חופש הביטוי ומדינות מתוקנות

בתזמון מושלם יצא שאני קורא בימים אלה את "אודות החירות" מאת ג'ון סטיוארט מיל, ספר שחלק נכבד ממנו מדבר על חופש הביטוי ומסביר למה הוא חשוב. והנה, במיוחד לכבודו, מגיעה דוגמה מצוינת לשלטון שלא מאמין בחופש הביטוי: מרין לה־פן עומדת לעמוד לדין על שפירסמה בטוויטר שלוש תמונות של הוצאות להורג מטעם דאע"ש. היא עומדת לדין על "הפצת תמונות אלימות".

לא מדובר פה באיזושהי הטעייה, התמונות אמיתיות לחלוטין. לא מדובר בהוצאת דיבה, היא בסך הכול הגנה על תנועתה מההשוואה לדאע"ש. אפילו קשה להגיד שמדובר בחוסר נימוס – אחרי בקשה ממשפחתו של אחד ההרוגים מהתמונות, היא הורידה את התמונה שלו. אז על מה הבעיה? אם נשאל את לשון החוק, כפי שאני רואה בהודעת הפרלמנט האירופי על הסרת החסינות שלה, הבעיה היא שהיא הפרה את החוק הצרפתי האוסר על "הפצת תמונות אלימות שצפויות לפגוע בכבוד האדם". והם מגדילים ומוסיפים ש"אומנם התמונות שפרסמה הגב' לה־פן זמינות לכולם לצפייה דרך גוגל, ופורסמו מחדש באינטרנט פעמים רבות מאז שפורסמו אצלה, אבל זה לא משנה את העובדה שאופיין האלים צפוי לפגוע בכבוד האדם".

אני בספק אם צריך אפילו לכתוב עד כמה זה אבסורדי. האם כבוד האדם ייפגע מזה שהיא משתפת את התמונות בטוויטר, ולא מזה שהתמונות פורסמו בכל מקום בתקשורת? האם כבוד האדם כל־כך רגיש שהוא לא יצליח להתגבר על הכאב ולסגור את חלון הדפדפן שאף אחד לא הכריח אותו לפתוח? נראה לי שהתשובה ברורה. קשה לי להאמין שיש מישהו, לא משנה אם מאוהדי לה־פן או לא, שמאמין ברצינות שהחלטה כזאת היא תביעה כנה לצדק ולא רדיפה פוליטית. האם איזה ז'וזף אקראי ממרסיי שהיה מעלה תמונה כזאת לטוויטר שלו היה עומד לדין? תחליטו אתם. האם הפרלמנט האירופי היה מצביע להסרת החסינות הפרלמנטרית של פוליטיקאי אם זה היה מישהו אחר, אולי מישהו שאוהב את האיחוד האירופי? תחליטו אתם.

ולא שזה חסר תקדים. בשנים האחרונות התנהל בהולנד משפט אבסורדי לא פחות, שבמסגרתו חירט וילדרס עמד לדין על ששאל באסיפת בחירות אם הם רוצים "יותר או פחות מרוקאים" בהולנד, לקריאות תגובה "פחות" מהקהל. בישראל זה כנראה היה עושה קצת כותרות בחדשות על "השד העדתי", אבל קשה לי להאמין שאפילו עורך הדין הלהוט ביותר היה מנסה לערב את בית המשפט. אבל זוהי אירופה של היום. סקרים הראו שמעט מאוד אנשים בהולנד באמת האמינו שיש פה איזשהו משפט רציני ולא רדיפה פוליטית, גם כאלה שרחוקים מלהצביע לוילדרס.

כמו שכבר אמרתי בעבר, אני לא חובב גדול לא של וילדרס ולא של לה־פן, אבל לא חוכמה גדולה לרצות חופש ביטוי לאנשים שאנחנו אוהבים. חופש הביטוי הוא מהדברים שממשלה שמתרגלת לקחת, לא בקלות תיתן בחזרה. היום סתמו פיות לאנשים ה"לא נחמדים" – מחר ה"לא נחמדים" האלה יהיו בעצמם הממשלה ואז נצטרך לקוות מאוד שהם יהיו אחראיים מספיק כדי לא לרדוף את המתנגדים שלהם כמו שאלה רדפו אותם. וגם אם לא – אם הממשלה ה"נחמדה" היום סותמת את הפיות שלהם, מחר זה יכול להיות כל אחד אחר שלא ימצא חן בעיניה. רדיפה פוליטית היא משחק באש, והיא כנראה סימפטום למצבו הקשה של האיחוד האירופי. ככל שממשלה חלשה יותר, ככה היא מרגישה יותר צורך לרדוף את מתנגדיה – הפרנויה מתחזקת, התחושה שהברברים בשער אז חייבים לעשות משהו, התחושה שאין מה להפסיד. אם הפרלמנט האירופי חושב שאין לו דרך אחרת חוץ מרדיפה משפטית למנוע מהפופוליזם לפרק אותו, אם ממשלת צרפת חושבת שאין לה דרך חוץ מרדיפה משפטית למנוע ממרין לה־פן להיות נשיאת צרפת, אז הם כנראה צודקים. והם רק מזרזים את התהליך – בהולנד המשפט המגוחך רק חיזק את וילדרס בסקרים, ואני לא אופתע אם אותו הדבר יקרה גם ללה־פן.

וזה מגוחך במיוחד כי דווקא המומנטום איתם כרגע – הסקרים בצרפת צופים ללה־פן הפסד בסיבוב השני בבחירות לנשיאות. הסקרים בהולנד צופים לוילדרס התחזקות מתונה יותר ממה שחשבו בימי השיא, שכנראה לא תספיק לו כדי לעשות מהפך פוליטי מוחלט בהולנד (אלא אם הוא ישכיל לעשות איזושהי עסקה עם כוחות מתונים יותר כמו שכתבתי בעבר, אבל בינתיים נראה שהכוחות המתונים האלה לא מתלהבים מהרעיון).

בכל מקרה, המפסיד הגדול פה הוא חופש הביטוי. הייתי כותב יותר על למה הוא כל־כך חשוב, אבל לא פשוט לעשות את זה בכמה פסקאות, אולי מתישהו פשוט אתרגם גם את ג'ון סטיוארט מיל. כשמדברים בישראל על דברים פגומים בשלטון אוהבים להשתמש בביטוי "מדינה מתוקנת" – במדינות מתוקנות עושים ככה, במדינות מתוקנות עושים אחרת. אומרים את זה ובדרך־כלל חושבים או על ארה"ב, או על אירופה (ומבחינת התקשורת בדרך־כלל "אירופה" זה צרפת), או על בריטניה. אז למי שאוהב דמוקרטיה, כדאי לזכור – לארה"ב יש בעיות, לאירופה יש בעיות, לישראל יש בעיות, ואף מדינה איננה "מתוקנת". אולי בפעם הבאה שרוצים לשפר משהו בישראל, עדיף להגיד: "בתור מדינה מתוקנת, כדאי שנתנהל טוב יותר כדי לשמש דוגמה למדינות הפגומות". אם בישראל מתלוננים על "סתימת פיות" כשהממשלה מחליטה לא לממן איזשהו ארגון, אולי זה אומר שהמצב די טוב – הנה אנחנו רואים איך נראית סתימת פיות אמיתית, ודווקא ממי שחשבנו שהן "המדינות המתוקנות".