גולדסטון של הונגריה, והאיחוד שכבר לא ממש מאוחד

האיחוד האירופי ממשיך להתקדם במהירות לקראת התמוטטות. הרעיון שנמשיך לעוד הרבה זמן לראות "איחוד" שכולל גם את בריסל, ברלין ופריז מצד אחד וגם את בודפשט וורשה מהצד השני הולך ונראה פחות ופחות סביר. המכה האחרונה הגיעה בדמות "דוח סרכנתיני", סוג של דוח גולדסטון נגד הונגריה, שמטרתו "לבדוק" את החשדות לסטייה של הונגריה תחת מפלגת פידס מ"הערכים הבסיסיים של האיחוד האירופי"; זאת כחלק מתהליך שסופו בהטלת סנקציות על המדינה כל עוד הממשלה לא תשנה את דרכה. על הדוח נדבר אולי בעתיד, בינתיים אני רוצה להתרכז במצב האיחוד האירופי. אפשר להסכים או לא להסכים עם הדוח, לאהוב או לא לאהוב את ממשלת הונגריה הנוכחית; מה שלא פחות מעניין כרגע, הוא השאלה איך בדיוק האיחוד עומד להמשיך להיות איחוד במצב הנוכחי. אז היום אני מביא כמה ציטוטים מהדיון בפרלמנט האירופי (בהשתתפות ראש־ממשלת הונגריה ויקטור אורבן) שבו הוצג הדוח. כמה מסקנות:

– הפרלמנט האירופי הופך לאט־לאט להיות אחד הגופים האנטי־אירופיים ביותר באירופה, למרבה האירוניה. זו הסיבה לכך שהרבה אירוסקפטיים, ובעיקר אורבן, נשמעים מאוד רגועים ואופטימיים, וחלקם (שוב, בעיקר אורבן) בכלל לא ממהרים לנטוש את האיחוד. הם מצפים בקוצר רוח לבחירות הקרובות, ב 2019, שלהערכתם (וזו הערכה די הגיונית) תהפוך את הפרלמנט להרבה יותר אנטי־איחוד. או ליתר דיוק אנטי־בריסל. מבחינתם התרחיש הטוב ביותר הוא לא בהכרח התפרקות האיחוד אלא השתלטות שלהם עליו דרך הקלפיות, וייתכן שהם באמת מסוגלים לזה.

– ציטוטים של חברי פרלמנט הונגריים לא הבאתי פה כי אני לא מבין (עדיין) הונגרית ולא אוהב להביא תרגומים של תרגומים, אבל מעניין לראות שהאופוזיציה ההונגרית, כמו זו הבריטית, הפולנית, ובמדינות אחרות (מי לדוגמה? נשאיר את זה כתרגיל לקוראים), מתייצבת באופן מובהק נגד המדינה שלה, ומשתוקקת לסנקציות בינלאומיות שיפילו את הממשלה שהם לא מצליחים להפיל בבחירות דמוקרטיות. אני מאוד בספק אם זה יעזור לביצועיהם בבחירות הבאות.

– האם אני בכוונה מביא ציטוטים לוחמניים במיוחד? במידה מסוימת כן, כי הרשומה הזאת עוסקת בשבר שנפער באיחוד האירופי, אבל חשוב לציין שזו מטלה קלה במיוחד. כמעט בלתי אפשרי למצוא דובר בדיון הזה שלא תוקף בכל רוחו את הצד השני.

הנה הציטוטים:

"האם כל המדינות החברות באיחוד מקיימות את ההתחייבויות [לערכים הבסיסיים של האיחוד]? אני חוששת שלא. ממשלת הונגריה השתיקה למעשה את התקשורת החופשית. היא השתלטה על האקדמיה, והדורות הבאים לא ילמדו להעריך מחשבה עצמאית. היא החליפה שופטים באחרים שקרובים יותר לממשל. היא קובעת בחוק לאילו כנסיות מותר לפעול ולאילו לא. היא ממררת את חייהם של ארגונים חוץ־ממשלתיים […] האם תרשו לממשלה להפר את הערכים שעליהם בנוי האיחוד ללא השלכות, או שתבהירו שערכי האיחוד הם יותר מסתם מילים על חתיכת נייר?" (יוּדִיתּ סַרְכֶנְתִּינִי ממפלגת השמאל הירוק בהולנד, מחברת הדוח)

