למה אנחנו חברים של ישראל

לפני כמה שבועות ביקרה בישראל חבורה מעניינת – חמשת חברי הפרלמנט ההולנדי מטעם מפלגת האיחוד הנוצרי. מפלגה קטנה (חמישה מתוך 150), חברה בקואליציה,
נוצרית יותר מרוב המפלגות אבל לא שמרנית במיוחד, עד כדי כך ששמעתי לא מזמן ביקורת כלפיה מפרשן ימני שטען שהיא הלכה שמאלה מדי, לרמה ש"חוץ מתמיכה בישראל הם לא תומכים באף עמדה ימנית".
הביקור בישראל עבר היטב, צייצו כמה תמונות ממקומות קדושים לנצרות וביקרו בעוטף עזה לדבר על החיים תחת רקטות. אבל גולת הכותרת, שהפכה את הסיפור לרועש יותר, הייתה התגובה הפלסטינית.
באמצע הביקור הודיעו להם אנשי המשלחת הפלסטינית שהם היו אמורים לפגוש, שהפגישה מבוטלת. אחרי יום קיבלו מחנאן עשראוי את הסיבה – אחד מחברי המפלגה, יוֹאֵל פוֹרְדֶּוִינְד, הוא מבחינתה "פעיל אנטי-פלסטיני" ש"פועל ללא הרף נגד זכויותינו" ו"מחובר עם קבוצות המתנחלים הקיצוניות ביותר". פורדוינד עצמו שיער שמה שהפריע להם זו ההתנגדות שלו לתשלום משכורות למחבלים ולסימון מוצרים ישראלים מהשטחים. הפלסטינים הודיעו ש"אין להם בעיה" להיפגש עם שאר חברי המפלגה אבל לא איתו, וראש הסיעה חֵירְט-יָאן סֶגֶרְס כמובן הודיע שאף אחד לא יכתיב להם מי חברי המפלגה ושלח אותם (בנימוס) לחפש את החברים.

תוצאה סופית: מאמר בעיתון מאת סגרס ופורדווינד בשם "למה אנחנו חברים של ישראל", ועוד תזכורת שאחד הנכסים הגדולים של יחסי החוץ של ישראל הוא הנטייה של שונאיה לירות לעצמם ברגל.

ההולנדים שוב מצביעים: להתראות הגירה, שלום אקלים

אני לא בטוח עדיין מה דעתי על סוגיית שינוי האקלים. שמעתי כל מיני טיעונים מעניינים מכל הכיוונים, אבל אצטרך יום אחד להיכנס הרבה יותר לפרטים בשביל לגבש דעה ממש. מה שאני די בטוח בו, זה שרוב הפוליטיקאים שמדברים על הנושא מבינים בו עוד פחות ממני, מה שלא מונע מהם לא רק לגבש דעות חזקות, אלא גם להציע קווי מדיניות מרחיקי לכת בעניין. וזה מביא אותנו להולנד.

ביום רביעי הקרוב יהיו הבחירות המחוזיות בהולנד – לא נראה שלמישהו אכפת יותר מדי מי יושב במועצות המחוזיות, אבל הן משמשות גם כסוג של בחירות לא־ישירות לבית העליון של הפרלמנט (חברי המועצות המחוזיות בוחרים את חברי הבית העליון), אז מדובר בבחירות לכל דבר. לאור העובדה שהממשלה מאז הקמתה נמצאת בנפילה חופשית בסקרים, זה יכול להיות די דרמטי. התרסקות של הממשלה בבית העליון יכול לשתק אותה לגמרי, אולי אפילו עד כדי בחירות חדשות. חוק שעובר בפרלמנט צריך אישור בבית העליון, ואם הם לא יוכלו להעביר יותר חוקים, הם יהיו בבעיה.

כל זה מעניין בעיקר חנוני פוליטיקה הולנדית (אם אתם כאלה אז הגעתם לבלוג הנכון, אבל לא בשביל זה התכנסנו היום). מה שיותר רלוונטי לפוליטיקה העולמית הוא השינוי בנושאי הדיון לקראת הבחירות האלה. בבחירות הכלליות ב 2017 דיברו על הנושאים שאתם כנראה מכירים היטב מהפוליטיקה האירופית – הגירה, שוק חופשי / סוציאליזם, יחסי חוץ, וכו'. כל אלה עדיין קיימים, אבל יש כוכב חדש בשכונה – האקלים. ובפרט, חוק האקלים שסיכמו בממשלה, שלפחות לפי הדיון הציבורי הוא עומד להיות אחת המהפכות הגדולות שהיו בכלכלה ההולנדית, ואם לשפוט לפי מתנגדיו מימין, עלול אפילו להקריב אותה על מזבח צמצום פליטות הפחמן.

על מה מדובר? עיקרי הויכוח הם מס פחמן דו־חמצני, הפסקה הדרגתית של השימוש בגז טבעי ובכל אנרגיה לא־מתחדשת אחרת (לא יודע אם יצא לכם לבקר בהולנד – לא מדינה חמה ונעימה במיוחד, בכל בניין יש מערכת חימום בגז), השקעה ממשלתית עצומה במחקר ובסיבסודים שונים לאנרגיות מתחדשות, הטלת אוסף רגולציות חדשות על התעשייה, ואפילו סגירת שדה הגז הטבעי ההולנדי – "להשאיר את הגז באדמה", גרסת הולנד.

קשה להסביר עד כמה הנושא הזה השתלט על השיח. כל דיון פוליטי מתחיל באקלים. בכל יום בכל עיתון יש לפחות כותרת ראשית אחת על האקלים. מפלגות השמאל מדברות ללא הרף על כמה זה דחוף וחשוב, מפלגות הימין מתאמצות איכשהו לתפוס את החבל משני קצותיו. תיירי בודה, אחרי שהימר נכון (פוליטית) על ההתנגדות לאיחוד האירופי ולהגירה, בונה את עצמו עכשיו בתור מנהיג ספקני האקלים. אפילו חירט וילדרס, שעד לאחרונה כל מילה שלו עסקה בסכנות האיסלאם באירופה, מתחיל מדי פעם להצטרף לבודה בניגוח הסכמי האקלים. ברחובות רואים הפגנות "למען כדור הארץ", בעיקר של תיכוניסטים (תופעה בזויה במיוחד לדעתי, אני רוצה לראות מי מהמפגינים בני ה 15 האלה יודע מה המשמעות של שינוי שיעורי מס). וחשבון החשמל, שכבר עכשיו לא נמוך יותר מדי, מתכונן לקפיצה הגדולה.

