העם האירופאי שמסרב להיווצר

דיון מעניין מלפני כמה שבועות בפרלמנט האירופי (זמין כאן) נותן הצצה למצב הנוכחי של אחד הפרויקטים הפוליטיים המוזרים והמרתקים של תקופתנו – הניסיון ליצור "מדינה אירופית" ו"עם אירופי" יש מאין. הנושא הרשמי – הכנת הפרלמנט האירופי לקראת בחירות 2019, שאמורות, עדיין במעורפל, להיות הבחירות הראשונות שאחרי הברקסיט.

מה הבעיה? הפרלמנט האירופאי כולל כיום 751 מושבים, כל אחד מהם מייצג מדינה מסוימת, ויושב בו חבר פרלמנט מאותה המדינה שנבחר על־ידי המצביעים מאותה המדינה. אלא ש 73 מאותם המושבים מוקצים לבריטניה, שכבר לא תהיה רלוונטית לבחירות הבאות. מה עושים? האם מצמצמים את הפרלמנט, או שמשאירים אותו באותו הגודל ומחלקים מחדש את המושבים?

אולי לא זה ולא זה. באירופה יושבים הרבה פוליטיקאים שאם תראו להם קליפת שום, הם יראו הזדמנות להדק את האיחוד ולקדם אותו לקראת "ארצות הברית של אירופה". הלכה הועדה וגיבשה הצעה: קודם כל עושים גם וגם, קצת מצמצמים את הפרלמנט, מ 751 ל 705 (תוך הצהרה מפורשת שהמושבים הריקים ישמרו את האפשרות להרחבת האיחוד בעתיד), קצת מחלקים מחדש את המושבים באופן שמתאים אותם לגדלי האוכלוסייה הנוכחיים של המדינות (ושומרים על עודף־הייצוג המכוון למדינות הקטנות יותר, מה שמכונה "דגרסיביות"), אבל הכוכב של ההצעה הוא המצאה חדשה: 27 מהמושבים יוקצו בבחירות הבאות לא למדינה מסוימת, אלא לבחירה חופשית בכל אירופה; המפלגות האירופאיות יריצו רשימות כלל־אירופאיות, שיצביעו להן כל אזרחי אירופה על בסיס קול אחד לאדם אחד. חגיגה דמוקרטית?

את מסגרת הדיון מספק היטב המגיב הראשון, ג'וֹרְג' שׁוֹפְּפְלִין ההונגרי מפִידֶּס (מפלגת השלטון ההונגרית): "הרשימות הכלל־אירופאיות מבוססות על הרעיון שקיים איפשהו עם אירופאי שרק מחכה לייצוג, והרשימות האלה תייצגנה אותו. זוהי טעות. אין עם אירופאי ולטעון אחרת זו אשליה. האם אזרחי אירופה אי־פעם נשאלו אם הם רוצים ייצוג באמצעות רשימות כלל־אירופאיות? שוב, התשובה היא לא. […] אנחנו מסתכלים על פרויקט שמוכתב מלמעלה על־ידי אליטה, כנראה מתוך הנחה שאחרי שתיווצרנה הרשימות הכלל־אירופאיות, ייווצר גם העם האירופאי […] אם רעיון הרשימות הכלל‏־אירופאיות באמת יקרה, אז יהיו בפרלמנט הזה 27 חברים מרחפים באוויר, בלי אחריות מול אף אחד. יהיה להם כוח בלי ציבור בוחרים, כוח בלי ביקורת וכוח בלי אחריות".

לעמדה הזאת הצטרפו כל ספקני הריכוזיות האירופית (יש לציין ששופפלין ופידס הם חברים במפלגת העם האירופית, המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט, אבל שבדרך כלל נדחקת הצידה מול קואליציות של מפלגות שמאליות יותר) משלל מפלגות (בעיקר מפלגת העם האירופית הייתה חלוקה בין תומכים ומתנגדים) ושלל מדינות. קצת התלוננו על שלא מצמצמים את הפרלמנט הבזבזני, קצת התלוננו על חלוקת המדינות (בעיקר נציגי מדינות קטנות יותר שכנראה לא אהבו שהחלוקה החדשה קצת פחות דגרסיבית ויותר נדיבה למדינות הגדולות), ובעיקר התלוננו על הרשימות הכלל־אירופאיות.

