הקהילה הבינלאומית בין סראייבו לדמשק

אני קורא בימים אלה ספר מעניין מאוד על מלחמת העולם הראשונה. מעניין בין השאר בגלל שהוא נכתב מיד אחרי המלחמה, כך שהוא מתאר אותה בפני עצמה ולא בתור איזושהי הקדמה למלחמת העולם השנייה; וחוץ מזה, מעניין כי הכותב, אמריקאי בעל הערצה אינסופית לבעלות הברית, מתאר אותה כמלחמה צודקת, מלחמת העולם החופשי נגד הדיקטטורה והחושך. ויש לו טיעונים לא רעים בכיוון הזה.

נקודת המבט הפופולרית על מלחמת העולם הראשונה מרוכזת תמיד בכמה "מיותרת" היא הייתה. איזו דוגמה נוראה לאיוולת המלחמה, מיליוני אנשים שמתו בשביל כלום. מערכת בריתות סבוכה באירופה ומחוצה לה שיצרה חבית חומר נפץ שרק היה צריך ניצוץ שיצית אותו; הניצוץ הגיע בדמות ההתנקשות ביורש העצר האוסטרי, שפתח מלחמה שאף אחד לא ממש הבין על מה היא, אבל כולם היו מחויבים על־פי חוזים להיכנס אליה ולשלוח את מיליוני בניהם למות בה.

אבל האם התיאור הפופולרי הוא גם התיאור המדויק? בואו ננסה לרדת קצת לפרטים. ב 28 ביוני 1914 נרצח יורש העצר האוסטרי על־ידי מתנקשים שלחמו לעצמאות יוגוסלביה – חוץ מממלכת סרביה, שאר השטח שחיו בו יוגוסלבים היה תחת שלטון (כיבוש, יש שיאמרו) האימפריה האוסטרו־הונגרית. המלוכה האוסטרית, שהאשימה (במידה מסוימת של צדק) את הסרבים, הגיבה בשליחת רשימת דרישות לממשלת סרביה שנעו בין פיקוח אוסטרי על חקירת הרצח, עד ל"מלחמה בתעמולה אנטי־אוסטרית" בסרביה עד כדי זכות וטו של האוסטרים על מינוי קצינים ופקידי ממשלה סרבים. הרבה מקורות טוענים שהדרישות נוסחו בכוונה כדי שהסרבים לא יוכלו להסכים, אבל לא ניכנס לזה. בכל מקרה, הסרבים הסכימו כמעט להכול, אבל האוסטרים לא הסתפקו בפחות מהכול והכריזו מלחמה.

רוסיה, בת־ברית של סרביה, בבירור הייתה מחויבת להכריז מלחמה על אוסטריה. גרמניה הייתה בת־ברית של אוסטריה, וכמוה גם איטליה; אבל בעוד שמאוד ברור שברית צבאית מחייבת מדינה להתערב לטובת בת־בריתה המותקפת (כמו שרוסיה נחלצה לעזרת סרביה המותקפת), הצטרפות למלחמה בצד התוקף היא סיפור אחר; ואכן איטליה, בסופו של דבר, לא רק שלא נחלצה לעזרת האוסטרים, אלא בסופו של דבר אפילו תקפה אותם והצטרפה למלחמה לצד בעלות הברית. אבל גרמניה? לא רק שהם הצטרפו, אלא שלא מעט מסמכים גרמניים שהתפרסמו בדיעבד חשפו כמה שההנהגה הגרמנית השתוקקה למלחמה באותו הזמן, עד כדי עידוד האוסטרים לפתוח בה. והם לא חיכו אפילו לשמוע מה תעשה צרפת, בת־בריתה של רוסיה – אחרי שאיומים על הצרפתים (והאנגלים) להישאר ניטרליים נשארו בלי תשובה לכאן או לכאן, הגרמנים הכריזו מלחמה על צרפת, ופלשו  ללוכסמבורג בדרך לתקוף את צרפת ממנה.

אבל גולת הכותרת הייתה הפלישה לבלגיה. הניטרליות של בלגיה הייתה במידה מסוימת כל סיבת קיומה – המדינה הוקמה על־ידי המעצמות בתור סוג של אזור חיץ ניטרלי בין גרמניה וצרפת. כולן היו חתומות על ההסכמה לשמור על הניטרליות שלה. כשהגרמנים פלשו לבלגיה (כי לתקוף את צרפת ישירות היה קשה מדי, היו הגנות רציניות על הגבול עם גרמניה), עם תירוצים קלושים של "אנחנו פולשים כדי למנוע מהצרפתים לפלוש ולהפר את הניטרליות הבלגית", זה כבר לא השאיר ברירה, וגם בריטניה הכריזה מלחמה על גרמניה. הבלגים עצמם הפגינו כוחות אדירים כשהתנגדו לענק הגרמני והודיעו שהם לא יסכימו שהמדינה שלהם תשמש קרש קפיצה לפלישה למדינה אחרת, והגרמנים הגיבו בכיבוש אכזרי ופשעי מלחמה נוראים.

