איך ייראו יחסי החוץ של מדינה יהודית תורנית? שיחה עם הבלוגר י.ד.

אני ממשיך לנסות לקיים שיחות עם אנשים מעניינים, והפעם הבלוגר י.ד. – גם אותו נראה לי שהקוראים הקבועים פה מכירים, למי שלא – אני ממליץ בחום לעיין בבלוג שלו. אחת התופעות שמרתקות אותי בשנים האחרונות היא הכניסה של אנשים מהעולם הדתי והחרדי לתחומים שבעבר נחשבו נחלתם הפרטית של החילונים, וכמי שכותב במומחיות דומה גם על ענייני הלכה וגם על ענייני פוליטיקה בינלאומית, י.ד. נראה לי כמו מועמד מצוין לדבר על אחד התחומים האלה – יחסי החוץ. מקווה שתיהנו, ומוזמנים להמשיך את הדיון בתגובות.

שי: קודם כל, אני סקרן – איך משתלב אצלך העניין בתורה ובפוליטיקה ויחסים בינלאומיים?

י.ד.: אני אתחיל מציטוט מאגרת של הרמב"ם לחכמי לוניל בעניין האסטרולוגיה שנתפסה בימי הביניים כמדע מכובד ושאותה הרמב"ם שלל מכל וכל:
"וזו היא שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים באלה הדברים של דברי החוזים בכוכבים, שדברים אלו הם עיקר עבודה זרה, כמו שביארנו בהלכות עבודה זרה, טעו ונהו אחריהן, ודימו שהם חכמות מפוארות ויש בהן תועלת גדולה, ולא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דמו שאותן הדברים יועילו להם. ולפיכך קראו אותם הנביאים סכלים ואווילים. ודאי סכלים ואווילים היו, ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו." (http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/igeret-2.htm)

טוען הרמב"ם כי בניגוד לסברה בשם התלמוד שמה שהחריב את המקדש היו חטאים של עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים בבית ראשון ושנאת חינם בבית שני הגורם האמיתי שהחריב את המקדש היה ההתעסקות עם דמיונות אסטרולוגיים במקום בלימוד מלחמות וכיבוש ארצות. בקיצור טוען הרמב"ם כי מה שפגע בנו לא היו דווקא חטאים מטאפיזיים אלא ניתוק מהריאליזם של המציאות. במקום לפעול באופן ריאליסטי נידחנו אחרי כל מיני דמיונות והפסדנו במלחמות (זה כמובן לא שולל שיש קשר בין חטאים לבין דמיונות. יכול להיות שהחטא גרם לנו שלא הינו מסוגלים לחיות בראליות של המציאות וכתוצאה מכך הלכנו אחרי הדמיונות). במידה רבה הרמב"ם הוא הפוסק ואיש ההלכה הריאליסטי ביותר בהיסטוריה. בניגוד לרש"י למשל שלא מהסס לכתוב שבית המקדש ירד מהשמים (מסכת סוכה דף מא עמוד א ד"ה אי נמי) הרמב"ם פוסק מפורשות שבניית בית המקדש מוטלת עלינו ושמשיח יגאל את עם ישראל באופן ריאלי דרך קיבוץ גלויות ומלחמות ישראל. בשביל הרמב"ם גאולה היא עניין של כאן ועכשיו ולא תלויה בדמיונות על טבעיים. זהו קול שבמשך ההיסטוריה ככל שהריאליה של הגלות הכבידה די התעמעם. במקום להיות ציוניים מעשיים העדיפו מרבית היהודים לתלות תקוותם בגאולה ניסית נוסח שבתי צבי. אינני בא לטעון שבמשך מרבית ההיסטוריה היינו יכולים לתחזק פה מדינה עצמאית וזה גם בלי קשר לכך ששתי הדתות ההגמוניות – הנצרות והאיסלאם – לא היו מאפשרות לנו להיות פה. התנאים האקולוגיים ופונקציית היצור החקלאית היו כאלה שמדינה יהודית באזור הייתה חלשה מאד מבחינה כלכלית. למעשה רק בשנת 2000 הפך מאזן התשלומים של ארץ ישראל לחיובי (וגם אז אנו נדרשים למפעלי התפלה כדי למנוע בצורת ומוות המוני). בדרכו של הרמב"ם הולך גם הרב קוק באמונה שגאולה צריכה להיות באופן טבעי כלומר ריאליסטי. ולכן לצד העניין שלי בתורה ובהלכה יש לי עניין רב בריאליזם. באופן עקרוני אינני רואה סתירה בין ריאליזם מדעי לתורה (וזאת שוב בהתאם לרמב"ם במורה נבוכים שקבע שאם ישנה סתירה בין התבונה לתורה הוא יסביר את התורה בהתאם לתבונה). וכנגזרת מכך אינני רואה סתירה בין העניין שלי בתורה לעניין שלי בפוליטיקה ויחסים בין לאומיים. אם כבר להיפך מימוש התורה יכול להיעשות רק בדרך ציונית ריאליסטית.

