חלופות אסטרטגיות לארצות־הברית

בבלוג השכן עלתה שוב סוגייה שחוזרת לעתים קרובות, על הסכנה לאיבוד הברית הישראלית עם ארצות הברית ומה אפשר לעשות בנידון. בתגובות עלו כרגיל כמה מהשמות הנפוצים בתור חלופות אפשריות (או לא־אפשריות). רציתי לתרום את חלקי עם כמה הערות על הכוחות הרציניים בעולם כיום שיכולים (או לא יכולים) לתמוך במדינה בינונית כמו ישראל. הקשר בין ישראל לארה"ב מספק לישראל כיום שלושה יתרונות – כלכלי, צבאי, ודיפלומטי. נראה איפה עוד אפשר להשיג כאלה, אם בכלל.

– סין: השם הנפוץ ביותר שעולה בשיחות כאלה. יש רושם נפוץ כיום שהעולם נמצא במלחמה קרה חדשה, יש "גוש מערבי" ו"גוש סיני" והחלופה לארצות־הברית היא סין. כבר אמרתי בעבר שסין היא להערכתי נמר של נייר ומאז היא רק מתדרדרת. הכלכלה הסינית כיום במצב קשה; מאז עליית שי ג'ינפינג הממשלה הסינית מבזבזת את ההצלחה הכלכלית של קודמיה על שאיפות אימפריאליסטיות מופרכות, והמשברים בעקבות הקורונה והפלישה הרוסית לאוקראינה מחמירים את המצב. האם סין יכולה לתמוך במדינות בינוניות? עקרונית כן, היא עושה את זה פה ושם, ובניגוד לברית־המועצות בימי המלחמה הקרה היא גם לא מנסה לייצא קומוניזם למדינות החסות שלה. היא כן מייצאת שחיתות, ומעבר לזה – היא פשוט לא חזקה מספיק. מבין בנות החסות המעטות שלה אפשר למנות את סרי־לנקה שבימים אלה מוצאת את עצמה בפשיטת רגל מוחלטת, את פקיסתאן שכנראה לא רחוקה מגורל דומה (ועל־פי כל ההערכות ששמעתי, הסינים הכתיבו להם חילופי שלטון בניסיון לסדר את העניינים), ועוד קומץ מדינות נחשלות. אין לסין ניסיון מוכח בסיוע למדינות להיות חזקות ויציבות.

– רוסיה: עוד שם שעולה לעתים קרובות, אבל אין לכך כל הצדקה. רוסיה היא כיום כלכלה בינונית, והאשליות על כוחה הצבאי נמוגו בחודשים האחרונים. לא ברור מה מישהו מצפה לקבל מהם. בנות החסות היחידות שלה הן ממשלות רודניות שרוסיה לא עוזרת להן בשום דבר פרט לשמירה על שלטונן הרודני נגד האוכלוסייה שלהן עצמן, וגם זה לא בהצלחה גדולה – משטר אסד עדיין לא ממש שולט בסוריה, ולוקשנקו בבלארוס עדיין לא ממש רגוע על כסאו. אפילו "החצר האחורית" של רוסיה, מדינות מרכז אסיה, כבר לא ממש מסתכלות לכיוון מוסקבה.

– מערב אירופה: שם שדווקא לא עולה לעתים קרובות, משתי סיבות – או שאנשים מניחים שארה"ב ואירופה זה אותו הדבר, ואם היחסים עם ארה"ב מתדרדרים אז היחסים עם אירופה עוד יותר; או שמניחים שמדינות מערב אירופה הן חלשות ותמימות מדי, מוכות הגירה ואידיאולוגיית שמאל קיצוני, ואין לה מה לתרום. שתי ההנחות האלה שגויות. הדת החדשה שסוחפת את שמאלני ארה"ב, עם הגירה אינסופית, חיסול מוסד המשפחה ושאר ירקות (כולל שנאת ישראל) נשארת בעיקר מוגבלת לעולם דובר האנגלית – כל הכותרות שאתם שומעים על ילדים שעוברים טיפולי הורמונים ורופאים שמדברים על "אנשים בהריון" מגיעים מארה"ב ובריטניה. אני לא מכיר דוגמאות כאלה מאירופה, בטח לא באותו ההיקף. למעשה, דחיפה של ארה"ב למחוזות אנטי‏־ישראליים יכולה דווקא לדחוף את מערב אירופה לכיוון ההפוך – אחד העקרונית המנחים של האליטות האירופאיות, עד כמה שזה נשמע ילדותי, זה "אנחנו רוצים להיות טובים יותר מאמריקה". בכל הזדמנות אפשרית, כשמדובר בנושאים שאינם מספיק חשובים כדי לעצבן את ארה"ב יותר מדי, הם שמחים ללכת בדיוק בכיוון ההפוך לזה של ארה"ב. ארה"ב אוהבת את ישראל? אירופה מגלה את הפלסטינים. ארה"ב שונאת את ישראל? לאירופה לא יהיה קשה במיוחד לגלות שוב את ארץ הקודש. השמאלנים שמקדמים שנאה אידיאולוגית לישראל נמצאים כיום בשפל באירופה, את הטון נותנים הבירוקרטים הליברלים שאין להם בעיה גדולה עם ישראל.
והאם יש לאירופה מה לתרום? בהחלט. למרות כל מגרעותיה, אירופה עדיין הרבה יותר חזקה מהתדמית שלה. בפרט, הכלכלה והתעשייה הצבאית שלה חזקות הרבה יותר מכל חלופה אחרת שאיננה ארה"ב. השבדים יכולים לדבר על פציפיזם אידיאליסטי כל היום, אבל את הנגמ"שים המשובחים שלהם הם שמחים למכור לבני בריתם וכנראה ישמחו גם למכור לישראל (לא שישראל צריכה דווקא נגמ"שים, אבל זו רק דוגמה). תעשייה היא הצד החזק של אירופה, והתעשייה הצבאית שלהם היא חלופה אפשרית מאוד לארה"ב. וכמובן, גם מעמד דיפלומטי חזק יש להם, כולל זכות הוטו המהוללת באו"ם.

– מזרח אירופה: רעיון שמתחיל לעלות בשנים האחרונות, עם העלייה בחשיבות מזרח אירופה, שיפור קשריהם עם ישראל, והחיכוך בינם לבין מערב אירופה. שווה השקעה לטווח הארוך, אבל בסופו של דבר הרבה לא־אירופאים לדעתי נוטים להגזים בהערכתם את הפער בין המזרח למערב. הם אוהבים פה ושם לצעוק אלה על אלה, אבל בסופו של דבר הם עדיין מסתדרים לא רע. מבחינה כלכלית וצבאית הם עדיין שזורים עמוק אלה באלה. אז יחסים טובים עם מזרח אירופה זה מומלץ מאוד, אבל זה עדיין במסגרת "יחסים טובים עם אירופה".

