ברזיל: בדרך למהפיכה אמונית?

נראה לי שהרבה ישראלים נתקלו לאחרונה בסרטון החביב שבו חבר פרלמנט ברזילאי נוזף בהתאחדות הכדורגל הארגנטינאית על ההחלטה האווילית שלהם בביטול משחק הידידות עם ישראל. אבל מעבר להרמת האגו הקטנה, מסתתר פה סיפור גדול בהרבה – פרט להיותו חבר פרלמנט ברזילאי ואוהב ישראל ענק, אדוארדו בולסונרו צריך לעניין אותנו מאוד מסיבה נוספת – אביו, זָ'אִיר מֶסִיאַס בּוֹלְסוֹנָרוּ[1], עשוי בהחלט להפוך להיות הנשיא הבא של ברזיל, במה שעשוי להיות מהפך פוליטי ענק ועליית הנצרות האוונגליסטית לשלטון באחת המדינות הגדולות והחשובות ביותר בעולם. אז למרות שבדרך־כלל אני לא עוסק בענייני אמריקה (אז קחו בעירבון מוגבל את השליטה שלי בחומר), זה דרמטי מדי מכדי לפספס.

במידה מסוימת הסיפור מוכר ומתחבר לדברים שקורים בכל רחבי העולם המפותח (ואפילו קצת בעולם הלא מפותח) – עם פשיטת הרגל (בכל מיני מובנים) של התקשורת הממסדית ועליית הרשתות החברתיות, צומחים בעוד ועוד מדינות פוליטיקאים שמציגים את עצמם כאנטי־ממסדיים, ששונאים את התקשורת הממסדית והיא שונאת אותם, אבל זוכים לאהדה עממית רצינית, בדרך־כלל בשילוב של המעמדות הנמוכים, גורמים שמרניים מסוימים, וחלקים מהאליטה הימנית הליברלית. בולסונרו מסמן וי על כל הסעיפים האלה, עם נוכחות משמעותית בטוויטר, פייסבוק ויוטיוב, הערות כמעט יומיומיות על התקשורת השקרנית שמפלה נגדו (ובהתאם, הערות יומיומיות של אותה התקשורת על "הסכנה הפשיסטית" שהוא מייצג), ועם קהל תומכים שכולל הרבה מאוד נוצרים אוונגליסטיים אבל (נראה ש)גם הרבה מאוד חילונים, בעיקר בערים הגדולות, שמחפשים פתרון לבעיות הקשות ביותר של ברזיל – השחיתות והפשע.

ועדיין, ברזיל היא מדינה שונה מאוד מארצות הברית וממדינות אירופה שבהן אנחנו מכירים את התופעה הזאת. קודם כל, כנראה הסיפור המוביל פה הוא הדת. הנצרות האוונגליסטית היא דת הולכת ופורחת בברזיל, עם הערכות שכרגע עומדות על קצת יותר מעשרים אחוזים מהאוכלוסייה (ובניגוד לקתוליות שלעתים קרובות מהווה דת "על הנייר", מהתרשמותי לפחות נראה שהאוונגליסטים נוטים להיות הרבה יותר דתיים), ועם הרבה מאוד כסף מאחוריה. ז'איר בולסונרו הוא באופן מובהק "המועמד האוונגליסטי" והוא היה כזה כבר כמה עשורים – ואין ספק שכל הממסד האוונגליסטי עומד להתייצב מאחורי הקמפיין שלו. זה עלול להיות סימן רע לחופש הפרט בברזיל – התבטאויות שלו בנושאי הפלות או זכויות להט"בים נוטות להיות עוינות במיוחד. מצד שני, כן נראה שהוא מנסה במידה מסוימת למצב את עצמו כמועמד מודרני יותר, ומנסה גם להציג את עצמו כנשיא טוב ללהט"בים (וגם בברזיל אפשר להתחיל לראות ניצוצות של פוליטיקה להט"בית ימנית, עם פעילים שיוצאים נגד חלקים מסוימים מהתרבות ה"גאה" ועדיין דורשים שיוויון זכויות).

