מיאנמר והרלוונטיות הדועכת של המערב

תשעה חודשים עברו מאז שכתבתי פה על הפיכתה של מיאנמר לקורבן החדש של השמאל העולמי, ובשבועות האחרונים ראינו עליית מדרגה כבדה בעניין. עיתונים מערביים מלאים בכותרותעל "רצח עם" ועל פשעים מחרידים של הממשלה, ומספרים לנו על מאות אלפי פליטים שבורחים לבנגלדש. דבר אחד קשה למצוא באותה התקשורת – איזשהו פתחון פה לגורמים מיאנמריים ובודהיסטים. עד כמה שהתקשורת המערבית אוהבת לדבר על "שתיקתה של אונג סן סו־צ'י", לא קשה למצוא את הגירסה של המיאנמריים לאירועים, ולא נראה שהרבה עיתונאים טורחים לעשות את זה. התקשורת דוברת האנגלית במיאנמר ובהודו (לדוגמה כאן) בדרך כלל נוטה לאופוזיציה נגד הממשלות ולהזדהות עם הגישה המערבית, אז כשהם מביאים את הגירסה המיאנמרית, קשה לחשוד בהם שהם שופרי השלטון. אפשר גם להשיג רקע מדו"ח של קבוצת המשברים הבינלאומית בנושא מלפני שנה, ארגון שמאוד קשה לחשוד בו בחיבה ללאומנות בודהיסטית.

אז בואו נראה כמה עובדות: קודם כל, מה שעיתונים מערביים לא מכחישים אבל גם לא מקפידים לדווח עליו, הוא שהסכסוך בין ממשלת מיאנמר לבין האוכלוסייה המוסלמית שיושבת בדרום־מערבה לא התחיל כאיזושהי גחמה של הממשלה, אלא מדובר בסכסוך שהסלים לאחרונה עם ארגון חמוש ואלים שמונהג על־ידי איסלאמיסטיים שהתחנכו בסעודיה ופקיסתאן. התקפות של אותו הארגון על כוחות הביטחון המיאנמריים ועל אזרחים בודהיסטים הן חלק בלתי נפרד מהסכסוך. מקורות מיאנמריים מדברים גם על עשרות אלפי פליטים בודהיסטים והינדים; אומנם הרבה פחות ממספרי הפליטים המוסלמים, אבל עדיין לא ממש התמונה החד־צדדית של "טיהור אתני" שמספרים לנו עליה. מקורות מערביים גם מערבבים בין שני דברים, ומעבר לגינויי אלימות כלפי המוסלמים, הם גם מתערבים בפוליטיקה הפנימית של המדינה עם דרישות להכרה באותם המוסלמים כאזרחי מיאנמר; הממשלה, מצידה, רואה בה מהגרים בלתי־חוקיים מבנגלדש.

האם ממשלת מיאנמר צודקת? אני לא יודע. האם מתבצעים פשעי מלחמה והפרות זכויות אדם נגד המוסלמים? כמעט בטוח שכן. מיאנמר היא עדיין מדינת עולם שלישי ענייה ומלאה סכסוכים אלימים. אבל כמו שאמרתי במאמר הקודם, יש הרבה היתממות וצביעות בבחירה את מי להאשים בהפרות זכויות אדם ואת מי לא. ממשלות מלזיה ותורכיה מתייצבות בין ראשי המגנים את ממשלת מיאנמר, וזוכים לכותרות במערב; האם אותם כלי התקשורת המערביים משקיעים את אותה האנרגיה בדיווחים על ההפצצות התורכיות בערי הכורדים בתוך ומחוץ לתורכיה, או על דיכוי המיעוטים הלא־מוסלמים במלזיה? לא שאין ביניהם כאלה שמדברים על הנושאים האלה וכל הכבוד להם על זה, אבל ההיטפלות הנוכחית למיאנמר היא מעבר לכל פרופורציה. קשה שלא לתהות אם הפשע של מיאנמר, כמו זה של קורבנות אחרים של אותה התקשורת: פולין בהנהגת מפלגת החוק והצדק, הודו בהנהגת מפלגת העם ההודי, וכמובן ישראל, הוא שהמדינות האלה מתעקשות לשמור על המורשת והדת הלאומית שלהם, ולא להתיישר עם הקו הפוסט־לאומי שמוכתב מברלין. לא משנה אם מדובר במדינה יהודית, נוצרית, הינדית או בודהיסטית (נראה שמדינות מוסלמיות מקבלות פטור משום מה), כל מי שמאמין עדיין בלאומיות כלשהי זוכה אוטומטית לגינוי.

