הערות על הקיסר האדום

אחרי הרבה זמן ששמעתי על הפודקאסט "המשחק הגדול", החלטתי לא מזמן סוף סוף להאזין לו, והופתעתי לטובה – למי שעוד לא מאזין, אני ממליץ להתחיל. מה שבעיקר עניין אותי היה סדרת "קיסר אדום", סדרת פרקים מקיפה על סין, ואני בתור מישהו שכבר הרבה שנים אומר שיש מחסור חמור בדיבורים בעברית על סין והודו מאוד מרוצה. לפני שאני מגיב, חשוב להזכיר קודם כל, שהסינית שלי עדיין יחסית מוגבלת ושכמות החומר שיצא לי כבר לקרוא בסינית עדיין יחסית מצומצמת. כמו כן, הקשר שלי לתרבות סין מגיע דרך טאיואן ואפשר בהחלט להאשים אותי בקצת הטיות לכיוון הטאיואני. אז בהינתן זה, כמה הערות:

  1. קודם כל, שוב ושוב אני אדגיש, טוב מאוד שמתחילים בישראל לדבר יותר על סין ואני מקווה שנראה עוד כאלה, ולא רק על סין אלא גם על מדינות אסיאתיות אחרות ובראשן הודו.
  2. הסדרה בגדול טובה מאוד. בפרט, היא אחד המקורות הנדירים שנמנעים מכמה קלישאות נפוצות על סין, ומההתייחסות לסינים כאל רובוטים גאונים ומוזרים כפי שנהוג ברוב התקשורת. סין היא מדינה ככל המדינות, יש בה שלטון של מפלגת יחיד קומוניסטית וזה מגיע עם הרבה מאוד בעיות וסכנות, והסדרה סוקרת את זה היטב.
  3. בכמה מקומות בכל זאת לא התרשמתי, בעיקר כשהסדרה יוצאת מתחום המפלגה הקומוניסטית, תחום שעורך הפודקאסט בבירור חקר היטב ומבין בו הרבה יותר ממני, ונכנסת לדיבורים על ההיסטוריה והתרבות הסינית הכללית. דווקא שם הסדרה כן נופלת להרבה קלישאות נפוצות על סין – דברים כמו "הם רואים בעצמם מרכז העולם", "הם לא מתעניינים במה שקורה סביבם כי באופן מסורתי הם רואים בשכניהם ברברים שאין להם מה להציע" וכו'. כל תרבות בת אלפי שנים כוללת הרבה מאוד זרמים שונים וקולות שונים, והמבט שלנו על סין כיום מושפע באופן חזק מאוד מהעומדים בראשה כיום. לאורך ההיסטוריה הסינית היו הרבה מאוד גישות שונות ליחסי חוץ, כמו בכל מדינה מורכבת אחרת, ויש כאלה עד היום (ודווקא את ריבוי הדעות כיום הסדרה מציגה באופן לא רע). רק כדוגמה – הפודקאסט מספר לנו שסין הייתה יכולה לגלות את אמריקה, אבל היא לא הייתה סקרנית מספיק ולכן האירופאים הסקרנים הם אלה שגילו אותה. אני רוצה להזכיר שהאירופאים גילו את אמריקה במקרה, תוך חיפוש אחרי נתיב מסחר להודו, כי זה היה חשוב לכלכלה שלהם. גם האירופאים לא היו משקיעים את ההשקעה העצומה הנדרשת במשלחת כמו זו של קולומבוס סתם מתוך סקרנות. לסינים לא היה הצורך הכלכלי בחיפוש נתיב מסחר לקצה השני של העולם, אז הם לא עשו את זה. אני פתוח לאפשרות שאולי הסינים כן היו יחסית יותר אדישים לסביבתם לעומת האירופאים, אבל אני צריך יותר ראיות לכך.
