ישראל זה מזרח או מערב?

לא מעט פעמים כבר יצא לי לשמוע דיונים (גם בקרב ישראלים וגם בקרב זרים) בשאלה אם ישראל, ובכלל העם היהודי, הם חלק מהעולם המערבי או לא. אולי לעתים קרובות יותר, יצא לי לשמוע אנשים שמניחים אוטומטית שכן; ומדי פעם אנחנו שומעים קולות אחרים שמדברים על "השתלבות במרחב" וקוראים לישראלים לקבל על עצמם את השייכות למזרח התיכון. מי צודק? האם ישראל היא במערב או לא?

אני לא רוצה להכתיב תשובה לאף אחד; פטריוטים ישראלים רבים בטח יראו בי איזה מין "אזרח העולם" קוסמופוליטי שמטייל בין ערי העולם ולא ממש ראוי להשתתפות בדיון על עתיד העולם היהודי. אבל הייתי רוצה להמליץ על תשובה אחת.

השתייכות לעולם המערבי היא כיום סוג של סמל סטטוס; המערב מסמל תרבות ושגשוג, חופש ודמוקרטיה. במצב הזה, לא מפתיע שהרבה אנשים רוצים להשתייך אליו. אבל אני מציע לנסות להסתכל על תמונה קצת יותר רחבה – העם היהודי הוא בן שלושת־אלפים שנה פחות או יותר, האם בזמן הזה אפשר וכדאי לשייך אותו לעולם המערבי?

הנקודה החשובה הראשונה, היא שמדובר לגמרי בבחירה. מי שלא משוכנע בזה, אני ממליץ שיקרא קצת ספרות עם התייחסויות ליהודים מלפני מאה שנים ויותר; מדהים כמה השתנו הדברים. לא מזמן קראתי את אייבנהו, קלאסיקה ספרותית אנגלית מהמאה ה־19. הסופר ידידותי באופן מדהים ליהודים וכמעט יוצא מגדרו כדי לתאר בסימפטיה את הסבל שעבר עליהם בתקופה שעליה מדבר הספר (אנגליה שאחרי הכיבוש הנורמני). אבל דבר אחד שאי אפשר להתעלם ממנו אצלו, הוא עד כמה היהודים הם זרים. זרים אקזוטיים וטובים, אבל זרים לגמרי. בארצות־הברית, היהודים רק לאחרונה נכנסו לקטגוריה של "לבנים". הציונים האנגליים שפעלו להקמת המדינה היהודית בארץ ישראל היו אוהבי־יהודים מושבעים; הם ראו בהם ידידים גדולים וחשובים של אנגליה. אבל הם עדיין היו "הם", לא "אנחנו". אין שום הכרח היסטורי בשיוך היהודים למערב. אז אם זה קרה במקרה, האם כדאי לזרום עם זה? אולי נצטרף למערב? לפני זה, כדאי להסתכל על קצת על מהו אותו המערב.

המערב התחיל לשגשג בקנה מידה עולמי לפני משהו כמו 400-500 שנים. עד אז, העושר והתרבות בעולם התרכזו בסין, בהודו, בפרס, במסופותמיה, או בתורכיה. הייתה למערב תקופה טובה גם אלף שנה לפני זה, אבל האימפריה הרומית קרסה מזמן, וגם בשיאה היא לא הייתה האימפריה המובילה בעולם ברוב המדדים (מול בת־זמנה, סין של שושלת האן). מה שאנחנו מכירים כיום כ"תרבות המערב", עם חופש הפרט והדמוקרטיה והשוק החופשי וכדומה, הם ממש לא איזשהו יעד בלתי נמנע שהובילו אליו תולדות המערב; כל אלה הם מצב היסטורי זמני, שהגיע בעיקר בעקבות תקופת דומיננטיות אנגלית על המערב, ויכול בקלות להשתנות – יש לא מעט סימנים שהוא משתנה לכיוונים לא טובים כבר בימים אלה. כיום אנחנו יכולים להסתכל אחורה ולטעון שהנאורות הזאת היא חלק בלתי נפרד מהמערב, כי המערב זה ג'ון לוק, אדם סמית, וולטייר או ג'ון סטיוארט מיל. אבל באותה המידה יכולנו להגיד שהמערב זה סוקרטס, קרל מרקס, פרידריך ניטשה וז'אן־פול סארטר: ה"מערב" הזה הוא לא פחות "מערבי", והרבה פחות נאור. מצד שני, יכולנו בקלות לדוג בפינצטה כמה פילוסופים סיניים, הודיים, מוסלמים או רוסים שהביעו דעות נאורות ולטעון שהם מייצגים את התרבות שלהם כמו שאלה שבחרנו בפינצטה מייצגים את תרבות המערב. למעשה, ייתכן מאוד שזה עוד יקרה יום אחד, ושנכדינו ילמדו שדמוקרטיה היא חלק בלתי נפרד מהתרבות הסינית, עוד מאז קונפוציוס; זה יהיה נכון פחות או יותר כמו טענה מקבילה על המערב.

