אדם סמית ושכר המורים

העלתי את התרגום לחלק הראשון (מתוך שניים) של הפרק העשירי של עושר האומות של אדם סמית – קראו כאן (ואם עוד לא התחלתם לקרוא מההתחלה, לכו לדף הראשי כאן).

הפרק עוסק בגורמים לכך שהמשכורות והרווחים שונים בכל ענף; למה עורך־דין או כורה פחם מרוויחים הרבה, אבל חייט מרוויח מעט. הדוגמאות הספציפיות בחלק מהמקרים כבר לא רלוונטיות (מעניין לדוגמה לראות אותו מגדיר מוכר במכולת כמקצוע שדורש השכלה נרחבת), אבל העקרונות בהחלט כן. וזה מתחבר לדיון שנשמע לא מעט בימינו – הטענה שהשכר במקצועות מסוימים, שנחשבים "חשובים" או "אציליים" יותר, כמו הוראה או עבודה סוציאלית, צריך להיות גבוה יותר ממה שהוא. כשקוראים את אדם סמית, בולטת מאוד הנאיביות והבעייתיות שבדיון כזה – לא שאי אפשר לנהל דיון רציני על העלאת שכר במקצועות מסוימים, אלא שהדיון הזה צריך להתבסס על המציאות, ולא על איזושהי תפיסה אידיאליסטית.

הבעיה העיקרית של המקצועות האלה, להערכתי, היא שהם לא קשים כמו שרוב האנשים היו רוצים שהם יהיו. ישאל אותנו איזשהו פעיל למען העלאת שכר המורים "האם נראה לכם הגיוני להפקיד את ילדכם בידי מישהו שמרוויח <סכום נמוך כלשהו> שקלים? הילד שלכם לא שווה יותר?", והוא צודק לגמרי – אני לא מרוצה מהמצב הזה. הבעיה היא שמשם ימשיך אותו הפעיל לדרישה להעלות באופן מלאכותי את שכר המורים, ואדם סמית יתהפך בקברו. לא בגלל שזה הוגן או לא הוגן להעלות באופן מלאכותי את שכר המורים, אלא כי זה טיפול בסימפטום במקום בבעיה.

מה בעצם מפריע לנו בכך שהמורה מקבל שכר נמוך, ולא מפריע לנו כשאיזשהו פועל אקראי מקבל שכר דומה? אפשר להגיד שעצם הבחירה במקצוע ההוראה היא איזושהי פעולה אלטרואיסטית ושמגיעה לו מתנה מאיתנו על זה. הבעיה היא שזו לא רק הנחה מפוקפקת, אלא סתירה עצמית. אם נניח שכרגע רוב המורים בחרו במקצוע מתוך איזושהי שליחות, ולא בשביל התנאים הטובים של המקצוע, אז ברגע שנשפר את התנאים במקצוע אנחנו בעצם הורסים את המצב הזה; נעלה את המשכורת, המקצוע יהפוך אטרקטיבי עוד יותר לאנשים שלא רואים בו שליחות, ורק נקלקל את איכות ההוראה שלנו. אם זו הגישה שלנו, אז אין לנו ברירה אלא למצוא איזושהי דרך לבחון כליות ולב ולדעת מי מגיע למקצוע מתוך שליחות ומי לא.

אפשרות חלופית, בלי סתירה פנימית, היא שהתנאים הגרועים של המקצוע מושכים אליו אנשים שאין להם הרבה ברירות אחרות, כלומר פחות מוכשרים; ולכן עלינו להעלות את השכר כדי למשוך מועמדים איכותיים יותר למקצוע. זו התפיסה שמנחה את אותה גישת "אתם רוצים להפקיד את ילדכם" וכו'. אבל גם פה, לא צריך להתעמק יותר מדי בשביל לראות את המלכוד. אם נעלה את המשכורת באופן מלאכותי זה אולי יהפוך את המקצוע לאטרקטיבי יותר לאנשים משכילים יותר, אבל לא יהפוך אותו לפחות אטרקטיבי לאנשים הלא־משכילים; אותם אנשים שעכשיו אנחנו לא בטוחים ברצון להשאיר אצלם את ילדינו[1] ימשיכו ללכת לעבוד כמורים, ולא ברור אם בכלל הרווחנו משהו.