– יפן: לא נהוג לדבר על יפן בהקשרים האלה, וכנראה בצדק, אבל עדיין זה יותר הגיוני מסין (ובטח רוסיה). הכלכלה היפנית היא השלישית בעולם וישראל לא ממש מנצלת את זה. מבחינת תעשיות ביטחוניות, הנשק היפני לא מפורסם בעולם אבל זה אולי בגלל שעד לאחרונה הם סירבו אידיאולוגית לייצא נשק. היום זה לא המצב, אבל אני עדיין לא יודע כמה אפשר להסתמך עליהם. גם לא ברור כמה הם ירצו. אין ממש מדינות בעולם שאפשר להצביע עליהן כ"בנות חסות" של יפן, אבל יש כמה ידידות טובות כמו טאיואן, אוסטרליה, ולפעמים דרום־קוריאה. דיפלומטית אין להם יותר מדי נוכחות בעולם. כדאי מאוד לחזק את הקשרים איתם, אבל בנוסף לגורמים אחרים.

– הודו: נכון לשנת 2022, הודו ממשיכה להיות פוטנציאל מבוזבז. פוליטיקאים פופוליסטיים, גיס חמישי בשלל צורות שמנסה לפגוע בהם מבפנים, ועוינות מצקצקנים מוסריים מהמערב (במילים אחרות, אותם האתגרים שישראל מתמודדת איתם) ממשיכים למנוע מהודו להתחזק כלכלית ודיפלומטית. עדיין, לטווח ארוך זו כנראה השקעה מצוינת. אוכלוסייה ענקית שאם איננה כבר עכשיו הגדולה בעולם, כנראה עומדת בקרוב להיות, ותרבות ודת שהופכים אותם לידידים טבעיים מאוד של ישראל. כרגע יש לישראל המון להרוויח מקשרים עם הודו, בעיקר כלכליים עם השוק ההודי הענק, ונראה שישראל מנצלת את זה במידה מסוימת, אבל עדיין שווה להשקיע יותר. בכל מקרה, לא מדובר כמובן במעצמה שיכולה להחליף את ארה"ב.

– אחרים: שאר העולם עדיין מדשדש. אמריקה הלטינית מאבדת אפילו את מעט התקווה שהייתה לה – המדינות המעטות שנראו כאילו מנסות לצאת מהכלוב הסוציאליסטי חוזרות לשם אחת אחת. קודם נפלה ארגנטינה, לא מזמן נפלה קולומביה, ולפי כל הסקרים עומדת בקרוב גם ברזיל ליפול בחזרה לחיקה החם של מפלגת הפועלים האנטי־ישראלית, אנטי־מערבית, והייתי אומר אנטי־ברזילאית. אפריקה היא עדיין אפריקה, אין יותר מדי מה להגיד, וכנ"ל מרכז אסיה. מדינות דרום־מזרח אסיה נשארות בבינוניות, המדינות דוברות האנגלית שאינן ארה"ב ממשיכות להיות גירסאות חלשות יותר של ארה"ב.

לסיכום: אין תחליף אחד שלם לארה"ב פרט למערב אירופה. אבל כן יש אפשרויות אחרות שייתנו כל אחת פחות משארה"ב נותנת, אבל אולי מספיק בשביל הישרדותה של ישראל בעולם פוסט־אמריקאי. כרגיל, אני מאוד תומך ביצירת קשרים עם מדינות חזקות ודמוקרטיות שאינן ארה"ב (ובמידה מסוימת גם מדינות שאינן חזקות ודמוקרטיות), מה שישראלים לא עושים מספיק. חוץ מזה, ישראל הולכת וגדלה, כלכלית ודמוגרפית, ועדיין לא מנצלת את כל הפוטנציאל של עצמה. מצד שני, במצב הנוכחי של השיח הפוליטי והאסטרטגי הישראלי, אני לא בטוח שישראל יכולה לשרוד אפילו עם דונלד טראמפ בתפקיד קיסר העולם. אף ברית חזקה לא תחזיק לטווח הארוך מדינה כושלת, וכדאי מאוד שישראל לא תהיה אחת כזאת.

33 מחשבות על “חלופות אסטרטגיות לארצות־הברית

  1. שי,
    אני אלך עם ההגדרה שלך לחיפוש "כוחות רציניים בעולם שיכולים לתמוך במדינה בינונית כמו ישראל ברמה הכלכלית, צבאית ודיפלומטית" ואעיר כמה דברים:

    סין – מסכים עימך. נראה שהשיא של סין מאחוריה ולא לפניה. בעבר חשבתי שסין תצמח למשהו גדול – אבל היא די משתבללת. אולי זה ישתנה אבל כרגע היא פחות רלוונטית.
    רוסיה – מסכים לגמרי.
    נראה לי שגם מוסכם עליך שאפילו שהן מדינות שלא יכולות לעזור לנו – מדובר במדינות עם פוטנציאל הרס גדול עבורנו ולכן צריך להיזהר בכבודן וללמוד להסתדר איתן.

    מערב אירופה – היא לא "כוח רציני שיכול לתמוך בנו".
    היא לא "כח רציני" כי האיחוד הזה לא מסוגל לעשות שום דבר ביחד (מלבד לחלק כסף) ואף מדינה לכשעצמה היא בסדר גודל להיחשב רצינית.
    והיא לא "יכולה לתמוך בנו" כי דיפלומטית המסרים שלהם לא מסונכרנים עם שלנו. מה גם שאין להם שום זכות וטו במועצת הבטחון של האו"ם, רק לאנגליה וצרפת יש (וזה לא מערב-אירופה).
    זה נכון שהפוליטיקה והתרבות המערב-אירופאית סולידית יחסית לאמריקאית ולכן פחות שומעים משם מסרים פרוגרסיביים, אבל המדיניות שלהן (כמכלול, כאיחוד אירופאי) מתרחקת מאיתנו.
    במה הם יכולים לתמוך בנו?
    למכור לנו נשק – זה עניין פנימי של כמה מדינות אבל לא עניין מערב-אירופאי.
    אנרגיה הם לא יכולים לתת לנו. גם כלכלית הם לא יכולים לתמוך בנו.
    בסה"כ מדובר במדינות שיש לנו עימן במשותף, ואני מסכים שצריך להגביר את שיתוף הפעולה הכלכלי איתם.

    מזרח אירופה – זה רעיון מצוין ליצור עימם קשרים (וזה גם קרה בממשלות נתניהו) אבל הם יותר חלשים ממערב אירופה ולכן הם יכולים להיות חברים טובים אבל לא כוח משמעותי לטובתנו.

    יפן – מדינה שלא חשבתי עליה כלל. לא מכיר מספיק ולכן אין לי מה לומר. ייתכן שיש כאן משהו. לא יודע.

    הודו – מסכים שלטווח ארוך תיתכן כאן השקעה מצוינת. גם כאן, הקשר יכול להיות כלכלי אבל לא צבאי או דיפלומטי.

    אני חושב שהמסר העיקרי הוא שישראל צריכה לגוון את קשריה, בעיקר עם מה שפעם היה מכונה "גוש הבלתי מזדהים".

    ולגבי דבריך ש"אף ברית לא תחזיק לטווח הארוך מדינה כושלת, וכדאי מאוד שישראל לא תהיה אחת כזאת" – אני חותם בשתי ידיים.

    Liked by 2 אנשים

  2. ניתוח מעניין מאוד, אם כי עדיין הטוב ביותר יהיה כמובן לשמור על הקשר עם ארה״ב.
    למה לדעתך אין באירופה את אותו של טרלול פרוגרסיבי? לכאורה אירופה הייתה שם לפני אמריקה.

