שעת המבחן של מפלגות האנטי־הגירה

הרבה מערכות בחירות מעניינות עברו עלינו בזמן האחרון (לצערי הייתי עסוק מדי מכדי לסקר אותן ברצינות), ובכותרות עדיין בעיקר המפלגות האנטי־ממסדיות, הפופוליסטים הלאומיים מתנגדי ההגירה. הרושם שמתחיל להיווצר: קהל המצביעים של התנגדות להגירה נראה שמיצה את עצמו. מצד שני, קריסת המפלגות המסורתיות ממשיכה, ואת הואקום שזה יוצר יכולים עדיין למלא כל מיני גורמים, אם הם ידעו להציע את הסחורה הנכונה.

התוצאה המעניינת ביותר מגיעה מדנמרק. תוצאות הבחירות האחרונות היו מדהימות בכמה שהן היו נורמליות – דנמרק מסתמנת בתור המדינה כמעט היחידה במערב אירופה שהמפלגות המסורתיות לא קורסות בה, והתוצאות נראות כמו בחירות שגרתיות מהעולם שלפני משברי ההגירה ודומיו. שתי המפלגות הגדולות הרוויחו, כשמפלגת השמאל־מרכז מדברת על עמידה נוקשה נגד הגירה ומפלגת הימין־מרכז מדברת על שאיפות לממשלת אחדות. מסתבר שהסתה נגד המחנה השני והפצת שנאה וקיטוב הן לא בהכרח אסטרטגיות מוצלחות; ועוד מסתבר שקריסת מפלגות השמאל המסורתי במערב אירופה היא לא איזשהו חוק טבע, ואולי זה לא צירוף מקרים שהמפלגה האחת שלא זכתה לגורל הזה היא במקרה מפלגת השמאל אולי היחידה שבחרה לא לאמץ את אידיאולוגיית הגבולות הפתוחים. ועוד נקודה שראוי לחשוב עליה: כל־כך הרבה מדברים על איך הרשתות החברתיות יוצרות מהפכה בפוליטיקה העולמית, מפילות מפלגות ממסדיות וכדומה. ואני מסתכל על דנמרק ושואל – אולי זה לא הרשתות החברתיות? אולי המפלגות קרסו פשוט כי הן נטשו לחלוטין ובלי שום סיבה את הדרך שהובילה אותן בעבר להפוך למפלגות גדולות?

המפסידה הגדולה של הבחירות הייתה מפלגת העם הדנית, מפלגת האנטי־הגירה, שאולי הדנים החליטו שאין בה צורך יותר בסביבה פוליטית שבה התנגדות להגירה היא תפיסה די מקובלת על רוב הצדדים. מנהיגי המפלגה מאיימים עדיין שקואליציית שמאל תכיל את מפלגת המרכז הליברלית ששמה המשעשע הוא "השמאל הרדיקלי" (מסיבות היסטוריות, כמו אלה שבגללן שמה הרשמי של מפלגת הימין העיקרית בדנמרק הוא "שמאל") שיגרמו להגירה מוגזמת למדינה, אבל נראה שהמצביעים לא השתכנעו.

וזה מביא אותנו למה שבעיני הוא השאלה הגדולה של הפוליטיקה המערב־אירופית לזמן הקרוב – האם המפלגות האלה יצליחו להפוך ליותר מסתם מפלגות אנטי־הגירה. אין ספק שהגירה היא נושא חשוב למצביעים האירופים ובצדק, אבל קשה להאמין שנושא יחיד כזה יכול להחזיק מעמד כל־כך הרבה זמן. תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי מראות שהמפלגות האלה מדשדשות; הכותרות דיברו על עלייה לימין הפופוליסטי אבל העלייה הזאת הגיעה משלוש מפלגות מסוימות, שלכל אחת סיפור משלה. חוץ מזה, נראה שהמצביעים מתחילים לחפש דברים חדשים.

אז מי השלוש שכן הצליחו? העלייה של מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה היא הגיונית למדי כי היא חדשה יותר מהאחרות ועוד לא הספיקה לנצל את הפוטנציאל שלה באופן שעשו כבר מפלגות כמו החזית הלאומית בצרפת או השבדים הדמוקרטים בשבדיה. מבחינת המספרים הם עדיין בינוניים למדי, יכול להיות שהם עוד יוכלו להתקדם קצת אם נניח שפוטנציאל האנטי־הגירה בגרמניה דומה לזה של שאר מדינות אירופה. אבל להרבה יותר מזה הם כנראה לא יגיעו עם מסר יחיד של אנטי־הגירה.

