הבחירות בברזיל, והסיכוי לעליית אוהבי ישראל

הגיע יום הבחירות – לברזיל אומנם לא צפוי להיות נשיא חדש היום, עם יותר מעשרה מועמדים אפשר להניח די בביטחון שנצטרך לחכות לסיבוב השני בעוד שלושה שבועות, אבל עדיין מעניין מאוד מה יהיו התוצאות. ולא רק בחירות לנשיאות, גם הפרלמנט הלאומי והפרלמנטים המדיניים יעמדו לבחירות, ויהיה מעניין לראות איך זה ייגמר. אבל כדי לא להיכנס למורכבות האינסופית של הפוליטיקה הברזילאית עם אינספור המפלגות שלה, נתמקד בבחירות לנשיאות שעומדות להיות דרמטיות במיוחד.

הסקרים כרגע די ברורים – אלא אם תהיינה הפתעות ענקיות, הסיבוב הראשון עומד להיגמר עם זָ'אִיר בּוֹלְסוֹנָרוּ במקום הראשון ופֶרְנַנְדּוֹ הָדָּאדּ במקום השני, וההתמודדות האמיתית תהיה הסיבוב השני שבו שניהם כרגע צמודים לחלוטין על־פי הסקרים. וזה עומד להיות דרמטי, כי הם מייצגים שני קטבים הפוכים לחלוטין מכל בחינה, ואולי במיוחד בסוגיית היחס לישראל, שבה תהיה פה בחירה בין מהפיכה מוחלטת ועליית מי שעשוי להיות המנהיג הפרו־ישראלי ביותר בעולם, לבין המשך המצב הקיים והלא־מוצלח.

על ז'איר בולסונרו כבר דיברתי בעבר, אבל אני רוצה להדגיש עוד יותר עד כמה הסיפור רלוונטי לישראל. קודם כל, בולסונרו הוא מועמד האבנגליסטים, וכמו שאתם מכירים מארצות־הברית, זה אומר פרו־ישראליות מובהקת. מההטבלה שלו בנהר הירדן, דרך אינספור ציטוטי "מברך ישראל יבורך, מקלל ישראל יקולל" (מבוסס על בראשית י"ב ג', "אֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר". הבולסונרואים ותומכיהם מצטטים את זה בכל הזדמנות), ועד סרטונים הזויים כמו זה ("מה אומר התנ"ך על בולסונרו והדאד?"[1]). אבל זה ממשיך הרבה מעבר לדת. הוא מעריץ את הטכנולוגיה הישראלית ורואה בה ישועה אפשרית לבעיות המים בצפון־מזרח ברזיל, הוא מברך את טראמפ על העברת השגרירות לירושלים ומצפה בקוצר רוח לעשות את אותו הדבר לשגרירות ברזיל. בנו אדוארדו מרעיף שבחים על ישראל עוד יותר ממנו, וז'איר גאה בו על זה עד כדי דמעות בעיניים תוך כדי ישיבת פרלמנט שבה אדוארדו משבח את ישראל. הנה אדוארדו מגן על ישראל בישיבת פרלמנט בהשתתפות משלחת פלסטינית, שצועקת עליו בתגובה. פה בגירסה עם כתוביות באנגלית (וגם הרבה דרמה עם מוזיקת רקע וסרטונים קשורים מוטמעים בפנים):

ומנגד, מיהו פרננדו הדאד? פה מגיעים לאחד הדברים המוזרים בבחירות האלה – הדאד הוא ממלא מקום. האירוע החשוב בפוליטיקה הברזילאית של הזמן האחרון הוא חקירת השחיתות הענקית שבמסגרתה נתפסו פוליטיקאים רבים, כולל הנשיא האהוב לוּאִיס אִינַסְיוֹ "לוּלָה" דָּה־סִילְבָה, שנשפט ונכנס לכלא בהאשמות שחיתות. מפלגתו, מפלגת הפועלים, לא נותנת לעובדה הזאת להפריע לה, ותכננה להעמיד אותו בכל מקרה בתור מועמדם לנשיאות. כשועדת הבחירות פסלה את הרעיון הזה, התחילו את הקמפיין שלהם בסיסמה "הדאד הוא לולה, לולה הוא הדאד". ובצדק – סקרים מראים שלו היה לולה מתמודד על הנשיאות, הוא היה צפוי לנצח בקלות. זה אומר שניצחון של הדאד יהיה כנראה המשך עסקים כרגיל עבור ברזיל, כמו בימי לולה וממשיכתו דילמה רוסף – שלטון סוציאליסטי מתון (מתון במונחים דרום־אמריקאים – אחרים אולי לא יראו בו מתון במיוחד), מחובר לשמאל העולמי וכמובן אנטי־ישראלי. זו תהיה הבחירה שיצטרכו לקבל הברזילאים.

להמחשה נוספת, הנה סרטוני תעמולת הבחירות שלהם. בתעמולת הבחירות של הדאד, שאגב לפחות לי נראית פחות כמו עידוד להצבעה ויותר כמו דיסטופיה מד"בית מפחידה, רואים הרבה פחות את הדאד והרבה יותר את לולה; אצל בולסונרו, בינתיים, הכול חייכני וצבעוני ומסכמים בסיסמה הקבועה: "ברזיל מעל הכול, אלוהים מעל כולם".

סביר להניח שבכל אמריקה הלטינית עומדים לעקוב בדריכות. יש ביבשת היסטוריה ארוכה של חלוקה בין מדינות ימניות ומדינות שמאליות; ניצחון לבולסונרו יהיה ניצחון ענק לימין הלטיני אחרי תקופה של שלטון שמאלי ביבשת, וייצור ציר חזק של ברזיל, ארגנטינה, קולומביה צ'ילה ופרגואי, ניצחון של הדאד יסמן את המשך המצב הנוכחי. ובהקשר הזה, אחת הסוגיות החשובות ביותר היא ונצואלה. מפלגת הפועלים ושלטון המרכז־שמאל נזהר מלהזדהות יותר מדי עם שלטון מדורו בונצואלה, אבל הם גם לא מתנגדים לו יותר מדי. עליית ממשלת ימין בשכנה הגדולה והחשובה של ונצואלה (בנוסף לזה שכבר קיים בקולומביה) יכול להיות מכה קשה לשלטון מדורו ואולי לקרב עוד יותר את קיצו, שממילא לא נראה רחוק. בתעמולת הימין הברזילאי, בכל מקרה, ונצואלה מככבת, והם עושים את כל המאמצים להזכיר למצביעים את המצב הקשה שהביא שם השלטון הסוציאליסטי ולהזהיר שהצבעה לשמאל הברזילאי תביא סכנות דומות.

נעדכן כשיהיו דברים מעניינים.

בינתיים, בשוליים, כמה דברים אחרים שנראה בבחירות האלה:

קודם כל, מי שבגיל המתאים וזוכר את הימים שבהם רומאריו היה השם הגדול ביותר בכדורגל הברזילאי ואולי בעולם, אולי ישמח לשמוע שאחרי מספר שנים כחבר פרלמנט במדינת ריו דה־ז'ניירו, רומאריו מתמודד לתפקיד מושל המדינה. מהסקרים שראיתי, יש לו סיכוי לא רע להגיע לסיבוב השני, ואם יגיע, יש לו סיכוי לא רע לנצח. נראה לי שלא מעט ישראלים ישמחו לשמוע על המושל רומאריו.

וחוץ מכדורגלנים, מעניינת גם עלייתם של פוליטיקאי היוטיוב. לא מעט כוכבי יוטיוב צומחים לאחרונה בעולם דובר האנגלית עם ערוצים מלאים בדיבורים על פוליטיקה, ובפרט שמרנים וליברלים (במובן הקלאסי) – הרבה קוראים ישראלים בטח שמעו על ג'ורדן פטרסון או דייב רובין, קצת פחות אולי שמעו על פול ג'וזף ווטסון או קרל "סרגון האכדי" בנג'מין. אבל הברזילאים, מסתבר, מקדימים את דוברי האנגלית, ועשויים להכניס כוכבי יוטיוב ראשונים לפרלמנט – שניים מהכוכבים המפורסמים של הסצינה הליברלית, קִים קָתָּגִּירִי ואַרְתּוּר דוֹ־בָאל, מנסים לעשות את המעבר מיוטיוב לפרלמנט. קתגירי, הצעיר היפני־ברזילאי שמשמש בתור הפנים המוכרות של התנועה הליברלית הברזילאית, ינסה להיכנס לפרלמנט הברזילאי מטעם מדינת סאו־פאולו, ודו־באל ינסה להיבחר לפרלמנט המקומי של מדינת סאו־פאולו. לשניהם יש סרטוני הגנה על ישראל בארכיוניהם, למקרה שתהיתם. יהיה משעשע.

[1] למקרה שתהיתם, מספרים על כך שלשניהם יש שמות עבריים עתיקים, ומצטטים את הסיפור על הדד מלך ארם שהיה אויב לישראל (כמובן, מקור שמו של פרננדו הדאד הוא חדד, ממוצא לבנוני־נוצרי כמו ברזילאים רבים), ומהצד השני על יאיר הגלעדי השופט. מכאן שהדאד זה רע, ז'איר זה טוב. השתכנעתם?

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “הבחירות בברזיל, והסיכוי לעליית אוהבי ישראל

  1. שתי תגובות שפורסמו באתר הפייסבוק של גיא בכור – גי' פלאנט לגבי הבחירות בברזיל.

    איני מכירה מספיק את ברזיל, אך נדמה לי שלא רצוי להתעלם מהאזהרה לגבי אופטימיות יתר. אני משערת שמדינות המפורסמות בשל רמת השחיתות הגבוהה שלהן הן גם המדינות שלא ירתעו מביצוע זיופים אדירים של תוצאות בחירות.
    מה שמזכיר לי תמיד את אמרתו של סטלין (מזכרון מפוקפק) שבכלל לא חשוב מה רוצים המצביעים. חשוב רק מה שרוצים אלו שסופרים את קולות המצביעים.

    " …
    Daniel Aharoni
    Daniel Aharoni אותו אחד שאמר שמעדיף שבנו ימות בתאונה מאשר שיהיה הומוסקסואל? אותו אחד שהיה רוצה להחזיר את ימי הדיקטטורה הצבאית שהעלימה ועינתה מתנגדיה? אינטרסים ישראליים והכל, אבל עצוב לראות אילו דמויות רדיקליות נבחרות להנהיג מדינות בשנות האלפיים 'המתקדמות'
    נהל/י
    3 ימים · נערך
    13 תשובות

    Moti Marom
    Moti Marom גיא, אני ממליץ לא להיות אופטימיים מדי לגבי הסבב השני. כבר בבחירות הקודמות, ולא כאן המקום לפרט, כשנבחרה דילמה רוסף התעוררו חששות כבדים להטיית מניין הקולות לטובתה, הן דרך שיבוש הקלפיות האלקטרוניות עצמן והן בספירת קולות חשאית (??!) בבית דין האלקטורלי העליון (TSE), שעליו אמונים שופטים המקורבים למפלגת הפועלים (PT) המושחתת. וגם כעת, עלו חשדות לשיבוש מושכל של הקלפיות האלקטרוניות אתמול בסבב הראשון, תוך הטייתן לטובת פרננדו חדאד ממפלגת הפועלים. החשש כעת הוא שבסבב השני ינסו לבשל מצב עניינים ורוח ציבורית של מאבק צמוד בין בולסונרו לבין חדאד, אשר יקבל את קולותיו של סירו גומס שהוצב כעת במקום השלישי. החשש הוא, שבמידה ואכן נכון החשש לשיבוש, העומדים מאחורי זה ינסו להביא את בולסונרו וחדאד למאבק צמוד בטווח אחוזי השגיאה של הסקרים ויציגו עם גמר מניין הקולות בספירה חשאית — ואני מדגיש את המילה *חשאית* — מצג של הובלה על ידי חדאד באחוז או שניים. רוב התקשורת בברזיל עושה הכל, ממש הכל, כדי למנוע את בחירת בולסונרו, כי אז יבואו לסופם ערוצי מימון חסות שופעים ונדיבים. ולראיה – בכל הסקרים אחוזי ההצבעה לבולסונרו נעו בין 25% ל-33%, שכפי שראינו, אינם משקפים כלל את התוצאות, ודאי את הלך הרוח ברחובות, שבבירור נוטה לטובת בולסונרו. לדעתי, הוא היה צריך לקבל בין 52% ל-60% מהקולות. אציין כי הקלפיות הן מתוצרת חברה ונצואלית (כן, כן) בשם SMARTMATIC (קרא על הפלא הטכנולוגי הזה, שכנראה סייע גם לצ'אווס ומדורו להשתלט על ונצואלה. … "

    אהבתי

    • אני חושב שאני לא נוטה להיסחף לאופטימיות יתר (נטייה ידועה של גיא בכור), כמו שאמרתי עוד מוקדם לחגוג. אבל כן הייתי מגיב לשני המגיבים הנ"ל:

      קודם כל, אין ספק שלבולסונרו יש עבר בעייתי וגם בהווה הוא רחוק מלהיות מושלם, אבל אני לא אוהב את הנטייה הרווחת לחפש התבטאויות של מישהו מלפני עשרים שנה ולהציג אותן כאילו הן המדיניות הרשמית שלו. יכול להיות שברמה האישית הוא לא מכבד הומוסקסואלים במידה שהייתי רוצה, אבל הוא הצהיר במפורש שהוא מתנגד לפגיעה בחופש שלהם ורואה בעצמו נשיא טוב גם בשבילם. כמו שציינתי ברשומה הקודמת עליו, יש גורמים בקהילה הלהט"בית שכן תומכים בו. גם לגבי הדיקטטורה הצבאית, הוא הביע כלפיה יחס חיובי יותר ממה שהייתי רוצה, אבל זה לא אומר שהוא מתכוון להעלים ולענות את מתנגדיו, בדיוק כמו שכשיריביו מדברים לחיוב על הדיקטטורות הקומוניסטיות בקובה או ונצואלה זה לא אומר שהן מתכוונות להעלים ולענות את מתנגדיהן. אני לא מומחה לתולדות ברזיל, אבל יהיה לדעתי קצת פשטני מדי להגיד שהדיקטטורה הייתה הרוע המוחלט, לכן כל מי שאומר עליה מילה טובה הוא מיד פסול.

      לגבי זיופים – אין ספק שזה לא בלתי אפשרי; בכל מערכת בחירות במדינה פחות מפותחת, או גדולה במיוחד, או בעלת קיטוב גדול במיוחד, יקרו דברים כאלה. אפילו בשבדיה עלו טענות כאלה. כבר יצא לי לשמוע דיבורים על הטיות נגד בולסונרו ואני מקווה שהן תיחקרנה היטב. מצד שני, צריך גם לזכור שזה לא כזה קל. מערכת בחירות היא מנגנון עצום שכולל המוני אנשים עם המוני אינטרסים בשטחים ענקיים. מפלגת הפועלים היא כרגע מפלגת השלטון, אבל לא מדובר באיזושהי מערכת חד־מפלגתית מהעולם השלישי (כמו שהייתה מלזיה עד לאחרונה, ועדיין מפלגת השלטון לא הצליחה לזייף מספיק את הבחירות כדי למנוע מפלה). בברזיל יש המוני מפלגות, גם שלטון מפלגת הפועלים מורכב מקואליציה גדולה, לאופוזיציה יש מוקדי כוח רציניים שלא כל־כך פשוט לדכא, וכבר ראינו את תוצאות הבחירות לפרלמנט שלא היו חיוביות במיוחד למפלגת הפועלים. אז נחכה ונראה.

      אהבתי

  2. קצת עדכונים: כולם כנראה כבר קראו על התוצאות בבחירות לנשיאות – בולסונרו הפתיע וכמעט ניצח כבר בסיבוב הראשון; כנראה בעיקר על חשבון מרינה סילבה, שבסקרים הייתה מהמועמדים המשניים הבולטים ובבחירות נמחקה כמעט לגמרי. בכל מקרה, עם "כמעט" לא מקבלים תפקיד, ונצטרך לחכות לסיבוב השני.

    לגבי הפרלמנט קצת קשה יותר לנסח סיכום פשוט, כי המדינה כל־כך מורכבת ומלאה בכל־כך הרבה מפלגות. אבל בהחלט מסתמנת התחזקות משמעותית לימין הברזילאי, כולל עליה משמעותית של מפלגתו של בולסונרו עצמו, המפלגה החברתית־ליברלית. כשיגיע הזמן להקמת ממשלה נוכל להתחיל לראות אילו קואליציות תיווצרנה ואיך הם יוכלו לתרגם את ההצלחה הזאת להשפעה פוליטית. בין הנבחרים הבולטים שם אפשר לציין את הבולסונרואים הצעירים עצמם – אדוארדו בולסונרו נבחר לפרלמנט הלאומי עם מספר הקולות הגדול ביותר בהיסטוריה (עובדה שהרבה תומכים אוהבים לציין; אני לא מומחה לפוליטיקה ברזילאית, אבל אני חושד שמכיוון שהוא נבחר מטעם מדינת סאו פאולו בעלת האוכלוסיה הגדולה ביותר בברזיל, ומכיוון שאוכלוסיית ברזיל עדיין עולה, סביר להניח שבכל מערכת בחירות המועמד המוביל מסאו פאולו יהיה בעל הכי הרבה קולות בהיסטוריה), ופלאביו בולסונרו נבחר כסנאטור מטעם מדינת ריו דה ז'ניירו.

    מבט על מפת ההצבעה מראה חלוקה גיאוגרפית מובהקת – בולסונרו חזק בדרום ובדרום־מזרח, האזורים המאוכלסים והחזקים כלכלית של המדינה. בפרט, במדינות סאו פאולו וריו דה ז'ניירו המפלגה שלו זכתה בהצלחות הגדולות ביותר. בינתיים, הצפון־מזרח מסתמן כמעוז השמאל, ומדינה אחת (מַרַנְיָאוֹ) אפילו מתהדרת בתואר המפוקפק של המדינה היחידה שבה המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט המקומי היא המפלגה הקומוניסטית, שמצטרפת למושל הקומוניסטי של המדינה.

    רומאריו הפתיע עם כישלון מהדהד במרוץ לתפקיד מושל ריו, והמדינה תלך לסיבוב שני בין שני מועמדים אחרים. ואחד הדברים המעניינים ביותר לטעמי בבחירות האלה – לא רק שארתור דו־באל וקים קתגירי שניהם נבחרו, הם נבחרו בתוצאות סוחפות לחלוטין. דו־באל נבחר לפרלמנט מדינת סאו־פאולו בתור המועמד השני הכי מצליח מבחינת מספר קולות (מתוך 94 נבחרים), עם יותר מפי שניים מהמקום השלישי. קתגירי הגיע למקום הרביעי במספר הקולות במרוץ לפרלמנט הלאומי מטעם מדינת סאו־פאולו. אם מישהו חשב שצפיות ביוטיוב לא מיתרגמות לקולות בקלפי, הנה התשובה. וקחו את זה בחשבון לקראת הבחירות הבאות בבריטניה.

    אהבתי

  3. א. ברור שאין בעולם אף מדינה נקייה לחלוטין מפשיעה, משחיתות ציבורית ומנסיונות לזייף תוצאות בחירות. אבל אני חושדת במתאם גבוה בין דרוג מדד השחיתות הציבורית של כל מדינה לבין שכיחות זיופי בחירות וחומרתם. למרות שמעולם לא יצא לי להיתקל באף מחקר שניסה לבדוק האם קיים קשר מתאמי שכזה.

    מדינות דרום אמריקה / הקולוניות הספרדיות הפורטוגליות לשעבר – מפורסמות ברמת השחיתות הגבוהה שלהן. ולשחיתות הברזילאית חלק משמעותי בפרסום זה.
    מכאן, אני מניחה שרמת זיופי הבחירות בברזיל עתידה להיות גבוהה משמעותית מרמת זיופי הבחירות במדינות סקנדינביה (המפורסמות בעולם ברמת השחיתות הציבורית הנמוכה שלהן).

    ב. יואב קרני מגלובס מקונן מרה על הבחירה הצפויה (להערכתו) בתואם טראמפ / סילבה מהפיליפינים ומנהיגים זוועתיים אחרים (לטעמו) שנבחרו בשנים האחרונות.

    מאמר שכותרתו Tudo Nao Bom בברזיל.

    די משעשע להיוכח שכתב עיתון כלכלי יודע לספר שקריסת מחירי מחצבים ריסקה את כלכלת המדינות שלהן משטר הנוטה לסוציאליזם (כמו המשטר הנוכחי בברזיל) ובחירת מועמד הימין מעלה את הבורסות במדינות אלו – ועדין לא מסיק שלפחות מנקודת מבט כלכלית – מועמדי הימין טובים יותר למדינותיהם ממועמדי השמאל. יהיו אשר יהיו ההתבטאויות השערוריתיות שלהם.

    https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001255949

    אהבתי

    • יואב קרני הוא איש מלומד ורחב אופקים, אבל מאז שאני זוכר שהתחלתי לקרוא אותו הוא נטה לכיוון האוליגרכיה של האנשים ה"מנומסים" מאירופה יותר מאשר לדמוקרטיה הים־תיכונית המלוכלכת, עד כדי הבעת צער על כך שלישראל אין איזה נצר לשושלת בית דויד שיהיה אפשר להמליך פה ולקבל הדר מלוכני אירופאי ראוי. לא היה לי שום ספק שהוא יתאבל על הצלחת בולסונרו, וזו דעה לגיטימית, אם כי לדעתי שגויה. לא כי אני אוהד גדול של בולסונרו, אלא כי אני חושב שהוא מגזים בחרדתו ממנו, ואני חושב שהוא ממעיט בנזק שגורם הסוציאליזם ה"מתון" של מפלגת הפועלים.
      בכל מקרה, אם יסתבר יום אחד שיואב קרני ודומיו צודקים, ומנהיגים כמו טראמפ, דותרתה, סלביני ובולסונרו יובילו את מדינותיהם לדיקטטורות אלימות, סביר להניח שזה יפגע בכלכלה למרות עליות הבורסה הנוכחיות. אז למרות שלדעתי זה לא יקרה, את יואב קרני אני לא יכול להאשים בחוסר עקביות, רק בניבוי מפוקפק.

      אהבתי

  4. כתבה מומלצת מכלכליסט – ראיון עם כלכלן בכיר בוונצואלה שברח לפני 20 שנה לארה'ב.

    https://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3747893,00.html?fbclid=IwAR1UHq-c15AIxEbHaIInEwfZxNdy5QhEBVSrD912DSMkhlv49Qi12C4zqXU

    רוב הראיון מתמקד במצב הנורא של ונצואלה, של המדינות הסובבות אותה המוצפות ביותר מהגרים מכףי שביכולתן לקלוט, והקריאה להחליף בונצואלה את השלטון ואת המשטר בכוח הזרוע. אבל חלקו מתייחס לכלל אמריקה הלטינית, כולל ברזיל, והבחירות הקרובות.

    קטעים מהראיון:

    " … פרופ' ריקרדו האוסמן מהרווארד מספק נתון אחרי נתון, שמתחברים יחד לתמונה טראגית. "התוצר של ונצואלה השנה הוא פחות מחצי ממה שהיה ב־2013; האינפלציה היא הגבוהה ביותר באמריקה הלטינית אי פעם, והיא עומדת על יותר ממיליון אחוז, בדומה להיפר־אינפלציה של גרמניה בשנות העשרים של המאה הקודמת. במקביל, היבוא קרס וצנח ב־85% לעומת השיא של 2012. כל הנתונים הללו מתורגמים להרעה דרמטית ברמת החיים של האזרחים. הממשלה העלתה את שכר המינימום פי 35 רק בחודש אוגוסט. הוא שווה ערך כעת ל־18 דולר בחודש, והשכר המקסימלי במגזר הציבורי שווה ערך ל־36 דולר בחודש".

    "עם שכר כזה, האזרח הוונצואלי לא יכול להתקיים. גם אם היה מוציא את כל שכרו על מזון, הוא לא היה מגיע לכמות הקלוריות הנדרשות כדי לשרוד. השכר הזה מאפשר לרכוש כ־400 קלוריות ליום (המינימום המומלץ הוא 1,500 ליום — א"פ). חלה עלייה משמעותית בתופעות של תת־תזונה ונשירה מבתי ספר, כי הילדים רעבים. לפי סקר שנערך בונצואלה, האזרחים איבדו בממוצע 9 ק"ג ממשקלם בשנה החולפת.

    המדינה קרסה כליל והפסיקה לספק חיסונים. מחלות שכבר נעלמו – שחפת, דיפתריה, אפילו פוליו – חוזרות היום. יותר מזה: חלקים רחבים משטח המדינה אינם בשליטת הממשל אלא בשליטת ה'נארקוס' (סוחרי הסמים), חלקים אחרים נמצאים בשליטת המאפיה, ויש גם 'שטחי שלום' שבהם שולטים כוחות חמושים לא ממשלתיים. השלטון המרכזי איבד את מונופול האכיפה והפעלת הכוח.

    "כל זה הביא כמובן למשבר ההגירה הגדול ביותר באמריקה הלטינית. לפי נתוני ארגון ההגירה הבינלאומי, מאז 2014 ברחו מוונצואלה כ־2.5 מיליון איש, קרוב ל־10% מהאוכלוסייה.

    פרופ' ריקרדו האוסמן: "אמריקה הלטינית נעה שמאלה כשמחירי הסחורות עולים, וחוזרת ימינה כשהם יורדים" פרופ' ריקרדו האוסמן: "אמריקה הלטינית נעה שמאלה כשמחירי הסחורות עולים, וחוזרת ימינה כשהם יורדים" צילום: Martha Stewart

    ….
    קולומביה הכריזה על משבר פליטים כי נכנסו אליה יותר ממיליון פליטים ונצואלים, בפרו יש יותר מ־400 אלף פליטים, באקוודור יש כ־300 אלף פליטים ובצ'ילה כ־200 אלף פליטים ונצואלים. והליך ההגירה רק התחיל! המדינות הללו פשוט מתמלאות בוונצואלים. והן נטולות תשתיות פיזיות וממשלתיות לספוג כמויות כאלו של 'מהגרים', וגם חסרות יכולת תקציבית לקלוט אותם ולספק להם שירותים בסיסיים

    איך אומה מגיעה למצב כה קטסטרופלי, ואיך מונעים זאת. התשובה של האוסמן מורכבת, אבל ניתן לסכם אותה בשילוב קטלני: מצד אחד, הידרדרות מבנית־מוסדית־ארגונית של המדינה, מה שהוא מכנה "ביטול החופש", ומצד שני, שינוי נסיבתי — צניחה במחירי הנפט.

    מה שאפיין את ממשל צ'אבס־מדורו היתה המתקפה הברוטלית והמתמשכת נגד "היד הנעלמה" (כפי שאדם סמית תיאר את כוחות השוק — א"פ). בוונצואלה אין חופש, אין זכויות כלכליות, לרבות זכויות קניין, ואין מנגנוני שוק".

    "אתן דוגמה: בכל משק תקין יש נייר טואלט, כי החברה האזרחית רוצה נייר טואלט. ולכן אם אין נייר טואלט, מחיר הנייר יעלה, וזה יתמרץ יזמים לייצר נייר טואלט. אבל כדי שזה יקרה, הממשל חייב לאפשר לאזרחים לרכוש מט"ח, לייבא נייר, לייבא מכונות וציוד מתאימים, לתמחר את נייר הטואלט לפי עלויות ושולי רווח. אבל בוונצואלה אי אפשר לבצע אף אחת מהפעולות הללו כי אסור לייבא, אסור לרכוש מט"ח, אסור לקבוע מחירים (הממשלה קובעת את מחירי כל הסחורות במשק), אסור לקבוע שולי רווח. אז יש צורך בנייר טואלט, אבל אין 'שוק' לנייר טואלט כי אין תמריצים. אז מה כן יש? גנרל שממונה על נייר טואלט ומדווח לשר לענייני אספקת מוצרי יסוד. אז יש גנרל לבשר, גנרל לבגדים, גנרל לאורז וגנרל לשמפו – כי הכל חסר בעצם". ואכן, כבר חודשים ארוכים שבוונצואלה יש מחסור חריף בנייר טואלט.


    "ממשלת ונצואלה היא ממשלה עבריינית ופושעת. גם בקולומביה, לצורך השוואה, היתה המון אלימות. אבל שם הממשלה נאלצה להילחם מול ה'נארקוס' שרצו לכבוש את המדינה. בוונצואלה הממשלה היא ה'נארקוס'. למעשה, שני אחיינים של מדורו כלואים בארה"ב אחרי שינדונו ל־18 שנות מאסר באשמת ניסיון להכניס לארה"ב עשרות קילוגרמים של קוקאין. לסגן הנשיא הוקפאו נכסים פיננסיים בסך 900 מיליון דולר בתוך ארה"ב. אפשר להניח שיש לו כספים במקומות אחרים בעולם. הממשלה הנוכחית הפכה להיות ארגון פשע בממדים שלא ראינו מעולם".

    "אני לא מדמיין יציאה מהמשבר ללא החלפת שלטון והחלפת משטר. קשה לי לדמיין את הממשלה הזו, שביצעה 'קרימינליזציה' של הפעילות הכלכלית החופשית, מבצעת את כל השינויים הנדרשים שתיארתי קודם. המצב היום בוונצואלה הוא כזה שאם אתה מוביל מזון במשאית ללא אישור של הממשלה, אתה נידון ל-18 שנות מאסר, עונש חמור יותר מאשר אם היית מעביר סמים! אני לא רואה מנוס משינוי משטר כדי לצאת מהמשבר. … הגל הפופוליסטי שמומן על ידי גאות הנפט חלף. יהיו שיטענו שניצחונו של לופז אוברדור בבחירות במקסיקו ותוצאות הבחירות בברזיל (שהסיבוב השני בהן ייערך בסוף החודש הזה) עשויים לבשר שינוי, אבל אני חושב בכל זאת שהגאות של הפופוליזם — לרבות הצ'אביזם — באמריקה הלטינית היא מאחורינו והיא נחלת העבר".


