צמחונות אסטרטגית בהודו

הסכסוך בין מאות השנים בין הינדים לבין מוסלמים בהודו ממשיך להתחמם, ומי שמצאו את עצמם במרכז, באופן מפתיע, הם הפרים והפרות של המדינה. בימים האחרונים, מאז עלייתו של מי שנחשב בעיני רבים לאומן הינדי קיצוני לראשות אוּתָּר פְּרְדֵּשׁ, המדינה הגדולה ביותר בהודו[1], הצמחונות הופכת להיות זירת קרב משמעותית במדינה.

(גילוי נאות: אני טבעוני כבר מאז שנות נעוריי הרחוקות. תחליטו אתם אם זה גורם לכם לקרוא את דבריי באופן חשדני יותר)

קודם כל, תקציר האירועים: לפני כמה שבועות הגיעו תוצאות הבחירות הכלליות באותאר פרדש, שהביאו מהפך פוליטי מוחלט – מפלגת העם ההודי (BJP) הפכה מנציגת אופוזיציה צנועה לשליטה הבלתי־מעורערת של המדינה, עם 325 מושבים בפרלמנט מתוך 403 (לעומת 47 לפני הבחירות). כל זה כמה שנים אחרי מהפך דומה (ודרמטי הרבה יותר) ברמה הלאומית, כשמפלגת העם זכתה לרוב בפרלמנט ההודי ועלתה הממשלה הלאומנית (ומאוד פרו־ישראלית) בראשות נַרֶנְדְּרָה מוֹדִּי.

עם הרוב המוחלט הזה באותאר פרדש הם זכו כמובן למנות את ראש הממשלה של המדינה, ובחרו באיש שנוי במחלוקת – איש דת הינדי שידוע בכינוי יוֹגִּי אַדִּיתְּיַנַטְ, עם עבר עשיר של הצהרות הינדיות לאומניות ואנטי־מוסלמיות, ועם קשרים בארגונים שנחשדים במעורבות באלימות נגד מוסלמים ואחרים. בהתאם לזה, אחת הפעולות הראשונות של היוגי בתפקידו הייתה להורות על מבצע אכיפה מקיף לסגירת בתי־מטבחיים לא חוקיים – מה שאומר, במקרים רבים, מקומות שמפרים את האיסור (הותיק) במדינה נגד הריגת פרות. והעניין לא נעצר שם – איסור על שחיטת פרות קיים ברוב המדינות בהודו, ומבצע האכיפה של היוגי עודד התעוררות צמחונית גם במקומות אחרים – בגּוּגָ'רָט עבר חוק שמגביר את העונש על שחיטת פרות עד מאסר עולם, וראש הממשלה אמר שהוא רוצה להפוך את גוג'ראט ל"מדינה צמחונית". ראש ממשלת צָ'טִיסְגָּר, כשנשאל על המצב במדינה שלו, אמר על שחיטת פרות "זה לא קרה אצלנו כבר 15 שנים. זה קרה? נתלה את מי שעושים את זה". האיסור על שחיטת פרות מנוסח בדרך־כלל במונחים כלכליים או חברתיים, אבל בפועל לאף אחד אין אשליות – האיסור נובע ממעמדה של הפרה כחיה קדושה בדת ההינדית.

נוצר פה מצב מעניין, שבה הצמחונות הופכת פתאום להיות האפשרות העממית וה"פרימיטיבית", שזוכה לזלזול מהאליטות – ההיפך הגמור מהתדמית שלה בעולם המערבי. בתקשורת דוברת האנגלית (לצערי, אני עדיין לא מבין הינדית מספיק בשביל לקרוא עיתון) לא תמצאו כותב אחד שמזדהה עם האיסור או עם מבצע האכיפה; כולם מדברים על הפגיעה בשכבות החלשות, הסכנה מהלאומנות ההינדית הגואה והמאיימת על הפלורליזם ההודי, וכמובן על אנטי־איסלאמיות. רובם מנסחים את העניין במונחי מערכת הקאסטות ההודית, ומאשימים את מפלגת העם בכך שהיא מייצגת רק את הקאסטות העליונות ומנסות לכפות את דרך החיים שלהן על כל המדינה – סקרים מראים שהצמחונות בהודו נפוצה יותר ככל שהקאסטה גבוהה יותר. מצד שני, עד כמה הכותבים האלה באמת מייצגים את אותן השכבות החלשות והקאסטות הנמוכות? קשה להתווכח עם המספרים, השכבות החלשות האלה ללא ספק הצביעו ברובן למפלגת העם, בלעדיהן המפלגה לא הייתה זוכה לרוב כזה.

