ההולנדים שוב מצביעים: להתראות הגירה, שלום אקלים

אני לא בטוח עדיין מה דעתי על סוגיית שינוי האקלים. שמעתי כל מיני טיעונים מעניינים מכל הכיוונים, אבל אצטרך יום אחד להיכנס הרבה יותר לפרטים בשביל לגבש דעה ממש. מה שאני די בטוח בו, זה שרוב הפוליטיקאים שמדברים על הנושא מבינים בו עוד פחות ממני, מה שלא מונע מהם לא רק לגבש דעות חזקות, אלא גם להציע קווי מדיניות מרחיקי לכת בעניין. וזה מביא אותנו להולנד.

ביום רביעי הקרוב יהיו הבחירות המחוזיות בהולנד – לא נראה שלמישהו אכפת יותר מדי מי יושב במועצות המחוזיות, אבל הן משמשות גם כסוג של בחירות לא־ישירות לבית העליון של הפרלמנט (חברי המועצות המחוזיות בוחרים את חברי הבית העליון), אז מדובר בבחירות לכל דבר. לאור העובדה שהממשלה מאז הקמתה נמצאת בנפילה חופשית בסקרים, זה יכול להיות די דרמטי. התרסקות של הממשלה בבית העליון יכול לשתק אותה לגמרי, אולי אפילו עד כדי בחירות חדשות. חוק שעובר בפרלמנט צריך אישור בבית העליון, ואם הם לא יוכלו להעביר יותר חוקים, הם יהיו בבעיה.

כל זה מעניין בעיקר חנוני פוליטיקה הולנדית (אם אתם כאלה אז הגעתם לבלוג הנכון, אבל לא בשביל זה התכנסנו היום). מה שיותר רלוונטי לפוליטיקה העולמית הוא השינוי בנושאי הדיון לקראת הבחירות האלה. בבחירות הכלליות ב 2017 דיברו על הנושאים שאתם כנראה מכירים היטב מהפוליטיקה האירופית – הגירה, שוק חופשי / סוציאליזם, יחסי חוץ, וכו'. כל אלה עדיין קיימים, אבל יש כוכב חדש בשכונה – האקלים. ובפרט, חוק האקלים שסיכמו בממשלה, שלפחות לפי הדיון הציבורי הוא עומד להיות אחת המהפכות הגדולות שהיו בכלכלה ההולנדית, ואם לשפוט לפי מתנגדיו מימין, עלול אפילו להקריב אותה על מזבח צמצום פליטות הפחמן.

על מה מדובר? עיקרי הויכוח הם מס פחמן דו־חמצני, הפסקה הדרגתית של השימוש בגז טבעי ובכל אנרגיה לא־מתחדשת אחרת (לא יודע אם יצא לכם לבקר בהולנד – לא מדינה חמה ונעימה במיוחד, בכל בניין יש מערכת חימום בגז), השקעה ממשלתית עצומה במחקר ובסיבסודים שונים לאנרגיות מתחדשות, הטלת אוסף רגולציות חדשות על התעשייה, ואפילו סגירת שדה הגז הטבעי ההולנדי – "להשאיר את הגז באדמה", גרסת הולנד.

קשה להסביר עד כמה הנושא הזה השתלט על השיח. כל דיון פוליטי מתחיל באקלים. בכל יום בכל עיתון יש לפחות כותרת ראשית אחת על האקלים. מפלגות השמאל מדברות ללא הרף על כמה זה דחוף וחשוב, מפלגות הימין מתאמצות איכשהו לתפוס את החבל משני קצותיו. תיירי בודה, אחרי שהימר נכון (פוליטית) על ההתנגדות לאיחוד האירופי ולהגירה, בונה את עצמו עכשיו בתור מנהיג ספקני האקלים. אפילו חירט וילדרס, שעד לאחרונה כל מילה שלו עסקה בסכנות האיסלאם באירופה, מתחיל מדי פעם להצטרף לבודה בניגוח הסכמי האקלים. ברחובות רואים הפגנות "למען כדור הארץ", בעיקר של תיכוניסטים (תופעה בזויה במיוחד לדעתי, אני רוצה לראות מי מהמפגינים בני ה 15 האלה יודע מה המשמעות של שינוי שיעורי מס). וחשבון החשמל, שכבר עכשיו לא נמוך יותר מדי, מתכונן לקפיצה הגדולה.