הסקרים כאמור צופים נפילה חופשית לממשלה. תזכורת: הממשלה הנוכחית מורכבת משתי מפלגות הימין המסורתיות (הליברלים והנוצרים־דמוקרטים), מפלגת המרכז־שמאל דמוקרטים 66, ומפלגה נוצרית קטנה יחסית וירוקה יחסית בשם האיחוד הנוצרי. משמאל הולכים ונחלשים ד66 לטובת מפלגת השמאל הירוק, מפלגה שמייצגת את הצדדים הקיצוניים של כל מה שאתם מכירים מהשמאל העולמי כיום, מאיבה לשוק החופשי (המפלגה למעשה הוקמה במקור כאיחוד של המפלגות הקומוניסטיות עם עוד מפלגת שמאל או שתיים), דרך קיצוניות ירוקה, ועד אנטי־ישראליות כולל תמיכה ב BDS. בינתיים מימין, הליברלים והנוצרים־דמוקרטים נראים יותר ויותר חיוורים ומאבדים עוד ועוד מצביעים לטובת מפלגת הפורום למען הדמוקרטיה של תיירי בודה. ראש הממשלה מארק רותה, בזמן שהוא עסוק בלהיות ראש ממשלה, העביר את תפקיד הפנים הציבוריות של המפלגה הליברלית לקלאס דייקהוף, אדם שנראה חביב אבל עושה רושם של פקיד אפרפר שלא נהנה משמץ מהכריזמה של רותה. הנוצרים־דמוקרטים בינתיים מונהגים על־ידי סיברנד בומה, אדם שנראה כמו הדוד החביב שייתן לכם מתנה ליום־ההולדת אבל לא ממש מעניין לשמוע אותו מדבר. המפלגה בדעיכה כבר שנים רבות, ולא נראה שזה עומד להשתנות. שתי המפלגות משדרות מסרים לא ברורים ולא משכנעים, ומקלות מאוד על בודה להציג אותן בתור משרתות של השמאל הירוק ("ימין חזק או שמאל ירקרק", אם תרצו).

אז מה ייצא מהבחירות? התרחיש המטריד ביותר והסביר ביותר הוא שמחוסר ברירה, הממשלה תמצא את עצמה בשיתוף פעולה הדוק יותר עם השמאל הירוק. כרגע נראה סביר מאוד שבלי זה, היא לא תוכל להמשיך לתפקד. המנהיג החדש של ד66, רוֹבּ יֶתֶּן הצעיר והמגניב, כבר מדבר על זה די בהתלהבות, עוד צעד בהליכה שמאלה של המפלגה שלו. בחירות מוקדמות הן אפשרות שעקרונית אי אפשר לפסול, אבל לאור מצבן בסקרים סביר להניח שמפלגות הקואליציה יעשו כל דבר אפשרי כדי למנוע את זה. באחד מהאתרים המזוהים עם הפורום למען הדמוקרטיה (וממה שאני רואה, רוב האתרים הימניים מזוהים עם הפורום – מפלגות הימין המסורתיות נעדרות כמעט לגמרי מהאינטליגנציה האינטרנטית) כבר מדברים על זה בתור סיוט הכרחי להתמודד איתו כמה שנים עד שהפורום יתחזק מספיק בשביל להקים ממשלת ימין בראשותו, יחד עם וילדרס, הנוצרים הקיצוניים, ומה שיישאר מהימין הממסדי. לא יודע עד כמה זה נשמע סביר.

ומה יהיה עם האקלים? בקרוב אצלנו. המדינות הדמוקרטיות בעולם מחוברות חזק זו לזו, ומה שמתחיל במקום אחד יגיע מהר לכל מקום אחר. כאמור אין לי עדיין דעה מגובשת על המחלוקות העיקריות בנושא האקלים, עד כמה סבירים תרחישי האימה בנושא ועד כמה סבירות דרכי הפעולה המוצעות למניעתם. אבל בדבר אחד אני בטוח – מי שטוען שהדיון הפוליטי בנושא הזה הוא דיון מדעי, משלה או את עצמו או את המאזינים. בדבר אחד אני מסכים עם תיירי בודה – התומכים בחקיקת אקלים ברובם המכריע לא מבינים שום דבר במדע מאחורי זה או במשמעות הכלכלית של מה שהם מציעים, ונראה לי שהוא צודק לחלוטין כשהוא מגדיר את זה כ"אבטיח" – ירוק מבחוץ ואדום מבפנים. וזה כנראה הכיוון שהולנד הולכת אליו.

איך בונים מדינה מתוקנת

לפני שנה וחצי כתבתי (כאן וכאן) על מה שבעיני הוא השלב הבא של הדמוקרטיה – הרחבת הדיון הציבורי סביב תקציב המדינה והמודעות לאיך המדינה באמת מתנהלת. באותו הזמן היו לי כמה בעיות טכניות ופרטיות שגרמו לעניין הזה קצת להתמוסס.

עכשיו הגיע הזמן לחזור. ובתור התחלה אני מספק תוספת חשובה בעיני – השוואה בינלאומית. בשבועות האחרונים אני עובד על פרויקט חדש, שמטרתו להבין טוב יותר איך עובדות מדינות על־ידי השוואה בין מדינות שונות, והמדינה שבחרתי להתחיל בה היא מדינה שנחשבת לדעתי בכל ישראל כמדינה מתוקנת, מתאפיינת בגודל די דומה לישראל (קצת יותר גדולה), תרבות די דומה, ופוליטיקה די דומה: הולנד. תרגמתי לעברית את סעיפי התקציב ההולנדי לשנת 2019, ופרסמתי אותם לצד אלה של ישראל כדי שנוכל להתחיל להבין קצת יותר מה הופך מדינה למדינת רווחה צפון־אירופאית לעומת מה שיש לנו, ולראות אם יש דברים ששווה ללמוד מהם או דברים ששווה להיזהר מהם. אני מקווה שזו רק ההתחלה, ועוד אעשה דברים דומים כדי להבין את כל המדינות המתוקנות (ואולי גם הלא־מתוקנות, ואולי לפעמים מה שנדמה לנו כמדינות מתוקנות זה לא בדיוק מה שחשבנו?) בעולם.

עברו על התקציבים כאן: ישראל 2019 – הוצאות, הכנסות; הולנד 2019 – הוצאות, הכנסות.

נקודה אחת שחשוב להבין זה עד כמה הולנד היא אכן מדינת רווחה צפון־אירופאית. נראה לי שיש להרבה אנשים איזושהי תדמית של הולנד בתור ערש הליברליות באירופה – לי בהחלט הייתה תדמית כזאת לפני שהתחלתי להכיר אותה יותר. התדמית הזאת אולי הייתה נכונה בעבר, אבל כפי שהתקציב יבהיר לכם (ותקופת מגורים בהולנד הבהירה לי), כיום לא ברור עד כמה נשאר משהו מהליברליות הזאת חוץ מהסמים והזנות. בכל מה שקשור לכלכלה, נראה שהממשלה מתערבת לא פחות מבכל מדינת רווחה אחרת.

הבהרה: הפרויקט עדיין בשלבי התחלה, וצפויות הרבה טעויות ותקלות באיכות המידע, נכונות המידע, והפרשנות שלו. אבל חייבים להתחיל איפשהו.

אז מה אנחנו לומדים מההשוואה? בתור התחלה, כמה תובנות התחלתיות:

– אנחנו בעיצומו של תהליך מדהים במערב ובצפון אירופה, שבו המלחמה בפליטות פחמן הופכת לחלק עצום מהמנגנון הממשלתי. להולנדים יש משרד ממשלתי בשם "המשרד לנושאים כלכליים ואקלים", וממה שאני שומע בתקשורת נשמע כאילו מיליארדי האירו שהולכים על זה כרגע הם רק ההתחלה. תהיו מוכנים, כי דברים כאלה נוטים להגיע די מהר מאירופה לישראל.

