אדם סמית, הלוואות, ומטרת הקפיטליזם

העלתי את התרגום לפרק התשיעי של עושר האומות של אדם סמית – קראו כאן (ואם עוד לא התחלתם לקרוא מההתחלה, לכו לדף הראשי כאן). נשארו עוד שני פרקים אחרונים לספר הראשון, אבל הם ארוכים באופן משמעותי מהפרקים האחרים (פרק 11 ארוך בערך כמו פרקים 1-9 ביחד), אז ייתכן שהם יעלו בכמה חלקים.

אחרי הפרק הקודם שהסביר מה קובע את גובה המשכורות במקומות שונים וענפים שונים, הפרק הזה מסביר מה קובע את הרווחים למשקיעים. זה נושא שאולי קשה יותר לאנשים להתחבר אליו כי רוב האנשים כיום הם שכירים ולא משקיעים, אבל זה נושא שכדאי להבין כי הוא עוזר להבין הרבה מאיך שמתנהלת כלכלה קפיטליסטית וכלכלה בכלל.

הנקודה החשובה שמלווה את הפרק הזה היא חשיבות ההלוואות בכלכלה הקפיטליסטית. אנחנו רגילים לחשוב על בעלי הון כאנשים עם הרבה כסף, שמשקיעים את הכסף הזה בעסקים שלהם. אבל האמת היא שאדם לא באמת חייב שיהיה לו כסף בארנק בשביל להיות בעל הון; דרך פעולה טבעית ובסיסית במודל הקפיטליסטי היא השקעת הון של אנשים אחרים; כלומר, לקיחת הלוואה ושימוש בכסף להשקעה שאמורה גם להחזיר את ההלוואה, גם לממן את הריבית (שתפצה את המלווה על הטרחה והסיכון שהוא לוקח על עצמו בכך שהוא מלווה לנו), וגם להשאיר רווח נאה אחרי זה. במקום עני, שבו לאף אחד אין הון להשקיע בעסק חדש, המחשבה הקפיטליסטית היא שאחד העניים ילווה כסף מאיזשהו גורם עשיר מבחוץ, ישתמש בכסף להקים עסק, יחזיר את ההלוואה והתוצאה בסוף היא שרמת השגשוג במקום עולה (כי יש עסק חדש שמייצר דברים, וככל שמייצרים יותר ככה השגשוג עולה).

וזה מביא אותנו לשיעורי הריבית. ריבית, באופן טבעי, מייצגת את הציפייה לרווח מהשקעות. ללווה לא כדאי לקחת הלוואה אם הוא לא חושב שההשקעה תניב מספיק רווח בשביל לשלם את הריבית ועדיין להרוויח; למלווה כדאי לבקש ריבית כמה שיותר גבוהה שעדיין יש סיכוי שהלווה ירצה לקחת. זה יוצר שיווי משקל טבעי, שהופך את שיעור הריבית לסוג של שבשבת שמספרת לנו מה הרווחים הנפוצים להשקעות במקום מסוים.

וכשאנחנו רואים את שיעורי הריבית האפסיים שקיימים כיום במדינות המפותחות, זה הרקע שמולו צריך להבין אותם. אדם סמית סוקר את שיעורי הריבית מהעבר ועד זמנו, ורואה שהם הולכים ויורדים; ככל שמדינה הופכת עשירה יותר, כך יש יותר תחרות לכל עסק, לכן פחות פוטנציאל לעסקים חדשים, לכן פחות סיכוי לרווח ולכן שיעורי ריבית נמוכים יותר. אותה המגמה קיימת גם בסקירת מקומות שונים: הוא סוקר מדינות שונות בעולם, ורואה שככל שהמדינה ענייה יותר כך שיעורי הריבית גבוהים יותר.

אז מה קורה בסוף? הריבית לא יכולה לרדת לנצח, בסופו של דבר היא מגיעה לאפס ומשם אין לאן להמשיך (פרט למקרים שוליים של ריבית שלילית קטנה). וזה אחד הלקחים המרתקים בעיני מלימוד על הקפיטליזם: הוא נראה פחות כמו תהליך קבוע לניהול הכלכלה, ויותר כמו תהליך עם מטרה, עם יעד סופי; בניגוד לטענות המרקסיסטיות שהקפיטליזם מתכנס למצב של פערים הולכים וגדלים עד למשבר בלתי נמנע, אדם סמית מציג התכנסות אחרת: שגשוג הולך ועולה, עד למצב שבו החברה הופכת עשירה כל־כך שאין יותר צורך בפעילות כלכלית משמעותית. הריבית אפסית כי אין טעם ללוות ולהקים עסק חדש, כי הכול כבר קיים. אין צרכים חדשים למלא. ואם יש, לכולם יש כבר מספיק הון בשביל למצוא דרך למלא אותו בלי הלוואה.