בכל מקרה, עד פה אני קצת ממחזר דברים שאמרתי בעבר. מה שהייתי רוצה להוסיף הפעם זו הערה על אחד המוטיבים החוזרים באותם הדיווחים, "מדוע שותקת אונג סן סו־צ'י". בתקשורת מציגים אותה שוב ושוב כמי שמעלה באמון הרב שנתנו לה במערב, מתחרטים על פרס הנובל ופרסים אחרים שניתנו לה, ותוהים האם היא מונעת משיקולים פוליטיים ציניים, או שהיא פשוט חסרת אונים מול כוחם של מנהיגי הצבא שעדיין מחזיקים ברוב הכוח במדינה. ואני תוהה אם אין אולי הסבר אחר לאותה השתיקה.

אולי האמת היא שפשוט לא מעניין אותה לדבר עם התקשורת המערבית – אולי האמת היא שהתקשורת המערבית פשוט לא רלוונטית. אונג סן סו־צ'י יודעת ממי היא צריכה תמיכה: היא צריכה אותה מסין ומהודו, שתי המעצמות שבאזור שלה. הדיפלומטים הצרפתים והגרמנים יכולים להתלונן עד מחר; במבט ממיאנמר, הם מייצגים שתי מדינות רחוקות וחלשות, וקומץ לווינים מסביבם. בינתיים, נרנדרה מודי בא לבקר במיאנמר ומביע סולידריות, ומשרד החוץ הסיני מביע תמיכה וקורא לעולם לעמוד לצד ממשלת מיאנמר במאמציה להשכין שלום. במצב כזה, מה הפלא שסו‏־צ'י שותקת? זו אותה הסיבה שבגללה החונטה השולטת בתאילנד מתעלמת מאינסוף הגינויים מהמערב, ונשיא הפיליפינים צוחק כל הדרך אל הקלפי. כשהארזים עומדים לצדך, לא תשקיע הרבה מאמצים בגיוס אזובי הקיר.

לקט חדשות 21/06/2017

לקט דברים מעניינים מרחבי העולם מהשבוע האחרון, בדגש על דברים שלא הגיעו לתקשורת דוברת העברית. כולכם מוזמנים לצרף בהערות דברים מעניינים שקראתם אתם.

  • הודו: אחרי התלבטויות רבות, נבחר המועמד לנשיאות מטעם הקואליציה, שצפוי לניצחון כמעט בטוח. רַם נַתְּ כּוֹבִינְדְּ צפוי להיות הדאלית השני שמשמש בתפקיד, וזה מתחבר למאמצים גדולים של מפלגת השלטון, מפלגת העם ההודי, להדגיש את החיבור שלה לקאסטות הנמוכות, מול ההאשמות הנפוצות מולה שהיא מפלגה של הקאסטות הגבוהות.
  • טיואן: כמעט אבל מדיני אחרי שממשלת פנמה, אחת המדינות הבודדות שעדיין בחרו לשמור על יחסים דיפלומטיים עם טיואן ולא עם סין, החליטה על שינוי מדיניות ועברה ליחסים עם סין.
  • כורדיסתאן: עכשיו שסופרים את הימים לקראת משאל העם לעצמאות, המפלגה השולטת (KDP) מתחילה לנסות ליזום פיוס עם האופוזיציה, ומתחילים לדבר על הפעלה מחודשת של הפרלמנט הכורדי. בינתיים חילוקי הדעות עדיין חזקים, והפרלמנט עדיין לא פועל.
  • הולנד: אחרי המחלוקות הארוכות מול תורכיה וההאשמות שממשלת תורכיה מתערבת בענייני הקהילה התורכית בהולנד ולוחצת עליה לתמוך בארדואן, מגיע תורה של מרוקו: על רקע המחאה העממית בהרי הריף, מתחילים לדאוג בהולנד מ"ידה הארוכה של רבאט", עם טענות שלממשלה יש רשימה של הולנדים ממוצא מרוקאי שלא מוצאים חן בעיניה.
  • גז: ממשלת גרמניה אוהבת לדבר בקשיחות על רוסיה, אבל כשמדובר בארנק העניינים אחרים: ממשלות גרמניה ואוסטריה כועסות על ההתנגדות האמריקאית לצינור גז עוקף־אוקראינה מרוסיה לאירופה.
  • מיאנמר: הסכסוך מול הבדלנים הקאצ'ינים מחריף, והסכסוך בין בודהיסטים למוסלמים ממשיך: לאומנים בודהיסטים הביאו לסגירת שני בתי ספר מוסלמיים ביאנגון, ובינתיים כפר בודהיסטי מעבר לגבול בבנגלדש הוצת על ידי מוסלמים בנגלים שהאשימו את בני הכפר ברצח בחור בנגלי מקומי.
  • רוסיה/בריטניה: תחקיר מעניין על שורת מקרי מוות בבריטניה של אנשים שלא מצאו חן בעיני ממשלת רוסיה, על רקע האשמות שהממשלה הבריטית לא ממש מתאמצת לחקור את העניינים האלה.