– ההוצאה העיקרית של ישראל היא תשלום חובות; אצל ההולנדים זה המקום השני. אני עדיין צריך מתישהו לחקור את הטענה שחוב לאומי זה דבר טוב, אם מישהו מתנדב להסביר אני אשמח לשמוע.

– משרד החוץ הישראלי הוא הוצאה די צנועה בת פחות ממיליארד וחצי ש"ח, בהולנד זה עולה כמעט 10 מיליארד אירו. למה זה? רוב מכריע מהכסף הולך על סעיף בשם "שיתוף פעולה אירופי יעיל". עוד לא חקרתי מה זה אומר בדיוק, אבל קשה להגיד שאני מופתע. האיחוד האירופי זה תחביב יקר.

– תקציב הביטחון ההולנדי, במספרים מוחלטים, נמוך מזה של ישראל אבל לא בהרבה כמו שהייתי אולי מנחש (10.5 מיליארד אירו, כלומר בערך 45 מיליארד ש"ח, לעומת 55 מיליארד ש"ח בישראל פלוס עוד 10 מיליארד על "הוצאות ביטחוניות שונות"). התקציב בישראל אומנם בפועל נוטה לתפוח הרבה מעבר למה שמופיע על הנייר, אבל עדיין – יכול להיות שאנחנו לא מבצר מבודד בג'ונגל כמו שלפעמים נוטים לחשוב. למי שתוהה מה ההולנדים עושים עם הכסף הזה, מסתבר שהצבא ההולנדי פעיל בכל מיני מקומות בעולם במסגרת משימות נאט"ו, או"ם ואיחוד אירופי כאלה ואחרות; כשמסתכלים על איך נראות המדינות שבהן הם פעילים (אפגניסתאן, סוריה וכו'), לא נראה שהם תורמים הרבה. לו הייתי הולנדי הייתי אומר שה 10.5 מיליארד האלה קצת מבוזבזים. מצד שני, אולי זה פחות עניין של המשימות הפעילות ויותר הכנה לעתיד, אולי הם פשוט למדו את הלקח מהפעם הקודמת שהם נזקקו לצבא.

– התחבורה הציבורית ההולנדית מעולה, ונראה שההשקעה הממשלתית לא בהכרח גבוהה יותר מזו בישראל (ובמדינה גדולה יותר עם אוכלוסייה גדולה יותר). זה נושא שמאוד מצדיק בדיקה מקיפה יותר בהמשך.

מספיק לבינתיים. השאיפה היא בעתיד להרחיב את הפרויקט לעוד מדינות, יותר מידע על כל מדינה (גם בתקציב ישראל בינתיים לא כללתי את המידע מהתקציבים הספציפיים של כל משרד), עוד השוואות (לא רק תקציב – איך נראית מדיניות המס הישראלית מול ההולנדית? איך נראים חוקי העבודה? וכן הלאה), ועוד תובנות.

הולנד: ממשלה חדשה, כוכב חדש

זוכרים שפעם היו בחירות בהולנד? בשעה טובה, אחרי כמאתיים ימי משא־ומתן קואליציוני, סוף סוף נחתם הסכם להקמת הממשלה שלכולם היה ברור שתקום כבר מהיום שאחרי פרסום תוצאות הבחירות. מַרְק רוּתֶּה ממשיך לכהונה שלישית כראש הממשלה, עם המפלגה הליברלית (VVD) שלו, ידידתה המפלגה הנוצרית־דמוקרטית, מפלגת המרכז־שמאל הפרו־אירופאית דמוקרטים66, ומפלגת האיחוד הנוצרי, שהיא עצמה שילוב קצת מוזר של שמרנות נוצרית עם קצת שמאל מודרני פרו־אירופאי.

בסך הכול לא משתנה הרבה לעומת הממשלה הקודמת; היחס המסויג לאיחוד האירופאי ימשיך, עם רותה מצד אחד שינסה להביע קרירות כדי למנוע זליגת קולות למפלגות האירוסקפטיות, ומצד שני ד66 שיעשו כל דבר כדי להפוך את עצמם למיותרים ולהעביר את כל הסמכות לבריסל. ההסכם הקואליציוני זמין לקריאה כאן (בהולנדית כמובן), כמה נקודות מעניינות:

– ביטחון הוא הסעיף הגדול ביותר שם פרט להגירה, וכולל הרבה תוספות תקציב למשטרה ולמשרד הביטחון, ודיבורים על לוחמה בטרור (ועל קניית נשק רצינית; נראה לי שלישראל, שלמרבה הצער מתפרנסת היטב מדברים כאלה, שווה אולי לחפש שם הזדמנויות).
– מי המדינה היחידה שאיננה שכנה של הולנד (זה כולל את ונצואלה, ששכנה לכמה איים קאריביים שטכנית שייכים עדיין לממלכת הולנד) שמוזכרת? ניחשתם נכון, הסכם קואליציוני הולנדי מדבר עלינו. הם רוצים לשמור על יחסים טובים עם ישראל וגם עם הרשות הפלסטינית, ולפעול למען שלום ופתרון שתי המדינות. עכשיו אתם יכולים לישון בשקט בלילה.
– לגבי אירופה: הרבה דיבורים יפים על חשיבות האיחוד, אבל ההסכם מביע התנגדות מפורשת לחילוץ מדינות פושטות רגל ולהידוק שיתוף הפעולה הכלכלי של גוש האירו.
– סעיף ההגירה שם עצום, ומהווה אולי 90% מפרק יחסי החוץ. בין השאר: "לפליטים מגיע סיוע, אבל זה לא כולל זכות לבחור באיזו ארץ לקבל את הסיוע הזה". מביעים תמיכה ביצירת אזורים בטוחים במדינות המקור וסיוע למדינות שכנות (ירדן ולבנון), קוראים לחיזוק ההגנה על הגבולות החיצוניים של אירופה, ומבקרים בפרט פעולות "הצלה" שמביאות מהגרים טובעים לאירופה גם אם הנמל הקרוב (כלומר, הנמל שאליו צריך להביא אותם לפי עקרונות ההצלה בים) הוא באפריקה (נושא משמעותי מאוד כיום בים התיכון). מאוד מדגישים את העניינים האלה, וגם בתקשורת הנושא הזה הודגש בכותרות הראשיות מההסכם הזה, ואלסבייר מציין שזה הנושא שעליו נפל המשא־ומתן הקואליציוני עם מפלגת השמאל הירוק.

