מסיבה עצובה במסטריכט: האיחוד האירופי בוחר נשיא

חוץ מהבחירות לפרלמנט האירופי שכנראה עוד נדבר עליהן, האיחוד יצטרך בקרוב לבחור גם נשיא (או בשמו הרשמי "ראש מועצה"). הקשבתי לעימות בחירות שהיה לא מזמן בין חמישה מהמועמדים וזכה לכינוי "עימות מסטריכט", ואפילו בתור מישהו שממילא לא אופטימי במיוחד לגבי האיחוד האירופי, זה היה מטריד בעיני. הנה כמה תובנות.

כבר התחלת האירוע סיפקה רגע מטריד שסימן את ההרגשה להמשך הערב. המנחה הציג את המשתתפים בדיון, וציין ששניים מהמועמדים לא יכלו להגיע – אוֹרִיוֹל ז'וּנְקֵיירַס ממפלגת אירופה החופשית נאלץ להיעדר כי הוא נמצא במעצר לקראת תחילת המשפט שלו בספרד. במקום להיחרד מהעובדה שמנהיג פוליטי עומד למשפט במדינה אירופית על פעולה פוליטית מובהקת (ז'ונקיירס הוא ממנהיגי תנועת העצמאות הקטלונית, ועומד למשפט בספרד על חלקו בארגון משאל העם והכרזת העצמאות בקטלוניה לפני שנתיים), המנחה אמר את זה עם חיוך אופייני למנחי תוכניות בידור, וזכה לצחוק נלהב מהקהל. הכול בסדר באירופה, וגם מנפרד ובר מהמפלגה העממית האירופית נאלץ להיעדר כי הוא עסוק.

חמשת המועמדים שנותרו התחלקו לארבעה גוונים של שמאל אירופי מודרני, ומולם נציג ימין מתון ומנומס אחד בדמות יָאן זַהְרָדִּיל הצ'כי שהתקשה להציב אלטרנטיבה ממשית להסכמות הרחבות שבין יריביו. העימות עצמו הוקדש לצעירי אירופה, והקדיש תשומת לב מיוחדת לגיבורה החדשה של השמאל האירופי – הילדה השבדית בת השש־עשרה גרטה תונברג, שזוכה לחיבוק חם מהממסד על פעילות המחאה שלה נגד שינוי האקלים. ארבעת המועמדים השמאליים כמובן הביעו תמיכה נלהבת בילדה, ואף אחד לא נראה מוטרד במיוחד מהשימוש הציני שנעשה בילדה שאובחנה כסובלת ממספר בעיות פסיכולוגיות משמעותיות, מהפרעה טורדנית־כפייתית ועד לאילמות סלקטיבית.

הרושם הבולט ביותר מהעימות היה חוסר העניין המוחלט של המועמדים בשוק חופשי. אין פלא גדול כשמדובר על נציגת מפלגת השמאל האירופי ויולטה תומיץ', שבמפלגתה מאוגדות מספר מפלגות קומוניסטיות מרחבי אירופה, והיא קראה בין השאר "לשנות את השיטה" כי אי אפשר להתמודד עם שינויי האקלים מתוך "הקפיטליזם הנאו־ליברלי". גם מנציגי הירוקים והסוציאליסטיים קשה להיות מופתעים; נציג הירוקים באס אייקהאוט הכריז בנאום הפתיחה שלו ש"פעולה בנושא האקלים חייבת לבוא ביחד עם צדק חברתי", סיסמה שמתארת היטב את הכיוון שהולכת אליו הפוליטיקה במערב־אירופה כיום. המילה החמה בדיון הייתה "רגולציה", ואייקהאוט הצהיר לדוגמה "[חברות האינטרנט] חייבות להיות תחת רגולציה. אנחנו רוצים לוודא שהחברות האלה מספקות שירותים לאזרחים, במקום מה שהן עושות עכשיו, מפיקות רווחים ממידע". מכיוון שהוא לא ציין מאיפה הוא כן מצפה שאותן החברות יפיקו רווחים, אפשר לתהות אם הוא שואף לאינטרנט ללא מטרות רווח שמנוהל על־ידי ממשלת אירופה. אבל אפילו נציג הליברלים לכאורה, גי ורהופשטט, הצטרף למקהלה ודיבר על הצורך בעוד רגולציות ובאירופה "חברתית" יותר.

