לקט חדשות 12/06/2017

לקט דברים מעניינים מרחבי העולם מהשבוע האחרון, בדגש על דברים שלא הגיעו לתקשורת דוברת העברית. כולכם מוזמנים לצרף בהערות דברים מעניינים שקראתם אתם.

  • כורדיסתאן: בשעה טובה נקבע תאריך למשאל העם על עצמאות: 25 בספטמבר. הממשלה מדגישה שזה לא אומר שיום אחרי זה הם יכריזו על מדינה, תידרש עדיין הרבה עבודה אחרי זה. קשה להאמין שהתוצאה תהיה כל דבר חוץ מרוב עצום בעד עצמאות, גם אם מפלגת האופוזיציה העיקרית עדיין לא מרוצה מהעובדה שהפרלמנט הכורדי לא התכנס כבר שנתיים בעקבות סכסוך בינם לבין מפלגת השלטון, והצהרתם הרשמית היא "בעד עצמאות, אבל משאל העם לא חוקי כל עוד אין פרלמנט שיאשר אותו". כמו שאמרתי בעבר, לישראל יש סיבות טובות מאוד לעקוב בדריכות אחרי ההתפתחויות שם.
  • הולנד: חבר מועצת העיר האג, בחור בשם עבדו כֿולאני (לא משנה מאיזו עדה), עלה לכותרות בשבוע שעבר: חבר המפלגה הרפורמית צייץ תמונה של קבוצת ילדים חמודים מישראל שביקרו בפרלמנט ההולנדי במסגרת איזושהי סדנת מנהיגות. כֿולאני הנ"ל (איש "מפלגת האחדות", נסו לתרגם את זה לערבית וזה יישמע מוכר יותר) הגיב בפייסבוק "אלה הכובשים ורוצחי הילדים של העתיד". לא כולם אהבו את זה, בעיקר בזמן שהרשויות התלבטו אם שוב לחקור את חירט וילדרס על "הסתה לגזענות" על נאום שלו בכינוס מפלגת החירות האוסטרית בוינה לפני שנתיים. את הנאום אגב אתם יכולים לראות פה עם כתוביות באנגלית, חסרי הסבלנות מביניכם אולי יהנו לדלג ל 36:20, שם הוא קורא "עלינו לעמוד לצד ישראל" לקול מחיאות כפיים סוערות של המארחים האוסטרים. חומר למחשבה לקראת הבחירות באוסטריה בעוד כמה חודשים.
  • הודו: הצבא ההודי עומד לאפשר שירות נשים בתפקידים קרביים – ומצטרף בכך למגמה הולכת וגוברת בעולם. בקרוב ישראל כבר לא תהיה כל־כך מיוחדת בעניין הזה.
  • מלזיה: שערורייה מוזרה התפתחה סביב אירוע "יובל ירושלים" שארגנה איזושהי כנסייה נוצרית של המיעוט הסיני במדינה. כל מיני פוליטיקאים בכירים זעקו שמדובר בחגיגה לציון כיבוש ירושלים על־ידי היהודים במלחמת ששת הימים, והודיעו שזה עלבון להרמוניה ולאיסלאם במלזיה. עיתון אחד ציטט בכיר במפלגה האיסלאמית המלזית (מפלגה די קטנה שעשויה לקרוס בבחירות הקרובות, אבל בינתיים עדיין חשובה מספיק בשביל לקבל כותרות בעיתונים) אומר דברים כמו "אסור לנו להרשות לתרבות יהודית להשתרש במדינה שלנו […] אל תפגעו בארץ המלאית שלנו עם פעילות נוצרית ציונית".
  • מלטה: בזמן שכולם מרוכזים בבחירות בצרפת ובריטניה, לא מזמן היו בחירות במלטה, ומסתבר שלא שקט ורגוע שם כמו שאולי הייתם מצפים. מפלגת העבודה נבחרה מחדש למרות האשמות כבדות נגדם בפרשיות שחיתות.
  • קטר־סעודיה: הרבה מדינות מתחילות למקם את עצמן על המפה, בעד או נגד הקטרים. תורכיה מהדקת קשרים אסטרטגיים עם קטר ומציבה שם חיילים, ואיראן מביעה תמיכה זהירה. פקיסתאן מכחישה דיווחים על תמיכה בקטרים, הפיליפינים מודיעים שעובדים פיליפינים לא יגיעו לקטר עד שיתבהרו העניינים, והנה ניתוח מעניין אצל בלומברג על משמעות הסכסוך על שוק האנרגיה באסיה.
מודעות פרסומת

