הדילמה הסורית, וידידים לטווח הקצר והארוך

נתקלתי לא מזמן בסרטון המעניין הזה, הישר מדמשק:

אין ספק שמדובר בתעמולה פרו־אסדית מטעם הימין הצרפתי (הידידותי לרוסיה, וידידותי לאסד), ויוצר הסרט לא מכחיש את זה. אבל גם כשמדובר בתעמולה, יש הרבה מה ללמוד, כי לא כל אחד ירצה להראות את אותה התעמולה. בפרט, סרטון כזה אי אפשר לדמיין שהיה מגיע מאף אחד מהצדדים האחרים (פרט אולי לכורדים, ולכמה קבוצות חילוניות קטנות בדרום) של מלחמת האזרחים בסוריה; גם בלי להתייחס לדאע"ש ואל־קאעדה, אני מניח שלאף אחד אין אשליות שמישהו מארגוני המורדים הסוניים היה מתגאה בנשים צעירות בגופיות ושיער חשוף שלומדות מוזיקה ואומנות ברחובות עיר הבירה שלו. הרבה צרות קיבלנו מהשדרוג במעמדו של האיסלאם השמרני בעשורים האחרונים, אבל על יתרון אחד אפשר להצביע: לפחות הם לא מרגישים צורך לשקר לנו. הם אומרים במפורש שהם רוצים שריעה, הם רוצים חברה שמרנית, הם רוצים להתרחק מערכי המערב המושחת. תעמולה מהסוג הזה סביר להניח שלא היינו מקבלים אפילו מבני בריתו של אסד באיראן ובלבנון.

מה אנחנו יכולים לעשות עם ההבנה הזאת? לא הרבה. למרבה הצער, אנחנו לא יכולים לבחור בריתות רק על סמך איזו אוכלוסייה נחמדה או נאורה יותר. המשטר בסוריה ובני בריתו החליטו באופן נחרץ שהם שואפים להשמדת ישראל, וזה אומר שלישראל אין ברירה אלא להתגונן. אותו משטר בסוריה גם בחר לדכא את האוכלוסייה שלו בדרכים שחברה תרבותית לא יכולה לעבור עליהן לסדר היום. כל הסימפתיה למרואיינות בסרטון לא יכולה לשנות את המצב הזה.

אז איפה זה כן רלוונטי? במחשבה לטווח הארוך. אני מבין את הצורך האסטרטגי בדיבור על "המדינות הסוניות המתונות", אבל אני מקווה שמרוב צרכים אסטרטגיים, אנשים לא יתחילו באמת להאמין לזה. אני לא הראשון שיגיד שאין שום דבר "מתון" במדינות ה"מתונות" האלה, ובמידה רבה העובדה שישראל מוצאת את עצמה ביחסים ידידותיים מאחורי הקלעים (על־פי מקורות זרים) עם כמה מה"מתונות" האלה וביחסי עוינות קשים עם כל המדינות החילוניות ביותר במזרח התיכון (פרט לישראל עצמה) הוא אירוניה היסטורית מוזרה, ולא כדאי להניח שהיא תימשך לנצח.

כשחושבים לטווח הארוך, מה שחשוב לזכור זה שמשטרים יכולים להשתנות מהר מאוד מקצה לקצה; עמים משתנים הרבה יותר לאט. קשה לי להאמין שיש מישהו עם עניין מינימלי בהיסטוריה שלא יסכים שבטווח הארוך, העם הפרסי הוא המועמד הסביר ביותר לידידות עם עם ישראל מתוך כל עמי המזרח התיכון (פרט אולי לכורדים); ארבעים שנות קיומה של הרפובליקה האיסלאמית הם טיפה בים לעומת אלפי שנים שבהם המדינה הפרסית על כל גלגוליה הייתה אולי החביבה ביותר על היהודים מבין כל אימפריות המזרח התיכון, כולל המדינה האיראנית המודרנית עד המהפיכה. למעשה, אפילו אחרי המהפיכה, לא תמיד היה ברור שאיראן היא אויבת גדולה יותר של ישראל ממדינות אחרות באזור.

לגבי סוריה – המדינה הסורית מאז הקמתה הייתה עוינת לישראל תחת שני דגלים: הלאומנות הערבית והאנטי־מערביות המרקסיסטית. שני הדגלים האלה כבר נקברו מזמן, והעוינות נשארה להתקדם מכוח האינרציה בלבד. לא ברור עדיין מה יקרה עם סוריה בעתיד הקרוב, וגם לא עם לבנון, מדינה שכבר מזמן איבדה את האשליה שיש לה אפשרות להתקיים כיחידה לאומית ממשית; אם הן עומדות להיקרע לגזרים, או להתאחד באופן כזה או אחר תחת איזשהו מוקד כוח חדש, הן יצטרכו לאתחל מחדש את יחסי החוץ שלהן; אם עד שזה יקרה, הנסיבות הבינלאומיות יהיו כאלה שיהיה להן (או לחלק מהשברים שיקומו תחתיהן) אינטרס לאהוב את ישראל, או לפחות לשנוא אותה פחות מאחרים, זה יכול להביא הזדמנויות חדשות לישראל ולמזרח התיכון. ובמצב כזה, החילוניות של האזרחים בדמשק ובלטקיה נותנות קצת תקווה.