זה התיאור שאני מקבל לא רק מהספר האמריקאי שלי, אלא גם מעוד כמה מקורות שמאמתים אותו – אני מודה שלא תהיה לי תמונה מלאה כל עוד לא קראתי מקור פרו־אוסטרי (אם בכלל יש כאלה), אבל בינתיים קשה לי להאמין שזה ישנה הרבה. אז מה אנחנו לומדים מזה? יש איזושהי תפיסה בימינו, כאילו "הוא התחיל" זה תירוץ ילדותי לנקיטה בפעולה תקיפה. התפיסה הזו לא רק שגויה, אלא מסוכנת וניהיליסטית. מלחמה היא לא סכסוך בין ילדים; כמו שדינו של אדם שתוקף אדם שמנסה להרוג אותו אינו כדין אדם שתוקף אדם סתם, וכך גם לגבי מדינה. העובדה שהפלישה האוסטרית לסרביה הפכה למלחמת עולם לא רק שאיננה "איוולת", אלא היא גבורה יוצאת מן הכלל. לו היו הבריטים או הצרפתים רוצים מלחמה, הם היו יכולים בקלות להכריז עליה בעצמם, במקום לתת לגרמנים הזדמנות טובה כל־כך להתכונן. אבל הם לא עשו את זה. הנכונות שלהם להיכנס למלחמה איומה וקשה כדי להגן על הסדר העולמי ועל המדינות הניטרליות והחלשות היא דבר להתגאות בו, לא להתבייש. הרי מה היה עדיף, שיתנו לסרביה, לוכסמבורג ובלגיה להיבלע על־ידי מדינות חזקות ותוקפניות יותר?

למעשה, התשובה לשאלה הזאת די קלה. זה בדיוק מה שהיו מעדיפים כל אותם אלה שמנחילים לנו את תפיסת "המלחמה המיותרת", ועדויות לזה אנחנו רואים כיום בכל העולם. ממשלת סוריה משתמשת בנשק כימי? תורכיה כובשת נתחים מסוריה? ספרד ועיראק מדכאות את המיעוטים הממורמרים שבתוכן? רוסיה פולשת לאוקראינה? אין סוף לרשימה. בכל מקום שבו היה צריך קהילה בינלאומית חזקה, מישהו שיגן על החלשים לא בדיבורים אלא במעשים, מגיעה האליטה האירופאית ומביישת את זכרם של (חלק מ)אבותיה. אני מודה, גם אני חשבתי פעם, בהקשר של הסכסוך הישראלי־פלסטיני, שיש דבר כזה "הקהילה הבינלאומית" שצריך להתחשב בו. כמה שהתפיסה הזאת נראית היום תמימה. ועכשיו אני תוהה אם שם זה התחיל. אולי אם היינו זוכרים היום את הגבורה של הבריטים, הצרפתים והבלגים שעמדו מול אימפריית ענק שניסתה לדרוס את כל מי שהיא רוצה, אולי אז גם היה מי שיציל את היזידים, והטוטסים, ושאר הקורבנות המיותרים של התקופות המאוחרות יותר.

ומה לגבי היהודים? אחד הדברים שעכשיו נראים לי המקוממים ביותר, הוא הטענה (שאני זוכר היטב משיעורי היסטוריה בבית הספר) שהצרפתים היו "חמדנים" בחוזה ורסאי, שהגרמנים נותרו אחריו בכזו מצוקה שקל להבין שהרפובליקה שלהם קרסה לטובת קיצוניים פנאטיים. בדיעבד זה נראה לי כמו האשמת קורבן עצובה. מי שחושב שהנאצים (והקומוניסטים, שלא היו רחוקים מלעקוף את הנאצים במאבק על מי הורס את רפובליקת ויימאר) היו תוצאה טבעית של חוזה ורסאי, חושב באותו האופן כמו מי שחושב שטרור איסלאמי הוא תוצאה טבעית של עוני במדינות האיסלאם. ושוב, אולי אם ההחלטה הבריטית והצרפתית להילחם במלחמת העולם הראשונה הייתה זוכה להערכה המגיעה לה, אולי הם היו מקבלים את ההחלטה הראויה גם בשנות השלושים ותוקפים את גרמניה הנאצית מיד כשהחלה להפר את תנאי חוזה ורסאי, במקום לחכות שהיא תהפוך לאימפריה צבאית. ומי יודע כמה חיים היו ניצלים אז. נראה לי שאנחנו יודעים כמה חיים יהודיים.