רגע לפני הבחירות: עדכון הולנד

יומיים לפני הבחירות בהולנד, ושלושה חודשים מאז המאמר האחרון שלי על החשיבות שלהן, עושה רושם כרגע שאולי תצא מזה הרבה פחות דרמה ממה שנראה קודם. בחודשיים האחרונים מפלגת החירות יורדת באופן עקבי בסקרים, וכרגע רובם צופים לה מקום שני צמוד מאוד מול המפלגה הליברלית. מצד שני, מהפך פוליטי בכל מקרה יהיה שם, ולמעשה כמה מהפכים פוליטיים שונים. הנה סקירה קטנה של מה שקרה מאז המאמר הקודם שכתבתי.

קודם כל, מסתמן שדצמבר־ינואר פשוט היו חודשים מושלמים לוילדרס בגלל הרבה דברים ששמו אותו בכותרות. בחירת דונלד טראמפ מצד אחד, והרשעתו במשפט על "התבטאות גזענית" שלרוב מכריע מהאוכלוסייה ההולנדית נראה כמו רדיפה פוליטית מצד שני, הפכו אותו לכוכב התקשורת ההולנדית. אחרי שדעכו העניינים האלה, הוא לא עשה הרבה מאמצים להיראות בתקשורת והתמקד בשיגור סיסמאות דרך הטוויטר. במיוחד צרמה החלטתו לא להשתתף בעימותים הטלוויזיונים של השבוע שלפני הבחירות, עימותים שנראה שהייתה להם לא מעט השפעה. עם כל הכבוד לטוויטר, יכול להיות שזה לא מספיק כדי לשכנע את המתלבטים, והתמיכה בו ירדה באופן הדרגתי עד שכבר בכלל לא ברור אם מפלגת החירות עומדת באמת להיות הגדולה ביותר.

בינתיים, גם ההדגשה של סיכוייו המזעריים להיות בממשלה כלשהי כנראה לא עזרו לו. כמו שאמרתי במאמר הקודם, בהולנד ממשלות צריכות קואליציה ולוילדרס יהיה קשה להשיג את זה אם הוא ימשיך להשמיץ את מפלגות הימין הממסדיות, המפלגות הגדולות היחידות שהיו יכולות להיות שותפות פוטנציאליות שלו. בסופו של דבר הליברלים והנוצרים־דמוקרטים הבהירו מאוד בבוטות שהם לא מוכנים לשום קואליציה איתו. הגדיל לעשות ראש הממשלה הנוכחי מַרְק רוּתֶּה מהליברלים שפתח את חשבון הטוויטר שלו בפעם הראשונה מאז 2011 רק כדי לצייץ "אין סיכוי, חירט. אין סיכוי. זה לא עומד לקרות". כמו שאמרתי, היה אפשר לפקפק בטענות כאלה כתעמולת בחירות אם מפלגת החירות הייתה באמת זוכה בניצחון ענק, אבל עם מצב הסקרים הנוכחי, נראה שלא יהיה שווה לרותה לחזור בו. זה משאיר מצב שבו היחידה מהמפלגות הגדולות שלא פסלה קואליציה עם וילדרס היא מפלגת הגימלאים, שגם היא יורדת בסקרים בחודשים האחרונים והעלייה המטאורית שצפו לה (כן, הולנד קצת מפגרת אחרי ישראל בעניין הזה) כבר לא נראית כל־כך מטאורית. מה שכן, סקרים ממשיכים להראות חוסר התלהבות של ההולנדים מהאיחוד האירופי. אז אולי יש לו משהו להתעודד ממנו.