    Liked by 1 person

  3. מציעה לחשוב על הנושא *גם* מההיבט של בריתות בין 3-4 מדינות (שישראל היא רק אחת מהן). לא רק דרך הפריזמה של כל מיני יחסים בי-לטרליים אפשריים.

    לדוגמא:
    1. הצטרפות של ישראל לברית המתגבשת בתקופתנו בין הודו-אוסטרליה-יפן (ובשולים גם ארה'ב). ברית שמטרתה העיקרית היא לחסום את דחפי ההשתלטות של הסינים.
    ישראל יכולה לתרום לברית זו את תעשיות הנשק שלה, כמו (לדוג') סייבר התקפי ושיפור יכולת השחקניות האחרות להתגונן מהסייבר הסיני. מיותר לציין את מה שישראל תוכל לקבל מהן.

    2. יצירת ברית בין הודו + המפרציות (וסעודיה?) + ישראל.
    ההודים יספקו לנו ולמפרציות מזון והמוני ידים עובדות, מדינות הנפט יספקו לנו ולהודים ערמות גבוהות של מזומנים וישראל תתרום לאחרות את תחכומה הטכנולוגי.
    בנוסף, ברית שכזו תוכל גם לצמצם את כוחה של איראן (אם רק נמצא דרך לספק להודו תחליפים זולים מספיק לנפט האיראני). ומכאן גם של הספונסרית העיקרית שלה (של סין).

    אגב, ממליצה על הכתבה על החזון האסטרטגי של שינזו אבה, שהתפרסמה עכשיו באתר מידה (מתורגמת מנשיונל ריוויו).
    שינוי אסטרטגי בצבא יפן ובמערך יחסי החוץ שלה. יתכן שיפן לאחר שינזו אבה תהיה שונה דרמטית מיפן שלפני שינזו אבה.

    Liked by 1 person

  4. קטע מאותה כתבה:

    " … אבה גם הבין כי משמעות המהלך הוא עימות מול האסטרטגיה התוקפנית הסינית, הכוללת מיליטריזציה מואצת של ים סין הדרומי ואיומים ישירים על הריבונות היפנית בים סין המזרחי. למרות שממשל אובמה השמיע אז דיבורים על "הפנייה לאסיה", בפועל הוא נותר אדיש למדי למאמציו של אבה להסביר כי האיום הסיני הוא כזה שארה"ב ויפן צריכות לעמוד מולו יחדיו, בעודן מגייסות את סיוע הדמוקרטיות האחרות באזור.

    החזון המרובע של אבה נכנס להקפאה מול אובמה האדיש, אך מאמציו העיקשים נשאו פרי עם יורשו דונלד טראמפ. החזון החדש לאסיה הגיע לשיא בפסגת מנילה בנובמבר 2017, שם הרעיון לפיו "איזור אינדו-פסיפי חופשי" ו"מערכת מבוססת חוקים" עבור ממשל אזורי הפך לשיח משותף.

    אך בניגוד לתומכים אחרים של מערכות "מבוססות חוקים", אבה הבין כי הרעיון של ביטחון אזורי הוא חסר משמעות ללא האיום בכוח צבאי. יותר מכל ראש ממשלה יפני אחר בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, אבה היה אחראי לפריצת העמדה הפציפיסטית לכאורה בה החזיקה ארצו מאז 1945. הוא התעקש על כך שיפן צריכה לקחת חלק משמעותי יותר במטלות הביטחון האזורי, ושעובדה זו חייבת להשתקף בתקציב הביטחון שלה.

    מכל המורשת אותה הותיר אבה לארצו, יתכן שזו הנקודה החשובה ביותר. הוא ראה בתקציב ביטחון גבוה (הגיע לשיא מאז מלחמת האולם השנייה בשנתו האחרונה בשלטון) כסימן לא רק לאיתנות לאומית, אלא גם למחויבות היפנית בסיוע בלימת האיום הסיני ואיום הטילים הבליסטיים מצפון קוריאה.

    זו הסיבה בגינה הניסיונות לצייר כעת את אבה כ"אולטרה-לאומן" הם בדיוק ההפך מהמציאות. אבה הבין כי יפן חזקה ואסרטיבית היא חלק חיוני ממרקם הביטחון והשלום באסיה, ומהווה שחקנית מרכזית בשימור הסדר הליברלי הבינלאומי מול השאיפה הסינית לחסל אותו. …"

    ——————————–

    אגב, אחד מהמניעים של הודו להיכנס לברית שכזו עם יפן, קוריאה ואוסטרליה – העוינות בינה לבין פקיסטן. עוד מדינת חסות של הסינים. (בנוסף לעוינות הישירה שבין הודו לסין).

    אחד ממניעי ישראל, המפרציות וסעודיה לרצות להיכנס לברית שכזו – העוינות בינן לבין איראן. עוד מדינת חסות של הסינים.

    אהבתי

  5. יאיר – כשאני אומר "מערב אירופה" אני מתכוון לשילוב בין יחסים הדדיים עם המדינות עצמן ויחסים עם האיחוד – זה לא בדיוק אותו הדבר, אבל זה הולך ביחד, וכנראה יתמזג יותר ויותר עם הזמן. הכוח של האיחוד פלוס סך הכוחות של המדינות כיחידים זה בהחלט כוח רציני.

    לגבי המדיניות והדיפלומטיה שלהן – לדעתי אתה מגזים בחשיבות שאתה מייחס למצב מסוים בן כמה שנים. אם ארה"ב יכולה להפנות גב לישראל אחרי עשרות שנים, אם אבו דאבי ואולי אפילו סעודיה יכולות פתאום להושיט יד לישראל, תאמין שגם העוינות בין ירושלים ובריסל היא לא תופעת טבע נצחית.

    בנושא הזה, וגם כתשובה לשאלת תמריץ – אחרי כמה שנים באירופה אני הולך ומשתכנע שהם לא תמימים כמו שהם נראים. לאליטות האירופאיות יש חזון של אירופה פדרלית וחזקה, עם כסף זורם לעסקים הגדולים של אירופה (שכמובן קרובים לצלחת של הפוליטיקאים מאותה האליטה). במשך תקופה ארוכה, הסכנה העיקרית לחזון הזה הייתה ימין לאומני. כנגד זה היה להם נוח לשתף פעולה עם מטורללים פרוגרסיביים שונאי ישראל ולהביא המוני מהגרים (שלא רק מנותקים מהמסורות המקומיות ויהיו "אזרחי אירופה" טובים, הם גם כוח עבודה זול לעסקים הגדולים וגם מעלים את מחירי הנדל"ן לטובת האליטות בעלי הנכסים). ככל שהם מנצחים בקרב הזה, הצורך שלהם במטורללים הולך ויורד וייתכן שהם ייפתחו לאפשרויות חדשות. מה שחשוב זה שישראל תראה איך היא יכולה לקדם את האינטרסים של אירופה (בתמורה לקידום האינטרסים של עצמה כמובן), ופחות להקשיב למה שהאירופאים אומרים בנאומים ציבוריים.