הכלכלה ממילא לא נמצאת בראש מעייניו של גי ורהופשטט, אחד מהמפורסמים והבולטים שבמנהיגי האיחוד האירופי; הוא ידוע בעיקר באובססיה שלו להרחבת סמכויות האיחוד והעלמת המדינות החברות בו עד להגשמת חזון "ארצות הברית של אירופה". גם בעימות הזה הוא לא איכזב וקרא להקמת צבא אירופי במקום ה"בזבוז" שבתחזוקת 27 צבאות שונים. העולם של היום, הוא סיפר, הוא עולם של אימפריות ולא של מדינות רגילות כמו לפני עשרים שנה ואירופה צריכה למצוא שם את מקומה. זו לא הפעם הראשונה שורהופשטט רומז לרצון שלו לראות באיחוד האירופי "אימפריה", וכנראה לא האחרונה.

כמו בכל דיון פוליטי אירופי בשנים האחרונות, הנושא המרכזי היה שינוי האקלים. לארבעת המועמדים השמאליים היה ברור מה משמעותם של שינויי אקלים – הזדמנות לכרסם עוד בכלכלה החופשית ולהרחיב את הסמכויות הממשלתיות האירופיות. תומיץ' רואה בעיני רוחה "גרין ניו דיל" שתספק לאזרחים עבודות (ממשלתיות, סביר להניח) במקום אלה שייעלמו בעקבות המדיניות שהיא רוצה בה. נציג הירוקים באס אייקהאוט מבטיח "כלכלה חדשה", עם עבודות חדשות שיגיעו בזכות תקנים מחמירים ורגולציה קשוחה וריכוזית על כל ענף במשק. וגי ורהופשטט רוצה שמיסוי על דלקי מאובנים יהפוך לאחד ממקורות ההכנסה העצמאיים המשמעותיים של האיחוד האירופי.

מי שלא זכה לתמיכה גדולה בעימות הזה הוא חופש הביטוי. דיבורים על רגולציה על האינטרנט, על סכנות ה"פייק ניוז" ועל התערבות רוסית בבחירות היו כצפוי חלק משמעותי מהדיון. למרבה האבסורד מצא את עצמו דווקא נציג הירוקים מנסה להרגיע קצת את התאווה לצנזורה של עמיתיו, כולל של ה"ליברל" ורהופשטט שהסביר למה "האלגוריתמים האלה [של פייסבוק] חייבים להיות תחת רגולציה".

על יחסי חוץ לא שאלו בעימות הזה, אבל אין הרבה מקום לספקות. במדינת המקור שלו, הולנד, באס אייקהאוט הוא איש מפלגת השמאל הירוק, מפלגה עם שורשים קומוניסטיים שהכריזה על תמיכה רשמית ב BDS כחלק מהמדיניות שלה; ויולטה תומיץ' מגיעה ממפלגת "השמאל" בסלובניה, שבאתר האינטרנט שלה אפשר למצוא את כל האנטי־ישראליות שהתרגלנו לראות ממפלגות שמאל קיצוני באירופה; ורהופשטט ותימרמנס שניהם נטועים עמוק בתוך הממסד האירופי הנוכחי, וכל לאומיות או דת היא מבחינתם אויב. בנאום הפתיחה שלו קרא תימרמנס "לא להשאיר שום מקום ללאומנים", והפציר באירופה מאוחדת שתעמוד מול "טראמפ והטיפשות שלו". ורהופשטט מנהל כבר שנים מאבק נגד הממשלות הלאומניות של פולין והונגריה, ולא פספס הזדמנויות לנגח אותן גם בעימות הזה. לשניהם לא צפויה להיות התנגדות מיוחדת לישראל, אבל הזרמים הפוליטיים האנטי־לאומיים שהם מייצגים לא יוכלו לאורך זמן לקיים יחסים טובים עם מדינת הלאום היהודית.