בבריטניה, מפלגת הברקסיט שצמחה על חורבותיה של המפלגה השמרנית היא מקור משמעותי יותר להתחזקות הימין הפופוליסטי על הנייר, אבל לא נראה שזה באמת מבטא איזשהו שינוי משמעותי. זה בסך הכול עונש (מוצדק, הייתי אומר, וכך מודים גם לא מעט מאנשי המפלגה השמרנית) על ההתנהלות השערורייתית של המפלגה השמרנית בנושא הברקסיט; אני משער שבקרוב נראה טיפוס רציני מגיע לראשות המפלגה השמרנית (כרגע הציפייה היא לבוריס ג'ונסון), שישלים את הברקסיט כמו שהיה צריך לעשות כבר לפני הרבה זמן, ויאפשר לתומכי הברקסיט לחזור להצביע לשמרנים. ואם לא? ממילא, מפלגת הברקסיט כשמה כן היא, עוסקת בברקסיט ולא בהגירה או בימין פופוליסטי. אם תקרה הפתעה והם יהפכו למפלגה רצינית ברמה הלאומית, הם בסך הכול יהיו מפלגה שמרנית חדשה. מי שרוצה פופוליזם אנטי־הגירה הצביע למפלגת העצמאות הבריטית, והיא נכשלה לחלוטין בבחירות האלה.

הגורם השלישי שסיפק את הכותרות על התחזקות הימין הפופוליסטי הוא מפלגת הליגה של מתיאו סלביני באיטליה, וזה אכן השינוי המשמעותי ביותר בפוליטיקה האירופית בזמן האחרון. ההצלחה העצומה של הליגה נובעת לדעתי מכך שבניגוד להרבה מפלגות שהתחילו עם אנטי־הגירה והמשיכו לנושאי ימין פופוליסטי אחרים, הליגה הייתה גורם משמעותי ב(חלקים מ)איטליה עוד הרבה לפני משבר ההגירה, והם פשוט ידעו לרכוב על הגל. אבל יש להם עוד הרבה נושאים לעסוק בהם, יש להם חושים פוליטיים חדים, והם "נהנים" מכך שהמתחרים שלהם הם כל־כך גרועים ושנואים בכל רחבי המדינה. הליגה היא הדוגמה לאיך מפלגות הימין הפופוליסטי יכולות להתקדם אם הן רוצות להתרחב מעבר לנישה הזמנית של התנגדות להגירה.

עוד מערכת בחירות מעניינת שהייתה לנו באירופה, היא זו הבלגית. שם גילינו את הארץ הימנית ביותר במערב אירופה – הפלמים לא רק שחיזקו משמעותית את פְלָאמְס בֱּלָאנְג, המפלגה הלאומנית הקיצונית שלהם, אלא הם עשו את זה כמעט בלי לפגוע במפלגה הלאומנית המובילה שלהם, מפלגת הברית הפלמית החדשה. את הקולות שתו פלאמס בלאנג ממפלגות השמאל והימין המתון. הבעיה היא שהארץ הימנית ביותר במערב אירופה היא לא מדינה עצמאית, היא "תקועה" בפדרציה עם אחת הארצות השמאלניות ביותר באירופה. הצרפתים הוולונים רק חיזקו את השמאל שלהם, ומגמת ההפרדה בין שני החלקים ממשיכה לאט אבל בטוח. עוד לא ברור איזו ממשלה יהיה אפשר להקים שם (ולמעשה ממשלות – צריך להקים גם ממשלה בלגית, גם ממשלה פלמית וגם ממשלה וולונית), אבל המנצחים הגדולים של פלנדריה מדברים על מנדט ברור שניתן להם לתנועה לעבר קונפדרציה; כלומר עוד ועוד התנתקות בין שני החלקים של בלגיה. גם פה, במובן מסוים, אפשר לדבר על ניצחון למתינות – אני מתרשם שחלק בלתי נפרד מההישג של פלאמס בלאנג קשור לחילופי ההנהגה שהיו שם. אחרי שנים תחת פיליפ דה־וינטר האגרסיבי, מנהיג המפלגה הנוכחי הוא צעיר נעים־הליכות בשם תום ון־גריקן, שמדבר על שיתוף פעולה ועל אדיבות כלפי המפלגות האחרות.

מקום אחרון שנשאר לציין הוא ספרד – אחרי כל ההפחדות מפני מפלגת ווקס הקיצונית, בסופו של דבר קיבלנו ניצחון מובהק לשמאל. ולא סתם שמאל – מפלגת השמאל המסורתית, מהסוג שברוב מדינות מערב־אירופה קורסות. דרך אחת לפרש את זה היא שאולי זה סימן לכך שבכל־זאת קשה לדבר על ספרד, לפחות מבחינה פוליטית, כחלק מובהק ממערב־אירופה; בבחירות האלה היא נראית דומה פחות לשאר מדינות מערב אירופה ויותר לשכנתה הצנועה פורטוגל, שמאז ומתמיד הייתה די מוזרה בפוליטיקה המערב־אירופאית עם מבנה מפלגתי יציב וכמעט דו־מפלגתי, עם מפלגת שמאל־מרכז ומפלגת ימין־מרכז שמתחרות זו בזו כמו בצורה שהרבה אנשים מדמיינים שפוליטיקה מפלגתית "אמורה" להתנהל.