    אהבתי

    • מעולם לא הנחתי שהאליטות האירופאיות תמימות.
      אבל תמיד הנחתי שהמוני אירופאים מצטערים על כך שהפרויקט הכלל-אירופי של שחרור העולם מציפורני היהודים לא הסתיים בהצלחה מוחלטת. (מה שיכול להסביר מדוע הם כל כך ששים לתרום מאות מיליונים לאנטישמים פלסטינים, שמבטיחים לחסל את המדינה היחידה בעולם שהקימו יהודים).
      כלומר שלתפיסתי האנטישמיות האירופית לא התחילה ב 1933 ולא הסתיימה ב 1945.

      לפיכך, מעט קשה לי לקבל את התפיסה שהעוינות למדינת ישראל נובעת בעיקר (או רק) מהתשוקה לעשות דווקא לאמריקאים. או אפילו רק מהתשוקה לשאת חן בעיני המוני המדינות הערביות והמוסלמיות בעולם.

      אהבתי

      • קמיליה, נשמות טובות באירופה משקיעות מיליונים גם בחיסול הודו ובעוד כל מיני מטרות שלא קשורות לחיסול היהודים. אם הכול נובע מרצון להשלים את השואה, אז למה צרפת הייתה התומכת העיקרית של ישראל במקור, לפני שהאמריקאים נכנסו לעניין?

        אהבתי

      • בראש סדר העדיפויות של הצרפתים, בתקופה שבה תמכו בישראל (לפני מלחמת ששת הימים), הייתה המלחמה שלהם על אלג'יריה. מלחמה שבמידה רבה הייתה גם נגד כל שאר העולם הערבי (שעמו נאבקה גם ישראל). קשה לזלזל בחשיבות אויבים משותפים.
        לפיכך העוינות הצרפתית – הקתולית שלהם ליהודים (שלטענתי פכפכה ברבים מהם, כולל בדה גול) נאלצה להידחות למועד מסוים בעתיד.

        אגב, בתקופה זו ארה'ב גם לחצה קשות על המעצמות הקולוניאליסטיות (קרי על בריטניה וצרפת) וגם הייתה די עוינת לישראל. לפיכך נותר מקום מסוים לטענתך שצרפת תמכה בישראל גם במסגרת המאבק שלה בארה'ב.

        אהבתי

    • שי,
      אני מסכים שאם היחסים בין ישראל לסעודים השתנו – אז גם היחסים בין ישראל לאירופה יכולים להשתנות, אבל יש כאן כמה פערים שצריך לקחת בחשבון:

      1. יותר קל לסגור עם בית מלוכה אחד ששולט בתת-יבשת (סעודיה) מאשר לשכנע 15-20 מדינות נפרדות באירופה שלכל אחת דעת קהל משלה.

      2. סעודיה נמצאית באיום (מכיוון איראן) ומכאן יחסה המשתנה לישראל, בעוד שאירופה לא תחת איום והחזון של אירופה חזקה לא מספיק בכדי להפוך את עורה ולקרב את בריסל לירושלים.

      3. כמו קמיליה, גם אני מתקשה לקבל את התפיסה שהעוינות האירופאית לישראל נובעת מלעשות דווקא לאמריקאים. אני גם רואה בסיס אנטישמי לעוינות, שגם אם הוא יותר מנומס ומנומק מהעוינות הערבית/מוסלמית – הוא יושב על בסיס הרבה יותר איתן. כלומר לאנטישמיות האירופאית-נוצרית שורשים עמוקים בהרבה מהאנטישמיות הערבית-מוסלמית. לאיסלאם יש בעיה עם היהודים כלאום אך לא כדת. לנצרות יש בעיה עם היהדות גם כדת (ואפילו כגזע או אתנוס).

      4. האירופאים לא תמימים כפי שהם נראים אבל הרבה פעמים אחרי שאתה משדר מסרים שאתה לא מאמין בהם – לבסוף הם הופכים לחלק מה-DNA שלך. ולכן גם אם התיאוריה שלך שאירופה קידמה טירלול פרוגרסיבי בכדי לנטרל את הימין היא נכונה (תיאוריה שאם היא נכונה היא יותר גרועה מהמציאות של אירופה תמימה ואנטישמית) – עדיין קשה לי לראות אותה נפרדת מהטרלול של עצמה.

      Liked by 1 person

      • יאיר, אין שום צורך לשכנע 15-20 דעות קהל בשום דבר (אם כי זה יעזור. גם את דעת הקהל הסעודית צריך לשכנע ולא להסתפק בבית המלוכה). גם בתשובה לקמיליה – אני לא בוחן כליות ולב, אני לא יודע אם באיזשהו מקום סודי מסתתרת איזו אנטישמיות אסטרטגית שברגע האמת תנחה את האירופאים לפעולה מסונכרנת נגד ישראל. אבל בדיונים הציבוריים, במקומות שבהן נקבעת מדיניות – ישראל פשוט לא עד כדי כך מעניינת. פעם זה היה שונה – לפני עשר שנים ישראל הייתה הרבה יותר נוכחת בכותרות העיתונים ובדיונים הפוליטיים פה. אבל כיום אני מתקשה מאוד לדמיין החלטה בעד או נגד ישראל שתגרור איזושהי תגובה מדעת הקהל, כי לקהל פשוט לא אכפת. לאירופאים יש בעיות משלהם. מדיניות לגבי ישראל נקבעת כיום על־ידי בירוקרטים אלמוניים, איפשהו בין דיני חשבונאות ומדיניות הספריות הציבוריות. דברים שאף פוליטיקאי לא יקבל או יאבד קולות בגללם. יוצאי הדופן היחידים הם המטורללים הפרוגרסיביים שכאמור כוחם נמצא בשפל (וממילא עוברים להתעניין יותר בגזענות, אקלים וטרנסג'נדריות ופחות ביחסי חוץ), ופה ושם כמה פרו־ישראלים משורות הימין העמוק או הנוצרים.

        אם אתם שומעים משהו אחר, ספרו לי. עד אז, אני מעדיף להסתמך על מה שאומרים האירופאים עצמם מאשר על ניתוחים היסטוריים ופסיכולוגיים של שורשי האנטישמיות.

        (הסתייגות – אני כמובן לא מומחה לעשרים מדינות שונות באירופה, יש מדינות שאני מכיר טוב יותר וכאלה שפחות. זה הרושם שלי מהמקומות שאני מכיר)

        לגבי סעיף 4 – קודם כל לא ברור לי למה קואליציה עם מטורללים היא אפשרות גרועה יותר מאנטישמיות. אני חושב שאתה לא מתלהב מהבחירה של בנט להקים קואליציה עם מרצ, אבל נראה לי שעדיין תעדיף את בנט על אנטישמיות נוצרית קלאסית. חוץ מזה – לא יודע מאיזה טרלול קשה לך לראות את אירופה נפרדת. באיזה מובן אירופה כיום מונעת על־ידי טרלול פרוגרסיבי באופן משמעותי יותר מישראל?

        אהבתי

  6. לי.ד.
    כתבת:
    "לדעתי הודו והמוסלמים על מסלול התנגשות בטווח הארוך."
    —————
    אשמח אם תרחיב ותנמק.

    למיטב ידיעתי, הסכסוך הפנימי בהודו, בין הינדים לבין מוסלמים, מבעבע רוב הזמן על אש נמוכה למדי. מעט בדומה לסכסוך הפנימי בין יהודים לערבים בישראל.

