ואגנר באפריקה,חיזבאללה בדרום אמריקה, וכישלון הבדלנות

נתקלתי בכמה ניתוחים מעניינים (ראו לדוגמה כאן, או כאן) של הפעילות באפריקה של חברת "ואגנר", הארגון הצבאי הפרטי-בערך שמהווה חלק משמעותי מהצבא הרוסי באוקראינה ובמקומות אחרים. בשלב הזה סביר להניח שכל קורא חדשות כבר מכיר את ואגנר בתור אלה ששולחים את אנשיהם, כולל מגוייסים טריים מבתי הכלא ברוסיה, למתקפות (מוצלחות יותר או פחות) בשלל חזיתות באוקראינה, אבל לא הרבה מדברים על פעילותם בשאר העולם ומקורות המימון שלהם.

נראה שחלק משמעותי מהמודל הכלכלי של ואגנר הוא חוזים שהם חותמים עם שלל מדינות חלשות ומפוקפקות באפריקה, במסגרתם ואגנר עוזרים להם להילחם בכל מיני מורדים, איסלאמיסטים ואחרים, ובתמורה ואגנר זוכים לשלוט במשאבי הטבע שלהם. הדיווחים מדברים על שליטה משמעותית של ואגנר במכרות זהב, יהלומים, ומשאבים אחרים בהרבה מהמדינות האלה. כמה מהשמות הבולטים הם סודאן, מאלי, הרפובליקה המרכז אפריקנית, ובורקינה פאסו. בחלק מהמדינות האלה יש דיבורים על שליטה כמעט מוחלטת של ואגנר בכל מכרות הזהב במדינה.

זה מזכיר לי דיבורים דומים על חיזבאללה, ארגון שידוע בעיקר בהקשר הלבנוני וסביבתו, אבל כפי שכתבתי בעבר, יש להם מעורבות משמעותית באמריקה הלטינית, שם הם (כך אומרים) מרוויחים הון משוק הסמים בשיתוף פעולה עם ארגונים עברייניים ופוליטיים. האדם הממוצע יכול להסתכל על ארגונים כמו ואגנר וחיזבאללה ולחשוב שאולי אפשר "לייבש" אותם בסנקציות על רוסיה או על לבנון. אם הכלכלה הרוסית לא יכולה לייצר דברים, אין להם כסף למימון המלחמה שלהם, וגמרנו. אבל כאן רואים שזה לא כזה פשוט.

וזה מביא אותי לסוגיית הבדלנות. לימנים במערב יש אולי תדמית של נושאי נשק ניציים, אבל הם גם נוטים ללאומנות וסולדים מ"גלובליזם" לא רק ברמת האידיאולוגיה, אלא גם ברמה האישית. אני שומע שוב ושוב בחוגי ימין גישה של "העולם השלישי דפוק כי הוא דפוק, אנחנו צריכים להפסיק לבזבז עליו זמן וכסף ולהתעסק בעניינים שלנו. אם הם רוצים לנהל מדינות כושלות ולהרוג אחד את השני זאת הבעיה שלהם". אפשר אולי להבין את הגישה הזאת כתוצאה מובנת של הגלובליזם הדי־כושל שמגיע לעתים קרובות משמאל, עם שפיכת כסף רב על מדינות כושלות ברחבי העולם, אבל בדלנות לא יכולה להיות הפתרון. ואגנר וחיזבאללה מזכירים לנו את זה היטב.

פעם כתבתי פה על הספר מקמאפיה של מישה גלני, והוא רלוונטי מאוד לנושא הזה. מדינות כושלות ומושחתות ברחבי העולם, גם אם לכאורה אין להן כוח לפגוע באף אחד, הן בעיה של כולנו. הן הופכות להיות מקור הכנסה וכוח של ארגוני פשע וטרור שלא מתכוונים להסתפק בהן; הם מתכוונים להתפרנס מהן היטב כדי להתחזק ולתקוף אותנו. אני שומע שוב ושוב על השימוש של דיקטטורות מרחבי העולם בשלל מנגנוני פשע בתור מקורות הכנסה, ולהיפך – ארגוני פשע שמתפרנסים מהשתלטות על מדינות כושלות. וכשהדיקטטורות והמאפיות האלה מאיימות בהמשך על העולם החופשי, זו סכנה ממשית לכולנו.

אז מה עושים? אני בטח לא בא פה לנזוף בימין בשם איזושהי פנטזיה או"מניקית על "חיסול העוני" שיתקן את המדינות האלה. ייתכן מאוד שאין דרך עדינה לתקן אותן, וייתכן מאוד שלפחות בטווח הקצר אין דרך בכלל. אבל זו שיחה שצריך לקיים. זרם פוליטי שמתכוון להנהיג מדינה לא יכול להמשיך עם הפנטזיה של "אנחנו פה והם שם, הבעיות שלהם לא מעניינות אותנו". הכישלון האמריקאי באפגניסתאן (ועוד לפניו בוייטנאם ואחרים) אולי הוציא לאנשים את החשק ממעורבות בעולם השלישי, אבל לא בטוח שלנצח תהיה לנו הפריבילגיה לעשות רק מה שמתחשק לנו. כל דבר מסיוע כלכלי, דרך סנקציות, ועד מעורבות צבאית של ממש צריך להיות על השולחן (אגב, מעורבות צבאית אולי נשמע מגונה, אבל נאט"ו ובעיקר צרפת עושות את זה כמעט כל הזמן. כרגע יש המוני יחידות צבא נאט"ו פרוסות בכל מיני מדינות עולם שלישי). ולא חייבים להיות תלויים בממשלות – גם לאנשים פרטיים יש הרבה דרכים להשפיע על מדינות כאלה. מי שחושב שהוא יכול להילחם בואגנר באוקראינה אבל לא במאלי כנראה לא מבין מה זאת מלחמה.

כמובן, כל זה דורש מבט רציני ובוגר על מדינות העולם השלישי. רוב האנשים לא מתעניינים בזה, ומעדיפים סיסמאות על עוני וקולוניאליזם משמאל, או על תרבות דפוקה מימין. האמת היא שהמדינות הכושלות בעולם נוטות להיות סיפורים מורכבים מאוד, עם הרבה גורמים חיצוניים שלוחצים עליהן ומעודדים אותן להיכשל, כולל גורמים במערב (אם מתוך "כוונות טובות" של שולחי כספי סיוע שמגיעים לממשלות מושחתות או של קובעי מדיניות הגירה שמעודדים את יזמי המדינות האלה לעזוב, או מתוך תאוות בצע של חברות רב־לאומיות ששמחות לשליטה על משאבי הטבע של המדינות האלה). יכול מאוד להיות שחלק מהגורמים האלה ניתנים לפתרון גם בלי איזה מין קולוניאליזם מחודש. אבל צריך חשיבה אסטרטגית רצינית שמבינה שתיקון המדינות האלה הוא חלק בלתי נפרד ממלחמת ההישרדות של העולם החופשי. וכיום אין לזה הרבה תיאבון לא משמאל ולא מימין.