האם זה נשמע אוטופי? אני לא בטוח שזה רחוק כל־כך מהמציאות במדינות המפותחות; למעשה, זה הבסיס לאידיאולוגיה האנטי־צרכנית שצברה נוכחות משמעותית במדינות המפותחות בעידן המודרני – אנחנו קונים עוד ועוד דברים שאנחנו לא צריכים, אנחנו מוצפים בפרסומות שמנסות לשכנע אותנו לצרוך עוד, אנחנו מנותקים מהטבע, וכו'. כל אלה מוצגים בדרך־כלל כהתנגדות לקפיטליזם, אבל אולי בעצם אפשר להסתכל עליהם בצורה אחרת – אולי הקפיטליזם פשוט הצליח. המדינות המפותחות בעלות הריבית האפסית הן, ברוב המקרים, מדינות שפע – פרט למקרים נדירים מאוד, אנשים שם אינם רעבים ללחם, וכמעט כולם נהנים גם מטלפונים, מקררים, וחיבורים לאינטרנט – דברים שעד לפני לא הרבה שנים היו נראים כמו מותרות מעבר לכל דמיון. לכאורה, נראה כאילו הקפיטליזם "ניצח", ואפשר להתחיל לחשוב על השלב הבא – הדיבורים על הכנסה בסיסית אוניברסלית הם כרגע הרעיון העיקרי שעולה בהקשר הזה, למרות שכמו שאמרתי בעבר, יש בו סיכונים שחשוב לקחת בחשבון.

ובזמן שהמדינות המפותחות מנסות להבין מה משמעות הקפיטליזם בחברת שפע, המשימה החשובה האחרת היא להביא את אותו השפע לשאר העולם. מבט על שיעורי הריבית ברחבי העולם מציגים תמונה די ברורה – יש עדיין הרבה מדינות עם שיעורי ריבית משמעותיים, וכולן ללא יוצא מן הכלל הן מדינות שאנחנו מכירים כעניות וחלשות. איך הן יכולות להיחלץ מהעוני? לאדם סמית אין ספק – מדינה שהחוקים והמוסדות שלה מאפשרים ניצול מיטבי של הקפיטליזם, מגיעה לשגשוג המירבי שמאפשרים הנתונים הטבעיים שלה, ובסופו של דבר לריבית אפסית. מדינה עם חסמים מלאכותיים נגד מסחר, נגד חופש הפרט, נגד שוק חופשי – נשארת תקועה. הריבית גבוהה, הפוטנציאל העסקי גדול, אבל אין מי שיבוא וישקיע וינצל את הפוטנציאל הזה, כי גורמים אחרים מגבילים אותו.

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “אדם סמית, הלוואות, ומטרת הקפיטליזם

  1. אנשים שוכחים שיש דבר כזה שנקרא אינפלציה ומבטלים אותה בהנף יד. הדת החדשה מאמינה שכל מדינה שיש לה את המטבע שלה יכולה לשלוט בריבית ובאינפלציה על ידי הדפסה. אם זה היה ככה היו מגלים את זה מזמן. אני זוכר שהאג"ח של עירית לוס אנג'לס היו 18 וחצי אחוז לשנה, והזקנים זוכרים שממשלת ישראל החליפה את מניות הבנקים באג"ח בעלי ריבית גבוהה מאד ששילמו אותה למרות הספקות וגם את האג"ח האדיר של ממשלת רוסיה.
    יש מצבים יוצאי דופן, שבהם ערך המטבע של מדינה יורד, כשמושכים השקעות ממנה, כשהכלכלה נחלשת מסיבה זו או אחרת, כשיש בצורת, כשיש מלחמה, משבר פוליטי רשימה ארוכה. יש מקרים שהממשלה ממשיכה להדפיס ביאוש כספים או אגחים בריבית עולה כדי להיות אטרקטיבית, במטרה לסתום חור שהולך וגדל. זה לא יכול להיות בכלכלה מערבית חזקה?
    המצב שאתה מתאר הוא מצב אידיאלי שבספרים, אולי לשם השעשוע תעלה רשימת תחזיות מה עלול להתחולל באירופה, אתה טוען שתחזיות עתידיות זה תחום שמהנה אותך ועדיין לא שמענו ממך בנושא.
    האם יש לדעתך איזה ארוע שעלול להביא לירידה חדה של ערך הדולר? היורו?
    וגם נשאלת השאלה מה הלאה. אם הריבית תשאר אפסית היות ויש תחרות גדולה וכל עליה שלה תגרום נזק כלכלי אז הרי הכלי של משחק בריבית אבד. איך זה משפיע על הגידול בצמיחה?
    אומנם בתור ספר לימוד זה מעניין מאד ומבהיר את התמונה בא אנחנו חיים אבל לבטח יהיה איזה משבר. מה הוא?