קחו תרגיל מחשבתי קטן: נניח שמלחמת העולם הראשונה לא הייתה מסתיימת כפי שהסתיימה. נניח שהקיסרויות הגרמנית והאוסטרית היו מביסות את אנגליה וצרפת. איך היינו רואים אז את המערב? דמוקרטי במיוחד הוא לא היה. קשה מאוד להאמין שהייתה עדיין נשארת דמוקרטיה בצרפת, מדינה שהתנדנדה במשך שנים בין דמוקרטיות ודיקטטורות כאלה ואחרות. ברור עוד יותר שהעולם דובר הגרמנית לא היה הופך לדמוקרטי; אותו עולם שבמציאות שלנו הדמוקרטיה נכפתה עליו במיטב הנשק של דוברי האנגלית. סוג של שוק חופשי היו אולי מאמצים עם הסתייגויות, כמו סין של היום. מדינות דרום אירופה רוויות המהפיכות, האם היה איזשהו כוח שימשוך אותן לכיוון החופש והדמוקרטיה? קשה מאוד להאמין (זוכרים שספרד, יוון ופורטוגל היו דיקטטורות עדיין בשנות השבעים?). בריטניה הייתה כנראה חוזרת להתכנס בתוך עצמה, מקפידה רק לצבור מספיק בריתות כדי שאירופה לא תתאחד לחסל אותה. ארצות־הברית הייתה כנראה זונחת סופית את היבשת הישנה והמאכזבת, שכנראה גם כלכלית לא הייתה משגשגת יותר מדי. אם ישראל הייתה קמה, ומעניין לתהות אם זה היה קורה, זה לא היה מגיע בחסות בריטית.

ואולי במקום לדמיין את זה בעבר, נדמיין את זה בעתיד – האם מופרך לדמיין מצב שבו הדמוקרטיות המערביות מוכות בשדה הקרב ומוצאות את עצמן בעולם שבו הכוחות החזקים הם לא דמוקרטיים, לא נאורים, לא חופשיים? ארגוני הטרור הקיקיוניים ביותר כבר גורמים להרבה מהמדינות האלה לכרסם עוד ועוד בערכים הדמוקרטיים שלהם. מה יקרה כשיגיעו כוחות חזקים יותר להתמודד איתם? לא חסרים מועמדים.

מצד שני, מה מציעים לנו אחרים? לא נראה לי שבכלל צריך טיעונים כדי להסביר למה לא מומלץ ליהודים לשייך את עצמם למזרח התיכון. הערבים הם בני־דודינו וזה לא ישתנה, והייתי מאוד שמח אם יותר ישראלים היו לומדים ערבית ומכירים אותם טוב יותר, אבל כל זה לא משנה את העובדה שהמזרח התיכון הוא ספינה טובעת, שבזמן הטביעה גם התפוצצה, דלפה שמן, עלתה על שרטון, והותקפה על־ידי כרישים. מי שרוצה לנהוג על־פי "יהי ביתך בית ועד לחכמים; והוי מתאבק בעפר רגליהם, ושותה בצמא את דבריהם", כנראה שהמזרח התיכון לא יהיה הבחירה הראשונה שלו.

העם היהודי מאז ומתמיד היה מעשי. בין אם נאמין באלוהים ובין אם לא, אי אפשר להכחיש שחלק חשוב מאוד מהמהפיכה היהודית היה האוניברסליות שלה; לא משנה איפה אנחנו, אין צורך להתחנף לאלים המקומיים; העולם כולו עומד בפנינו, וכולו מתנהל על־פי אותם החוקים. אם כיום יש במערב ערכים ששווה ללמוד מהם ולהתקרב אליהם, טוב מאוד; אבל אתמול לא היו, ומחר אולי שוב לא יהיו. אם מחר תעלה סין או הודו או יפן בתור האור החדש לגויים, אין שום סיבה שהיהודים לא יהיו הראשונים שיבואו לחגוג איתם (ואגב, בכל המדינות האלה יקבלו את היהודים בברכה). אבותינו אכלו מרורים באירופה, ואם אחרי מאות שנים סוף סוף זכו שם לקצת עדנה, צריך להגיד תודה, אבל לא להגזים. מי שרוצה להיות חלק מהמערב, כנראה לא חקר לעומק מה זה בדיוק המערב; לא בקנה מידה של עשר שנים, אלא בקנה מידה של אלף שנים. העם היהודי מספיק ותיק כדי לחשוב לטווח ארוך.