הקונצנזוס האירופי בכל הנושאים האלה בלט עד כל־כך שכבר מארגני העימות, עוד לפני ששמענו מילה אחת מהמועמדים, דאגו לסמן את גבולות הגזרה; המועמדים נשאלו שאלות כמו "איך תגנו על אזרחי אירופה ממידע כוזב", "איך תרסנו את ענקיות הטכנולוגיה", "הרימו יד אם אתם תומכים בשביתת התלמידים [של גרטה תונברג] למלחמה בשינוי האקלים". מי שישמע את ההקדמות והשאלות של מארגני האירוע יכול בקלות לחשוב שאנחנו חיים בדיסטופיה שכורעת תחת איזשהו מגף קפיטליסטי חזירי, ולא בעידן שפע חסר תקדים בהיסטוריה האנושית.

ואיפה החלופה לחגיגה הסוציאליסטית המגיעה לאירופה? יאן זהרדיל הוא פוליטיקאי אדיב והגון; הוא יודע לדבר בשבח השוק החופשי, חופש הביטוי, והנאורות המערבית; והוא גם ידיד יקר של ישראל. אבל בעימות הזה הוא נשמע חיוור ומהוסס. אף כתב הגנה על חופש הפרט לא נשמע ממנו, לכל היותר כמה ויכוחים על פרטים שוליים. את עיקר המרץ הוא השקיע בהגנה על ריבונות מדינות אירופה מול מאמצי האינטגרציה שמובילים ורהופשטט ודומיו, אבל גם בזה הוא לא נשמע לא נחוש ולא משכנע. המפלגה שהוא מייצג, מפלגת השמרנים והרפורמיסטים, היא על הנייר המפלגה הימנית ביותר מהשבע שהוזמנו לדיון; גם מנפרד ובר, לו היה מגיע, היה אולי מוסיף עוד נוכחות מימין למרכז, אבל הוא ומפלגתו עדיין מייצגים עמדה מרכזית וממלכתית עוד יותר מזו של זהרדיל. אין בבחירות האלה אף קול שידבר נגד הסחף הסוציאליסטי הקיצוני שמנהיגי אירופה פונים אליהם.

אז האם זה הכיוון שהולכת בו אירופה? לא בהכרח. כוחם של חמשת המועמדים האלה מגיע מהפרלמנט האירופי הנוכחי, שנבחר לפני חמש שנים; ב 23 במאי ייערכו בחירות לפרלמנט האירופי החדש, ועל־פי הסקרים עשויים להיות שינויים משמעותיים. מפלגות שמתנגדות לקונצנזוס האירופי הזה, מפלגות לאומיות ושמרניות יותר, צפויות לזכות להישגים משמעותיים. קשה לנהל סקרים אמינים על מערכת בחירות מורכבת כל־כך, אבל ההערכות הן שבסבירות גבוהה מאוד עומדות מפלגות כמו החזית הלאומית בצרפת, מפלגת הליגה באיטליה, ומפלגת אלטרנטיבה לגרמניה להגדיל משמעותית את כוחן בפרלמנט האירופי, וביחד עם שותפותיהן הרבות מרחבי היבשת ייצרו גוש אירוסקפטי חזק הרבה יותר משהוא היום. השלטון יישאר כנראה בידי האירוקרטים לבינתיים, אבל הכוחות המתנגדים לקונצנזוס האירופי צפויים להפוך ממיעוט קטן ושולי לאופוזיציה מרכזית וחזקה. השוק החופשי, למרבה הצער, גם אצלם לא תמיד נמצא גבוה בסדר העדיפויות; אבל חופש הביטוי, חיזוק הדמוקרטיה הייצוגית על חשבון שלטון הפקידים של האיחוד, מדיניות הגירה שפויה וכמובן יחסים טובים עם ישראל – כל אלה צפויים לקבל חיזוק משמעותי אם תוצאות הבחירות ייראו כמו שהסקרים הנוכחיים צופים.

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “מסיבה עצובה במסטריכט: האיחוד האירופי בוחר נשיא

  1. הפרעה טורדנית־כפייתית, אבל אלו הרי מנהלים את העולם כיום לא? כותבים בלוגים, מגיבים.