  4. חצי בהמשך לסעיף הקודם – יש כמה ביטויים בשפה הסינית שחוקרים מערביים מאוד אוהבים לצטט ולהציג אותם בתוך איזושהי תובנה מקיפה על התרבות הסינית. הפודקאסט, שבבירור מתבסס על מקורות דוברי אנגלית (ואפילו קצת מגזים ו"מתרגם" מדי פעם כמה מונחים לאנגלית משום מה, כאילו יש איזשהו יתרון לתרגום לאנגלית על פני עברית כשהמקור ממילא הוא סיני), לפעמים מצליח להימנע מזה ולפעמים מצטרף לקלישאות. דוגמה חיובית אחת היא המבט המפוכח שלו על הביטוי "דרך המשי החדשה", שעיתונאים כל־כך אוהבים להציג כאילו מדובר באיזושהי תוכנית גאונית להשתלטות על כלכלת העולם, והפודקאסט מסביר היטב שמדובר על כותרת דרמטית לאוסף רגיל של מהלכים מדיניים וכלכליים כמו שכל מעצמה צפויה לעשות, רק שהסינים אוהבים לתת כותרות דרמטיות בנות ארבע אותיות לכל דבר. לעומת זאת, בביטויים היסטוריים יותר, הפודקאסט כן "קונה" את הדרמה ונותן יחס מוגזם מאוד בעיני לביטויים כמו "המנדט השמימי" או "תחת השמיים". נכון שאני עדיין לא מומחה גדול לסין, אבל קראתי כבר לא מעט טקסטים פוליטיים סיניים ונתקלתי במונח "המנדט השמימי" מספר אפסי של פעמים, לעומת אינספור פעמים במקורות דוברי אנגלית. בסך הכול, הרעיון שממשלה אמורה להיות מועילה לנמשלים, גם אם איננו אוניברסלי, הוא לא כזה מהפכני. קונפוציוס דיבר על זה כבר לפני יותר מאלפיים שנה בלי להזדקק לביטוי "המנדט השמימי", ואפילו אצלנו – מה זה "אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים" אם לא תיאור של איך שושלת מאבדת את המנדט השמימי? לגבי "תחת השמיים", נתקלתי בזה הרבה פעמים בסינית וזה פשוט הביטוי המקובל בסינית עתיקה להגיד "העולם". בדיוק כמו שבעברית יש כל מיני דרכים לקרוא לעולם, אפשר להגיד "ארבע קצוות תבל" או "עלי אדמות" או כל מיני כאלה. יכול להיות מאוד שהיו וישנם סינים שמחזיקים באידיאולוגיה שלפיה סין היא מרכז העולם ומדינות אחרות אמורות להתנהל סביבה וכו', אבל זו פשוט תפיסה אידיאולוגית כמו שכל מיני מדינות גדולות חושבות שהן צריכות להיות המובילות בעולם, ואני לא רואה סיבה להניח שהיא איזשהו מאפיין מרכזי של התרבות הסינית.
  5. באופן כללי, כל דיבור על התרבות הסינית כגורם להתנהגותה של סין כיום יהיה בלתי־משכנע אם לא נוכל להכיל אותו גם על מדינות אחרות שיצאו מאותה התרבות – סינגפור וטאיואן. האם גם אצלן ניתן לזהות את השפעות "המנדט השמימי" ו"תחת השמיים"? נראה לי שלא. ומצד שני, דווקא במקרה אחר הפודקאסט ניסה להציע הסברים לשיעור החיסכון הגבוה בסין, ולא התייחס לעובדה שהוא גבוה מאוד גם בסינגפור וטאיואן, מה שגורם לי לחשוב שפה דווקא כן יכולה להיות השפעה של התרבות הסינית ולא בהכרח של המדיניות שהפודקאסט ניסה להצביע עליה.
  6. הסדרה עשתה עבודה טובה מאוד בהצגת הסוגייה הסינית בהקשר אמריקאי, והזכירה גם את טאיואן וישראל – מומלץ מאוד ללמוד ולהתעניין גם בנקודת המבט של כמה מהשכנות המשמעותיות של סין, בעיקר הודו, יפן, ואולי אוסטרליה קוריאה ווייטנאם. האתגר הסיני הוא הרבה יותר מסיפור של סין מול ארה"ב, ועם הדעיכה המסתמנת של ארצות־הברית, המדינות האחרות האלה עומדות להיות יותר ויותר חשובות.
