תרבות בתשע־מאות מיליון – חלק א'

לא מזמן דיברתי פה על החשיבות של עיון משמעותי בתקציב המדינה במסגרת דיון ציבורי, בדרך לחיזוק הדמוקרטיה. בתור מישהו שכותב על פוליטיקה אני כמובן לא יכול להתעלם ממה שדרשתי מאנשים שכותבים על פוליטיקה, אז הגיע הזמן להתחיל.

החלטתי שמקום טוב להתחיל בו יהיה תקציב התרבות. משרד התרבות רחוק מלהיות בצמרת ההוצאה של ממשלת ישראל, אבל יש לו יתרון משמעותי: די קל לכל אחד מאיתנו להבין אותו. צריך לא מעט ידע מוקדם בשביל להבין מה קורה במשרד הבריאות או משרד הביטחון; לעומת זאת, כל אחד מאיתנו יודע מה זה תאטרון, מה זו אומנות פלסטית ומה זו האקדמיה ללשון עברית. אז המטרה שלי היום: לחקור את 900 מיליון השקלים שהוקצו בתקציב 2017 למינהל התרבות, לגבש דעה אם הסכום גבוה מדי או נמוך מדי, לעצב תקציב חלופי של "מה אני הייתי עושה", ולהתחיל דיון עם אנשים אחרים שיעשו את אותו הדבר – זה התפקיד שלכם, אם תסכימו לקבל אותו.

אני מפצל את הרשומה הזאת לשלושה חלקים: בראשון אתן קצת רקע, ואציג את ההוצאות של מינהל התרבות. בשני אגיד כמה דברים על דעתי בעניין תמיכה ממשלתית בתרבות, ובשלישי אדבר על איך יכול לדעתי להיראות, בעולם מושלם, הדיון על התקציב הזה, על תפקוד שר/ת התרבות, ושאר דברים בסגנון.

לפני שנתחיל, אני חייב להגיד משהו על השקיפות בתקציב המדינה בישראל. אחת הכוונות המרכזיות שלי עם התחלת החפירות שלי בתקציב הייתה להשוות כמה שיותר בין מה שקורה בישראל ומה שקורה במדינות אחרות בעולם – כמו שאתם בטח יודעים, אני אוהב להסתכל על מקומות שונים בעולם. אני עדיין מנסה לעשות את זה, אבל גיליתי שזה לא פשוט כי עוד לא מצאתי מדינה אחת שמאפשרת גישה שקופה, נוחה ומפורטת לתקציב הממשלתי שלה, כמו מדינת ישראל – אז מגיעה מילה טובה ענקית לאנשי אגף התקציבים באוצר, אנשי הסדנה לידע ציבורי, וכל אחד אחר שהיה מעורב בעניין הזה. מעכשיו אני יודע – זה תחום שישראל באמת יכולה להתגאות בו כמופת למדינות העולם. אני ממשיך לאט לאט לבדוק מדינות אחרות ולנסות להשיג מידע מתאים, ובעתיד אני מקווה להביא קצת השוואות למה שקורה אצלן.

ועכשיו, מינהל התרבות. כאמור, בתקציב 2017 הוקצו לו כתשע־מאות מיליון שקלים. המטרה, על־פי ההגדרה, היא "טיפוח היצירה האמנותית והתרבותית ושיפור איכותה, עידוד המצוינות והמקוריות, מתן ביטוי ליוצרים ולאמנים, טיפוח נכסי התרבות ותשתיות התרבות בישראל ו"הנגשת" היצירה האמנותית והתרבותית לכלל אוכלוסיית ישראל. המנהל מסייע למוסדות וליוצרים בתחומי התרבות השונים בקיום פעילות שוטפת, בקידום יוזמות, פעולות, אירועים, פסטיבלים לאמנות והכשרה אמנותית ברמה מקצועית, ומעמיד כלים לביטויי האמנות לסוגיה. לצורך כך קובע המשרד קריטריונים לתמיכות, מקיים פעילות ייחודית באמצעות התקשרויות.". בוא נראה איך הוא עושה את זה.