לקט חדשות 01/06/2017

לקט דברים מעניינים מרחבי העולם מהשבוע האחרון, בדגש על דברים שלא הגיעו לתקשורת דוברת העברית. כולכם מוזמנים לצרף בהערות דברים מעניינים שקראתם אתם.

  • הפיליפינים: ממשיך הקרב על העיר מראווי. המחבלים עדיין מתבצרים בעיר, הצבא תוקף ומפציץ, ומשטר צבאי עדיין בתוקף. מניין ההרוגים כבר תלת ספרתי. אפילו מחתרות חמושות אחרות (בדלנים וקומוניסטים) שעדיין עקרונית נלחמות נגד הממשלה, הודיעו שישתפו פעולה עם הממשלה בתקיפת המחבלים.
  • הולנד: הניסיון להקים קואליצית ליברלים, נוצרים־דמוקרטים, דמוקרטים 66 והאיחוד הנוצרי לא הלך (החילונות העקשנית של ד66 והדתיות העקשנית של האיחוד הנוצרי לא מסתדרים טוב ביחד), וכרגע המצב נראה די תקוע ומיואש. האפשרויות המדוברות כרגע הן או שמישהו יישבר והקואליציה הזאת, או עם השמאל הירוק, תקום בכל זאת, או שימצאו איזו דרך לשכנע מפלגת שמאל אחרת להיכנס, או שתקום ממשלת מיעוט (מצב אפשרי אבל בעייתי), או אפילו בחירות חדשות – למרות שהסקרים כרגע מראים שלו היו עכשיו בחירות, התוצאות היו די זהות. (הקישורים בהולנדית)
  • קשמיר: כמעט שנה אחרי שחיסלו את אחד ממנהיגי הבדלנים האיסלאמיסטיים, הצבא ההודי מחסל את יורשו. על פי הדיווחים מתחיל מאבק ירושה על מי יהיה המנהיג הבא.
  • מיאנמר: הארגון הבודהיסטי־לאומני מָא בָּא תָּא, שמואשם לעתים קרובות בהסתה נגד מוסלמים, מודיע על כוונה להקים מפלגה. בראיון לעיתון אירוואדי, אחד ממנהיגי התנועה טוען שיש להם 10 מיליון חברים ברחבי המדינה.
  • מרוקו: אחרי כמה חודשים של הפגנות אנטי־ממשלתיות באזור הריף בצפון, כולל הנפת דגלים אמאזירֿיים, המשטרה עצרה את מנהיג תנועת המחאה נאסר זפזפי. קשה לי להאמין שיש לזה יותר מדי משמעות, אבל התקשורת דוברת הצרפתית מתעסקת בזה קצת. (הקישור בצרפתית)
  • ישראל־סעודיה: מאמר באל־מוניטור מצטט טענות די מוזרות של "מקור בבית המלוכה הסעודי" על קשרים הולכים ומתהדקים בין ישראל וסעודיה, על רקע העברת האיים בים סוף ממצרים לסעודיה. לא שלא שמענו דברים בנושא בעבר, אבל זה לדעתי עולה דרגה יחסית למה שבדרך־כלל אומרים.
  • איטליה־איראן: תחקיר מעניין של ל'אספרסו על איך חברה איטלקית עם קשרים במאפיה הנפוליטנית מכרה נשק לאיראן, דרך "מוכר שטיחים" איראני תושב נאפולי ומקורב לחיזבאללה, תוך עקיפת הסנקציות הבינלאומיות. (הקישור באיטלקית)

האם מיאנמר היא ישראל החדשה?