מי שכן צפוי לעלייה מטאורית, כן השתתף בעימותים ועשה זאת היטב, הוא הכוכב החדש של השמאל המגניב בהולנד, ראש מפלגת השמאל הירוק יֶסִי כְּלָאבֶר. צעיר, כריזמטי, חצי מרוקאי, ובעל כל הדעות ה"נכונות" של השמאל העולמי המודרני – במילים אחרות, סוג של ג'סטין תרודו הולנדי. המפלגה שלו צפויה לעלות מארבעה מנדטים לכמעט עשרים, על חשבון מפלגת העבודה המתרסקת (שוב ההולנדים מעתיקים מישראל), אם כי עדיין לא לגמרי בטוח אם זה יספיק לו בשביל להיות מנהיג השמאל.

בכל מקרה, התוצאות הכלליות, על־פי הסקרים צפויות להיות בעייתיות מאוד מבחינת יציבות. בשביל להקים ממשלה יהיה צריך קואליציה ענקית של מפלגות שונות מאוד זו מזו, ולא ברור עד כמה יציב זה עומד להיות. ההימור ההגיוני ביותר הוא עדיין על מרק רותה בתור ראש הממשלה הבא, כנראה באיזושהי ממשלת אחדות.

ונדלג קצת להווה – בימים האחרונים אולי שמעתם על הסיפור הגדול ביותר בהולנד, עימות מתוקשר עם תורכיה על רקע ניסיון שרי ממשלה תורכים להגיע להולנד (ולמדינות אירופאיות אחרות) ולנהל שם את מערכת הבחירות שלהם עם האזרחים התורכים הרבים באירופה לקראת משאל העם התורכי באפריל. רותה החליט ללכת לעימות בלתי מתפשר וזה כנראה ישתלם לו מבחינה פוליטית – בכל המפלגות מוילדרס ועד כלאבר פירגנו לו על העמידה האיתנה מול "הרודן התורכי" (ניסוח נפוץ בתקשורת ההולנדית). באופן כללי הבלגאן הזה כנראה טוב לימין עם תזכורת נוספת לצרות שבהגירה ובחיבוקים לעולם המוסלמי, וכנראה ספציפית לימין של רותה. השאיפה שלו היא למשוך קולות מוילדרס על־ידי הצגה שלו כמי שיודע להתייצב מול גורמים אנטי־הולנדיים במקרה הצורך.
אגב, מפלגה אחת שלא בדיוק הביעה תמיכה היא המפלגה התורכית החדשה דֶּנְק – תוצר של שני חברי פרלמנט ממוצא תורכי ממפלגת העבודה שפרשו והקימו מפלגה עצמאית שאמורה לייצג את "המיעוטים הלא־לבנים" במדינה. רוב הסקרים מנבאים להם שני מושבים בפרלמנט. הבלגאן האחרון אולי יחזק את התודעה התורכית של המצביעים התורכים שלהם ואת הרצון שלהם להצביע, אבל אפילו להם לא ברור אם זה באמת יעזור, כי הם בונים גם על קולות לא תורכיים, ואם עד עכשיו ממילא לא היה ברור עד כמה המצביעים המרוקאים והסורינאמים הרגישו בבית במפלגה כזו, יכול להיות שעוד תזכורת לקשר ההדוק של התורכים עם ארדואן יוציא להם את החשק עוד יותר. בכל מקרה, מנהיגי המפלגה ניסו בעדינות ללכת בין הטיפות ולא לזעוק יותר מדי חזק בעד ארדואן. מה שעלול עוד יותר לסבך את העניין הוא העובדה שהפנים הציבוריות של פיזור ההפגנות התורכיות הן פניו של ראש עיריית רוטרדאם אחמד אבו־טאלב, נחשו מאיזו עדה, איש מפלגת העבודה. זה אולי לא יעזור לשאיפה לאחדות תורכית־מרוקאית.