    אהבתי

    • קודם כל חשוב להבהיר – אני לא כלכלן. אחת המטרות העיקריות של פרויקט אדם סמית שלי הוא ללמוד כלכלה בעצמי, מה שאומר שהידע שלי עדיין לא הרבה יותר גדול ממה שמופיע בפרקים שתרגמתי. נראה לי שרשימת תחזיות יכולה להיות שעשוע נחמד לסיום הפרויקט – ברגע שאבין את כל המודל הכלכלי של סמית, אז יגיע הזמן לנסות להתאים אותו למציאות.

      בכל מקרה, מה עומד לקרות הלאה? משברים תמיד יכולים להיות, לדוגמה אני מעריך שהסיכויים למלחמת עולם שלישית בעשר השנים הקרובות הם הרבה יותר גדולים משרוב האנשים נוטים להעריך. בלי משברים, בינתיים נראה שכלכלות המדינות המפותחות די דורכות במקום. הריבית האפסית הולכת ביחד עם צמיחה אפסית, ואם אדם סמית צודק, בסופו של דבר זה אומר שהמשכורות ירדו למינימום ההכרחי. זה משהו שהייתי צריך לכתוב ברשומה הזאת – המודל של סמית למעשה לא היה עד כדי כך שונה מהביקורת המרקסיסטית, מהבחינה הזאת שהוא כן מעריך שברגע שהכלכלה צמחה עד למקסימום האפשרי ומפסיקים לצמוח, אז המשכורות צונחות. ההבדל בינו לבין מרקס, עד כמה שאני מבין, הוא שאצל סמית התהליך הזה קורה כשהחברה כבר עשירה כל־כך שזה כבר לא משנה. ולכן אני מבין את זה בתור סוג של סוף הקפיטליזם: ברגע שהגענו לשלב הזה צריך לדעת להפסיק ולעבור למודל אחר. או לחילופין, כל השכירים במדינות המפותחות צריכים להתפטר ולהפוך לאנשי עסקים הולנדיים ולהשקיע במדינות עניות יותר.

      ואם נרצה להשתעשע עוד יותר, אפשר לנסות להבין את כל סוגיית משבר ההגירה בתור ניסיון להתמודד עם הבעיה הזאת – המדינות העשירות מנסות לדחות את הקץ על־ידי ייבוא עוני מבחוץ, כי כשיש עוני יש איפה להשקיע, ואפשר שוב להשיג צמיחה. ואם בדרך מייבאים משברים עוד יותר גדולים, עוד יותר טוב – לדוגמה, אם צרפת או גרמניה ייחרבו במלחמת אזרחים בעוד כמה שנים, צפויה להן צמיחה כלכלית אדירה בשנים שאחרי זה, כשהן יצטרכו לבנות מחדש את עריהן החרבות.

      לחילופין, במקום להקטין את העושר כדי להגדיל את הצמיחה, האפשרות השנייה היא למצוא מקום חדש להשקיע בו. אולי בגלל זה אילון מאסק מנסה לקחת אותנו למאדים, אני אישית בספק אם זו השקעה מוצלחת במיוחד (לפחות מבחינה כלכלית. יש כמה היבטים אחרים שבהם זה משתלם, בראש ובראשונה העובדה שזה מגניב), אבל מי שנואש מחפש ישועה בכל חור.

      (למען הסר ספק – כל התגובה הזאת נכתבה ברוח די משועשעת, אל תציגו לי אותה בעוד חמש שנים כדי להגיד כמה שאני לא מבין כלום. ניתוחים כלכליים רציניים יותר אתן כשאדע יותר על כלכלה)

      אהבתי

  2. לשי שפירא,

    כתבת " אני מעריך שהסיכויים למלחמת עולם שלישית בעשר השנים הקרובות הם הרבה יותר גדולים משרוב האנשים נוטים להעריך."