"עוד פרק בהתקפה על ממשלות שנבחרו בבחירות דמוקרטיות. […] אתם אומרים שזו לא התקפה על החברה ההונגרית, אלא על הממשלה ההונגרית. טוב, מישהו בחר בממשלה הזאת, וזה לא היה שלגייה ושבעת הגמדים. אם אתם לא מרוצים מזה, פשוט בטלו את הבחירות ומנו מישהו מבחוץ בתור מושל הונגריה. נראה לי שמר תימרמנס ישמח מאוד לקבל מינוי כזה. ואחרי זה, עשו את אותו הדבר עם פולין. ככה תיפטרנה כל הבעיות.
[…]
הצד החיובי של זה הוא העובדה שהקרקס הזה הוא בומרנג. במדינה שלי, אחרי כל קרקס – אני לא יכול לקרוא לזה "דיון" – של הלקאת פולין בפרלמנט האירופי, התמיכה בממשלה שלי עולה משמעותית. אז אני חושד שאותו הדבר יקרה בהונגריה. אז, ראש־הממשלה אורבן, ייתכן מאוד שמחברי הדוח הם תומכים לא־מודעים או אולי סודיים שלך." (רִישַׁרְדּ אַנְתּוֹנִי לֶגּוּתְּכּוֹ, מפלגת החוק והצדק בפולין)

"אני לא אלך רחוק כמו ג'ון מקיין המנוח, שעל במת הסנאט האמריקאי קרא למר אורבן "נאו־פשיסט ושותף של פוטין" […], בואו נדבר בכנות, האמת היא שבנסיבות האלה, הונגריה לא הייתה יכולה להצטרף לאיחוד האירופי כיום […]
אתה לא הונגריה, אתה ממשלת הונגריה ומנהיג מפלגה, הונגריה היא הרבה יותר והרבה יותר נצחית ממך […]
מה שאנו חווים כיום הוא מלחמה קיומית על הישרדות הפרויקט האירופי. אם מר אורבן מצדד פומבית בסלביני, מדברים בפומבי על הפרעה לפרויקט האירופי, אנחנו חייבים לוודא שזה לא יקרה בשנים הקרובות. […]" (גי ורהופשטט הבלגי מהמפלגה הליברלית האירופאית, מאדריכלי האיחוד האירופי)

"כן, בהונגריה ישנה התדרדרות בזכויות בתחום החוק, התקשורת, החינוך, המקלט המדיני, הארגונים החוץ־ממשלתיים. אבל בכלכלה, שם שולט ליברליזם ללא מעצורים, אפילו הכספים האירופאיים הופכים לרווחים למקורבים. אתה נאו־ליברל אותוריטרי. את החופש והדמוקרטיה אתה דורס, ואין פלא שאתה מחפש ברית עם מר סלביני […]" (מָארִי־כְּרִיסְטִין וֶרְזִ'יאָה, החזית השמאלית מצרפת)

"אני רוצה להגיד למר אורבן: תודה לאל שאתה כאן. תודה לאל שיש לפחות מנהיג אירופאי אחד שמוכן להגן על עקרונותיו, מדינתו, תרבותו ועמו. מול בריונות קיצונית כזאת, "תודה לאל שאתה כאן" זה כל מה שאני יכול להגיד […]
הם רוצים לקחת ממך את זכות ההצבעה, לקחת ממך את התקציבים האירופאים, הכול בגלל שהעזת לעמוד מול ג'ורג' סורוס, האדם ששפך 15 מיליארד דולר ברחבי העולם כדי לשבור את מדינות הלאום ואת הדמוקרטיה המסורתית […]
מר אורבן, אתה אומר כל הזמן שאתה רוצה להישאר חבר באיחוד האירופי, אבל לא רק המדינה שלך סופגת עלבונות היום, גם אתה. הגיע הזמן להיות הגיוני. בוא והצטרף למועדון הברקסיט, זה ימצא חן בעיניך." (נייג'ל פרג', מפלגת העצמאות הבריטית. מוזמנים לראות את הקטע הזה גם בוידאו, משעשע לראות את אורבן שובר את ההבעה הקשוחה ומחייך למשמע ההערה האחרונה)

"המצביעים שלי שואלים אותי למה אנחנו צריכים לכבד את החוק כשממשלת הונגריה לא צריכה. למה אנחנו נותנים למר אורבן 87 מיליון אירו בחודש כדי להרוס את האיחוד האירופי? […]"(סוֹפִיָה אִין תְּ'פֶלְד, מפלגת דמוקרטים66 מהולנד)

"אני אחד מארבעת חברי הפרלמנט האירופי בני המיעוט הצועני, ואני רוצה ברשותכם להזכיר שלִיבִיָה יָרוֹכָּה, אחת מחברי הפרלמנט מטעם פידס, גם היא אחת מארבעת בני המיעוט הצועני […] עם כל הדיבור על אנטי־צועניות, למר אורבן יש נציגה צוענית בפרלמנט שמשמשת סגנית־נשיא הפרלמנט." (ג'יימס קארבר, עצמאי, לשעבר ממפלגת העצמאות הבריטית)

"ראש הממשלה אורבן! אל תדאג. מיליונים רבים בארצי, גרמניה, עומדים לצידך ולצד מדיניותך להגנה על ערכים שמרניים וליברליים אירופאים […]" (יורְגּ מוֹיְתֶּן, מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה)

"אתה, אורבן היקר, אתה גיבור בפרלמנט הזה, גיבור של מי שנלחמים למען החופש והריבונות של עמיהם, נגד האיחוד הסובייטי האירופי.