בעמדה הנגדית, מי שתמיד כדאי לשמוע הוא גִּי וֶרְהוֹפְשְׁתָּתְּ, האידיאולוג הראשי של הריכוזיות האירופית; באופן מעניין, הוא בכלל לא מכחיש את הביקורת של שופפלין: "לדעתי, זוהי הדרך היחידה ליצור את מה שאני מכנה עם אירופאי – הוא לא יכול להיווצר במקרה, באופן ספונטני […]". והוא מוסיף בסוף את הפנינה הבאה: "בואו לא נבזבז את ההזדמנות ההיסטורית הזאת. ברקסיט לא תקרה שוב. לעולם לא נראה שוב חצי ממדינות האיחוד בעד הרשימות הכלל־אירופאיות". חוץ מזה הוא גם מספק את אחד הטיעונים המוזרים ביותר, בתגובה לטענה שבמדינות פדרליות אחרות אין תופעה כזאת: "זה לא נכון! מדינות פדרליות רוצות את זה. מדינתי, בלגיה, היא מדינה פדרלית ורבים שם רוצים איזור בחירה פדרלי. הבדלנים הם אלה שחוסמים את זה. דוגמה נוספת היא ארצות־הברית: מדינה פדרלית. בגלל היעדר איזור בחירה פדרלי הנשיא כיום הוא דונלד טראמפ ולא הילארי קלינטון, שקיבלה שלושה מיליון קולות יותר מדונלד טראמפ" (אני מניח שאין בכלל טעם שאסביר איפה החורים בטיעונים האלה).

מה שמשעשע בדיון הזה הוא ההצמדה בין סוגיית ה"עם האירופאי" לבין סוגיית החלוקה מחדש של מושבים, שרק עודדה את הדיון לכלול הרבה מאוד תגובות "למה המדינה שלי קיבלה פחות" שלא לגמרי הולמות את רוח ה"עם האירופי". הרשימות הכלל־אירופאיות גם לא מצאו חן בעיני הרבה נציגים מהמדינות הקטנות, שהצביעו על כך שאם כל אירופה מצביעה באופן אחיד, די סביר שמי שיתנו את הטון בהצבעה הזאת יהיו יותר 82 מיליון הגרמנים או 66 מיליון הצרפתים, ופחות 400,000 המלטזים או 850,000 הקפריסאים.

איך זה ייגמר? הרושם שלי הוא שבמבנה הנוכחי של הפרלמנט האירופי, יהיה רוב לכל יוזמה, הזויה ככל שתהיה, להגברת הריכוזיות האירופית. משעשע שבדרך כלל הריכוזיות הזאת מתוארת בתור יצירת "פדרציה אירופאית", אבל פה הולכים רחוק עוד יותר – כמו שורהופשתת לא ממש הצליח להכחיש, וכמה מגיבים הזכירו במפורש, אין בפדרציה מקום לאיזור בחירה כללי, בחירה כזאת היא נחלתן של מדינות מאוחדות וריכוזיות (לא שנראה לי שהוא מכחיש שזה מה שהוא רוצה). מה שכן, קשה לי מאוד להאמין שזה יוכל להתקדם מעבר לזה. כל צעד שעושה הבירוקרטיה האירופאית לכיוון הריכוזיות, לדעתי מקרב את האיחוד האירופי אל סופו; אמרתי בעבר וזו עדיין דעתי, שלמדינות מרכז אירופה אין שום כוונה להתמזג בתוך "המדינה האירופית" התיאורטית הזאת, והם בינתיים לא רוצים לפרוש פשוט כי הם מרוויחים יפה מהנוכחות שלהם שם; ובמערב אירופה, כל יוזמה כזאת מחזקת עוד קצת את המפלגות האנטי־אירופאיות (מה גם שבאופן מעניין, לא מעט חובבי אירופה דווקא הביעו דאגה שרשימות כלל־אירופאיות יהיו מתנה לפופוליסטים אנטי־אירופאים). מצד שני, אני מודה שגם חשבתי שבלתי אפשרי שהאירופאים ימשיכו לעודד הגירה בלי שום גבולות, אז מי יודע אם הם יפתיעו אותי גם כאן.

