המהפך הגיע למלזיה

(המשך לרשומה הקודמת על הבחירות במלזיה)

בשעה טובה ומוצלחת – מלזיה מצטרפת לרשימת המדינות בעולם שהשלטון בהן יכול להתחלף בהצבעה דמוקרטית. אפילו שמעיבה על ההישג העובדה שלכסא ראש הממשלה יחזור מהאתיר מוחמד, האנטישמי הקיצוני שחתום על הרבה מהדברים הגרועים ביותר בשלטון המלזי, עדיין מדובר בהישג ענק. עם כל חסרונותיה, מלזיה היא לא מדינה שנשלטת על־ידי איש אחד, וגם אם מהאתיר יהיה ראש הממשלה, המפלגה שלו היא רק חלק קטן מהקואליציה המנצחת. רוב מכריע מחברי הפרלמנט שנבחרו מטעם ברית התקווה הם אנשי PKR ו DAP, ועכשיו נראה אם הם יתגלו באמת כנאורים כמו שהם נראו מהאופוזיציה. החלוקה הסופית: מבין 122 מושבים של ברית התקווה, 47 הם של אנשי PKR, עוד 42 של אנשי DAP, רק 13 של המפלגה המאוחדת של מהאתיר, 11 של אמנה (מפלגה איסלאמית מתונה שפרשה מהמפלגה האיסלאמית המרכזית), 8 של וריסאן (מפלגה מקומית בסבאח), ועוד אחד עצמאי.

לא רק את הממשלה הפדרלית בחרו בבחירות האלה, וגם בזירת המדינות הפדרליות יש מהפכים. האופוזיציה שלטה כבר בשתיים – סלנגור העירונית והמשגשגת ופנאנג בעלת הרוב הסיני (עירוניים, משכילים וסינים הם קהל יעד טבעי של ברית התקווה). אבל עכשיו עוברות עוד ועוד מדינות לידי האופוזיציה, כולל כמה שאף אחד לא חלם עליהן: ג'והור, מלאכה, נגרי סמבילן, ואולי קדח עברו לידי האופוזיציה. המפלגה האיסלאמית ממשיכה לשלוט בכלאנתן ומנצחת גם בתרנגנו, מה שמשאיר למפלגת השלטון (היוצאת) רק את פרליס ופהאנג. בפראק וסבאח אף אחד לא השיג רוב, ונחכה ונראה מי יקים קואליציה.

והכי חשוב זה העיקרון. יש הבדל עצום בין מדינה שעדיין לא עברה חילופי שלטון דמוקרטיים לבין מדינה שכן. אם מלזיה מצטרפת למועדון המוצלח הזה, זה סימן טוב מאוד לעתיד.

מה זה אומר לגבי ישראל? בטווח הקצר לא הרבה. אין סיבה להניח שממשלת מהאתיר תהיה ידידותית יותר לישראל מממשלת נג'יב. אבל ככל שהאוכלוסייה המלזית תהפוך דמוקרטית, ליברלית, ומתוחכמת יותר, ככה יהיה יותר קשה להרשים אותם עם התלהמות מגוחכת נגד מדינה רחוקה שרובם בקושי שמעו עליה. גם השכנה אינדונזיה עברה מהפך חיובי לפני כמה שנים, ועדיין אין שיפור ביחסים עם ישראל, אבל התהליך ארוך־הטווח להערכתי מתקדם. אני מקווה מאוד שבממשלת ישראל יש מי שמתחיל לחפש דוברי מלאית כדי להכין את האסטרטגיה למה שיכול להיות אחת המהפכות הגדולות של יחסי החוץ הישראליים.

לתוצאות המלאות: ראו כאן.

מודעות פרסומת

המדריך הדרמטי לבחירות במלזיה

הרבה זמן לא דיברנו על בחירות. מלזיה הולכת לבחירות בעוד יומיים, וגם אם לא מדובר בבחירות חופשיות ודמוקרטיות במיוחד, הן עומדות להיות מעניינות. בשנים האחרונות התחוללה שם דרמה ענקית שבישראל, עד כמה שידוע לי, לחלוטין לא דיברו עליה.

