האנטי־מדענים של העתיד יקראו לעצמם מדענים

די חביב עלי המשפט "הפשיסטים של העתיד יקראו לעצמם אנטי־פשיסטים", גם אם המקור שלו אולי פחות מפואר משנהוג לחשוב. מעבר להתאמה שלו למציאות שלנו כיום, המשפט הזה מבטא איזושהי אמת כללית ולא טריוויאלית – השמות שאנחנו מצמידים לרעיונות כאלה ואחרים הם לא הגדרות קשיחות, ומשמעותם עלולה להשתנות עם הזמן. אם הפשיזם הוא בעינינו דבר רע, אי אפשר להסתפק באיזו הכרה כללית ש"פשיזם זה רע" – צריך להבין מהו בדיוק פשיזם ומה הופך אותו לרע; אילו מאפיינים של משטרים פשיסטיים הובילו לדיכוי ורצח, ואילו מאפיינים הצטרפו אליהם במקרה. אלימות פוליטית ודיכוי התקשורת החופשית כנראה שייכת לקבוצה הראשונה, חולצות חומות וחיבה לתעשייה כנראה לקבוצה השנייה. אין ברירה אלא להסתכל על הפרטים, לא רק כשמדובר על פשיזם אלא על כל דבר.

בשבוע שעבר הופיע (שוב) ניל דגראס־טייסון בפודקאסט של ג'ו רוגן[1]. אני מחבב ומעריך את ניל דגראס־טייסון, אדם שמפגין גם ידע רחב וגם ענווה מספיקה כדי לא להתבטא בפסקנות מוגזמת על דברים שהוא לא מבין בהם מספיק. אבל דבר אחד היה בשיחה הזאת שקורה לעתים קרובות עם אנשים שאני מעריך, ותמיד מפריע לי – בשלב מסוים שני הדוברים התחילו להדגיש את חשיבות ה"מדע". לא השיטה המדעית עצמה, אלא הממסד שאנשים רבים נוטים בטעות לראות בו איזשהו גוף אחיד בשם "מדע". תורת היחסות הכללית ניתנה לנו על־ידי "המדע", כך מספרים, והמכוניות שלנו משתמשות במערכות ניווט מוכוונות־לווינים שהאלגוריתמים שלהם עובדים בזכות ידיעתנו את תורת היחסות הכללית. גם תורת שינוי האקלים ותורת החיסונים ניתנו לנו על־ידי "המדע", לכן אם אתם מפקפקים ב"קונצנזוס המדעי" לגבי שינוי אקלים או חיסונים, הרי שעליכם להפסיק לנסוע במכוניות.

למה זה מפריע לי כל־כך? הרי אין לי דעה מוצקה לגבי שינוי אקלים (לפחות החלק המדעי שלו. יש לי הרבה דעות על המסקנות הפוליטיות שאנשים מסוימים מנסים לגזור ממנו), ולגבי חיסונים אני עוד יותר עמוק בתוך הקונצנזוס המדעי. אבל אלה דיונים קטנים וזמניים. דיון הרבה יותר חשוב הוא על השיטה המדעית עצמה. והרעיון של "אמונה במה שאומרים לנו המדענים" הוא ההיפך הגמור מהשיטה המדעית. הגישה הזאת יכולה להוביל, ולדעתי כבר מתחילה להוביל, להשחתתו המוחלטת של הממסד המדעי שלנו.

הבעיה הבסיסית בעיניי היא אולי הבעיה הבסיסית של הדור הנוכחי – הזלזול באדם. אותו הזלזול שמוביל לאובדן האמון בדמוקרטיה (ניהול מדינה זה מסובך, צריך להקשיב למקצוענים!) ובשוק החופשי (אי אפשר לתת לכל בעל עסק לעשות מה שבא לו, הם יתעללו בעובדים ויפגעו בצרכנים ויזהמו את הסביבה!), אותו הזלזול שמוביל לפולחן הבינה המלאכותית שאנחנו רואים בשנים האחרונות (עוד רגע כבר לא נצטרך שאנשים יעבדו, או יכתבו, או יחשבו – אנחנו ממילא לא רלוונטיים!), מוביל את האנשים האלה גם לחשוב שהשיטה המדעית היא מעבר להשגתו של אדם בן־תמותה. מדע זה מסובך, וצריך להשאיר אותו לאנשים שיוחדו לכך, ולומדים את זה כל חייהם. או עוד יותר טוב – אפילו מדענים לא יכולים לפקפק במדע. מדענים הם פשוט ברגים קטנים במכונה המכונה "הממסד המדעי", ורק המכונה הזאת חכמה מספיק בשביל להבין. שאר האנשים צריכים פשוט "להאמין במדע".

האמת היא שאין שום משמעות הגיונית למושג "הממסד המדעי". אין כמעט שום קשר בין תורת היחסות הכללית, שפיתוחה התחיל על־ידי פקיד במשרד פטנטים שוויצרי, לבין מודלים אקלימיים שפותחו לאחרונה באוניברסיטאות כאלה ואחרות, וחיסונים שחלקם בני מאות שנים, וקשורים קשר הדוק למדע המיקרוביולוגיה שהומצא על־ידי סוחר בדים שבנה מיקרוסקופים בזמנו הפנוי כדי לבחון מקרוב את הבדים שלו. אין שום חובה לקבל אותם כחבילה אחת, כאילו נכונותה של תורת היחסות הכללית אומרת שכל דבר שיוצא מהמחלקה ללימודי שירה אוסטרלית חייב להיות נכון באותה המידה. אנחנו חיים בעולם מורכב, ואין ברירה אלא להכיר בזה.