בינתיים, הכוכב העולה של הפוליטיקה ההולנדית הוא ללא ספק תְּיֶרִי בּוֹדֵּה, מסוג האינטלקטואלים הצעירים שרואים הרבה לאחרונה שמדברים נגד השמאל הקוסמופוליטי ובעד תרבות המערב והליברליזם הקלאסי; בהולנד נראה שהשילוב הזה עובד טוב במיוחד. המפלגה החדשה שהוא הקים לפני הבחירות נכנסה לפרלמנט עם שני מושבים, אבל מעקב אחרי התקשורת ההולנדית ייתן לכם את הרושם שמדובר ביו"ר האופוזיציה לפחות. וילדרס? מפלגת העבודה? הסוציאליסטים? כולם שוליים. אפילו את "ג'סטין תרודו ההולנדי", יו"ר מפלגת השמאל הירוק יסי כלאבר, כמעט לא שומעים. בסקר האחרון על "לו היו עכשיו בחירות, למי הייתם מצביעים", מפלגתו של בודה עולה משניים לתשעה מנדטים. נראה אם הוא יצליח לשמור על הקצב הזה לעוד הרבה זמן, כי לצערו ייקח עוד הרבה זמן עד הבחירות הבאות.

העלייה המטאורית שלו יכולה להיות בשורה טובה בעיקר לשונאי האיחוד האירופי – נוף פוליטי עם שתי מפלגות אירוסקפטיות מצליחות זה משהו שעוד לא ראינו (המנדטים של בודה מגיעים מכל מיני מפלגות, לא רק מוילדרס), ויכול בהחלט לחזק את הכנסת האירוסקפטיות למיינסטרים; בעיקר לאור העובדה שבודה נראה הרבה יותר "קל לעיכול" לחברה העירונית מאשר וילדרס – וילדרס נתפס בדרך־כלל (בצדק או שלא) כסוג של לאומן קלאסי שמדבר לליבם של כפריים ומובטלים שמלאים מרירות על העולם המודרני. בודה לעומתו פונה ללא ספק לקהל עירוני בן המעמדות הגבוהים, ומדבר בשפה שלהם. אם וילדרס הוא רחבעם זאבי, בודה הוא נפתלי בנט, אבל בגרסה עוד יותר תל־אביבית. בודה הוא מה שרונן שובל רצה בזמנו להיות, הייתי אולי אומר, אולי מה שאמיר אוחנה או שרן השכל ינסו להיות כשיהיו גדולים.

איך הוא עושה את זה? שילוב בין תדמית אינטלקטואלית "חנונית" במקצת, עם חיבה לדיבור בלטינית בכל הזדמנות, ומצד שני שליטה מצוינת ברשתות חברתיות ונטייה לליצנות מתונה בפרלמנט. דברים כמו זה:

איך הפכה ישראל לסוגיה פוליטית בהולנד

מאמר שלי באתר "מידה" – מוזמנים לקרוא, ולהגיב שם או כאן. מקווה שעוד יש לכם תיאבון לפוליטיקה הולנדית, ולשמוע איך נראים דיונים על ישראל במדינות שלא תמיד מדברים עליהן.

http://mida.org.il/2017/07/29/לא-נלחמים-בטחנות-רוח-מדוע-ההולנדים-אוה/

לקט חדשות 21/06/2017

לקט דברים מעניינים מרחבי העולם מהשבוע האחרון, בדגש על דברים שלא הגיעו לתקשורת דוברת העברית. כולכם מוזמנים לצרף בהערות דברים מעניינים שקראתם אתם.

  • הודו: אחרי התלבטויות רבות, נבחר המועמד לנשיאות מטעם הקואליציה, שצפוי לניצחון כמעט בטוח. רַם נַתְּ כּוֹבִינְדְּ צפוי להיות הדאלית השני שמשמש בתפקיד, וזה מתחבר למאמצים גדולים של מפלגת השלטון, מפלגת העם ההודי, להדגיש את החיבור שלה לקאסטות הנמוכות, מול ההאשמות הנפוצות מולה שהיא מפלגה של הקאסטות הגבוהות.
  • טיואן: כמעט אבל מדיני אחרי שממשלת פנמה, אחת המדינות הבודדות שעדיין בחרו לשמור על יחסים דיפלומטיים עם טיואן ולא עם סין, החליטה על שינוי מדיניות ועברה ליחסים עם סין.
  • כורדיסתאן: עכשיו שסופרים את הימים לקראת משאל העם לעצמאות, המפלגה השולטת (KDP) מתחילה לנסות ליזום פיוס עם האופוזיציה, ומתחילים לדבר על הפעלה מחודשת של הפרלמנט הכורדי. בינתיים חילוקי הדעות עדיין חזקים, והפרלמנט עדיין לא פועל.
  • הולנד: אחרי המחלוקות הארוכות מול תורכיה וההאשמות שממשלת תורכיה מתערבת בענייני הקהילה התורכית בהולנד ולוחצת עליה לתמוך בארדואן, מגיע תורה של מרוקו: על רקע המחאה העממית בהרי הריף, מתחילים לדאוג בהולנד מ"ידה הארוכה של רבאט", עם טענות שלממשלה יש רשימה של הולנדים ממוצא מרוקאי שלא מוצאים חן בעיניה.
  • גז: ממשלת גרמניה אוהבת לדבר בקשיחות על רוסיה, אבל כשמדובר בארנק העניינים אחרים: ממשלות גרמניה ואוסטריה כועסות על ההתנגדות האמריקאית לצינור גז עוקף־אוקראינה מרוסיה לאירופה.
  • מיאנמר: הסכסוך מול הבדלנים הקאצ'ינים מחריף, והסכסוך בין בודהיסטים למוסלמים ממשיך: לאומנים בודהיסטים הביאו לסגירת שני בתי ספר מוסלמיים ביאנגון, ובינתיים כפר בודהיסטי מעבר לגבול בבנגלדש הוצת על ידי מוסלמים בנגלים שהאשימו את בני הכפר ברצח בחור בנגלי מקומי.
  • רוסיה/בריטניה: תחקיר מעניין על שורת מקרי מוות בבריטניה של אנשים שלא מצאו חן בעיני ממשלת רוסיה, על רקע האשמות שהממשלה הבריטית לא ממש מתאמצת לחקור את העניינים האלה.

לקט חדשות 12/06/2017

לקט דברים מעניינים מרחבי העולם מהשבוע האחרון, בדגש על דברים שלא הגיעו לתקשורת דוברת העברית. כולכם מוזמנים לצרף בהערות דברים מעניינים שקראתם אתם.