הסקרים כאמור צופים נפילה חופשית לממשלה. תזכורת: הממשלה הנוכחית מורכבת משתי מפלגות הימין המסורתיות (הליברלים והנוצרים־דמוקרטים), מפלגת המרכז־שמאל דמוקרטים 66, ומפלגה נוצרית קטנה יחסית וירוקה יחסית בשם האיחוד הנוצרי. משמאל הולכים ונחלשים ד66 לטובת מפלגת השמאל הירוק, מפלגה שמייצגת את הצדדים הקיצוניים של כל מה שאתם מכירים מהשמאל העולמי כיום, מאיבה לשוק החופשי (המפלגה למעשה הוקמה במקור כאיחוד של המפלגות הקומוניסטיות עם עוד מפלגת שמאל או שתיים), דרך קיצוניות ירוקה, ועד אנטי־ישראליות כולל תמיכה ב BDS. בינתיים מימין, הליברלים והנוצרים־דמוקרטים נראים יותר ויותר חיוורים ומאבדים עוד ועוד מצביעים לטובת מפלגת הפורום למען הדמוקרטיה של תיירי בודה. ראש הממשלה מארק רותה, בזמן שהוא עסוק בלהיות ראש ממשלה, העביר את תפקיד הפנים הציבוריות של המפלגה הליברלית לקלאס דייקהוף, אדם שנראה חביב אבל עושה רושם של פקיד אפרפר שלא נהנה משמץ מהכריזמה של רותה. הנוצרים־דמוקרטים בינתיים מונהגים על־ידי סיברנד בומה, אדם שנראה כמו הדוד החביב שייתן לכם מתנה ליום־ההולדת אבל לא ממש מעניין לשמוע אותו מדבר. המפלגה בדעיכה כבר שנים רבות, ולא נראה שזה עומד להשתנות. שתי המפלגות משדרות מסרים לא ברורים ולא משכנעים, ומקלות מאוד על בודה להציג אותן בתור משרתות של השמאל הירוק ("ימין חזק או שמאל ירקרק", אם תרצו).

אז מה ייצא מהבחירות? התרחיש המטריד ביותר והסביר ביותר הוא שמחוסר ברירה, הממשלה תמצא את עצמה בשיתוף פעולה הדוק יותר עם השמאל הירוק. כרגע נראה סביר מאוד שבלי זה, היא לא תוכל להמשיך לתפקד. המנהיג החדש של ד66, רוֹבּ יֶתֶּן הצעיר והמגניב, כבר מדבר על זה די בהתלהבות, עוד צעד בהליכה שמאלה של המפלגה שלו. בחירות מוקדמות הן אפשרות שעקרונית אי אפשר לפסול, אבל לאור מצבן בסקרים סביר להניח שמפלגות הקואליציה יעשו כל דבר אפשרי כדי למנוע את זה. באחד מהאתרים המזוהים עם הפורום למען הדמוקרטיה (וממה שאני רואה, רוב האתרים הימניים מזוהים עם הפורום – מפלגות הימין המסורתיות נעדרות כמעט לגמרי מהאינטליגנציה האינטרנטית) כבר מדברים על זה בתור סיוט הכרחי להתמודד איתו כמה שנים עד שהפורום יתחזק מספיק בשביל להקים ממשלת ימין בראשותו, יחד עם וילדרס, הנוצרים הקיצוניים, ומה שיישאר מהימין הממסדי. לא יודע עד כמה זה נשמע סביר.