ולבסוף, אני יודע שהקהל העברי אוהב לדעת מה קורה עם ישראל והיהודים: אחד העיתונים ההולנדיים ערך סדרת כתבות על הקשר בין דת ודפוסי הצבעה. בכתבה שעסקה בקול היהודי, ונראה שהייתה מורכבת בעיקר מביקור באיזושהי מסעדה כשרה ודיבורים עם הצוות, המסקנה הייתה שהקול היהודי נוטה חזק למפלגה הליברלית, גם מתוקף היותם קהל היעד הטבעי שלה (משכילים ויזמים) וגם בגלל החשיבות הרבה של תמיכה בישראל מבחינתם. הם דיווחו באופן קצת משועשע על מישהי שהחליטה להצביע למפלגה נוצרית־קלוויניסטית הקיצונית כי היא תומכת מאוד בישראל, ומישהי אחרת שמצביעה למפלגה למען בעלי החיים[1] כי היא רוצה מפלגה שמאלית וירוקה אבל בלי האנטי־ישראליות שמאפיינת את רוב השמאל.

ועוד קצת בזווית הישראלית – ראש ממשלת הולנד לשעבר דְּרִיס וַן־אַכְתּ, שכיהן לפני יותר משלושים שנה מטעם המפלגה הנוצרית־דמוקרטית, הודיע שהוא מפסיק לתמוך במפלגה ויצביע למישהו אחר בבחירות הקרובות. הסיבה? נמאס לו מהתמיכה המוגזמת שלהם בישראל. עושה רושם שהוא הפך לדובר די רציני של הזרם האנטי־ישראלית באירופה בשנים האחרונות (למעשה, בלוג חדשות ימני נתן לעניין את הכותרת "שונא־ישראל הכבד דריס ון־אכת לא יתמוך ביום רביעי במפלגתו הנוצרית־דמוקרטית כי "הם מסרבים להחרים את ישראל""). תזכורת גם למקום המרכזי באופן מטריד של ישראל בפוליטיקה ההולנדית, וגם לתמיכה היחסית שהיא זוכה לה בימין ההולנדי.

[1] כן, יש דבר כזה, וזה סיפור די מעניין שאולי אפרט עליו בעתיד. כרגע עם שני מושבים בפרלמנט, וצפויים להתחזק.

חופש הביטוי ומדינות מתוקנות

בתזמון מושלם יצא שאני קורא בימים אלה את "אודות החירות" מאת ג'ון סטיוארט מיל, ספר שחלק נכבד ממנו מדבר על חופש הביטוי ומסביר למה הוא חשוב. והנה, במיוחד לכבודו, מגיעה דוגמה מצוינת לשלטון שלא מאמין בחופש הביטוי: מרין לה־פן עומדת לעמוד לדין על שפירסמה בטוויטר שלוש תמונות של הוצאות להורג מטעם דאע"ש. היא עומדת לדין על "הפצת תמונות אלימות".

לא מדובר פה באיזושהי הטעייה, התמונות אמיתיות לחלוטין. לא מדובר בהוצאת דיבה, היא בסך הכול הגנה על תנועתה מההשוואה לדאע"ש. אפילו קשה להגיד שמדובר בחוסר נימוס – אחרי בקשה ממשפחתו של אחד ההרוגים מהתמונות, היא הורידה את התמונה שלו. אז על מה הבעיה? אם נשאל את לשון החוק, כפי שאני רואה בהודעת הפרלמנט האירופי על הסרת החסינות שלה, הבעיה היא שהיא הפרה את החוק הצרפתי האוסר על "הפצת תמונות אלימות שצפויות לפגוע בכבוד האדם". והם מגדילים ומוסיפים ש"אומנם התמונות שפרסמה הגב' לה־פן זמינות לכולם לצפייה דרך גוגל, ופורסמו מחדש באינטרנט פעמים רבות מאז שפורסמו אצלה, אבל זה לא משנה את העובדה שאופיין האלים צפוי לפגוע בכבוד האדם".