    כנ'ל הסכסוך החיצוני של הודו עם פקיסטאן, כולל הסכסוך על חבל קשמיר (אזור ששייך להודו ומאוכלס בעיקר במוסלמים).

    מצד שני, אחד הגורמים המרגיעים את הסכסוך הוא השפעת המיעוט המוסלמי הענקי על תוצאות הבחירות בהודו.
    לא פחות חשוב – הודו תלויה בנפט ובגז – שמגיעים אליה בעיקר ממדינות שיעיות וסוניות (ובשוליים גם מרוסיה). בנוסף, הודו גם מעוניינת בשימוש בנמלים שנמצאים במפרץ הפרסי /הערבי. כלומר בשליטת המוסלמים.

    מכאן שלתפיסתי יחסי הודו והמוסלמים אמנם נמצאים במתח תמידי, ומדי פעם גם חורגים מהאיזון – אך קשה לי לתפוס התלקחות סכסוך מתמשך על אש גבוהה.

    היכן אני טועה?

    אהבתי

    • אני חושב שזה קשור לשני גורמים שונים. אחד שמירת היציבות של הסדר הבין לאומי כפי שהוא מנוהל מוושינגטון. השני, המתח הבסיסי בין הינדואיסטים לבין מוסלמים. אם הסדר הבין לאומי יקרוס, המתח בין הינדואיסטים למוסלמים יעלה מדרגה ויזמין את ההינדואיסטים "לפתור" את הבעיה המוסלמית.

      אהבתי

  7. הודו והאיסלאם הפוליטי לא נמצאים על מסלול התנגשות, הם מתנגשים ישירות ובאלימות כבר עשרות שנים וזה לא עומד להשתנות. מה שכן השתנה זה סעודיה ובמפרציות, שכיום נראה שפחות מתעניינות בקידום האיסלאם הפוליטי בעולם (קצת אירוני, אבל ככה זה), כך שברית הודית-סעודית היא אולי תרחיש פחות מופרך כיום משהיה בעבר.

    Liked by 2 אנשים

  8. שי,
    קשה לי להתווכח איתך כשאתה אומר שהאווירה באירופה היום יותר מקבלת את ישראל ומוכנה לחיות עם מדיניותה כיון שהכוחות הפרוגרסיבים שם נחלשים. אתה שם ואני כאן. ואני מתאר את מה שאני רואה מכאן.
    מבחינתי המבחן הוא מבחן התוצאה. אני מקווה שמשרד החוץ שלנו (וגורמים נוספים) יעבדו קשה בשביל לשנות את הסנטימנט המערב-אירופאי כלפינו, ואם זה יקרה – אני אשמח ואמחא כפים. אין לי צורך להיות צודק. אני מעדיף לטעות ושמדינתנו ועמנו ירוויחו.

    ועם-זאת, אני אנסה להסביר מדוע אני לא חושב שאירופה תשנה את עצמה ותוותר על הערכים הפרוגרסיביים שלה (ותקבל אותנו). הפרוגרס, קרי קידמה ורצון לשפר ולהיטיב, היא תכונה אנושית. אם באדם לא הייתה התכונה הזאת אזי ההיסטוריה האנושית לא הייתה מתקדמת אלא עומדת במקום. השאלה היא לאן לוקחים את הכוחות הללו ולמה הם מובילים:
    יש כאלו שלוקחים את הכוחות הללו לבניין הכלכלה (קפיטליזם)
    יש כאלו שלוקחים את הכוחות לבניין האומה (לאומיות)
    יש כאלו שלוקחים את הכוחות לקידום המדע והטכנולוגיה
    יש שלוקחים לתיקון החברה (סוציאליזם)
    יש לוקחים לשבירת הכוח (אנרכיזם)
    …..

    סיפרתי בעבר בבלוג של תמריץ שאם לא הייתי יהודי ככל הנראה הייתי אנרכיסט או איזם אחר קיצוני בזירת הדעות העולמיות. זה גם מה שקרה ליהודים רבים בעבר ובהווה. אבל כיון שאני יהודי שמחובר למסורת אני מפנה את כוחות הפרוגרס שבי לבניין האומה, הטכנולוגיה, הכלכלה וכיוונים דומים שמאפשרים לי להישאר שמרן.

    כשאני מסתכל על אירופה אני לא מוצא כיוונים שבה היא יכולה להפנות את כוחות הפרוגרס שבה:
    קפיטליזם היא מילת גנאי שם.
    לאומיות – די דומה.
    מדע וטכנולוגיה אינם מילת גנאי אבל הם לא מצליחים להתקדם במקומות הללו (ולא מסיבות של חוסר ב-IQ).

    ולכן התוצאה היא פרוגרס בצורתו הפוליטית העכשווית המכונה "פרוגרסיביות" על כל תחלואיה. וגם קינים של אנרכיזם שבאים לידי ביטוי בעיתות מצוקה (כמו עליית מחירים, …) כמו דלקת עור שמופיעה כאשר הגוף חולה במחלה אחרת.

    זה נכון שבארה"ב לפרוגרסיבים יש דריסת רגל חזקה מאוד (בעיקר בתקשורת ובאקדמיה) אבל כיון שניתן להפנות את כוחות הפרוגרס לכלכלה, טכנולוגיה ומקומות אחרים – נשמר האיזון בין הצדדים. באירופה אני לא רואה את האיזון הזה.
    הפרוגרסיביות בארה"ב מזכירה לי את התנועה נגד נשק גרעיני שגוועה לאיטה (כמובן שהיא השפיעה בדרך).
    בעוד שהפרוגרסיביות באירופה מזכירה לי את הכניעה המבישה להיטלר.

    Liked by 1 person

  9. העתק תגובה שכתבתי בפוסט האחרון בבלוג של תמריץ. רלוונטי יותר לדיון שהתפתח בפוסט זה.

    איני בטוחה שמי שחי במדינה מסוימת באירופה – מזהה טוב יותר מאשר זרים את הלכי הרוח וזרמי העומק שבה. יותר סביר בעיני שהוא מקיף את עצמו באנשים הפתוחים לזרים (וליהודים) ומקבלים אותם בזרועות פתוחות. בנוסף, לא רצוי לזלזל בהשפעות חשיבה משאלתית. (לראייה המוני היהודים האירופים שמאוד הופתעו ממה שאירע בארצותיהם בשנות הארבעים של המאה הקודמת).

    מצד שני, עלי להודות שאני נוטה לחפש (ומכאן גם למצוא) סממנים שאירופה לא השתנתה. איני מסוגלת להתייחס לנושא זה באובייקטיביות.

    ###################################

    מצטרפת להמלצת י.ד. על המאמר המדכא.
    חשוב בעיקר לכל מטפחי האשליות שקיימת "גרמניה אחרת", ומומלץ ליהודים לחיות בה בשל מחירי המילקי הנמוכים.
    (ולמעשה גם למטפחי האשליות שקיימת "אירופה אחרת").

    כלל לא מפתיע אותי שהנושא לא צץ בתקשורת הישראלית. אשליות מתוקות ממילקי לגבי "ידידתנו הטובה גרמניה" תמיד נעימות יותר ממציאות מרה.