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “העם האירופאי שמסרב להיווצר

  1. בעקבות דיון צדדי בבלוג שכן, נאלצתי לפתוח מחדש את הספר 'קיצור תולדות האנושות' של יובל נוח הררי.

    אחת הפסקות בו נתפסת בעיני כרלוונטית לנושא פוסט זה.

    (עמוד 378) " … ישנה סיבה יסודית יותר לשלום העולמי. רוב המדינות היום כבר לא נלחמות זו בזו כיון שהן איבדו את עצמאותן. רוב המדינות אינן מסוגלות לנהל מדיניות כלכלית, מדיניות חוץ או מדיניות פנים עצמאיות, וודאי שאינן מסוגלות לנהל מלחמות על דעת עצמן. ישראל, לדוגמה, אינה מסוגלת לנהל מלחמה ללא תמיכה אמריקאית, ואפילו ארה'ב מתקשה לנהל מלחמות ללא תמיכה בינ'ל רחבה. … מעל ראשיהן של המדינות הולכת ומתגבשת אימפריה גלובלית הנשלטת על ידי אליטה בינלאומית. …."

    נראה לי שאזרחי אירופה התפתו להיכנס למלכודת דבש. בתמורה להגדלת השגשוג והצמיחה הכלכלית הם הסכימו לוותר על חלק משמעותי מכוחם הדמוקרטי להשפיע על עתידם.
    למרבה האבסורד – מלכודת דבש זו תיפתח רק לאחר שמסה קריטית מבין מדינות אירופה תפרוש מהאיחוד. רק כאשר השוק האירופי שמחוץ לאיחוד יהיה גדול מהשוק האירופי שבתוך האיחוד.
    מכאן אפשר להניח שרוב מדינות אירופה ישארו באיחוד, תהיה אשר תהיה עוצמת הביקורת והמחאה העממית כלפי מוסדות האיחוד והאליטות השולטות בו.
    *אם* מסיבה מסתורית כלשהי, שכרגע איני מסוגלת לדמיין מהו, כמה מדינות חשובות תעזבונה, תיווצר תופעת "מפולת שלגים", הולכת ומאיצה, של פורשים מהאיחוד.

    אבל אם לא – סביר להניח שבתהליך הדרגתי ואיטי תלך ותיווצר איזושהי זהות אירופית משותפת.
    כבר היום יש לא מעט קשישים אנגלים שבחרו לחיות בספרד וצעירים ספרדים שבחרו לעבוד באנגליה.
    אנגלים – ספרדים אלו למעשה כבר אינם משתייכים ללאום ברור כלשהו. בסופו של דבר סביר שמשלב מסוים ואילך הם יבחרו להגדיר את עצמם כ"אירופים".
    תזכורת היסטורית: בעבר הלא מאוד רחוק גם לא היו איטלקים, צרפתים וגרמנים. מדינות אלו, שכיום נתפסות בעיננו כדי אחידות ומגובשות, היו בעבר אוסף של נסיכויות ואזורים אוטונומים, שלכל אחת מהן שפה משלה ותרבות משלה.
    חיים יחד של מספר דורות, ובעיקר ריבוי "נישואי תערובת", נוטים לטששטש זהויות קודמות ולגבש חדשות.
    מכאן – כנראה שהמחדל החמור ביותר של מצדדי "הזהות הכלל אירופית" הוא אי התעקשותם על שפה אירופית משותפת. זהו כנראה תנאי הכרחי, אם כי לא בהכרח מספיק, לזהות משותפת.

    אהבתי

    • אני בערך מסכים עם הררי (ובאופן כללי מאוד אוהב את הספר, שקראתי לראשונה לא מזמן), רק אולי קצת פחות אופטימי ממנו – לדעתי אובדן העצמאות של המדינות לא מביא ליצירת אימפריה גלובלית, אלא לכך שכל מלחמה בעולם המפותח צפויה להפוך למלחמת עולם, כשסכסוכים שבעבר היו מתפתחים למלחמות, כרגע מונחים בצד וממתינים עד לפיצוץ.