  • כורדיסתאן: בשעה טובה נקבע תאריך למשאל העם על עצמאות: 25 בספטמבר. הממשלה מדגישה שזה לא אומר שיום אחרי זה הם יכריזו על מדינה, תידרש עדיין הרבה עבודה אחרי זה. קשה להאמין שהתוצאה תהיה כל דבר חוץ מרוב עצום בעד עצמאות, גם אם מפלגת האופוזיציה העיקרית עדיין לא מרוצה מהעובדה שהפרלמנט הכורדי לא התכנס כבר שנתיים בעקבות סכסוך בינם לבין מפלגת השלטון, והצהרתם הרשמית היא "בעד עצמאות, אבל משאל העם לא חוקי כל עוד אין פרלמנט שיאשר אותו". כמו שאמרתי בעבר, לישראל יש סיבות טובות מאוד לעקוב בדריכות אחרי ההתפתחויות שם.
  • הולנד: חבר מועצת העיר האג, בחור בשם עבדו כֿולאני (לא משנה מאיזו עדה), עלה לכותרות בשבוע שעבר: חבר המפלגה הרפורמית צייץ תמונה של קבוצת ילדים חמודים מישראל שביקרו בפרלמנט ההולנדי במסגרת איזושהי סדנת מנהיגות. כֿולאני הנ"ל (איש "מפלגת האחדות", נסו לתרגם את זה לערבית וזה יישמע מוכר יותר) הגיב בפייסבוק "אלה הכובשים ורוצחי הילדים של העתיד". לא כולם אהבו את זה, בעיקר בזמן שהרשויות התלבטו אם שוב לחקור את חירט וילדרס על "הסתה לגזענות" על נאום שלו בכינוס מפלגת החירות האוסטרית בוינה לפני שנתיים. את הנאום אגב אתם יכולים לראות פה עם כתוביות באנגלית, חסרי הסבלנות מביניכם אולי יהנו לדלג ל 36:20, שם הוא קורא "עלינו לעמוד לצד ישראל" לקול מחיאות כפיים סוערות של המארחים האוסטרים. חומר למחשבה לקראת הבחירות באוסטריה בעוד כמה חודשים.
  • הודו: הצבא ההודי עומד לאפשר שירות נשים בתפקידים קרביים – ומצטרף בכך למגמה הולכת וגוברת בעולם. בקרוב ישראל כבר לא תהיה כל־כך מיוחדת בעניין הזה.
  • מלזיה: שערורייה מוזרה התפתחה סביב אירוע "יובל ירושלים" שארגנה איזושהי כנסייה נוצרית של המיעוט הסיני במדינה. כל מיני פוליטיקאים בכירים זעקו שמדובר בחגיגה לציון כיבוש ירושלים על־ידי היהודים במלחמת ששת הימים, והודיעו שזה עלבון להרמוניה ולאיסלאם במלזיה. עיתון אחד ציטט בכיר במפלגה האיסלאמית המלזית (מפלגה די קטנה שעשויה לקרוס בבחירות הקרובות, אבל בינתיים עדיין חשובה מספיק בשביל לקבל כותרות בעיתונים) אומר דברים כמו "אסור לנו להרשות לתרבות יהודית להשתרש במדינה שלנו […] אל תפגעו בארץ המלאית שלנו עם פעילות נוצרית ציונית".
  • מלטה: בזמן שכולם מרוכזים בבחירות בצרפת ובריטניה, לא מזמן היו בחירות במלטה, ומסתבר שלא שקט ורגוע שם כמו שאולי הייתם מצפים. מפלגת העבודה נבחרה מחדש למרות האשמות כבדות נגדם בפרשיות שחיתות.
  • קטר־סעודיה: הרבה מדינות מתחילות למקם את עצמן על המפה, בעד או נגד הקטרים. תורכיה מהדקת קשרים אסטרטגיים עם קטר ומציבה שם חיילים, ואיראן מביעה תמיכה זהירה. פקיסתאן מכחישה דיווחים על תמיכה בקטרים, הפיליפינים מודיעים שעובדים פיליפינים לא יגיעו לקטר עד שיתבהרו העניינים, והנה ניתוח מעניין אצל בלומברג על משמעות הסכסוך על שוק האנרגיה באסיה.

לקט חדשות 01/06/2017

לקט דברים מעניינים מרחבי העולם מהשבוע האחרון, בדגש על דברים שלא הגיעו לתקשורת דוברת העברית. כולכם מוזמנים לצרף בהערות דברים מעניינים שקראתם אתם.

  • הפיליפינים: ממשיך הקרב על העיר מראווי. המחבלים עדיין מתבצרים בעיר, הצבא תוקף ומפציץ, ומשטר צבאי עדיין בתוקף. מניין ההרוגים כבר תלת ספרתי. אפילו מחתרות חמושות אחרות (בדלנים וקומוניסטים) שעדיין עקרונית נלחמות נגד הממשלה, הודיעו שישתפו פעולה עם הממשלה בתקיפת המחבלים.
  • הולנד: הניסיון להקים קואליצית ליברלים, נוצרים־דמוקרטים, דמוקרטים 66 והאיחוד הנוצרי לא הלך (החילונות העקשנית של ד66 והדתיות העקשנית של האיחוד הנוצרי לא מסתדרים טוב ביחד), וכרגע המצב נראה די תקוע ומיואש. האפשרויות המדוברות כרגע הן או שמישהו יישבר והקואליציה הזאת, או עם השמאל הירוק, תקום בכל זאת, או שימצאו איזו דרך לשכנע מפלגת שמאל אחרת להיכנס, או שתקום ממשלת מיעוט (מצב אפשרי אבל בעייתי), או אפילו בחירות חדשות – למרות שהסקרים כרגע מראים שלו היו עכשיו בחירות, התוצאות היו די זהות. (הקישורים בהולנדית)
  • קשמיר: כמעט שנה אחרי שחיסלו את אחד ממנהיגי הבדלנים האיסלאמיסטיים, הצבא ההודי מחסל את יורשו. על פי הדיווחים מתחיל מאבק ירושה על מי יהיה המנהיג הבא.
  • מיאנמר: הארגון הבודהיסטי־לאומני מָא בָּא תָּא, שמואשם לעתים קרובות בהסתה נגד מוסלמים, מודיע על כוונה להקים מפלגה. בראיון לעיתון אירוואדי, אחד ממנהיגי התנועה טוען שיש להם 10 מיליון חברים ברחבי המדינה.
  • מרוקו: אחרי כמה חודשים של הפגנות אנטי־ממשלתיות באזור הריף בצפון, כולל הנפת דגלים אמאזירֿיים, המשטרה עצרה את מנהיג תנועת המחאה נאסר זפזפי. קשה לי להאמין שיש לזה יותר מדי משמעות, אבל התקשורת דוברת הצרפתית מתעסקת בזה קצת. (הקישור בצרפתית)
  • ישראל־סעודיה: מאמר באל־מוניטור מצטט טענות די מוזרות של "מקור בבית המלוכה הסעודי" על קשרים הולכים ומתהדקים בין ישראל וסעודיה, על רקע העברת האיים בים סוף ממצרים לסעודיה. לא שלא שמענו דברים בנושא בעבר, אבל זה לדעתי עולה דרגה יחסית למה שבדרך־כלל אומרים.
  • איטליה־איראן: תחקיר מעניין של ל'אספרסו על איך חברה איטלקית עם קשרים במאפיה הנפוליטנית מכרה נשק לאיראן, דרך "מוכר שטיחים" איראני תושב נאפולי ומקורב לחיזבאללה, תוך עקיפת הסנקציות הבינלאומיות. (הקישור באיטלקית)

המדריך השלם לבחירות בהולנד

(לא לפספס, הרשומה הזאת באה מיד אחרי רשומה אחרת, קיראו גם אותה כאן)

לא יודע מה איתכם, אבל לדעתי יש משהו מאוד ממכר במעקב אחרי בחירות. קצת כמו ההנאה שאנשים מסוימים מקבלים מתחרויות ספורט, או אפילו צפייה באירווויזיון – זמן ארוך של הכנה שמתנקז לרצף של כמה שעות, עם ניקוד שעולה בהדרגה, השמחה אצל המנצחים והדרמה אצל המפסידים. הולנד היא מדינה נהדרת להנאה הזאת – מערכת פוליטית דומה מאוד לזו הישראלית, הרבה מפלגות שונות עם אופי די מובהק לכל אחת מהן. אז לאלה מכם שאוהבים את ההרגשה הזאת, אני כותב את המדריך הזה כדי לאפשר לכם ליהנות ביום רביעי מהדרמה. נסביר פה על כל המפלגות, מה כל אחת רוצה, למה כל אחת מצפה, והכי חשוב – לטובת מי אתם צריכים להיות.