העם ההונגרי נמצא תחת מתקפה של אירופה הזאת, השפחה של הלוביסטים, של הבנקים, ושל כספי סורוס. לכן בריסל תוקפת היום את אורבן בהונגריה, ומחר תתקוף את איטליה ואת מנהיגנו מתיאו סלביני, שבאומץ רב חוסם את ההגירה הבלתי־חוקית […]" (מַרַה בִּיצוֹתּוֹ, ממפלגת הליגה האיטלקית)

"יש בעיות בהונגריה בסוגיות כמו שחיתות, יחס למיעוטים, וכדומה. הרבה מהבעיות האלה הן ירושה מהעבר, ובכל מקרה אינן ייחודיות להונגריה. אלה אינן הסיבות שבגללן הונגריה הפכה למטרה העיקרית של הועדה והפרלמנט.

החטא האמיתי של ממשלת הונגריה הוא שהיא רוצה להגן על מדינתה מההגירה המזיקה מהעולם השלישי. הממשלה ההונגרית ורוב העם ההונגרי לא רוצים לחזור על השגיאות הקטסטרופליות שעשינו אנחנו במערב אירופה. אני מאוד תומך ומזדהה עם העמדה הזאת. למרבה הצער, פתיחות להגירה ורב־תרבותיות הפכו להיות הערך האירופי בבית הזה. כמעט על כל דבר אחד אפשר לסלוח, אבל לא על ביקורת נגד הערך הזה. זו הסיבה לדיון הזה." (יוּסִּי הַלַה־אָהוֹ, מנהיג מפלגת הפינים)

"אי אפשר להיות באמצע – או שאתם עם אורבן, תומכים במתקפות החוזרות והנשנות שלו על שלטון החוק, ביודעכם שמה שקורה היום בהונגריה יכול לקרות מחר בכל מדינה אחרת, או שאתם נגד, ובולמים את ההפרות החמורות שאחראית להן הממשלה שלו […]" (סֶסִיל כַּשֶׁתּוּ כְּיֶנְגֶּה, המפלגה הדמוקרטית מאיטליה)

"נמאס לי לראות חמישה מיליארד אירו הולכים כל שנה כדי להעשיר אותך ואת המקורבים לך, ושום דבר לאחרים, לכלכלה ההונגרית – שכנראה שמחה מכך ש 700,000 אנשים עזבו בעשר השנים האחרונות כי אחרת הם היו נשארים מובטלים בתוך המדינה. הסיבה היחידה שהאבטלה היא כמו שהיא כיום, היא לא ביצועים טובים של הממשלה אלא העובדה שאנשים הצביעו ברגליים. […]
אני שם לב לדבר אחד, וזה שאתה מתנהג כיום כמו מנהיג כת, עוד יותר מאשר בעבר. הכול סובב סביב הדת, המשפחה מהסוג הנכון, האומה, ושום דבר אחר לא חשוב […]" (פרנק אנגל, המפלגה הנוצרית־חברתית מלוכסמבורג)

ולסיום, אורבן עצמו (עם כתוביות באנגלית):

מחשבה אחת על “גולדסטון של הונגריה, והאיחוד שכבר לא ממש מאוחד

  1. אוף טופיק, המתקשר לכמה נושאים בהם דן בלוג זה.

    קטע מהטור השבועי של אמנון לורד בישראל היום:
    ________________

    "אינטלקטואל עם אמינות: ההיסטוריון הגדול וולטר לקויר, שהלך לעולמו השבוע, זרח גם בלי האקדמיה, ניבא את כל ההתרחשויות שאחרי הקומוניזם, ומעולם לא פסק לאהוב את ישראל

