גולדסטון של הונגריה, והאיחוד שכבר לא ממש מאוחד

האיחוד האירופי ממשיך להתקדם במהירות לקראת התמוטטות. הרעיון שנמשיך לעוד הרבה זמן לראות "איחוד" שכולל גם את בריסל, ברלין ופריז מצד אחד וגם את בודפשט וורשה מהצד השני הולך ונראה פחות ופחות סביר. המכה האחרונה הגיעה בדמות "דוח סרכנתיני", סוג של דוח גולדסטון נגד הונגריה, שמטרתו "לבדוק" את החשדות לסטייה של הונגריה תחת מפלגת פידס מ"הערכים הבסיסיים של האיחוד האירופי"; זאת כחלק מתהליך שסופו בהטלת סנקציות על המדינה כל עוד הממשלה לא תשנה את דרכה. על הדוח נדבר אולי בעתיד, בינתיים אני רוצה להתרכז במצב האיחוד האירופי. אפשר להסכים או לא להסכים עם הדוח, לאהוב או לא לאהוב את ממשלת הונגריה הנוכחית; מה שלא פחות מעניין כרגע, הוא השאלה איך בדיוק האיחוד עומד להמשיך להיות איחוד במצב הנוכחי. אז היום אני מביא כמה ציטוטים מהדיון בפרלמנט האירופי (בהשתתפות ראש־ממשלת הונגריה ויקטור אורבן) שבו הוצג הדוח. כמה מסקנות:

– הפרלמנט האירופי הופך לאט־לאט להיות אחד הגופים האנטי־אירופיים ביותר באירופה, למרבה האירוניה. זו הסיבה לכך שהרבה אירוסקפטיים, ובעיקר אורבן, נשמעים מאוד רגועים ואופטימיים, וחלקם (שוב, בעיקר אורבן) בכלל לא ממהרים לנטוש את האיחוד. הם מצפים בקוצר רוח לבחירות הקרובות, ב 2019, שלהערכתם (וזו הערכה די הגיונית) תהפוך את הפרלמנט להרבה יותר אנטי־איחוד. או ליתר דיוק אנטי־בריסל. מבחינתם התרחיש הטוב ביותר הוא לא בהכרח התפרקות האיחוד אלא השתלטות שלהם עליו דרך הקלפיות, וייתכן שהם באמת מסוגלים לזה.

– ציטוטים של חברי פרלמנט הונגריים לא הבאתי פה כי אני לא מבין (עדיין) הונגרית ולא אוהב להביא תרגומים של תרגומים, אבל מעניין לראות שהאופוזיציה ההונגרית, כמו זו הבריטית, הפולנית, ובמדינות אחרות (מי לדוגמה? נשאיר את זה כתרגיל לקוראים), מתייצבת באופן מובהק נגד המדינה שלה, ומשתוקקת לסנקציות בינלאומיות שיפילו את הממשלה שהם לא מצליחים להפיל בבחירות דמוקרטיות. אני מאוד בספק אם זה יעזור לביצועיהם בבחירות הבאות.

– האם אני בכוונה מביא ציטוטים לוחמניים במיוחד? במידה מסוימת כן, כי הרשומה הזאת עוסקת בשבר שנפער באיחוד האירופי, אבל חשוב לציין שזו מטלה קלה במיוחד. כמעט בלתי אפשרי למצוא דובר בדיון הזה שלא תוקף בכל רוחו את הצד השני.