    דרך פוסט זה הגעתי לפוסט נוסף של ענת פרי על האנטישמיות הגרמנית.
    חשוב כיון שמספק הסבר לא רע מדוע הגרמנים (והמוני אירופים אחרים) משקיעים עשרות מיליוני יורו במתן עזרה לפלסטינאים. גם (למעשה בעיקר) אם העזרה לפלסטינאים פוגעת ביהודים.

    https://anatperi.blogspot.com/2014/04/blog-post_28.html?m=1

    קטע מהפוסט הנוסף:
    ———————————
    " …. בשיח הגרמני הפלשתינים מייצגים את היהודים בשואה, כדי שהגרמנים יוכלו להסיר מעצמם את תפקיד הנאצים ולהעביר אותו לקורבנותיהם היהודים. ובכך לא מסתיים העניין: כפי שתיארתי ברשימתי על הסרט "גן עדן עכשיו" הפלשתינים בתפקיד קורבנותיהם של היהודים מייצגים גם את הגרמנים שהיהודים מתנכלים להם. כשהגרמנים רוצים להעמיד את עצמם בעמדת הקורבן הם מזדהים עם הפלשתינים. באחד העיתונים הנאצים שידידים נהגו לשלוח לי פעם נכתב תמיד על הסבל הגרמני במלחמת העולם השנייה שהיהודים לגמרי מתעלמים ממנו, ורק מתעסקים כל הזמן בשואה שלהם. כהוכחה ציטטו את מאמריו של גדעון לוי, שטען שליהודים לא אכפת מהסבל הפלשתיני. הגרמנים מגייסים את הפלשתינים לייצג את הגרמנים כדי להפוך את עצמם מרוצחים לקורבנות של היהודים. אינני יודעת אם דניאל ריכטר, שהוא בסך הכל אדם מאד סימפטי, התכוון לכך, אם בכלל נתן את דעתו על דבריו או שפשוט חזר על מה שמקובל לומר בגרמניה ונחשב בגרמניה מובן מאליו: לתאר את היהודים כמי שמשתמשים בשואה כדי לפגוע בפלשתינים, ובעצם לשלול מהיהודים את מעמד קורבן הנאצים הראוי לאמפתיה על ידי הצגתם כמי שפוגעים בפלשתינים, ולא סתם פוגעים בפלשתינים, אלא משתמשים בשואה כדי להצדיק את הפגיעה הזו. כך מגלגלים הגרמנים את אשמתם על היהודים ובמקום לדון בשואה בדרך שתוקיע את פשעי הגרמנים נגד היהודים, הם דנים בשואה בדרך שמוקיעה את היהודים. זו איננה "התמודדות נפלאה עם השואה", כפי שהגרמנים מאד אוהבים להשתבח ולשבח את עצמם, אלא שימוש באנטישמיות כדי להתנער מאשמת השואה …."

    אהבתי

  10. ליאיר,
    כתבת:
    " ….כשאני מסתכל על אירופה אני לא מוצא כיוונים שבה היא יכולה להפנות את כוחות הפרוגרס שבה:
    קפיטליזם היא מילת גנאי שם.
    לאומיות – די דומה.
    מדע וטכנולוגיה אינם מילת גנאי אבל הם לא מצליחים להתקדם במקומות הללו (ולא מסיבות של חוסר ב-IQ).
    ולכן התוצאה היא פרוגרס בצורתו הפוליטית העכשווית המכונה "פרוגרסיביות" על כל תחלואיה. וגם קינים של אנרכיזם שבאים לידי ביטוי בעיתות מצוקה (כמו עליית מחירים, …) כמו דלקת עור שמופיעה כאשר הגוף חולה במחלה אחרת. …"
    ————————————-
    נדמה לי שאתה מזלזל בדת החדשה, שעולה ופורחת באירופה, דת הצלת כדור הארץ.
    הצלת כדור הארץ משינויי האקלים, ושמירת כל המגוון הביולוגי שבו, הפכו למשימה *קדושה*. משימה שהמונים מוכנים לשלם עבורה גם ברמת החיים שלהם. לא לחינם עולים ופורחים גם הטיפולים הנפשיים לבני נוער וצעירים שסובלים מ*חרדת אקלים*. חרדה שבעתיד הלא מאוד רחוק – לא ישאר להם כדור סביר לחיות בו. זו אולי חרדה שאינה פחותה בערכת מחרדה מהגיהנום.

    האלמנט האופטימי בעיני בדת זו – היהודים לא אשמים בבעיה זו יותר מאשר בני הדתות האחרות.

    אהבתי

    • הי קמיליה,
      כללתי את דת הצלת הכדור בתוך התנועה הפרוגרסיבית, אך את צודקת וניתן לחלק בינהן. כללתי אותם יחד כי אני רואה שהאנשים השותפים לתנועות הללו – הם אותם אנשים. היום עידוד טרנסיות (ואולי אפילו כל הלהט"ביות), שנאת עסקים וחרדת אקלים הולכות יחד. המשותף לפרוגרסיביות ולדת האקלים היא ההסתכלות על האדם כמדכא, כרע, וכאויב לעצמו ולסביבתו. תפיסות ניהליסטיות כאלו מובילות לאנרכיזם חברתי וכלכלי.

      יש הרבה מה לעשות בנושאי הגנת הסביבה שאני שותף להם – אך את צודקת שהנושא עבר מתחום המדע לתחום הדת.

      Liked by 1 person

      • יאיר וקמיליה:

        אני לא חושב שהעובדה שאני חי באירופה, בפני עצמה, תורמת משמעותית ליכולתי לזהות את הלכי הרוח וזרמי העומק שבה (אם כי תורמת קצת). אני כן חושב שהעובדה שאני מבין מספר שפות אירופאיות ועוקב אחרי התקשורת המקומית והדיונים הפוליטיים במספר מדינות אירופאיות כן מאפשרת לי לזהות וגו' טוב יותר מאנשים שמתבססים על מקורות דוברי עברית ואנגלית ובאופן כללי לא מתעניינים יותר מדי בענייניהן הפנימיים של מדינות אירופה.

        נראה לי שדיון צנוע בתגובות לרשומה הזאת הוא לא המקום להכריע בשאלות בסיסיות על טבעה של אירופה, אז ניאלץ להסכים שלא להסכים בשאלה האם אירופה מלאה באנטישמיות ובטרלול פרוגרסיבי. אני רק רוצה לשאול שאלה אחת אחרונה על עניין הפרוגרסיביות – כל הדיבורים שלכם על "קפיטליזם היא מילת גנאי", "לא מצליחים להתקדם במדע וטכנולוגיה", "דת כדור הארץ", "טיפולים נפשיים לבני נוער שסובלים מחרדת אקלים"; כל הדוגמאות ששמעתם לדברים האלה שגורמים לכם לחשוב שאירופה מלאה בהם – כמה מהן היו מאירופה, כמה מארה"ב, וכמה מבריטניה (או שאר העולם דובר האנגלית)?

        (למען הסר ספק – כשאני אומר "אירופה" אני מתכוון למה שמכונה לפעמים "אירופה היבשתית", כלומר לא כולל בריטניה)

        אהבתי

      • לשי,
        אני נאלצת להודות שאיני מסוגלת לקרוא טקסטים באף שפה (אירופית או אחרת) פרט לאנגלית ולעברית. מכאן שעלי להודות בקיום לא מעט נקודות עיוורות שלי לגבי רוב מדינות אירופה.