  7. עוד תרומה חשובה של הסדרה היא המים הקרים שהיא שופכת על ההתלהבות בתקשורת מפני ההשקעות הסיניות כסוג של השתלטות על העולם. היא מסבירה היטב שהשקעות כאלה הן לא עניין כזה פשוט. אני מקווה שיום אחד מישהו יחקור את העניין באופן מקיף יותר, כי אני חושב שיש נושא אחד שלא נהוג לדבר עליו, בין השאר ממניעי תקינות פוליטית – הרבה מדינות בעולם הן פשוט כושלות כי מנהלים אותן אנשים כושלים, וייתכן שהשקעות שם הן פחות השתלטות על העולם ויותר זריקת כסף לבור ללא תחתית וכפוי טובה. בעיקר מעניינת הסוגייה הזאת לאור הזרקור שכוון שם אל אפריקה, עם ה"פוטנציאל" הדמוגרפי שלה – עדיין מוקדם להגיד, יכול להיות שאפריקה היא ההשקעה החכמה ביותר לעתיד, אבל ייתכן גם שאפריקה עומדת לרכוב על הגל הדמוגרפי שלה אל עתיד כושל ואלים של מלחמות פנימיות, הרס ובזבוז כל השקעה שמושקעת בה עכשיו. יכול להיות שה"טהרנות" המערבית לגבי השקעות במדינות בעלות מוניטין מפוקפק בתחום זכויות האדם הוא לא (רק) מגבלה של טהרנים מוסריים, אלא הסוואה לאסטרטגיית השקעה חכמה לטווח ארוך? כשמסתכלים על "הצלחתה" של פקיסתאן בת־טיפוחיה של סין, אפשר בהחלט לתהות. טאיואן, לדוגמה, החליטה החלטה אסטרטגית לפני כמה שנים להפסיק את מדיניות ה"השקעה" במדינות קטנות לצורכי דיפלומטיה – עד לא מזמן היו כל מיני מדינות קטנות, בעיקר באמריקה הלטינית, שנותרו בתור היחידות שמכירות בטאיואן ולא בסין בתור המדינה הסינית הלגיטימית והיו מצביעות בעדה באו"ם. ממשלת צאי יינג־וון החליטה להפסיק "להשקיע" במדינות האלה השקעות שהיו בבירור שוחד דיפלומטי, וכיום המדינות האלה ברובן הצטרפו לשאר העולם והכירו בסין הקומוניסטית במקום טאיואן.
  8. אני לא בטוח שהשתכנעתי מהטענה שלסין, בניגוד לארצות־הברית, אין בריתות אלא סוג שונה לחלוטין של מערכת יחסים בין המעצמה הסינית ומדינות שאמורות להיות בנות חסותה. כבר ציינתי קודם שההתייחסויות לביטוי "תחת השמיים" נשמעו לי כמו התלהבות יתרה מביטוי די שגרתי, ומעבר להם הפודקאסט מייחס חשיבות עצומה לנאום אחד של שי ג'ינפינג – לא יודע אם יצא לכם לשמוע נאומים של פוליטיקאים בחייכם, אבל שווה לזכור שהם לא בדיוק מקור מידע אובייקטיבי ונייטרלי, בטח שלא נאומים בסגנון הדרמטי הסיני. אם שי ג'ינפינג אמר שהוא רוצה לנהל את העולם בידידות ושיתוף פעולה ובלי מערכות בריתות – יופי. אז אמר. ד"ש מפקיסתאן.
  9. אחרון חביב, נקודה שבעיני היא אולי החשובה ביותר – כל מי ששומע את הפודקאסט הזה צריך לזכור שהעניינים האלה הם לא רק תיאוריה כללית שתפקידנו להאזין לה ולהתעניין – כל אחד מאיתנו יכול להשפיע על מאזן הכוחות בין סין והמערב בצורה מאוד פשוטה. כל מוצר שאנחנו קונים, אנחנו יכולים בהחלט להתעניין איפה הוא יוצר, ואנחנו יכולים בהחלט להעדיף לקנות מוצרים שקנייתם תועיל לכלכלת מדינה שאנחנו רוצים בטובתה ולא במדינה שאנחנו מרגישים מאויימים ממנה. זה נכון בלי קשר לשאלה אם אתם "בעד" או "נגד" סין הקומוניסטית. לא צריך להחרים מישהו או לצאת בהכרזות דרמטיות, בסך הכול להוסיף את זה לרשימת השיקולים בקניית מוצר.