הבהרה: מדובר פה על מינהל התרבות, שמהווה חלק (אומנם העיקרי) ממשרד התרבות והספורט, אבל לא על המשרד עצמו. זה לא כולל את מטה המשרד, כלומר עוד לא הזמן לדבר על משכורות השרים והלשכות וכו'. את זה נעשה בפעם אחרת. גם את רשות העתיקות, שבתקציבים מופיעה כסוג של אחות חורגת למינהל התרבות, אני לא כולל בינתיים.

הבהרה 2: אני כולל בינתיים רק את הסכומים שנחשבים "הוצאה" בתקציב המקורי. יש עוד דרכים להעביר כספים דרך המשרד: יש סעיפי "הוצאה מותנית בהכנסה", "הרשאה להתחייב", "משרות עובדי־צה"ל" בתקציב, ויש כמובן העברות באמצע השנה מועדת הכספים. אבל רוב הכסף הוא ההוצאה הישירה מהתקציב, ואני מעדיף בינתיים להתרכז בה.

הנה חלוקת התקציב, על־פי המסמך הזה, ממויינת לפי גובה ההוצאה:

תאטראות תמיכה: 94,857,000 ש"ח
עתודה לקידום התרבות: 90,000,000 ש"ח
ספריות פעולות: 85,000,000 ש"ח
פעולות כלליות בתרבות: 80,112,000 ש"ח
חוק הקולנוע: 79,500,000 ש"ח
גופים כליים – מוסיקה: 50,181,000 ש"ח
מוזיאונים – תמיכה: 45,000,000 ש"ח
מחול תמיכה: 29,000,000 ש"ח
קבוצות תאטרון: 26,254,000 ש"ח
מענק ירושלים לתרבות: 23,000,000 ש"ח
פעולות תרבות ערבית: 23,000,000 ש"ח
בתי ספר לאומנות – תמיכה: 22,000,000 ש"ח
תאטרון אזרחים ותיקים: 21,000,000 ש"ח
שימור אתרי התיישבות: 20,425,000 ש"ח
אופרות תמיכה: 18,750,000 ש"ח
פסטיבלים לתרבות ואמנות – תמיכה: 16,815,000 ש"ח
תרבות בקהילה תמיכה: 15,500,000 ש"ח
מורשת עדות ישראל: 12,780,000 ש"ח
ספרות, כתבי עת ומפעלי תרבות: 11,210,000 ש"ח
האקדמיה ללשון העברית: 11,000,000 ש"ח
ארכיונים: 9,713,000 ש"ח
מוסדות תרבות תורנית: 9,600,000 ש"ח
תקנת מחול – יוצרים עצמאיים, הרכבים מרכזים ופרויקטים: 8,956,000 ש"ח
מוסיקה ותזמורות – תמיכה: 8,132,000 ש"ח
בית התפוצות: 8,000,000 ש"ח
תרבות בנגב: 8,000,000 ש"ח
אמנים עצמאיים: 7,240,000 ש"ח
מוסדות תרבות מדע ומחקר: 7,145,000 ש"ח
אמנות פלסטית: 7,000,000 ש"ח
יד בן־צבי: 6,900,000 ש"ח
תמיכה בשיפוצי מוסדות: 6,500,000 ש"ח
ספריות תמיכות: 5,500,000 ש"ח
פרסי תרבות: 5,000,000 ש"ח
פעולות תרבות לדרוזים: 4,000,000 ש"ח
מרכז למורשת יהדות אתיופיה: 3,500,000 ש"ח
רזרבת עמידה בהחלטת ממשלה מספר 1879: 2,700,000 ש"ח
מוזיאונים – אזרחים ותיקים: 2,533,000 ש"ח
מרכז זלמן שזר: 2,300,000 ש"ח
אירגוני גג בתרבות: 2,117,000 ש"ח
סל לתרבות עירונית: 1,700,000 ש"ח
זכויות יוצרים לקלטות – תמיכה: 1,500,000 ש"ח
זמר עברי: 1,500,000 ש"ח
אקדמיה ללשון ערבית: 1,450,000 ש"ח
המועצה הלאומית לתרבות: 1,100,000 ש"ח
המועצה לתרבות היידיש: 1,000,000 ש"ח
קרן לעזרת סופרים ואמנים: 1,000,000 ש"ח
תמיכה ברבנים רפורמים: 1,000,000 ש"ח
שירות הסרטים: 200,000 ש"ח

מוזמנים להתחיל כבר לחשוב ולספר על דעותיכם. בעוד שבוע־שבועיים אתחיל לכתוב את אלה שלי. כמו כן, מוזמנים ללכת לדף הזה של אתר תקציב פתוח, שממנו תוכלו להוריד גיליון נתונים עם פירוט עוד יותר עמוק של סעיפי התמיכות – לאילו תיאטראות הולכים כספי ה"תמיכה בתיאטרון", לאילו ארגונים הולכים כספי "מורשת עדות ישראל", וכן הלאה.