הנה הציטוטים:

"האם כל המדינות החברות באיחוד מקיימות את ההתחייבויות [לערכים הבסיסיים של האיחוד]? אני חוששת שלא. ממשלת הונגריה השתיקה למעשה את התקשורת החופשית. היא השתלטה על האקדמיה, והדורות הבאים לא ילמדו להעריך מחשבה עצמאית. היא החליפה שופטים באחרים שקרובים יותר לממשל. היא קובעת בחוק לאילו כנסיות מותר לפעול ולאילו לא. היא ממררת את חייהם של ארגונים חוץ־ממשלתיים […] האם תרשו לממשלה להפר את הערכים שעליהם בנוי האיחוד ללא השלכות, או שתבהירו שערכי האיחוד הם יותר מסתם מילים על חתיכת נייר?" (יוּדִיתּ סַרְכֶנְתִּינִי ממפלגת השמאל הירוק בהולנד, מחברת הדוח)

"עוד פרק בהתקפה על ממשלות שנבחרו בבחירות דמוקרטיות. […] אתם אומרים שזו לא התקפה על החברה ההונגרית, אלא על הממשלה ההונגרית. טוב, מישהו בחר בממשלה הזאת, וזה לא היה שלגייה ושבעת הגמדים. אם אתם לא מרוצים מזה, פשוט בטלו את הבחירות ומנו מישהו מבחוץ בתור מושל הונגריה. נראה לי שמר תימרמנס ישמח מאוד לקבל מינוי כזה. ואחרי זה, עשו את אותו הדבר עם פולין. ככה תיפטרנה כל הבעיות.
[…]
הצד החיובי של זה הוא העובדה שהקרקס הזה הוא בומרנג. במדינה שלי, אחרי כל קרקס – אני לא יכול לקרוא לזה "דיון" – של הלקאת פולין בפרלמנט האירופי, התמיכה בממשלה שלי עולה משמעותית. אז אני חושד שאותו הדבר יקרה בהונגריה. אז, ראש־הממשלה אורבן, ייתכן מאוד שמחברי הדוח הם תומכים לא־מודעים או אולי סודיים שלך." (רִישַׁרְדּ אַנְתּוֹנִי לֶגּוּתְּכּוֹ, מפלגת החוק והצדק בפולין)

"אני לא אלך רחוק כמו ג'ון מקיין המנוח, שעל במת הסנאט האמריקאי קרא למר אורבן "נאו־פשיסט ושותף של פוטין" […], בואו נדבר בכנות, האמת היא שבנסיבות האלה, הונגריה לא הייתה יכולה להצטרף לאיחוד האירופי כיום […]
אתה לא הונגריה, אתה ממשלת הונגריה ומנהיג מפלגה, הונגריה היא הרבה יותר והרבה יותר נצחית ממך […]
מה שאנו חווים כיום הוא מלחמה קיומית על הישרדות הפרויקט האירופי. אם מר אורבן מצדד פומבית בסלביני, מדברים בפומבי על הפרעה לפרויקט האירופי, אנחנו חייבים לוודא שזה לא יקרה בשנים הקרובות. […]" (גי ורהופשטט הבלגי מהמפלגה הליברלית האירופאית, מאדריכלי האיחוד האירופי)

"כן, בהונגריה ישנה התדרדרות בזכויות בתחום החוק, התקשורת, החינוך, המקלט המדיני, הארגונים החוץ־ממשלתיים. אבל בכלכלה, שם שולט ליברליזם ללא מעצורים, אפילו הכספים האירופאיים הופכים לרווחים למקורבים. אתה נאו־ליברל אותוריטרי. את החופש והדמוקרטיה אתה דורס, ואין פלא שאתה מחפש ברית עם מר סלביני […]" (מָארִי־כְּרִיסְטִין וֶרְזִ'יאָה, החזית השמאלית מצרפת)