על הסכסוך הישראלי־פלסטיני יש הרבה דעות והרבה גירסאות, אבל עם דבר אחד לדעתי קשה להתווכח, למי שמתעניין מספיק בעולם – הנוכחות של הסכסוך הזה בתקשורת הבינלאומית היא מעבר לכל פרופורציה הגיונית. אפשר לחשוב שישראל צודקת או טועה, אבל העובדה שמוסדות בינלאומיים מקדישים לה כל־כך הרבה מההחלטות שלהם, העובדה שכל בניית בית על גבעה (גם אם מאמינים שהיא לא חוקית או מנוגדת להסכמים כלשהם) הופכת לכותרת בחדשות הבינלאומיות, העובדה שמתוך כל הסכסוכים בעולם, הסכסוך הזה מהווה סעיף במצע של כמעט כל מפלגה בחלק נכבד ממדינות העולם – זה מצב מוזר. אפשר לראות בו מצב שלילי או אולי חיובי אם אתם תומכים בהפעלת לחץ בינלאומי על ישראל לסיום הכיבוש (לדעתי זו אסטרטגיה גרועה, בלי קשר לשאלה אם זה ראוי או לא), אבל בכל מקרה חייבים להודות שזה מצב מוזר.

העניין הזה בטח לא חדש לכם, הרבה ישראלים מדברים עליו ומתלוננים עליו. מה שפחות נהוג לדבר עליו, הוא שישראל היא לא המקום היחיד שבו עולה טענה כזאת, ולא היחיד שבו היא נשמעת די הגיונית. דוגמה אחת מפורסמת היא סרביה – מדינה אירופאית, אומנם לא מהמפותחות יותר באירופה, שעברה מלחמת אזרחים קשה[1] ובמסגרתה עשתה הממשלה שלה כמה דברים איומים. אני חלילה לא רוצה להקל בסבלם של האלבנים בקוסובו, ולפניהם של הבוסנים, שתי אוכלוסיות שבבירור סבלו רדיפות קשות מצד הממשלה הסרבית. אבל אם הייתם צריכים לנחש מי תהיה המדינה היחידה (עד לאותו הזמן) שתותקף במבצע צבאי על־ידי נאט"ו, האם סרביה הייתה הניחוש שלכם? אני הייתי צעיר מדי באותו הזמן מכדי להבין מה קורה, אבל במבט לאחור נראה לי שאפשר בקלות להבין את הטענות מהצד הסרבי שהם "זכו" לתגובה שפושעים גדולים בהרבה לא זוכים לה.

אבל מה שגרם לי לכתוב את הרשומה הזאת, כמו שניחשתם מהכותרת, זו ההרגשה שמדינה חדשה מצטרפת למועדון המפוקפק הזה ממש בחודשים האחרונים. למי מכם שעוקב אחרי חדשות בינלאומיות, כמה פעמים שמעתם בחודשים האחרונים על מיאנמר (בורמה[2])? ובאיזה נושא שמעתם עליה?

העניין הזה מעניין במיוחד, כי עד לפני מעט מאוד זמן, מיאנמר הייתה דווקא אחת מאותן המדינות שסבלו מהתעלמות מוחלטת מהתקשורת העולמית שהעדיפה להתעסק תמיד בקומץ מדינות אחרות. מיאנמר הייתה סיפור עצוב של מדינה שהתחילה עם פוטנציאל גדול כאחת המדינות המפותחות ביותר באסיה בשנת עצמאותה (1948, כמו אחת הידידות הטובות שלה) וקצת מאוחר יותר נקלעה לסידרה של ממשלים צבאיים שדירדרו אותה לתחתית בכל תחום, והיא הפכה להיות נקודה במפה שזוכה בעיקר להתעלמות, עם כלכלה אפסית ודיכוי כללי של האוכלוסייה, אבל לא דיכוי מהסוג שמעניין את הקהילה הבינלאומית. מה שהפך את זה לעצוב עוד יותר היה שבניגוד לדיקטטורות רבות אחרות, הדיקטטורה פה לא נהנתה מאיזשהו רוב לאומני ומוסת ששמח על הדיקטטורה כל עוד היא ניצבת נגד מישהו שהוא שונא (כמו שאנחנו רואים הרבה פה במזרח התיכון). במיאנמר הייתה אופוזיציה דמוקרטית שבמעט ההזדמנויות שניתנו לעם לבחור הוא בחר בה ברוב עצום, שלא השאיר שום ספק לעולם שהעם במיאנמר רוצה דמוקרטיה. ולהשלמת התמונה, גם הייתה דמות מושלמת לבטא את הרצון הדמוקרטי הזה – אונג סן סו צ'י, ראשת מפלגת האופוזיציה הדמוקרטית שכולם הסכימו שהיא מדינאית מרשימה ודמוקרטית שתוכל להיות מנהיגה מצוינת למדינה, וגם פרס נובל לשלום היא קיבלה. בקיצור – סיפור יותר שחור־לבן מזה קשה למצוא, ועדיין, לא שמענו הרבה על הצורך הדחוף בשחרור העם הבורמזי מרודניו.