      לגבי אירופה – אני הרבה יותר ספקן ממך לגבי הזהות האירופית המשותפת. את מזכירה את סוגיית השפה כעניין אגבי, אבל בעיני זה מכשול שקשה מאוד להתגבר עליו, ולא נראה שתומכי הריכוזיות בכלל מנסים. את מתארת מצב שבו רק זעזוע פתאומי יכול לשבור את האיחוד, אבל לדעתי זה בהחלט יכול לקרות גם בתהליך איטי והדרגתי כמו שקרה בבריטניה – עם תמיכה הולכת ועולה, לאט לאט, למפלגות אירוסקפטיות. בינתיים לא נראה שעצרה הרכבת של אותן המפלגות בכמה ממדינות האיחוד; לה־פן ואלטרנטיבה לגרמניה אולי לא הגיעו עדיין לשלטון, אבל שניהם היו הרבה יותר קרובים בבחירות האחרונות מאשר באלה שלפניהן. בהולנד מפלגת הפורום למען הדמוקרטיה כבר הפכה להיות המפלגה השנייה בגודלה במדינה בכמה מהסקרים (כיום, כזכור, הם עם שני מנדטים), ובאיטליה עדיין לא ברור מה יקרה אם וכאשר תנועת חמשת הכוכבים הבלתי־צפויה תהפוך להיות מפלגת השלטון. העובדה שאלכסיס ציפראס הפך להיות שותף יחסית למערכת האירופאית הייתה בעצמה הפתעה ולא בטוח בכלל אם זה יקרה גם בפעם הבאה שייבחר איזשהו קיצוני שמאלי או ימני להנהגה כלשהי. ומי יודע אם לא תגיע מתישהו ההתפרקות המתבקשת של בלגיה או ספרד ותספק זעזוע טוב למערכת.

      בכל מקרה, הקשישים האנגלים שבחרו לחיות בספרד הם עדיין מיעוט, גם במספר וגם במיקום. לא נראה לי שיש הרבה קשישים אנגליים בהונגריה או ספרדים שהלכו לעבוד בפולין. יש כמה מדינות אירופאיות שבהן ויתור על הזהות הלאומית הוא אופנה מקובלת, אבל זה ממש לא כולן. וכבר פגשתי אירופאים שהוריהם הגיעו ממדינה אירופאית אחרת, והם עצמם לא ממש התאמצו ללמוד את שפת הוריהם (בעיקר אם מדובר רק על הורה זר אחד) ובאופן כללי הפכו להיות אזרחים די שגרתיים של המדינה שבהם גדלו.

      מנקודת מבט היסטורית, אני לא רואה את האיחוד האירופי מצליח בין השאר כי הוא עדין מדי מכדי להצליח. צרפת לא הפכה למדינה כי הברטונים והבורגונדים והפרובנסלים החליטו להתאחד וליצור זהות משותפת. היא הפכה למדינה כי הצבא של המלך היושב בוורסאי השמיד את הצבאות של המלכים והנסיכים שישבו בשאר המקומות, וכפה בכוח את שפתו, זהותו, ותרבותו על האחרים. במידה מסוימת אותו הדבר נכון גם לאיטליה וגרמניה, ובשלושת המקרים מדובר על אוסף אזורים שהקשר התרבותי ביניהם היה חזק בהרבה מהקשרים התרבותיים בין מדינות אירופה כיום. האיחוד האירופי טוב מאוד בדיבורים, אבל את הזהות האירופית הוא מנסה ליצור עם דו"חות ולא עם טנקים, ופה ההיסטוריה לא לטובתו.

      אהבתי

  2. לשי שפירא,

    א. אני כנראה הרבה יותר ביקורתית ממך לגבי התזות של יובל נוח הררי. למרות הנאתי הרבה מקריאת ספרו. אך לא מתאים לי עכשיו לנהל ויכוח חוזר.