    הכי פשוט שהאיחוד האירופאי יתמזג עם ברית המועצות הקומוניסטית אחרת הוא יאלץ להתמזג עם האחרים המוסלמים. למוסלמים יהיה מאד אכפת מהאקלים

    אהבתי

  2. כתבת: " … עיקר המרץ הוא השקיע בהגנה על ריבונות מדינות אירופה מול מאמצי האינטגרציה שמובילים ורהופשטט ודומיו, אבל גם בזה הוא לא נשמע לא נחוש ולא משכנע . … "
    ___________________

    בכל מה שקשור לעתיד האיחוד האירופי – הנושא המרכזי בעיני הוא אכן הקונפליקט הבלתי נמנע בין ריבונות המדינות השונות לבין עוצמת "הממשל הפדרלי" (כלומר מוסדות האיחוד).

    רבים חותרים לייסוד "ארצות הברית של אירופה". כלומר להחלשה משמעותית של ריבונות המדינות השונות עד לביטולן. חתירה שפעמים רבות מדי נעשתה בחשאי, באמצעות שימוש בתכסיסי הונאה וערפול ועוד.
    ראה גם כתבה שהתפרסמה לאחרונה באתר מידה על מטרת העל של ז'אן קלוד יונקר, ההונאות, התכסיסים והמניפולציות שביצע להשגת מטרה מקודשת זו.
    ראה אפילו את ההתייחסות בפוסט זה עצמו לנושא ההגנה על האקלים. אף אחד לא אומר זאת לגמרי במפורש, אך ברור שככל שהסכנות משינוי האקלים יתפסו כחמורות יותר כך מוסדות האיחוד רק ילכו ויתחזקו וריבונות המדינות השונות תפחת. מה שמשאיר מקום רב מדי לחשדות לגבי מניפולציות בכל המידע המתפרסם לגבי שינויי האקלים..

    מכאן שהשאלות האם ארצות הברית של אירופה תיטה לכיוון מעט יותר סוציאליסטי או מעט יותר קפיטליסטי, תתמוך מעט יותר בחופש (כולל חופש הביטוי) או מעט יותר ב"הגנה על החלשים" – נתפסות בעיני כשוליות לשאלת העל האם נגזר דינן של מדינות אירופה לאבד את האוטונומיה שלהן ואת החופש להחליט על גורלן בעצמן. אם כוח ההחלטה של מדינה כמו הולנד או איטליה יהפוך לשווה ערך לכוח ההחלטה של מדינה כמו ניו ג'רסי או מיסיסיפי – כל שאר השאלות נתפסות כשוליות, זמניות והפיכות.

    מכאן די מובן לי מדוע העימות נטה כל כך לצד התומך בהמשך המצב הקיים ובמפלגות השמאל.
    קיים משהו כמעט אבסורדי ברצון של מפלגות " אנטי איחוד" להיכנס לארגון רק בכדי להחלישו ולמוטטו.

    אהבתי

    • פה אנחנו נכנסים לסוגיה עקרונית ועמוקה של לאומיות – אני אישית לא רואה ערך בלאומיות בפני עצמה, גם אם אני תומך בה כיום כי מדינת הלאום היא כיום הכלי הטוב ביותר להשגת חירות ושגשוג, מטרות שאני כן רואה בהן ערך. אז למרות שאני אישית מעדיף מדינות רבות וקטנות, אני לא חושב שיש בהכרח משהו שלילי מטבעו בהחלטה להתאחד למדינה אחת גדולה. אם זה מה שרוצים האירופאים אז שיהיו בריאים, כל עוד זה נעשה מרצונם ובשליטתם. הבעיה היא שזה כרגע לא המצב, נראה שזה נעשה בניגוד לרצונם של רוב האזרחים ונראה שלא יהיה להם החופש לבטל את האיחוד הזה בהמשך; לכן אני מתנגד לפדרציה. כך שההתנגדות לפדרציה נובעת מבחינתי מסוגיית החופש, היא לא בעיה בפני עצמה. אבל אני כמובן מכבד את זה שמי שכן רואה בלאומיות ערך בפני עצמו, ואני חושד שאת נמנית על הקבוצה הזאת (תקני אותי אם אני טועה), יראה בפדרציה בעיה בלי קשר לפרטים האחרים.