    האם תואיל להרחיב? איזה קונפליקטים, ובין מי למי, עלולים להערכתך להסלים, להפוך למלחמה חמה, לגרור לתוכם מדינות אחרות ולהפוך למלחמה עולמית?
    מיותר לציין שקשה למצוא נושא חשוב יותר ומרתק יותר.

    אהבתי

    • בגדול, הכיוון הסביר ביותר כרגע למלחמת עולם שלישית הוא המצב שפירטתי ברשומה על "מזרח אסיה בין סין, הודו וארצות־הברית":

      stuffshaireads.wordpress.com/2017/05/19/מזרח-אסיה-בין-סין-הודו-וארהב/

      הניצוץ הספציפי שידליק אותו פחות משנה; כמו שראינו במלחמת העולם הראשונה, כשיש מערכת בריתות מספיק מאוזנת ומתוחה, כל עניין שולי יכול להדליק הכול.

      תרחיש לדוגמה: פיגוע טרור המוני בהודו, אלפי הרוגים. מיד אחריו מגיעים פרסומים על טביעות אצבע פקיסתאניות מובהקות. הצבא ההודי מתחיל פלישת בזק לפקיסתאן, במטרה לנטרול מהיר ככל האפשר של היכולות הגרעיניות שלה, גם במחיר ספיגת כמה מתקפות גרעיניות טקטיות מהצד הפקיסתאני. הצבא הסיני ממהר להתמקם על גבול הודו ולהודיע שמתקפה על פקיסתאן היא הכרזת מלחמה על סין. ההודים לא מתרשמים וממשיכים בשלהם. הסינים פולשים, ההודים מכריזים על שחרור טיבט כמטרה נוספת למלחמה. האמריקאים שולחים בהדרגה עוד ועוד סיוע סודי או גלוי. איראן, תחת לחץ כלכלי סיני ולחץ פנימי להתנגד לארה"ב, מודיעה על תמיכה בסינים ועל סיוע (תיאורטי) נגד הודו, מה שנותן למוחמד בן סלמאן את התירוץ להכניס את סעודיה למלחמה גלויה נגדם בשם הסולידריות עם העולם החופשי, או משהו כזה, ומזמין את העולם הסוני כולו, פלוס ישראל וארה"ב, להפיל את המשטר האיראני. רוסיה משתדלת למשוך זמן עד כמה שאפשר, אבל בסופו של דבר תחת לחץ סיני מודיעה על תמיכה מסויגת בסינים. כוחות הג'יהאד העולמי נקראים לנהור לקווקאז ולהתחיל את מלחמת צ'צ'ניה החדשה כדי להעניש את רוסיה. ממשלת פולין מנסה לנצל את ההזדמנות ולתקוף את הרוסים, אולי בתירוץ של סיוע לאוקראינה בכיבוש מחדש של קרים. לארה"ב לא נשארת ברירה והיא נכנסת למלחמה לצד ההודים, בשיתוף פעולה עם בריטניה ואוסטרליה (ואולי קנדה, תלוי עד כמה תרודו כבר הצליח לשכנע אותם שמלחמה זה לזקנים).

      שאר העולם או יכריז על ניטרליות, או ישלח בשקט סיוע לאחד הצדדים, או ינצל את ההזדמנות לחיסולי חשבונות אחד עם השני.

      סתם דוגמה, אני בטוח שיש פה הרבה חורים וטענות לא ממש סבירות, אבל זה גם לא נראה לי לגמרי מופרך.

      Liked by 1 person

      • אמריקה לא תצטרף אלא אם יתקפו אותה ישירות, כך ארע בשתי המלחמות הקודמות. שכחת שרוסיה עשויה לנסות להשיג יתרונות באירופה מה שידחוף את אירופה למלחמה. אני מסופק מאד אם סין תכנס לאיזו מלחמה פעילה אלא אם כן יאיימו על שטחי ריבונות שלה למרות כמובן שהודו עלולה כפי שאמרת לנסות לכבוש חלקים בסין או להפך סין בהודו. אבל בהחלט יתכן שבפלחמת עולם שלישי לא יהיו שני צדדים אלא 4-5

        אהבתי

      • אם פקיסתאן נופלת כשסין סתם עומדת מהצד ומסתכלת, זה יהיה הסוף של השאיפות הסיניות לכוח בעולם. אף אחד לא ייקח אותם ברצינות יותר. הם מקפידים מאוד להבהיר את עומק הברית שלהם עם פקיסתאן.

