ההולנדים שוב מצביעים: להתראות הגירה, שלום אקלים

אני לא בטוח עדיין מה דעתי על סוגיית שינוי האקלים. שמעתי כל מיני טיעונים מעניינים מכל הכיוונים, אבל אצטרך יום אחד להיכנס הרבה יותר לפרטים בשביל לגבש דעה ממש. מה שאני די בטוח בו, זה שרוב הפוליטיקאים שמדברים על הנושא מבינים בו עוד פחות ממני, מה שלא מונע מהם לא רק לגבש דעות חזקות, אלא גם להציע קווי מדיניות מרחיקי לכת בעניין. וזה מביא אותנו להולנד.

ביום רביעי הקרוב יהיו הבחירות המחוזיות בהולנד – לא נראה שלמישהו אכפת יותר מדי מי יושב במועצות המחוזיות, אבל הן משמשות גם כסוג של בחירות לא־ישירות לבית העליון של הפרלמנט (חברי המועצות המחוזיות בוחרים את חברי הבית העליון), אז מדובר בבחירות לכל דבר. לאור העובדה שהממשלה מאז הקמתה נמצאת בנפילה חופשית בסקרים, זה יכול להיות די דרמטי. התרסקות של הממשלה בבית העליון יכול לשתק אותה לגמרי, אולי אפילו עד כדי בחירות חדשות. חוק שעובר בפרלמנט צריך אישור בבית העליון, ואם הם לא יוכלו להעביר יותר חוקים, הם יהיו בבעיה.

כל זה מעניין בעיקר חנוני פוליטיקה הולנדית (אם אתם כאלה אז הגעתם לבלוג הנכון, אבל לא בשביל זה התכנסנו היום). מה שיותר רלוונטי לפוליטיקה העולמית הוא השינוי בנושאי הדיון לקראת הבחירות האלה. בבחירות הכלליות ב 2017 דיברו על הנושאים שאתם כנראה מכירים היטב מהפוליטיקה האירופית – הגירה, שוק חופשי / סוציאליזם, יחסי חוץ, וכו'. כל אלה עדיין קיימים, אבל יש כוכב חדש בשכונה – האקלים. ובפרט, חוק האקלים שסיכמו בממשלה, שלפחות לפי הדיון הציבורי הוא עומד להיות אחת המהפכות הגדולות שהיו בכלכלה ההולנדית, ואם לשפוט לפי מתנגדיו מימין, עלול אפילו להקריב אותה על מזבח צמצום פליטות הפחמן.

על מה מדובר? עיקרי הויכוח הם מס פחמן דו־חמצני, הפסקה הדרגתית של השימוש בגז טבעי ובכל אנרגיה לא־מתחדשת אחרת (לא יודע אם יצא לכם לבקר בהולנד – לא מדינה חמה ונעימה במיוחד, בכל בניין יש מערכת חימום בגז), השקעה ממשלתית עצומה במחקר ובסיבסודים שונים לאנרגיות מתחדשות, הטלת אוסף רגולציות חדשות על התעשייה, ואפילו סגירת שדה הגז הטבעי ההולנדי – "להשאיר את הגז באדמה", גרסת הולנד.

קשה להסביר עד כמה הנושא הזה השתלט על השיח. כל דיון פוליטי מתחיל באקלים. בכל יום בכל עיתון יש לפחות כותרת ראשית אחת על האקלים. מפלגות השמאל מדברות ללא הרף על כמה זה דחוף וחשוב, מפלגות הימין מתאמצות איכשהו לתפוס את החבל משני קצותיו. תיירי בודה, אחרי שהימר נכון (פוליטית) על ההתנגדות לאיחוד האירופי ולהגירה, בונה את עצמו עכשיו בתור מנהיג ספקני האקלים. אפילו חירט וילדרס, שעד לאחרונה כל מילה שלו עסקה בסכנות האיסלאם באירופה, מתחיל מדי פעם להצטרף לבודה בניגוח הסכמי האקלים. ברחובות רואים הפגנות "למען כדור הארץ", בעיקר של תיכוניסטים (תופעה בזויה במיוחד לדעתי, אני רוצה לראות מי מהמפגינים בני ה 15 האלה יודע מה המשמעות של שינוי שיעורי מס). וחשבון החשמל, שכבר עכשיו לא נמוך יותר מדי, מתכונן לקפיצה הגדולה.