אגב, הערה כללית לגבי התקציבים במדינת ישראל: אני לא יודע מאיפה הגיעה ההחלטה לכלול בכל תקציב פרק של "ניתוח מגדרי של התקציב", אבל זה נראה לי קצת הזוי. אם מישהו מכיר את הסיפור מאחורי זה, אשמח לשמוע.

18 מחשבות על “תרבות בתשע־מאות מיליון – חלק א'

  1. גישת התקצוב המגדרי כאסטרטגיה לצמצום פערים מגדריים ולקידום שוויון מגדרי וחברתי מומלצת על ידי האיחוד האירופי
    וארגון ה-OECD ומיושמת במדינות רבות באירופה, ביניהן מדינות סקנדינביה, גרמניה, אוסטריה, בלגיה וספרד.

    http://www.iwn.org.il/database_entry/%D7%A0%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%97-%D7%9E%D7%92%D7%93%D7%A8%D7%99-%D7%AA%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%91-%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94

    http://adva.org/wp-content/uploads/2015/12/CRITIQUE-OF-GENDER-ANALYSIS-OF-2015-2016-BUDGET1.pdf

    אהבתי

  2. גיוס הכספים למפלגה הדמוקרטית בארה"ב בשפל של 10 שנים

    בחודש יולי הדמוקרטים גייסו 3.8 מיליון דולר בלבד לעומת 10.2 מיליון שהרפובליקנים הצליחו לגייס.
    "אנו צריכים לבעוט להם בת*ת. זה אפילו לא אמור להיות קרוב, בהתחשב בגיהינום שהם הביאו על עצמם", זעם תורם דמוקרטי מתוסכל.

    יצוין כי התרומות למפלגה הרפובליקנית היו גבוהות יותר משל הדמוקרטים באופן רציף במשך השנה האחרונה.

    הנה נושא שאתה יכול לדבר עליו ונתן לפתח עליו דיון בעוד שעל תקציבי תרבות אין לי מה לומר אפילו בכוח. הנה אפילו קמיליה שעל כל דבר יש לה מה להגיד נשארה ללא מילים

    כדי לתחזק אתר צריך להיות בו ולהגיב. יש כל כך הרבה נושאים טובים ומשום מה אתה נמנע מהם.

    Liked by 1 person

  3. http://www.quimka.net/a345705-%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%A8-%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%9C-%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8-%D7%94%D7%99%D7%99%D7%93http://www.quimka.net/a345705-%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%A8-%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%9C-%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8-%D7%94%D7%99%D7%99%D7%93

    דוקטור-דוליטל-ומיסטר-הייד

    דוקטור דוליטל ומיסטר הייד

    יש סיבה לכך שאיש לא שואל מה יש לאמריקה לחפש באסיה, למעט, אולי, כמה אסייתיים שלא באמת מעניינים אף היסטוריון רציני ומלומד כי הם סתם מלוכסני עיניים שנבראו כדי לעבוד במטבח תאילנדי או להופיע בסרטי סמוראים או להחליף חיתולים לקשישים תכולי עיניים, בלונדינים לשעבר.

