היהודים הנעלמים והשנים החסרות

נתקלתי לאחרונה בספר מעניין בשם "מתי ואיך חוסל הרוב היהודי בארץ ישראל" מאת רבקה שפק ליסק, סוג של תגובה לספר מעניין אחר שקראתי מזמן בשם "מתי ואיך הומצא העם היהודי" מאת שלמה זנד. בעיקרון שני הספרים מבטאים ויכוח היסטורי שאני לא מעוניין לנקוט בו עמדה כי קשה מאוד לנקוט בו עמדה בלי מחקר היסטורי מקיף, אבל גם בלי להגיד מי צודק, אני רוצה לנצל אותם כדי להעלות נושא קטן לדיון.

קודם כל, למי שלא מכיר: הספר של שלמה זנד (עברו כמה שנים מאז שקראתי, אז אני מקווה שאציג אותו היטב) הוא סקירה היסטורית של העם היהודי, בדגש על מקרים שונים ברחבי העולם שבה קבוצות גדולות התגיירו והתחילו להציג את עצמן כיהודיות. זאת במסגרת טיעון היסטורי ואקטואלי לכך שהעם היהודי של ימינו אינו קשור בקשר דם לעם היהודי של ימי התנ"ך, ושלמעשה אותם היהודים מימי התנ"ך ברובם התנצרו והתאסלמו בסופו של דבר ורבים מהם הם הפלסטינים של היום. הספר של רבקה שפק ליסק עונה על זה בסקירה מקיפה של הדמוגרפיה בארץ ישראל בתקופות שונות, ושל המדיניות של המעצמות הכובשות (היווניות, הרומיות, הערביות והתורכיות) לעקור את היהדות או את היהודים מהארץ וליישב בה נוכרים שמתאימים יותר לדת ולסגנון האימפריה. זאת במסגרת טיעון לכך שהעם היהודי ברובו המכריע סירב להתנצר ולהתאסלם, וכן יצא לגלות והפך, עם כמה תוספות, להיות העם היהודי של היום.

כהערת אגב קטנה, המלצות: הספר של שלמה זנד מאוד מעניין. אין ספק שהוא מאוד שנוי במחלוקת, אבל גם אם אתם מהמחנה שלא אוהב אותו – אם אתם אנשים בוגרים שיכולים ליהנות מטיעון מבוסס גם בלי בהכרח להסכים איתו, לדעתי כדאי לקרוא (מה שלא הייתי אומר על ספרו הבא, "מתי ואיך הומצאה ארץ ישראל", שפחות הרשים אותי). הספר מביא הרבה היסטוריה מעניינת עם או בלי קשר לעמדה שהוא מנסה לשכנע בה, וכשהוא מנסה לשכנע הוא עושה את זה באופן מנומק ורציני. על הספר של רבקה שפק ליסק קשה יותר להמליץ כי הוא כנראה לא ממש מיועד לקהל הרחב, הוא מורכב ברובו מספירות דמוגרפיות והצגת מחקרים שונים של היסטוריונים במטרה מוצהרת (כפי שאפשר להבין אפילו משם הספר) להפריך את התיזה של שלמה זנד. מומלץ רק אם אתם ממש חנוני היסטוריה כבדים, ומתעניינים מאוד בשאלה הספציפית הזאת. בכל מקרה, בלי להתעמק יותר מדי בפרטים, נראה שהספר רציני ומנומק.

מה שאותי מעניין, הוא הזרקור שהדיון הזה מפנה למה שתמיד נראו לי כמו השנים החסרות של תולדות ארץ ישראל כפי שהיא מוכרת אצלנו. מההיסטוריה שלמדתי במערכת החינוך הישראלית, נדמה שהארץ עברה קפיצה אדירה במרחב־הזמן: מסוף תקופת בית שני, אולי המרד היהודי הגדול או אולי מרד בר־כוכבא, הארץ נעלמה מהעולם עד שהופיעה מחדש עם תחילת הציונות. לא בלימודי ההיסטוריה ולא בציבוריות הישראלית (דוברת העברית) אין שום נוכחות לכל הזמן שבאמצע. ולדעתי זה חבל.

מצד אחד, אפשר להצדיק את המגמה הזאת. ארץ ישראל תחת רוב האימפריות האלה הייתה מחוז שולי ונידח, ומאז בר־כוכבא עד הציונות, פרט למסעות הצלב, נראה שלא קרה פה הרבה. גם אפשר להבין אם ישראלים לא ירגישו הנאה גדולה מקריאת היסטוריה של מאות שנים שבהם דרכו על אבותיהם (הביולוגיים או הרוחניים, כאמור אני לא נוקט עמדה) כל השלטונות האפשריים בכל דרך שרק אפשר. מצד שני, זו ההיסטוריה של הארץ. אפשר להחליף ארץ אם רוצים, אבל מי שנשאר בארץ הזאת ייאלץ להיתקע עם ההיסטוריה הזאת.

והאמת היא שלדעתי, עדיין מעניין להבין אותה. אני חושב שקל לשכנע אנשים מהמחנה של שלמה זנד שכדאי ללמוד את ההיסטוריה הזאת – שם מדברים הרבה על "השתלבות במרחב", "הכרת השכן" וכו', אז טבעי ללמוד על הארץ גם כשהכוכבים הראשיים בה דיברו ערבית ולא עברית (טבעי לפחות בתיאוריה. בפועל אני לא בטוח אם אנשי המחנה הזה באמת עושים את זה יותר מהממוצע, אבל זו כבר שאלה אחרת). אבל לדעתי לא צריך להיות משם כדי להתעניין. ופה הספר של רבקה שפק ליסק מצטיין, כי הוא נכנס להיסטוריה הזאת מהזווית הרלוונטית ביותר – לכל מי שמזהה את עצמו עם היהודים שחיו פה לפני אלפיים שנה, לימוד ההיסטוריה הזאת הוא מה שבמונחי ספורט אפשר להגדיר כניתוח ההפסד לצורך הפקת לקחים. אפשר ללמוד מניצחונות, ולא פחות (וכנראה יותר) אפשר ללמוד מהפסדים. נחמד לשמוע איך החשמונאים הקימו מדינה, אבל מדינת ישראל כבר הוקמה. לא צריך להקים אותה מחדש. מה שצריך עכשיו זה להיזהר שהיא לא תקרוס, ובשביל זה כדאי להבין איך היא קרסה בעבר. ואחרי שהיא קרסה, איך טוהרה הארץ מיהודים. אם נוכל להבין את זה, אולי יהיה קל יותר למנוע את זה בעתיד.

ולמעשה, העיקרון הזה לא אמור להיות זר כל־כך ליהודים – יש מסורת די ארוכה של לימודי תולדות האסונות הלאומיים, מעבדות מצרים עד השואה, מגלות בבל עד הפוגרומים. טיהור ארץ ישראל מיהודיה קרה באופן הדרגתי יותר ולכן הוא אולי פחות "סקסי", אבל הוא רלוונטי לא פחות. ועל הדרך, מי שלומד עליו ילמד להכיר קצת יותר טוב את הכוחות שהיו ולפעמים עדיין ישנם באיזור שלנו. למרבה הצער זה לא יהיה פשוט, כי בספרייה הקרובה לביתכם תמצאו כנראה על כל חמישים ספרים על האימפריה הבריטית או הרוסית, אולי ספרון אחד קטן על הממלוכים או הביזאנטים. אבל כיום, בימי האינטרנט, כבר לא קשה להכיר את התקופות האלה יותר. אולי אפילו ממני תשמעו קצת בנושא בעתיד.