שי: במדינת ישראל שמושפעת יותר מהזהות היהודית והמקורות היהודיים, איך ייראו יחסי החוץ?

י.ד.: לא שונים בהרבה מעכשיו. כרגיל יהיו גורמים שונים שימשכו לכיוונים שונים. אני מודה שההנחה לפיה אנחנו הולכים לכיוון המושפע יותר מהזהות היהודית והמקורות היהודיים רווחת. אינני בטוח בכך בכלל. נדמה שהגורם העיקרי הפועל כאן איננו זהותי כי אם דמוגרפי. התסיסה הדמוגרפית היהודית בכל המגזרים גורמת לכך שלאט לאט אזורי ההתיישבות הרגילים נעשים צפופים מידי. וכתוצאה כך היכולת של המדינה והמרחב להכיל את שפעת בני האדם בגבולות הקודמים מוטלת בספק. במובן מסוים זו בעיה רוחבית בכל המזרח התיכון. לגידול האוכלוסין לא התלוותה צמיחה כלכלית וטכנולוגית שתוכל לתמוך באוכלוסיה הגדלה וכתוצאה מכך פרץ האביב הערבי שגרם לנדידת חלק מהאוכלוסיה צפונה לאירופה. בישראל ישנה צמיחה כלכלית וטכנלוגית (למשל בתחום התפלת מים) אבל עדין צמיחת האוכלוסיה גורמת לחץ על השלטון שיגרום אולי לשינוי המציאות הבין לאומית על ידי זליגה של התיישבות יהודית למדינות שכנות כמו הרשות הפלשתינאית, ירדן וסוריה. נדמה לי שהישראלים מרוצים למדי ממה שהם עשו מעצמם ואין להם עניין אמיתי לשנות את המציאות העצמית. המקום היחידי שאני מזהה שינוי בהר הבית. שמה יש תחושה של משהו שונה. אבל בינתיים מרבית הישראלים לא מחוברים להר הבית ולא רוצים להיות מחוברים. הם מסתפקים בכותל.