אבל דת היא ממש לא הסיפור היחיד כאן. כמו בכל אמריקה הלטינית, פשע ואלימות הן הבעיות הגדולות של המדינה, והתסכול מעשרות או מאות שנים של חיים בצילם מוביל אנשים לחפש פתרונות קיצוניים. במקרה של בולסונרו, מדובר על "פתרון" שאולי מוכר לכם מארצות־הברית – נשק לכולם. הזכות לנשיאת נשק היא אחד הנושאים הבולטים ברטוריקת הבחירות של בולסונרו, ואין ספק שיש לזה קהל. אחד התומכים המעניינים לאחרונה היה גּוּסְתָּבֹו לִימָה (אם השם לא מוכר לכם, אולי זה יהיה מוכר לכם) – אחד הידוענים המפורסמים של ברזיל, שפרסם סרטון שלו מתאמן עם נשק כבד במיוחד והוסיף טקסט על הזכות לנשיאת נשק, ל"הגנת משפחותינו ובתינו", וסיים עם תגית #בולסונרו2018. המוני הצעירים והצעירות שממלאים אצטדיונים כדי לשמוע אותו הם כנראה לא דתיים במיוחד, אבל זו האוכלוסייה האחרת שבולסונרו פונה אליה – עירוניים ממעמד לא גבוה, אבל מספיק גבוה כדי לשנוא ולפחוד מאותם העבריינים מהפאבלות שאתם מכירים מכל סרט שאי פעם ראיתם על ריו דה ז'ניירו. בולסונרו מציע להם מסר חדש – פחות נסיונות לפתור בעיות בחינוך והידברות, שנשמעים טוב אבל בינתיים לא מצליחים במיוחד, ויותר נשק. בכך הוא אולי דומה למקבילו הלא־אירופי האחר חוץ מטראמפ – רודריגו דותרתה נשיא הפיליפינים, שגם הוא התפרסם בחיבתו לפתור בעיות באמצעות נשק. האם יש גם קשר לצבע העור של אותם הצעירים, שנוטה להיות לבן משמעותית מזה של תושבי הפאבלות? שונאי בולסונרו אוהבים להגיד שכן, בולסונרו עצמו נהנה מדי פעם להדגיש תמיכה שהוא מקבל מאזרחים או ארגונים אפרו־ברזילאים.

החלק האחרון של הפאזל הוא העוינות בין ימין ושמאל. הפוליטיקה הברזילאית מבולגנת הרבה יותר מזו האמריקאית, אבל בתחום הזה יש הרבה דמיון – המועמד האנטי־ממסדי לא מצא חן בעיני כל הימין, אבל הוא מתאמץ למצוא כמה גורמי ימין מסורתי שילוו אותו ויוסיפו לו קצת תמיכה אליטיסטית יותר. כמה פרשנים ששמעתי כבר הצביעו על כך שהכלכלה הפופוליסטית שבולסונרו פעם קידם (כסוג של ש"ס אוונגליסטי) התחלפה פתאום בתמיכה קיצונית בשוק חופשי, קצת בחסות הכלכלן פָּאוּלוֹ גֶּדֶּס שהפך להיות יועצו הכלכלי. בולסונרו עצמו העיד שהוא לא ממש מתמצא בכלכלה, מה שאומר שהוא כנראה שמח להשאיר לגדס את הכלכלה כדי לקרוץ לעשירי ברזיל ששמחים לכמה שיותר הפרטות אחרי שנים רבות של שלטון השמאל, בזמן שבולסונרו עצמו קורץ לעניים עם העמדות החברתיות השמרניות שלו. גם על ביזור השלטון והוספת זכויות למדינות במקום לפדרציה הוא מדבר, באופן שמזכיר מאוד את הימין האמריקאי.

עוד נקודה שחשובה לגבי ברזיל, היא שתמיכה בימין היא לא דבר פשוט – המדינה עוד זוכרת היטב את הדיקטטורה הצבאית ששלטה שם עד לפני שלושים שנים ועדיין מזוהה במידה מסוימת עם הימין הברזילאי. במקום להכחיש את זה, בולסונרו (בעצמו איש צבא) דיבר לא פעם בחיוב על תקופת הדיקטטורה – אחד הדברים שמחרידים את מבקריו יותר מכל התבטאות אחרת. האם זה יעלה לו ביוקר מבחינה אלקטורלית? בינתיים נראה שלא בהכרח.

נחכה בסבלנות לבחירות בספטמבר ונראה מה יהיה. בינתיים, הרושם העיקרי שלי – אמריקה הלטינית היא עדיין איזור חולה, המחלה היא הפשע והאלימות, ופתרון עדיין אין. אולי לא מפתיע שהם מחפשים כל פעם מהפכה מסוג אחר כדי לרפא את המחלה, אבל אני לא אופטימי לגבי סיכויי ההצלחה שלהם. דבר אחד בטוח – ככל שהם יפנו יותר לנצרות אוונגליסטית בתור פתרון (וגם בבחירות האחרונות בקוסטה ריקה הייתה הצלחה מפתיעה למועמד האוונגליסטי, אם כי בסופו של דבר הוא לא נבחר, ותופעות דומות נראות במדינות נוספות), היחסים עם ישראל ישתפרו לרמות שעוד ידהימו אותנו. מכל מה שראיתי עד עכשיו, נראה שהאוונגליסטים הברזילאים אוהבים את ישראל ואת היהודים עוד יותר ממקביליהם האמריקאים, וזה הישג לא פשוט. אני לא יודע אם בולסונרו על כסא הנשיא יהיה טוב לברזיל, אבל ליחסי ברזיל־ישראל זו תהיה מתנה עצומה.

