השמאל האירופי עולה על מדים?

משהו מעניין שנתקלתי בו בדיון שהיה לאחרונה בועדת הביטחון של הפרלמנט ההולנדי – הממשלה החליטה, בעקבות המצב החדש מול רוסיה, לעבות קצת את הצבא ההולנדי עם 6 מטוסי F35 חדשים וארבעה רחפני MQ9. לא דרמטי, אבל לא זניח מבחינת תקציב הביטחון ההולנדי (הולנד, אגב, היא בין המדינות הגרועות ביותר בנאט"ו מבחינת עמידה בהתחייבות לתקציב ביטחון בן 2% מהתמ"ג, הם לא קרובים אפילו). מה שמעניין זה שינוי מסוים בדינמיקה הפוליטית שם.

מפלגות הקואליציה, כמובן, הביעו תמיכה בהצעה של ממשלתם. מדובר בארבע מפלגות סופר־ממסדיות, מרכז־ימין ומרכז־שמאל, וכמובן הן הולכות בעקבות המגמה הנוכחית באירופה להיות מוטרדים מהפלישה הרוסית ולהתחיל לחשוב על התחמשות. האופוזיציה העיקרית הגיעה מנציג המפלגה הסוציאליסטית, שמאל מהסוג הישן שהתלונן על ההשקעה בנשק במקום בבריאות ורווחה וכו' וממילא הצבא שלנו פוגע באזרחים מסכנים באפגניסתאן. נציג הימין הפופוליסטי (המפלגה של חירט וילדרס) עשה ימין פופוליסטי והתלונן ש F35 זה לא טוב וממילא למה לא משקיעים יותר כסף באזרחי הולנד המסכנים. ואז הגיעה נציגת מפלגת השמאל הירוק – מפלגת שמאל קיצוני מודרני, מהסוג שמדבר באובססיביות על אקלים וגזענות וטרנסג'נדרים וכו'. סוג של מרצ ההולנדית.

ההודעה של השמאל הקיצוני – תומכים בגדול בהרחבת הצבא. הנציגה שאלה כמה שאלות הבהרה כמו שעשו גם נציגי הקואליציה, אבל הבהירה שבגדול הם בעד. הסוציאליסט המופתע שאל איך זה שמפלגת השמאל הירוק פתאום תומכת בהשקעת מיליארד אירו בצבא, ותשובתה: תמיכתנו תלויה בפרטים הקטנים ובמענה לשאלותינו וכו', אבל "המצב הוא שהנסיבות הגיאופוליטיות המשתנות, והמתקפה על אוקראינה, שינו את עמדת מפלגת השמאל הירוק. אנחנו מאמינים באמת, אומנם בכאב לב, שצבא גדול הוא הכרחי להגנה על הדמוקרטיה".

לא יודע אם זה מקרה בודד או שזה מעיד על מגמה חדשה באירופה, אבל מעניין לראות. השמאל האנטי־מערבי התמסר כל־כך לסיפור אוקראינה שהוא מתחיל לאהוב מטוסי קרב ולדבר על הגנה חמושה על ערכינו. משעשע במיוחד לאור העובדה שכמה גורמים בימין הפופוליסטי נזכרו שהם עצמם לא מתים על דמוקרטיה והפכו להיות מליצי יושר של רוסיה ומתנגדי התחמשות של עצמם. אולי עוד מצפה לנו עתיד מזהיר של היפסטרים כחולי־שיער שיגנו על ערכי המערב עם אספרסו ביד אחת וג'אבלין ביד השנייה? ההיסטוריה האנושית תמיד יכולה להפתיע.

11 מחשבות על “השמאל האירופי עולה על מדים?