ומה יהיה עם האקלים? בקרוב אצלנו. המדינות הדמוקרטיות בעולם מחוברות חזק זו לזו, ומה שמתחיל במקום אחד יגיע מהר לכל מקום אחר. כאמור אין לי עדיין דעה מגובשת על המחלוקות העיקריות בנושא האקלים, עד כמה סבירים תרחישי האימה בנושא ועד כמה סבירות דרכי הפעולה המוצעות למניעתם. אבל בדבר אחד אני בטוח – מי שטוען שהדיון הפוליטי בנושא הזה הוא דיון מדעי, משלה או את עצמו או את המאזינים. בדבר אחד אני מסכים עם תיירי בודה – התומכים בחקיקת אקלים ברובם המכריע לא מבינים שום דבר במדע מאחורי זה או במשמעות הכלכלית של מה שהם מציעים, ונראה לי שהוא צודק לחלוטין כשהוא מגדיר את זה כ"אבטיח" – ירוק מבחוץ ואדום מבפנים. וזה כנראה הכיוון שהולנד הולכת אליו.

מודעות פרסומת

איך בונים מדינה מתוקנת

לפני שנה וחצי כתבתי (כאן וכאן) על מה שבעיני הוא השלב הבא של הדמוקרטיה – הרחבת הדיון הציבורי סביב תקציב המדינה והמודעות לאיך המדינה באמת מתנהלת. באותו הזמן היו לי כמה בעיות טכניות ופרטיות שגרמו לעניין הזה קצת להתמוסס.

עכשיו הגיע הזמן לחזור. ובתור התחלה אני מספק תוספת חשובה בעיני – השוואה בינלאומית. בשבועות האחרונים אני עובד על פרויקט חדש, שמטרתו להבין טוב יותר איך עובדות מדינות על־ידי השוואה בין מדינות שונות, והמדינה שבחרתי להתחיל בה היא מדינה שנחשבת לדעתי בכל ישראל כמדינה מתוקנת, מתאפיינת בגודל די דומה לישראל (קצת יותר גדולה), תרבות די דומה, ופוליטיקה די דומה: הולנד. תרגמתי לעברית את סעיפי התקציב ההולנדי לשנת 2019, ופרסמתי אותם לצד אלה של ישראל כדי שנוכל להתחיל להבין קצת יותר מה הופך מדינה למדינת רווחה צפון־אירופאית לעומת מה שיש לנו, ולראות אם יש דברים ששווה ללמוד מהם או דברים ששווה להיזהר מהם. אני מקווה שזו רק ההתחלה, ועוד אעשה דברים דומים כדי להבין את כל המדינות המתוקנות (ואולי גם הלא־מתוקנות, ואולי לפעמים מה שנדמה לנו כמדינות מתוקנות זה לא בדיוק מה שחשבנו?) בעולם.

עברו על התקציבים כאן: ישראל 2019 – הוצאות, הכנסות; הולנד 2019 – הוצאות, הכנסות.

נקודה אחת שחשוב להבין זה עד כמה הולנד היא אכן מדינת רווחה צפון־אירופאית. נראה לי שיש להרבה אנשים איזושהי תדמית של הולנד בתור ערש הליברליות באירופה – לי בהחלט הייתה תדמית כזאת לפני שהתחלתי להכיר אותה יותר. התדמית הזאת אולי הייתה נכונה בעבר, אבל כפי שהתקציב יבהיר לכם (ותקופת מגורים בהולנד הבהירה לי), כיום לא ברור עד כמה נשאר משהו מהליברליות הזאת חוץ מהסמים והזנות. בכל מה שקשור לכלכלה, נראה שהממשלה מתערבת לא פחות מבכל מדינת רווחה אחרת.

הבהרה: הפרויקט עדיין בשלבי התחלה, וצפויות הרבה טעויות ותקלות באיכות המידע, נכונות המידע, והפרשנות שלו. אבל חייבים להתחיל איפשהו.

אז מה אנחנו לומדים מההשוואה? בתור התחלה, כמה תובנות התחלתיות:

– אנחנו בעיצומו של תהליך מדהים במערב ובצפון אירופה, שבו המלחמה בפליטות פחמן הופכת לחלק עצום מהמנגנון הממשלתי. להולנדים יש משרד ממשלתי בשם "המשרד לנושאים כלכליים ואקלים", וממה שאני שומע בתקשורת נשמע כאילו מיליארדי האירו שהולכים על זה כרגע הם רק ההתחלה. תהיו מוכנים, כי דברים כאלה נוטים להגיע די מהר מאירופה לישראל.