אני בספק אם צריך אפילו לכתוב עד כמה זה אבסורדי. האם כבוד האדם ייפגע מזה שהיא משתפת את התמונות בטוויטר, ולא מזה שהתמונות פורסמו בכל מקום בתקשורת? האם כבוד האדם כל־כך רגיש שהוא לא יצליח להתגבר על הכאב ולסגור את חלון הדפדפן שאף אחד לא הכריח אותו לפתוח? נראה לי שהתשובה ברורה. קשה לי להאמין שיש מישהו, לא משנה אם מאוהדי לה־פן או לא, שמאמין ברצינות שהחלטה כזאת היא תביעה כנה לצדק ולא רדיפה פוליטית. האם איזה ז'וזף אקראי ממרסיי שהיה מעלה תמונה כזאת לטוויטר שלו היה עומד לדין? תחליטו אתם. האם הפרלמנט האירופי היה מצביע להסרת החסינות הפרלמנטרית של פוליטיקאי אם זה היה מישהו אחר, אולי מישהו שאוהב את האיחוד האירופי? תחליטו אתם.

ולא שזה חסר תקדים. בשנים האחרונות התנהל בהולנד משפט אבסורדי לא פחות, שבמסגרתו חירט וילדרס עמד לדין על ששאל באסיפת בחירות אם הם רוצים "יותר או פחות מרוקאים" בהולנד, לקריאות תגובה "פחות" מהקהל. בישראל זה כנראה היה עושה קצת כותרות בחדשות על "השד העדתי", אבל קשה לי להאמין שאפילו עורך הדין הלהוט ביותר היה מנסה לערב את בית המשפט. אבל זוהי אירופה של היום. סקרים הראו שמעט מאוד אנשים בהולנד באמת האמינו שיש פה איזשהו משפט רציני ולא רדיפה פוליטית, גם כאלה שרחוקים מלהצביע לוילדרס.

כמו שכבר אמרתי בעבר, אני לא חובב גדול לא של וילדרס ולא של לה־פן, אבל לא חוכמה גדולה לרצות חופש ביטוי לאנשים שאנחנו אוהבים. חופש הביטוי הוא מהדברים שממשלה שמתרגלת לקחת, לא בקלות תיתן בחזרה. היום סתמו פיות לאנשים ה"לא נחמדים" – מחר ה"לא נחמדים" האלה יהיו בעצמם הממשלה ואז נצטרך לקוות מאוד שהם יהיו אחראיים מספיק כדי לא לרדוף את המתנגדים שלהם כמו שאלה רדפו אותם. וגם אם לא – אם הממשלה ה"נחמדה" היום סותמת את הפיות שלהם, מחר זה יכול להיות כל אחד אחר שלא ימצא חן בעיניה. רדיפה פוליטית היא משחק באש, והיא כנראה סימפטום למצבו הקשה של האיחוד האירופי. ככל שממשלה חלשה יותר, ככה היא מרגישה יותר צורך לרדוף את מתנגדיה – הפרנויה מתחזקת, התחושה שהברברים בשער אז חייבים לעשות משהו, התחושה שאין מה להפסיד. אם הפרלמנט האירופי חושב שאין לו דרך אחרת חוץ מרדיפה משפטית למנוע מהפופוליזם לפרק אותו, אם ממשלת צרפת חושבת שאין לה דרך חוץ מרדיפה משפטית למנוע ממרין לה־פן להיות נשיאת צרפת, אז הם כנראה צודקים. והם רק מזרזים את התהליך – בהולנד המשפט המגוחך רק חיזק את וילדרס בסקרים, ואני לא אופתע אם אותו הדבר יקרה גם ללה־פן.