קודם כל, כמה מילים על למה זה מעניין. מבחינתי (ואולי אני מוטה בגלל החיבה שלי לטיולים בעולם), אחד האתגרים האסטרטגיים החשובים ביותר של ישראל בתקופה הזאת הוא השלמת ביסוס הלגיטימציה הבינלאומית שלה על־ידי העלמת ה"חורים השחורים" שיש לה בעולם – כל אותן המדינות שעדיין מסרבות לקיים יחסים דיפלומטיים עם ישראל. בשנים האחרונות אנחנו רואים עלייה הדרגתית ויציבה במעמד הבינלאומי של ישראל ובכלכלתה, ומצד שני דעיכה במעמד כמה מהאידיאולוגיות הבינלאומיות שבשמן התחיל החרם של המדינות האלה נגד ישראל. זה אומר שככל שעובר הזמן, משתפרים הסיכויים להישגים בזירה הזאת, וחשוב שלא נשב בצד ונקבל את המצב הנוכחי כמובן מאליו. מלזיה היא אחת המדינות הגדולות והחשובות מבין החורים השחורים האלה, ואומנם אין ספק שממשלה ידידותית לישראל לא תצא מהבחירות האלה, אבל חשוב שנהיה ערניים לתהליכי עומק שקורים שם כדי שנדע לזהות ולעודד ממשלות עתידיות שכן יוכלו לשקול את זה.

נתחיל בתיאור קטן של מלזיה, מדינה שלא מדברים עליה הרבה בישראל. המדינה היא פדרציה קצת מסובכת, שמורכבת מתשע ממלכות/סולטאנויות בחצי האי המלאי (ג'וֹהוֹר, קֵדָח, כֶּלַנתַּן, נֱגֶּרִי סֱּמְבִּילָן, פָּהָאנְגּ, פֱּרָאק, פֱּרְלִיס, סֱלַנְגּוֹר, תֱּרֱנְגַּנוּ), שתי מדינות שאינן ממלכות בחצי האי (מַלָאכָּה ופֱּנָאנְגּ), שתי מדינות קצת נפרדות בצפון האי בורנאו (סַבָּאח וסָרָוָאק), ושלוש ערים פדרליות (קוּאָלָה לוּמְפּוּר, לַבּוּאַן, פּוּתְּרָגַ'יַה). עקרונית יש למלזיה מלך, שנבחר בהצבעת רוב על־ידי תשעת המלכים/סולטאנים של המדינות, אבל המשטר הוא פרלמנטרי והכוח יושב אצל ראש הממשלה שנבחר בבחירות רובניות בסגנון בריטי, כלומר המדינה מחולקת למחוזות בחירה, ומכל מחוז נבחר חבר פרלמנט אחד ברוב פשוט של המצביעים (בניגוד לשיטת הייצוג היחסי כמו בישראל, שבה כל המדינה היא מחוז בחירה אחד וההצבעה היא למפלגות).

עד כאן על הנייר. בפועל, המדינה היא לא דמוקרטית במיוחד, ונשלטה מאז הקמתה על־ידי אותו הזרם הפוליטי, שגלגולו הנוכחי הוא קואליציית החזית הלאומית, ובמרכזה מפלגת הארגון הלאומי המלאי המאוחד, בקיצור UMNO. המשטר בצורתו הנוכחית התבסס בתקופת שלטונו של מָהָאתִּיר מוּחַמַּד, ראש הממשלה החזק של מלזיה בשנים 1981 – 2003. הוא מזוהה בתור מי שהביא את המדינה למצבה הנוכחי – שילוב של פיתוח כלכלי לא רע ביחד עם שחיתות שלטונית, רדיפת האופוזיציה ואיזון עדין בין דיכוי המיעוט הסיני וההודי לטובת הרוב המלאי־מוסלמי, לבין טיפוח אותו המיעוט הסיני וההודי שבלעדיו לא היה פיתוח כלכלי. ממשיכו הנוכחי של מוחמד הוא נַגִ'יבּ רַזַק, שקיבל לידיו את השלטון ב 2009 ולא נראה שמתכונן לוותר עליו בקלות.