על משבר ההגירה ונפילת האימפריה הרומית

מחשבות בעקבות הקורס בהיסטוריה של ימי הביניים המוקדמים מאוניברסיטת ייל (זמין לצפייה בחינם באתר הרשמי או ביוטיוב, מומלץ בחום לחובבי היסטוריה).

בשנים האחרונות הופך להיות מאוד אופנתי להתנגד לביטוי "ימי הביניים". אולי כחלק ממאיסה כללית במה שמכונה לפעמים "תרבות המערב" – ימי הביניים הם תקופה שחובבי תרבות המערב מתביישים בה, בין שתי תקופות שהם גאים בה – האימפריה הרומית לפניה, והרנסנס אחריה. ולכן באים האינטלקטואלים המודרניים והפוסט־מודרניים, שמבחינתם הנ"ל הם חבורת גברים לבנים שמעודדים אימפריאליזם ודיכוי של כל מי שאינו ממוצא אירופאי, ושואלים למה לקרוא להם "ימי הביניים"? זו תקופה בפני עצמה, לא חור בין שתי תקופות טובות יותר. בעצם היו הרבה אנשים חכמים בתקופה הזאת, ובעצם חיו שם לא רע, ובעצם האימפריה הרומית הייתה מלאה בעבדים והרנסנס היה מלא במלחמות.

לי אישית יש סימפתיה לשני הצדדים. אין ספק שאותה "תרבות המערב" הביאה, חוץ מתרומה מכרעת לדמוקרטיה, נאורות ומדע, גם הרבה גזענות, דיכוי ואלימות לעולם. הביקורת על המערב היא חשובה, וכמו כל תנועת מטוטלת, טבעי מאוד שהיא תלך במקרים מסוימים רחוק מדי. אבל אם ננסה לבחון את העניין לגופו, במקרה הזה אין לי ספק באיזה צד אני. עיון רציני בהיסטוריה של אירופה (הבהרה – אני לא היסטוריון עם תעודות, רק בחור שאוהב ללמוד היסטוריה בזמנו הפנוי) מראה איזו שקיעה עצומה מילאה את אירופה אחרי נפילת האימפריה הרומית. ימי הביניים מבחינתי ראויים במאה אחוז לשם שהם קיבלו.

ויותר מזה – לטעמי הנקודה הזאת לא מוכרת מספיק אצל רוב האנשים. להרבה אנשים יש תמונה של היסטוריה מתקדמת באופן קבוע – העבר היה פרימיטיבי יותר מההווה, וככל שהולכים יותר רחוק ככה הופכים יותר פרימיטיביים (זו לפחות הגישה בקרב חילונים. תפיסות דתיות קצת מסבכות את העניין). בשבילי זו הייתה די תדהמה לגלות שלא רק שזה לא המצב, אלא גם שאין איזושהי חוקיות נקייה אחרת שאפשר להצביע עליה – אלא, ההיסטוריה מתקדמת באופן הזה ברוב הזמן, אבל במקרה אחד חזק (ועוד כמה חלשים יותר), היא פשוט הלכה אחורה באופן פתאומי. אז חזרה להתקדם לאט לאט, עד שחזרה בגדול לימי קדם ואז עקפה אותם והתקדמה עוד יותר.

אני בטוח שהרבה קוראים יתנגדו לתיאור הזה של "התקדמות", אז כדאי שאגדיר אותו באופן מדויק יותר: באירופה (ליתר דיוק, החלקים מאירופה תחת שלטון רומא) וסביב הים התיכון שלפני כאלפיים שנים היה שלטון חוק פחות או יותר אחיד – היו חוקים כתובים ואנשים חיו לפיהם. ידיעת קרוא וכתוב לא התקרבה לרמות של היום, אבל הייתה שלב מקובל בחינוך של אדם משכיל. מדע, הנדסה, מתימטיקה ופילוסופיה נחשבו עיסוקים חשובים והתקדמו באופן קבוע. השלטונות אומנם לא היו הוגנים ובטח לא דמוקרטיים, אבל לפחות למראית עין הם ראו בעצמם נציגי האזרחים שמטרתם לנהל ולשפר את חייהם. בכל המובנים האלה, אירופה ואיזור הים התיכון שלפני כאלף שנים היו גרועים יותר. השלטון היה נתון בידי משפחות פשע אלימות שראו במדינה רכוש אישי שלהם שצריך לבזוז ביעילות המירבית, או במקרה הטוב זכות אלוהית שניתנה להם ועליהם לנהל אותה כפי שנראה להם (ולא, חלילה, לאזרחים) נכון. קרוא וכתוב היה עניין פרטי של אנשי הכנסייה, שהשתמשו בו בעיקר כדי להתפלפל בענייני תיאולוגיה, שבהמשך גם שימשו למלכיהם כתירוצים להילחם אלה באלה. המדע, ההנדסה, המתימטיקה והפילוסופיה לא רק שלא התקדמו, אלא ברובם נשכחו. אחד הדברים המדהימים ביותר מבחינתי הוא לראות כמה חלקים מההנדסה והאדריכלות הרומית נשמרו בימי הביניים כשרידים מהעבר, אבל אף אחד לא ידע איך לבנות אותם מחדש. כשהם נשברו, הם נשארו שבורים.