  1. הבאת בשורה אופטימית.
    שקיימת אפשרות שאנשים, כולל כאלו שנמצאים בשמאל האוטופיסטי העמוק, יהיו מסוגלים להתפכח מחלק מאשליותיהם. שאפילו הם יהיו מסוגלים לקלוט שהחתירה לעולם שהתווה של ג'ון לנון בשירו imagine אינה משותפת לכלל האנושות, ושיתכן שהם יאלצו להגן בכח הזרוע על כל מה שיקר להם. ואם יכשלו לעשות זאת – הם יפסידו (יפסידו – למרות שכל הצדק, לתפיסתם, נמצא בצד שלהם).
    זו בשורה משמחת גם מנקודת המבט של ישראלים, שמתקשים להשיג מאירופאים הכרה בזכותם להגן על עצמם. כיון

    Liked by 3 אנשים

  2. (תגובתי נקטעה)

    כיון שהגנה עצמית שלנו כרוכה, כמעט בהכרח, בנזק לצד של אויבנו. כולל לעיתים פגיעה בילדים, שברור לכל שהם עצמם חפים מכל פשע.
    אמנם עדין לא ברור שהירוקים ההולנדים כבר עשו את הצעדים המחשבתים המתבקשים הבאים – אך הם לפחות בכיוון הנכון.

    Liked by 1 person

  3. ובינתיים, מה שעושה סיפור רוסיה-אוקראינה לשמאל האירופי, אולי יעשה סיפור סין-טאיואן לשמאל האמריקאי? לא יודע כמה מדברים על זה בישראל, אבל ננסי פלוסי נחתה בטאיואן לקול מיטב הצרחות והאיומים של סין הקומוניסטית. נראה שהיא במצב רוח לוחמני למדי, והסינים שעושים מעצמם צחוק עם איומי הסרק שלהם כאילו הם יעזו לגעת באמריקה, אולי יעזרו להבהיר לאמריקאים שהשד לא נורא כל כך ולהגביר את הנוכחות שלהם. ואם נכונות השמועות שאבו מאזן החליט לנצל את ההזדמנות ולהביע את תמיכתו בסין הקומוניסטית והמאוחדת לנצח נצחים, אז לישראל באמת לא נשאר אלא לברך שהחיינו.

    בדרך כלל אני שומע רק דברים רעים על ננסי פלוסי, אבל יש קונה עולמו וגו'.

    Liked by 2 אנשים

  4. די נדהמתי לגלות את הודעת התמיכה (המצ'ב) בפלוסי – מצד אנטי דמוקרטים מושבעים. נראה שבעיניהם הכבוד הלאומי של ארה'ב, ואי כניעתה לאיומים, חזקים שבעתיים משנאתם לדמוקרטים.

    https://m.facebook.com/bardea.org/?locale=he_IL#!/story.php?story_fbid=pfbid0aaCyx2NGKtt66fpYcjegVc6UjGXd45bDdzdQs3Vh7QEsHxZXR11vdZ52aoh6x1tnl&id=363018984032087&m_entstream_source=timeline&__tn__=%2As%2As-R

    אבל עדין לא יצא לי לגלות האם גם בצד הדמוקרטי בארה'ב מתחולל איזשהו שינוי עמדות משמעותי. בכל אופן בקרב הדמוקרטים הפרוגרסיבים מהדור החדש.

    אהבתי

  5. אוקראינה ממשיכה להסתמן כמרענן הרשמי של המערב. מסתבר שאמנסטי פרסמו דו"ח על פשעי מלחמה בסכסוך שהאשים גם את הצבא האוקראיני בכל מיני דברים (בעיקר פעולה מתוך אזורי אוכלוסייה אזרחית אם הבנתי נכון. אין לי עניין ממש לקרוא דו"ח של אמנסטי). המוני אירופאים זועמים פתאום גילו שדו"חות של אמנסטי אולי אינם תורה מסיני ומה עם זכותה של מדינה להגן על עצמה. נקווה שכמה מהם יזכרו את זה בפעם הבאה שאמנסטי תתקוף את ישראל (או יותר טוב, שפשוט יפסיקו לממן את אמנסטי).

    Liked by 2 אנשים

  6. ראיון עם אלדד בק (שאותו הזכרתי) על ספרו החדש. ספר שמתמקד במפלגת אלטרנטיבה לגרמניה וחשיבותה לגרמניה, לאירופה ולישראל.