    ב. אנו בהחלט מסכימים לגבי חשיבות שפה משותפת ליצירת זהות משותפת.
    נראה שהגאווה הלאומית של הצרפתים והגרמנים בשפתם, וחוסר מוכנותם לנהל את כל דיוני בריסל רק בשפה הבינ'ל (אנגלית), מכשילה את שאיפותיהם להפוך למנהלי העל של היבשת.

    ג. נכון שכרגע רק אחוז נמוך מתושבי יבשת אירופה נולדו וגדלו בארץ אחת, אך לומדים / עובדים / מעבירים את שנות פרישתם בארץ אחרת. אך תופעה זו הולכת ומעמיקה. כנ'ל הולך ועולה אחוז הנישואים בין אירופים שנולדו בארצות שונות.
    מכאן, היה ניתן להסיק שהזמן פועל לטובת מצדדי יצירת "ארצות הברית של אירופה" והזהות האירופית המשותפת. אך ברור שאני מדברת על זמן במונחים של מספר דורות (כשדור הוא כ 25 שנה) – לא של מספר חודשים או אפילו מספר שנים.

    ד. בסתירה לסעיף הקודם – כנראה שלא יעמדו לרשות מצדדי החזון הכלל אירופי את מספר הדורות הנדרשים.

    המוני נשים במרכז ודרום אסיה ובאפריקה שמדרום לסהרה דואגות לכך.

    בהקשר זה – מומלץ לקרוא את המאמר המצ'ב.
    מאמר שהשורה הראשונה בו היא ההמלצה "הקשיחו את לבכם".

    https://pjmedia.com/spengler/tidal-wave-refugees-coming/

    קטע מהמאמר:

    Africa can't absorb its rapidly growing population. The World Bank estimated in 2014 that between 993 to 2008 the average per capita income of sub-Saharan African economies barely budged—it increased from $742 to$762 per year (measured in 2005 purchasing-power parity-adjusted dollars). Africa retains the fertility behavior of pre-industrial society, with an average of five children per female, but lacks the infrastructure, education, and governance to absorb them into economic life. 64% of sub-Saharan Africans live on $1.90 per day or less.

    The problems of sub-Saharan Africa (as well as Pakistan and other troubled countries) are physically too large for the West to remedy: The sheer numbers of people in distress soon will exceed the total population of the industrial world. That means that there is a point in time at which the most devout pussy-hat wearing, virtue-signaling, politically correct liberal will pretend not to notice millions of starving children dying before his eyes.

    אהבתי

  3. על תוכניותיו של עמנואל מקרון, נשיא צרפת, לקדם את "האיחוד" האירופי ולמצוא בני ברית למלחמה באויבים ה"פופוליסטים".
    מעט משעשע לקרוא את נימת התגובות של קוראי מקור ראשון, ולנסות לדמיין אלו תגובות מאמר זה היה מקבל מקוראי עיתון הארץ, לו היה מתפרסם בו.

    https://www.makorrishon.co.il/international/25705/

    אהבתי

    • תזמון מושלם עם הבחירות באיטליה, שסיפקו אולי עוד איזו מנת מציאות על האינטגרציה האירופאית ועל "הברית הטבעית" של צרפת עם איטליה. בינתיים מסתמן שהמנצחים הגדולים הם הליגה, שהברית שלהם עם צרפת היא פחות עם מקרון ויותר עם לה־פן, ומצד שני חמשת הכוכבים, שחולמים בעיקר למצוא איזה צ'ה גווארה בעולם השלישי לכרות איתו ברית.

      Liked by 1 person

  4. אולי דבריו של יואב קרני יהנה אותכם, כולל התגובות

    צרפתים לא ידעו שהם צרפתים
    לא רק אפריקה והמזרח התיכון לקו בזה. התיימרותן של ארצות אירופיות לעתיקות אינה עומדת ברוב המבחנים. וכי היה אפשר לדבר ברצינות על ”עם צרפתי“ לפני 1789? למען האמת, היה קשה לדבר על עם כזה אפילו מאה שנה אחר כך. לפחות חצי תושביה של ממלכת צרפת לא דיברו צרפתית ערב המהפכה ושנים רבות אחריה.