מודעות פרסומת

ההיסטוריה מחכה לכרלס פויצ'דמון

ישיבת הפרלמנט הקטלוני שתוכננה לאתמול נדחתה בסופו של דבר להיום, ובעוד כמה שעות זה עומד לקרות – נשיא קטלוניה כַּרְלֶס פּוּיִצְ'דֶּמוֹן יישא דברים. אילו דברים? אף אחד עוד לא יודע, וכולם במתח: יכריז עצמאות או לא. מנהיגים קטלונים מתחלקים בין תומכים בהכרזת עצמאות חד־צדדית, מתנגדים, או מעורפלים. ממשלת ספרד מדברת על "צעדים" לחסימת העצמאות במקרה הצורך בלי יותר מדי פירוט, ובשורה התחתונה – הסמכות כרגע אצל פויצ'דמון. לצערי לא אהיה זמין לדווח הערב בזמן אמת, אבל מחר בבוקר אספר מה היה; ואם יהיה דרמטי מספיק, אולי תהיה עוד רשומה מתמשכת. תיהנו מהדרמה, וחזרו לכאן מחר לעדכונים.

עדכון: לא דרמטי במיוחד. בינתיים דוחים את העצמאות לטובת משא־ומתן, אעדכן אם יהיה משהו מעניין יותר בהמשך.

קטלוניה – לאן עכשיו?

אווירה מתוחה בתקשורת הקטלונית. הרבה הודעות תמיכה הגיעו מרחבי העולם (כולל מישראל, ונשיא קטלוניה כרלס פויצ'דמון אפילו שיתף בטוויטר שלו הודעה ישראלית שעקצה את ספרד על התמיכה במדינה פלסטינית לעומת דיכוי מדינה קטלונית), אבל כשמדובר בגורמים בעלי כוח, עדיין מדברים על "קריאות למשא־ומתן" וכו'. נאום לא מאוד ידידותי של המלך שפך עוד קצת שמן על המדורה, והדגיש עוד יותר את ההיבט הרפובליקני של הסכסוך (למי ששכח – ספרד היא מלוכה מאז שהמשטר הפשיסטי ביטל את הרפובליקה והחזיר את המלך, וקטלוניה בימי מלחמת האזרחים הייתה המוקד הרפובליקני המרכזי). המונח "הכרזת עצמאות חד־צדדית" מרחף באופן מאיים מעל הדיונים.

ראש ממשלת ספרד מריאנו ראחוי ממשיך ללכת עם הראש בקיר ו"מסרב לנהל משא ומתן עם מי שפוגעים בחוקת המדינה", ואיתו כל הממסד הימני־שמרני במדינה. לו הייתי חובב קונספירציות, הייתי תוהה אם הם לא מלבים את האש בכוונה מתוך הנחה שפרישת קטלוניה על אוכלוסייתה השמאלנית כנראה תחזק אותם באופן משמעותי בפוליטיקה של מה שיישאר מספרד, אבל זה בעיקר שעשוע. לא נראה לי שהם רוצים להיזכר בהיסטוריה בתור אלה שתחת משמרתם התפרקה המדינה. אבל אם הם באמת כנים, אני חייב להודות שההתנהלות שלהם נראית לי כושלת באופן מדהים.

כרגע, בתחושת השקט שלפני הסערה, מדברים בעיקר על מועמדים לתפקיד המבוגר האחראי שיבוא לתווך. האירופאים, אולי הכנסייה, אולי הבאסקים, אולי האו"ם. אני לא ממש רואה איך זה עומד לעזור כי לא נראה שהקטלונים רוצים משהו פחות מעצמאות, ולא נראה שהספרדים יכולים לעצור אותם. זה נראה לי יותר כמו משיכת זמן כרגע עד יום שני, אז מתוכננת ישיבה מיוחדת של הפרלמנט הקטלוני; בינתיים לא אומרים במפורש מה יהיה בה, אבל הלחישות על הכרזת עצמאות מסתובבות בכל מקום.

לא לגמרי ברור לי מה מציעים כל אותם הקולות שרוצים משא ומתן ומתנגדים להכרזת עצמאות: כולל העיתון המוביל של קטלוניה, לה־ונגוארדיה, שמאמר המערכת שלו היום הוא "הכרזה חד־צדדית תהיה טעות איומה". חלופה לא נראה שמישהו מציע; עצמאות בהסכם אני לא יכול לדמיין את ממשלת ספרד נותנת, ופחות מעצמאות אחרי אירועי יום ראשון? הקטלונים יהיו פראיירים ענקיים אם יסכימו לזה. כמעט כל הקלפים נמצאים אצלם כרגע.

