חרם פוליטי: לא ראוי נגד ישראל, לא ראוי גם נגד אוסטריה

מאמר חדש שלי באתר מידה:

http://mida.org.il/2018/01/02/חרם-פוליטי-לא-ראוי-נגד-ישראל-לא-ראוי-גם/

כרגיל, מוזמנים להגיב כאן או שם.

מודעות פרסומת

אוסטריה וצ'כיה מזכירות: לאירופה יש שלושה חלקים

נגמרו שתי מערכות בחירות מעניינות – באוסטריה כצפוי הצלחה גדולה לשמרנים ולמפלגת החירות, ובצ'כיה תוהו ובוהו מוחלט – הצלחה ענקית ל"טראמפ הצ'כי" אנדז'י בביש, עלייה מטאורית לשתי מפלגות אנטי־ממסדיות: משמאל (בערך) מפלגת הפיראטים ומימין (בערך) המפלגה לחירות ודמוקרטיה ישירה. המפלגות המסורתיות התרסקו כמעט לחלוטין, פרט למפלגה הליברלית־שמרנית שהגיעה למקום השני. מעניין לראות איזו קואליציה תוכל לקום שם.

מה אפשר להסיק משני אלה? אני הייתי מציע להתחיל להתרגל למונח "מרכז אירופה". מאז המלחמה הקרה טבעי מאוד לדבר על אירופה כמחולקת למערב ומזרח בהתאם למיקום מסך הברזל, אבל זה הופך לפחות ופחות רלוונטי. במרכז אירופה הולך ומתגבש גוש של מדינות בעלות דמיון אידיאולוגי, כלכלי וחברתי, ובעלות קשרים הדוקים זו עם זו ויחסים מתוחים לעתים קרובות גם עם המדינות שממערב להן וגם עם אלה שממזרח. פולין, הונגריה, צ'כיה, סלובקיה ואוסטריה – כבר לא "מזרח", ובהחלט לא "מערב".

מה מאפיין את הגוש הזה? קודם כל, זהות לאומית. ההתנגדות לרוח הפוסט־לאומית הנושבת מבריסל, ברלין ופריז היא כנראה הדלק העיקרי של ההנהגות בכל המדינות האלה. זה בא לידי ביטוי לא רק בסירוב לקליטת מהגרים, אלא במדיניות שפה, תרבות ודת שרוצה לא רק לשמר את המצב הקיים בניגוד למערביים שמנסים להיפטר מהעבר הלאומי שלהם, אלא גם לשחזר את מה שאבד בימי הקומוניזם. אוסטריה היא כמובן גורם קצת שונה בקבוצה הזאת, בעיקר בגלל שהם לא סבלו מהקומוניזם, אבל הם ללא ספק קרובים אליהם וגם היחסים הולכים ומתחממים.

המדינות האלה נמצאות במרכז לא רק גיאוגרפית, אלא גם כלכלית. הן לא עשירות כמו המערב ולא עניות כמו המזרח, וזה אחד הדברים החשובים בעיצוב היחסים שלהם עם שאר אירופה. מצד אחד הסלידה שלהם מהאיחוד האירופי, בניגוד לזו באנגליה, צרפת או הולנד, לא מיתרגמת לרצון לעזוב את האיחוד כי הם מרוויחים ממנו הרבה, אבל גם נלחמים נגד ניסיונות לסנדל את התעשייה שלהם לטובת מגבלות ירוקות; מצד שני, היחס שלהם למזרח אירופה לעתים קרובות מזכיר ילד אמצעי שמאוכזב מהאח הצעיר שנולד ולוקח ממנו את תשומת הלב – רוב הדיבורים שם לא ידידותיים לרעיון הרחבת האיחוד מזרחה, ובעיקר בנושא אוקראינה אפשר לראות עימות ממשי מול המערב – דוברים מרכז־אירופאים לעתים קרובות מדברים על התמיכה באירופה כאיזשהו פרויקט הזוי של מערב־אירופאים שלא מכירים את המדינה, ולא מבינים שהם תומכים בלאומנים מסוכנים. לא עוזרת העובדה שלאוקראינה יש היסטוריה לא ידידותית עם הרבה מהמדינות האלה.

מה לגבי דמוקרטיה? רוב המדינות האלה מואשמות לעתים קרובות בחוסר מחויבות לעקרונות הדמוקרטיה, אבל בינתיים לא ראיתי מספיק טיעונים משכנעים לכך. אין ספק שיש שם תמיכה לדמוקרטיה פחות ליברלית מאשר במערב אירופה, וראש־ממשלת הונגריה ויקטור אורבן בכל הזדמנות אומר במפורש שהוא סולד מהליברליזם המערבי. אבל דמוקרטיה לא חייבת להיות ליברלית, ועד כמה שאני רואה, הממשלות האלה נהנות מתמיכה ציבורית רחבה, ועדויות על דרכים לא־כשרות להשיג את התמיכה הזאת לא ראיתי, לפחות לא בהיקפים רציניים יותר ממה שרואים בכל מדינה. אם מישהו מכיר משהו אחר, מוזמנים לתקן אותי בתגובות.

וכמובן, יש צד אפל לעניין. מקורות תקשורת מרכז־אירופאיים עדיין נותנים במה לכל מיני תיאוריות קונספירציה מפוקפקות של "הסדר העולמי החדש" שמנסה להרוס את מדינות הלאום היקרות שלהם. כרגע חזק באופנה ג'ורג' סורוס, אבל אפשר מידי פעם לשמוע התייחסות לבונים החופשיים או אפילו ליהודים. נקווה שעם התפתחות הכלכלה שלהם, וחיזוק הקשרים עם ישראל (ויש הרבה סימנים חיוביים בכיוון הזה), הדברים האלה ייעלמו כמו שהם נעלמו ברובם מהמערב. יש להם מספיק איומים אמיתיים לדאוג מהם במקום לחשוב על רוחות ושדים.

סיפור קטן: בשנה שעברה ביקרתי ברומניה, ובין השאר יצא לי לראות ספר לימוד גיאוגרפיה לתלמידי בית־ספר יסודי. מפה משעשעת בתחילת הספר הראתה את מיקומה של רומניה באירופה – למרבה הפתעתי, ב"מרכז אירופה". דמיינו לכם מפת אירופה עם פולין, הונגריה, צ'כיה, סלובקיה, ואוסטריה צבועות בצבע אחד ומהוות כמעט־מלבן נחמד, רק שמשום מה מצורפת להם גם רומניה כמו גוש גדול ולא קשור ממזרח אליהם. אין ספק, "מזרח אירופה" זה לא מותג מוצלח, וכולם היו רוצים להיות משהו אחר, אבל כרגע נראה שרומניה, עד כמה שבאמת התרשמתי ממנה לטובה, תיאלץ בינתיים להכיר בגיאוגרפיה ובפוליטיקה. מרכז אירופה הוא מועדון די סגור.