      מבחינתי, לצורך העניין, אין ערך לחופש של הולנד או איטליה להחליט על גורלן בעצמן, אבל יש ערך (וזה הערך החשוב ביותר מבחינה פוליטית) לחופש של כל הולנדי או איטלקי להחליט על גורלם בעצמם. עד כמה שאפשר, הגורל הזה צריך לכלול גם את השאלה האם הם רוצים לחיות תחת ריבונות הולנדית/איטלקית או תחת ריבונות אירופאית, או כל אפשרות אחרת.

      לגבי מפלגות האנטי איחוד – הן ברובן לא רוצות להחלישו ולמוטטו, אלא להחזיר אותו למטרתו המקורית, ארגון שיתוף פעולה כלכלי. אפשר לטעון שאם הן יצליחו במשימה הזאת, האיחוד דווקא יתחזק מבחינת העמידות שלו בפני התמוטטות.

      אהבתי

      • גם אני לא מייחסת ערך "דתי" כלשהו ללאומיות. היא בעיני יותר אמצעי מאשר מטרה כשלעצמה.
        לאומיות היא, לדוגמא, אמצעי לא לחוש כ "אזרח העולם". כלומר לחוש כאזרח של שום מקום. אני נוטה להאמין שזהות קולקטיבית, הגדולה מהעצמי ומהמשפחה הגרעינית, היא צורך בסיסי של החיה האנושית. חיה שבדומה לשארי בשרנו הקופים- גדלה והתפתחה בשבטים קטנים.
        זהו תחליף, כנראה עדיף, לתחושת זהות קולקטיבית המתבססת על דת משותפת.
        למעשה אני אפילו סקפטית לגבי היכולת לשמור על הקפיטליזם ללא הפעלת כוחן של מדינות. אך זהו נושא ענק,

        לכך מתווספת התרעומת שלי על האליטות הגלובליות.
        לא רק, כפי שרמזת, שהן הונו הרבה עמים ומדינות להסכים להקטנת האוטונומיה שלהם וחופש ההחלטה והפעולה העתידי שלהם (ולהעביר חלק ניכר מכוחן לכל מיני מוסדות בינ'ל או מוסדות פדרטיביים כמו האיחוד האירופי) בטענה שהם עושים זאת רק בכדי למנוע מלחמות ו/או ליצור שגשוג כלכלי עתידי.
        מנהיגי האיחוד האירופי (קרי גרמניה וצרפת) אפילו החליטו שעל האיטלקים, ההולנדים וההונגרים (ועוד) לאמץ לחיקם מאות אלפי אזרחים מוסלמים חדשים – וכך יפחת כנראה הסבל שלהם. סבל הנובע גם מכך שלתפיסתם האיטלקים, ההולנדים וההונגרים הם יותר מדי איטלקיים / הולנדיים / הונגריים. מכאן שרצוי למהול במידה מקסימלית את כל התרבויות השונות.
        לתפיסתי, דבר שהוא כמעט שקול ל"רצח" תרבויות.
        אליטות אלו גם מנסות לתייג את כל המתעקשים על שמירת זהותם הלאומית כפשיסטים מסוכנים, פרימיטיבים, ריאקציונרים, שלא מסוגלים להתעדכן ולהתאים למודרנה וכו'. ובמקרה ספציפע זה – אני לטובת האנדר – דוגס.

        מצד שני, אני מודעת לעובדה לעובדה שבעבר, הלא כל כך רחוק, לא הייתה בכלל זהות איטלקית, צרפתית או גרמנית. לכל אזור ואזור במדינות אלו הייתה זהות מובחנת, שפה ותרבות שונה משל תושבי האזורים השכנים. אפילו המטבחים בכל אזור היו שונים.