        בנוסף, מעולם לא ביצעתי את ההבחנה, שאתה מבצע, בין אירופה היבשתית לבין בריטניה. אולי זו טעות שלי. היה ידוע לי שלחלק מהאנגלים, בעיקר למתנגדי האיחוד האירופי ותומכי הפרישה ממנו, חשוב להדגיש שהם אינם /לא היו/ לא יהיו חלק מ*יבשת* אירופה. לא הייתי מודעת לעובדה שגם חלק מהאירופאים היבשתיים (כדוגמתך) אינם מתייחסים לבריטנים כחלק אינטגרלי מבני היבשת שלהם.

        קשה לי לשחזר כעת איזה מקורות מידע שלי, לדוגמא בנושא חרדות בני נוער צעירים משינוי האקלים, התייחסו לאירופה היבשתית ואיזה למדינות דוברות האנגלית. ברור לי שהעובדה שהפרזנטורית העיקרית של הדור הצעיר, בנושא העתיד הקטסטרופלי הצפוי לכדור הארץ, הגיעה דווקא משבדיה – אינה יכולה להוות הוכחה. לכאן או לשם.

        עם זאת, איני נסוגה מטענתי על קיום זרמי עומק של אנטישמיות באירופה. משני צידי תעלת למאנש.
        טענה זו אינה מסתמכת על ממצאים עכשווים כלשהם. גם לא על העובדה שרק לאחרונה ויקטור אורבן, שנבחר בקולות העם ההונגרי, התריע מהעירוב הגזעי של אירופאים עם מהגרים מוסלמים. אזהרה שכמובן עוררה בי אסוציאציות לתורות גזע אחרות.

        טענתי מסתמכת על הנחות בסיס שלי לגבי טבע האדם וטבע תרבויות אנושיות. הנחה שתרבויות אמנם משתנות, אך בקצב מאוד מאוד מאוד איטי. קצב שאינו נמדד בשנים אלא בדורות רבים.
        איני מסוגלת להאמין שהגל האנטישמי ששטף את יבשת אירופה לפני פחות ממאה שנים – נעלם לחלוטין בלי להותיר כל עקבות משמעותיים. אנטישמיות שליוותה את העם היהודי באירופה בכל מאות השנים שבהם חיי ביבשת זו – ולפתע פתאום נעלמה? לתפיסתי האנטישמיות מפכפכת במאגרי מי תהום, עמוק מתחת לפני השטח, ובנסיבות המתאימות היא תתפרץ שוב.

        אהבתי

      • שי, אני רואה זאת אחרת מקמיליה (פחות עסקתי בנושאי אקלים ויותר בקפיטליזם וטכנולוגיה. ואני לא בטוח שאורבן הוא דוגמה לגזענות).
        אבל גם אני כמוה קורא רק באנגלית ולא בשפות אירופאיות (ומכאן היתרון שלך עלינו) ולכן אני ניזון ממקורות באנגלית על אירופה.
        ובתשובה לשאלתך – מדובר בדוגמאות מאירופה (בעיקר גרמניה, צרפת וספרד) ולא מבריטניה.
        בשונה ממך אני לא חושב שהבעיה היא בבריטניה או במדינות דוברות אנגלית. במקומות הללו הדמוקרטיה אינה רק שיטת בחירות כי אם גם שיטה תרבותית ולכן הפרוגרסיביות שם היא דעה מתוך סט של דעות המתמודדות על תשומת ליבו של האזרח.
        לא כן באירופה, שהיא הרבה יותר מעמדית ומרובדת – שם הציבור קונה את הגיגי האליטה יותר מאשר במדינות דוברות אנגלית.
        אני יודע שאתה תאמר שאני קובע זאת ללא ידיעת השפות האירופאיות. אשמח לטעות.

        אהבתי

  11. נתקלתי במקרה בהופעה (כנראה נדירה) של חקלאי הולנדי מוחה בתקשורת העולמית. על הטיפול הכושל (לתפיסתו) במשבר המזון העולמי, וקריאתו לסולידריות של שאר חקלאי העולם ויצירת שיתופי פעולה.
    ממרכז מערב אירופה היבשתית (לא כולל המדינות המפוקפקות כמו בריטניה וצרפת).

    המטרה החשובה של "שמירה על כדור הארץ" הפכה לתפיסתי לדת – רק לאחר סדרה ארוכה מדי של החלטות, כולל בדרגים הבכירים ביותר, שבעיני אינן רציונליות.
    לדוגמא ההחלטה הגרמנית לסגור את *כל* הכורים הגרעינים שלהם (צעד כמעט בלתי הפיך) *לפני* שמקורות אנרגיה מתחדשים הוכיחו שהם מצליחים לספק, באמינות מספקת ובמחירים סבירים, את כלמ צרכי האנרגיה של המדינה. צעד לא רציונלי, שהסתמך על האמונה העיוורת שדיקטטוריות נפט יספקו לגרמניה את כל האנרגיה לה תזדקק ב"תקופת הגישור". למרות כל האזהרות (כולל של טראמפ) מיצירת תלות קשה כל כך בדיקטטורה אחת.

    Liked by 1 person

    • אני לא מתמצא בפרטים המדויקים של "בעיית הנתרן" בהולנד, אני בהחלט יכול להאמין שהחקלאי בסרטון, שעושה רושם של איש רציני, צודק בדבריו. אבל אני לא חושב שמדובר ב"דת כדור הארץ". המטורללים העיקריים של דת כדור הארץ נמצאים (לשמחתנו) באופוזיציה, והממשלה אולי נעזרת בהם כדי להשיג מטרות כאלה ואחרות אבל אני ממש לא חושב שממשלת הולנד הנוכחית מעוניינת להקריב את כלכלתה לטובת דת כזאת או אחרת. הרבה יותר קל לי להאמין לתיאוריה האחרת שהציע אותו החקלאי, שמדובר בתעמולה שמכסה על המטרה האמיתית, שהיא שחרור אדמות חקלאיות לבנייה. ככל שעוברות השנים אני לומד להכיר את המדיניות ההולנדית פחות מסיסמאות בתקשורת ויותר מדיוני פרלמנט ומסמכים רשמיים מהבירוקרטיה הממשלתית, ואני פשוט לא רואה שום להט דתי שמטיף להם לפגוע באינטרסים של עצמם. אני רואה מסמכי אסטרטגיה מפורטים עם תוכניות כלכליות רציניות מאוד. אפשר לחלוק עליהם אידיאולוגית (וכנראה מומלץ, אני לא אוהב את הכיוון האידיאולוגי שהם הולכים בו), אבל מבחינת חשיבה אסטרטגית וכלכלית לעומת סיסמאות דתיות הם הרבה מעבר למדינה כמו ישראל.