הדיון הציבורי על הקהילה הבינלאומית נשמע לעתים קרובות מדי כמו דיון עקרוני – או שצריך להתחשב בקהילה הבינלאומית, או ש"לא חשוב מה יאמרו הגויים". אבל חשוב לזכור גם את הדיון העובדתי – אפשר להאמין שקהילה בינלאומית היא דבר טוב שצריך להתחשב בו, אבל רק במצב שבו הקהילה הזאת באמת מתנהגת כמו קהילה בינלאומית. כיום אנחנו בבירור לא חיים בעולם כזה, וצריך להסיק מסקנות בהתאם. אבל עדיין לקוות שיום אחד תהיה בעולם קהילה בינלאומית שאיננה צבועה וחלשה, ואם זו תגיע, אז להשתתף בה בכבוד.

19 מחשבות על “הקהילה הבינלאומית בין סראייבו לדמשק

  1. האם המדינות נכנסו למלחמת העולם הראשונה רק מכיוון שהיה להן חוזה שהיו צריכות לעמוד בו והן נהגו כמו ג'נטלמניות? או שהיו להן אינטרסים או חשש או חוסר ברירה.
    הסכמי צ'מברלין נעשו מתוך כוונה ותקווה למנוע מלחמה נוספת. לא היית מעדיף לו הצדדים היו עומדים אז בהסכם צ'מברלין היה הופך לגיבור והעולם היה נראה אחרת? היה טוב יותר ליהודים. הזיכרון הטרי של המלחמה הקודמת מנע מלהחפז ולכבד הסכמים. ארה"ב בשתי המלחמות נכנסה למערכה ברגע האחרון ומחוסר ברירה ולא מתוך נאמנות.
    האם היית מעדיף שהקהילה האירופאית תנהג כאופיסר וג'נטלמן ותצא למערכה עולמית בהגנה על אוקרינה?
    אם נמשיך את קו המחשבה שלך אז ארה"ב ואירופה צריכות לטפל באירן במהרה ובכוח לפני שהיא תהפוך מעצמה איזורית, ואולי גם בצפון קוריאה. ולקבל את המחיר מה שלא יהיה.
    ההשואה שלך של חוזה וורסי למוסלמים לא טובה. חוזה ורסאי לא נתן תיקווה לעתיד לגרמנים, ביחוד כשהמצב הכלכלי העולמי היה רע. (למרות שבפועל הם כלל לא עמדו בתשלומי הפצויים.) לולי הדרישות הדרקוניות מהן מפלגה קיצונית כמו של היטלר לא היתה עולה לשילטון ולא היו מגבים אותה בצורה שכזו ואולי השוק האירופאי היה קם לתחיה 30 שנים מוקדם יותר. זו הסיבה שהאמריקאים פיתחו את גרמניה ויפן לאחר מלחמת העולם השניה, הן למדו מהנסיון המר של ורסאי. (הרוסים לעומתם דרשו מבנות חסותן פצויים ללא גבול על חלקן במלחמה וזו הסיבה שמדינה כמו בולגריה לדוגמה נראת כמו שהיא נראת כיום). המצב של הטרור האיסלמי הוא שונה, במדינות מתפתחות התהליך הפוך, דווקא השיפור הכלכלי והפוליטי הוא שמעורר בהן קבוצות בעלות דעות קיצוניות ופעילות פארטיזנית של טרור, לא המחסור. הן רגילות למחסור.
    בימנו לא נחפזים להכנס למלחמות וערך חיי אדם רב, בעיקר בשל שתי מלחמות העולם, וזה כלל לא נורא להתפשר ולחיות מאשר למות על עקרונות. לצפות שתהיה קהילה בינלאומית אוביקטיבית זה כמו לצפות לצדק ויושר כלל עולמי. גם כשהעולם יהיה כפר גלובלי לא תהיה קהילה בינלאומית, זה לא קורה בספרד והצבעת בעצמך על כך שגם באיטליה כל איזור דאג קודם כל לעצמו.
    מאחר והעולם המערבי מתקדם לכיון שבו מיעוט בעלי עניין כלכלי יקבע את הפוליטיקה העולמית כנראה כבר לא יהיו מלחמות ככה שזה הכל שייך להסטוריה. הבריתות היחידות יהיו בהקשר לסנקציות כלכליות וגם אז לא תהיה נאמנות אלא חישובים כלכלים.
    ג'ורג' בעצם סיכם את דברי: אידיאליסטי מידי ולא מספיק ריאל פוליטי.