    הראיון מתקשר לנושאים רבים שהוזכרו ברשומה ובתגובות אליה.
    כותרתו:
    "האם מפלגת הימין המתחזקת בגרמניה מבשרת את שובו של הנאציזם?"

    https://www.makorrishon.co.il/magazine/515419/#/

    קטע מהראיון:
    ——————-
    " … אף שהמפלגה נמצאת היום בקשיים גדולים ונחלשה בבחירות האחרונות, המלחמה באוקראינה יכולה לטרוף את הקלפים. אם יהיה משבר כלכלי עמוק, לא מן הנמנע שהמפלגה הזאת תחזור לקדמת הבמה".

    לשיטתו, "אלטרנטיבה" היא חלק מתהליך עומק שמתרחש בכל רחבי אירופה. "בגלל ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, תמיד היה חשש מפני התחזקות של גורמים לאומניים, מתוך תפיסה שהם אלה שגרמו בסופו של דבר למלחמה", הוא מסביר. "התפיסה הזו ממעיטה מהאופי הסוציאליסטי שהיה במפלגה הפשיסטית באיטליה וגם במפלגה הנאציונל־סוציאליסטית בגרמניה. הימין הלאומני־פטריוטי מפחיד מאוד את האירופים".

    ובכל זאת, מסביר בק, בעשרים השנים האחרונות גובר כוחן של המפלגות הללו בפוליטיקה האירופית. "לא מעט ממשלות הוקמו עם מפלגות כאלה, למשל באוסטריה ובאיטליה. היו גם ממשלות שנסמכו עליהן, כמו בהולנד ובדנמרק. בצרפת, מרין לה־פן הגיעה כבר פעמיים לסיבוב השני בבחירות לנשיאות ומתחזקת מאוד באספה הלאומית. אז נראה לי שהגיע הזמן להתחיל לתהות – מה יקרה אם המפלגות האלה יגיעו לשלטון?"

    מה באמת עשוי לקרות?

    "אז זהו, שעד היום ישראל העסיקה את עצמה בשאלה כזו בעיקר סביב השמאל הרדיקלי – מה יקרה למשל אם קורבין יתפוס את השלטון בבריטניה. מאחר שיש לגורמים בישראל הרבה מאוד קשרים עם מפלגת הלייבור, נעשה הכול כדי להכין את תחזית יום הדין. הגישה הזאת אופיינית ביחס הישראלי לכל מפלגות השמאל הרדיקלי באירופה. כשהשמאל הרדיקלי עלה ביוון למשל, הצמיחה הכלכלית של ישראל והקריסה הכלכלית של יוון הביאו לכך שיצרנו איתו יחסים מצוינים. גם בספרד, מפלגת פודמוס היא אנטי־ישראלית, ועדיין אנחנו מצליחים לקיים קשרים עם הממשלה שהיא חברה בה.

    "עם השמאל, גם כשהוא קיצוני מאוד, אין לנו בעיה לכונן יחסים", טוען בק, "אבל עם הימין זה שונה. ראי למשל את הממשלה האוסטרית השמרנית שהקים סבסטיאן קורץ, בהשתתפות 'מפלגת החופש'. ישראל החרימה חצי מהממשלה, ושרת החוץ של אוסטריה לא הייתה יכולה לבקר כאן".

    בנימין נתניהו כראש ממשלה כן חיזק את הקשר עם האוסטרים, בייחוד בקורונה. …"

    אהבתי

  7. ליתר ביטחון העתקתי את כל חלקו הראשון של הראיון עם בק:

    " האם מפלגת הימין המתחזקת בגרמניה מסמנת את שובו של הנאציזם?