      כל זה נכון להולנד, אני לא מבטיח שבכל מדינות אירופה המצב אופטימי כל־כך. בפרט לגבי עניין הכורים הגרעיניים בגרמניה שחוזר שוב ושוב (ובצדק) – אני עדיין לא מכיר מספיק את הרקע להחלטה ובאופן כללי את הפוליטיקה הגרמנית, אבל גם שם אני חושד שדת כדור הארץ איננה ההסבר הסביר ביותר. יש לי חשד חזק מאוד שזה קשור למה שהיה צריך להיות אחת השערוריות הגדולות ביותר בעולם המערבי של תקופתנו, אבל מעטים מאוד מדברים על זה – הקרבה המטרידה בין בכירי הממשל הגרמני לבין הקרמלין וחברות האנרגיה הרוסיות, עד כדי הדוגמה הבולטת ביותר – קנצלר גרמניה לשעבר גרהרד שרדר שאחרי שקידם עיסקאות גז עם רוסיה בשבתו בקנצלר, אחרי פרישתו מהממשלה המשיך לסדרה של משרות נוחות ורווחיות בצמרת חברות האנרגיה הרוסיות גזפרום ורוסנפט, ועד היום נחשב "חבר קרוב" של פוטין ומעביר את זמנו בהגנה על האימפריאליזם הרוסי באוקראינה ובמקומות אחרים. ממה ששמעתי, שרדר הוא ממש לא מקרה יחיד ויש הרבה מאוד פוליטיקאים זקנים בצמרת הפוליטיקה הגרמנית שכיסיהם נפוחים מכסף רוסי. אני לא יודע, אבל מאוד לא אופתע אם זה הרקע האמיתי לסוגיית הכורים הגרעיניים.

      אהבתי

      • כתבת:
        1. " … אני עדיין לא מכיר מספיק את הרקע להחלטה ובאופן כללי את הפוליטיקה הגרמנית, …"
        —————-
        אני משוכנעת שאתה מתמצא בפוליטיקה האירופית בכלל ובגרמנית בפרט – טוב שבעתיים ממני. ומרובם המכריע של הישראלים, כולל אלו שמתעניינים ביחסי חוץ.
        אנו נאלצים לחלק את זמננו בין הפוליטיקה הישראלית המקומית, הפוליטיקה של מדינות המזרח התיכון הסובבות אותנו, והנעשה במעצמות העל של ארה'ב, רוסיה וסין. רק בשולים נותר לנו מעט זמן להתעניין בנעשנ בשאר מדינות אירופה, אסיה, דרום אמריקה ואפריקה.

        2. " …. אבל גם שם אני חושד שדת כדור הארץ איננה ההסבר הסביר ביותר. יש לי חשד חזק מאוד שזה קשור למה שהיה צריך להיות אחת השערוריות הגדולות ביותר בעולם המערבי של תקופתנו, אבל מעטים מאוד מדברים על זה – הקרבה המטרידה בין בכירי הממשל הגרמני לבין הקרמלין וחברות האנרגיה הרוסיות, עד כדי הדוגמה הבולטת ביותר – קנצלר גרמניה לשעבר גרהרד שרדר שאחרי שקידם עיסקאות גז עם רוסיה בשבתו בקנצלר, אחרי פרישתו מהממשלה המשיך לסדרה של משרות נוחות ורווחיות בצמרת חברות האנרגיה הרוסיות =זפרום ורוסנפט, ועד היום נחשב "חבר קרוב" של פוטין ומעביר את זמנו בהגנה על האימפריאליזם הרוסי באוקראינה ובמקומות אחרים. ממה ששמעתי, שרדר הוא ממש לא מקרה יחיד ויש הרבה מאוד פוליטיקאים זקנים בצמרת הפוליטיקה הגרמנית שכיסיהם נפוחים מכסף רוסי. אני לא יודע, אבל מאוד לא אופתע אם זה הרקע האמיתי לסוגיית הכורים הגרעיניים. … "
        —————-
        לעולם אסור לפסול את השפעת השחיתות האישית הקשה. כולל מהדרגים הבכירים ביותר. גם במדינות בעלות דרוג מצטיין יחסית במדדי השחיתות העולמיים. (אגב, כנ'ל לגבי קשרי צרפת ורוסיה).

        אבל, כאשר מדובר על מדינות עולם ראשון, דמוקרטיות, ובעלות אוכלוסייה משכילה (כדוגמת גרמניה) – קשה לי לתלות הכל בשחיתות נטו.

        חלק מהצרות המאוד קשות של סרי – לנקה, שנמצאת בתהליכי פשיטת רגל והתפרקות, קשורות להחלטות מאוד תמוהות של המשפחה ששלטה בה. אחת ההחלטות – איסור מוחלט על שימוש בדשנים. בכדי לשפר את בריאות האוכלוסיה + להתהדר בכך שהם המדינה הראשונה בעולם שקיבלה החלטה סביבתית ונאצלת כל כך. החלטה שהפכה מדינת עולם שלישי, שהסתמכה גם על יצוא מזון, למדינה שחייבת ליבא מזון בכדי להאכיל את תושביה.
        די ברור לי מדוע תושבי סרילנקה, שרובם עניים ובורים, לא יצאו בזמנו לרחובות בכדי למחות על החלטה אומללה זו.

        אבל מדוע תושבי גרמניה, האמידים והמשכילים, לא יצאו לרחובות בכדי למחות על ההחלטות לסגור מיידית את כל תחנות הגרעין ולהסתמך על הגז הרוסי? מדוע אינם תובעים כעת פתיחת חקירות פליליות על קבלת שוחד ושחיתות חמורה כנגד שרדר ושותיו?

        ההסבר שלי הוא אמונתם העיוורת, של גרמנים רבים מדי, בצדקת החלטות אלו. ובעיני המרחק בין אמונה עיוורת לבין דת – קטן כפסע.

        Liked by 1 person

  12. עדכון מהטוויטר של אלדד בק.
    (אחד מהמקורות שאני עוקבת אחריהם למידע, ולעיתים גם ניתוחים, לגבי גרמניה ושכנותיה. כתב ספרים על "גרמניה האחרת", הקנצלרית מרקל ו"אלטרנטיבה לגרמניה")

    ##########
    אלדד בק
    @eldadbeck
    27 ביולי

    גרמניה: ירוקים, אחרת. שר הכלכלה ״הירוק״ קורא להארכת פעילותם של כורים גרעיניים לייצור חשמל לנוכח הקיצוץ באספקת הגז הרוסי לארצו. אחת הסיבות להקמת ״הירוקים״ הייתה התנגדות להפעלת כורי גרעין אזרחיים. מרקל, השמרנית, החליטה לסגור את כולם עד סוף 2022. ממשלת השמאל עם ״הירוקים״ לא תבצע.

    Liked by 1 person

    • אם אני מתמצא בפוליטיקה הגרמנית טוב שבעתיים ממך, זה אולי מציב אותי במקום כזה שאני מתמצא בה בדיוק במידה הדרושה כדי לדעת שאני לא מתמצא מספיק בשביל לענות על שאלותייך. מדוע תושבי גרמניה לא מחו על ההחלטה, ומדוע אינם תובעים חקירות פליליות על שחיתות? שאלות טובות, אבל את התשובות אני לא יודע. עד כמה שאני יודע, אולי הם אפילו כן יצאו ומחו על ההחלטה, ואולי מוקמת בימים אלה ועדת חקירה נגד שרדר ואחרים. אני פשוט לא מספיק מתמצא עדיין בגרמניה בשביל לדעת. שליטה בשפה ההולנדית היא נקודת התחלה מצוינת לשליטה בשפה הגרמנית, אבל בינתיים זה לא היה בעדיפות גבוהה מספיק מבחינתי אז יכולת קריאת הגרמנית שלי עדיין רחוקה מלהיות שוטפת.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s