    אהבתי

  2. אני אפרט 😊

    כתבת: " … הנכונות שלהם (צרפת ואנגליה) להיכנס למלחמה איומה וקשה כדי להגן על הסדר העולמי ועל המדינות הניטרליות והחלשות היא דבר להתגאות בו, לא להתבייש. הרי מה היה עדיף, שיתנו לסרביה, לוכסמבורג ובלגיה להיבלע על־ידי מדינות חזקות ותוקפניות יותר? … "
    _____________________

    למיטב הבנתי – צרפת ואנגליה נכנסו למלחמה כיון שהבינו שאם לא יעצרו את גרמניה בהקדם, יהיה הרבה יותר קשה להן יותר לעצור אותה מאוחר יותר, כאשר יגיע תורן להיות מותקפות. הן לא עשו זאת רק או בעיקר בכדי להגן על המדינות החלשות בשם "הצדק והחמלה".

    בכלל, הציפייה שמדינה תקריב דור שלם של חייליה רק בכדי להגן על עמים חלשים ואומללים שלא מסוגלים להגן על עצמם, כמו היזידים, בעייתית בעיני. אפילו בהיבט המוסרי.

    לדוגמא, לתפיסתי ישראל יכולה להרשות לעצמה, ובעיני אפילו מחויבת מוסרית, לתת ליזידים עזרה הומניטרית, וארה'ב יכולה להרשות לעצמה לשגר מטחי טילים מאוניותיה בלב ים אל מעוזי תוקפי היזידים. אך לשלטונות ישראל, ארה'ב והאיחוד האירופי אין בעיני סמכות לשלוח את חיילי מדינותיהן למות רק בכדי להגן על היזידים.
    אבל מדינות רשאיות, ואפילו חייבות, לרוצץ ראשי נחשים שרק בקעו מביציהן, ולא להשאיר לדורות הבאים את ההכרח להתמודד עם נחשים מגודלים ומאוד מסוכנים. וזה מה שעשו האנגלים והצרפתים.

    בעיני צרפת ואנגליה ראויות להערכה על התנהגותן במלחה'ע הראשונה לא על האלטרואיסטיות שלהן אלא בשל כך שלא השאירו את הטיפול בבעייה לדורות הבאים של צרפתים וגרמנים, שיאלצו להתמודד עם מעצמה גרמנית חזקה בהרבה מכפי שהייתה בתחילת מסעות הכיבושים שלה.

    אנלוגיה לכך היא אי הטיפול בזמן בהתגרענות של הצפון קוריאנים – כאשר כל משטר אמריקאי (ורוסי וסיני) קיווה שהבעייה תפתר מעצמה, או שתתפוצץ רק הרבה אחריו. טקטיקת דחיית העימות על חשבון הדורות הבאים שיאלצו להתמודד עם עימות קשה שבעתיים.
    אנלוגיה נוספת הוא התקווה הישראלית שמצבורי הטילים שבידי החיזבאללה / האיראנים בלבנון יחלידו מחוסר שימוש (ולכן השאירו את הטיפול בבעייה ל"אחר כך") בניגוד לנכונות לשאת בסיכון מלחמה קשה ומיידית מול סוריה לאחר שהחליטו שעליהם לטפל בהקדם האפשרי בהתגרענות הסורית.

    אהבתי

  3. לאוריהיפפו וקמיליה: נראה לי שלא הסברתי את עצמי מספיק טוב. ההגנה על הנייטרליות הבלגית לא היה איזושהי טובה לעם הבלגי – היא הייתה עיקרון של מניעת התעצמות אימפריה דורסנית באמצע היבשת, בדיוק כמו שאמרתם, ואני משבח את הבריטים והצרפתים על שמנעו את הקמת האימפריה הזאת, לא על הצלת אזרחי בלגיה, גם אם זה מהווה עוד חלק שאי אפשר להתעלם ממנו. האם זה היה אינטרס בריטי וצרפתי? זו החלטה שלהם. באותה המידה אפשר לשאול האם זה אינטרס גרמני לכבוש את פולין, לשעבד את הסלאבים, להשמיד את היהודים וכו'? רוב הגרמנים של היום חושבים שלא, רוב הגרמנים של אז כנראה חשבו שכן, מבחינתי זה לא משנה. כל אדם קובע מה האינטרסים שלו, ואם האינטרסים שהוא בחר מובילים אותו לבצע מעשי גבורה – אז הוא ביצע מעשי גבורה.

    אורי – אני מודה שאני לא בטוח למה אתה מתכוון עם "הסכמי צ'מברלין", הכוונה להסכם מינכן? האם הייתי מעדיף לו הצדדים היו מכבדים אותו? אני הייתי מעדיף שיהיה שלום עולמי, אבל אף אחד לא שואל אותי. לו אני אנגליה, אני לא יכול להחליט ש"כל הצדדים מכבדים אותו" – אני יכול להחליט רק מה עושה אנגליה. עומדת פה שאלה אסטרטגית: האם יש יותר תוחלת שלום לאנגליה ולעולם דרך העלמת עין מכל ההפרות הגרמניות, ומסירת נתח מצ'כוסלובקיה לידי היטלר, או דרך פיקוח רציני כבר שנים לפני זה שיעניש את גרמניה על כל הפרה? כמובן שקל להיות חכם בדיעבד, אבל אני מקווה שתסכים שלפחות בדיעבד אפשר להגיד שהאפשרות הראשונה הייתה הנכונה.