הסקרים כאמור צופים נפילה חופשית לממשלה. תזכורת: הממשלה הנוכחית מורכבת משתי מפלגות הימין המסורתיות (הליברלים והנוצרים־דמוקרטים), מפלגת המרכז־שמאל דמוקרטים 66, ומפלגה נוצרית קטנה יחסית וירוקה יחסית בשם האיחוד הנוצרי. משמאל הולכים ונחלשים ד66 לטובת מפלגת השמאל הירוק, מפלגה שמייצגת את הצדדים הקיצוניים של כל מה שאתם מכירים מהשמאל העולמי כיום, מאיבה לשוק החופשי (המפלגה למעשה הוקמה במקור כאיחוד של המפלגות הקומוניסטיות עם עוד מפלגת שמאל או שתיים), דרך קיצוניות ירוקה, ועד אנטי־ישראליות כולל תמיכה ב BDS. בינתיים מימין, הליברלים והנוצרים־דמוקרטים נראים יותר ויותר חיוורים ומאבדים עוד ועוד מצביעים לטובת מפלגת הפורום למען הדמוקרטיה של תיירי בודה. ראש הממשלה מארק רותה, בזמן שהוא עסוק בלהיות ראש ממשלה, העביר את תפקיד הפנים הציבוריות של המפלגה הליברלית לקלאס דייקהוף, אדם שנראה חביב אבל עושה רושם של פקיד אפרפר שלא נהנה משמץ מהכריזמה של רותה. הנוצרים־דמוקרטים בינתיים מונהגים על־ידי סיברנד בומה, אדם שנראה כמו הדוד החביב שייתן לכם מתנה ליום־ההולדת אבל לא ממש מעניין לשמוע אותו מדבר. המפלגה בדעיכה כבר שנים רבות, ולא נראה שזה עומד להשתנות. שתי המפלגות משדרות מסרים לא ברורים ולא משכנעים, ומקלות מאוד על בודה להציג אותן בתור משרתות של השמאל הירוק ("ימין חזק או שמאל ירקרק", אם תרצו).

אז מה ייצא מהבחירות? התרחיש המטריד ביותר והסביר ביותר הוא שמחוסר ברירה, הממשלה תמצא את עצמה בשיתוף פעולה הדוק יותר עם השמאל הירוק. כרגע נראה סביר מאוד שבלי זה, היא לא תוכל להמשיך לתפקד. המנהיג החדש של ד66, רוֹבּ יֶתֶּן הצעיר והמגניב, כבר מדבר על זה די בהתלהבות, עוד צעד בהליכה שמאלה של המפלגה שלו. בחירות מוקדמות הן אפשרות שעקרונית אי אפשר לפסול, אבל לאור מצבן בסקרים סביר להניח שמפלגות הקואליציה יעשו כל דבר אפשרי כדי למנוע את זה. באחד מהאתרים המזוהים עם הפורום למען הדמוקרטיה (וממה שאני רואה, רוב האתרים הימניים מזוהים עם הפורום – מפלגות הימין המסורתיות נעדרות כמעט לגמרי מהאינטליגנציה האינטרנטית) כבר מדברים על זה בתור סיוט הכרחי להתמודד איתו כמה שנים עד שהפורום יתחזק מספיק בשביל להקים ממשלת ימין בראשותו, יחד עם וילדרס, הנוצרים הקיצוניים, ומה שיישאר מהימין הממסדי. לא יודע עד כמה זה נשמע סביר.

ומה יהיה עם האקלים? בקרוב אצלנו. המדינות הדמוקרטיות בעולם מחוברות חזק זו לזו, ומה שמתחיל במקום אחד יגיע מהר לכל מקום אחר. כאמור אין לי עדיין דעה מגובשת על המחלוקות העיקריות בנושא האקלים, עד כמה סבירים תרחישי האימה בנושא ועד כמה סבירות דרכי הפעולה המוצעות למניעתם. אבל בדבר אחד אני בטוח – מי שטוען שהדיון הפוליטי בנושא הזה הוא דיון מדעי, משלה או את עצמו או את המאזינים. בדבר אחד אני מסכים עם תיירי בודה – התומכים בחקיקת אקלים ברובם המכריע לא מבינים שום דבר במדע מאחורי זה או במשמעות הכלכלית של מה שהם מציעים, ונראה לי שהוא צודק לחלוטין כשהוא מגדיר את זה כ"אבטיח" – ירוק מבחוץ ואדום מבפנים. וזה כנראה הכיוון שהולנד הולכת אליו.

מודעות פרסומת

הולנד: ממשלה חדשה, כוכב חדש

זוכרים שפעם היו בחירות בהולנד? בשעה טובה, אחרי כמאתיים ימי משא־ומתן קואליציוני, סוף סוף נחתם הסכם להקמת הממשלה שלכולם היה ברור שתקום כבר מהיום שאחרי פרסום תוצאות הבחירות. מַרְק רוּתֶּה ממשיך לכהונה שלישית כראש הממשלה, עם המפלגה הליברלית (VVD) שלו, ידידתה המפלגה הנוצרית־דמוקרטית, מפלגת המרכז־שמאל הפרו־אירופאית דמוקרטים66, ומפלגת האיחוד הנוצרי, שהיא עצמה שילוב קצת מוזר של שמרנות נוצרית עם קצת שמאל מודרני פרו־אירופאי.