קודם כל, כדי לתת תמונה כללית, הנה "סקר הסקרים" מטעם אתר אלקטוגרף: טבלה עם מספר המושבים הצפויים לכל מפלגה על־פי סקרים שונים, פלוס כמובן המצב כיום (הטבלה בתחתית הדף)

http://www.electograph.com/2017/03/the-netherlands-march-2017-i-research.html

והנה תיאור קצר של כל המפלגות שעל־פי הסקרים, יש להן סיכוי להגיע לפרלמנט:

המפלגה הליברלית[1] (VVD): מפלגת הימין העיקרית. תומכת בליברליזם קלאסי, שוק חופשי, זכויות הפרט. משמשת מפלגת השלטון כבר תקופה לא קצרה, עם קואליציות שונות. תומכת באיחוד האירופי, אם כי בגישה קצת יותר מסויגת מרוב מדינות אירופה המערבית, ואני מתרשם שראש הממשלה מַרְק רוּתֶּה משדר לעתים קרובות מין תחושה של "אני נותן לגרמנים והצרפתים להרגיש שהם מנהלים את העניין, אבל בואו נישאר מציאותיים. החלומות שלהם על הידוק האיחוד לאיזושהי מדינת על לא עומדים לקרות". נחשבת מפלגה פרו־ישראלית, ועל־פי השמועות (אין סטטיסטיקות רשמיות) מקבלת את רוב הקולות היהודיים. צפויה לירידה משמעותית מאוד, אבל עדיין עם סבירות גבוהה להיות מפלגת השלטון.

מפלגת העבודה (PvdA): קצת מזכירה את זו שלנו – מפלגת השמאל הקלאסית, שכבר לא ממש מעניינת אף אחד. נכנסה לממשלת אחדות עם הימין שהזכירה לבוחרים שבעצם די קשה להבדיל ביניהן. מנהיג המפלגה החדש לוּדֶּבֵיק אַסְכֶר זוכה לביקורות צוננות מכל הכיוונים על חוסר ההשראה שהוא מעורר בבוחרים. המפלגה צפויה לקרוס מעמדת המפלגה השניה בגודלה למפלגה שתשמח למספר דו־ספרתי של מושבים.

מפלגת החירות (PVV): יש בכלל צורך להציג? המפלגה הססגונית של חֵירְט וִילְדֶרְס הססגוני, מפלגה פופוליסטית (מכונה לפעמים "ימין קיצוני", למרות שכלכלית היא הרבה משמאל למפלגות הימין) שמדברת בעיקר על הגבלות הגירה, מלחמה באיסלאם, יציאה מהאיחוד האירופי ותמיכה בפנסיונרים. אה, וגם תמיכה די קיצונית בישראל. צפויה לעלייה משמעותית, אבל פחות משמעותית משחשבו במקור.

המפלגה הסוציאליסטית (SP): נחשבת המפלגה השמאלית ביותר מבחינה כלכלית, אבל יותר מהסוג של "שמאל כלכלי זועף" ולא "שמאל קוסמופוליטי מגניב" (לזה חכו למפלגת השמאל הירוק להלן). עם התרסקות מפלגת העבודה, הופכת ליותר רלוונטית במאבק על ראשות השמאל.

האיחוד הנוצרי־דמוקרטי (CDU): מפלגת ימין־מרכז שמרנית. בעבר הייתה מפלגת השלטון לתקופות ארוכות, כיום היא שותפה טבעית של המפלגה הליברלית וצפויה לעלייה מתונה. ראש המפלגה סִיבְּרַנְדּ בּוּמָה רואה את עצמו כמועמד לראשות הממשלה, וזה לא בלתי אפשרי. נחשבת תומכת בישראל (ברשומה קודמת הזכרתי שלא מזמן ראש הממשלה לשעבר החליט לנטוש את המפלגה כי היא פרו‏־ישראלית מדי לטעמו), אולי קצת פחות מהמפלגה הליברלית.

דמוקרטים 66 (D66): מפלגה שהוקמה בשנות השישים בניסיון ליצור איזה מין שמאל־מרכז חדש עם דגש על חיזוק הדמוקרטיה, וקצת הזדקנה מאז. הם כבר לא הצעירים והמגניבים, אבל עדיין נהנים מלא מעט תמיכה והפכו לסוג של מפלגת מרכז כללית. צפויים להתחזק קצת בבחירות הקרובות, ולהיות שותפה קואליציונית טבעית לכל ראש ממשלה פוטנציאלי (חוץ מוילדרס), ואולי אפילו לפזול להקמת ממשלה בעצמם.

האיחוד הנוצרי (CU): מפלגה נוצרית ושמרנית הרבה יותר מהנוצרים־דמוקרטים. לא בולטת יותר מדי בשיח הציבורי. תומכת בישראל כמו רוב המפלגות הפרוטסטנטיות השמרניות בימינו.

השמאל הירוק (GL): מפלגת השמאל האופנתית והמגניבה, מביאה איתה את כל הטרנדים האהובים מהשמאל העולמי, מהתחממות גלובלית, דרך רב־תרבותיות, כלכלה חברתית וכמובן אנטי־ישראליות. ראש המפלגה הכריזמתי יֶסִי כְּלָאבֶר הוא התקווה הגדולה של השמאל הזה, ועם העלייה המטאורית שצפויה לה (מארבעה מושבים לכמעט עשרים) הוא עשוי להפוך למנהיג השמאל החדש, ואולי אפילו (לא מאוד סביר, אבל ייתכן) לראש הממשלה.

המפלגה הרפורמית (SGP): מפלגה נוצרית־קלוויניסטית קיצונית, עד לרמה של עוינות לדמוקרטיה ותמיכה בסוג של תיאוקרטיה נוצרית. לא צפויה להיות רלוונטית במיוחד בממשלה הבאה, אלא אם וילדרס יפתיע ויצליח לנסות להקים ממשלה. פרו־ישראלים כמובן.

מפלגת הגימלאים (50+): תופעה שבטח תישמע לכם מוכרת. צפויה לזנק משני המושבים הנוכחיים, אבל כנראה לא לרמת העשרה מושבים ומעלה שצפו לה סקרים לפני חודש. נחשבת מפלגה ימנית וזועפת, שותפה טבעית לוילדרס, לנוצרים־דמוקרטים, אולי לסוציאליסטים. שמעתי פרשנים שתוהים אם המפלגה באמת תצליח להישאר מאוחדת אחרי הכניסה לפרלמנט, מה שאולי יזכיר לכם את מפלגת הגימלאים פה בישראל.