אז למה בעצם שכר המורים נמוך כל־כך, כשאנחנו רגילים שאנשים שעוסקים במקצועות "מכובדים" בדרך־כלל מרוויחים הרבה? פה עוזר לנו אדם סמית, גם אם הוא יחשוף בפנינו קצת אמת לא נוחה. אם נסתכל על הגורמים שמשפיעים על המשכורות, נגלה שהוראה היא פשוט עבודה "טובה" מדי. שכר המורים היה ללא ספק עולה לו היו במקצוע תנאים גרועים יותר, כי העלאת השכר הייתה הדרך היחידה שבה היה אפשר לשכנע אנשים לעבוד במקצוע כזה. זה הופך להיות אירוני במיוחד כשמגיעים לקריטריון הכבוד שמציין סמית – שמזכיר לנו שבעצם, אותה תחושת השליחות ואותו הכבוד שלנו למקצוע ההוראה הם בעצמם מקטינים את השכר; אם אנשים לא היו הולכים לעבוד בהוראה מתוך שליחות, היצע המורים היה פוחת יחסית לביקוש, ולא הייתה ברירה אלא להעלות את המשכורת. אולי דרך טובה להעלות את שכר המורים תהיה להתחיל לזלזל בהם.

אבל כמובן, מטרת כל הדברים האלה היא להבהיר ששכר המורים הוא רק סימפטום. המטרה היא שיפור איכות ההוראה, ואת זה לא נוכל להשיג בלי שנדע להגיד מהי בכלל "איכות הוראה". אם נדע להגיד מהו בדיוק מורה טוב, ואיך אפשר לפסול מורים לא טובים מכניסה למקצוע – השכר יעלה באופן טבעי, כי עם פחות מועמדים שיכולים להתקבל, היצע העבודה יורד ומחיר העבודה עולה. וזו הבעיה האמיתית של מקצועות כמו הוראה, עבודה סוציאלית, ושאר דברים דומים – לא רק שקשה להגדיר קריטריונים קשיחים לאיכות העבודה, אלא במקרים רבים נחשב מגונה לדבר על זה; כאילו עצם הרעיון שאדם אצילי כל־כך שהסכים לעבוד במקצוע כזה יכול להיות גרוע. אני לא רוצה לשפוט מוסרית את הגישה הזאת ולהגיד אם היא טובה או לא, אבל מה שבטוח – כל עוד זו הגישה, שכר המורים לא יוכל לעלות.

[1] הבהרה חשובה: יש הרבה מורים נהדרים במדינת ישראל. הטענות על איכות הוראה ירודה, בין אם נכונות או לא, לא מכוונות נגד אף אחד באופן אישי.

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “אדם סמית ושכר המורים

  1. אם אינני טועה עובדי מס הכנסה דרשו תוספת בושה.
    אין בפרק התייחסות ישירה להשפעת האיגודים המקצועיים על השכר
    אפשר לקבוע מהו מורה טוב כפי שזה בכל מקצוע אחר

    אהבתי

    • החלק הראשון של הפרק עוסק בדברים שנובעים מאופי העבודה עצמה; התאגדויות זה עניין לחלק השני.

      איך אפשר לקבוע מהו מורה טוב? אני בהחלט יכול להגיד מי מהמורים שלי היה טוב או לא; אבל בתור פקיד משרד החינוך שבא לשכור אדם למשרת ההוראה, מה הקריטריונים שתקבע/י?

      אהבתי

  2. עדיין אני לא מבין מדוע לדעתך האינטרנט עלול להשתנות. אתה רק טוען שיש אפשרות לבעלי כוח לחייב תשלום ואין סיבה שלא יעשו זאת. יש הזה משהו, בנקים פעם היו בחינם.

    לגבי אינטלינציה מלאכותית עילית. לא צריך להרחיק לכת ולהשוות בינינו לבין נמלים, אפשר להשוות בין בני אדם חכמים לטיפשים. מחשב עם אינטלגנציה רבה וגישה למידע לא מוגבל ומהיר הוא לא צפוי ולא ניתן לדעת לאיזה מסקנות הוא יגיע.

    זכור לך בג 2000 או שאתה צעיר מכדי לזכור את ההסטריה שקדמה לו

    כנראה בני אדם יוכלו להיות חכמים יותר בעזרת שינויים גנטים אבל הטכנולוגיה תתפתח מהר יותר. וכמו שאמרת טעות קטנה של מתכנת עלולה לגרום נזק רציני מאד כמו פצצת אטום

    אהבתי

    • 1. נראה לי ששאלת שאלה וענית עליה. בכל מקרה, מה שמדאיג אותי הוא לא בהכרח לחייב תשלום, אלא לחייב עמידה בקריטריונים מסוימים – זה יכול להיות תשלום, יכול להיות חברות בארגון כלשהו או קבלת הסמכה כלשהי ("אי אפשר לנהוג בלי רשיון, אתה רוצה שכל אחד יוכל לכתוב באינטרנט בלי רשיון?"), יכול להיות צנזורה כזאת או אחרת ("מצטערים, אבל הכתיבה שלך לא הולמת את המדיניות של ספק האינטרנט שלך. או של כל ספק אינטרנט אחר. ובימינו אי אפשר להקים אתר אלא דרך ספק אינטרנט").

      2. השאלה היא אם מחשב עם אינטליגנציה רבה וגישה למידע לא מוגבל הוא שונה מהותית מאדם עם אינטליגנציה רבה וגישה למידע לא מוגבל. בבלוג האנגלי שלי הסברתי למה אני חושב שהתשובה היא לא, גם בלי שינויים גנטיים. אני זוכר את באג 2000, ונראה לי בכלל לא בלתי אפשרי שדאגות הבינה המלאכותית כיום בסופו של דבר ייזכרו באדישות דומה.

      לגבי תרגום – אולי עוד אעשה את זה מתישהו.

      אהבתי

  3. אתה כותב:
    "אם נעלה את המשכורת באופן מלאכותי זה אולי יהפוך את המקצוע לאטרקטיבי יותר לאנשים משכילים יותר, אבל לא יהפוך אותו לפחות אטרקטיבי לאנשים הלא־משכילים; אותם אנשים שעכשיו אנחנו לא בטוחים ברצון להשאיר אצלם את ילדינו[1] ימשיכו ללכת לעבוד כמורים, ולא ברור אם בכלל הרווחנו משהו."

    אתה מתעלם כמובן מכך שמלאי המשרות למורים הוא מוגבל בסופו של דבר. יש סיבה לכך שכל האנשים הלא-משכילים אינם הופכים לעורכי דין, בנקאים או לעובדי חברת חשמל. הסיבה לכך היא פחות חוסר התאמתם למקצוע ויותר האטרקטיביות של ההמשרות שגורמת לכך שהן מאוישות על ידי אנשים מתאימים יותר.
    רוצה לומר, נניח שתעלה את משכורות המורים באופן דרמאטי, הביקוש למשרות האלו יהיה כה גדול שאלו שפחות מתאימים לתפקיד פשוט לא יעברו את דרישות הקבלה הראשוניות.

    אהבתי

    • זה נכון רק אם יש דרישות קבלה ראשוניות. עקרונית אפשר להגיד שזה עניין של הגדרה – אדם סמית מתאר מצב שבו מעלים את דרישות הקבלה, והשכר עולה באופן טבעי. אתה מתאר מצב שבו מעלים את השכר, ודרישות הקבלה עולות באופן טבעי. זה אפשרי, אבל צריך להיזהר ממצב שבו מעלים את השכר ודרישות הקבלה או שלא עולות בהתאם, או שעולות בכיוונים לא רצויים. דוגמה קיצונית: השכר עולה באופן מלאכותי, הביקוש רב, והקריטריונים לקבלה הופכים (באופן לא רשמי) להיות "מכיר מישהו במשרד החינוך". נראה לי שיש לא מעט משרות ציבוריות ברחבי העולם שנוצר בהן מצב כזה. יש שיאמרו שאפילו בקרב עובדי חברת החשמל יש פה ושם כמה קריטריונים לא רצויים שמפצים על פער מלאכותי בין היצע, מחיר וביקוש.