    אהבתי

    • לא השתכנעתי. יש לי כמה בעיות עם הטענות האלה:

      א. ההאשמות הבלתי־פוסקות נגד אמריקה על גזענות הן בעצמן די גזעניות – למה צריך לשאול "מה יש לאמריקה לחפש באסיה" ולא "מה יש ליפן לחפש בסין"? האם העובדה שבאמריקה שולטים אנשים תכולי עיניים ובלונדיניים הופך את זה ליותר או פחות בסדר שהם יתערבו בענייני ארץ אחרת? אני מבטיח לך שסין וקוריאה מלאות באנשים שאינם "תכולי עיניים ובלונדיניים" ועדיין, הם שואלים מה היה ליפן לחפש במדינות שלהם. הם שמחים מאוד שאמריקה מצאה לנכון להתערב בעניניהם.
      אם נרצה או לא, ההיסטוריה מלאה במדינות שהתערבו בענייני שכנותיהן. מה היה לסין לחפש בטיבט, לרוסיה בסיביר, לתורכיה בבלקן או לח'ליפות הערבית בהודו? הרבה פחות משהיה לאמריקה לחפש באסיה.

      ב. מנית שלושה הבדלים בין תקיפת פרל הארבור ותקיפת טוקיו. הייתי מוסיף הבדל רביעי, ולא ממש שולי: תקיפת פרל הארבור הייתה הכרזת מלחמה נגד מדינה ששכן איתה שלום עד לאותו הרגע. תקיפת טוקיו הייתה חלק ממלחמה קיימת.

      ג. אני לא מומחה לתולדות מזרח אסיה, אבל אם אתה מחפש עדויות לפשעי הכיבוש היפני, אני יכול להפנות אותך לשלל סינים וקוריאנים שישמחו לספק אותן. הטענה שהיפנים סבלו פגיעה באוכלוסייתם האזרחית במלחמה שהם עצמם יזמו כמלחמת כיבוש היא בדיוק מה שמכנים "זעקת הקוזאק הנגזל".

      ד. האם השימוש בפצצת אטום נבע מגזענות ומהרצון "להוכיח שהם גברים"? אולי. ואולי מהרצון לסיים מלחמה אכזרית כמה שיותר מהר ועם כמה שפחות הרוגים נוספים. אני לא רואה סיבה להניח שזו דווקא הסיבה הראשונה.

      ה. ההשוואה המוסרית בין יפן וארה"ב במלחמת העולם השנייה נראית הרבה יותר מעניינת אם ניקח בחשבון את מטרות המלחמה של כל צד – היפנים השליטו משטרי כיבוש קבועים על אינספור מדינות חדשות שהם כבשו. האמריקאים, אחרי שהשיגו את הכניעה ללא פשרות שהם דרשו מאותה המדינה שתקפה אותם ללא התגרות, הגיבו בכפיית משטר דמוקרטי שבמסגרתו המדינה הפכה עצמאית, משגשגת ומצליחה. איזו מהמטרות אצילית יותר? ישפטו הקוראים.

      Liked by 1 person

  4. http://www.kav.org.il/%D7%94%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92-%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96%D7%99/item/2401-%D7%90%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%A9-%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%97-%D7%A4%D7%93%D7%A8%D7%9C%D7%99-%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%AA-%D7%A0%D7%A9%D7%A7

    למרות הפיקוח ההדוק על מכירת נשק לאזרחים בישראל, אין עבריין שמתקשה להשיג נשק. הפיקוח חל בפועל רק על יהודים – ערבים פטורים.

    אהבתי

  5. הנה מספר עובדות מעניינות שקיבלנו מידידים אמריקאים (לא בדקנו את המספרים):

    בארצות הברית נרשמים כ- 30,000 מקרי מוות הקשורים לכלי נשק בשנה (2015). סטטיסטיקה זו אינה שנויה במחלוקת.

    אוכלוסיית ארה"ב מנתה 324,059,091 אזרחים (יוני 2016). בדרך כלל לא מפרסמים את התפלגות אותם 30 אלף מקרי המוות מנשק חם. כמו כן לא מפרסמים, בהקשר זה, השוואה בין מקרי מוות מנשק לעומת סיבות מוות לא-טבעי אחרות. אז הנה הפרספקטיבה:

    • 65% ממקרי המוות הללו (מתוך ה-30,000 בשנה) הם מתאבדים, ואלה אינם מושפעים מחוקי הפיקוח על נשק.

    • 15% נהרגו בידי כוחות הביטחון, גורמי אכיפת חוק, במסגרת חובתם להגן על האזרחים. ירי מוצדק.

    • 17% הם קורבנות פעילות פלילית, כנופיות, יחידים וחולי נפש.

    • 3% מקרי מוות בשוגג.