    יש לנו עדויות מן המאה ה-18 על נוסעים שנאלצו להעסיק פלוגה של מתורגמנים, מפני שאחת ל-20 ק“מ התחלפה השפה, ואיש לא ידע לדבר בשפה הקודמת. חיילים צרפתיים הרגו חיילים צרפתיים בחפירות של מלחמת העולם הראשונה, מפני שלא היו מסוגלים להידבר באותה השפה.

    ההיסטוריון המרקסיסטי הגדול אריק הובסבאום כותב, שרק שלושה אחוזים של האיטלקים דיברו ”איטלקית“ ב-1860, כאשר ”איטליה“ אוחדה. איטליה היתה עובדה גיאוגרפית, אבל לא היתה עובדה פוליטית מאז המאה הששית.

    וכמה גרמנים דיברו ”גרמנית“ ב-1848, כאשר פרלמנט ליברלי ניסה לעניין את מלך פרוסיה בכתר ה“גרמני“?

    מדינות ”מומצאות“, עמים ”מומצאים“, זו הרי טענה רבת ימים. הזכרתי למעלה את הובסבאום, אבל הספר הקלאסי על המצאת לאומים הוא זה של בנדיקט אנדרסון, על ”קהילות מדומות“ (“מדומיינות” בתרגום העברי, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה), הידוע יפה לכל סטודנט להיסטוריה. לספר הזה נולדו ילדים, נכדים ונינים, והעיסוק בהמצאת מסורות התפשט באקדמיה כמעט עד זרא (הנה רשימה חלקית). שלמה זנד השתמש בנוסחה מוכרת ושחוקה כאשר הניב את ‘המצאת העם היהודי’. מגוחך על פניו, מעייף על כרעיו, מבחיל על מניעיו, ואין בו אפילו קורטוב של מקוריות.

    הילד העברי-פלשתינאי הראשון
    נחזור אל ”המצאת הפלסטינים“. הלאומיות הגיעה אל המזרח התיכון באיחור. היא היתה יבוא אירופי, והיא התפתחה מתוך עימות עם אירופה. היא התחילה במצרים, בשנות ה-80 של המאה ה-19, עם תחילת השלטון הבריטי. היא תפסה מקום מרכזי בטורקיה העות‘מנית רק בשנים הראשונות של המאה ה-20, כריאקציה להשפעת אירופה. הלאומיות הסורית חבה את זינוקה הגדול לצרפתים. הלאומיות העיראקית התאפשרה רק בשנות ה-20, לאחר שהבריטים המציאו את עיראק, פשוטו כמשמעו.

    http://yoavkarny.com/2011/12/16/כולנו-מומצאים/

    אהבתי

    • וואו, יואב קרני. האם היה אפשר לדבר ברצינות על "עם צרפתי" לפני 1789?

      "אותה התנהגות אצילית הולמת גם את אופיו של העם הצרפתי, וגם את אותו הדבר שקובע את אופיו של כל עם, כלומר אופי הממשלה שלו; שאומנם שרירותי ואלים בהשוואה לזה של בריטניה הגדולה, אבל צודק וחופשי בהשוואה לאלה של ספרד ופורטוגל".

      את הציטוט הנ"ל (שלדעתי מדבר די ברצינות) של אדם סמית שלפתי מתוך מאות שיכולתי לשלוף מספרו שפורסם ב 1776, שמדברים על הצרפתים ועל עמים אירופאים אחרים (כולל הגרמנים והאיטלקים, שמדינות עוד לא היו להם באותו זמן והרבה אנשים מסיקים מכך בטעות שגם הם עמים "חדשים", גם לתשומת ליבך קמיליה), ואני די בטוח שאני יכול באותה המידה למצוא אינספור ציטוטים בספרים אחרים מאותה התקופה ומהרבה לפניה.

      ואגב, האם הלאומיות הגיעה למזרח התיכון באיחור? נראה לי שאני יכול לשלוף ציטוט או שניים מהתנ"ך שיטילו בכך ספק.

