פתקי הצבעה, דמוקרטיה מפלגתית וקולות העדפה

הבחירות המקדימות בליכוד העלו מחדש את הדיבורים על "דמוקרטיה פנימית" בתוך מפלגות בדמוקרטיה רב־מפלגתית. מצד אחד הביקורת על מפלגות "דיקטטוריות" שמייסדן מנהיג אותן ביד ברזל ובוחר אישית את חברי הרשימה, מצד שני דאגה מ"דילים" בין מתפקדי ועסקני מפלגות שיכולים להסיט מפלגה לכיוונים שמייסדיה מעולם לא רצו בו. רציתי להעשיר קצת את הדיון עם תיאור של המצב בהולנד, שם יש אפשרות נוספת שישראלים בדרך־כלל לא מדברים עליה.

איך בדיוק נבחרות רשימות המועמדים למפלגות בהולנד אני עדיין לא לגמרי יודע, בהחלט יש מפלגות "דיקטטוריות" (מפלגת החירות של חירט וילדרס מפורסמת בהיותה "מפלגה של איש אחד" במוצהר, וילדרס הוא חבר המפלגה היחיד והמפלגה מבהירה שמי שתומך בדרכו שיצביע, אבל שלא יצפה להשפעה על המפלגה), יש מפלגות שמדי פעם מספקות בחירות פנימיות מתוקשרות לראשות המפלגה, אבל את הרשימה עצמה נראה שיש כל מיני מנגנונים פנימיים שקובעים ולא מעניינים יותר מדי את הציבור הרחב. אבל מה שמעניין הוא שגם אחרי שבחרה המפלגה את הרשימה, למצביעים יש עדיין דרך להשפיע.

בבחירות בהולנד אין "פתק הצבעה" כמו בישראל שמופיע עליו שם של מפלגה ומכניסים אותו למעטפה. בהולנד ההצבעה נעשית על גיליון נייר ענק עם רשימת כל המפלגות וכל מועמדיהן[1]. עם האינפלציה במספר המפלגות הם התחילו לאחרונה לקיים דיונים על קצת שינויים במבנה הזה כי מתחיל להיות בלתי אפשרי להכניס את כל האפשרויות על גיליון נייר אחד. בכל מקרה, המצביע בקלפי מקבל גיליון נייר כזה ועיפרון אדום שאיתו הוא מסמן את אחד המועמדים. הבחירה במועמד נספרת אוטומטית כהצבעה למפלגה של אותו המועמד וחישובי המנדטים נערכים כמו בישראל, כל מפלגה מקבלת מנדטים בהתאם למספר הקולות שלה (ועם אחוז חסימה בגודל מנדט אחד בדיוק, אגב). עד כאן הכול רגיל.

מה שמיוחד זה השלב הבא. כל הצבעה כאמור היא למועמד מסוים מתוך המפלגה, ומספר הקולות שקיבל כל מועמד נספר בנפרד, ליצירת מה שנקרא "קולות העדפה" של אותו המועמד. מועמד שקיבל יותר ממספר קבוע מראש של קולות העדפה, סוג של "אחוז חסימה" לבחירה אישית, נחשב מועדף והוא ייכנס לפרלמנט בכל מקרה. אם הוא לא היה אמור להיכנס לפרלמנט מתוקף מיקומו ברשימה, אז הוא דוחק החוצה את המועמד האחרון שכן נכנס ונכנס במקומו. ככה יכולים מצביעי המפלגה, ואך ורק מצביעי המפלגה, להשפיע על זהות חברי הפרלמנט שלהם.

לא מדובר על הבדל גדול במיוחד לעומת שיטות אחרות כמו השיטה הישראלית. אחוז החסימה האישי הוא גבוה מאוד, ובכל מערכת בחירות יש רק קומץ קטן של מועמדים שעוברים אותו. רוב האנשים ממילא לא ממש מתעניינים בזהותם של חברי הרשימה במקומות הלא־ריאליים ומצביעים אוטומטית לראש הרשימה (או, מנהג די עלוב בעיני, מחפשים שם של אישה ומצביעים אוטומטית לה). אבל מדי פעם (אחד או שניים בכל מערכת בחירות) כן קורה שמישהו נכנס לפרלמנט רק בזכות קולות העדפה. וגם אם לא, זה יכול ליצור לחבר פרלמנט בסיס כוח עצמאי ואובייקטיבי שאחרת הוא לא היה מקבל. ודוגמה אחת מהתקופה האחרונה הופכת יותר ויותר רלוונטית.