        אם גבולות הזהות הלאומית הם דינמיים – אזי עולה השאלה מהו גודל "הפדרציה" האופטימלי.
        המספר הרצוי של מליוני האיש האמורים לחלוק זהות משותפת.
        אני נוטה להניח שרצוי שיהיו כל מיני גדלים של מדינות / פדרציות / אימפריות. מהקטנות ביותר (כמו אסטוניה וחבל קטלוניה) ועד הבינוניות והענקיות (כמו סין, יפן גרמניה ורוסיה).

        ההסבר: אני תומכת אדוקה בחשיבות השונות והגיוון. כפי שתהליכים אבולוציוניים, של התאמות לתנאי סביבה משתנים, יכולים לפעול רק אם קיימת מראש איזושהי שונות בתוך האוכלוסיה / מוטציות – כך גם בהתארגנויות חברתיות ובמוסדות.
        יש תמיד יותר מדרך אפשרית אחת להגיע לשגשוג.
        רק מגוון מאפשר ניסוי וטעייה, ולמידה של כל מדינה מההצלחות והכשלונות של המדינות האחרות.
        כאשר האימפריה הסינית מקבלת החלטות מוטעות – אלו תמיד כשלונות קולוסאליים ענקיים, שפוגעים קשות בעשרות / מאות / אלפי מיליוני איש. מכאן שאני די חוששת מהרעיון שכל אוכלוסיית בני האדם על כדור הארץ תתחלק ל 4 / 5 / 6 אימפריות ענקיות.
        וזו אחת הסיבות לרצוני בהתפוררות האיחוד האירופי.

        כמו גם ההחלטות האנטי ישראליות של האיחוד. אני בעד פירור כח אויבי מדינתי / עמי לרסיסים ושיסועם זה בזה.

        Liked by 1 person

  3. מה לא בסדר ברצון להקים איחוד אירופאי חזק? שלניו ג'רסי ומיסיסיפי לא יהיה חלק גדול מחלקן היחסי, למרות שהן לוקחות 2 מושבים בסינט בלי קשר לגודלן היחסי? במיסיסיפי אוכלים אוכל קריאולי ובניו גרסי רוקדים ריקודי עם פולנים באין מפריע. איפה התלונות? הכוונה היתה להקים מדינה אחת שתהיה חזקה כמו ארה"ב, שתצליח כמו ארה"ב, שהכשרונות שלה לא יברחו למקום שמציע תנאים טובים יותר, כמו ארה"ב.
    באיזה שלב הגוש האירופאי נראה מבטיח, חזק כמו ארה"ב כמו ברית המועצות שנושפת מעבר לעורף ורק ארה"ב עוצרת אותה.

    הסופר מרקטים באירופה נהדרים וזולים, התרבות, איכות האזרחים הגבוהה בעולם. ללא ספק עולה על ישראל.
    במקום להלחם אחת בשנייה כפי שעשו מאז ומעולם הם יהפכו למשפחה מתפקדת בצורה יעילה כלכלית. מולטי תרבותיות כשבפועל יש לכולם משהו משותף מאד, תרבות אחת דומיננטית וזהו פלורליזם אמיתי.
    קמיליה טוענת שהיא בעד מולטי תרבותיות למרות שהיא מגדירה לטעמה לבקרים מה זו מולטי תרבותיות ומה זה פלורליזם ומה זה קומוניזם, למרות שיש כבר הגדרות לאלו כפי שיש הגדרה להפרעה טורדנית־כפייתית.

    האם מדינות ארצות הברית רוצות להתפרק לגורמים כי כדאי להן כלכלית או חברתית? בחברה המודרנית הכלכלה קובעת. לו מדינות ערב היו מתאחדות סביב האינטרס הכלכלי הן מזמן היו מיצרות גוף יעיל יותר ומוצלח יותר, אפילו חברתית.