[1] לא סתם אני כותב את השם המלא – שמו האמצעי הוא "משיח". הסיקו מסקנות בעצמכם.

6 מחשבות על “ברזיל: בדרך למהפיכה אמונית?

  1. אכן פוסט מעניין.

    א. אגב, גם דיוויד גולדמן הרבה לעסוק בעליית אחוז האוונגליסטים בעולם, בספרו "מדוע ציוויליזציות מתאבדות".

    התעלומה בעיני היא מדוע דווקא האוונגליסטים הולכים ופורחים בדרום אמריקה, אפריקה ומזרח אסייה.
    כלומר בציוויליזציות שונות לחלוטין זו מזו.
    קשה גם לטעון שזהו זרם דתי שלא מכביד על מאמיניו. אולי מעט פחות מהיהדות האורתודוכסית – אך מחויבויות, איסורים ומגבלות יש לאוונגליסטים למכביר.

    מאוד ברור לי, לכאורה לפחות, מדוע קיים תהליך התחלנות בקרב בני דתות שונות ומתרבה מספר הדתל'שים למינהם בעולם.
    מוכר לי הסבר גם לנטישת הכנסייה הקתולית ע'י מאמינה (לשעבר), לאחר כל החשיפות על ההתנהגות הנפשעת והמקוממת של בכירי כנסייה זו.
    אבל מדוע דווקא האוונגליסטים (והאיסלם) בעלייה – זהו מסתורין בעיני.
    אם יש למישהו השערה/ות להסבר התופעה – אשמח לקוראו.

    ב. יצא לי לשמוע שלושה הסברים לריבוי הפשיעה, האלימות והשחיתות במדינות דרום אמריקה (לפחות בהשוואה למדינות באסיה, שאינן עשירות מהן ואולי אפילו להפך כמו הודו ובנגלדש):
    1. מורשת הקולוניאליזם הספרדי והפורטוגזי המאוד מושחתים (לפחות בהשוואה למורשת הקולוניאליזם האנגלי, ואפילו הצרפתי) + הסתמכות יתר על מחצבים ואוצרות טבע.
    2. השלכות השכנות לשוק העשיר והענקי של צרכני סמים אמריקאים (שמעשירה את קרטלי הסמים ומחזקת אותם על חשבון כוח המדינות)
    3. שרידי המורשת התרבותית הפרה – נוצרית של האינקה והמאיה שלא הכירו כלל בערך חיי האדם, והרבו להקריב קורבנות אדם.

    כל שלושת הסברים הנ'ל מקשים להיות אופטימיים לגבי ההצלחה של מפלגה כלשהי להפחית משמעותית את האלימות, הפשיעה והשחיתות בברזיל.

    ג. אולי הזכרונות מהדיקטטורה הצבאית הימנית של ברזיל – מכבידים על עליית הימין במדינה זו.
    מצד שני, המראות והסיפורים ממה שקורה *כיום* בוונצואלה הסמי קומוניסטית – אמורים להכביד על עליית השמאל. (ובשוליים גם החשיפה התקשורתית הגוברת לעוני ולדיכוי הדיקטטורי הקומוניסטי בקובה ובצפון קוריאה).
    מה שמזכיר לי את הממרה שאנשים בדמוקרטיות לא בוחרים בעד מי הם, אלא נגד מי הם יותר.

    אהבתי

    • א. לגבי עליית האוונגליסטים (שלדעתי מתרכזת באמריקה הלטינית ואפריקה, אני לא שמעתי על הצלחה גדולה במזרח אסיה, אולי רק ספציפית בקוריאה, אם יש לך נתונים אחרים אשמח לשמוע) – ההשערה שלי היא שהיתרון הגדול של הנצרות האוונגליסטית הוא שהיא תנועה חדשה יחסית ונטולת היררכיה, מה שמקל עליה להתאים את עצמה לרוח התקופה ולעולם הליברלי. אבל אני גם בכלל לא בטוח שיש באמת תהליך התחלנות עולמי – אין ספק שזה קורה במערב אירופה ואמריקה הלטינית, ואולי בעוד קומץ מקומות נוספים. אבל האם יש לך נתונים כלל עולמיים?
      חוץ מזה, ההשערה שלי היא שהדת העיקרית הננטשת היא הקתוליות. בניגוד לדתות נטולות היררכיה כמו הנצרות האוונגליסטית או (במידה מסוימת) היהדות או האיסלאם, הנצרות הקתולית צריכה להתמודד עם עול קשה מאוד שהיא יורשת מהעת העתיקה – הרעיון של ההיררכיה והאפיפיור שאינו טועה לעולם. גם אם לא היו באות לעולם הפרשות המזעזעות של פשעי הכמרים, אני מתקשה מאוד לדמיין איך הרעיון הזה יכול להצליח בעידן המידע, שבו כל דברי האפיפיור מגיעים לכותרות בכל בוקר, ובעיקר בהתחשב בזהות שני האפיפיורים האחרונים – האוונגליסט יכול בקלות להתלהב מדברי המטיף שלו, אבל איך יצליח הקתולי להתלהב גם מבנדיקטוס ה 16 וגם מפרנסיסקוס הראשון? איך אפשר לראות בשניהם "לא טועים" כשכמעט בכל סוגייה אפשרית הם דיברו באופן הפוך לגמרי? לי נראה שרוב הקתולים ה"אדוקים" די מתקשים להתלהב מהאפיפיור הנוכחי, ואלה שכן מתלהבים ממנו מתקשים להתלהב מהדת שייצג קודמו.