    טכנית, "אלימות נשק" אינה הגורם ל- 30,000 קורבנות בשנה, אלא בערך ל-5,100 אירועים (17%). גם מספר זה עדיין יותר מדי? ובכן, נבחן את החלוקה הגאוגרפית של אותם מקרי רצח:

    • 480 מקרי רצח (9.4%) היו בשיקגו.

    • 344 מקרי רצח (6.7%) היו בבולטימור.

    • 333 מקרי רצח (6.5%) היו בדטרויט.

    • 119 מקרי רצח (2.3%) היו בוושינגטון (גידול של 54% משנים קודמות).

    בעצם, כ- 25% מכל פשעי הנשק מקורם ב- 4 ערים בלבד. הנה ה"הפתעה": בכל ארבעת ערים אלה קיימים חוקי פיקוח ואכיפה נוקשים על נשק! כלומר, העדר פיקוח על נשק אינו הסיבה לריבוי הפשע באותן ערים.

    זה בעצם משאיר אותנו עם 3,825 אירועי ירי קטלניים שמתחלקים על פני כל יתר מדינות ארצות הברית – בממוצע 75 מקרי מוות בשנה לכל מדינה. זה ממוצע, כי יש מדינות עם שיעורי מוות גבוהים בהרבה מאחרות. בקליפורניה לדוגמה, היו 1,169 מקרי רצח לעומת מקרה בודד ויחיד באלבמה.

    והיכן קיים הפיקוח המחמיר ביותר על אחזקת נשק? בקליפורניה, כמובן. מכאן ברור שלא עצם אחזקת נשק הוא גורם המוות אלא היקף הפשע במדינה, או אולי מספר הפושעים המתגוררים באותן ערים ומדינות?

    כל מוות של אדם מעציב, ובמיוחד כתוצאה מפשע. אבל האם המספר 5,100 מקרי רצח באמת מדהים?

    כדי לקבל פרספקטיבה צריך לבחון את מקרי המוות מסיבות אחרות:

    • 200,000 בני אדם מתים מדי שנה בגלל טעויות רפואיות הניתנות למניעה. אתם הרבה יותר בטוחים בשיקגו מאשר בבית חולים!

    • 710,000 אנשים מתים מדי שנה ממחלות לב. אולי הגיע הזמן לעצור את הדאבל-צ'יזבורגר?

    מגוחך לחשוב כי פושעים יצייתו לחוקי הפיקוח על כלי נשק, הרי הם פושעים… אז מה הטעם בדרישה לחוקי פיקוח על נשק? אילו הלובי נגד הנשק האישי היה מתמקד, לדוגמה, רק בפעילות הסברה לחיים בריאים יותר וחוסך אפילו רק 10% ממקרי המוות ממחלות לב היו נחסכים פי שניים חיי אדם מאלה הקשורים לכל מקרי המוות מנשק. אפילו ירידה של 10% במקרי המוות מטעויות רפואיות הייתה חוסכת כשני שלישים יחסית למספר המתים מנשק…

    Liked by 1 person

    • כללית, אני תומכת בהרחבת הקריקטריונים להחזקת נשק חם "חוקי" בידי אזרחי ישראל, בעיקר כזה המשמש להגנה עצמית כמו אקדחים (בניגוד לנשק אוטומטי) אך מתנגדת להפסקת הפיקוח.

      הקלות בהן אני תומכת:
      1. מתן רשיון לכמעט כל אישה המבקשת נשק (בכפוף כמובן לבדיקת עברה הפלילי / הנפשי, ביצוע מטווחים וכד')
      הסיבה: נשים זקוקות יותר מגברים לנשקבלהגנה עצמית + הסיכוי שנשים יאיימו בו במהלך שוד או ישתמשו בו במהלך קטטה אלימה במועדנים וכו' כמעט זניח בהשוואה לשימושים שכאלו בידי גברים. (בכל מדינות העולם כלואים בבתי כלא יותר מ 9 גברים על כל אשה אחת). גם הסיכוי שנשים יתפתו להתאבד באמצעות ירייה לראשן קטן משל גברים (הן נוטות להעדיף מיתות "נקיות" יותר כמו באמצעות כדורי שינה)

      2. חקלאים ואנשים המתגוררים ביישובים פריפריאלים קטנים, ובעיקר כאלו הסובלים ממכת גנבות ופריצות לבתים. לא דין אדם הגר בבית משותף בעיר גדולה כדין מי שגר בבית צמוד קרקע במושב מרוחק.
      אחד הקריטריונים – משך זמן הנסיעה של ניידת מתחנת המשטרה הקרובה ביותר עד לביתם או לעסקם.