"אני רוצה להגיד למר אורבן: תודה לאל שאתה כאן. תודה לאל שיש לפחות מנהיג אירופאי אחד שמוכן להגן על עקרונותיו, מדינתו, תרבותו ועמו. מול בריונות קיצונית כזאת, "תודה לאל שאתה כאן" זה כל מה שאני יכול להגיד […]
הם רוצים לקחת ממך את זכות ההצבעה, לקחת ממך את התקציבים האירופאים, הכול בגלל שהעזת לעמוד מול ג'ורג' סורוס, האדם ששפך 15 מיליארד דולר ברחבי העולם כדי לשבור את מדינות הלאום ואת הדמוקרטיה המסורתית […]
מר אורבן, אתה אומר כל הזמן שאתה רוצה להישאר חבר באיחוד האירופי, אבל לא רק המדינה שלך סופגת עלבונות היום, גם אתה. הגיע הזמן להיות הגיוני. בוא והצטרף למועדון הברקסיט, זה ימצא חן בעיניך." (נייג'ל פרג', מפלגת העצמאות הבריטית. מוזמנים לראות את הקטע הזה גם בוידאו, משעשע לראות את אורבן שובר את ההבעה הקשוחה ומחייך למשמע ההערה האחרונה)

"המצביעים שלי שואלים אותי למה אנחנו צריכים לכבד את החוק כשממשלת הונגריה לא צריכה. למה אנחנו נותנים למר אורבן 87 מיליון אירו בחודש כדי להרוס את האיחוד האירופי? […]"(סוֹפִיָה אִין תְּ'פֶלְד, מפלגת דמוקרטים66 מהולנד)

"אני אחד מארבעת חברי הפרלמנט האירופי בני המיעוט הצועני, ואני רוצה ברשותכם להזכיר שלִיבִיָה יָרוֹכָּה, אחת מחברי הפרלמנט מטעם פידס, גם היא אחת מארבעת בני המיעוט הצועני […] עם כל הדיבור על אנטי־צועניות, למר אורבן יש נציגה צוענית בפרלמנט שמשמשת סגנית־נשיא הפרלמנט." (ג'יימס קארבר, עצמאי, לשעבר ממפלגת העצמאות הבריטית)

"ראש הממשלה אורבן! אל תדאג. מיליונים רבים בארצי, גרמניה, עומדים לצידך ולצד מדיניותך להגנה על ערכים שמרניים וליברליים אירופאים […]" (יורְגּ מוֹיְתֶּן, מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה)

"אתה, אורבן היקר, אתה גיבור בפרלמנט הזה, גיבור של מי שנלחמים למען החופש והריבונות של עמיהם, נגד האיחוד הסובייטי האירופי.

העם ההונגרי נמצא תחת מתקפה של אירופה הזאת, השפחה של הלוביסטים, של הבנקים, ושל כספי סורוס. לכן בריסל תוקפת היום את אורבן בהונגריה, ומחר תתקוף את איטליה ואת מנהיגנו מתיאו סלביני, שבאומץ רב חוסם את ההגירה הבלתי־חוקית […]" (מַרַה בִּיצוֹתּוֹ, ממפלגת הליגה האיטלקית)

"יש בעיות בהונגריה בסוגיות כמו שחיתות, יחס למיעוטים, וכדומה. הרבה מהבעיות האלה הן ירושה מהעבר, ובכל מקרה אינן ייחודיות להונגריה. אלה אינן הסיבות שבגללן הונגריה הפכה למטרה העיקרית של הועדה והפרלמנט.

החטא האמיתי של ממשלת הונגריה הוא שהיא רוצה להגן על מדינתה מההגירה המזיקה מהעולם השלישי. הממשלה ההונגרית ורוב העם ההונגרי לא רוצים לחזור על השגיאות הקטסטרופליות שעשינו אנחנו במערב אירופה. אני מאוד תומך ומזדהה עם העמדה הזאת. למרבה הצער, פתיחות להגירה ורב־תרבותיות הפכו להיות הערך האירופי בבית הזה. כמעט על כל דבר אחד אפשר לסלוח, אבל לא על ביקורת נגד הערך הזה. זו הסיבה לדיון הזה." (יוּסִּי הַלַה־אָהוֹ, מנהיג מפלגת הפינים)