    המצב הכלכלי ביוון משתפר מאד, עדיף שאירופה תתאחד מאשר תתפרק. עדיף לאירופאים, לעולם המערבי, אפילו עדיף למוסלמים

    אהבתי

    • אורי, בשביל להקים מדינה חזקה ומצליחה כמו ארה"ב צריך להיות חזקים ומצליחים, לא מספיק להתאחד. אם מדינות אירופה יתאחדו אבל ימשיכו עם המדיניות הכלכלית שכרגע מובילה אותם לצמיחה אפסית ואבטלה בשמיים, נראה אם הסופר מרקטים יישארו נהדרים וזולים. משה כבר הגיב לך לגבי תרומת האיחוד, אני רוצה להוסיף ולהזכיר ששגשוג כלכלי לוקח הרבה מאוד זמן לבנות, והכלכלה האירופית עדיין נשענת על הרבה מאוד עסקים בני מאה שנה ויותר. אני ממליץ לא להניח שאם המצב כיום טוב אז הוא יישאר ככה לנצח.

      אהבתי

  4. אורי כתב:
    "הסופר מרקטים באירופה נהדרים וזולים, התרבות, איכות האזרחים הגבוהה בעולם. ללא ספק עולה על ישראל."

    ובכן צריך לבדוק מה תרומת האיחוד האירופי למצב הזה. מה היה המצב לפני האיחוד האירופי (1993) ומה אחריו. האם האיחוד האירופי קיבל מצב של אירופה נחותה לעומת ישראל והפך אותה למה שתיארת או שהמצב שתארת היה עוד לפני האיחוד האירופי והאיחוד האירופי לא שיפר את המצב ואף דירדר אותו (גם אם אחרי הדרדור עדיין הרמה שם מעל ישראל).

    אחרי בחינת השאלה הזו אפשר לענות על השאלה האם עדיף שאירופה תתאחד מאשר תתפרק.

    לא עשיתי מחקר בנושא אבל ממה שזכור לי מהתקופה לפני האיחוד האירופי נראה לי שמתנגדי האיחוד צודקים

    Liked by 2 אנשים

  5. הפניה לוידיאו של הכנס, שנערך באונ' ת'א, בעקבות תרגום הספר של דאגלס מארי "התאבדותה של אירופה".

    בעיני כנס מרתק.
    הוא אמנם ערך כשעתיים, אבל הצופים בסרטון יוכלו לפחות להתנחם בכך שחסכו לעצמם את זמן הנסיעה אל כנס וממנו.
    המאוד מאוד ממהרים מוזמנים לצפות רק בקטע הראשון של פרופ' דן שפטן. בערך מהדקה 45 עד הדקה 55.

    בין השאר שפטן תוקף גם את רעיון הרב תרבותיות. (רעיון שאליו תמיד התנגדתי).
    משפטי המפתח שלו בנושא (מהזכרון): תרבות המתייחסת לנשים כאל בקר אינה תרבות שונה או אחרת. זו תרבות נחותה. מה שהיה מחייב את האירופאים להצהיר שהתרבות שלהם עליונה על התרבות המוסלמית. ואת זה הם לא מסוגלים לעשות. הם איבדו כל יכולת להתגאות בתרבות שלהם.".

    בכנס דנו, כמובן, אם כי עקיפות, גם בשאלת האיחוד האירופי.

    נדמה לי שד'ר גד יציב, מנחה הכנס, הוא זה שטען שמי שתומך בביטול הלאומים באירופה מעיד על חוסר עניין מוחלט, ועל אי ייחוס כל חשיבות, לזהות, לתרבות, לדת, לשפה ולהיסטוריה.
    אנני חייבת להוסיף שכלכלה אינה הכל. אפילו אם יוכח שהאיחוד האירופי תורם לכלכלה, אך מחירו הוא מחיקת זהויות לאומיות ותרבויות, אני הייתי תומכת בהחלשתו.

    האירופים אולי נוטים לבלבל בין פשיזם מסוכן לבין גאווה לאומית חיובית.
    אך אני איני אירופית. לשמחתי. אני חיה במדינה שאוהבת ילדים ומוכנה לטרוח לגדלם. לא ביבשת שאיבדה כל סיבה לרצות בהמשכיותה.

    http://www.zavitaheret.com/%d7%90%d7%a1%d7%9c%d7%90%d7%9d-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%91-%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%a1%d7%9c%d7%90%d7%9d-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%a9?print=print

    אהבתי

להגיב על שי שפירא לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s