        לגבי ארה"ב – נכון שבשתי המלחמות הקודמות הם בהתחלה לא התערבו ישירות, אבל דברים השתנו מאוד אחרי המלחמה. הם התערבו בהרבה מאוד מלחמות בעולם (קוריאה וויטנאם הן הדוגמאות המובהקות, אבל לא חסרות אחרות) כדי למנוע מהרוסים להפוך למעצמה הדומיננטית בעולם, ואני מעריך שהם יעשו את אותו הדבר אם תהיה דאגה משמעותית שזה יקרה עם סין.

        אהבתי

  3. מה זאת אומרת שהכלכלה צמחה עד למקסימום האפשרי ומפסיקים לצמוח? אנחנו חיים בתקופה בה יש חידושים רבים ומהירים יותר מאי פעם הודות לקפיטליזם. החידושים כמובן מונעים מהכלכלה להפסיק לצמוח. אפריקה עדיין יבשת שחורה, לדרום אמריקה דרך רחוקה, דרום מזרח אסיה רק התחילה במסע וכמובן המזרח התיכון עוד לא התחיל לגמור להרוס את עצמו אז איך אפשר לומר שאם יש בכלל גבולות לצמיחה אנחנו שם?
    הרעיון שקפיטליזם עומד להיות מוחלף במשהו אחר מעניין ומשעשע, האם אין הקפיטליזם המקסימום שהאנושות יכולה ליצר.

    הריבית אפס היא באמת בעייה מפחידה שאי אפשר לראות את היציאה ממנה חוץ משבירת כלים טוטלית. הנה זה תחום שאפשר לנסות לחזות, מה תהיה השפעת הריבית האפסית לאורך זמן.

    יבוא העוני האירופאי היה יכול להיות נכון לו המהגרים היו גם מנסים לעבוד אלא שהם חיים על חשבון המדינות בהן הם גרים לכן כרגע זה פשוט לתת להם כסף כדי שיקנו ממך, כבר עדיף לתת כסף ליצרנים ולזרוק לים

    אהבתי

    • יש חידושים רבים ומהירים (אגב, אני קצת פחות מתלהב מקצב התקדמות הטכנולוגיה בהשוואה לרוב האנשים, יום אחד אצטרך לכתוב גם על זה), אבל צמיחה כלכלית? כמה אחוזי צמיחה יש במדינות המפותחות בימים אלה? ברובן מעט מאוד. לגבי אפריקה וכו', כמו שאמרתי אלה המקומות שעדיין יש בהם מקום לצמיחה. כשדיברתי על סוף הצמיחה דיברתי על העולם המפותח, שבסופו של דבר גם האזורים האלה יצטרפו אליו, אם לא תהיה מלחמת עולם שלישית באמצע שתטרוף את הקלפים.

      האם הקפיטליזם הוא המקסימום שהאנושות יכולה לייצר? אני לא רואה סיבה להניח את זה. בסך הכול הוא קיים די מעט זמן במונחים היסטוריים.

      אהבתי

    • בהחלט. תקופת האטום בינתיים נמשכה יחסית מעט מאוד זמן, ולדעתי מאוד מוקדם להניח שהעובדה שלא ראינו מלחמות עולם מאז מעידה שמלחמות עולם בעידן האטום הן בלתי אפשריות. קודם כל, מלחמת עולם יכולה עדיין להיות מוגבלת מספיק בשביל לא להבטיח השמדה מוחלטת לאף אחת מהמעצמות המעורבות (גם אם כן לחלק מהמשתתפות הקטנות יותר), כך שהן יחשבו שאפשר עדיין להילחם בלי להגיע למלחמה גרעינית. חוץ מזה, יש עדיין חילוקי דעות לגבי ההשפעה המדויקת של מלחמה גרעינית, ויש לא מעט אנשים שיסכימו להתחיל מלחמה גרעינית בשאיפה שהיא תהיה מוגבלת מספיק בשביל שהמדינה שלהם עדיין תשרוד אותה.