המפלגה למען בעלי החיים (PvdD): תופעה ייחודית להולנד למיטב ידיעתי, נכנסו עם שני מושבים לפרלמנט ולמרבה ההפתעה די הצליחו לייצר לעצמם קהל בוחרים ותדמית קצת מעבר למפלגה של נושא אחד. בגדול, הם בנו את עצמם כסוג של מפלגה ירוקה אלטרנטיבית, בלי המטען השמאלני/רב־תרבותי/פרו־אירופאי שהולך עם מפלגות ירוקות בדרך־כלל, שמתרכזת יותר בסביבה ובבעלי־החיים. בין השאר הם די תומכים באירוסקפטיות ותמכו במשאל העם נגד ההסכם הכלכלי עם אוקראינה (עניין משמעותי מאוד בהולנד). צפויים להתחזק בבחירות האלה.

דֶּנְק (DENK): מפלגה חדשה שהוקמה על־ידי שני חברי פרלמנט ממוצא תורכי ממפלגת העבודה ומתיימרת לייצג את "המיעוטים הלא־לבנים" בהולנד. בפועל התדמית שלהם היא מאוד תורכית, ולא ברור עד כמה הם יצליחו באמת למשוך מיעוטים לא־תורכיים ובטח לא־מוסלמיים. בכל מקרה, רוב הסקרים מנבאים להם כניסה לפרלמנט עם שני מושבים.

הפורום למען הדמוקרטיה (FvD): מפלגה חדשה שהקים האינטלקטואל הססגוני תְּיֶרִי בּוֹדֵּה, מפלגה ליברלית (במובן הקלאסי) ואנטי־איחוד‏־אירופי. בודה היה מהיוזמים של כל מיני יוזמות אזרחיות אנטי־אירופאיות, כמו המשאל נגד ההסכם עם אוקראינה ודרישה לועדת חקירה על הצטרפות הולנד לגוש האירו. אומנם כריזמטי באופן אישי ובעל נוכחות טובה ברשתות חברתיות, אבל אם לצטט פרשן ששמעתי בנושא, "מצביעי ימין קשה לקנות עם ציטוטים קלאסיים בלטינית". הוא אולי קצת חנון ואינטלקטואלי מדי בשביל להיות רלוונטי. בכל מקרה, מושב או שניים הוא צפוי לקבל.

המפלגה למען הולנד (VNL): אחת מזרם גדול של מפלגות ליברליות אירוסקפטיות שנוצרו בחודשים האחרונים, ביחד עם הפורום למען הדמוקרטיה ואחרות. הפיצול כנראה לא עושה להן טוב, אבל גם לאלה יש עוד סיכוי להיכנס.

אז לטובת מי אנחנו?

אם מה שאכפת לכם זה ישראל והולנד היא סתם מעקב בחירות לצורך שעשוע, הייתי אומר שאלא אם כן מפלגת החירות תשיג תוצאה מדהימה מעבר לכל ציפייה, כנראה שכדאי לעודד את המפלגה הליברלית.
אם אתם שמאלנים מגניבים שאוהבים ממשלות חברתיות, שונאים גזענות ומעריצים את בית הדין בהאג, כנראה שהשמאל הירוק הוא המועמד שלכם.
אם אתם סוציאליסטים אידיאולוגים עם פוסטר של ברל כצנלסון בחדר, כנראה שתתמכו במפלגה הסוציאליסטית או אולי במפלגת העבודה.
אם אתם חנונים ליברלים שמעריצים את ג'ון סטיוארט מיל ואדם סמית, כנראה שתעודדו את המפלגה הליברלית אבל במקביל תקוו לתוצאה כמה שיותר גבוהה לפורום למען הדמוקרטיה.
אם אתם טבעונים ולא בהכרח מתעניינים יותר מדי בפוליטיקה הולנדית, תסתכלו פשוט על איך הולך למפלגה למען בעלי החיים.

קשה לי לדמיין שלישראלי כלשהו יהיה אכפת מכל מפלגה אחרת, אבל אם מצאה חן בעיניכם מפלגה אחרת כלשהי, אתם מוזמנים לספר בהערות למה. ובכל מקרה, בואו לכאן ביום רביעי לעדכונים על התוצאות. בחירות נעימות!

[1] עקרונית הם נקראים "מפלגת העם לחירות ודמוקרטיה", אבל זה לא שם קליט במיוחד ומבלבל עם מפלגת החירות. נראה לי שהקיצור "המפלגה הליברלית" די מקובל ודי מתאים.

רגע לפני הבחירות: עדכון הולנד

יומיים לפני הבחירות בהולנד, ושלושה חודשים מאז המאמר האחרון שלי על החשיבות שלהן, עושה רושם כרגע שאולי תצא מזה הרבה פחות דרמה ממה שנראה קודם. בחודשיים האחרונים מפלגת החירות יורדת באופן עקבי בסקרים, וכרגע רובם צופים לה מקום שני צמוד מאוד מול המפלגה הליברלית. מצד שני, מהפך פוליטי בכל מקרה יהיה שם, ולמעשה כמה מהפכים פוליטיים שונים. הנה סקירה קטנה של מה שקרה מאז המאמר הקודם שכתבתי.

קודם כל, מסתמן שדצמבר־ינואר פשוט היו חודשים מושלמים לוילדרס בגלל הרבה דברים ששמו אותו בכותרות. בחירת דונלד טראמפ מצד אחד, והרשעתו במשפט על "התבטאות גזענית" שלרוב מכריע מהאוכלוסייה ההולנדית נראה כמו רדיפה פוליטית מצד שני, הפכו אותו לכוכב התקשורת ההולנדית. אחרי שדעכו העניינים האלה, הוא לא עשה הרבה מאמצים להיראות בתקשורת והתמקד בשיגור סיסמאות דרך הטוויטר. במיוחד צרמה החלטתו לא להשתתף בעימותים הטלוויזיונים של השבוע שלפני הבחירות, עימותים שנראה שהייתה להם לא מעט השפעה. עם כל הכבוד לטוויטר, יכול להיות שזה לא מספיק כדי לשכנע את המתלבטים, והתמיכה בו ירדה באופן הדרגתי עד שכבר בכלל לא ברור אם מפלגת החירות עומדת באמת להיות הגדולה ביותר.

