי העם, ביטול כמה פריבילגיות שנהנו מהן בני אותה האליטה, ולחימה בקשרים שלהם עם העמים השכנים. כאמור, אני לא מומחה, אז אשמח למי שיתקן אותי. אבל בכל מקרה, צריך להבדיל בין החורבן לבין שיבת ציון – אחרי החורבן אולי מעמד הכוהנים עלה כי לא היו יותר מלכים יהודיים – אבל ההשוואה שלי היא בין המצב שאחרי החורבן ולפני נחמיה, מול המצב שאחרי נחמיה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s