אין לי איזושהי טענה כלפי מדיניות ישראל – אם מומחי הביטחון אומרים שאיראן היא כיום האיום הגדול ביותר על ביטחון ישראל, אני מאמין להם ושמח שהם פועלים בנדון. אבל התפקיד שלהם הוא לדאוג לטווח הקצר. בטווח הארוך, אני מקווה שיש מי שמשקיע קצת מחשבה בהתכוננות ליום שבו "הציר השיעי" או יקרוס, או יגלה שיש לו בעיות יותר חשובות מישראל. אל תשכחו – הרפובליקה האיסלאמית של איראן, עם כל הכבוד ל"בחירות" שיש בה כל כמה שנים, עברה חילופי שלטון ממשיים רק פעם אחת – עם מות ח'ומייני עלה ח'מנאי לתפקיד המנהיג העליון, ונשאר שם עד היום. מי יודע מה יקרה כשיגיע תורו של ח'מנאי לעלות השמימה? גם מהפיכה שתסיים את הרפובליקה האיסלאמית וגם אוסף שינויים הדרגתיים שישנו מדיניות בתוך הרפובליקה האיסלאמית יכולים בקלות להחזיר את האיראנים לימיהם הקודמים כידידים. ואם הם יהיו ידידים, אז הדרך קצרה להצטרפות של החילונים מדמשק ומביירות. ולידידות עם גורמים חילוניים יש הרבה יותר סיכוי להימשך מאשר עם גורמים איסלאמיסטיים. לא שאין תקווה לידידות עתידית עם כל עמי המזרח התיכון – אבל כשמסתכלים על הדיון הציבורי וסקרי דעת קהל ממצרים, ירדן או סעודיה, אין ספק – איתן זה ייקח הרבה מאוד זמן.

מודעות פרסומת

לקט חדשות 01/06/2017

לקט דברים מעניינים מרחבי העולם מהשבוע האחרון, בדגש על דברים שלא הגיעו לתקשורת דוברת העברית. כולכם מוזמנים לצרף בהערות דברים מעניינים שקראתם אתם.

  • הפיליפינים: ממשיך הקרב על העיר מראווי. המחבלים עדיין מתבצרים בעיר, הצבא תוקף ומפציץ, ומשטר צבאי עדיין בתוקף. מניין ההרוגים כבר תלת ספרתי. אפילו מחתרות חמושות אחרות (בדלנים וקומוניסטים) שעדיין עקרונית נלחמות נגד הממשלה, הודיעו שישתפו פעולה עם הממשלה בתקיפת המחבלים.
  • הולנד: הניסיון להקים קואליצית ליברלים, נוצרים־דמוקרטים, דמוקרטים 66 והאיחוד הנוצרי לא הלך (החילונות העקשנית של ד66 והדתיות העקשנית של האיחוד הנוצרי לא מסתדרים טוב ביחד), וכרגע המצב נראה די תקוע ומיואש. האפשרויות המדוברות כרגע הן או שמישהו יישבר והקואליציה הזאת, או עם השמאל הירוק, תקום בכל זאת, או שימצאו איזו דרך לשכנע מפלגת שמאל אחרת להיכנס, או שתקום ממשלת מיעוט (מצב אפשרי אבל בעייתי), או אפילו בחירות חדשות – למרות שהסקרים כרגע מראים שלו היו עכשיו בחירות, התוצאות היו די זהות. (הקישורים בהולנדית)
  • קשמיר: כמעט שנה אחרי שחיסלו את אחד ממנהיגי הבדלנים האיסלאמיסטיים, הצבא ההודי מחסל את יורשו. על פי הדיווחים מתחיל מאבק ירושה על מי יהיה המנהיג הבא.
  • מיאנמר: הארגון הבודהיסטי־לאומני מָא בָּא תָּא, שמואשם לעתים קרובות בהסתה נגד מוסלמים, מודיע על כוונה להקים מפלגה. בראיון לעיתון אירוואדי, אחד ממנהיגי התנועה טוען שיש להם 10 מיליון חברים ברחבי המדינה.
  • מרוקו: אחרי כמה חודשים של הפגנות אנטי־ממשלתיות באזור הריף בצפון, כולל הנפת דגלים אמאזירֿיים, המשטרה עצרה את מנהיג תנועת המחאה נאסר זפזפי. קשה לי להאמין שיש לזה יותר מדי משמעות, אבל התקשורת דוברת הצרפתית מתעסקת בזה קצת. (הקישור בצרפתית)
  • ישראל־סעודיה: מאמר באל־מוניטור מצטט טענות די מוזרות של "מקור בבית המלוכה הסעודי" על קשרים הולכים ומתהדקים בין ישראל וסעודיה, על רקע העברת האיים בים סוף ממצרים לסעודיה. לא שלא שמענו דברים בנושא בעבר, אבל זה לדעתי עולה דרגה יחסית למה שבדרך־כלל אומרים.
  • איטליה־איראן: תחקיר מעניין של ל'אספרסו על איך חברה איטלקית עם קשרים במאפיה הנפוליטנית מכרה נשק לאיראן, דרך "מוכר שטיחים" איראני תושב נאפולי ומקורב לחיזבאללה, תוך עקיפת הסנקציות הבינלאומיות. (הקישור באיטלקית)