5 מחשבות על “הערות על הקיסר האדום

  1. תודה שי על הסקירה.
    אני חייב להודות [שכנראה כמו כולם] אני מושפע ממה שאומרים על סין ואין לי שום יכולת לחשיבה ביקורתית בנושא בגלל שאני לא מבין שום מילה בסינית.
    הייתי שם פעמיים וכל הקשר שלי עם ישראלים שגרו שם, או סינים דוברי אנגלית, שמראש היחס שלהם היה בסגנון "אתה גם ככה לא תבין אותנו אז חבל לבזבז את הזמן בלהסביר לך את עצמנו".
    אני שמח על מה שאתה כותב כיון שמראש לא הבנתי את הטענה "הסינים רוצים להשתלט על כלכלת העולם".
    זה בערך כמו לומר "הסינים הם הפרנג'ים ממסע בין כוכבים". כלומר להשתלט כלכלית זה לא מטרה אלא אמצעי. עד היום לא הבנתי את המטרה שלהם (אם ישנה).

    Liked by 2 אנשים

    • המטרה היא לצבור כמה שיותר כוח – מטרה שמשותפת לדעתי לרוב הממשלות בעולם, בטח הדיקטטוריות שביניהן. הכלכלה היא אכן האמצעי.

      אני מקווה שעניין החשיבה הביקורתית וכו' ישתפר עם הזמן. השפה היא אכן מכשול משמעותי, אבל נראה לי שלרוב הישראלים יש מושג כלשהו לגבי מה שקורה בצרפת, גרמניה, מצרים או רוסיה גם בלי להכיר את השפות שלהן. אני שמח לקבל תגובות חיוביות בנושא, ככל שיש יותר ביקוש לתובנות על סין אני בטוח שגם ההיצע ישתפר.

      אהבתי

  2. הביקורת המנומקת, על יתרונות הסדרה קיסר אדום וחסרונותיה – תורמת רבות.
    בעיקר כיון שמצד אחד ברור לי שאסור לזלזל בחשיבות סין, ומצד שני ההיכרות שלי עם התרבות הסינית אפילו קלושה מזו של יאיר.

    במקרה נתקלתי היום, לפני קריאת פוסט זה, בראיון עם ישראלי המתמחה בתרבות הסינית, ומכיר אותה שבעתיים טוב מאתנו. או, אם להשתמש בקריאת האזהרה החשובה של שי שפירא – מכיר את אחד מההיבטים של התרבויות הסיניות.
    כולל לדוג' הסבר להתייחסות הסינית לביקורת שלילית, ולדתות כמו הנצרות, היהדות, הפאלון גונג והאסלם של האויגורים.
    בעיני – די מפחיד.

    https://www.google.com/amp/s/www.makorrishon.co.il/international/221111/amp/

    Liked by 1 person

    • אכן מפחיד. וכמו שאמרתי בעבר, לדעתי מפחיד לא בגלל שזה איום שהעולם החופשי לא יכול לעמוד בפניו, אלא שנראה שהעולם החופשי יורה לעצמו ברגל שוב ושוב עד בסוף מרצונו הוא לא יוכל לעמוד בפניו. עוד נקודה שקצת צרמה לי בקיסר אדום היא המאמץ שלו לסייג את הדאגה למצב האויגורים – עקרונית אני מסכים לגמרי עם הטענה שאסור לקבל אוטומטית את הגינויים הבינלאומיים וחשוב לשמוע את הדברים בהקשרם (אמרתי בעבר דברים דומים בהקשר המיאנמרי), אבל אחרי זה הוא מציג כמה דוגמאות לטרור אויגורי שבמונחים ישראלים היה נחשב די מצומצם אפילו בלי להתחשב בעובדה שמדובר על מדינה גדולה פי מאה מישראל, ואז מתאר דיכוי מטורף שכמעט בשום מקום חוץ מצפון־קוריאה אין דומה לו.

      ולגבי התרבויות הסיניות – לדעתי יש בעיה לשונית קטנה בשיח העברי (וגם האנגלי) על סין, בכך שאנחנו משתמשים במילה אחת לתאר מה שבסינית יש לו שתי מילים שונות – 華 (הְוָא) הוא "סיני" במובן האתני, משהו שקשור לתרבות בת אלפי השנים של סין, ו 中 (ג'וֹנְג) הוא "סיני" במובן המדיני, משהו שקשור למדינה שכיום נקראת "סין". ככה יוצא שמדברים על "ההתייחסות הסינית" לדברים כמו דמוקרטיה או טיבט או פאלון גונג, ואני צריך תמיד לצאת להגנת הטאיואנים שהם "סינים" במובן הראשון ולא השני, ויחסם לדמוקרטיה וכו' הוא מהחיוביים בעולם. באופן כללי, הרבה מהתופעות המצמררות שאנחנו רואים בסין (אומנם לא כולן) לדעתי די דומות למה שנראה במדינות מזרח אירופה ומקומות אחרים כשהיו תחת דיכוי קומוניסטי. למזלנו טאיואן נמצאת איתנו להדגים שהדברים האלה אינם חלק בלתי נפרד מהתרבות הסינית, אלא יותר מה"תרבות" הקומוניסטית.