    אנסה שוב לחדד את הטיעון שלי – אני לא אומר שצריך יותר התערבויות בינלאומיות כדי לעזור לכל נדכאי העולם; אני אומר שצריך לזכור לחיוב, ולשקול לעתיד, את אותם המקרים שבהם התערבות צבאית היא המעשה המוסרי והאסטרטגי לטווח הארוך, *מנקודת מבטה של המדינה המתערבת*. העמדה שאני יוצא כנגדה היא זו שמתנגדת לכל התערבות צבאית, גם אם היא מכירה בסכנה.

    אז מה יעשה "קצין וג'נטלמן" מול אוקראינה, איראן, צפון־קוריאה, או כל נושא אקטואלי אחר? מבחינתי יש שלוש דרכי פעולה אפשרויות מול סכנה בינלאומית:

    – התערבות צבאית: כמו מלחמת העולם הראשונה או השנייה (בסופו של דבר). כוח אחד מפר את ההסכמים הבינלאומיים ומאיים על שלום העולם, כוחות אחרים מתאגדים ומביסים אותו.
    – אי־התערבות מתוך חולשה: אפשר בהחלט להגיד שאנחנו לא מתערבים כי אנחנו חלשים מדי, היריב חזק מדי והנזק יהיה בלתי נסבל – אבל זה חייב לבוא עם הכרה בכך שהעולם בסכנה לטווח הארוך, ואנחנו חייבים להתחיל בתהליך התעצמות כלכלית וצבאית עד שלא נהיה חלשים מדי. אחרת אנחנו פשוט יושבים ומחכים שהסכנה תבלע אותנו.
    – אי־התערבות מתוך בלבול: אפשר גם להגיד שאנחנו לא מתערבים כי אנחנו לא בטוחים מי הטוב (אם בכלל) ומי הרע, ואיזו מין התערבות תביא תוצאות טובות לטווח הארוך. או שאנחנו לא בטוחים שבכלל יש סכנה.

    הבעיה, לטעמי, היא שמדינות המערב כיום ברובן בוחרות או באי־התערבות מתוך חולשה, אבל בלי החלק של קריאה להתעצמות צבאית (ובדרך־כלל אפילו להיפך, קריאה לדעיכה צבאית), או בכלל באפשרות רביעית של אי־התערבות מתוך עצימת עיניים, כלומר שהם בכלל לא שוקלים את ההיתכנות של התערבות. אבל מצד שני גם לא מדובר בבלבול; הם מודים במפורש שיש סכנה, שיש צד אחד שלילי. אבל פשוט לא שוקלים להתערב. בפרט, איפה נמצאות אוקראינה ואיראן על הציר הזה? ישפטו הקוראים. אני מוכן לקבל מי שיגיד שאין פה סכנה למערב, שהמערב חלש מדי מכדי להתערב באוקראינה, או שלא ברור לטובת איזה צד צריך להתערב. אבל לא להתערב, כן לגנות ולהזהיר, ולא לקרוא להתעצמות צבאית – זה שילוב בין שלושה דברים שאין להם ביחד שום היגיון אסטרטגי. ואותו הדבר נכון לגבי איראן, ועוד הרבה מאוד מקרים אחרים בימינו.

    לגבי חוזה ורסאי: כמו החמאס שאיכשהו מצליח למצוא הרבה משאבים להתעצמות צבאית בזמן המשבר ההומניטרי ברצועה, גם קשה לי להתרשם מחוסר התקווה לעתיד של הגרמנים. אם הם הצליחו לייצר מכונת מלחמה שכמעט כבשה את כל אירופה, אני חושד שהם היו יכולים גם לייצר תקווה אחרת לעתיד.

    לגבי "כבר לא יהיו מלחמות ככה שזה הכל שייך להיסטוריה" –נו טוב. ואומרים שאני לא מספיק ריאליסטי.

    אהבתי

  4. לשי,

    תגובתך הבהירה לי טוב יותר למה התכוונת.

    גם לתפיסתי עמדת האירופים כיום בנושאי התערבויות צבאיות גם אינה מוסרית (למרות שהם מתיימרים להיות מופת מוסרי, שנהנה להטיף מוסר לכל העולם) וגם אינה ברת קיימא / ריאליסטית לטווח ארוך.

    באופן כללי, פציפיזם מייצג בעיני גישה לא מוסרית ביסודה, הנותנת חופש פעולה מוחלט למקרבנים ומפקירה את כל קורבנותיהם. לגורלם. מה שמזכיר לי תמיד את הגדרתו של צ'רצ'יל לפצפיסטים (מהזכרון – אנשים המאכילים תנינים בבשר אדם, בתקווה שהתנין יתקוף אותם רק כשיהיו האחרונים בתור).