בינתיים, גם ההדגשה של סיכוייו המזעריים להיות בממשלה כלשהי כנראה לא עזרו לו. כמו שאמרתי במאמר הקודם, בהולנד ממשלות צריכות קואליציה ולוילדרס יהיה קשה להשיג את זה אם הוא ימשיך להשמיץ את מפלגות הימין הממסדיות, המפלגות הגדולות היחידות שהיו יכולות להיות שותפות פוטנציאליות שלו. בסופו של דבר הליברלים והנוצרים־דמוקרטים הבהירו מאוד בבוטות שהם לא מוכנים לשום קואליציה איתו. הגדיל לעשות ראש הממשלה הנוכחי מַרְק רוּתֶּה מהליברלים שפתח את חשבון הטוויטר שלו בפעם הראשונה מאז 2011 רק כדי לצייץ "אין סיכוי, חירט. אין סיכוי. זה לא עומד לקרות". כמו שאמרתי, היה אפשר לפקפק בטענות כאלה כתעמולת בחירות אם מפלגת החירות הייתה באמת זוכה בניצחון ענק, אבל עם מצב הסקרים הנוכחי, נראה שלא יהיה שווה לרותה לחזור בו. זה משאיר מצב שבו היחידה מהמפלגות הגדולות שלא פסלה קואליציה עם וילדרס היא מפלגת הגימלאים, שגם היא יורדת בסקרים בחודשים האחרונים והעלייה המטאורית שצפו לה (כן, הולנד קצת מפגרת אחרי ישראל בעניין הזה) כבר לא נראית כל־כך מטאורית. מה שכן, סקרים ממשיכים להראות חוסר התלהבות של ההולנדים מהאיחוד האירופי. אז אולי יש לו משהו להתעודד ממנו.

מי שכן צפוי לעלייה מטאורית, כן השתתף בעימותים ועשה זאת היטב, הוא הכוכב החדש של השמאל המגניב בהולנד, ראש מפלגת השמאל הירוק יֶסִי כְּלָאבֶר. צעיר, כריזמטי, חצי מרוקאי, ובעל כל הדעות ה"נכונות" של השמאל העולמי המודרני – במילים אחרות, סוג של ג'סטין תרודו הולנדי. המפלגה שלו צפויה לעלות מארבעה מנדטים לכמעט עשרים, על חשבון מפלגת העבודה המתרסקת (שוב ההולנדים מעתיקים מישראל), אם כי עדיין לא לגמרי בטוח אם זה יספיק לו בשביל להיות מנהיג השמאל.

בכל מקרה, התוצאות הכלליות, על־פי הסקרים צפויות להיות בעייתיות מאוד מבחינת יציבות. בשביל להקים ממשלה יהיה צריך קואליציה ענקית של מפלגות שונות מאוד זו מזו, ולא ברור עד כמה יציב זה עומד להיות. ההימור ההגיוני ביותר הוא עדיין על מרק רותה בתור ראש הממשלה הבא, כנראה באיזושהי ממשלת אחדות.

ונדלג קצת להווה – בימים האחרונים אולי שמעתם על הסיפור הגדול ביותר בהולנד, עימות מתוקשר עם תורכיה על רקע ניסיון שרי ממשלה תורכים להגיע להולנד (ולמדינות אירופאיות אחרות) ולנהל שם את מערכת הבחירות שלהם עם האזרחים התורכים הרבים באירופה לקראת משאל העם התורכי באפריל. רותה החליט ללכת לעימות בלתי מתפשר וזה כנראה ישתלם לו מבחינה פוליטית – בכל המפלגות מוילדרס ועד כלאבר פירגנו לו על העמידה האיתנה מול "הרודן התורכי" (ניסוח נפוץ בתקשורת ההולנדית). באופן כללי הבלגאן הזה כנראה טוב לימין עם תזכורת נוספת לצרות שבהגירה ובחיבוקים לעולם המוסלמי, וכנראה ספציפית לימין של רותה. השאיפה שלו היא למשוך קולות מוילדרס על־ידי הצגה שלו כמי שיודע להתייצב מול גורמים אנטי־הולנדיים במקרה הצורך.
אגב, מפלגה אחת שלא בדיוק הביעה תמיכה היא המפלגה התורכית החדשה דֶּנְק – תוצר של שני חברי פרלמנט ממוצא תורכי ממפלגת העבודה שפרשו והקימו מפלגה עצמאית שאמורה לייצג את "המיעוטים הלא־לבנים" במדינה. רוב הסקרים מנבאים להם שני מושבים בפרלמנט. הבלגאן האחרון אולי יחזק את התודעה התורכית של המצביעים התורכים שלהם ואת הרצון שלהם להצביע, אבל אפילו להם לא ברור אם זה באמת יעזור, כי הם בונים גם על קולות לא תורכיים, ואם עד עכשיו ממילא לא היה ברור עד כמה המצביעים המרוקאים והסורינאמים הרגישו בבית במפלגה כזו, יכול להיות שעוד תזכורת לקשר ההדוק של התורכים עם ארדואן יוציא להם את החשק עוד יותר. בכל מקרה, מנהיגי המפלגה ניסו בעדינות ללכת בין הטיפות ולא לזעוק יותר מדי חזק בעד ארדואן. מה שעלול עוד יותר לסבך את העניין הוא העובדה שהפנים הציבוריות של פיזור ההפגנות התורכיות הן פניו של ראש עיריית רוטרדאם אחמד אבו־טאלב, נחשו מאיזו עדה, איש מפלגת העבודה. זה אולי לא יעזור לשאיפה לאחדות תורכית־מרוקאית.

ולבסוף, אני יודע שהקהל העברי אוהב לדעת מה קורה עם ישראל והיהודים: אחד העיתונים ההולנדיים ערך סדרת כתבות על הקשר בין דת ודפוסי הצבעה. בכתבה שעסקה בקול היהודי, ונראה שהייתה מורכבת בעיקר מביקור באיזושהי מסעדה כשרה ודיבורים עם הצוות, המסקנה הייתה שהקול היהודי נוטה חזק למפלגה הליברלית, גם מתוקף היותם קהל היעד הטבעי שלה (משכילים ויזמים) וגם בגלל החשיבות הרבה של תמיכה בישראל מבחינתם. הם דיווחו באופן קצת משועשע על מישהי שהחליטה להצביע למפלגה נוצרית־קלוויניסטית הקיצונית כי היא תומכת מאוד בישראל, ומישהי אחרת שמצביעה למפלגה למען בעלי החיים[1] כי היא רוצה מפלגה שמאלית וירוקה אבל בלי האנטי־ישראליות שמאפיינת את רוב השמאל.

ועוד קצת בזווית הישראלית – ראש ממשלת הולנד לשעבר דְּרִיס וַן־אַכְתּ, שכיהן לפני יותר משלושים שנה מטעם המפלגה הנוצרית־דמוקרטית, הודיע שהוא מפסיק לתמוך במפלגה ויצביע למישהו אחר בבחירות הקרובות. הסיבה? נמאס לו מהתמיכה המוגזמת שלהם בישראל. עושה רושם שהוא הפך לדובר די רציני של הזרם האנטי־ישראלית באירופה בשנים האחרונות (למעשה, בלוג חדשות ימני נתן לעניין את הכותרת "שונא־ישראל הכבד דריס ון־אכת לא יתמוך ביום רביעי במפלגתו הנוצרית־דמוקרטית כי "הם מסרבים להחרים את ישראל""). תזכורת גם למקום המרכזי באופן מטריד של ישראל בפוליטיקה ההולנדית, וגם לתמיכה היחסית שהיא זוכה לה בימין ההולנדי.

[1] כן, יש דבר כזה, וזה סיפור די מעניין שאולי אפרט עליו בעתיד. כרגע עם שני מושבים בפרלמנט, וצפויים להתחזק.