עד שלפני שנה, בשעה טובה זה קרה גם ככה. אני לא מספיק מומחה כדי להגיד למה זה קרה – התיאוריה המובילה ששמעתי היא שילוב בין סנקציות בינלאומיות והוריקן קשה שהקשה על הממשל הצבאי להמשיך במדיניות ה"לא אכפת מהעולם" שלו. בכל מקרה, זה קרה, והמפלגה הדמוקרטית ניצחה ניצחון מוחץ בבחירות והקימה ממשלה. אומנם החוקה עדיין שומרת לצבא עמדה מאוד חזקה בניהול המדינה, ולא ברור עד כמה הממשלה הדמוקרטית תוכל לפעול באופן עצמאי, אבל זה היה שינוי ענק ומקור עצום לאופטימיות, בתקופה לא מאוד מוצלחת לדמוקרטיה.

כל זה זיכה את מיאנמר במשהו כמו יומיים של כותרות בחדשות הבינלאומיות. אחרי הבחירות העולם חייך לעצמו וחזר להתעסק בדברים "מעניינים" יותר. ומה קרה שבזמן האחרון היא סוף סוף זוכה להופעה קבועה בחדשות? פשוט מאוד – היא הפכה להיות המטרה החדשה של האו"ם וארגוני זכויות האדם הבינלאומיים, על הרדיפות שסובלים מהן בני המיעוט המוסלמי באחת מהמדינות שם (מיאנמר כוללת כמה מדינות, קצת כמו ארצות־הברית או הודו), הרוהינג'ה. נסו לחפש באינטרנט חדשות ממיאנמר בחודשים האחרונים (ממקורות לא מקומיים). נסו לחפש חומר על הסכסוך, ותראו כמה זמן עובר עד שתמצאו מאמר אחד שנכתב על־ידי מישהו עם שם בורמזי, או מציג את נקודת המבט הבורמזית. ספוילר: המון זמן. מה שלא ייקח לכם הרבה זמן למצוא, זה חומר על "רצח העם" המתנהל שם, חומר על הגזענות והאיסלאמופוביה הקשה של הבודהיסטים המקומיים, וכמובן תלונות על כך שהעולם מתעלם מהם. אין ספק שזה טוב שאנחנו
יכולים לשמוע את נקודת המבט המוסלמית על הסכסוך. אבל לא טוב שאנחנו מקבלים רק אותה.

חשוב להבהיר – אני לא רוצה לזלזל באו"ם ובארגוני זכויות האדם הבינלאומיים (לפחות לא בכולם. על חלק מהם יש טענות שאני עוד אצטרך לבדוק בעתיד), ואני בטח לא רוצה לזלזל בסבלם של הרוהינג'ה, שכולם מסכימים שסובלים שם מרדיפות. מצד שני, כמו תמיד, צריך קצת פרופורציות. מיאנמר נמצאת בכמה מלחמות אזרחים במקביל בערך מאז הקמתה. מספר עמים שסביר מאוד שמעולם לא שמעתם עליהם, בעיקר הקאצ'ין, הקארן והשאן, לכולם יש טענות שנשמעות די סבירות על דיכוי מצד הממשלה. בינתיים, אני לא צריך לספר לכם שיש עוד כמה מדינות בעולם שמתנהלות באופן לא לגמרי תקין, וכמה אוכלוסיות בתוכן שסובלות דיכוי, שגם עליו החדשות לא מספרות לנו לעתים קרובות במיוחד. אז למה דווקא הם?