      אהבתי

  3. כתבה בשילוח, המעלה סימני שאלה לגבי כיווני ההתפתחות של הכלכלה הסינית.
    ליתר דיוק על האפשרות לקיים כלכלה חופשית, המאפשרת "הרס יצירתי",פגיעה במוקדי כוח וותיקים והעצמת אישים וגופים שפחות תלויים במוסדות השלטון, במדינה דיקטטורית.

    https://hashiloach.org.il/%D7%94%D7%A1%D7%93%D7%A7-%D7%91%D7%97%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%94-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA/

    קטע מהכתבה:
    ——————-
    " … ברור שהסיני הממוצע עשיר יותר ממה שהוריו יכלו אפילו לדמיין לפני ארבעים שנה. ברור גם כי אם רק ינסה הסיני הממוצע, יש לו סיכוי טוב למצוא הזדמנויות חדשות ומרתקות להתפתחות כלכלית.

    ג'ק מא היה הסמל להזדמנויות החדשות הללו – עד 25 באוקטובר 2020.

    ב-24 באוקטובר אשתקד נשא מא נאום בכנס פיננסי גדול בשנחאי. במסגרת הנאום, כשבקהל יושבים כמה מהרגולטורים החשובים בסין, טען מא כי גישתו של הממשל היא אנכרוניסטית; כי הרגולציה הממשלתית על המשק בכלל ועל המגזר הפיננסי בפרט מיושנת ואיננה מאפשרת צמיחה; וכי בין אם ירצו, ובין אם לא ירצו, עולם התשלומים והבנקאות משתנה וכדאי מאוד לרגולטרים להשתנות יחד איתו.

    למחרת, ג'ק מא – אדם בעל הון בשווי של 50 מיליארד דולר, בעל תוכניות טלוויזיה בכיכובו ומי שלו אינספור חברים, שותפים ומכרים בסין – נעלם מעיני הציבור. זמן קצר לאחר מכן הציגה הממשלה שורה של רגולציות נוקשות חדשות שהפכו את פעולתה של "אנט גרופ" לקשה פי כמה וכמה. הקבוצה נאלצה לדחות את הנפקתה לציבור בעקבות התערבות ישירה של נשיא סין בנושא (לפי השמועות), והערך המשוער של מא צנח ב-12 מיליארד דולר.

    ג'ק מא, כך מתברר עתה, לא נעלם מעל פני האדמה, הוא נצפה שוב ב-21 בינואר 2021. לפי דיווח חדשותי, הוא עלה לשיחת זום עם מאה מורים מקומיים ודיבר איתם על האתגרים שבחינוך ועל הרצון שלו לתמוך בהם בתקופה קשה זו של התמודדות עם הקורונה. דיבור על עסקיו? על יוזמות חדשות? על יחסיו עם הממשל? דממה.

    רב הנסתר על הגלוי בסאגה זו, אך נראה שהמסר נקלט היטב. לפחות בטווח הזמן הקצר מתכוון מא לשמור על פרופיל נמוך ולהתמקד בהשקעה בנושאים סולידיים ובנאליים. סאגת ג'ק מא היא ללא ספק הסדק (הפומבי) הגדול ביותר באתגר שהציבה סין בפני התיאוריה הכלכלית – היכולת לייצר צמיחה כלכלית ופתיחות ליוזמות ולטכנולוגיות חדשות גם ללא מוסדות פוליטיים מכלילים. על מנת לשמר את כוחה של האליטה השלטת, הנפקת ענק נדחתה ומיליארדי דולרים נמחקו. הסיני הבורגני הממוצע יסתכל בהפתעה וזלזול קל במקבילו הישראלי שעדיין משתמש בחתיכות פלסטיק ואפילו צ'קים (!) כדי לשלם על טובין ושירותים, אך הקטר שסחב קדימה את תעשיית הפיננסים הסינית קיבל בעיטה לאחור.

    לסאגה זו עלולות להיות השלכות ארוכות טווח לא רק על סין כולה אלה אף על הצורה שבה אנו מבינים את היכולת לייצר חברה אנושית משגשגת. כרגע, ניתן לדמיין שלושה תרחישים מרכזיים.

    בתרחיש הראשון, ג'ק מא …."

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s