וזה מגוחך במיוחד כי דווקא המומנטום איתם כרגע – הסקרים בצרפת צופים ללה־פן הפסד בסיבוב השני בבחירות לנשיאות. הסקרים בהולנד צופים לוילדרס התחזקות מתונה יותר ממה שחשבו בימי השיא, שכנראה לא תספיק לו כדי לעשות מהפך פוליטי מוחלט בהולנד (אלא אם הוא ישכיל לעשות איזושהי עסקה עם כוחות מתונים יותר כמו שכתבתי בעבר, אבל בינתיים נראה שהכוחות המתונים האלה לא מתלהבים מהרעיון).

בכל מקרה, המפסיד הגדול פה הוא חופש הביטוי. הייתי כותב יותר על למה הוא כל־כך חשוב, אבל לא פשוט לעשות את זה בכמה פסקאות, אולי מתישהו פשוט אתרגם גם את ג'ון סטיוארט מיל. כשמדברים בישראל על דברים פגומים בשלטון אוהבים להשתמש בביטוי "מדינה מתוקנת" – במדינות מתוקנות עושים ככה, במדינות מתוקנות עושים אחרת. אומרים את זה ובדרך־כלל חושבים או על ארה"ב, או על אירופה (ומבחינת התקשורת בדרך־כלל "אירופה" זה צרפת), או על בריטניה. אז למי שאוהב דמוקרטיה, כדאי לזכור – לארה"ב יש בעיות, לאירופה יש בעיות, לישראל יש בעיות, ואף מדינה איננה "מתוקנת". אולי בפעם הבאה שרוצים לשפר משהו בישראל, עדיף להגיד: "בתור מדינה מתוקנת, כדאי שנתנהל טוב יותר כדי לשמש דוגמה למדינות הפגומות". אם בישראל מתלוננים על "סתימת פיות" כשהממשלה מחליטה לא לממן איזשהו ארגון, אולי זה אומר שהמצב די טוב – הנה אנחנו רואים איך נראית סתימת פיות אמיתית, ודווקא ממי שחשבנו שהן "המדינות המתוקנות".

הקרב הבא על אירופה

מאמר חדש שלי התפרסם באתר הינשוף, על הבחירות הקרובות בהולנד ומשמעותן לסיכויי ההתפרקות או ההישרדות של האיחוד האירופי בשנים הקרובות:

https://dannyorbach.com/2016/12/13/הקרב-הבא-על-אירופה-טור-אורח-מאת-שי-שפיר/ 

אחרי הברקסיט – מבוא לפוליטיקה הולנדית

אחרי ההצבעה הבריטית לעזיבת האיחוד האירופי אפשר כבר להגיד שהאיחוד האירופי עומד להילחם על קיומו בשנים הקרובות, והזירה הבאה תהיה כנראה הולנד. בעוד פחות משנה (מרץ 2017) הם הולכים לבחירות כלליות, והסקרים צופים רעידת אדמה פוליטית רצינית, ומשאל־עם על יציאת הולנד מהאיחוד עומד להיות אחד הנושאים המרכזיים על הפרק. זה אומר שבעוד כמה חודשים הטלוויזיה שלכם עומדת להיות מוצפת בפרשנים שמנסים להסביר לכם בחמש דקות פוליטיקה מסובכת ולבטא שמות הולנדיים מוזרים, אז בואו ננסה להתחיל כבר עכשיו כדי להבין את זה טוב יותר. וצריך לא מעט הכנה, כי הפוליטיקה ההולנדית היא דבר מוזר ומסובך. נראה לי שלא הרבה אנשים היו מייחסים להולנד דברים כמו ריבוי מפלגות דתיות (כולל אחת שקוראת במפורש ל"מדינת הלכה" נוצרית־קלוויניסטית), הצבעות מחאה אופנתיות ורציחות פוליטיות, אז הגיע הזמן להיות מופתעים.