לכאורה אפשר היה לחשוב שמדובר בעוד דיקטטורת עולם שלישי שלא תתקדם לשום מקום, אבל במלזיה יש גם אופוזיציה, אומנם נרדפת אבל לא זניחה. בעשור האחרון הם הולכים וצוברים הישגים, כולל הישגים פוליטיים, למרות דיכוי ממשלתי ברור ותחרות לא הוגנת. הגיבור הבולט ביותר של האופוזיציה הוא אַנוּאָר אִבְּרָאהִים – סגנו לשעבר של מהאתיר מוחמד ש"נפסל" יום אחד בגלל שהעז להיות עצמאי מדי. ב 1999 הוא נשלח לכלא בעקבות האשמות שחיתות שלרוב האנשים די ברור שהיו מופרכות, ובאשמת "מעשה סדום" מופרכת עוד יותר (כן, במלזיה הולכים על זה לכלא להרבה שנים). המעבר שלו למעמד קדוש מעונה עבור האופוזיציה חיזקה אותה מאוד, והתגבשה סביבו מפלגה חדשה שכיום נקראת מפלגת צדק העם (בקיצור PKR). אלה חברו למפלגת האופוזיציה הליברלית יותר שמזוהה עם המיעוט הסיני, מפלגת הפעולה הדמוקרטית (DAP), למפלגת האופוזיציה האיסלאמית PAS, ולעוד כמה מפלגות קטנות והקימו גוש אופוזיציה שזכה ללא מעט הישגים. כעבור כמה שנים אנואר השתחרר מהכלא, והוביל את הגוש להישג הגדול ביותר שלהם בבחירות הקודמות, ב 2013 – יותר מחמישים אחוזים מהקולות, אבל עם שיטת הבחירות הרובנית המעוותת (זוכרים שגם בבחירות בבריטניה ראינו תופעות כמו מיליוני קולות שסיפקו חבר פרלמנט אחד למפלגת העצמאות הבריטית, ושבריר מזה שסיפק עשרות חברי פרלמנט למפלגה הלאומית הסקוטית?), זה לא הספיק להם כדי להקים ממשלה. לקראת הבחירות הנוכחיות החזירה הממשלה את אנואר לכלא (תוך מיחזור אשמת מעשה הסדום), והמפלגה מתכוננת שוב להתמודד בראשות אשתו, וָאן עָזִיזָה.

אבל הסיפור עוד מסתבך – בסוף 2016 נפלה הפצצה. הגוש האופוזיציוני של PKR, DAP ו PAS, שכונה "ברית העם", התפרק אחרי שההתעקשות של האיסלאמיסטים על החלת חוקי שריעה לא הסתדרה עם הליברלים מהמפלגות האחרות. PKR ו DAP הקימו גוש חדש, עם שותף חדש ומפתיע – מפלגה חדשה שהתפצלה מתוך UMNO וקיבלה את השם "מפלגה מאוחדת לילידי מלזיה", או בקיצור "המאוחדת" (Bersatu). למה זו פצצה? כי בראש הפיצול הזה עומד צעיר בן 93, לא אחר מאשר מהאתיר מוחמד בכבודו ובעצמו, שקיבל אליו את הנהגת הגוש החדש, שבינתיים זכה לשם "ברית התקווה", ומבטיח שהגיע זמנו לחזור להנהגת המדינה, לצד תומכיו של האיש שאותו השליך לכלא עשרים שנה קודם לכן. אם זה היה סרט הוליוודי, היינו  אומרים שזה לחלוטין לא אמין.