אני רוצה להרחיב בנוגע לפרספקטיבה על ישראל. הרב קוק בהספד על הרצל מדמה את הרצל למשיח בן יוסף. מדינת ישראל על פי פרשנות זו ממשיכה את ממלכת ישראל של אחאב על פי הדינמיקה הפנימית של ממלכת ישראל. כלומר, ניסיון להתרכז בעולם החומרי הלאומי ולא בעולם הדתי הרוחני. אולי יש בפרשנות הזו אנרכוניזם היסטורי אבל היא מעוררת מחשבה. הישראלים מאד מחוברים למוסדות בין לאומיים ואתה יכול למצוא אותם בכל מיני מקומות מעניינים. ועם זאת בבסיסם ישנה איזו קרתניות מובנת בהוויה הישראלית. לא חשוב לנו הרבה מאשר העולם המיידי שלנו – המשפחה, התורה, הצבא, המדינה ועוד. אין לנו רצון לאמירת חורגות ואנחנו משתדלים לחשוב על עצמנו כחסרי חשיבות מיוחדת. זה נכון לדתיים וזה נכון לחילוניים. הדבר היחידי שחשוב לנו זה להיות שייכים. ניצחון בארוויזיון מאשר לנו שאנחנו שייכים. זו הקרתניות בהתגלמותה אבל זה הבון טון במדינת ישראל. ישנם מספר אנשים שחושבים אחרת אך למעשה ההגזמה שלהם רק מעוררת רתיעה אצל מרבית הישראליים. בהכללה אנחנו לא רוצים ליחס חשיבות מיוחדת לעצמנו. יש בזה משהו מאד הגיוני ברצון הזה לא ליחס חשיבות מיוחדת לעצמנו אבל הוא מגביל את הדמיון. בעולם של פנטזיה היהודים מאד חשובים. אבל הריאליזם הישראלי מאד מתנגד לז'אנר של פנטזיה. הישראלים החליטו שהם לא חשובים ולכן אנחנו לא חשובים. אבל לצד הפריים הזה של ממלכת ישראל התקיימה ממלכת יהודה של בית דוד. מבחינה היסטורית גם זו מרבית הזמן לא הייתה ממלכה חשובה אבל היה לה עניין אחד חשוב – בתחומה התקיימה גילוי שכינה עם מלכות בית דוד. זהו פריים שונה לגמרי. מדובר כאן בקשר למציאות שחורגת לחלוטין מהמציאות הקיימת. מישהי בעבודה סיפרה לי כיצד בטיול באפריקה היא הבחינה כיצד מדינת ישראל מרגשת מאד את המקומיים (היא תימניה במוצאה ובמראה ולכן לא זוהתה כלבנה). אולם בשביל מרבית הישראלים התרגשות זו חסרת עניין. במובן זה מפתה לחשוב על שינוי במדיניות החוץ שיכולה להתרחש אם פתאום יופיע משיח בן דוד שישלב את מלכות בית דוד במלכות ישראל. זה כבר יהיה משחק שונה לגמרי שישנה מאד את הדינמיקה. רבי נחמן במגילת סתרים מתאר את משיח כיועץ מדיני בין לאומי העובר בין מדינות ומייעץ להן כיצד לשנות את התנהגותן. משיח הוא דמות שונה מהישראלי המצוי – דתי או חילוני. המחשבה שלו שונה, הקשר שלו לאלוהים שונה והתשוקות שלו שונות. זה כבר יהיה משחק אחר לגמרי אך בינתיים הוא נשאר בפנטזיה. מלכות בית דוד איננה במציאות וכל שנשאר לנו זה להתפלל עליה ולצום עליה בתשע באב.

שי: האם יש דעות שונות וגישות שונות כלפי חלקים שונים מהעולם לעומת יחסי החוץ החילוניים?

י.ד.: יש דעות שונות אבל צריך לשים לב שבפועל הן כבר פה. הדוגמא הכי חריפה הייתה במלחמת המפרץ כאשר אריה דרעי, שר זוטר בממשלה, ללא שום ניסיון ביטחוני שכנע את ראש הממשלה יצחק שמיר להמנע מתגובה על שליחת הסקאדים על ישראל. בפועל שילב דרעי גישה יהודית קלאסית המעדיפה להוריד את הראש עד יעבור זעם בתוך המדיניות הביטחונית של ישראל. למותר לציין שלא מעט אקטביסטים ציונים דתיים מגנים את שמיר על קבלת ההצעה של דרעי. ועדין דרעי כאן, החרדים עדין כאן בדיוק כמו שקולות שמאלניים נמצאים כאן כדי להשאר. לכן המסקנה שלי שדברים לא ישתנו כל כך הרבה. המשקל של הציבור החילוני שמאלני לא יעלם מהשטח. המסורתיות הדתית ממשיכה לעשות לעצמה נפשות בו בזמן שחרדים ודתיים לאומיים נוטשים את הדת ומצטרפים לקבוצה החילונית. והאקטביזם הציוני הדתי או החילוני נמצא גם הוא כאן. כל הקולות הללו נשמעים וכנראה ימשיכו להשמע גם בעתיד.

אפשר להעלות בדמיון מציאות שבה יווצר גוש של דתיים חרדים בן 30 מנדטים שירכיב קואליציה. זהו הקול שמנסה אלי ישי להעלות. ועם זאת בקונסטלציה הנוכחית הניסיון הזה לא צלח כך שקשה לומר מה תהיה בפועל ההצעה של גוש כזה ליחסי החוץ של מדינת ישראל.

שי: כרגע רוב האליטה החילונית הישראלית רואה את עצמה כחלק מהעולם המערבי ומחוברת אליו חזק. האם לדעתך המגמה הזאת קיימת גם אצל חלקים "יהודיים" יותר באוכלוסייה? ומנגד, האם יש לדעתך בעולם התורני איזושהי דעה מיוחדת, חיובית או שלילית, על עולם המזרח, על הדתות והתרבויות של הודו, סין, והעולם הבודהיסטי (ואולי גם, כמו שציינת לגבי אפריקה, על החלקים הלא־מערביים של העולם הנוצרי), והאם זה יכול להשפיע על הגישה כלפי יחסי החוץ העתידיים של ישראל?

י.ד.: זו שאלה עמוקה שראוי להקדיש לה מחשבה. לכאורה אין סיבה מדוע הדת היהודית תהיה מחוברת יותר לתרבות המערב מאשר למזרח. בפועל מבחינה היסטורית הקהילות היהודיות בהודו ובסין (והיו כמה כאלה בימי הבינים של יהודים אירניים) לא שרדו והתבוללו. נדמה שכדי לשרוד היהודים היו צריכים מעטפת של תרבות שתתן להם מעמד מיוחד (גם אם רשמית זהו מעמד שפל). עוד כת חסרת חשיבות באימפריה הסינית לא היה מספיק משמעותי כדי לשמור על הזהות שלהם והם נעלמו. כלומר, הדינמיקה של יהודים עם תרבות המערב (והאסלאם לצורך העניין) היא חלק מהסיפור היהודי גם אם דינמיקה זו התגלמה לעיתים בצורה אכזרית של אנטישמיות ורדיפות. היחוד היהודי יכל להשמר רק בחברות שקבלו אותו כמו הנצרות והאסלאם. בחברות שלא קבלו אותו כמו הקונפוציוניסטים הסיניים וההינדואיסטים בהודו היהודים לא הצליחו לתת טעם ליחודיות שלהם ונעלמו. בימינו העולם הפך לגלובלי ובניגוד לתזה שלך – לדעתי גם למערבי – ולכן היחודיות היהודית מעוררת עניין גם בסין, ביפן ובהודו. מצד שני היבטים בודאהיסטים והינדואיסטים חדרו לתרבות המערב. שמתי לב שהבודהאיסטים הישראליים הם לפעמים המנוכרים ביותר למסורת הלאומית היהודית. לטעמי לפחות החלוקה הפשוטה של תרבות מערב ומזרח איננה ברורה כל כך. כמובן זה לא גורע מהאפשרות של ישראל לנסות לנצל קלפים חדשים שמציע העולם המזרחי. ועם זאת לפחות מבחינת הקבוצה המשיחית בישראל יותר נוח לעבוד עם קבוצות משיחיות במערב מאשר לנסות להסביר לסינים מהו משיח. מבחינת החרדים כאן יש טוויסט מעניין. המתנגד החריף ביותר להשתלות אברים היה הרב אלישיב שאסר השתלות אברים בסין מכל וכל. לאור העובדה שהמשטר בסין הפך את אנשי הפנג גונג לבית מטבחיים להשתלות אברים לא פלא שהוא הפך אצלם לגיבור תרבות נגד המתירנות המערבית בעניין כפי שמראה הקישור הבא:
http://www.falunnews.org.il/articles_p/2007/05/c_02/0_02.htm
באשר להודו זה די משעשע. ההינדואיזם הוא די בבירור עבודה זרה לדעת כל הפוסקים. מצד שני ישנה התקרבות בין ראש הממשלה ההינדואיסטי מודי לראש הממשלה שלנו. הפרגמטיזם החרדי לא עושה מזה עניין. שאלה מעניינת היא האם אי פעם הניגוד בין הדתות יצוף או ששתיהן ימשיכו את שיתוף הפעולה נגד האסלאם. קשה לנבא את העתיד אך נראה לי מהנקודות שרשמתי שהווה והעבר מספקים מספיק חומר למחשבה על האפשרויות שהעתיד מזמן לנו.