      ב. לא מזמן חשבתי על העניין הזה. אני לא מכיר את התחום מספיק עדיין, אבל כיוון אחד מעניין אותי – המדינות הנחשלות באסיה ובאפריקה עדיין מבוססות ברובן על חברות בנות מאות ואלפי שנים; מדוברות שם השפות הישנות, נהוגים שם המנהגים הישנים. זה יכול להביא הרבה צרות, זה יכול להקשות מאוד על פיתוח ומודרניות, אבל יכול להיות שזה גם קצת מקשה על היווצרות האלימות הניהיליסטית המוחלטת שקיימת בערי אמריקה הלטינית, שתושביהן הם ערב רב של בני מהגרים ועבדים שלא מכירים שום מסורת להתנהג לפיה.
      וכמו שאמרתי, אני שותף לפסימיות שלך.

      ג. הימין הברזילאי (והקולומביאני, ואני מניח שגם בשאר מדינות האזור) מסכים איתך מאוד, ומקפיד לדבר הרבה על ונצואלה ולהראות את המצב שם. נראה לי שבהחלט תהיה לזה השפעה.

      Liked by 1 person

      • הועלמה פה הודעה שכללה נתונים מעניינים, אבל תיבלה אותם בעלבונות אישיים שלא עומדים בכללים פה בבלוג. הכותב/ת מוזמן/ת לתרום לדיון עובדות מעניינות ורעיונות מעניינים בעתיד בלי החלקים שלא מתאימים לכללים.

        אהבתי

  2. בחיפוש מאוד שטחי – לא מצאתי נתונים מספריים קשים על תהליך ההתחלנות בארצות לא מערביות.

    באתר הכנסייה האוונגליסטית קיימים נתונים על מס' חברי הכנסיה בכל מדינה ומדינה בעולם, ואחוז השינוי המספרי בהשוואה לשנים הקודמות. רואים בהם את ההצלחה המדהימה שלהם בדרום קוריאה, ובמקביל גם את כשלונם לחדור ליפן (כולל קריאה למיסיונרים פוטנציאלים לנסות להגיע ליפן ולשנות את המצב העגום מבחינתם).
    אבל הנתונים אינם מסודרים בטבלה נוחה להעתקה, ומחייבים להיכנס לכל מדינה ומדינה לחוד.

    במקום זאת מצאתי מאמר מעניין מהאקונומיסט על עליית האוונגליזם במזרח אסיה.
    בנוסף להצלחתם בדרום קוריאה ובפיליפינים, מוזכרות הצלחות גם במקומות אחרים בעלי אוכלוסייה סינית כמו סינגפור, מלזיה ואינדונזיה.
    לטענת המאמר ההצלחה של האוונגליסטים מתמקדת בסינים בני המעמד הבינוני – עירוני בארצות אלו, ונובעת מהקשר החזק שבין הכנסיה האוונגליסטית לקהילתיות. הליכה לכנסיה מספקת לאינדיודוואליסט העירוני המבודד קהילה תומכת.
    בנוסף קיים קישור בין הכנסיה האוונגליסטית להצלחה כלכלית (בדומה להצלחה הכלכלית האמריקאית?), כשחברי הקהילה האוונגליסטית במקום מסוים יוצרים זה לזה גם רשת של נטוורקינג וקשרים עסקיים.

    אולי ניתן להסיק מכך שעצם האוניוורסליזם הכלל עולמי של הכנסייה הקתולית (כמודגש אפילו בשמה) מוריד את האטרקטיביות שלה בעידן של עיור (וניכור) הולך וגובר.

    https://www.economist.com/asia/2018/01/04/evangelicalism-is-spreading-among-the-chinese-of-south-east-asia

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s