מה יקרה עכשיו? נחכה ונראה. הממשלה העבירה חוק בחירות חדש שמעוות את מחוזות הבחירה עוד יותר לטובת הממשלה (מה שנקרא באנגלית Gerrymandering, וצריך מילה טובה בעברית שתתאר את זה), ולכאורה אפשר לצפות לעוד בחירות מושחתות שישאירו את המצב על כנו. מצד שני, האם מהאתיר מוחמד נכנס לזירה בגיל 93 כדי להפסיד? לא מדובר באיש אופוזיציה תמים שיקריב את עצמו מול ממשלה דורסנית. אם הוא נכנס למרוץ, ייתכן מאוד שהוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים. האם האדם שלדעת רבים קלקל את הדמוקרטיה המלזית עומד לבוא ברגע האחרון ולהציל אותה (כולל, כפי שמקווים כמה חולמים, להעניק חנינה לאנואר ולתת לו את השלטון)? ואולי הוא פשוט בא כדי להעביר את השחיתות מצד אחד לשני, וליצור שלטון רקוב חדש עם שמות אחרים?

ודבר אחרון שאני חייב לכם – איפה עומדת ישראל בסוגייה הזאת? זה עניין קצת מסובך. המעמד של ישראל במלזיה, יותר מכל דבר אחר, הוא פשוט מוזר. מנהיגיה נשמעים מדי פעם בהצהרות אנטישמיות פרועות, מדי פעם בדיבורים מתונים ורגועים, ובדרך־כלל פשוט בהתעלמות כללית. מהאתיר מוחמד נודע בזמנו בתור אחד מהמנהיגים האנטישמיים והאנטי־ישראליים ביותר בעולם המוסלמי, נג'יב רזק לא מפספס הזדמנויות ל"סולידריות עם הפלסטינים" ושאר עמדות פאן־איסלאמיות שעוזרות לו להסיט תשומת לב מפרשיות שחיתות ולזכות בנקודות מול האופוזיציה האיסלאמית, ואפילו אנואר אבראהים שלכאורה לוהק בתפקיד "המתון" התבטא בעבר בעניין ה"קנונייה הישראלית־מלזית" שעומדת מאחורי ההאשמות נגדו. מצד שני, אנואר גם ספג ביקורת על דבריו בעבר לגבי זכותה של ישראל לביטחון במסגרת פתרון שתי מדינות, ורזק הואשם הרבה שבניגוד לדיבורים החריפים שלו, הוא מקיים יחסי מסחר ודיפלומטיה מתחת לשולחן עם ישראל. להערכתי, ותומכים בזה כל המפגשים שהיו לי בעבר עם מלזים – השנאה לישראל לא בוערת בעצמות המלזים בעוצמה רבה כמו בכמה ממדינות החורים השחורים האחרות, והרטוריקה המוגזמת מעידה יותר על התרבות הפוליטית במדינה מאשר על שנאה ממשית. אני לא בטוח אפילו במי אנחנו אמורים לתמוך בבחירות האלה, אבל דבר אחד אני יכול להגיד – כדאי לקוות שהדמוקרטיה תתחזק כמה שיותר במדינה. ככל שהתרבות הפוליטית תהפוך מפותחת ומתוחכמת יותר, ככה סיסמאות נגד ישראל יהפכו פחות מרשימות, והעם יצפה להישגים ממשיים. נאחל הצלחה למלזיה.

נחזור בעוד כמה ימים עם התוצאות – כמה הצליחה כל מפלגה, ברמה הלאומית וברמת כל מדינה, איזו ממשלה עומדת לקום ומה התגובות ברחוב.

לקט חדשות 12/06/2017

לקט דברים מעניינים מרחבי העולם מהשבוע האחרון, בדגש על דברים שלא הגיעו לתקשורת דוברת העברית. כולכם מוזמנים לצרף בהערות דברים מעניינים שקראתם אתם.