– ההוצאה העיקרית של ישראל היא תשלום חובות; אצל ההולנדים זה המקום השני. אני עדיין צריך מתישהו לחקור את הטענה שחוב לאומי זה דבר טוב, אם מישהו מתנדב להסביר אני אשמח לשמוע.

– משרד החוץ הישראלי הוא הוצאה די צנועה בת פחות ממיליארד וחצי ש"ח, בהולנד זה עולה כמעט 10 מיליארד אירו. למה זה? רוב מכריע מהכסף הולך על סעיף בשם "שיתוף פעולה אירופי יעיל". עוד לא חקרתי מה זה אומר בדיוק, אבל קשה להגיד שאני מופתע. האיחוד האירופי זה תחביב יקר.

– תקציב הביטחון ההולנדי, במספרים מוחלטים, נמוך מזה של ישראל אבל לא בהרבה כמו שהייתי אולי מנחש (10.5 מיליארד אירו, כלומר בערך 45 מיליארד ש"ח, לעומת 55 מיליארד ש"ח בישראל פלוס עוד 10 מיליארד על "הוצאות ביטחוניות שונות"). התקציב בישראל אומנם בפועל נוטה לתפוח הרבה מעבר למה שמופיע על הנייר, אבל עדיין – יכול להיות שאנחנו לא מבצר מבודד בג'ונגל כמו שלפעמים נוטים לחשוב. למי שתוהה מה ההולנדים עושים עם הכסף הזה, מסתבר שהצבא ההולנדי פעיל בכל מיני מקומות בעולם במסגרת משימות נאט"ו, או"ם ואיחוד אירופי כאלה ואחרות; כשמסתכלים על איך נראות המדינות שבהן הם פעילים (אפגניסתאן, סוריה וכו'), לא נראה שהם תורמים הרבה. לו הייתי הולנדי הייתי אומר שה 10.5 מיליארד האלה קצת מבוזבזים. מצד שני, אולי זה פחות עניין של המשימות הפעילות ויותר הכנה לעתיד, אולי הם פשוט למדו את הלקח מהפעם הקודמת שהם נזקקו לצבא.

– התחבורה הציבורית ההולנדית מעולה, ונראה שההשקעה הממשלתית לא בהכרח גבוהה יותר מזו בישראל (ובמדינה גדולה יותר עם אוכלוסייה גדולה יותר). זה נושא שמאוד מצדיק בדיקה מקיפה יותר בהמשך.

מספיק לבינתיים. השאיפה היא בעתיד להרחיב את הפרויקט לעוד מדינות, יותר מידע על כל מדינה (גם בתקציב ישראל בינתיים לא כללתי את המידע מהתקציבים הספציפיים של כל משרד), עוד השוואות (לא רק תקציב – איך נראית מדיניות המס הישראלית מול ההולנדית? איך נראים חוקי העבודה? וכן הלאה), ועוד תובנות.

הולנד: ממשלה חדשה, כוכב חדש

זוכרים שפעם היו בחירות בהולנד? בשעה טובה, אחרי כמאתיים ימי משא־ומתן קואליציוני, סוף סוף נחתם הסכם להקמת הממשלה שלכולם היה ברור שתקום כבר מהיום שאחרי פרסום תוצאות הבחירות. מַרְק רוּתֶּה ממשיך לכהונה שלישית כראש הממשלה, עם המפלגה הליברלית (VVD) שלו, ידידתה המפלגה הנוצרית־דמוקרטית, מפלגת המרכז־שמאל הפרו־אירופאית דמוקרטים66, ומפלגת האיחוד הנוצרי, שהיא עצמה שילוב קצת מוזר של שמרנות נוצרית עם קצת שמאל מודרני פרו־אירופאי.