    וולטר לקויר, ההיסטוריון הגדול שנפטר ביום ראשון ערב החג בביתו בוושינגטון, מצטרף לעוד שני ענקים של חקר ההידןסטוריה שהסתלקו השנה. אלה הם ברנרד לואיס וריצ'רד פייפס. שלושתם היו יהודים. שלושתם תומכי ישראל בלתי מעורערים ולא מתנדנדים.
    לקויר נבדל מלואיס ופייפס ברקע הישראלי שלו. הוא עלה ארצה בגיל 17, בשנת 1938, ערב ליל הבדולח, יליד העיר ברסלאו הפולנית־גרמנית. הוא חי כמה שנים בקיבוץ הזורע ואחר כך בתקופת מלחמת העצמאות הפך לכתב של עיתון "על המשמר". בהמשך שימש כתב חוץ של העיתון עד סוף שנות ה־60. לקויר עזב את ישראל בשנות ה־50, אך המשיך להחזיק דירה צנועה בבית דירות במושבה הגרמנית בירושלים. הקרדיט שלו בעיתון היה בשמו העברי – זאב.
    לקויר בולט בכך שהגיע למעמדו הרם למרות שמעולם לא החזיק בתואר אקדמי. מיוחסת לו האמירה כי אם אתה כותב ספר אחד, אתה נחשב למלומד ראוי. אם כתבת שניים, אתה גאון. כתבת שלושה ספרים אתה שרלטן. הוא כמובן היה יצירתי עד ימיו האחרונים, וספרו האחרון התפרסם לפני שלוש שנים. כנראה העובדה שלא עשה דוקטורט וכמובן גם לא פוסט־דוקטורט אפשרה לו להימלט מהמסלול המחותחת של הפרסומים האקדמיים, ולהתרכז במחקר ובכתיבת ס

    הוא היה מסוג האנשים שאתה רק יכול לשמוח שיצא לך להיפגש איתם באופן אישי, אפילו אם רק פעם אחת. הרושם שהשאיר הוא של סמכות שקטה ותחושה שמה שאתה מקבל ממנו אמין לחלוטין. אך ידע גם לעקוף שאלות רגישות בצורה אלגנטית, שלא לומר דיפלומטית. כששאלתיו אם זה נכון שמלומד ישראלי ידוע שירת בתקופת לימודיו באוניברסיטה בש.ב, אמר וולטר: "כולם היו אז בש.ב". נדמה לי שהוסיף שגם הוא הסתובב בתחילת שנות ה־50 בירושלים עם אקדח.
    ספרו הראשון היה על "הקומוניזם במזרח התיכון". במשך השנים יצר לעצמו שני בסיסים למעמדו: מנהל ספריית וינר בלונדון וראש המכון ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון. עד היום ספרו על "ההיסטוריה של הציונות" (1972) נחשב לטוב ביותר בתחום.
    בסוף שנות ה־70 פרסם את "ההיסטוריה של הטרור". לקויר ניפץ את המיתוס המקובל גם היום, בייחוד בישראל, כי מקורו של הטרור בעוני.
    לאחר מלחמת יום הכיפורים פרסם מאמר גדול בכתב העת "קומנטארי" (יחד עם אדוארד לוטוואק) על יחסי ישראל־ארה"ב בעקבות המלחמה, ויצר את הנרטיב האנטי־קיסינג'רי של התקופה.

    במשך עשרות שנים נחשב לקויר בין שני או שלושת המומחים הגדולים לבריה"מ ולאירופה. הוא צפה בשנות ה־90 שברוסיה הפוסט־קומוניסטית יעלה משטר לאומני עם נטיות דיקטטוריות, כמו זה שפיתח ולדימיר פוטין. המומחיות שלו בעשור האחרון היתה לצפות את שקיעתה ומותה של אירופה.
    הוא כתב ב־2007 את "ימיה האחרונים של אירופה: הספד ליבשת ישנה". ידיד שטען בפניו בעת פרוץ מלחמות הבלקן באמצע שנות ה־90 כי זו תחילתה של מלחמת עולם חדשה – נענה על ידי לקויר כי המלחמה לא תתפשט כיוון שמדינות שבהן אין יותר משני ילדים במשפחה לא יוצאות למלחמות.

    בראיון ל"דר שפיגל" ב־2013 אמר כי "זה בהחלט מפחיד לראות את חוסר האונים של האירופאים אל מול הסערות המתקרבות. אחרי שהיתה מרכז העניינים המדיני, היבשת הישנה מסתכנת עכשיו בכך שתהפוך לכלי משחק". קשה להאמין שהוא אמר זאת בצער. זה היה כשנתיים לפני גל פיגועי דאעש ופלישת המסתננים המוסלמים למערב אירופה.
    אחד הספרים המיוחדים שלו הוא "הסוד הנורא" (1980), שבו ניסה להגיע לחקר האמת לגבי מתי נודע לעולם על אושוויץ, או על ההשמדה ההמונית; הוא בדק את המידע גם לגבי הנהגת היישוב בארץ ישראל.

    עם לכתם של לואיס, פייפס ולקויר, אנחנו נידונים ללחך קש במתבן של היסטוריונים "חדשים", מקומיים בעיקר

    ________________

    איני משוכנעת שהטענה שמדינות שבהן אין יותר משני ילדים למשפחה לא יוצאות למלחמות – תשאר תקפה גם כשהלחימה תנוהל יותר ויותר מטווח רחוק. בלי צורך בהנחת מגפים על הקרקע (כשמטוסי קרב, לדוג', יוחלפו במלטים וכד').
    הוא גם התעלם מהמצב השכיח בו המדינה לא יוזמת מלחמה, אלא הצד השני.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s