אי אפשר להיות בטוחים, אבל אולי כבר שמתם לב שיש פה איזושהי תבנית חוזרת. מאז שעלתה המפלגה הדמוקרטית לשלטון, המערב מרגיש בנוח להחשיב את מיאנמר כ"אחת משלנו", כלומר ממשלה שאפשר לדרוש ממנה לכבד זכויות אדם. כמו ממשלת ישראל היהודית וידידת המערב, כמו ממשלת סרביה הנוצרית והאירופאית. הקורבנות מצידם, הם מוסלמים, כך שהם "נהנים" ממכונה משומנת שמתמחה בהפיכתם לכלי ניגוח נגד המערב. כמו הפלסטינים וכמו האלבנים בקוסובו. נשמע מוכר? מה לגבי מדינות שכנות שמנפחות את העניין כדי להסיט את תשומת לב האזרחים שלהן מהשלטון המושחת שהם סובלים ממנו? הנה לדוגמה ראש ממשלת מלזיה נָגִ'יבּ רַזַק עומד בראש הפגנה נגד "רצח העם" שמנהלת מיאנמר נגד המוסלמים. אף מילה על חוקי הגזע הנהוגים במלזיה (נושא שחבל שלא יותר יודעים עליו, עוד אכתוב על זה בעתיד) ועל פרשיות השחיתות שהוא עצמו מעורב בהן.

ושלא יהיו טעויות, זו לא איזושהי קנוניה מוסלמית מרושעת כמו שיש אנשים שרוצים לטעון. סבלם של הרוהינג'ה הוא, עד כמה שאני מבין, אמיתי, וכך גם סבלם של הפלסטינים ושל האלבנים בזמנו. הבעיה היא שהם בכלל לא העניין פה. הבחירה איזו הפרת זכויות אדם עולה לכותרות ואיזו לא היא בחירה שלא ממש קשורה לזכויות אדם, ומייצגת בעיקר משחקי כוח בין מדינות חזקות שלא קשורות לא לישראל, לא לסרביה ולא למיאנמר. ויותר מזה, מי שצפויים לסבול מזה יותר מכל הם אולי הרוהינג'ה עצמם. אנחנו יודעים כבר איך זה צפוי להתפתח. ה"חברים" החדשים שלהם יעודדו אותם להילחם עד הרגע האחרון ולא להתפשר עם הממשלה ה"גזענית" וה"רוצחת". הממשלה הדמוקרטית החדשה, שהייתה יכולה להיות הסיכוי הטוב ביותר שלהם לחיים טובים במדינה שלווה שמכבדת זכויות אדם, תלמד שאין טעם להתפשר עם הגורמים האלה שלא יפסיקו להשמיץ אותם לעולם, ובמקרה הגרוע גם תסבול מאפליית הקהילה הבינלאומית ותתקשה לשרוד במשימה המאוד קשה של שיקום המדינה שנמצאת כרגע על הקרשים.

אז אם נחזור לרגע להתחלה – יש הרבה דעות והרבה גירסאות על הסכסוך בדרום־מערב מיאנמר, ואני לא יודע מי צודק. נשמע כאילו יש סיבות טובות להניח שיש אכן רדיפה קשה נגד המוסלמים שם. אבל איבוד הפרופורציות לא יעזור לאף אחד. לא למוסלמים הסובלים מרדיפות, ולא למדינה החלשה שצריכה עכשיו מאמצים כבירים כדי לשקם את עצמה ולצאת מהצרות שהביאו עליה עשרות שנות דיקטטורה. אני מקווה שמישהו בממשלת ישראל כבר התקשר לאונג סן סו צ'י (בתקווה שהיא לא כועסת יותר מדי על כל הנשק הישראלי ששימש את הממשל הצבאי שרדף אותה) ואיחל לה הצלחה בהתמודדות עם הצביעות הרבה שהיא עומדת להיתקל בה.

[1] טכנית המדינה שבה זה קרה הייתה יוגוסלביה, אבל סרביה היא לכל הדעות היורשת שלה.

[2] בדרך כלל אני משתדל לכתוב שמות זרים באופן נאמן כמה שיותר לשפה המקורית (חוץ ממקרים שבהם כתיבה שגויה כבר השתרשה בישראל), אז חשוב לי להבהיר – אני לא יודע הרבה על השפה הבורמזית, אז כל השמות הבורמזים במאמר הזה נכתבים על־פי הכתיב המקובל באנגלית. בעתיד אם אלמד קצת יותר על מיאנמר אולי אחזור ואתקן.