בסך הכול לא משתנה הרבה לעומת הממשלה הקודמת; היחס המסויג לאיחוד האירופאי ימשיך, עם רותה מצד אחד שינסה להביע קרירות כדי למנוע זליגת קולות למפלגות האירוסקפטיות, ומצד שני ד66 שיעשו כל דבר כדי להפוך את עצמם למיותרים ולהעביר את כל הסמכות לבריסל. ההסכם הקואליציוני זמין לקריאה כאן (בהולנדית כמובן), כמה נקודות מעניינות:

– ביטחון הוא הסעיף הגדול ביותר שם פרט להגירה, וכולל הרבה תוספות תקציב למשטרה ולמשרד הביטחון, ודיבורים על לוחמה בטרור (ועל קניית נשק רצינית; נראה לי שלישראל, שלמרבה הצער מתפרנסת היטב מדברים כאלה, שווה אולי לחפש שם הזדמנויות).
– מי המדינה היחידה שאיננה שכנה של הולנד (זה כולל את ונצואלה, ששכנה לכמה איים קאריביים שטכנית שייכים עדיין לממלכת הולנד) שמוזכרת? ניחשתם נכון, הסכם קואליציוני הולנדי מדבר עלינו. הם רוצים לשמור על יחסים טובים עם ישראל וגם עם הרשות הפלסטינית, ולפעול למען שלום ופתרון שתי המדינות. עכשיו אתם יכולים לישון בשקט בלילה.
– לגבי אירופה: הרבה דיבורים יפים על חשיבות האיחוד, אבל ההסכם מביע התנגדות מפורשת לחילוץ מדינות פושטות רגל ולהידוק שיתוף הפעולה הכלכלי של גוש האירו.
– סעיף ההגירה שם עצום, ומהווה אולי 90% מפרק יחסי החוץ. בין השאר: "לפליטים מגיע סיוע, אבל זה לא כולל זכות לבחור באיזו ארץ לקבל את הסיוע הזה". מביעים תמיכה ביצירת אזורים בטוחים במדינות המקור וסיוע למדינות שכנות (ירדן ולבנון), קוראים לחיזוק ההגנה על הגבולות החיצוניים של אירופה, ומבקרים בפרט פעולות "הצלה" שמביאות מהגרים טובעים לאירופה גם אם הנמל הקרוב (כלומר, הנמל שאליו צריך להביא אותם לפי עקרונות ההצלה בים) הוא באפריקה (נושא משמעותי מאוד כיום בים התיכון). מאוד מדגישים את העניינים האלה, וגם בתקשורת הנושא הזה הודגש בכותרות הראשיות מההסכם הזה, ואלסבייר מציין שזה הנושא שעליו נפל המשא־ומתן הקואליציוני עם מפלגת השמאל הירוק.

בינתיים, הכוכב העולה של הפוליטיקה ההולנדית הוא ללא ספק תְּיֶרִי בּוֹדֵּה, מסוג האינטלקטואלים הצעירים שרואים הרבה לאחרונה שמדברים נגד השמאל הקוסמופוליטי ובעד תרבות המערב והליברליזם הקלאסי; בהולנד נראה שהשילוב הזה עובד טוב במיוחד. המפלגה החדשה שהוא הקים לפני הבחירות נכנסה לפרלמנט עם שני מושבים, אבל מעקב אחרי התקשורת ההולנדית ייתן לכם את הרושם שמדובר ביו"ר האופוזיציה לפחות. וילדרס? מפלגת העבודה? הסוציאליסטים? כולם שוליים. אפילו את "ג'סטין תרודו ההולנדי", יו"ר מפלגת השמאל הירוק יסי כלאבר, כמעט לא שומעים. בסקר האחרון על "לו היו עכשיו בחירות, למי הייתם מצביעים", מפלגתו של בודה עולה משניים לתשעה מנדטים. נראה אם הוא יצליח לשמור על הקצב הזה לעוד הרבה זמן, כי לצערו ייקח עוד הרבה זמן עד הבחירות הבאות.

העלייה המטאורית שלו יכולה להיות בשורה טובה בעיקר לשונאי האיחוד האירופי – נוף פוליטי עם שתי מפלגות אירוסקפטיות מצליחות זה משהו שעוד לא ראינו (המנדטים של בודה מגיעים מכל מיני מפלגות, לא רק מוילדרס), ויכול בהחלט לחזק את הכנסת האירוסקפטיות למיינסטרים; בעיקר לאור העובדה שבודה נראה הרבה יותר "קל לעיכול" לחברה העירונית מאשר וילדרס – וילדרס נתפס בדרך־כלל (בצדק או שלא) כסוג של לאומן קלאסי שמדבר לליבם של כפריים ומובטלים שמלאים מרירות על העולם המודרני. בודה לעומתו פונה ללא ספק לקהל עירוני בן המעמדות הגבוהים, ומדבר בשפה שלהם. אם וילדרס הוא רחבעם זאבי, בודה הוא נפתלי בנט, אבל בגרסה עוד יותר תל־אביבית. בודה הוא מה שרונן שובל רצה בזמנו להיות, הייתי אולי אומר, אולי מה שאמיר אוחנה או שרן השכל ינסו להיות כשיהיו גדולים.

איך הוא עושה את זה? שילוב בין תדמית אינטלקטואלית "חנונית" במקצת, עם חיבה לדיבור בלטינית בכל הזדמנות, ומצד שני שליטה מצוינת ברשתות חברתיות ונטייה לליצנות מתונה בפרלמנט. דברים כמו זה: