מדינות מתוקנות ומשרד החוץ

העלתי לפרויקט "איך בונים מדינה" שלי את פירוט הצעות תקציבי משרד החוץ של ישראל (כאן) והולנד (כאן) ב 2019 – הזדמנות לראות קצת איך עובד משרד חוץ.

כמו שאמרתי קודם, תקציב משרד החוץ ההולנדי גדול בהרבה מזה הישראלי; כשחוקרים אותו לעומק, עושה רושם שזה לא במקרה. לא רק האיחוד האירופי מעיק על התקציב ההולנדי, משרד החוץ ההולנדי נראה פעלתני יותר מזה הישראלי. שותפויות בינלאומיות, ארגונים בינלאומיים, ארגונים לאומיים (לפעמים הם גם שופכים קצת כסף על ארגונים מפוקפקים באזור שלנו, כידוע), ושאר הוצאות.

בעיה אחת בהשוואה היא ההבדל בשקיפות – במקור אומנם שיבחתי את השקיפות של תקציב המדינה הישראלי, אבל כשמתחילים לחפור עמוק יותר, תקציב משרד החוץ הישראלי לא מתקרב לרמת הפירוט של מקבילו ההולנדי. בהולנד אנחנו יכולים לראות בפירוט די נרחב לאן הולך הכסף – 7,200,000 אירו תרומה שנתית לנאט"ו, 7,317,000 אירו לועדה לאנרגיה אטומית וכו'. בישראל יש לנו איזשהו סעיף כללי של "פעילות דיפלומטית בחו"ל" וזהו. אז אפשר רק לנחש. תחת הסעיף הזה גם מופיעה רשימה של דברים שמתוקצבים ממנו, אבל בלי פירוט כמה הולך לכל אחד ובלי הסבר מה עושה כל אגף.

אז קשה לדבר על מה ישראל יכולה ללמוד כאן, כי חסר לנו מידע על משרד החוץ הישראלי. אבל אפשר לשאול באופן כללי, האם משרד החוץ ההולנדי הוא מופת של מדינה מתוקנת? מצד אחד אני כידוע חובב ממשלות רזות, ולא מחפש יותר מדי פעלתנות בינלאומית ברמת הממשלה. מצד שני, כל עוד עומדות בפני ישראל והעולם סכנות קיומיות (עד כמה שהולנד נראית שלווה, אני חושב שעדיין כל העולם צריך לקחת בחשבון שקיומו איננו מובן מאליו), ייתכן מאוד שיש מקום לפעלתנות בינלאומית על חשבון משלם המיסים, במטרה להתמודד עם הסכנות האלה.

ובשביל זה, חשוב שנכיר את כלי העבודה שיש בידינו. ממשלת הולנד, בהתאם לרוח השולטת במערב אירופה כיום, רואה כמטרתה דברים כמו קידום השלום וזכויות האדם ברחבי העולם. אפילו סעיף של "קידום ערכים הולנדיים" יש להם בתקציב. הם עושים את זה באמצעות השתתפות בשלל ארגונים בינלאומיים, מהאו"ם דרך נאט"ו והאיחוד האירופי, ומימון שלל ארגונים ארציים בהולנד ובמדינות אחרות. הם גם משקיעים תקציבים מיוחדים בעידוד ארגונים בינלאומיים להתמקם בהולנד. מה ישראל עושה במקביל? כאמור אין לנו דרך לדעת, אבל אפשר לשאול מה היינו רוצים שתעשה. האם אנחנו רוצים "קידום ערכים ישראליים"? אני די בספק אם נוכל להסכים על מהם "ערכים ישראליים". אבל נראה לי שכולם יסכימו שקידום שלום וזכויות אדם מזווית ישראלית (כלומר, כאלה שבאמת מקדמים שלום וזכויות אדם ולא עסוקים רק בניגוח ישראל) הוא אינטרס ישראלי. אפשר בהחלט להגיד גם שקידום היחסים הבינלאומיים של ישראל יכול להצדיק קצת הוצאות. דברים כמו המש"ב שכבר קיים אצלנו, גם אם לא ידוע לנו כמה משקיעים בו.

בישראל יש לפעמים אווירה של "עם לבדד ישכון", "העולם כולו נגדנו" וכו'. אבל יותר מכך, יש בישראל הרגשה של מדינה קטנה. ישראל לא מובילה תהליכים בינלאומיים, היא מצטרפת אליהם. אבל ככל שישראל גדלה ומתחזקת כלכלית ודמוגרפית, אפשר להתחיל לשקול שינוי תפיסה. יוזמות ההתחברות עם יוון וקפריסין בזמן האחרון הן דוגמה למה ישראל יכולה לעשות כמדינה מובילה ולא רק נגררת, והפוטנציאל עוד גדול. הנה גיא בכור לדוגמה מדבר על לאן זה יכול להוביל. ואיפה עוד אפשר ליזום דברים? לצערנו אנחנו נמצאים באזור גיאוגרפי שקשה למצוא בו ידידים, אבל העולם הוא גדול וגלובלי. אולי ישראל יכולה להתחיל לקדם את הידידות הטבעית שלה עם העולם ההינדי והבודהיסטי? אולי להתחיל ליזום בתחום המאבק בברית קרטלי הסמים והטרור האיסלאמי באמריקה הלטינית? אולי לקחת את המעורבות הישראלית באפריקה צעד אחד קדימה?

ומצד שני, ייתכן גם שלא שווה להשקיע בדברים האלה את כספי משלמי המיסים. אולי עדיף להשאיר את היחסים הבינלאומיים בתור משימה של כל אחד מאיתנו, מישראלים שמטיילים ועושים עסקים במדינות זרות ועד צייצנים ישראלים בשפות זרות, ואת משרד החוץ להשאיר רזה כמה שיותר?

כל אלה דברים שיכולים להיות בדיון הציבורי שלנו אם נרצה, ויכולים לשפר משמעותית את המצב הבינלאומי של מדינת ישראל. ובתור נקודת התחלה, אני מקווה שיום אחד נראה את תקציב משרד החוץ עם פירוט דומה לתקציב משרד החוץ ההולנדי. את הכסף הזה משלמים כל משלמי המיסים הישראליים, וכדאי שנדע איך משתמשים בו.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “מדינות מתוקנות ומשרד החוץ

  1. בתקופתנו – אין קשר הכרחי בין תקציב משרד החוץ של מדינה לבין הנכונות להשקיע סכומים משמעותיים ביחסי החוץ שלה.

    בשל רשתות התקשורת המודרניות וקיצור משך הזמן של מסעות על פני מאות או אלפי קילומטרים – מנהיגי מדינות יכולים להיפגש זה עם זה (פנים אל פנים או טלפונית) גם ללא כל תיווך של משרדי החוץ שלהם. חלפו עברו לנצח הימים שבהם שגרירים / שגרירויות מילאו תפקידים משמעותיים. הימים בהם המידע שהביאו למדינתם מהמדינה בה שירתו – היה כמעט חסר תחליף, ופעמים רבות הם גם היו בעלי יפויי כוח לחתום בשם מדינתם על חוזים חשובים.

    בהתייחסות למשרד החוץ הישראלי – די ברור שנתניהו מנסה לעקוף אותו ולבצע בעצמו תפקידים שבעבר ביצעו בכירי המשרד. במקביל הוא גם מנסה לייבשו תקציבית, (*)

    עקרונית, איני מתלהבת כלל מריכוזיות יתר של סמכויות ושל תקציבים. לרוב אני מעדיפה פיזור וביזור.
    אבל אלון ליאל, מנכ'ל משרד החוץ לשעבר – הצליח לגרום לי לרצות להחריג את משרד החוץ מכלל זה. תומך BDS זה (או לפחות קרוב מאוד לכך) אחראי ליותר מדי מינויים במשרד. אנשים שלאחר שמונו וקיבלו קביעות – כמעט לא ניתן יותר לפטרם.
    ולכך חובה להוסיף את הנטייה של כל ביורוקרטיה לדאוג להפנות את רוב התקציבים למשכורות ותנאי שירות (כולל דמי שכירות) כך שלמתן שירות שוטף ולביצוע הפרויקטים עליהם הם ממונים – נשארים רק זנבות קטנטנים של התקציב השנתי.

    __________________________

    https://www.davar1.co.il/109834/

    (*) קטע מכתבה בשם "הפוליטיקה של הדיפלומטיה – תכנית נתניהו : פחות כסף למשרד החוץ, יותר סיוע למדינות שעשויות לתמוך בנו באו'מ"
    פורסמה בדבר ראשון:

    " …
    מדיניות הקיצוץ האגרסיבית במשרד החוץ, אותה מנהיג ראש הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו בשנים האחרונות, תימשך גם בשנת 2019. על פי הצעת התקציב שהונחה בתחילת השבוע על שולחן הכנסת, צפוי תקציב המשרד לספוג קיצוץ בגובה 238 מליון שקלים. נראה שבמקביל לדגש שהוא שם על קשרי החוץ של ישראל, ממשיך נתניהו את להנהיג מדיניות של ייבוש תקציבי בשירות הדיפלומטי, בראשו הוא עומד. התכנית אותה מקם ראש הממשלה לחיזוק קשרי החוץ של ישראל, צפויה לשנות משמעותית את אופן הפעולה של שירות החוץ והנציגויות בחו"ל. במרכז התוכנית: פחות כסף לנציגויות בעולם – יותר סיוע ישיר למדינות שעשויות לתמוך בישראל באו"ם ובמוסדות הבינלאומיים.

    לפני כחודש, עת הובאה הצעת התקציב לשולחנה של הממשלה, דובר על סגירתן של 22 נציגויות , מתוך 102, ברחבי העולם בתוך שלוש שנים והפחתה תקציבית רב שנתית של כ-175 מיליון שקלים מתקציב המשרד. לבסוף, בעקבות המחאה של אנשי המשרד, הוחלט כי יסגרו רק שבע נציגויות והוצע כפשרה שתקציב הנציגויות שייסגרו – כ-140 מיליון שקלים – ישמר בתקציב הפעילות. הצפי לתקציב 2019 הוא שהתוספת הזו תתקבל שלא כחלק מבסיס התקציב. נוסף על כך אמורים להתקבל גם סכומים לפרויקטים נקודתיים, לכן הסכום צפוי להיות גבוה יותר ויעמוד על כ-170 מיליון שקלים.

    אחרי הקיצוץ, בניכוי 170 מיליון השקלים שיתווספו באופן חד פעמי, צפוי המשרד להישאר עם תקציב פעילות, שאינו משועבד לתשלומים קבועים כמו משכורות או שכירות, בגובה של כ-90 מיליון שקלים. תקציב 2019 של משרד החוץ הוא טיוח שמחפה על המשבר הדיפלומטי העמוק שצפוי בשנים שיבואו ב-2020 ו-2021.
    בהנחה שהתקציב לא יגדל בשנים הבאות, יהיה משרד החוץ "עני" עוד יותר, כיוון התוספת התקציבית שבאה מסגירת הנציגויות היא חד-פעמית. משמעות הדבר היא שיהיה מספיק תקציב למשכורות ותשלומים קבועים אך לא לפעולות. כך, למשל, לא יהיו לנציגויות תקציבים לקיום כל אירוע תרבותי שהוא או לקידום קמפיינים פרו-ישראליים. כמו כן, העדר תקציב פנוי, כמו למשל לנסיעות, משמעותו גם ששגרירי ישראל לא יוכלו לצאת לביקורים מחוץ לערים בהן ממוקמות הנציגויות. כך, הפעילויות שיעמדו לרשות אנשי שירות החוץ הן כאלה שלא כרוכות בהוצאה, כמו פגישות דיפלומטיות ומאמרים לעיתונות. מה שצפוי לפגוע ביכולת ההשפעה של הנציגויות.

    דיפלומטיה ריכוזית
    כפי שפורסם לפני כחודש, מזה זמן שראש הממשלה מקדם תוכנית המכוּנה "50/50" לקידום את מעמדה הבינלאומי של ישראל, שנושאת בחובה פגיעה נוספת במשרד החוץ.

    על פי התוכנית, תשקיע ישראל 50 מיליון שקלים בקשריה עם חמישים מדינות, בהן עשויה ההשקעה להשפיע על הצבעותיהן במוסדות הבינלאומיים כך שבמקרה הטוב ימנעו מהצעות החלטה אנטי ישראליות ובמקרה הטוב מאוד יתנגדו להן.

    מדובר בהשקעה בפרויקטים שיהיו מתואמים עם השלטונות במדינות היעד ויקבלו לכך אישור מדיני. התקציב יהיה מסומן לדברים מסוימים. עבור השירות הדיפלומטי זו בשורה בעייתית, שתפגע בחופש הפעולה ושיקול הדעת של אנשי השטח. למעשה, מייתרת התוכנית תהליכים ארוכי טווח של הנציגויות ומעדיפה עליהן רק החלטות בעלות משמעות פוליטית פנים ישראלית … "

    אהבתי

    • כשאני רואה את רמת הידע שיש בישראל על מדינות אחרות (שאינן ארה"ב, בריטניה או צרפת) – אני נוטה לחשוב שאולי כן יש צורך באנשי מקצוע שיתמחו בהבאת מידע אל וממדינות אחרות. מצד שני, כשאני מסתכל על משרד החוץ אני לא בטוח אם הוא באמת עושה את זה טוב יותר מהמגזר הפרטי.

      גם לשירותים הקונסולריים, הפעילות הבולטת ביותר לאזרח של השגרירויות, לא יזיק איזה ניעור. כמי שיצא לו לגור בחו"ל ולהכיר הרבה אנשים אחרים שגרים במדינות זרות, אני נדהם כל פעם מחדש מחוסר היעילות של המנגנון הזה. בשביל להוכיח מצב משפחתי, תאריך לידה או כל מיני זוטות אחרות אנחנו עדיין צריכים לתחזק בניינים וצוותי עובדים שייתנו לנו חתיכות נייר שנסחוב ממדינה אחת לאחרת. אבל זו לא תלונה ספציפית על משרד החוץ הישראלי, יידרשו כמה הסכמים בינלאומיים כדי לפתור את האיוולת הזאת.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s