      אהבתי

  4. לכאורה לפחות, תמיכה בתסריט של שי שמוקד הפורענות העתידי יהיה בין סין להודו.
    כתבה די מתלהמת וחד צדדית, פרו סינית ואנטי הודית, המזהירה מפריצת מלחמת גבולות שניה בין הודו לבין סין.

    http://www.scmp.com/week-asia/geopolitics/article/2102555/indias-china-war-round-two

    די קל לדמיין שלמלחמה שכזו ישאבו גם פקיסטן, איראן ורוסיה מצד אחד ויפן ומדינות בדרום אסיה מצד שני.
    אבל קשה לי יותר לדמיין את ארה'ב נגררת אליה במלוא עוצמתה (להבדיל מסיוע חשאי ו/או לוגיסטי, כפי שעשתה כשסייעה לאנגליה בתחילת מלחה'ע השניה).
    מאז מלחמת העולם ארה'ב נכנסה לעימותים צבאיים רק מול מדינות קטנות ממנה בעשרות מונים – אך מעולם לא העזה להתעמת ישירות עם מעצמה אחרת – עם רוסיה. קשה לי מאוד לדמיין שדעת הקהל האמריקאית תתמוך במלחמה של ארה'ב בסין ושותפותיה בכדי "להציל את הודו" או מטרה נאצלת דומה. במקרה שכזה אפילו הדמוקרטים בארה'ב יתחילו לצעוק במקהלה "אמריקה תחילה".

    אהבתי

  5. ההימור שלי לגבי המוקד של מלחמת העולם הבאה (*אם* תפרוץ) הוא דווקא על רוסיה וטורקיה.
    לשתיהן אינטרס להרחיב את שטחי ההשפעה שלהן גם לכיוון מדינות מז' אירופה / הבלקן וגם לכיוון מדינות הקווקז / הרפובליקות המוסלמיות הפוסט סובייטיות. מכאן, גם אינטרס לחסום זו את שאיפות התפשטותה של זו. סכסוך שהרבה יותר קל לי לצפות כיצד סין ואיראן נשאבות אליו מצד אחד, ומדינות אירופה וארה'ב מהצד השני.

    כלומר, קל לי יותר להבין כיצד פורצת מלחמת עולם בגלל התנגשות אינטרסים מאשר בשל אילוצי מערכת בריתות.
    אם סין, לדוגמא, לא תרצה להיכנס למלחמה עם הודו – היא כבר תצליח למצוא פרשנויות חדשות לתנאי הברית שלה עם פקיסטן, ותירוצים זיצלצלו כמשכנעים מדוע לא חשה לעזרת פקיסטן שהותקפה ע'י הודו.

    אבל אני מודה שאני כנראה מוטה גיאוגרפית. רוסיה, טורקיה והמדינות המאוימות מהן מוכרות לי יותר מהודו וסין.

    אהבתי

    • "קל לי יותר להבין כיצד פורצת מלחמת עולם בגלל התנגשות אינטרסים מאשר בשל אילוצי מערכת בריתות" – נראה לי שזה טבעי, ובגלל זה מלחמת העולם השנייה היא מקור בלתי־נדלה לסרטים וסיפורי גבורה, ומלחמת העולם הראשונה מוכרת לרוב האנשים בתור "הדבר ההוא שהיה לפני מלחמת העולם השנייה".

      "אם סין, לדוגמא, לא תרצה להיכנס למלחמה עם הודו – היא כבר תצליח למצוא פרשנויות חדשות לתנאי הברית שלה עם פקיסטן, ותירוצים זיצלצלו כמשכנעים מדוע לא חשה לעזרת פקיסטן שהותקפה ע'י הודו" – משכנעים את מי? אני חושד שתאילנד, הפיליפינים, מיאנמר ואחרים לא ממש ישתכנעו, אלא יבינו שאם הם מחפשים פטרון חזק, נמר הנייר שמצפון להם הוא לא אפשרות מוצלחת. אם סין הייתה תוקפת את טיואן וארה"ב הייתה מוצאת איזה תירוץ לא להשתתף, את לא חושבת שבישראל היו נדלקות הרבה מאוד נורות אדומות לגבי אמינות ארה"ב להגנה עליה?

      לגבי רוסיה ותורכיה – בהחלט אפשרות טובה נוספת. אגב, חוץ ממזרח אירופה, הבלקן והקווקז, אפשר להשתעשע בעוד אפשרות – אם ימשיכו המגמות של היחלשות ברוסיה ומגלומניה בתורכיה, מי יודע אם מתישהו ארדואן לא יתחיל לפזול יותר לעבר העמים התורכיים הרבים שכפופים לפדרציה הרוסית וישקול לעורר שם צרות? אולי עוד נראה התערבות תורכית לטובת עצמאות תתרסתאן. אבל ממילא, את תורכיה לא כללתי בניחושים שלי כי אני עדיין מחכה לראות מה יקרה עם פרויקט העצמאות הכורדי שעשוי בעתיד המאוד קרוב לשנות את כל התמונה מבחינת תורכיה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s