      וזה בדיוק ההבדל מול עורכי הדין והבנקאים – המשכורת שלהם נקבעת בשוק החופשי, והיא נובעת מדרישות העבודה שלהם; לא דרישות העבודה נובעות מהמשכורת.

      אהבתי

  4. מורה זה כל פי רוב משרה ציבורית וגם לא כזו שקל להעביר עליה ביקורת. לבתי ספר פרטיים יש דרישות לתעודות הוראה וזו סלקציה ראשונית לאיכות. יש כיום מעורבות של הורים בחינוך וזו סלקציה נוספת. בהרבה תחומים יש 'ושי לביקורת. איך אתה יכול לדעת שאחות טובה במה שהיא עושה ובעיקר רופא?

    אהבתי

    • בדיוק. אצל רופאים לפחות יש סינון שנובע מכך שלא כל אחד יכול לעבור שבע שנות לימוד; זה לא בהכרח אומר שהוא יהיה רופא טוב, אבל זה מגדיל את הסיכוי. לגבי אחות, כמו עם מורה, אנחנו תלויים במעסיקים שלהם ובעיקר במזל.

      אהבתי

    • מעניין לתהות אם מה שסמית אמר על שחקנים רלוונטי גם היום – הטלוויזיה והאינטרנט הפכו את עבודת השחקן לשונה מאוד לעומת שחקני התאטרון הנודדים שהיו בימיו. יכול להיות שזה עדיין רלוונטי לרוב השחקנים בעולם, אבל קומץ השחקנים שהופכים למספיק מפורסמים ברמה שמפיקים מוכנים לשלם להם יותר רק בשביל שהשם שלהם יביא יותר צופים, נראה לי שתנאי השכר שלהם מתנהלים לפי חוקים אחרים. הם הופכים אולי להיות סוג של הון יותר מאשר עבודה שכירה.

      אהבתי

  5. תובנות אדם סמית לגבי גובה השכר נכונות לגבי הרבה תחומי עיסוק בשוק הפרטי, אך לא לגבי משכורות של עובדי ממשלה ורשויות ממשלתיות. כולל כמובן המורים, עובדי חברת חשמל, הנמלים והרכבות וכו' וכו' וכו'.
    משכורותיהם נקבעות על פי גובה הנזק למשק שביכולתם לבצע (או חשיבות "השאלטר" שתחת ידיהם) ועוצת האיגוד המקצועי שלהם. קריטריונים שבתקופת אדם סמית לא היו חלק מכללי המשחק שבין עובד ומעביד (אלא אם מתייחסים לכך כהרחבה, כמעט עד כדי אבסורד, של סעיף "האמון" בעובד, בדומה לצורפים ולרופאים)

    מכאן הטענה שאם יועלו משכורות המורים, ו*גם* הרבה אנשים איכותיים ירצו להיכנס לתחום, המורים הפחות איכותיים לא יוצאו מהמערכת – נכונה *רק* כשהמעסיק אינו יכול לפטר עובדים כרצונו.
    בשוק פרטי לחלוטין, ללא חוקי עבודה / קביעות' ונוקשים, וללא ארגוני עובדים החוסמים אפשרות להתפטר מעובדים בעייתים, המעסיק היה מסוגל, באמצעות העלאת משכורות, להחליף עובדים קיימים גרועים בעובדים טובים חדשים, ולשפר את איכות ההוראה. כלומר, העלאת משכורות המורים, שלא תלווה ביכולת לפטר עובדים וותיקים, תהיה כנראה בזבוז כסף לריק.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s