המפלגה הנוצרית־דמוקרטית בהולנד היא לב־לבה של הפוליטיקה הממסדית. היא הייתה מפלגת השלטון בחלק נכבד מארבעים השנים מאז שהוקמה (לפני זה היו מפלגות נפרדות לקתולים ופרוטסטנטים), והיום היא מהווה סוג של תת־מפלגת שלטון עם בת בריתה הקבועה, המפלגה הליברלית. לפני עשרים שנה נבחר לפרלמנט, איפשהו מספסלי המפלגה האחוריים (הוא היה במקור במקום ה 51 ברשימה ונכנס אחרי שכמה אחרים יצאו מהפרלמנט כדי להיות שרים, בסגנון הנורבגי), בחור צעיר בשם פיטר אומטזיכט. לאט לאט הוא התגלה ככוכב לא קטן, והתחיל לצבור תומכים בציבור ובחלקים מסוימים מהמפלגה, ומצד שני אויבים בצמרת המפלגה. בבחירות 2012 הוא בקושי נכנס למקום נמוך ברשימה (39, הפעם זה היה נמוך כי בהולנד כמו בישראל המפלגות הגדולות הלכו וקרסו), אבל נכנס לפרלמנט בזכות קולות העדפה. הוא הלך והסתמן בתור הדובר של אגף פופוליסטי במפלגה, תומך במדיניות "חברתית" יותר ועוסק הרבה בענייני רווחה בשיתוף פעולה עם מפלגות שמאל, ומצד שני גם בסוג של "אנטי־ממסדיות" שקורצת לימין החדש, והציבה אותו יחד עם חירט וילדרס ותיירי בודה בעמודים הראשיים של אתרים ימניים אנטי־ממסדיים. הוא כמעט חתום על המלחמה בשערוריית קצבאות החינוך, שערורייה שעל הנייר הפילה את הממשלה הקודמת (רק על הנייר כי הממשלה "התפטרה" כשממילא נותרו לה רק כמה חודשים לפני הבחירות הבאות), מה שהוסיף למעמדו כלוחם למען המעמדות החלשים ומדיניות הרווחה.

העלייה המטאורית של אומטזיכט הביאה אותו עד לריצה לראשות המפלגה. ב 2020 היו בחירות מקדימות (כאמור, לראשות המפלגה זה קורה ומתוקשר לפעמים בהולנד) שהציבו אותו בסיבוב השני מול הוגו דה־יונגה, אחד האנשים הממסדיים ביותר שאפשר לדמיין. הבחירות הסתיימו בניצחון זעום של 50.7% לדה־יונגה מול 49.3% לאומטזיכט, ושמועות אינסופיות על אי‏־סדרים והתנהלות מפוקפקת שאולי גנבו לאומטזיכט את הניצחון. שמועות באתרי הימין האנטי־ממסדי לפחות, אפשר לתהות עד כמה הם אובייקטיביים.

אומטזיכט נשאר במפלגה גם אחרי ההפסד, ובבחירות 2021 קיבל כמעט 350,000 קולות העדפה – המספר הגבוה ביותר בתולדות הולנד, ושווה ערך ליותר מחמישה מנדטים. בסופו של דבר הסכסוך שלו עם ההנהגה הממסדית הלך והסלים. הוא המשיך לחקור את תוצאות הבחירות המפוקפקות, וטען שהופרה הבטחה שניתנה לו לקבל את ראשות המפלגה אחרי פרישת דה־יונגה. הדיבורים נגדו הלכו והחריפו, ובזמן המגעים לקואליציה אחרי הבחירות נחשפה איזושהי הוראה "סודית" של ראש הממשלה מארק רותה (ראש המפלגה הליברלית, בת־בריתה של המפלגה הנוצרית־דמוקרטית) שלא לתת לאומטזיכט ה"בעייתי" תפקיד בכיר בממשלה החדשה. בסופו של דבר אומטזיכט החליט רשמית לפרוש מהמפלגה, כרגע הוא מכהן כחבר פרלמנט עצמאי, ונראה די ברור שהוא מתכונן לקראת ריצה במפלגה משלו בבחירות הבאות.

האם כל זה הוא תוצאה של קולות ההעדפה? קשה לאמר, אבל נראה שזה בהחלט עוזר. אומנם לאומטזיכט היה גם בסיס כוח בתוך המפלגה, אבל לא ברור אם זה היה מספיק בשביל לקיים אותו בלי המדד האובייקטיבי הזה. קשה לדעת אם אותם חמישה המנדטים שהצביעו לו אישית ימשיכו איתו גם למפלגה חדשה, אבל זה בוודאי מדד אמין יותר מסקרי דעת קהל (שאלו את משה פייגלין כמה אלה אמינים). האם שיטה כזאת בישראל הייתה יכולה לחזק חברי כנסת עצמאיים במפלגות "דיקטטוריות" בישראל על חשבון המנהיגים? האם זה בכלל משהו רצוי? זה נושא לדיון. אני אישית חושב לא רק שזה היה יכול לעזור לישראל ולכל מדינה אחרת שלא מאפשרת למצביעים להשפיע על הרשימה, אלא שזה לא הולך רחוק מספיק. אני הייתי רוצה לראות מנגנונים שנותנים עוד יותר שליטה למצביעים על הרכבי הרשימות. אבל חייבים להתחיל איפשהו.

10 מחשבות על “פתקי הצבעה, דמוקרטיה מפלגתית וקולות העדפה

  1. האם המצביעים יודעים מה הם עושים? או שהם מושפעים מרעש והמולה של מועמד מהפכני?
    יתרון מסויים ברשימה ההולנדית הוא שמישהו בעל ידע והתענינות יצביע ליותר מועומדים, זה נותן למעורבים יותר קופון להצביע ליותר. בקליפורניה יש רשימה דומה ואיש לא מתעניין ב 127 השאלות השונות ועונה מהשרוול.
    לדעתי צריך 2 מפלגות בישראל, מקסימום שלוש, כל שהסחטנות תקטן, וכוח רב יותר למנהיג.

    אהבתי

    • האם הם יודעים מה הם עושים? כנראה לא, אבל זו דמוקרטיה. החלופה היחידה שיש לנו בינתיים היא מנהיגים לא־נבחרים, והם בדרך־כלל גם לא יודעים מה הם עושים ונראה שבסופו של דבר מובילים לתוצאות גרועות יותר מאלה שנבחרים על־ידי מצביעים שלא יודעים מה הם עושים.

      בסופו של דבר דמוקרטיה היא כלי שמאפשר למדינה להיות דומה יותר לרמת האזרחים בה. אזרחים עם שכל יובילו דמוקרטיה לתוצאות טובות יותר ככל שיש להם יותר כוח, אזרחים עם פחות שכל יובילו את המדינה לקריסה. לכן לדעתי צריך להיות איטיים וזהירים כשנותנים יותר כוח לאזרחים, אבל כן צריך לשאוף להתקדם עם הזמן לכיוון הזה.

      לגבי "יצביע ליותר מועמדים" – אולי לא הסברתי טוב, בהולנד כל מצביע בוחר רק מועמד אחד.

      עם המשפט האחרון אני מאוד לא מסכים וכבר דיברתי על זה בעבר. מעבר להעדפה התיאורטית שיש לי לדמוקרטיה רב־מפלגתית, אני חושב שבפועל אפשר לראות שמדינות עם הרבה מפלגות וממשלות קואליציה כמו רוב מדינות צפון אירופה, נוהגות להיות המדינות המוצלחות ביותר בכמעט כל מדד שאני יכול לחשוב עליו. ברור שזה לא רק בגלל המפלגות הרבות ויש כל מיני מאפיינים למדינות האלה, אבל לדעתי זה כן אחד הגורמים שעוזרים להן.

      Liked by 1 person

    • מורכבת מדי באיזה אופן? עובדתית זה עובד בהולנד ובמדינות נוספות, האם אזרחי ישראל לא יכולים להתמודד עם מורכבות שהולנדים יכולים להתמודד איתה? או שאתה מתכוון למשהו אחר?

      אהבתי

      • האם ההבנה של ההולנדים את השיטה נבדקה? האם כל ההולנדים מסוגלים להבין את המשמעות של התהליך שהסברת?
        האם העומס שבשיטה זאת לא נותן עדיפות למי למשל שבראש הדף או למי שיש מספר קל לזכירה?

        אהבתי

      • ברור שיש עדיפות למי ש"בראש הדף", אבל אין בזה שום בעיה, זה חלק ממהות השיטה – להצביע למי שבמקום הראשון זה שווה ערך לחלוטין ל"לא להצביע" בהצבעה אישית – זה פשוט אומר שאתה מצביע למפלגה אבל מוותר על זכותך להשפיע על הרכב הרשימה, כי בהגדרה ראש הרשימה ייכנס לפרלמנט בכל מקרה שהמפלגה עוברת את אחוז החסימה. לא ברור לי איפה המורכבות או העומס ב"תסמן באדום את מי שאתה הכי תומך בו".

        לגבי "מספר קל לזכירה" – אין פה מספרים, שמות המועמדים כתובים במפורש. כאמור יש דיבורים על שינוי מבנה גיליון ההצבעה כי הוא נהיה גדול מדי, אז שוקלים עכשיו אפשרויות של הכנסת מספרים במקום השמות, ואכן יש מתנגדים שאומרים שזה ייצור בעיות כמו שאתה רומז אליהן. אבל נכון לבחירות האחרונות, זה לא רלוונטי.

        (אגב, במאמר אמרתי ש 350,000 הקולות של אומטזיכט הם המספר הגבוה ביותר בתולדות הולנד, שכחתי לציין שהכוונה היא למישהו שאיננו ראש רשימה. כי כאמור, הצבעה לראש הרשימה היא פשוט ברירת מחדל למי שלא רוצה להצביע לאף מועמד אישית, ולשם תמיד הולכים רוב הקולות)

        Liked by 1 person

      • התכוונתי "ראש הדף" במובן של השמות שמופיעים ראשונים לעומת האחרונים שפחות רואים אותם.
        השיטה אכן יפה אבל אני לא רואה היתכנות שלה. בוודאי שלא במדינה גדולה.
        ככל שמס' הבוחרים גדול כן נדרשת שיטה פשוטה יותר.

        אהבתי

  2. אגב, הערת בבלוג של תמריץ שלדעתך הולנד זו המדינה המוצלחת ביותר באירופה.
    (אם כי איני זוכרת את הניסוח המדויק של דבריך).

    איני חולקת על כך שהולנד אמורה להיכלל ברשימת עשר המדינות האירופאיות הטובות ביותר. לכל הפחות כשחושבים על מדינה שכדאי לגור בה.
    אך כשאני מנסה לחשוב מי הן המדינות האירופיות שעומדות בראש התור – הייתי משערת שאלו דנמרק או שוויץ. (גם פינלנד ונורווגיה נתפסות בעיני כמצטיינות – אך הן צפוניות מדי וקרות מדי לטעמי).
    מכאן שמעניין אותי מה מסתתר אחרי קביעתך שזו דווקא הולנד.

    אהבתי

    • הנוסח היה "אולי המדינה הטובה ביותר באירופה". ה"אולי" הזה מסתיר את העובדה שיש עוד כמה מועמדות, ולדעתי אלה בדיוק אותן המדינות שציינת. ההקשר אגב לא היה מדינות שטוב לגור בהן אלא מדינות שמתנהלות בחוכמה, באופן שנוסך בי אופטימיות לגבי ההתנהלות האסטרטגית של אירופה באופן כללי. בשביל לשפוט בין הולנד, דנמרק וכו' מי הטובה ביותר בהקשר הזה, אני אצטרך מחקר מקיף שכנראה לא אוכל לעשות בשנים הקרובות (בטח לא לגבי פינלנד, מדינה שאומנם מאוד מסקרנת אותי אבל לימוד השפה הייחודית שלה יהיה פרויקט רציני שלא נמצא אצלי בעדיפות כרגע).

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s