יש לי הרגשה שזה יישמע מוכר ללא מעט ישראלים – עולה לשלטון מפלגה שרוצה להדגיש ערכים לאומיים ושמרניים, והכותבים בעלי הנטיות היותר קוסמופוליטיות סולדים אוטומטית מכל מה שהיא עושה בכיוון הזה. ואני לא רוצה לנקוט פה עמדה בעד אחד הצדדים – קוסמופוליטיות ולאומיות שתיהן גישות לגיטימיות לחלוטין, בהודו, בישראל ובכל מקום אחר, ובפרט כמה מהגורמים הדוחפים ללאומניות הינדית נראים כמי שלא ממש מכבדים את הדמוקרטיה וזכויות האדם בדרך לשם. מצד שני, צריך גם להיזהר מצביעות – האם אותה התקשורת הייתה מתייצבת בהתלהבות כזאת לצד בתי המטבחיים הלא־חוקיים גם אם מי שמנסה לסגור אותם היה איש נחמד "משלנו" שעושה את זה בשם שלטון החוק ובריאות הציבור? כשהיוגי מדבר על אכיפת החוק ובריאות הציבור נראה שאף אחד לא קונה את זה, אבל למה בעצם? לא ראיתי מישהו שמאשים אותו בפעולה נגד החוק. ההאשמה היא רק שהוא בוחר באופן נוח להתחיל פתאום לאכוף חוק שמתאים לו. זה כשלעצמו כנראה נכון, אבל לא סותר את העובדה שחוק צריך לאכוף. אם החוק לא טוב אפשר לשנות אותו, אבל אם לשפוט לפי תוצאות הבחירות, נראה שהאוכלוסייה דווקא לא ממש מוטרדת מהכיוון ההינדי שהמדינה שלהם הולכת אליו.

מה שמעניין אותי במיוחד זו התהייה אם זה יכול להיות כיוון עתידי לסוגיית הצמחונות גם בשאר העולם. לא מזמן סקרתי את הבחירות בהולנד, שגם בהן המפלגה למען בעלי החיים מיצבה את עצמה בניגוד מוחלט למפלגת השמאל הירוק שמייצגת את הירוקים הסטראוטיפיים, שדואגים למטרות שמאל לא פחות מלמטרות ירוקות. בישראל הצמחונות כבר מזמן לא נראית כמו נחלתם הפרטית של חילוניים או שמאלנים. האם יכול להיות שיום אחד המגמה הזאת תימשך עד לרמה שהצמחונות תיטה לצד הימני והשמרני של החברה? זה לא בלתי אפשרי. ואם זה יקרה, נראה לי שזה רק יחזק את הידידות הקרובה בין ישראל והודו – שתי מדינות שעוברות תהליך דומה של התחזקות אליטה לאומית על חשבון האליטה הקוסמופוליטית הישנה, שתי מדינות שנמצאות באותו הצד של המערכת הבינלאומית, ושתי מדינות שבהן נוח מאוד למצוא אוכל צמחוני בכל מסעדה. אני אישית אהיה מאוד שמח אם יום אחד נראה מפגש פסגה בין ראשי ממשלות ישראל והודו, כשהצלחות מלאות חומוס ודאל עדשים.

[1] הודו, כמו ארצות־הברית, ברזיל או גרמניה, היא פדרציה – מדינה שמורכבת מהרבה תת־מדינות בתוכה. עם בערך 200 מיליון תושבים, אותאר פרדש היא מדינה גדולה יותר מרוב המדינות העצמאיות בעולם.