קורבנות האקלים, גירסת קנדה

מאמר חדש שלי באתר מידה – על הבדלנות המתגברת במערב קנדה בעקבות הבחירות האחרונות ומלחמות האקלים המסלימות שם:

קר שם בחוץ: מלחמות האקלים מאיימות לפלג את קנדה

קאליסתאן והסיפור המוזר של האנטי־הודיות בקנדה

כשכתבתי בעבר על כך שלישראל יש כמה שותפות במועדון המדינות השנואות על־ידי ה"רב־תרבותיות" המערבית המודרנית, העירו לי במידה מסוימת של צדק שעדיין, העוינות נגד הודו או מיאנמר לא מתקרבת לעוינות הפתולוגית ורבת־השנים שמופנית כלפי ישראל. זה אומנם נכון, אבל העוינות להודו (שבניגוד לישראל, חדשה יחסית בסירוב שלה לרקוד לצלילי החליל הרב־תרבותי) הולכת ומתקדמת לכיוון הזה – והסנונית המוזרה היא, באופן לא מפתיע, קנדה – שממשלתה הנוכחית היא אולי הקיצונית ביותר בעולם כיום באימוץ רעיונות הרב־תרבותיות (בתחרות קשה עם שבדיה).

העניין עלה לכותרות לאחרונה עם כמה מקרים בולטים במיוחד: לא מזמן הגיע שר ההגנה הקנדי, הַרְגִ'יתְּ סִינְגּ סָגָ'ן הסיקי, לביקור בהודו, ובפרט במדינת המוצא שלו, פנג'ב; ראש ממשלת פנג'ב אַמַרִינְדֶּר סִינְגּ הודיע במופגן שהוא מסרב להיפגש איתו כי הוא "קאליסתאני", וכמוהו גם שרים אחרים בממשלת תרודו. כשהגיע נרנדרה מודי לביקור בקנדה, התארגנו מקדשים סיקיים קנדיים להודיע שהוא לא רשאי לבקר בהם. ולפני כחצי שנה חגגה קנדה הרב־תרבותית את בחירתו של גַּ'גְּמִיתְּ סִינְגּ הסיקי לראש מפלגת השמאל NDP; מי שלא הצטרפה לחגיגות היא ממשלת הודו שכמה שנים קודם לכן סירבה לאפשר לו לבקר במדינה. מה קורה שם?

הכול מתחיל בקאליסתאן. קאליסתאן היא מדינה סיקית תיאורטית שחלק מתושבי פנג'ב תיכננו להקים אחרי עזיבת הבריטים את הודו; הרעיון הוא שהודו הולכת להינדים, פקיסתאן למוסלמים, וקאליסתאן לסיקים. בסופו של דבר חבל פנג'ב התחלק בין הודו ופקיסתאן, הסיקים ברובם המכריע עזבו את החלק הפקיסתאני ועברו למזרח, והפכו להיות חלק מהודו. אחרי קצת עימותים, הוסכם בסופו של דבר לתת להם מדינה משלהם בתוך הפדרציה ההודית, ועד היום מדינת פנג'ב בהודו נשלטת על ידי מנהיגים סיקיים ובאופן כללי מהווה סוג של "מדינה סיקית" בתוך הודו. אבל לא כולם הסכימו לוותר על החלום הקאליסתאני, וההיסטוריה ההודית מלאה בעימותים בין הסיקים לממשל המרכזי, שהגיעו לשיאם עם התבצרות חמושים סיקים במקדש הזהב (המקום הקדוש ביותר לסיקים), פלישת הצבא ההודי למקדש תוך הריגת מתבצרים רבים וגרימת הרס למקדש, רצח ראש ממשלת הודו אינדירה גאנדי על־ידי סיקים, ואחריו רצף פוגרומים אנטי‏־סיקיים שהביאו לאלפי הרוגים. אלה היו הימים הקשים ביותר של היחסים בין הסיקים לבין הממשל המרכזי בהודו, ואף אחד לא שוכח אותם עד היום.