השיטה הפוליטית בהולנד היא ריבוי מפלגות, כמו בישראל. והמערכת הפוליטית מבולגנת עוד יותר מאשר בישראל, עם המוני מפלגות קטנות וממשלות קואליציה מורכבות. הנה תוצאות סקרים שפורסמו בימים האחרונים על מספר המנדטים שצפויה לקבל כל מפלגה, בהשוואה למספר המנדטים כיום (מתוך 150 חברי פרלמנט). אם שמות המפלגות לא אומרים לכם הרבה אל תדאגו, בינתיים שימו לב בעיקר להבדלים העצומים בין המצב כיום לבין התוצאות הצפויות. אלא אם הדברים ישתנו באופן משמעותי מעכשיו עד הבחירות, כבר אפשר לנחש שעומד להיות שם סוג של מהפך:

מנדטים כיום מנדטים לפי סקר Peil מנדטים לפי סקר Ipsos
המפלגה הליברלית (VVD) 41 24 27
מפלגת העבודה (PvdA) 38 9 12
מפלגת החירות (PVV) 15 35 28
המפלגה הסוציאליסטית (SP) 15 15 14
נוצרים־דמוקרטים (CDA) 13 17 19
דמוקרטים 66 12 13 19
האיחוד הנוצרי (CU) 5 6 5
שמאל ירוק (GL) 4 16 10
המפלגה הרפורמיסטית (SGP) 3 3 4
מפלגת בעלי־החיים (PvdD) 2 4 5
מפלגת הגימלאים (50+) 2 6 7

(הנתונים מכאן)

אבל הולנד כנראה לא מעניינת אתכם יותר מדי בפני עצמה – השאלה הגדולה היא איך המהפך הזה משתלב עם רעיון נטישת האיחוד האירופי (שכפי שבטח ניחשתם, כבר קיבל שם אופנתי משלו, ה Nexit). אם יש דבר אחד שהישראלי הממוצע יודע לגבי הפוליטיקה ההולנדית, זה כנראה על האיש הזה:

(התמונה מחשבון הטוויטר שלו)

חֶרְט וִילְדֶרְס הוא ראש מפלגת החירות, ומי שבלי ספק יעמוד (ועומד כבר עכשיו) בראש המחנה ליציאה מהאיחוד. כמו שרואים בטבלה שלמעלה, הסקרים צופים לו זינוק עצום, עד כדי הפיכת מפלגתו למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט. אבל כמו שאנחנו מכירים מישראל, תואר "המפלגה הגדולה היותר" שווה מעט מאוד אם אי אפשר להקים קואליציה. וילדרס לא ידוע כפוליטקאי אדיב ופשרן, שיודע להסתדר עם אחרים – מפלגת החירות מעולם לא הייתה חלק מקואליציה, רק פעם אחת היא תמכה מבחוץ בממשלת מיעוט של הליברלים והנוצרים־דמוקרטים, וגם את הממשלה הזאת וילדרס פירק באמצע הקדנציה אחרי סכסוך בנושא פנסיות. האם יש לו סיכוי להקים קואליציה שתתמוך במשאל־עם ליציאה מהאיחוד?

בשביל לענות על זה, נצטרך לראות מה מצב התמיכה של שאר המפלגות ברעיון משאל־העם. בינתיים הדיון הציבורי בנושא לא מספיק נרחב כדי שלכל מפלגה תהיה עמדה רשמית, אבל רעיון כללי נוכל לקבל מסקר שהתפרסם לאחרונה על התמיכה ברעיון משאל העם בין מצביעי מפלגות שונות:

PVV VVD CDA D66 PvdA SP GL 50+
נגד משאל עם 7% 84% 82% 92% 95% 49% 97% 51%
בעד עזיבת האיחוד 89% 13% 13% 5% 3% 43% 2% 49%
נגד עזיבת האיחוד 7% 79% 77% 90% 91% 48% 93% 42%
לא יודעים 4% 8% 10% 5% 6% 9% 5% 9%