    ספציפית, מאז תום מלחמת העולם השנייה, האיחוד האירופי הפך עצמו לפרזיט תחת מטריית ההגנה שהאמריקאים הואילו בטובם לספק להם (או בניסוח מעודן יותר — לטרמפיסטים).
    הם יכלו להרשות לעצמם לא להשקיע בצבאותיהם, רק כיון שסמכו על מטריית ההגנה האמריקאית. אבל כמו בכל מקרה של שירות הניתן חינם (*) – מקבליו מתחילים לזלזל בערכו, ומשכנעים את עצמם להאמין שהיו מסתדרים מצוין גם בלעדיו. במקום להכיר טובה לאמריקאים שאפשרו להם להפנות את כל תקציבי מדינותיהם לרווחת תושביהם, הם תוקפים את האמריקאים כמחרחרי מלחמות מיותרות.

    נראה לי שהם ישתנו רק אם /כש המציאות תחבוט בחוזקה באפם. טראמפ אולי ערער מעט את שלוות הטרמפיסטים שלו כשדרש שיפנו שני אחוז מתקציבם לביטחון. אך כל עוד הם סמוכים ובטוחים שרוסיה לא תעז לתקוף אותם בגלל מטריית ההגנה האמריקאית – הם ימשיכו להאמין שהם פטורים ממאמץ אמיתי להתעצם צבאית. צפון קוריאה, איראן ורוסיה נתפסות בעיניהם כבעייה של האמריקאים, לא שלהם. לתפיסתם, הם אמורים להיות חופשיים לעשות אתם עסקים. מה שמזכיר לי שתוכנית הגרעין האיראנית התבססה על עזרת הצרפתים, ושל העירקים על עזרת הגרמנים.

    _______________________________ _

    (*) באסוציאציה פראית: מדינת ישראל מספקת, בעצם קיומה, תעודת ביטוח לעת חרום קיצונית לכל יהודי העולם. אבל כיון שישראל מעולם לא דרשה מיהודי העולם לשלם פרמיה חודשית עבור ביטוח חיים זה (בהצהרה שחוק השבות יחול רק על מי שמשלם לישראל את הפרמיה) יהודי התפוצות נוטים לזלזל בחשיבות, לגבי עצמם, של המשך קיומה ושגשוגה של מדינת ישראל. ברור שאיני מציעה שישראל תתנה את חוק השבות שלה בתשלום – אך התופעה של זלזול בחשיבות מה שלא נדרשת לשלם עבורו – קיימת גם במקרה זה.

    Liked by 1 person

  5. אולי *ה*לקח שהיו אמורים ללמוד מהעובדה שמלחמת העולם הראשונה התגלגלה למלחמת העולם השניה
    (ולא אי ההכרה בגבורת המדינות שהחליטו להשתתף במלחמה זו, ותפיסתה כ"מיותרת").

    The study of history shows that wars typically conclude not through negotiations but through defeat and victory. According to the military historian Victor Hanson, "Conflicts throughout history become serial when an enemy is not utterly defeated and is not forced to submit to the political conditions of the victor." Defeat means giving up war ambitions. Victory means successfully imposing one's will on the enemy

    מתוך מאמר של דניאל פייפס העוסק בסכסוך הישראלי פלסטיני, וטוען שלא יפתר לפני שהפלסטינים יכירו בעובדה שהובסו ויכנעו ללא כל תנאי.

    https://mailchi.mp/meforum.org/why-palestinians-need-an-israel-victory-pipes-in-the-australian-1577?e=adf8328e2a

    אהבתי

  6. לשי
    הגרמנים עצמם שאלו למה זכותם של הבלגים לעצמאות עולה על זאת של האיריים שדוכאו על ידי הבריטים באותה תקופה ממש.
    ואנו יכולים גם להיזכר שבאותה תקופה וגם במהלך המלחמה וכן לפניה ואחריה הבלגים ביצעו זוועת בקונגו שעולות במספר סידרי גודל על כל מה שעשו הגרמנים לבלגים.
    זאת לא זעקת הקוזאק הנגזל זו זעקת הנאצי הנגזל.
    נזכיר גם שהבריטים הצדיקים יצאו להביא את החרות לאומללים כשמידיהם נוטף דמם של האבוריגינים , מאורים, הודים , נפאלים, בורמזים אפגנים, זולו , בנטו, בורים ועוד מגון של עמים.
    הצרפתים הצדיקים שיעבדו את אלגיר, תוניס, מרוקו, מזרח אפריקה ומרכזה, ויטנאם, לאוס, וקמבודיה ועוד מקומות.
    גנראל פרשינג מפקד הכוחות האמריקאים במלחמה עסק בתפקידו הקודם בדיכוי המרד בפיליפינים . שבא כמובן אחרי שהאמריקאים סימו לרצוח את האינדאנים.
    והאימפריה של הצאר היתה בכלל בית עבדים אחד גדול.
    כך שהקהילה הבין לאומית שאתה מתגעגע אליה היתה בעיקר גוש אחד גדול של צביעות (זה לפחות קיים גם היום)