      3. גיל
      חלקם של הצעירים בפשיעה, בתאונות דרכים, בהתאבדויות ועוד אינו פרופורציונלי כלל לחלקם באוכלוסייה. הסיכון לציבור ממתן נשק לכל צעיר הרוצה בו נמוך משמעותית מהסיכון להימצאות נשק שכזה בידי בן 40, שהוא גם חסר כל עבר פלילי, ללא כל תלונות נגדו על אלימות במשפחה וכדומה.

      אגב, ההשוואה של מספר הנרצחים בנשק חם למספר המתים מסגנון חיים לא בריא – אינה רלוונטית בעיני, ואפילו דמגוגית. השאלה אמורה להיות מהי כמות כלי הנשק *האופטימלית* שנמצאת בידי הציבור שומר החוק. זה שמושפע מהשאלה האם אחזקת נשק היא חוקית או לא.

      אהבתי

      • קמיליה, סעיף 1 שלך נשמע אצילי, אבל מקנן בי חשש שאם הוא יהפוך לחוק, הוא ייראה פחות טוב מאיך שהיינו רוצים – אני חושד שהוא יוביל למעט מאוד נשים עצמאיות ובטוחות שמחזיקות נשק להגנה עצמית, והרבה מאוד גברים שאומרים לנשותיהם לקנות נשק, מתוך כוונה להשתמש בו בעצמם.

        אהבתי

  6. לרוזן,
    ברור שקמיליה יכולה להכביר מילים *גם* על תקציב התרבות. 😊 אם כי על איכות המילים ניתן להתווכח. היא בסה'כ סובלת מתסמונות הפיניש של החופש הגדול.

    אני יכולה לחשוב על שני נימוקים מדוע על המדינה להשקיע בתרבות:

    1. בכדי לאפשר לכל אזרח, יהיה מצבו הכלכלי ומיקומו בארץ אשר יהיה, לצרוך מעט תרבות.
    במצב הקיים רובו המכריע של תקציב התרבות מגיע למיעוטון קטנטן של תושבי המדינה (אלו שפרנסתם נשענת על תקציבי התרבות והממשלתיים והעירוניים, ומיעוט הצרכנים הכבדים שלו התרבות. רובם תושבי המרכז מהעשירונים הגבוהים).
    מטרה זו מכוונת לחלוקת "שוברי תרבות" לאזרחים / לבתי הספר בכדי שינצלו אותם לפי העדפותיהם.
    900 מיליון ש'ח -> מעט יותר מ 100 ש'ח לכל אזרח בשנה.
    או מעט פחות מ 100 ש'ח אם ממשיכים לתקצב את הספריות הציבוריות, שגם הן מופנות להמונים ולא לאליטות מצומצמות.

    אפשר גם לתת מעט יותר לילדים ו/או לתושבי פריפריה ומעט פחות למבוגרים ו/או לתושבי המרכז. או כל קריטריון העדפה אחר.

    הסכום יספיק בערך להצגת תיאתרון אחת בהנחה או 2 ספרים במבצע או כניסה ל 2 מוזיאונים או 3 כרטיסי קולנוע וכו'.
    מכאן, הציבור יבחר האם הוא מעדיף לסבסד תיאתרון או קולנוע או מוזיאונים (ואיזה מהם).
    מה שיכריח את מוסדות התרבות בארץ לקלוע לטעם ציבורים ישראליים שונים בכדי להמשיך שרוד.