    התחזקותם של הלאומנים בגרמניה עוררה חששות בשמאל האירופי והובילה לחרמות, גם בשעה שמפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" ניסתה להציג לראווה את סילוק האנטישמים המוצהרים מתוכה ולרקום קשרים עם ישראל.
    העיתונאי אלדד בק יצא לברר בספרו החדש מנין באה מפלגת הימין ולאן היא הולכת, והאם מי שתוקפים אותה או מתעלמים ממנה כעת יצטרכו יום אחד לתת דין וחשבון

    " … מוסדות הקהילה היהודית מביעים סלידה מ"אלטרנטיבה", אבל חברי הקהילה מדברים בקול אחר. מנהיגת ה- AfD בוועידת המפלגה ביוני 2022. צילום: גטי אימג'ס

    ספרו החדש של אלדד בק נפתח במקרה המטורף של שטפן באלייט, פעיל ימין קיצוני שניסה לטבוח בשנת 2019 בעשרות מתפללים בבית כנסת בעיר האלה, ומשלא הצליח רצח שני עוברי אורח. "זה היה יכול להיות הרצח ההמוני הגדול ביותר של יהודים על אדמת גרמניה מאז השואה", מתאר בק את האירוע שהתרחש ביום הכיפורים, ונתפס בקהילה היהודית כנס. פוליטיקאים רבים מימין ומשמאל מיהרו לייחס את הפיגוע לאווירה הרעיונית החברתית שמקדמת מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), שנוסדה באפריל 2013. משם בעצם מתחיל דיון, שמתקיים לאורך כל הספר "אלטרנטיבה" (הוצאת רסלינג), ומלווה בסימן שאלה גדול: האם ייתכן בגרמניה של היום ימין לאומני־פופוליסטי שאינו בעל זיקה רעיונית לנאציזם?

    את בק, שחי על הציר בין ברלין לחיפה, אני פוגשת באחת מגיחותיו לארץ. "מפלגת אלטרנטיבה היא מרתקת", הוא אומר. "היא התופעה הפוליטית המעניינת ביותר של העשור. המפלגה הזו נבנתה בעיקר ממשברים. היא נוסדה על אדי משבר גוש האירו, ולאחר מכן רכבה על גליו של משבר הפליטים. המשבר היחיד שהיא לא ממש הצליחה לגייס לטובתה היה משבר הקורונה, שבו הם בחרו למחות נגד החיסונים ותקנות ההרחקה. אף שהמפלגה נמצאת היום בקשיים גדולים ונחלשה בבחירות האחרונות, המלחמה באוקראינה יכולה לטרוף את הקלפים. אם יהיה משבר כלכלי עמוק, לא מן הנמנע שהמפלגה הזאת תחזור לקדמת הבמה".

    לשיטתו, "אלטרנטיבה" היא חלק מתהליך עומק שמתרחש בכל רחבי אירופה. "בגלל ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, תמיד היה חשש מפני התחזקות של גורמים לאומניים, מתוך תפיסה שהם אלה שגרמו בסופו של דבר למלחמה", הוא מסביר. "התפיסה הזו ממעיטה מהאופי הסוציאליסטי שהיה במפלגה הפשיסטית באיטליה וגם במפלגה הנאציונל־סוציאליסטית בגרמניה. הימין הלאומני־פטריוטי מפחיד מאוד את האירופים".

    ובכל זאת, מסביר בק, בעשרים השנים האחרונות גובר כוחן של המפלגות הללו בפוליטיקה האירופית. "לא מעט ממשלות הוקמו עם מפלגות כאלה, למשל באוסטריה ובאיטליה. היו גם ממשלות שנסמכו עליהן, כמו בהולנד ובדנמרק. בצרפת, מרין לה־פן הגיעה כבר פעמיים לסיבוב השני בבחירות לנשיאות ומתחזקת מאוד באספה הלאומית. אז נראה לי שהגיע הזמן להתחיל לתהות – מה יקרה אם המפלגות האלה יגיעו לשלטון?"

    מה באמת עשוי לקרות?