  • כורדיסתאן: בשעה טובה נקבע תאריך למשאל העם על עצמאות: 25 בספטמבר. הממשלה מדגישה שזה לא אומר שיום אחרי זה הם יכריזו על מדינה, תידרש עדיין הרבה עבודה אחרי זה. קשה להאמין שהתוצאה תהיה כל דבר חוץ מרוב עצום בעד עצמאות, גם אם מפלגת האופוזיציה העיקרית עדיין לא מרוצה מהעובדה שהפרלמנט הכורדי לא התכנס כבר שנתיים בעקבות סכסוך בינם לבין מפלגת השלטון, והצהרתם הרשמית היא "בעד עצמאות, אבל משאל העם לא חוקי כל עוד אין פרלמנט שיאשר אותו". כמו שאמרתי בעבר, לישראל יש סיבות טובות מאוד לעקוב בדריכות אחרי ההתפתחויות שם.
  • הולנד: חבר מועצת העיר האג, בחור בשם עבדו כֿולאני (לא משנה מאיזו עדה), עלה לכותרות בשבוע שעבר: חבר המפלגה הרפורמית צייץ תמונה של קבוצת ילדים חמודים מישראל שביקרו בפרלמנט ההולנדי במסגרת איזושהי סדנת מנהיגות. כֿולאני הנ"ל (איש "מפלגת האחדות", נסו לתרגם את זה לערבית וזה יישמע מוכר יותר) הגיב בפייסבוק "אלה הכובשים ורוצחי הילדים של העתיד". לא כולם אהבו את זה, בעיקר בזמן שהרשויות התלבטו אם שוב לחקור את חירט וילדרס על "הסתה לגזענות" על נאום שלו בכינוס מפלגת החירות האוסטרית בוינה לפני שנתיים. את הנאום אגב אתם יכולים לראות פה עם כתוביות באנגלית, חסרי הסבלנות מביניכם אולי יהנו לדלג ל 36:20, שם הוא קורא "עלינו לעמוד לצד ישראל" לקול מחיאות כפיים סוערות של המארחים האוסטרים. חומר למחשבה לקראת הבחירות באוסטריה בעוד כמה חודשים.
  • הודו: הצבא ההודי עומד לאפשר שירות נשים בתפקידים קרביים – ומצטרף בכך למגמה הולכת וגוברת בעולם. בקרוב ישראל כבר לא תהיה כל־כך מיוחדת בעניין הזה.
  • מלזיה: שערורייה מוזרה התפתחה סביב אירוע "יובל ירושלים" שארגנה איזושהי כנסייה נוצרית של המיעוט הסיני במדינה. כל מיני פוליטיקאים בכירים זעקו שמדובר בחגיגה לציון כיבוש ירושלים על־ידי היהודים במלחמת ששת הימים, והודיעו שזה עלבון להרמוניה ולאיסלאם במלזיה. עיתון אחד ציטט בכיר במפלגה האיסלאמית המלזית (מפלגה די קטנה שעשויה לקרוס בבחירות הקרובות, אבל בינתיים עדיין חשובה מספיק בשביל לקבל כותרות בעיתונים) אומר דברים כמו "אסור לנו להרשות לתרבות יהודית להשתרש במדינה שלנו […] אל תפגעו בארץ המלאית שלנו עם פעילות נוצרית ציונית".
  • מלטה: בזמן שכולם מרוכזים בבחירות בצרפת ובריטניה, לא מזמן היו בחירות במלטה, ומסתבר שלא שקט ורגוע שם כמו שאולי הייתם מצפים. מפלגת העבודה נבחרה מחדש למרות האשמות כבדות נגדם בפרשיות שחיתות.
  • קטר־סעודיה: הרבה מדינות מתחילות למקם את עצמן על המפה, בעד או נגד הקטרים. תורכיה מהדקת קשרים אסטרטגיים עם קטר ומציבה שם חיילים, ואיראן מביעה תמיכה זהירה. פקיסתאן מכחישה דיווחים על תמיכה בקטרים, הפיליפינים מודיעים שעובדים פיליפינים לא יגיעו לקטר עד שיתבהרו העניינים, והנה ניתוח מעניין אצל בלומברג על משמעות הסכסוך על שוק האנרגיה באסיה.