    2. טיפוח תרבות גבוהה ושימורה, ובעיקר תרבות ייחודית לארץ.
    כמו התרבות העברית, ובשוליים גם תרבות האיידיש והלדינו, לשימור ההיסטוריה של ההתיישבות בארץ והצגתה לקהל.
    כלומר המדינה כממלאת את החלל שמותירים כוחות השוק, החותרים למכנה המשותף הרחב / הנמוך ביותר.
    המדינה יכולה גם להחליט שכוחות השוק לא יאפשרו הפעלת מוזיאונים רציניים, וברצונה להקים מוזיאון רציני אחדמבכל אחת מ 4 הערים הגדולות. או להחליט שקיימת חשיבות לעידוד קולנוע ישראלי, גם בכדי להציג סרטים ישראליים בחו'ל.
    בכל מקרה ברור שהמצב הקיים, בו המוני תיאטראות ולהקות המחול הממוקמים בתל אביב מסובסדים בגדול, וכל השאר כמעט נאבקים על השאריות – יפסק.

    אהבתי

  7. אוף טופיק

    מסמך מחלקת המחקר של משרד החוץ הישראלי לאחר ההפיכה הצבאית במצרים ב 1952 (זו שהדיחה את המלך פארוק והעלתה לשלטון את נאצר).
    אוצר המילים והמונחים משקף את התפיסה הישראלית – מאפ'יניקית – סוציאליסטית על עתידה הצפוי של מצרים.

    https://ronyuval.wordpress.com/2017/08/25/egypt-new-regime/

    אהבתי

  8. כ-3,000 בני אדם נספו בשטפונות ב-20 הימים האחרונים אך בישראל, ובכלל במערב, דובר כמעט אך ורק על הוריקן "הארווי". בעוד התקשורת נושאת עיניה לארה"ב, פקדו אסונות דומים כמה מדינות עניות בדרום אסיה ובמערב אפריקה. הסופה האמריקאית, שזכתה להד תקשורתי נרחב, גרמה למותם של 38 נפשות בטקסס ובלואיזיאנה, כשכמעט באותו פרק הזמן סופות דומות שהתרחשו בהודו, בנגדלש, נפאל, סיירה ליאון וגינאה גרמו למותם של אלפים. התמונה ברורה (רובנו): כדור הארץ מתחמם, סופות הגשמים מתגברות, שטפונות מציפים ערים וכפרים, בניינים מתמוטטים, מפולות הבוץ מוחצות תחתן שכונות שלמות, מערכות ביוב עולות על גדותיהן וגורמות למגיפות, גידולים חקלאיים נהרסים, התבואה נפגעת, מיליונים מאבדים את ביתם, ואלפי בני אדם נספים. כשאסון הטבע מתרחש בארה"ב – עדשת המצלמה קולטת והלוויינים משדרים. כשהחורבן פוקד את אפריקה – הידיעות לגביו מגיעות בקושי למודעה קטנה באחד העמודים האחרונים של העיתו

    Liked by 1 person

  9. זה נראה כמו בלוג מת. קראתי את ההשגות שלך לגבי אינטלגנציה מלאכותית שתקח את עצמה בידיים ותנפנף אותנו. אני לא רואה חברות שמתמוטטות בגלל טעות תוכנה. עדיף לחשוש מסופרוילן שיפעיל כמה פצצות אטום מאשר מהטרמיניטור

    מכיוון שהכיוון הוא שילוב של גנטיקה וטכנולוגיה היתי יותר חוששת מטעות גנטית

    אהבתי

  10. א רצח של ארכידוכס או אמתלת שווא על מתקפה מצד מדינה אחרת, מה שיביא לפריצת מלחמת העולם הבאה הוא הבינה המלאכותית – כך לפחות לפי אילון מאסק.
    מאסק, מנכ"ל טסלה (Tesla) ו-SpaceX, צייץ בחשבון הטוויטר (Twitter) שלו אתמול (ב') את חששו שמרוץ החימוש בבינה מלאכותית, והחיפוש אחרי עליונות טכנולוגית בתחום, עלולים להצית בסופו של דבר את מלחמת העולם השלישית.

    היזם המיליארדר צייץ על פחדיו אלה בתגובה לדברי ולדימיר פוטין ש-"מי שיוביל בתחום הזה יהפוך לשליט העולם" – משנה שאותה שטח נשיא רוסיה בשיחה עם תלמידים שערך ביום ו' האחרון. פוטין ציין כי הוא לא מעוניין שמדינה מסוימת תזכה במונופול בתחום. "אם אנחנו נהפוך למובילים בתחום", אמר, "נחלוק את הידע שלנו עם שאר העולם, כפי שאנחנו חולקים כיום את הידע שלנו בטכנולוגיות גרעין".