(הנתונים מכאן)

אני לא יודע למה חלק מהמפלגות לא מופיעות שם – מפלגת האיחוד הנוצרי נחשבת חשדנית כלפי האיחוד האירופי, המפלגה הרפורמיסטית היא מפלגה מוזרה שתומכת בתיאוקרטיה קלוויניסטית ומעולם לא השתתפה בממשלה כלשהי, והמפלגה למען בעלי החיים, שלמרות שמה דווקא משתדלת להיות מפלגה רצינית שעוסקת בכל הנושאים שעל סדר היום, נראה שיש להם הסתייגויות רציניות מהאיחוד. בכל מקרה, אם נסתכל על כל המפלגות עם אחוזים משמעותיים בעד משאל־עם, ברור שגם אם החבורה המוזרה הזאת (ליברלים, דתיים, ירוקים, סוציאליסטיים – לא ממש שותפות טבעית להקמת ממשלה) הייתה מתאחדת ומקימה קואליציה, הסקרים הנוכחיים משאירים אותם הרבה מתחת ל 76 המנדטים הנחוצים. כלומר, אם לא יהיו שינויים משמעותיים בדפוסי ההצבעה, האפשרות היחידה למשאל־עם על יציאת הולנד מהאיחוד תהיה תרחיש בסגנון אנגליה – ממשלה שברובה לא רוצה יציאה מהאיחוד, אבל מסכימה למשאל־עם כדי לרצות את האוכלוסייה שבבירור לוחצת בכיוון. אומנם כרגע המפלגות המרכזיות לא מתבטאות בכיוון, אבל נחכה ונראה. ייתכן מאוד שהסקרים המחמיאים כל־כך למפלגת החירות ישכנעו כמה מפלגות אחרות שאין מנוס מלסגת קצת מהעמדה הפרו־אירופית המוחלטת שלהם.

ואם יהיה משאל, מה יהיו התוצאות שלו? ההיסטוריה לא נראית אופטימית במיוחד לחובבי האיחוד. בשני המקרים שבהם אזרחי הולנד קיבלו הזדמנות להצביע על משהו שקשור לאיחוד האירופי, הם הצביעו נגד, אפילו נגד דעתן של כמעט כל המפלגות בפרלמנט. ב 2005 הוכרז משאל עם לאישור אמנת ליסבון, מה שהיה אמור להפוך לסוג של חוקה לאיחוד האירופי. ההולנדים, וקצת לפניהם הצרפתים, הצביעו במשאלי־עם נגד האישור (בתגובה, האיחוד ניסח את ההסכם מחדש והפעם דרש לאשר אותו רק בפרלמנטים, בלי משאלי־עם; החלטה שעד היום היא אחת התלונות העיקריות של מתנגדי האיחוד). ורק לפני כמה חודשים הם הפתיעו עם פרשה מוזרה אחרת – קבוצת ארגונים שסולדים מהאיחוד האירופי הצליחו לאסוף חתימות לארגון משאל עם נגד הסכם בין האיחוד לבין אוקראינה (נושא שנבחר שאופן שרירותי כמעט לחלוטין, פשוט כדי למצוא משהו שאפשר לנגח בו את האיחוד). המתנגדים ניצחו במשאל, אומנם עם אחוזי הצבעה נמוכים במיוחד. כרגע הסקרים מראים רוב נגד פרישה מהאיחוד, אבל זה גם היה בבריטניה לפני תחילת מסע הבחירות.

לסיכום – הכול עוד פתוח. בכלל לא בלתי אפשרי שבעוד שמונה חודשים הולנד תיתן את המכה הבאה לאיחוד האירופי, ואם זה יקרה, לא ברור אם הוא יוכל להשתקם מזה. אנחנו נמשיך לעקוב.