      אהבתי

  5. בתגובה ל"גם לתשומת לבך קמיליה" 😊

    אכן קיימת בעייה בטיעון שלאומיות היא המצאה מודרנית, שלמעשה נולדה ב"אביב העמים" האירופי, ולא הייתה קיימת לפניו.
    טיעון זה לכאורה רומז שתחושות שייכות וסולידריות בין קבוצות מאוד גדולות של אנשים, וחשדנות ואפילו עוינות כלפי קבוצות אחרות / זרות – לא ליוו את המין האנושי מראשיתו. הנחות המתעלמות מכך שבני האדם הם מין של חיות להקה. במשך רוב ההיסטוריה האנושית, בתקופת הציידים – לקטים, חיינו בקבוצות הגדולות יותר ממשפחה גרעינית. חמולות או שבטים או עמים או כל שם אחר. כלומר, הנטייה ל"לאומיות" או ל"לאומנות" טבועה במין האנושי מראשיתו, ולא "נולדה" במאה ה 18 או ה 19.
    דווקא האינדיוידואליזם והעדר השייכות לקבוצה כלשהי (או, בשמו האחר, השייכות הקוסמופוליטית לכלל האנושות) נתפס בעיני כהמצאה מאוד מודרנית.

    עם זאת, ההגדרה של מעגלי השייכות סביב כל אדם (מהמעגלים הקרובים ביותר אל המעגלים הרחוקים ביותר) השתנו רבות במהלך ההיסטוריה האנושית. הן הלכו וגדלו בהדרגה. מחמולה או שבט קטן או כפר בודד הן גדלו למקבצי שבטים, לערי מדינה ואזורים גיאוגרפיים שלמים, להתאגדויות ופדרציות של ערי מדינה וכד'.

    השאלה לגבי איטליה, צרפת וגרמניה היא האם יתכנו תחושות של שייכות הדדית וסולידריות / לאומיות גם בהעדר שפה משותפת. ושפה משותפת שכזו לא הייתה בנמצא. אני נוטה לסקפטיות.

    מצד שני, יתכן והשפה הלטינית הספיקה בכדי ליצור קשר בין האליטות של החבלים הגיאוגרפים הסמוכים זה לזה (ובעיקר דרך האליטות הכנסייתיות ששלטו בלטינית). מצד שני, זו הייתה השפה המשותפת היחידה בכל רחבי אירופה הקתולית. מכאן עולה בדעתי שגם הכנסיה הקתולית וגם חצרות המלוכה (שנטו להתחתן זה עם זה) היו חסידי "האיחוד האירופי" מאות שנים לפני שנוסד.

    אהבתי

  6. דבר מעניין שקראתי

    לונדון (לו הייתה "עיר מדינה" עצמאית) מול כל שאר בריטניה.
    העמדות של חברי המרכז הפיננסי הגלובלי נגד הברקזיט מול הצבעת שאר האזרחים הבריטים בעדו.

    (מזכיר במעט את הטיעונים ש"תל אביב רבתי" היא למעשה בועה, המנותקת משאר תושבי המדינה ושונה ממנה)

    http://www.mauldineconomics.com/this-week-in-geopolitics/the-geopolitics-of-london-making-a-global-financial-center

    אהבתי

  7. סרטון וידיאו מתומצת להפליא (רק 6 דקות) של דאגלאס מארי בו הוא מנסה לציין את המניעים שמובילים את אירופה להחליט להתאבד.
    (כמו אשמה על הסבל שאירופה גרמה לעולם ואמונה שהסיפור האירופי נגמר).

    מומלץ ללמוד בע"פ.

    הסרטון כולל אפילו כתוביות בעברית.

    http://www.zavitaheret.com/ההתאבדות-של-אירופה

    אהבתי

  8. רק עכשיו הצלחתי לגמור להאזין לשיחה של כשעה וחצי (!!!) בין דאגלס מאריי וסם האריס
    ועוד באנגלית – מה שמחייב אותי למאמץ קשב וריכוז גבוהים יותר מאשר לשיחה בעברית.

    אבל אין ספק שיש לשניהם מה לאמר . ומעניין גם השוני ביניהם ביחס לחשיבות האמונה הדתית.

    מאוד פמומלץ לכל מי שעתיד לצאת לנסיעה ארוכה (שלשת רבעי שעה בכל כיוון) ללא בני לוייה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s