    Liked by 1 person

    • אני חלילה לא מתגעגע לתקופה הזאת או למדינות האלה. מה שאמרתי הוא ספציפי מאוד: הפעולה המסוימת של כניסת בעלות הברית למלחמה נגד מדינות הציר במלחמת העולם הראשונה הייתה פעולה צודקת והגונה, והתפיסה הנפוצה של מלחמת העולם הראשונה כמרחץ דם אקראי ומיותר בלי טובים ורעים היא שגויה. זה לא אומר שבריטניה או צרפת הן צדיקות, ולא אומר שום דבר לגבי הפעולות שלהם בכל מקום אחר בעולם ובכל תקופה אחרת בהיסטוריה.

      אהבתי

  7. קראתי פעם נוספת, עדיין אני לא מבין את דבריך:

    "אני לא אומר שצריך יותר התערבויות בינלאומיות כדי לעזור לכל נדכאי העולם; אני אומר שצריך לזכור לחיוב, ולשקול לעתיד, את אותם המקרים שבהם התערבות צבאית היא המעשה המוסרי והאסטרטגי לטווח הארוך, *מנקודת מבטה של המדינה המתערבת*. העמדה שאני יוצא כנגדה היא זו שמתנגדת לכל התערבות צבאית, גם אם היא מכירה בסכנה."

    בהנחה שאנחנו לא מדברים על שילטון יחיד אלא על דמוקרטיות מערביות. ועל ישראל 🙂 בהן ממשלות מחליטות על צעדים צבאיים. בכל ממשלה כזו יש דעות מהשקפות שונות, כולם משוכנעים שהצעד שלהם הוא הנכון. לחלקם יש מניעים אישיים. מה שאתה אומר הוא שיש לדחות את הסיפוק המידי של שקט למשפחה וכלכלה למול חישוב אסטרטגי לטווח ארוך. אבל זו הנטייה העולמית, לנסות לפתור אי הסכמות בדרכים דיפלומטיות או על ידי חרם כלכלי. גם במקרים שמפעילים צבא לא מחייב שהסיבות והשיקולים היו נכונים, לוב, עירק, קוסובו. האם אלו היו צעדים אסטרטגים ומוסריים לטוח ארוך?

    האם אתה פשוט אומר שלדעתך המדיניות צריכה להיות יותר החלטית ?? איך לדוגמא היית נוהג במקרה הישראלי?

    מול הפלסטינים בעזה, מול הפלסטינים בכלל, מול ערביי ישראל, מול אירן, מול מצריים שמתחמשת עד השיניים, למול חיזבלה?

    האם יש לנו כיום באיזה מקום בעולם מצב של אי התערבות מתוך חולשה?
    האם עלינו להכנס מחדש למרוץ חימוש עולמי?

    לדבריך ארה"ב ואירופה צריכות להכנס לאירן ולנקות אותה מנשק אטומי ולהחליף את השילטון. מדוע אם כך הן לא עושות את זה? זה לא נראה לי קשה במיוחד.

    אהבתי

    • אני אומר שהמדיניות צריכה להיות מציאותית, לא החלטית (גם החלטית זה טוב, אבל לא קשור לענייננו). אין לי שום בעיה עם פתרון בעיות בדרכים דיפלומטיות או חרם כלכלי, להיפך – אין הצלחה גדולה יותר מסכסוך שנפתר בלי שפיכות דמים. השאלה היא אם מציעים פתרון דיפלומטי או כלכלי כי זו הדרך הטובה ביותר לפתרון הבעיה, או כי לא מוכנים בשום אופן לשמוע על פתרון צבאי. אם תגיד שלא נכון לתקוף מדינה כזו או אחרת כי היא לא מהווה סכנה, או כי התקפה תהיה צעד שגוי מבחינה אסטרטגית, זה מצוין. אם תגיד שלא נכון לתקוף מדינה כזו או אחרת כי מלחמה זה רע ולעולם לא נכון לתקוף אף אחד, לדעתי יש בעיה.

      במקרה הישראלי אין לי מה להגיד, כי אני לא חושב שהחשיבה הבעייתית הזאת קיימת בהנהגה הישראלית. זו חשיבה שמאפיינת חלקים נרחבים בעולם המערבי, בעיקר באירופה. יש הרבה שיקולים לכאן או לכאן לדרכים שונות להתמודד עם חמאס, חיזבאללה, איראן וכו', ואני חושב שהשיח הנהוג בישראל לגבי הבעיות האלה הוא שיח אסטרטגי כמו שצריך להיות.