"אי אפשר להיות באמצע – או שאתם עם אורבן, תומכים במתקפות החוזרות והנשנות שלו על שלטון החוק, ביודעכם שמה שקורה היום בהונגריה יכול לקרות מחר בכל מדינה אחרת, או שאתם נגד, ובולמים את ההפרות החמורות שאחראית להן הממשלה שלו […]" (סֶסִיל כַּשֶׁתּוּ כְּיֶנְגֶּה, המפלגה הדמוקרטית מאיטליה)

"נמאס לי לראות חמישה מיליארד אירו הולכים כל שנה כדי להעשיר אותך ואת המקורבים לך, ושום דבר לאחרים, לכלכלה ההונגרית – שכנראה שמחה מכך ש 700,000 אנשים עזבו בעשר השנים האחרונות כי אחרת הם היו נשארים מובטלים בתוך המדינה. הסיבה היחידה שהאבטלה היא כמו שהיא כיום, היא לא ביצועים טובים של הממשלה אלא העובדה שאנשים הצביעו ברגליים. […]
אני שם לב לדבר אחד, וזה שאתה מתנהג כיום כמו מנהיג כת, עוד יותר מאשר בעבר. הכול סובב סביב הדת, המשפחה מהסוג הנכון, האומה, ושום דבר אחר לא חשוב […]" (פרנק אנגל, המפלגה הנוצרית־חברתית מלוכסמבורג)

ולסיום, אורבן עצמו (עם כתוביות באנגלית):

מודעות פרסומת

משגיחי הכשרות של יחסי החוץ הישראליים

הביקור של ויקטור אורבן בישראל לא מזמן היה לדעתי עליית מדרגה בתהליך הירידה מהפסים של רוב האופוזיציה הישראלית, ואיתה רוב התקשורת הישראלית (תהליך שלא ייחודי לישראל, הוא קורה במקביל ברוב מדינות המערב). כשהתקשורת התיישרה לפי קו האופוזיציה על "בידוד מדיני" של מדינת ישראל, היה אפשר לקבל את זה – אולי הם באמת מאמינים שאפשר לנהל את יחסי החוץ של ישראל באופן טוב יותר. אבל לאט לאט התחילו להגיע בשורות טובות ליחסי החוץ הישראליים, והאופוזיציה עמדה בפני ברירה – הם יכלו לעשות את הצעד ההגיוני ולשמוח על ההצלחות, אבל הם העדיפו לחפש רעיון אחר. וכך נולדה אחת התופעות המוזרות של הפוליטיקה הישראלית כיום – אם אי אפשר להתלונן יותר על כישלון ביחסי החוץ, נעבור להתלונן על יותר מדי הצלחה ביחסי החוץ. וכך פתאום כל מפגש עם מנהיג זר הופך להזדמנות לבדיקה בציציותיו, איך אפשר למסגר את היחסים החיוביים בתור דבר שלילי. הונגריה היא בעצם מדינה פשיסטית, פולין שונאת יהודים, בליטא נתניהו "מפרק את האיחוד האירופי", ובאוסטריה הנאצים בשלטון. אף מדינה לא כשרה חוץ מצרפת וגרמניה, כנראה.

אז לכל המתלוננים על כך שנתניהו מעז להיות ידידותי עם מנהיגי הונגריה, ליטא, פולין, וכו' – אני מקדיש את הלקט הבא:

אנגלה מרקל נפגשת עם ויקטור אורבן
נשיא האיחוד האירופי ז'אן־קלוד יונקר נותן "כיף" ידידותי לויקטור אורבן
ראש ממשלת שבדיה (מעצמת זכויות האדם!) סטפן לפבן מבקר בפולין
עמנואל מקרון נפגש עם מנהיגי המדינות הבלטיות
ז'אן־קלוד יונקר מסכם "ארוחת ערב ידידותית" עם ראש ממשלת פולין

נפסיק פה, כי סביר להניח שהבנתם את הרעיון. הייתי יכול להמשיך עוד הרבה.

d_kos20180705034-1280x640
בתמונה: אנגלה מרקל מכשירה פשיסטים ותוקעת טריז באיחוד האירופי. התמונה מ dailynewshungary.

שלא יהיו אי־הבנות – אני לא מתווכח עם העובדה שמרקל, מקרון, ושאר חביביהם של התקשורת הישראלית מתעבים בכל ליבם את אורבן וחבריו. וגם הביקורים לעיל כללו הרבה ויכוחים ומחלוקות. אבל הטענה שביקור ידידותי עם מנהיג מדינה ממדינות האיחוד האירופי היא איכשהו פעולה שלילית, איזושהי "נתינת לגיטימציה" לשלטון מרושע או "תקיעת טריז באיחוד האירופי" – זה אבסורד מוחלט. מי שמבקר את ממשלת ישראל על ביקורים ידידותיים שלה עם מנהיגים מזרח־אירופאים, כדאי שיבקר גם את מרקל ומקרון, כי גם הם נפגשים איתם. לא רק זה, הם חברים איתם ב"איחוד" – כדאי לזכור את העובדה הזאת לפני שמתייחסים לאורבן כאיזשהו מנהיג מוקצה.

זווית חדשה שעולה בזמן האחרון היא ניסיונות להעלות את זכר השואה כנשק במאבק הזה, והיא נשמעת לי גרועה עוד יותר. אני לא מומחה לתולדות השואה בליטא או בקרואטיה או בכל מקום אחר (ואגב, הנה ניתוח מומלץ של מישהו שכן מומחה), אבל קשה לי שלא להתרשם שהטענות האלה מונעות פחות מאמת היסטורית ויותר מאותו הרצון לנגח את ממשלת ישראל. מישהו באמת מאמין שיש איזשהו יתרון ליהודים בהתעקשות להכריח את עמי מזרח אירופה להאשים את עצמם בשואה? אני לא יכול לדמיין אפשרות טובה יותר מזה שהם יגידו שהשואה היא פעולה איומה שעשו אחרים. אם הם ייקחו אחריות בעצמם, כמה זמן יעבור עד שהם יתחילו למצוא הסברים למה "הם" עשו את זה? אנשים באופן טבעי מנסים למצוא הסברים לעבר שגורמים לו (ולהם) להיראות טוב יותר. אם ניקח מהם את ההסבר "זה היה מישהו אחר", הם יצטרכו למצוא הסברים אחרים ללמה הם עשו את זה. וזה יכול להיגמר לא טוב.

לחילופין, אולי תומכי הגישה הזאת פשוט מסונוורים מההצלחה המסחררת של אותה הגישה בגרמניה, המדינה שבה מומלץ ליהודים לא ללכת עם כיפה ברחוב?

אירופה במבט הונגרי

ויקטור אורבן כבר שנים עושה רושם ככאב ראש גדול לאירופה. הונגריה בכלל והוא בפרט מואשמים לעתים קרובות בפשיזם, אנטי־אירופאיות, רודנות. וגם הוא, מצדו, לא נשאר חייב – כשהוא עולה לכותרות, זה בדרך כלל בהשמצה כלשהי נגד האיחוד האירופי, נגד מנהיגי אירופה המערבית, או נגד הדמוקרטיה הליברלית באופן כללי. מכיוון שהתקשורת העולמית והישראלית בדרך־כלל מספרת לנו הכול מנקודת מבט מערב־אירופית, שמחתי לראות שלפני שבועיים בערך אורבן פרסם מאמר ארוך בעיתון גרמני עם הצד שלו של הסיפור – מה עמדתו לגבי אירופה, לגבי דמוקרטיה, לגבי משבר הפליטים, ואיפה עומדת הונגריה מול כל אלה. באותה הזדמנות גם מצאתי באותו האתר ראיון שלו לעיתון שוויצרי מלפני שנה בנושאים דומים. אני מספר על זה כאן לא כי אני אוהד גדול שלו או של האידאולוגיה שלו, אלא כי מי שרוצה להבין את אירופה צריך להבין את כל אירופה. אורבן עושה רושם שמייצג לא רק רוב גדול בהונגריה עצמה, אלא זרם משמעותי באירופה עם ייצוג גדול במזרח אירופה וגם ייצוג משמעותי במערב. אז ננסה להבין מה הגישה שלו.