בסך הכול לא משתנה הרבה לעומת הממשלה הקודמת; היחס המסויג לאיחוד האירופאי ימשיך, עם רותה מצד אחד שינסה להביע קרירות כדי למנוע זליגת קולות למפלגות האירוסקפטיות, ומצד שני ד66 שיעשו כל דבר כדי להפוך את עצמם למיותרים ולהעביר את כל הסמכות לבריסל. ההסכם הקואליציוני זמין לקריאה כאן (בהולנדית כמובן), כמה נקודות מעניינות:

– ביטחון הוא הסעיף הגדול ביותר שם פרט להגירה, וכולל הרבה תוספות תקציב למשטרה ולמשרד הביטחון, ודיבורים על לוחמה בטרור (ועל קניית נשק רצינית; נראה לי שלישראל, שלמרבה הצער מתפרנסת היטב מדברים כאלה, שווה אולי לחפש שם הזדמנויות).
– מי המדינה היחידה שאיננה שכנה של הולנד (זה כולל את ונצואלה, ששכנה לכמה איים קאריביים שטכנית שייכים עדיין לממלכת הולנד) שמוזכרת? ניחשתם נכון, הסכם קואליציוני הולנדי מדבר עלינו. הם רוצים לשמור על יחסים טובים עם ישראל וגם עם הרשות הפלסטינית, ולפעול למען שלום ופתרון שתי המדינות. עכשיו אתם יכולים לישון בשקט בלילה.
– לגבי אירופה: הרבה דיבורים יפים על חשיבות האיחוד, אבל ההסכם מביע התנגדות מפורשת לחילוץ מדינות פושטות רגל ולהידוק שיתוף הפעולה הכלכלי של גוש האירו.
– סעיף ההגירה שם עצום, ומהווה אולי 90% מפרק יחסי החוץ. בין השאר: "לפליטים מגיע סיוע, אבל זה לא כולל זכות לבחור באיזו ארץ לקבל את הסיוע הזה". מביעים תמיכה ביצירת אזורים בטוחים במדינות המקור וסיוע למדינות שכנות (ירדן ולבנון), קוראים לחיזוק ההגנה על הגבולות החיצוניים של אירופה, ומבקרים בפרט פעולות "הצלה" שמביאות מהגרים טובעים לאירופה גם אם הנמל הקרוב (כלומר, הנמל שאליו צריך להביא אותם לפי עקרונות ההצלה בים) הוא באפריקה (נושא משמעותי מאוד כיום בים התיכון). מאוד מדגישים את העניינים האלה, וגם בתקשורת הנושא הזה הודגש בכותרות הראשיות מההסכם הזה, ואלסבייר מציין שזה הנושא שעליו נפל המשא־ומתן הקואליציוני עם מפלגת השמאל הירוק.

בינתיים, הכוכב העולה של הפוליטיקה ההולנדית הוא ללא ספק תְּיֶרִי בּוֹדֵּה, מסוג האינטלקטואלים הצעירים שרואים הרבה לאחרונה שמדברים נגד השמאל הקוסמופוליטי ובעד תרבות המערב והליברליזם הקלאסי; בהולנד נראה שהשילוב הזה עובד טוב במיוחד. המפלגה החדשה שהוא הקים לפני הבחירות נכנסה לפרלמנט עם שני מושבים, אבל מעקב אחרי התקשורת ההולנדית ייתן לכם את הרושם שמדובר ביו"ר האופוזיציה לפחות. וילדרס? מפלגת העבודה? הסוציאליסטים? כולם שוליים. אפילו את "ג'סטין תרודו ההולנדי", יו"ר מפלגת השמאל הירוק יסי כלאבר, כמעט לא שומעים. בסקר האחרון על "לו היו עכשיו בחירות, למי הייתם מצביעים", מפלגתו של בודה עולה משניים לתשעה מנדטים. נראה אם הוא יצליח לשמור על הקצב הזה לעוד הרבה זמן, כי לצערו ייקח עוד הרבה זמן עד הבחירות הבאות.

העלייה המטאורית שלו יכולה להיות בשורה טובה בעיקר לשונאי האיחוד האירופי – נוף פוליטי עם שתי מפלגות אירוסקפטיות מצליחות זה משהו שעוד לא ראינו (המנדטים של בודה מגיעים מכל מיני מפלגות, לא רק מוילדרס), ויכול בהחלט לחזק את הכנסת האירוסקפטיות למיינסטרים; בעיקר לאור העובדה שבודה נראה הרבה יותר "קל לעיכול" לחברה העירונית מאשר וילדרס – וילדרס נתפס בדרך־כלל (בצדק או שלא) כסוג של לאומן קלאסי שמדבר לליבם של כפריים ומובטלים שמלאים מרירות על העולם המודרני. בודה לעומתו פונה ללא ספק לקהל עירוני בן המעמדות הגבוהים, ומדבר בשפה שלהם. אם וילדרס הוא רחבעם זאבי, בודה הוא נפתלי בנט, אבל בגרסה עוד יותר תל־אביבית. בודה הוא מה שרונן שובל רצה בזמנו להיות, הייתי אולי אומר, אולי מה שאמיר אוחנה או שרן השכל ינסו להיות כשיהיו גדולים.

איך הוא עושה את זה? שילוב בין תדמית אינטלקטואלית "חנונית" במקצת, עם חיבה לדיבור בלטינית בכל הזדמנות, ומצד שני שליטה מצוינת ברשתות חברתיות ונטייה לליצנות מתונה בפרלמנט. דברים כמו זה:

איך הפכה ישראל לסוגיה פוליטית בהולנד

מאמר שלי באתר "מידה" – מוזמנים לקרוא, ולהגיב שם או כאן. מקווה שעוד יש לכם תיאבון לפוליטיקה הולנדית, ולשמוע איך נראים דיונים על ישראל במדינות שלא תמיד מדברים עליהן.

http://mida.org.il/2017/07/29/לא-נלחמים-בטחנות-רוח-מדוע-ההולנדים-אוה/

לקט חדשות 21/06/2017

לקט דברים מעניינים מרחבי העולם מהשבוע האחרון, בדגש על דברים שלא הגיעו לתקשורת דוברת העברית. כולכם מוזמנים לצרף בהערות דברים מעניינים שקראתם אתם.

  • הודו: אחרי התלבטויות רבות, נבחר המועמד לנשיאות מטעם הקואליציה, שצפוי לניצחון כמעט בטוח. רַם נַתְּ כּוֹבִינְדְּ צפוי להיות הדאלית השני שמשמש בתפקיד, וזה מתחבר למאמצים גדולים של מפלגת השלטון, מפלגת העם ההודי, להדגיש את החיבור שלה לקאסטות הנמוכות, מול ההאשמות הנפוצות מולה שהיא מפלגה של הקאסטות הגבוהות.
  • טיואן: כמעט אבל מדיני אחרי שממשלת פנמה, אחת המדינות הבודדות שעדיין בחרו לשמור על יחסים דיפלומטיים עם טיואן ולא עם סין, החליטה על שינוי מדיניות ועברה ליחסים עם סין.
  • כורדיסתאן: עכשיו שסופרים את הימים לקראת משאל העם לעצמאות, המפלגה השולטת (KDP) מתחילה לנסות ליזום פיוס עם האופוזיציה, ומתחילים לדבר על הפעלה מחודשת של הפרלמנט הכורדי. בינתיים חילוקי הדעות עדיין חזקים, והפרלמנט עדיין לא פועל.
  • הולנד: אחרי המחלוקות הארוכות מול תורכיה וההאשמות שממשלת תורכיה מתערבת בענייני הקהילה התורכית בהולנד ולוחצת עליה לתמוך בארדואן, מגיע תורה של מרוקו: על רקע המחאה העממית בהרי הריף, מתחילים לדאוג בהולנד מ"ידה הארוכה של רבאט", עם טענות שלממשלה יש רשימה של הולנדים ממוצא מרוקאי שלא מוצאים חן בעיניה.
  • גז: ממשלת גרמניה אוהבת לדבר בקשיחות על רוסיה, אבל כשמדובר בארנק העניינים אחרים: ממשלות גרמניה ואוסטריה כועסות על ההתנגדות האמריקאית לצינור גז עוקף־אוקראינה מרוסיה לאירופה.
  • מיאנמר: הסכסוך מול הבדלנים הקאצ'ינים מחריף, והסכסוך בין בודהיסטים למוסלמים ממשיך: לאומנים בודהיסטים הביאו לסגירת שני בתי ספר מוסלמיים ביאנגון, ובינתיים כפר בודהיסטי מעבר לגבול בבנגלדש הוצת על ידי מוסלמים בנגלים שהאשימו את בני הכפר ברצח בחור בנגלי מקומי.
  • רוסיה/בריטניה: תחקיר מעניין על שורת מקרי מוות בבריטניה של אנשים שלא מצאו חן בעיני ממשלת רוסיה, על רקע האשמות שהממשלה הבריטית לא ממש מתאמצת לחקור את העניינים האלה.

לקט חדשות 12/06/2017

לקט דברים מעניינים מרחבי העולם מהשבוע האחרון, בדגש על דברים שלא הגיעו לתקשורת דוברת העברית. כולכם מוזמנים לצרף בהערות דברים מעניינים שקראתם אתם.

  • כורדיסתאן: בשעה טובה נקבע תאריך למשאל העם על עצמאות: 25 בספטמבר. הממשלה מדגישה שזה לא אומר שיום אחרי זה הם יכריזו על מדינה, תידרש עדיין הרבה עבודה אחרי זה. קשה להאמין שהתוצאה תהיה כל דבר חוץ מרוב עצום בעד עצמאות, גם אם מפלגת האופוזיציה העיקרית עדיין לא מרוצה מהעובדה שהפרלמנט הכורדי לא התכנס כבר שנתיים בעקבות סכסוך בינם לבין מפלגת השלטון, והצהרתם הרשמית היא "בעד עצמאות, אבל משאל העם לא חוקי כל עוד אין פרלמנט שיאשר אותו". כמו שאמרתי בעבר, לישראל יש סיבות טובות מאוד לעקוב בדריכות אחרי ההתפתחויות שם.
  • הולנד: חבר מועצת העיר האג, בחור בשם עבדו כֿולאני (לא משנה מאיזו עדה), עלה לכותרות בשבוע שעבר: חבר המפלגה הרפורמית צייץ תמונה של קבוצת ילדים חמודים מישראל שביקרו בפרלמנט ההולנדי במסגרת איזושהי סדנת מנהיגות. כֿולאני הנ"ל (איש "מפלגת האחדות", נסו לתרגם את זה לערבית וזה יישמע מוכר יותר) הגיב בפייסבוק "אלה הכובשים ורוצחי הילדים של העתיד". לא כולם אהבו את זה, בעיקר בזמן שהרשויות התלבטו אם שוב לחקור את חירט וילדרס על "הסתה לגזענות" על נאום שלו בכינוס מפלגת החירות האוסטרית בוינה לפני שנתיים. את הנאום אגב אתם יכולים לראות פה עם כתוביות באנגלית, חסרי הסבלנות מביניכם אולי יהנו לדלג ל 36:20, שם הוא קורא "עלינו לעמוד לצד ישראל" לקול מחיאות כפיים סוערות של המארחים האוסטרים. חומר למחשבה לקראת הבחירות באוסטריה בעוד כמה חודשים.
  • הודו: הצבא ההודי עומד לאפשר שירות נשים בתפקידים קרביים – ומצטרף בכך למגמה הולכת וגוברת בעולם. בקרוב ישראל כבר לא תהיה כל־כך מיוחדת בעניין הזה.
  • מלזיה: שערורייה מוזרה התפתחה סביב אירוע "יובל ירושלים" שארגנה איזושהי כנסייה נוצרית של המיעוט הסיני במדינה. כל מיני פוליטיקאים בכירים זעקו שמדובר בחגיגה לציון כיבוש ירושלים על־ידי היהודים במלחמת ששת הימים, והודיעו שזה עלבון להרמוניה ולאיסלאם במלזיה. עיתון אחד ציטט בכיר במפלגה האיסלאמית המלזית (מפלגה די קטנה שעשויה לקרוס בבחירות הקרובות, אבל בינתיים עדיין חשובה מספיק בשביל לקבל כותרות בעיתונים) אומר דברים כמו "אסור לנו להרשות לתרבות יהודית להשתרש במדינה שלנו […] אל תפגעו בארץ המלאית שלנו עם פעילות נוצרית ציונית".
  • מלטה: בזמן שכולם מרוכזים בבחירות בצרפת ובריטניה, לא מזמן היו בחירות במלטה, ומסתבר שלא שקט ורגוע שם כמו שאולי הייתם מצפים. מפלגת העבודה נבחרה מחדש למרות האשמות כבדות נגדם בפרשיות שחיתות.
  • קטר־סעודיה: הרבה מדינות מתחילות למקם את עצמן על המפה, בעד או נגד הקטרים. תורכיה מהדקת קשרים אסטרטגיים עם קטר ומציבה שם חיילים, ואיראן מביעה תמיכה זהירה. פקיסתאן מכחישה דיווחים על תמיכה בקטרים, הפיליפינים מודיעים שעובדים פיליפינים לא יגיעו לקטר עד שיתבהרו העניינים, והנה ניתוח מעניין אצל בלומברג על משמעות הסכסוך על שוק האנרגיה באסיה.

לקט חדשות 01/06/2017

לקט דברים מעניינים מרחבי העולם מהשבוע האחרון, בדגש על דברים שלא הגיעו לתקשורת דוברת העברית. כולכם מוזמנים לצרף בהערות דברים מעניינים שקראתם אתם.

  • הפיליפינים: ממשיך הקרב על העיר מראווי. המחבלים עדיין מתבצרים בעיר, הצבא תוקף ומפציץ, ומשטר צבאי עדיין בתוקף. מניין ההרוגים כבר תלת ספרתי. אפילו מחתרות חמושות אחרות (בדלנים וקומוניסטים) שעדיין עקרונית נלחמות נגד הממשלה, הודיעו שישתפו פעולה עם הממשלה בתקיפת המחבלים.
  • הולנד: הניסיון להקים קואליצית ליברלים, נוצרים־דמוקרטים, דמוקרטים 66 והאיחוד הנוצרי לא הלך (החילונות העקשנית של ד66 והדתיות העקשנית של האיחוד הנוצרי לא מסתדרים טוב ביחד), וכרגע המצב נראה די תקוע ומיואש. האפשרויות המדוברות כרגע הן או שמישהו יישבר והקואליציה הזאת, או עם השמאל הירוק, תקום בכל זאת, או שימצאו איזו דרך לשכנע מפלגת שמאל אחרת להיכנס, או שתקום ממשלת מיעוט (מצב אפשרי אבל בעייתי), או אפילו בחירות חדשות – למרות שהסקרים כרגע מראים שלו היו עכשיו בחירות, התוצאות היו די זהות. (הקישורים בהולנדית)
  • קשמיר: כמעט שנה אחרי שחיסלו את אחד ממנהיגי הבדלנים האיסלאמיסטיים, הצבא ההודי מחסל את יורשו. על פי הדיווחים מתחיל מאבק ירושה על מי יהיה המנהיג הבא.
  • מיאנמר: הארגון הבודהיסטי־לאומני מָא בָּא תָּא, שמואשם לעתים קרובות בהסתה נגד מוסלמים, מודיע על כוונה להקים מפלגה. בראיון לעיתון אירוואדי, אחד ממנהיגי התנועה טוען שיש להם 10 מיליון חברים ברחבי המדינה.
  • מרוקו: אחרי כמה חודשים של הפגנות אנטי־ממשלתיות באזור הריף בצפון, כולל הנפת דגלים אמאזירֿיים, המשטרה עצרה את מנהיג תנועת המחאה נאסר זפזפי. קשה לי להאמין שיש לזה יותר מדי משמעות, אבל התקשורת דוברת הצרפתית מתעסקת בזה קצת. (הקישור בצרפתית)
  • ישראל־סעודיה: מאמר באל־מוניטור מצטט טענות די מוזרות של "מקור בבית המלוכה הסעודי" על קשרים הולכים ומתהדקים בין ישראל וסעודיה, על רקע העברת האיים בים סוף ממצרים לסעודיה. לא שלא שמענו דברים בנושא בעבר, אבל זה לדעתי עולה דרגה יחסית למה שבדרך־כלל אומרים.
  • איטליה־איראן: תחקיר מעניין של ל'אספרסו על איך חברה איטלקית עם קשרים במאפיה הנפוליטנית מכרה נשק לאיראן, דרך "מוכר שטיחים" איראני תושב נאפולי ומקורב לחיזבאללה, תוך עקיפת הסנקציות הבינלאומיות. (הקישור באיטלקית)