חשוב גם לזכור שאם לא עצמאות, מה בדיוק יכול לקרות עכשיו בספרד המאוחדת? איך יתמודדו עם המוני האנשים שהפרו חוקים במהלך אירועי יום ראשון, כולל כנראה כל המשטרה הקטלונית? כולל כל ממשלת קטלוניה? יערכו בחירות חדשות? מישהו מעלה על דעתו שבבחירות חדשות יבחרו פתאום במועמדים ממחנה האנטי־עצמאות? אני לא רואה איך אפשר לצאת מהמצב הזה.

מי שכמובן מסתכלים בסקרנות על ההתפתחויות הם כל שאר התנועות הבדלניות באירופה. הבאסקים חוזרים לכותרות עם גינויים ל"פעולות אנטי־דמוקרטיות" והצעות לתיווך, הפלמים והסקוטים מצטרפים, ובאיטליה נשמעים קולות מעודדים של בדלנים סרדיניים ואנשי הליגה הצפונית. אגב, בלי קשר, בהמשך החודש עומד להיות משאל עם בשניים ממחוזות צפון איטליה בעלי הנוכחות החזקה של הליגה הצפונית ותנועות בדלניות למיניהן, וֶנֶתּוֹ (כלומר ונציה וסביבתה) ולוֹמְבַּרְדִיָה (אזור מילאנו), על הרחבת האוטונומיה שלהם. לא ממש התנתקות מאיטליה, אבל אפשר לתהות אם זו תנועה בכיוון.

נמשיך לעקוב פה בבלוג, כרגע לא נראה לי שיהיה משהו מעניין לדווח עד יום שני, אבל אם יהיה אז אדווח מיד. ביום שני אתם מוזמנים לכאן, אם יהיה מעניין כמו שאני חושד שעשוי להיות, אעדכן על ההתפתחויות בזמן אמת.

להתראות, ספרד: רשומה מתמשכת

רק יצאתם מהצום, וכבר הגיע הזמן לאחת הדרמות הגדולות של הזמן האחרון: משאל העם בקטלוניה, באופן קצת מפתיע, מסתמן כנפיץ הרבה יותר (לפחות בינתיים) מזה שבכורדיסתאן. אחרי תקופה ארוכה של תהיות מי ימצמץ ראשון, שני הצדדים הולכים עד הסוף: ממשלת ספרד מתכוונת למנוע בכוח את המשאל, וממשלת קטלוניה מודיע שיהיה משאל על אפם ועל חמתם. נראה שבהחלט יש סכנה לאלימות, וסיכוי לא זניח להשלכות משמעותיות על הפוליטיקה האירופאית. במהלך היום אני אספק עדכונים מתמשכים מהתקשורת הספרדית והקטלונית (אני לא מבטיח שידור חי יותר מדי – פעם בשעה־שעתיים־שלוש אספר לכם על דברים מעניינים שקרו). אז אתם מוזמנים לחזור לכאן במהלך היום.

כל השעות להלן הן לפי זמן ברצלונה (שעה אחת נמוך יותר משעון ישראל).

סיכום היום: למרות כל ניסיונות הדיכוי המשטרתי, נספרו יותר משני מיליון קולות עם רוב עצום לעצמאות. הממשלה הקטלונית מודיעה ש 770,000 קולות נוספים הם לא יכלו לספור בעקבות החרמות קלפיות על־ידי המשטרה. הנשיא פואיג'דמון מודיע שהמשאל נותן לקטלוניה את הזכות למדינה עצמאית, והצעד הבא הוא הכרזת עצמאות.
התוצאות אמורות להיות מועברות לפרלמנט הקטלוני בהקדם האפשרי, ועל פי הכללים שהם קבעו לקראת המשאל, תוצאה בעד העצמאות אמורה להוביל תוך יומיים לכל היותר להכרזת עצמאות.
844 פצועים נספרו בסך הכול ביום ההצבעות, כולל כמה פציעות חמורות.
התגובות הבינלאומיות ברובן המכריע נעות בין התעלמות לבין תמיכה בקטלונים, בינתיים קשה לי לראות איזושהי תמיכה בעמדה הספרדית (הדי קלושה ממילא, יש להודות). עניין רב במיוחד במשאל אפשר למצוא בתקשורת הכורדית.
מתחילות חקירות נגד המשטרה הקטלונית על אי־ציות מכוון להוראה לבלום את המשאל.

נחזור בעוד כמה שעות עם עדכוני היום שאחרי.

16:15: אני נאלץ להפסיק פה להיום, מקווה שהתעניינתם. אחזור מחר עם מילות סיכום, אולי רשומה חדשה (אם ימשיך להיות מעניין, אולי עוד עדכונים חיים).
המצב בינתיים: ההצבעה ממשיכה, מתחילים להישמע גינויים נגד ספרד מפוליטיקאים אירופאים (בעיקר משמאל בינתיים), מתחילים דיווחים על כמה פצועים קשה, ובאופן כללי נראה שהיה פה יום היסטורי. מחר נוכל להתחיל להעריך את המשמעות של זה.