    "אז זהו, שעד היום ישראל העסיקה את עצמה בשאלה כזו בעיקר סביב השמאל הרדיקלי – מה יקרה למשל אם קורבין יתפוס את השלטון בבריטניה. מאחר שיש לגורמים בישראל הרבה מאוד קשרים עם מפלגת הלייבור, נעשה הכול כדי להכין את תחזית יום הדין. הגישה הזאת אופיינית ביחס הישראלי לכל מפלגות השמאל הרדיקלי באירופה. כשהשמאל הרדיקלי עלה ביוון למשל, הצמיחה הכלכלית של ישראל והקריסה הכלכלית של יוון הביאו לכך שיצרנו איתו יחסים מצוינים. גם בספרד, מפלגת פודמוס היא אנטי־ישראלית, ועדיין אנחנו מצליחים לקיים קשרים עם הממשלה שהיא חברה בה.

    "עם השמאל, גם כשהוא קיצוני מאוד, אין לנו בעיה לכונן יחסים", טוען בק, "אבל עם הימין זה שונה. ראי למשל את הממשלה האוסטרית השמרנית שהקים סבסטיאן קורץ, בהשתתפות 'מפלגת החופש'. ישראל החרימה חצי מהממשלה, ושרת החוץ של אוסטריה לא הייתה יכולה לבקר כאן".

    בנימין נתניהו כראש ממשלה כן חיזק את הקשר עם האוסטרים, בייחוד בקורונה.

    "בתקופת נתניהו התחילו גישושים כדי לבדוק איך לעקוף את הבעיה הזו. זה נעשה גם עם האיטלקים, כשהיו מפלגות פשיסטיות לשעבר שהכו על חטא. אנחנו מקיימים איתן קשרים טובים היום. אבל בשאר המדינות זה עוד לא לגמרי קרה".

    בגרמניה, ככל הנראה, המצב הוא מורכב עוד יותר. "בכל פעם שיש שם גורם פוליטי שהוא ימני מעט יותר מאיחוד שתי המפלגות השמרניות, אנחנו מיד נכנסים לבעתה שהנה הנאצים חוזרים. אבל 'אלטרנטיבה' היא מלכתחילה שילוב כוחות רחב בין ליברלים, ניאו־ליברלים, שמרנים ואולטרה־שמרנים, ובין לאומנים חברתיים – בלי להשתמש במונח נאצים. אני לא אומר שאין במפלגה הזאת אנשים עם נטייה 'נוסטלגית', זה קיים. אבל כשאתה בוחן את כל המפלגות הגרמניות, בסופו של דבר תמיד תמצא גורמים חשודים".

    צילום: AFP
    בזכות אלטרנטיבה, ממשלת גרמניה דיווחה לראשונה על תרומותיה לאונר"א. שרת החוץ הגרמנית אנאלנה ברבוק בפגישה עם אבו־מאזן, השנה ברמאללה. צילום: AFP
    "האם ייתכן שיעשו לנו שוב שואה? צריך להבין שאנחנו במצב שונה, ולא להתנהג כמו יהודים בשטעטל. מפלגות הימין האלה אולי יהיו פתוחות יותר לדבר עם מדינה ישראלית לאומית ריבונית. רובן רואות בישראל את הדגם שצריך ללכת בעקבותיו כדי למנוע את הפיכתו של האיחוד האירופי לארצות הברית שנייה"

    אנטישמיות ישנה וטובה
    הקמת מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, על רקע התמרכזותה של הקנצלרית לשעבר אנגלה מרקל והישענותה על מפלגות שמאל־מרכז כדי לבסס את שלטונה, הפכה את המילה "אלטרנטיבה" לדברי בק לאחת המאוסות ביותר בגרמניה. "מה שהפתיע אותי בסיפור הוא שכל הזמן דיברו על כך שאין נאצים בגרמניה, שהמדינה הזו למדה את הלקחים הנדרשים, ופתאום ב־2017, כשאלטרנטיבה הפכה למפלגה השלישית בגודלה בבונדסטאג, כולם נבעתו מהמחשבה שהנאצים חוזרים. איך עשינו את המעבר הקיצוני ממצב של 'אין נאצים' ל'הנה הנאצים חוזרים'? רבים בחרו להחרים את המפלגה הזאת, באופן שגורם להרבה אנשים אחרים להרגיש שזו רדיפה פוליטית ושאין כאן התמודדות עניינית. מונעים מהמפלגה לערוך כנסים, ואנשים שמוכרים בתור חברי המפלגה מגורשים מבתי מלון או מפוטרים ממקומות עבודה. הדבר הזה יצר מעין גאוות יחידה ואחדות בין חברי המפלגה, שבסופו של דבר באו ממקומות רבים ושונים".

