המדינה שלא רצתה להיות מדינה

בשנת 1971 כתב מייקל מורקוק את "טרילוגיית החרבות" שלו (די דכאונית ואלימה, לא מומלץ לעדיני הנפש), שמתרחשת (עד כמה שאני זוכר – עבר הרבה זמן מאז שקראתי) באיזשהו עולם רחוק ועתידי; היצורים התבוניים ששולטים בו הם שתי קבוצות של דמויי־אדם שהגיעו לפסגת התרבות וההשכלה, שורר ביניהם שלום תמידי, הם ריפאו את כל המחלות והם חיים מאות שנים, אותן הם מנצלים כדי לעסוק באומנות ולחיות בהרמוניה, עם אוכלוסייה הולכת ומתדלדלת מחוסר עניין בהתרבות. יום אחד, נודדים אליהם אוסף שבטים של בני־אדם פרימיטיביים ואלימים, ואותם היצורים העילאיים נכחדים כמעט מייד – הם נדהמים מהאלימות חסרת הטעם של אותם הפראיים, הם לחלוטין לא מוכנים ולא יודעים איך להתמודד עם זה.

אני לא יודע מה בדיוק היה הנמשל של מורקוק ב 1971 (אם בכלל היה – מה שתיארתי זה סוג של הקדמה קצרה לאוסף סיפורים מוזרים, זה לא החלק העיקרי של הספר), אבל כשמסתכלים על מערב אירופה כיום, לדוגמה בקריאת עיתונים בלגיים מאז המהומות בסוף השבוע האחרון, קשה שלא להרגיש שהמציאות עקפה אותו בגדול. עד כמה שהתרגלנו כבר למהומות אלימות כאלה בשכונות המהגרים באירופה, עדיין אפשר אולי להגיד שיש פה משהו קצת שונה – בדרך־כלל אנחנו שומעים או על פיגועי טרור, או על סכסוכים עם המשטרה, או על מלחמות כנופיות. את כל אלה אפשר איכשהו להכניס תחת קטגוריות "מלחמה" או "פשע" שאנחנו כבר מכירים. אבל אנשים ששורפים מכוניות ובוזזים חנויות במסגרת הפגנות שמחה? זה כבר מעבר למשהו מפחיד, או משהו מאיים. זה פשוט בלתי נתפס לאנשים תרבותיים. וכמו שניתן לראות, הם מתמודדים עם זה בערך באותו האופן כמו התרבויות הנובלות מפסקת הפתיחה של טרילוגיית החרבות. עם נסיונות הכחשה, או עם עיניים פעורות בתדהמה עד לרגע שבו החרב משספת את גרונם.

עיתונים בלגיים מעריכים שכמה מאות אנשים השתתפו במהומות. התוצאה, פרט למכוניות השרופות, החלונות השבורים והרכוש הגנוב: אפס עצורים, 23 פצועים, מתוכם 22 שוטרים. אני חלילה לא מעודד שוטרים לפצוע פושעים, אבל כשעימות אלים מסתיים עם אפס עצורים ומאזן פצועים 22-1 ל"טובת" השוטרים, אין ברירה אלא להסיק מסקנה – או שהשוטרים פוחדים, או שידיהם כבולות. הם לא רוצים להתעמת, או שמישהו מעליהם לא רוצה שהם יתעמתו עם אנשים אלימים ברחוב – הם מעדיפים לחכות ליום שאחרי ו"לבקש את עזרת הציבור" בזיהוי אנשים לפי תמונות, כדי שהם יוכלו לבקר אצלם ולבקש בנימוס שירשו להם לעצור אותם. עצורים עד עכשיו – ראפר אחד שמואשם ש"הסית למהומות בפוסט בפייסבוק". כי את זה המשטרה האירופאית מתרגלת יותר ויותר לעשות בשנים האחרונות – לעצור אנשים על פוסטים בפייסבוק. להתמודד עם אנשים אלימים זה יותר מדי.

וכמובן – הם ישלמו. משלמים פיצויים לסוחרים שרכושם נפגע. כי קל יותר לשלם כסף מאשר להתמודד עם אלימות. שר הפנים יקים ועדת חקירה, ושר ההגירה רוצה להקים יחידה מיוחדת שתלווה את המשטרה להתמודדות עם מהומות מהגרים. שניהם, אגב, פלמים – כמו העולם של מורקוק, גם בלגיה מחולקת לשתי קבוצות של אנשים תרבותיים; הפלמים שנוהגים להאשים את הווולונים בצרות האלה, והוולונים (כמו ראש עיריית בריסל שאחראי על המשטרה שם) שנוהגים לעצום עיניים ולהעמיד פנים שכלום לא קרה. העיתון הפלמי ניוזבלאד מדבר עם שוטרים שמספרים על התנאים הבלתי אפשריים שלהם – אפס הכנה, מיעוט שוטרים, חוסר ציוד. אפילו אוטובוס להכניס אליו עצורים לא היה להם. וכמובן, הפחד. אסור לנסות לעצור מישהו כשאין מספיק אנשים, אחרת המתפרעים ינסו להתנגד בכוח – לא נראה שעולה למישהו הרעיון שאולי המשטרה צריכה להפעיל אלימות  מספיקה כך שהמתפרעים יפחדו מהשוטרים במקום להיפך.

חשוב להבהיר – זה לא שאני הייתי עושה את זה טוב יותר. ליבי באמת עם השוטרים המסכנים שלא מסוגלים להתמודד עם אלימות. אבל הבעיה היא שזה חלק ממשמעות החיים בארץ בעלת שלטון חוק – אנחנו משלמים מיסים למדינה ומכפיפים את עצמנו לחוקים שלה, בתמורה לזה שהיא מוצאת איכשהו אנשים שכן מוכנים להתמודד עם אלימות ולהגן עלינו מפניה, ונותנת להם את התמיכה שהם צריכים כדי לעשות את זה. אם המדינה לא עושה את זה, אז מה בעצם המשמעות שלה? בתרחיש כזה, אולי לא צריך לחכות שהפראים יהרסו את המדינה בעצמם; אולי הם פשוט יחשפו את חוסר התוחלת שבמדינה עד כדי כך שהיא פשוט תתפורר מעצמה.

ואנחנו כבר יכולים לנחש לאן זה יגיע. ככל שהמדינה תתפורר, יתחילו להציע להם כ"פתרון" את אותם הדברים שהם כרגע נכשלים בהגנה מפניהם. המדינה שלכם חלשה מדי, אלימות וחוסר ערכים שולטים ברחובות? איסלאם הוא הפתרון. הוא ירסן את המתפרעים.