15:00: שר החוץ הקטלוני ראול רוֹמֵבָה הודיע על כוונה להפעיל סעיף מחוקת האיחוד האירופי שעוסק ב"הפרת זכויות אדם בסיסיות". דובר ממשלת קטלוניה ג'ורדי תורול מדווח על מעל 50% השתתפות עד עכשיו, ואומר שכרגע 96% מנקודות ההצבעה פעילות.
לה־ונגוארדיה מדווח שנדחה משחק הכדורגל בין ברצלונה ולאס־פלמאס.

14:25: דובר ממשלת קטלוניה ג'ורדי תורול מדווח על 337 פצועים, ומבקש מכל מי שנפצע להגיש תלונה דרך המשטרה הקטלונית.
סגנית ראש ממשלת ספרד סוראיה סאנז דה סנטמריה: "המשך הפארסה הזאת לא יוביל לשום מקום, צריך להפסיק אותה מייד… לא היה לא משאל עם ולא דמיון למשאל עם"
הטוויטר של מפלגת האזרחים התעורר סוף סוף והתחיל לשתף כמה ציוצים נגד המשאל: "רוב הקטלונים מתנגדים להפיכה הבדלנית. תחי קטלוניה ותחי ספרד!"

13:16: תיעוד של כמה מה"מפגשים" בין שוטרים ומפגינים / מצביעים:

13:00: דיווחים מתחילים לדבר במפורש על אי־ציות מכוון של המוסוס (המשטרה הקטלונית) להוראה לחסום את משאל העם. ראש מפלגת העם בקטלוניה (הסניף המקומי של מפלגת השלטון הספרדית): "ההתנהגות חסרת האחריות של הממשלה הקטלונית הביאה אותנו למחזה שאנחנו רואים עכשיו ברחובות". דוברי המפלגה הסוציאליסטית עושים את מיטב המאמצים להישאר על הגדר, "לא קטלוניה ולא אחדות ספרד מצדיקות את זה, יש דרך אחרת". הטוויטר של מפלגת האזרחים (מפלגת ימין נוספת שמתנגדת לעצמאות) ומנהיגתה עדיין שקטים מאז אתמול.
המשמר הלאומי (אחד מענפי המשטרה הלאומית) מצייצים: "מתנגדים להטרדות ולפרובוקציות תוך שימוש פרופורציונלי ביכולותנו להגנה על החוק".

12:49: לה־ונגוארדיה מדווח על 38 פצועים, כולל אחד שנכנס לחדר ניתוח עם כדור גומי בעין. הפגנה במדריד נגד משאל העם, ובברצלונה משאיות משטרתיות ומחסומים מאולתרים של מפגינים.
קבוצת הכדורגל של ברצלונה מתלבטת אם לבטל את המשחק המתוכנן לה היום. היריבה, לאס־פלמאס, מתכוונת על פי הדיווחים לענוד דגל ספרד על חולצות השחקנים.

11:43: משרד הפנים הספרדי מודיע שהמשטרה ניטרלה את המערכת האלקטרונית שמקשרת בין נקודות ההצבעה השונות ומאפשרת למנוע הצבעה כפולה. נשיא קטלוניה פואיג'דמון מגנה את האלימות המשטרתית ואומר: "היום המדינה הספרדית הפסידה הרבה יותר משהייתה יכולה להפסיד [אחרת], ואנחנו בקטלוניה הרווחנו הרבה יותר משהיינו יכולים [אחרת]".
דיווחים מתחילים לרמוז על מתיחות בין משרד הפנים והמשטרה הלאומית לבין המשטרה הקטלונית.

11:00: ממשיכים דיווחים גם על עימותים אלימים, סגירת נקודות הצבעה והחרמת קלפיות, ומצד שני גם על מקומות שמצביעים בהם היטב. רוב מנהיגי הממשלה הקטלונית ותנועת העצמאות כבר הצביעו, בין השאר נשיא קטלוניה כַּרְלֵס פּוּאִיגְ'דֶּמוֹן שסיפר שעבר להצביע במקום אחר אחרי שנקודת ההצבעה שלו הייתה מהראשונות שנסגרה על־ידי המשטרה, אולי לא במקרה.
דובר ממשלת קטלוניה ג'וֹרְדִי תּוּרוּל מדווח ש 73 אחוזים מנקודות ההצבעה עדיין פועלות היטב, וקורא לנציג ממשלת ספרד בקטלוניה אֶנְרִיק מִיּוֹ להתפטר מיד. תומכי העצמאות, באופן לא מפתיע, מנסים לעורר בטוויטר את התג "ראחוי תתפטר".

10:12: פבלו איגלסיאס מצייץ תמונות של אזרחים (ובפרט זקנים) מדממים אחרי היתקלויות עם המשטרה. כותב "האם זה ה"ניצחון" שלכם?"

10:00: המשטרה הלאומית הספרדית הולכת עד הסוף. דיווחים על עקירת דלתות ממרכזי הצבעה, ניתוק חיבורים לאינטרנט, עימותים ומעצרים. פבלו איגלסיאס, ראש מפלגת פודמוס (מפלגת השמאל הספרדית) מצייץ: "מכות, דחיפות, מעצרים של זקנות. מה שעושה מפלגת העם לדמוקרטיה שלנו דוחה אותי. מושחתים, צבועים, עלובים ".
עדיין, נראה שההצבעה נמשכת לפחות בחלק מהנקודות. במפלגת השמאל הקיצוני (והתומכת בעצמאות) CUP מצייצים "כוחות משטרתיים פועלים בחלק מנקודות ההצבעה. שמרו על איפוק והגיבו בהתנגדות בלתי־אלימה".

9:00: לה־ונגוארדיה מדווח שהמשטרה הלאומית הספרדית מתחילה ללכת לנקודות ההצבעה, מתוך דאגה (אולי מוצדקת) שהמוסוס (המשטרה הקטלונית) מתרשלים בכוונה בתפקידם לחסום את המשאל. מדווחים גם על מסוק משטרתי שמרחף בשמי ברצלונה.

8:00: בעוד שעה אמורה להתחיל ההצבעה, ונראה שבינתיים זה לא עומד לעצור. הקלפיות מתחילות להגיע למוקדי ההצבעה, והמשטרה הקטלונית (ה"מוֹסוֹס") מעבירה לשוטרים הנחיות לבלום את ההצבעה, אבל עם מרחב תמרון גדול, שמאפשר להם בכל נקודת הצבעה לדווח על סיבה שבגללה הם לא יכולים לבצע את המשימה. ממשלת קטלוניה, בינתיים, מודיעה שכל אזרח יוכל להצביע בכל נקודת הצבעה שירצה, כנראה כדי להתכונן לאפשרות שחלק מהנקודות תיחסמנה על־ידי המשטרה.

חדשות מאתמול:

  • אזרחים קטלונים יוצאים להעביר את הלילה בבתי הספר שאמורים לשמש מחר כתחנות הצבעה: מנהלים שם מסיבות, פעילויות, קורסים, העיקר להישאר שם ולמנוע מהמשטרה לנעול את בתי הספר ולמנוע את ההצבעה. אנשי המוֹסוֹס ד'אֶסכְּוּאַדְּרָה, המשטרה הקטלונית, שבינתיים נשארת נאמנה להוראות ממדריד, עוברים בין בתי ספר ומודיעים לנוכחים שהם חייבים להתפנות עד 6:00 בבוקר.
  • הסניפים הקטלוניים של המפלגות הלאומיות (פרט לפודמוס שתומכת במשאל) הולכות עד הסוף נגד המשאל: ראשי סיעות מפלגת העם, מפלגת האזרחים בפרלמנט הקטלוני תוקפים את הממשלה הקטלונית ואת המשאל, ראש המפלגה הסוציאליסטית מביע תמיכה עדינה באחדות ספרד.
  • שגריר ספרד בפינלנד מגיב לחבר פרלמנט פיני שתומך במשאל העם: "אם יום אחד לפינלנד תהיה בעיית ביטחון והיא תצטרך סולידריות משותפיה באיחוד האירופי, היא יכולה ללכת לחפש סולידריות בקטלוניה".
  • סקר מעיתון סקוטי: אם המשאל מתקיים תוך התנגדות ממשלת ספרד, 62% מהקטלונים מתכננים להצביע, 82% מהם יצביעו בעד עצמאות. יש לציין שעד עכשיו כל הסקרים הראו קרב צמוד, אז או שהסקר הזה מוטה, או שההתנהלות הביזיונית של ממשלת ספרד מביאה תגובת נגד רצינית (על פי הסקר, לו הייתה ממשלת ספרד מאפשרת את המשאל, 66% היו מצביעים בעד).

איך הפכה ברצלונה למוקד ג'יהאד אירופאי

מאמר שלי באתר "מידה". כרגיל, מוזמנים להגיב כאן או שם:

http://mida.org.il/2017/09/06/כך-הפכה-ברצלונה-לאחד-ממוקדי-הגיהאד-באי/

נקודה שנראית לי מעניינת אבל העורכים בחרו להסיר – יש דמיון מעניין בין המצב בקטלוניה לבין המצב במוקד ג'יהאד אירופאי אחר, אולי המרכזי – בלגיה. בשני המקרים סכסוך מקומי בין שני עמים שחיים ביחד, אחד שולט במדינה והאחר ממורמר ורוצה להתנתק (ספרדים וקטלונים במקרה אחד, ולונים ופלמים במקרה האחר) יוצר מצב של מדינה לא מתפקדת שמהווה סביבה נוחה למהגרים ג'יהאדיסטיים שמצליחים היטב לנצל את השברים בין שני העמים המקומיים.