 

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “איך ייראו יחסי החוץ של מדינה יהודית תורנית? שיחה עם הבלוגר י.ד.

  1. תודה למגיבים שכתבו תגובות נהדרות ומופלאות, רק שלמרבה הצער לא עוסקות בנושא הרשומה ולכן הן כבר לא פה. מי שרוצה לדבר על תולדות ומהות הבלוג, על חיבתכם למגיבים אחרים או עליי אישית, מוזמנים לכתוב לי בדואר אלקטרוני.

    Liked by 2 אנשים

  2. מצטרפת לחוות דעתו של תמריץ על העניין הרב בפוסט.

    שלוש מתהיות בעקבות הראיון :

    א. בראיון זה י.ד. אמר: " … הרמב"ם פוסק מפורשות שבניית בית המקדש מוטלת עלינו ושמשיח יגאל את עם ישראל באופן ריאלי דרך קיבוץ גלויות ומלחמות ישראל. בשביל הרמב"ם גאולה היא עניין של כאן ועכשיו ולא תלויה בדמיונות על טבעיים. זהו קול שבמשך ההיסטוריה ככל שהריאליה של הגלות הכבידה די התעמעם. במקום להיות ציוניים מעשיים העדיפו מרבית היהודים לתלות תקוותם בגאולה ניסית נוסח שבתי צבי. … בדרכו של הרמב"ם הולך גם הרב קוק באמונה שגאולה צריכה להיות באופן טבעי כלומר ריאליסטי. … ". מכאן ניתן להסיק שמדינת ישראל הוקמה באמצעות צעדי הציונות המעשית. בזכות השינוי באורינטציה של חלק גדול דיו מיהודי העולם.

    מצד שני, זכור לי שבאחד מהפוסטים בבלוג שלו כתב שלדעתו הקמת מדינת ישראל מהווה נס. נס שאינו מאפשר לשלול על הסף אפילו את האפשרות שבנות ישרתו בצה'ל.

    אז – האם להערכת י.ד. הקמת מדינת ישראל היא תוצאת נס אלוהי או תוצאות צעדי הציונות המעשית (ברוח הרמב'ם והרב קוק)?
    או שהסתירה היא מדומה, ונובעת מכך שאני לא הבנתי משהו בתזה של י.ד.

    ב. י.ד. אמר: " … ישנה איזו קרתניות מובנת בהוויה הישראלית. לא חשוב לנו הרבה מאשר העולם המיידי שלנו – המשפחה, התורה, הצבא, המדינה ועוד. אין לנו רצון לאמירת חורגות ואנחנו משתדלים לחשוב על עצמנו כחסרי חשיבות מיוחדת. זה נכון לדתיים וזה נכון לחילוניים. הדבר היחידי שחשוב לנו זה להיות שייכים. … "

    האם הכוונה במונח "קרתנות", כפי שי.ד. השתמש בו כאן, הוא למעשה שווה ערך לאנטי תזה- לנטייה מגלומנית? ( קרתנות והעדר חשיבות עצמית כההפך מהיומרה להיות "אור לגויים" או שדברי תורה לעולם יצאו מירושליים)?
    אם כן: מדוע ההתייחסות לקרתנות / להעדר ה מגלומניה נתפסת בעיני י.ד. כשלילית ולא כחיובית?