    בתעשייה הטכנולוגית נשמעות דעות שונות בנושא: בעוד שחברות היי-טק וסטארט-אפים רבים עוסקים הלכה למעשה בבינה מלאכותית, לא חסרים מומחים שמזהירים מפני הסכנות שהיא טומנת בחובה, ובראש המתריעים עומד ללא ספק מאסק.

    באחרונה הוא הצהיר כי הבינה המלאכותית היא "הסכנה הגדולה ביותר לאנושות", הזהיר שהרובוטים עלולים להשתלט על חיינו וקרא לרשויות להטיל רגולציה על התחום. מאסק אף חתם, יחד עם 116 מנהיגים טכנולוגיים נוספים, על עצומה ברוח זו שנשלחה לאו"ם.

    "היוזמה למלחמת העולם – לא מראשי מדינות, אלא ממחשב"

    לפני מספר שבועות ניצח רובוט מבוסס בינה מלאכותית גיימר אנושי בטורניר של משחק המחשב המורכב Dota 2. את הבוט פיתחה לא אחרת מאשר חברת OpenAI, השייכת לאילון מאסק. OpenAI, כהגדרתה, היא חברה ללא מטרות רווח, שעורכת מחקר ומקדמת חקיקה של "הנתיב לבינה מלאכותית בטוחה", וגם הניצחון המאוד מטריד של הבוט מתוצרתה נועד למעשה להתריע מפני יכולותיה המדהימות ואף המסוכנות של האינטליגנציה המלאכותית.

    אלא שכעת, ובעקבות דברי פוטין, נדמה שמאסק הלך צעד אחד נוסף עם נבואות הזעם שלו כשצייץ ש-"סין, רוסיה – בקרוב כל המדינות שלהן מדעי מחשב חזקים – מתחרות על עליונות AI ברמה הלאומית. סביר להניח שהדבר יגרום ל-WW3 (מלחמת עולם שלישית – ג"פ)". מאסק צירף לדבריו קישור לכתבה ב-The Verge שממנה הגיע הציטוט של דברי פוטין.

    בתגובה לדברים כתב למאסק אחד מעוקביו בטוויטר, משתמש בשם ג'ייק בלו: "מלחמת עולם אוטומטית. זה מדאיג". היזם השיב לו: "ייתכן שהיוזמה לא תגיע מראשי מדינות, אלא מאחד מה-IA, אם הוא (המחשב מבוסס הבינה המלאכותית – ג"פ) יחליט שמכת מנע מקדימה היא הדרך הסבירה ביותר לניצחון".

    http://www.pc.co.il/featured/248811/

    Liked by 1 person

    • נראה לי שאם ממשלה כלשהי תחליט לפתוח במלחמה כי הבינה המלאכותית אמרה לה – זו לא תהיה מלחמה ביוזמת בינה מלאכותית, אלא טפשות טבעית. בכל מקרה, מאז סדרת המאמרים שלי בנושא בבלוג האנגלי שלי, אני רק הולך ומתייצב בדעתי שנבואות הזעם של מאסק ודומיו לא משכנעות (לא שאין מה לדאוג מכמה התפתחויות טכנולוגיות בעתיד הקרוב כולל בתחום הבינה המלאכותית, אבל תרחיש האימה של מאסק לא נראה לי הגיוני).

      אהבתי

  11. אלוהים איזה סוציאליזם,מזעזע.

    כל הכסף הזה צריך להיות בכיסי האזרחים,ז"א לא לקחת אותו מלכתחילה.

    רק ביטחון וחוק זה התפקידים של המדינה.

    ברגע שישנו את השיטה הכלכלית לכסף ללא חוב אז האנשים לא יצטרכו את קבוצת הרכישה שנקראת המדינה

    שנותנת לדוגמה "בתי ספר לאומנות"?

    מי שרוצה להיות אומן שיעבוד קצת ויהיה אומן בזמנו החופשי לא על חשבוני.

    וברגע שהכסף לא יהיה מחוב והסוציאליזם המחריד הזה יחלש לא יהיה צורך לעבוד בפרך בשביל להיות אומן –

    מספיק 3 שעות ביום.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s