עוד לפני התוכן, מעניין לראות את הסגנון שלו. מי שמצפה לפופוליסט לאומני בסגנון דונלד טראמפ, מרין לה־פן או חרט וילדרס לא ימצא אותו כאן. ויקטור אורבן נשמע יותר כמו הדור הישן של אינטלקטואלים אירופאים – נטייה לדיבור קר ורציונלי, אזכורים תכופים להיסטוריה והתייחסות אדיבה ליריבים פוליטיים. גם הלאומנות שלו מגיעה עם איזושהי צניעות מפוכחת לגבי מעמדה של הונגריה בעולם – בניגוד ללאומנים מכל מיני מדינות אחרות, הוא לא מנסה לתאר את הונגריה כאיזושהי מעצמה שנבגדה על־ידי שכנים בוגדניים או פוליטיקאים מושחתים וצריכה לשוב ולשחזר את ימי הזוהר שלה. מדבריו הוא נשמע כמו מנהיג של מדינה בינונית, עם כלכלה מדשדשת ודמוגרפיה בדעיכה, שמנסה לשתף פעולה עם שכנותיה ולמנוע את האסון שלדעתו מובילים אליו הפוליטיקאים המובילים של מערב אירופה.

ואכן, הוא מדבר על גורל אירופה ולא הונגריה. בניגוד לרוב המנהיגים האירופאים שמתנגדים להתנהלות האיחוד, אורבן לא מדבר לרגע על פרישה מהאיחוד או פירוק שלו. הוא מציג את עצמו כתומך גדול של רעיון האיחוד ושל האיחוד בפועל. מה שהוא רוצה הוא שינויי מדיניות, ובעיקר שינוי תפיסתי – בראייתו, הוא בעצם מייצג את האיחוד האירופי המקורי, מול כמה מנהיגים מהאיחוד וממדינות מערב אירופה שמנסים לגרור את האיחוד לכיוונים חדשים. הוא מתלונן על הפרה שיטתית של הסכמים שנחתמו באיחוד, ובמיוחד הסכם שנגן ואמנת דבלין (עוד על כך בהמשך). יותר מכל, הוא מתלונן על כך שהאיחוד לקח לעצמו סמכויות מעבר למה שהוסכם. הוא תומך באיחוד "קל" יחסית, שבו עדיין רוב הסמכויות נשארות אצל המדינות עצמן (בניגוד לתומכי האיחוד ה"כבד", שרוצים מחיקה הדרגתית של המדינות עד ליצירת "ארצות הברית של אירופה"), אבל הוא לא מתלונן על כך שדעתו לא התקבלה – הוא מתלונן על כך שבכלל לא היה דיון חוקי בשאלה הזאת, ושתומכי האינטגרציה הולכים ומעמיקים את האיחוד באופן שמנוגד לחוקים הקיימים. את פרישת בריטניה מהאיחוד הוא מתאר כתוצאה של אותה ההתעלמות מקולות המדינות באיחוד, והוא מזכיר כדוגמה את ההצבעה לבחירת ראש מועצת אירופה, שבניגוד לעבר לא דרשה קונצנזוס אלא רוב, והסתיימה בבחירת ז'אן־קלוד יונקר ברוב של 26 מול 2 – המתנגדים היו דייויד קמרון כנציג אנגליה ואורבן עצמו כנציג הונגריה. הוא טוען שלדעותיו שותפים גם מנהיגים אחרים באירופה, אבל הם כבולים יותר ביכולתם להביע את הדעות האלה, בניגוד אליו שנהנה מתמיכה ציבורית רחבה במיוחד במדיניות שלו.