      האם יש לנו כיום באיזה מקום בעולם מצב של אי התערבות מתוך חולשה? בהחלט, צפון קוריאה היא הדוגמה המובהקת ביותר. נראה לי שאפשר בהחלט לדבר על כמעט־קונצנזוס בינלאומי על כך שהתערבות בינלאומית שם תהיה צודקת ומוסרית, אבל לא עושים אותה כי פוחדים מהתוצאות. כך גם בדארפור ובמקומות אחרים. ושוב אני מדגיש, זה שיקול לגיטימי וייתכן מאוד שלפעמים הצעד הנכון הוא לא להתמודד עם בעיה כי אין לנו מספיק כוח להתמודד איתה. אבל במקרה הזה צריך גם לחשוב איך משנים את המצב הזה, מה שמביא אותנו לשאלה הבאה.

      האם עלינו להיכנס למירוץ חימוש עולמי? בהחלט. חוץ מזה שאנחנו לא באמת צריכים "להיכנס" אליו, אנחנו עמוק בתוכו ומעולם לא יצאנו ממנו. היחידים שיצאו ממנו הם חלק מהאירופאים, שמסתמכים להגנתם על האמריקאים שלא יצאו ממירוץ החימוש. בכל מקרה, לא אחדש הרבה אם אומר שישראל חייבת לשמור על צבאה חזק (וכל הזמן מתחזק) כדי להגן על עצמה, ואותו הדבר נכון גם למדינות רבות אחרות.

      "לדבריך ארה"ב ואירופה צריכות להכנס לאירן ולנקות אותה מנשק אטומי ולהחליף את השילטון." מתי אמרתי דבר כזה? צריך לבחור באפשרות הטובה ביותר מבחינה אסטרטגית. אני לא יודע מה האפשרות הטובה ביותר, התרחיש הטוב ביותר מבחינתי הוא שתימצא הדרך לסיים את הסכסוך עם איראן בדרכי שלום, אבל אני לא יודע אם זה אפשרי. כאמור, כל מה שאני אומר הוא שהדיון צריך להיות אסטרטגי. אפשר להגיד שהתערבות צבאית היא הפתרון הטוב ביותר, אפשר להגיד שלחץ דיפלומטי או כלכלי יפתור את הבעיה, אפשר להגיד שעדיף פשוט להכיל את הבעיה ולחכות שעם הזמן המצב ישתפר. מה שאי אפשר מבחינתי להגיד, זה שהולכים על פעולה דיפלומטית ולא צבאית בכל מקרה, בלי שום צורך בדיון אסטרטגי, כי ברמת העיקרון אנחנו מוכנים רק לפעולות דיפלומטיות ולא לפעולות צבאיות.

      Liked by 1 person

  8. הידיעה הזו מתאימה לפה

    עדכונים: העיתונים לה פיגארו ולה פריסיאן כבר יצאו בכותרות שצרפת תשגר כוחות למנביג'
    בטורקיה התגובות לא מאחרות לבוא: צרפת היא כלב של ארה"ב נאמר באחת מרשתות הטלוויזיה.

    דיווחים מהדקות האחרונות: צרפת עומדת להכריז על שיגור כוחות צבאיים למנביג' להגנת הכורדים.

    המטרה: מניעת פעולה טורקית כנגד הכורדים וסיוע לכוחות האמריקנים.

    ההחלטה התקבלה בארמון הנשיאות בפריז לאחר פגישה של הנשיא מקרון עם נציגים כורדים וערבים ממנביג'. הנציגים הם אלו שהדליפו את הידיעה.

    עקב הביקורת הקשה בצרפת על חוסר התגובה הצרפתית לכיבוש עפרין, ניאות הנשיא הצרפתי לשגר כוחות צרפתים למנביג'.

    הערות בשולי הידיעה:
    -הנשיא הצרפתי אמור לשאת דברים בקרוב בהקשר לכך.
    -סיכוי גדול שטורקיה תנסה למנוע את המהלך ותחל במהלך משלה ,מה שעלול להביא לעימות אמריקני- טורקי.
    -מזכיר שוב את שיחת טראמפ- מקרון.הדיווח האמריקני הרשמי היה שטראמפ ביקש ממקרון לסייע לטורקיה בסוריה. האם הם "עשו הפוכה" לטורקים?
    נדע בקרוב!

    שווה להמתין לנאומו של מקרון.

    Liked by 1 person

    • מעניין! ממה שאני רואה בינתיים בתקשורת הצרפתית הם מציגים את זה באופן קצת פחות דרמטי, יותר כהבעת תמיכה כללית בכורדים נגד דאע"ש וניסיון לא להביע עוינות ממשית לתורכיה, אבל נחכה ונראה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s