    ג. " … . בפועל מבחינה היסטורית הקהילות היהודיות בהודו ובסין (והיו כמה כאלה בימי הבינים של יהודים אירניים) לא שרדו והתבוללו. נדמה שכדי לשרוד היהודים היו צריכים מעטפת של תרבות שתתן להם מעמד מיוחד (גם אם רשמית זהו מעמד שפל). עוד כת חסרת חשיבות באימפריה הסינית לא היה מספיק משמעותי כדי לשמור על הזהות שלהם והם נעלמו. כלומר, הדינמיקה של יהודים עם תרבות המערב (והאסלאם לצורך העניין) היא חלק מהסיפור היהודי גם אם דינמיקה זו התגלמה לעיתים בצורה אכזרית של אנטישמיות ורדיפות. היחוד היהודי יכל להשמר רק בחברות שקבלו אותו כמו הנצרות והאסלאם. בחברות שלא קבלו אותו כמו הקונפוציוניסטים הסיניים וההינדואיסטים בהודו היהודים לא הצליחו לתת טעם ליחודיות שלהם ונעלמו. …"

    כפי שאני מבינה את הטענה – הרי שהגורם הקריטי לשמירת הזהות היהודית vs. התבוללות בסביבה הוא בעצם היחס של העמים בתוכם היהודים חיו. עמים מונותאיסטים (נוצרים או מוסלמים) תפסו את היהודים כייחודיים – ולכן היהודים לא התבוללו בקרבם.

    כפי שאני מבינה זאת – זו ווריציה על הטענה שמה ששמר על ישראל זו בעצם האנטישמיות. במקומות בהם האנטישמיות נמוכה יחסית (כמו ארה'ב, קנדה ואוסטרליה בימנו) ההתבוללות גבוהה.
    לרוב זו טענה הנשמעת מצד אלו המתנגדים לחשיבות הדבקות של היהודים בדתם, לטיעון ש"השבת שמרה על ישראל" וכדומה. אז – כיצד היא מושמעת ע'י יהודי המפרסם דברי תורה? (או ששוב לא הבנתי משהו?)

    אהבתי

    • תודה רבה.