וזה נכון לא רק במדע. מי שקורא את הבלוג הזה מספיק כנראה לא יחשוד בי באהדה לקומוניזם; אבל עוד טענה נפוצה שאני לא אוהב היא "רוסיה הסובייטית הייתה דיקטטורה איומה, לכן הקומוניזם הוא דיקטטורה איומה וצריך להתרחק ממנו". אני חושב שקומוניזם הוא רעיון גרוע ומסוכן, אבל קומץ דוגמאות היסטוריות הן לא טיעון מספיק. לרעיונות קומוניסטיים צריך להתייחס ברצינות; לא כדי להיות נחמד לקומוניסטים (אם כי גם זה לא יזיק, אדיבות אנושית היא תמיד דבר טוב), אלא כדי לשמור על הקפיטליזם. אם לא נפקפק ונבחן כל הזמן את מה שאנחנו מאמינים בו, אם לא נגדיר במדויק את המושגים שאנחנו משתמשים בהם, סופנו שהעקרונות שלנו יהפכו למילים חסרות משמעות. למילה "דמוקרטיה" זה כנראה כבר קרה – ברגע שהתחלנו "להאמין" בדמוקרטיה, כשהדמוקרטיה הפכה לקונצנזוס מוחלט שלאף אחד אסור להתנגד לו, כך סיפקנו תמריץ לכל אחד לקרוא לשיטה שלו "דמוקרטיה" והמילה איבדה כל משמעות.

אז מה עושים? האם נגזר עלינו ללמוד כל מדע לפרטי פרטיו, כל שיטה פוליטית וכלכלית? קודם כל, זה לא כזה מופרך. בניגוד למה שתוכלו אולי להסיק מהרוח האנטי־הומניסטית ששולטת כיום בתרבות הפופולרית, אוריינות מדעית או פוליטית היא לא דבר בלתי אפשרי, אפילו לאדם עסוק. אכן, זה לא קל, זה דורש מאמץ, ולאף חברה מסחרית עם תקציבי שיווק ענקיים אין אינטרס לעודד אתכם לעשות את זה. אבל מעבר לזה, אנחנו לא חייבים לבחור בין היכרות עמוקה עם כל תחום, לבין אמונה עיוורת בקונצנזוס המדעי או בכל מי שמתנגד לו (אני מקווה שלא חשדתם שהרשומה הזאת היא מזימה לגייס אתכם לתמוך בתורת העולם השטוח). אפשר בהחלט להיות אדם שנוטה לקבל את מה שאומרים מדענים מקצועיים כי סביר להניח שהם צודקים, אבל מכיר בכך שבלי להכיר טוב את התחום הוא לא יכול להיות בטוח.

אחד הדברים שמרתקים אותי הוא תרבויות עתיקות וחכמות. יש כמה כאלה שאנחנו יודעים עליהן די הרבה, כמו ישראל, יוון או רומא; יש כאלה שהרבה מהחוכמה שלהן כנראה אבדה לנצח, כמו מצרים או שומר (והלוואי שמתישהו עוד נגלה איזו ספרייה עתיקה שהשתמרה בדרך נס איפשהו); ויש תרבויות שאנחנו עדיין צריכים ללמוד ולהבין מה בדיוק היה בהן. שתי הבולטות בקטגוריה הזאת הן סין והודו. כשרוב האנשים במערב מדברים על "חוכמה סינית עתיקה" או "חוכמה הודית עתיקה", הם כנראה ידברו על איזו שטות ניו־אייג'ית שנולדה עמוק במערב. האמת היא שיש הרבה מאוד חוכמה בסין ובהודו שעדיין מחכה לאיזה רנסנס שיגלה אותה מחדש. איך יכול להיות שתרבויות שפעם היו המתקדמות ביותר בעולם, שסיפקו את המהנדסים, הרופאים והפילוסופים הטובים בעולם, הפכו להיות תרבויות נחשלות שלומדות הנדסה, רפואה ופילוסופיה מהמערב? אני לא מספיק מתמצא עדיין (אני עובד על זה), אבל אני בכלל לא אופתע אם מדובר בתהליך דומה. דמיינו לכם עוד כמה מאות שנים של "אמונה במדע", בהתחשב בתהליך הפוליטיזציה שנראה שעובר על הממסד האקדמי בימינו; מאות שנים שבהן מעודדים מדענים "לחקור" את מה שנותני התקציבים שלהם רוצים לשמוע, וכולם מאושרים מהתוצאות כי הם "מאמינים במדע". האם בלתי אפשרי שיום אחד אנשים עוד ידברו על "מדע" כמו שאצלנו מדברים על רפואה סינית? שיום אחד אנשים יקנו "מיקרוסקופים" מעץ כדי לראות את "האנרגיה הפנימית" שלהם או משהו, כי הם יודעים שמדע כולל מיקרוסקופים ומבחנות אבל לא יודעים מה המשמעות שלהם? לי די קל לדמיין את זה.

שורה תחתונה – אל תאמינו לא במדע, לא בדמוקרטיה, ולא בקפיטליזם. כל מילה שהופכת לנפוצה מספיק בשביל לאבד את משמעותה, הגיע הזמן לחפור עמוק יותר ולדבר על המורכבויות שלה באופן ישיר. תאמינו בתורת היחסות הכללית כי היא גורמת למכשירי הניווט לעבוד, תאמינו בתורת החיסונים כי היא גרמה להרבה מחלות להיעלם מהעולם, ותאמינו בכל מדע (בלי ה' הידיעה) אחר בהתאם לצורך.

[1] אם אתם לא עוקבים בקביעות אחרי ג'ו רוגן, אני ממליץ בחום להתחיל. מוזמנים לדלג על הקומיקאים והשחקנים, ולהתרכז במדענים, הפוליטיקאים, המהנדסים והספורטאים.