    מה באשר להצלחה הכבירה של מועמד הימין הקיצוני ז'איר בולסונארו בסיבוב הראשון בבחירות בברזיל, שנערך בשבוע שעבר?
    "אי אפשר להבין את ההצלחה שלו בלי להבין את שערוריות השחיתות בברזיל בשנים האחרונות", מסביר האוסמן. הוא מזכיר, למשל, את מבצע 'שטיפת מכוניות', הכינוי שלו זכתה החקירה הפלילית המתמשכת הנערכת בברזיל כבר יותר מארבע שנים וחצי, וחשפה את מקרה השחיתות הגדול ביותר בתולדות ברזיל, ואולי באמריקה הלטינית כולה. החקירה החלה בעקבות שחיתות בפטרבראס — חברת הנפט הלאומית, שמנהלים בה העניקו לכאורה חוזי בנייה מנופחים תמורת שוחד. גם אודרברכט, חברת הבנייה הגדולה בברזיל, מעורבת. ההערכות מדברות על הלבנת הון בהיקף של 9.5 מיליארד דולר. עשרות פולטיקאים, אנשי עסקים ואנשי ציבור מעורבים בפרשה באופן ישיר — לרבות הנשיא לשעבר איגנסיו לולה דה סילבה, שהורשע ונידון ל־12 שנות מאסר, וכבר נמצא מאחורי סורג ובריח. המקרה הזה שיקף רמת שחיתות שאין לה אח ורע, בלב המפלגות המסורתיות של המערכת הפוליטית הברזילאית. בלב ה'ממסד'. בולסונארו בעיקר מסמל אנטי־ממסדיות. זו תגובתגד קלאסית.


    האוסמן מזהה דפוס. "אמריקה הלטינית נוטה לנוע שמאלה כאשר מחירי הסחורות עולים, ואז הדגש במדיניות המאקרו־כלכלית מתמקד בחלוקה מחדש של העושר. והיא חוזרת ימינה כאשר מחירי הסחורות יורדים. עכשיו, כאשר יש מחסור במט"ח, המטוטלת הזו נעה ימינה, כי צריך למשוך משקיעים זרים, וליצור מסגרת מוסדית 'בעד עסקים' כדי להמריץ את ההשקעות במשק ואת הכלכלה כולה. זה מחזור שקיים באמריקה הלטינית".

    Liked by 1 person

    • הבעיה עם מדינות דרום אמריקה שאין שם אמנה חברתית בין השכבות הנמוכות ממוצא אנדיאני לשכבות העליונות ממוצא ספרדי. אמנה חברתית כזו יכולה להתבסס אך ורק על אמון שנוצר משפה משותפת. הספרדית לא הצליחה להיות שפה משותפת מסיבות שונות שראוי לתת עליהם את הדעת ולכן נראה שרק כאשר המדינות יהפכו לאינדיאניות, קרי יאמצו שפה אינדיאנית הן יצליחו ליצור אמנה חברתית שתחלץ אותן מהסחרחורת המתוארת במאמר הזה בין פולפליזם זול לקפיטליזם מחמיר.

      אהבתי

  5. עדכון מאוחר של תוצאות הבחירות (ממעריב)
    ___________
    " … מועמד הימין הקיצוני ז'איר בולסונרו זכה הלילה (שני) בבחירות לנשיאות ברזיל, כך עולה מספירת 94 אחוזים מקולות הבוחרים. הוא זכה בכ-56 אחוזים מהקולות, בעוד שמועמד השמאל פרננדו חדד זכה ב-44 אחוזים מהקולות בלבד. "אנחנו לא יכולים להמשיך ולפלרטט עם הקומוניזם. אנחנו הולכים לשנות את הייעוד של ברזיל", כך אמר עם היוודע התוצאות. הוא נשבע לקיים את הבטחות הבחירות שלו, ולחסל את השחיתות לאחר שנים רבות של שלטון השמאל במדינה .."
    ________
    פער, מפתיע בגובהו, של כ 12%.

    עוד כשנתיים – שלוש נוכל גם להנות להעריך מי הצליח לבא טוב יותר את עתיד ברזיל ויחסה לישראל (שי שפירא או יואב קרני).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s