      בנוגע לשאלותייך:
      א. אני מבדיל בין נס אימננטי המתרחש בתוך הגבולות של חוקי הטבע, או נס נסתר בלשון הראשונים, לבין נס טרנסצנדטאלי הפורץ את גבולות חוקי הטבע או נס גלוי. באותו פוסט (מאמר ליתר דיוק אבל נראה שאני גם אפרסם אותם בבלוג) טענתי בעקבות המהר"ל שהפיכת היהודים מפרטים אוניברסאליים לעם לוקאלי הוא סוג של נס, נסתר אמנם, אך עדין נס. הוא לא חורג מגבולות הטבע אבל השינוי בטבעם של היהודים הוא סוג של נס. למותר לציין שזה לא בדיוק הנס שלו ציפו יהודים מסורתיים. בדמיון המסורתי של יהודים חרדיים הגואל צריך להיות כמו שבתי צבי רק מצליח. במקום ששבתי צבי התאסלם המשיח האמיתי יהפוך את כל שומרי הסולטן לאבן, יפיל את הסולטן לפניו. השמים יפתחו ורבבות מרכבות ירדו לארץ וישאו את היהודים לארץ ישראל. היהודי המסורתי לא ציפה לגואל מהסוג של הרצל שמכנס קונגרסים, מקים מוסדות לאומיים ופותח במסע שתדלנות להכרה בעם היהודי, למרות שהרצל עשה בדיוק את מה שהמהר"ל כתב. מכאן הניכור הבסיסי שחשים חרדים מול הציונות. היא הצליחה למרות שהיא הייתה איפכא מסתברא מכל מה שהיהודי המסורתי דמיין (שלא לדבר על החילוניות של הרצל). במסגרת השינוי של הרצל ניתן לדבר על גיוס נשים. נשים הופכות מיצורים פרטיים ליצורים לאומיים ולכן יכולות להתגייס ולשרת בצבא. במסגרת הגואל של הדמיון המסורתי לא ברור בכלל הצורך בצבא.
      ב. לא, אין כוונתי למגלומניה. אם כבר להיפך. למעשה ביטויים של מגלומניה מופיעים כבר עכשיו במציאות שעליה אני מדבר. ניקח לדוגמא שורה משיר שהוא די פופולרי במדינת ישראל "בצבא הכי חזק שבעולם אלחם למענך" ("כשאת עצובה" מילים ולחן עמיר בניון). קשה לדמיין שורה יותר מגלומנית מהשיר הזה ובכל זאת העובדה שהשיר תפס מלמדת שבעיני רבים זה נתפס כנכון או לפחות כאמיתי ברמה כזו או אחרת. אם זה היה נלעג הם לא היו שרים את השיר הזה. מדיניות חוץ של המשיח או מי שקרוב אליו נדמית לי הפוכה לגמרי. לא רברבנית וכוחנית, אלא ענוותנית וצנועה. זה לא הופך אותה לפצפיסטית למרות שהיה צד פצפיסטי אצל דוד אבל זה צובע אותה בצבע אחר עם דגשים אחרים. מבחינתה הכוח הרוחני יהיה לא פחות חזק מהכוח הגשמי, ושוב, לא במובן הפייסני שהיום חושבים עליו. אולי זו פנטזיה אבל זו פנטזיה שצריך לחשוב עליה.
      ג. זו שאלה טובה. את השאלה הזו ניתן להציג כבעיה מעגלית. היהודים רואים את עצמם כמיוחדים. הגויים מקבלים את ההנחה הזו ולכן שונאים את ישראל. השנאה של הגויים מאששת את ההנחה של היהודים שהם מיוחדים וחוזר חלילה. אין לי תשובה טובה לכך ולאחרונה אני מתלבט בעניין לא מעט. מצד שני, קשה להתנכר לעובדות (אם תרצי זו שוב בחירה לחיות בעולם ריאלי). אני יכול רק להגיד שכנראה הריחוק הגיאוגרפי בכל זאת עשה את שלו ומנע מהגישות השונות לאתגר זו את זו. דרך אגב זה נכון גם ביחס לפילוסופיה היוונית מערבית שאולי ההודים היו קצת חשופים אליה אבל הייתה לגמרי לא מוכרת בסין. המפגש בין היהודים למחשבה היוונית התנהל למעשה רק עם הכיבוש הערבי של המזרח התיכון והזעזוע ששני הצדים חטפו היה לא קטן. היהודים לא ציפו לגישה חזקה כל כך כמו הפילוסופיה היוונית והניסיון להתמודד איתה שינה לא מעט צדדים בעולם היהודי; כמו שלא מעט צדדים השתנו בפילוסופיה ואין כאן המקום להאריך. אם נחזור לנצרות והאסלאם ניתן לראות בהם סוג של מעטפת שאפשר ליהודים להעביר את הגלות בלי זעזוע ניכר מהסוג שהם חוו במפגש עם הפילוספיה ומהסוג שהם מתחילים לחוות היום מול תרבויות המזרחית. מרבית ההנחות היו משותפות ואת השוני תמיד אפשר היה ליחס לתרבות האלילית הקודמת. כיום מצד אחד המעטפת נפרמת. מנגד העם היהודי יוצא מהגולה וחוזר לארץ ישראל.

      אהבתי

  3. שי שפירא שאל:
    " כרגע רוב האליטה החילונית הישראלית רואה את עצמה כחלק מהעולם המערבי ומחוברת אליו חזק. האם לדעתך המגמה הזאת קיימת גם אצל חלקים "יהודיים" יותר באוכלוסייה? ומנגד, האם יש לדעתך בעולם התורני איזושהי דעה מיוחדת, חיובית או שלילית, על עולם המזרח, על הדתות והתרבויות של הודו, סין, והעולם הבודהיסטי (ואולי גם, כמו שציינת לגבי אפריקה, על החלקים הלא־מערביים של העולם הנוצרי), והאם זה יכול להשפיע על הגישה כלפי יחסי החוץ העתידיים של ישראל?"
    ______