אגב, לכל הדואגים: בזמן האחרון נסיבות אישיות מנעו ממני להקדיש זמן לבלוג. אני מקווה לחזור למוטב בעוד שבוע־שבועיים.

קטלוניה, ספרד, ומשבר הזהות של הדמוקרטיה

(עדכון חשוב להיום: בזמן משאל העם בקטלוניה, אני מדווח בזמן אמת מהתקשורת הספרדית והקטלונית על התפתחות האירועים. התעדכנו כאן)

(בשבועיים האחרונים התקבלו כמה תרומות לבלוג, ובזכותן אני מרשה לעצמי להשקיע זמן ולפרסם מאמר שני השבוע. תודה לתורמים, ואם גם אתם רוצים להגביר את קצב הפרסום בבלוג הזה, אתם מוזמנים לתרום גם אתם)

לפני כמה שבועות נגזר דינו של נשיא קטלוניה לשעבר אַרְתּוּר מַס להרחקה בת שנתיים ממשרות ציבוריות וקנס בן 36,00 אירו. על איזה פשע? על ארגון משאל עם "לא חוקי" בקטלוניה – משאל עם ששואל את האזרחים האם הם תומכים בפרישה מספרד והפיכת ארצם למדינה עצמאית; מה שאגב היא המדיניות המוצהרת של רוב (קטן אומנם) נציגיהם הנבחרים.

אני לא יודע אם ראש ממשלת ספרד מריאנו רחוי מתגעגע לימים שבהם ממשלת ספרד קבעה את גבולותיה עם רובים ורומחים, או עם תותחים וטנקים. אני משער שלא; בין השאר בגלל העובדה שאם הם היו מנסים את זה היום, נראה לי שזה היה מצליח להם הרבה פחות מבימי האימפריה העליזים. מה שכן, העמדה של ממשלת ספרד לגבי גבולות ברורה – מה ששייך לספרד נשאר בספרד. מה שפעם היה שייך לספרד – אם יכול לחזור להשתייך לספרד, עוד יותר טוב.

זה מעניין במיוחד, לאור מה שלי נראה כמו מועמד משמעותי להיות המשבר הבא של העולם המפותח והדמוקרטי – רעיון האזרחות. בעשורים האחרונים אנחנו רואים במערב את קריסת רעיון מדינות הלאום שהנחה אותו במשך הרבה זמן (אם כי לא הרבה זמן כמו שנהוג לחשוב – לפני המאה ה 19 זה היה הרבה פחות אופנתי). עם התפתחות התקשורת והמסחר הבינלאומי, נראה לי שאנשים מתקשים יותר ויותר להשתכנע שיש משהו מיוחד במדינה שלהם – אנחנו פוגשים כל הזמן אנשים ממדינות אחרות, מדברים איתם, קוראים עליהם או לפחות רואים אותם בטלוויזיה, ודי קל, בעיקר אם אנחנו לא נמצאים באליטה השולטת במדינה שלנו, לשאול את עצמנו למה בעצם אנחנו חייבים לחיות דווקא עם האנשים במדינה שלנו ולא עם אחרים.

יש כמה גישות שונות לפוסט־לאומיות הזאת, אבל הבולטת ביותר היא זו שאנחנו רואים כיום באליטה השלטת באירופה – גישה שלא רק מתנערת מהלאומיות, אלא מוותרת על כל לגיטימציה להעדפת אנשים מסוימים על אחרים בתור אזרחים. מותר לדבר על הגבלת מספר המהגרים, אבל כשמנסים להגביל את אופי המהגרים – לדוגמה, כשכמה מדינות במרכז ומזרח אירופה דיברו על קבלת מהגרים נוצרים בלבד – אותה אליטה זעקה "גזענות". כולנו בני אדם, כולנו שווים, לכולנו "מגיע" לקבל אזרחות בכל מדינה שרק נרצה. באופן דומה, שלילת אזרחות זכתה לתדמית של אחד הפשעים החמורים ביותר שיכולה מדינה לעשות – אפילו המפלגות הלאומניות ביותר מעזות בדרך כלל לדבר רק על שלילת אזרחות לבעלי אזרחות כפולה. להגיד פשוט "אנחנו לא רוצים את האדם הזה באותה מדינה איתנו"? זה בלתי נתפס. וחוץ מעניין האזרחות, אם אין משמעות ללאום, אם מדינות לאום הן שריד מיותר מהעבר, אז למה בעצם לא למזג את כולן למדינה אחת גדולה ושמחה? כך גם מגיעה התמיכה הגדולה בהידוק האיחוד האירופי, ומי שרוצה לשמור על המדינה שלו כמו שהיא הוא סתם "לאומן" או "שריד של ההיסטוריה".