כיום היחסים די תקינים. פנג'ב היא אחת המדינות היותר עשירות בהודו, ונראה ששוררת הרמוניה לא רעה בין הסיקים וההינדים. ועדיין, השאלה הקאליסתאנית מרחפת עדיין באוויר, ובעיקר הופכת לנשק בידי שונאי הודו ברחבי העולם. כבר הזכרתי בעבר איך נצים אנטי־פקיסתאניים בהודו חולמים לפרק את פקיסתאן על־ידי עידוד בדלנות בלוצ'ית, סינדית ופשתונית; נצים אנטי־הודיים בפקיסתאן, בינתיים, אוהבים לפעמים להגיב עם הבטחה לעידוד קאליסתאן ובדלנים אחרים בהודו. אני לא רוצה לנקוט עמדה בסוגיית העצמאות – אולי הם ראויים לעצמאות ואולי לא. קוראי הבלוג בטח כבר מכירים את החיבה שלי להודו, אבל אני צריך להיזהר מהאינסטינקט להיות אוטומטית לטובתם בכל נושא. רק אציין שלמיטב ידיעתי יש מפלגות בדלניות קאליסתניות שפועלות בגלוי בהודו ומשתתפות בבחירות (בלי הרבה הצלחה), כך שלא נראה לי שממשלת הודו מדכאת אותם באכזריות. אבל בכל מקרה, לא על זה באנו לדבר היום.

השחקן המפתיע בסוגייה הזאת היא קנדה. ההגירה הסיקית לקנדה מסתמנת כסיפור הצלחה גדול; עם פחות מאחוז וחצי מהאוכלוסייה, הם צברו כל־כך הרבה כוח והשפעה במדינה עד לרמה שממשלת קנדה הנוכחית כוללת יותר סיקים מממשלת הודו (ג'סטין תרודו כמובן התלהב מזה, אם כי יש לציין שגם בהודו הסיקים הם פחות משני אחוזים מהאוכלוסייה). הפרלמנט הקנדי כולל לא פחות מ 20 סיקים, וכאמור אחת המפלגות המרכזיות במדינה מונהגת כרגע על־ידי סיקי. אבל הפוליטיקה הסיקית בקנדה לא מסתפקת בויכוחים על זכותם לשאת סכין בכל מקום (מצווה דתית סיקית שיוצרת חיכוכים בין מיעוטים סיקיים להרבה מאוד ממשלות במדינות שבהן הם חיים) – היא גם כוללת תמיכה חזקה בתנועה הקאליסתאנית. אולי בגלל שהמהגרים זוכרים יותר טוב את ימי העימותים בשנות השמונים כשהם עוד היו בהודו, אולי (כפי שטוענים בהודו) בגלל כספים פקיסתאניים שמעודדים אותם, ואולי זה פשוט צירוף מקרים; אבל הקאליסתניות פורחת בקנדה. וכיום זה מתחבר מצוין עם האנטי־הודיות ה"טבעית" של ממשלת תרודו ודומותיה האידיאולוגיות, שלא אוהבים את מה שנתפס בעיניהם כחיבור בין דת ומדינה בהודו (או בישראל).

וכך, בהודו מסתכלים בחשד רב על המדינה שמנהיגיה מתחככים עם מנהיגי קבוצות בדלניות שרוצות לפרק אותה. תמונות של תרודו חובש בנדנה כתומה באירוע שמונפים בו דגלי קאליסתאן ותמונות של אחד ממנהיגי החמושים שחוסלו על־ידי הצבא ההודי במקדש הזהב הן מראה נפוץ בעיתונות ההודית והרשתות החברתיות. אמרינדר סינג, שאגב מגיע ממפלגת הקונגרס כלומר שאיננו חלק מהודו ההינדית של מודי המושמצת על־ידי המערב, נאלץ לבטל ביקור שלו בקנדה אחרי התערבות של ארגונים סיקיים מקומיים; והמתיחות ממשיכה. איך זה ייגמר? קשה לי להאמין שזה יגיע לאנשהו. הסיקים בסופו של דבר מסתמנים ברובם כמהגרים מצליחים, שמתערבים בקהילה המקומית ולא עושים בעיות; קשה לי להאמין שהחיבור ביניהם לבין תנועת ה"רב־תרבותיות" יצליח לאורך זמן, בעיקר לאור מקרים שרואים באנגליה שבהם רואים לא מעט סיקים בקרב הקולות המתנגדים לרב־תרבותיות שיוצרת באנגליה קהילות מוסלמיות שמדכאות אותם. כרגע הסיפור הזה נשאר בעיקר כעדות לפוליטיקה המוזרה שסוחפת את קנדה כיום, שבה התנגדות להודו, כמו לישראל, היא נכס פוליטי חזק.