    התשובה שלי:
    יחסי ישראל עם רובן המכריע של מדינות אירופה (שהיו מעורבות במפעל הכלל אירופי המשותף הראשון של רציחת היהודים), כמו גם יחסי ישראל עם המדינות המוסלמיות (בהן חיו מיליוני יהודים לפני תחילת הגירוש ההמוני והטיהור אתני) – מועדים להיות אמביוולנטים. קשה עד בלתי אפשרי להתעלם מכל הזוועות שקרו, לשכוח ולסלוח.
    האליטות הישראליות אמנם מתאמצות להכחיש את המציאות, ומנסות להתייחס לאנטישמיות כנחלת העבר (שלא יחזור עוד לעולם) וקבוצות שוליים חריגות – אך המציאות נוטה לטפוח על פניהן.
    מצד שני, היסטוריה הארוכה המשותפת של הנוצרים והמוסלמים עם היהודים משמעה היכרות עמוקה והבנה הדדית, שותפות בחלק מהערכים ובחלק ניכר מהטעמים, ואפילו איזושהי חיבה נוסטלגית.

    אין שום משקעי עבר דומים ביחסנו עם סין ועם הודו. היחס כלפיהן אינו אמביוולנטי מראש, בלי כל קשר להתנהגותן כלפינו בהווה. הוא יכול להיות מושפע ישירות רק ממערכות האינטרסים ההדדים.
    מצד שני, העדר ההיכרות ארוכת הדורות – גם מוליד תחושת זרות וחוסר הבנה הדדית. אפילו של אי שותפות בערכים הבסיסיים.
    יותר מכך, סביר שהודו וסין יתייחסו כלפינו כפונקציה של גודלנו וחשיבותנו עבורן. מכאן כדי שוליים ופעוטי חשיבות בהשוואה להמוני המדינות המוסלמיות.
    המדינות הנוצריות והמוסלמיות, מאידך, תמיד יקנו לנו חשיבות מרובה מדי (לרוב לשלילה אך לעיתים גם לחיוב).

    אהבתי

  4. פשוט היא שלעולם לא תהיה "מדינה" יהודית תורנית. (רק חכמי חלם יכולים להיות כאלה חלמאים ולחלום שזה אפשרי)
    ולכן באמת שקמה סוף סוף מדינה יהודית, היא קמה על ידי חילונים = יהודית לא תורנית.
    הלא תורניים = החילוניים הבינו לפחות שאם מדינה יהודית?! לפחות מדינה סוציאליסטית\רווחה, ככה אולי היהודי ירגיש שייך לאומה ולארץ.
    קמה להם דור בור ועם ארץ שבטבעי הוא גם לאומני משיחי, ואימץ לעצמו את דת הקפיטליזם שזה אומר לעומק שאין ליהודי שום שייכות לארץ ולמשאביה (הרי רק אליל הכסף יכול להקנות לך משהו, ולא אלוהי ישראל מקנה לך משהו בארץ ירושתך. אז למה שלא ילך על פי חוקי דת הקפיטליזם ויקנה לו דיור במדינה קפיטליסטית יותר זולה למשל ברלין ועוד ועוד). הוא מתחיל לאט לאט להבין שגוזלים ממנו את צאצאיו הרווקים והרווקות להיות שכירי חרב בשביל משפחת תשובה שמחזיקה במשאב הטבעי הם גזלו מהיהודי. כלומר הקרבת הרווקים והרווקות בכפיה למולך למען דת הקפיטליזם, זאת פרדוקס שרק היהודי הלאומי עוד לא השכיל להבין.
    כלומר עוד יבוא היום שיבין את זה, ואז הלך הלאומניות\המשיחיזם והלך המדינה התורנית המדומיינת.

    לסיום:

    לפני שדנים אייך יראה מדינה תורנית, בואו קודם לדון האם דת הקפיטליזם יכול לגור יחד עם מדינה יהודית "חילונית".
    והתשובה כמובן שאין סיכוי. כי אין מה שמחבר את היהודי לארץ שדת הקפיטליזם שולטת בא. ולכן באמת מדינה חילונית עם דת קפיטליזם, תתרחק לאט לאט מכל דבר יהודי כפי שאנו רואים במציאות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s