יותר מכל, העניין המשמעותי מבחינתו הוא משבר ההגירה (אורבן יוצא נגד השימוש במונח "משבר הפליטים", מתוך הנחה, כנראה נכונה, שרוב המגיעים לאירופה במסגרת המשבר הזה אינם באמת פליטים). אורבן מקדיש חלק ניכר מהמאמר להסברת החלטת הממשלה שלו להקים גדר על הגבול עם סרביה – ושוב, הוא מסביר אותה במונחים חוקיים ולא מוסריים ("עשינו את זה כאירופאים טובים ושומרי חוק. הגנת הגבול החיצוני של אירופה היא לא דבר יפה, לא עניין לאסתטיקה, ולא יכול להתבצע עם פרחים ומשחקים"). מבחינתו הוא זה שאוכף את הסכם שנגן. הוא מזכיר לגרמנים ולשבדים שהגבול שלהם עם העולם החיצון נמצא אצלו בהונגריה, והוא זה שצריך לעבוד קשה כדי להגן אליו. הוא מתלונן על היוונים, שבניגוד למה שהם מחויבים לו בהסכם שנגן ואמנת דבלין הם מאפשרים למהגרים להגיע, ומאפשרים להם להמשיך למדינות אירופה האחרות (על־פי אמנת דבלין, מבקש מקלט אמור להישאר במדינה הבטוחה הראשונה שאליה הגיע).

מבחינתו, הוא גם רוצה לעזור לפליטים – וטוען שהמדיניות האירופית רק מקשה על כך בכך שהיא מערבבת פליטים עם מהגרי עבודה. לשיטתו העזרה לפליטים צריכה להתבצע מחוץ לגבולות אירופה, ומתוך הנחה שהם יחזרו בסופו של דבר לארצות מוצאם. הוא מתנגד נחרצות לנסיונות להציג את גלי ההגירה כפתרונות לבעיה הדמוגרפית של אירופה – הוא מכיר בבעיה הדמוגרפית במדינה שלו (בהונגריה שיעורי הילודה נמוכים כל־כך שהאוכלוסייה צפויה להצטמצם משמעותית בעשורים הקרובים – עוד על כך במאמר עתידי), ומשיב עליה באופן מעניין: "גם לנו יש בעיה דמוגרפית. אומנם אין שוב הבטחה שהתגובה שלנו – מדיניות חיזוק המשפחה – תצליח לפתור אותה, אבל אנחנו רוצים להחליט בעצמנו איך אנחנו רואים את החברה שלנו, איך אנחנו רוצים לחיות ועם מי".

בסופו של דבר – אני לא יכול להגיד יותר מדי על פוליטיקה הונגרית ועל מדיניות הפנים של אורבן, בעיקר מכיוון שיכולת קריאת ההונגרית שלי קרובה מאוד לאפס ואני משתדל כמה שפחות לדווח על מדינות שאינני מבין את שפתן. אבל במה שקשור למדיניות חוץ אורבן מצטייר פחות כלאומן פופוליסט ויותר כשמרן קלאסי, קפדן וכאירופאי מובהק. הוא דבק בתדמית של הונגריה כמגינת אירופה, תדמית שמחוברת היטב לתפקידם של ההונגרים בהגנה על אירופה מול הפלישות העותמניות בימי הביניים. הנה קטע לקראת סוף הראיון מהעיתון השוויצרי, שנערך באחד מחדרי הפרלמנט ההונגרי: "ציור הקיר הזה מראה איך הונגריה הגנה על אירופה מול האימפריה העותמנית. אם תסתכלו על הכנסיות המופיעות פה, תראו שאף אחת מהן לא ממוקמת כאן בהונגריה. הנה נוטרדאם, מנזר וסטמינסטר, שטפנסדום וקתדרלת קלן. האומה ההונגרית היא האחרונה שתדבר נגד האיחוד האירופי".