    שרשרת החלטות בעלות קווי אופי שמאלניים שקיבלה מרקל, אומר בק, הובילה להתחזקות מפלגת האלטרנטיבה. "אחת הבעיות המרכזיות שגרמניה מתמודדת איתן היא התלות באנרגיה מרוסיה. התלות הזו העמיקה בגלל ההחלטה לסגור את כל תחנות הכוח הגרעיניות בגרמניה, בעקבות הצונאמי האדיר שהכה ביפן ב־1102 ועורר חשש מאסון. מה הקשר בין רעידת אדמה ביפן למצב בגרמניה? האם מצבם של הכורים בגרמניה זהה? כמה רעידות אדמה מסוכנות היו שם בשנים האחרונות?

    "מרקל נקטה מדיניות פופוליסטית מבחינה חברתית ומבחינה סביבתית כדי לבסס את מעמדה במרכז, והלכה והתרחקה באופן שיטתי מכל עקרונות הימין השמרני הגרמני הקודם, שהיה ימין מערבי. השמרנות הגרמנית התבססה במערב גרמניה, ומאחר שמרקל הגיעה ממזרח גרמניה התייחסו אליה בתור זרה. היא אומנם הצליחה להחזיק את השמרנים בשלטון במשך 16 שנה, אבל בדיעבד ההליכה שלה למרכז־שמאל גרמה לאנשים במפלגה להרגיש לא בנוח איתה ולחוש שאין להם יותר בית אידיאולוגי".

    איך אתה מסביר את התגובה החרדתית לאלטרנטיבה?

    "לי זה מראה עד כמה הגרמנים לא בטוחים ביציבות הדמוקרטיה שלהם. אם גרמניה היא דמוקרטיה מבוססת שצריך ללמוד ממנה, למה הם נבהלים ממפלגה כזאת? לטעון שמפלגת אלטרנטיבה היא מפלגה של נאצים – זה חוטא למטרה. אם אתה הופך כל יריב פוליטי שלך לנאצי, הנאציזם מאבד מהמשמעות שלו. זה מוזיל את המושג".

    בספרו טוען בק שההתמקדות באלטרנטיבה נועדה גם למסמס את העיסוק באנטישמיות של ציבור המהגרים המוסלמים ושל תומכיו משמאל. "לכל הגורמים המעורבים – הממסד הגרמני, הקהילה היהודית הרשמית בגרמניה ואפילו ישראל – נוח מאוד להצביע על מה שאנחנו כבר מכירים: האנטישמיות הימנית הישנה והטובה, במירכאות", הוא אומר. "מזה אנחנו יודעים לפחד. אנחנו לא יודעים להתמודד עם האיום האנטישמי האמיתי שקיים היום באירופה, שהוא האנטישמיות האסלאמית ומשתפי הפעולה שלה מהשמאל. מכיוון שמפלגות השמאל בונות את עצמן יותר ויותר על קהל בוחרים שמגיע מקהילות מהגרים ערביות ומוסלמיות, הן מאמצות את הגישות הנפוצות בקרב הקהילות הללו בכל מה שקשור לסכסוך הערבי־ישראלי".

    נקודת המפנה ביחס לימין, הוא אומר, היא קריסת המשטר הסובייטי ונפילת חומת ברלין. "מזרח גרמניה הקומוניסטית מעולם לא התמודדה עם סוגיית הקיצוניות הימנית. מבחינתה המערב היה המשך ישיר של גרמניה הנאצית, …."

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s