הבעיה עם האידיליה הזאת, היא שלא ברור איך היא משתלבת עם רעיון קידוש הגבולות שמלווה את הפוליטיקה הבינלאומית כבר תקופה ארוכה, ואולי מאז ומתמיד – הפוליטיקה הבינלאומית מנוהלת בדרך־כלל על־ידי המדינות שניצחו במלחמות האחרונות. הן כמובן רוצות תמיד לשמר את המצב הקיים, כי המצב הקיים נוצר כשהן היו חזקות. אבל אם למדינת הלאום אין שום משמעות, אז למה יפריע אם מישהו ירצה לשנות קצת את הגבולות, להוריד איזו מדינה, להוסיף אחרת? לסדר הפוסט־לאומי אין ממש תשובה לזה. כיום המערב ברובו מתעלם מהבעיה ומנסה להחזיק את החבל בשני קצותיו – גם פוסט־לאומיות והגירה חופשית לכולם, וגם קידוש הגבולות. אבל הסתירה הזאת לא תוכל להחזיק מעמד הרבה זמן. בסופו של דבר, אלא אם נלך אחורה באחד התחומים האלה (חזרה ללאומיות או חזרה לקביעת הגבולות בכוח), יצטרך להיווצר איזשהו מנגנון חלופי לקביעת הגבולות הבינלאומיים בעידן הפוסט־לאומי. וכמו שהדמוקרטיה הייתה צריכה שתי מלחמות עולם ומלחמה קרה אחת כדי לבסס את מעמדה בתור השיטה המובילה בעולם, יכול להיות שגם העניין הזה יצטרך איזשהו משבר גדול לפני שהוא יתייצב.

איך יראה הסדר החדש הזה? עדיין מוקדם להגיד. בינתיים אפשר להסתכל על תנועות קטנות בכיוון – הבריטים, באופן שדי חוזר לאורך ההיסטוריה, מצליחים בו־זמנית להיות גם הפרוגרסיביים ביותר וגם לייצר תדמית של שמרנים זועפים. ההסכמה האנגלית למשאל עם סקוטי על היפרדות היה מפגן מרשים ביותר של רציונליות וענווה, וכנראה ייקח עוד זמן עד שזה יהפוך לסטנדרט בעולם המערבי, אבל בסבירות גדולה זה יקרה. ממשלת ספרד בינתיים לא קיבלה את ההודעה הזאת – השיטה שלהם לעודד אנשים להישאר בגבולות שלהם היא להכריח אותם. הם כבר הרבה שנים נראים בפאניקה מוחלטת – מרוב פחד לאבד את קטלוניה וחבל הבאסקים, הם מתנגדים לכל מה שנראה כמו ערעור על קידוש הגבולות הבינלאומי. לעצמאות סקוטלנד הם השתדלו לתקוע מקלות בגלגלים, בקוסובו הם כמעט המדינה היחידה באירופה שמסרבת להכיר (ובטח היחידה במערב אירופה), וכל תנועה לאומית אחרת זוכה מהם לתגובה דומה. האנגלים שיכנעו את הסקוטים להישאר מרצונם (מפלגת השלטון בסקוטלנד מדברת עכשיו על עוד משאל אחרי הברקסיט, אבל ממה שאני רואה הסקרים מראים שהסקוטים עדיין מתכוונים להצביע להישארות בבריטניה), הספרדים אפילו לא טורחים לנסות. מבחינתם הפתרון הוא להכריח.

הקטלונים, מצדם, קבעו משאל עם שאמור להיערך עד ספטמבר הקרוב, ולא נראה שהם עומדים לוותר על הרעיון. הספרדים ממשיכים להתעקש שזה לא חוקי וכו', אבל האם מישהו מעלה על דעתו שנראה בסופו של דבר טנקים ספרדיים דוהרים לברצלונה? אני לא. הספרדים כבולים יותר מדי בסדר הפוסט־לאומי (ובמקרה הזה, טוב שכך), וגם אזרחי ספרד עצמם לא בטוח שיתלהבו יותר מדי מהרעיון של ללכת לעימות עד הסוף – ספרד היא עדיין דמוקרטיה צעירה מאוד, ועדיין עם מסורת חזקה של מאל רדיקלי שלא ממש יאהב את הרעיון של דיכוי השכנים שלהם. אם הקטלונים ירצו – יהיה קשה מאוד לעצור אותם, והתקדים שהם ייצרו יהיה עוד צעד חשוב בדרך לשלב הבא של ניהול הגבולות הבינלאומיים.

השאלה העיקרית היא אם הם באמת ירצו. בינתיים, גם בהנחה שיהיה משאל עם, לא לגמרי ברור מה יהיו התוצאות של המשאל הזה – סקרי דעת קהל מראים כרגע מאבק די צמוד בין תומכים ומתנגדים. יש עוד כמה חודשים לראות מה יקרה עם זה, ואם הממשלה תמשיך בכיוון הנוכחי שלה – לו אני הייתי קטלוני, לא היה לי ספק שאני רוצה לברוח מהספינה השוקעת הזאת כל עוד אני יכול.