אני בטוח שכמו היהודים שרואים את עצמם כל דור ודור כאילו יצאו ממצרים, חובבי תרבות המערב רואים בכל דור את הסימנים לכך שהנה שוב, קורסת להם האימפריה. תרבות המערב נמצאת באיזושהי מלחמה קיומית, והפעם זה ייגמר באסון. כיום האופנה היא, באירופה וגם בישראל, לראות בגלי ההגירה לאירופה את האיום על תרבות המערב. האם יש בזה משהו? האם אירופה הולכת לקראת שקיעה?

נקודה ראשונה ומעניינת שלמדתי מהקורס הנ"ל – הברברים[1] ברובם לא פלשו לאימפריה הרומית כדי להרוס אותה. חוץ ממקרים קיצוניים כמו ההונים, שהיו באמת קבוצת נוודים אלימים בלי שום עניין מעבר לביזה, רוב השבטים הברברים פיתחו יחסי שכנות כאלה ואחרים עם האימפריה, ובמקרים רבים עבדו בשבילה כחיילים שכירים. אלא שהקירבה לאימפריה לא גרמה להם לאמץ את התרבות שלה. ארצות הברברים נשארו נחשלות, ותושביהם חיפשו תמיד הזדמנויות להיכנס לתחומי האימפריה. גלי הגירה, אפשר להגיד. גם אחרי שהיגרו, בעיקר על־ידי שירות צבאי שהיקנה להם זכויות אזרח, הם לא בהכרח הפכו לאזרחים למופת בסגנון רומי (חלק מהם בטח כן, אבל לא רובם). בסופו של דבר האימפריה התחילה לשקוע באופן הדרגתי. הצבא, עם או בלי קשר לכך שהוא היה מורכב יותר ויותר ממהגרים ברבריים, הפך להיות פחות ופחות צפוי וממושמע ולעתים קרובות מדי התחיל במלחמות פנימיות או בביזה. בסופו של דבר התחילו הפיכות צבאיות תכופות ומנהיגי צבא (ממוצא ברברי) התחילו למנות את עצמם לקיסרים. האימפריה התפוררה יותר ויותר עד שבסופו של דבר אחת מקבוצות הברברים האלה, שרשמית רצתה פשוט להגר לרומא, לא לכבוש אותה, נכנסה לעיר בכוח, הרסה ובזזה אותה. מזה האימפריה כבר לא התאוששה. רוב עיסוקו של הקורס הוא בתיאור שלושת הגופים שהחליפו את האימפריה – המדינות הברבריות, ובעיקר ממלכת הפרנקים (מה שיהפוך בסופו של דבר לצרפת וגרמניה), האימפריה הביזנטית (שבעיני עצמה הייתה עדיין האימפריה הרומית, אבל בפועל הייתה גירסה חיוורת ומתדרדרת שלה), והכֿליפות הערבית.

אז השאלה שעומדת בפנינו היא: האם זה יכול לקרות שוב, כתוצאה ממשבר ההגירה המודרני?

התשובה לטעמי היא ללא ספק "לא", אבל לא ברמה כזאת שהשאלה לא ראויה להישאל. כי גם אם תרבות המערב לא עומדת לקרוס, בכלל לא בלתי אפשרי שחלקים ממנה כן יכולים לקרוס. למה הכוונה? קודם כל, חשוב לשים לב לגבולות ההגירה. בניגוד למה שנהוג לומר, ההגירה היא לא ל"אירופה" – ההגירה היא למדינות מסוימות במערב אירופה. גם אם המהגרים יתגלו בסופו של דבר כקללה שתחריב את המדינות שאליהם הם מגיעים, מדובר בעיקר בצרפת, אנגליה, המדינות הנורדיות (גרמניה, הולנד, אוסטריה וסקנדינביה), איטליה ויוון. מזרח אירופה מהרגע הראשון לא הייתה מעוניינת לקבל מהגרים ואכן לא קיבלה. במקומות מסוימים שם הם כבר מתכוננים לכך להם יהפכו להיות אירופה העתידית, אחרי שהמערב יוצף על־ידי האיסלאם – זו תפיסה ששומעים לא מעט מממשלות הונגריה ופולין.

חוץ מזה, חשוב לשים לב שבעוד שהאימפריה הרומית הייתה, מבחינת השכלה ומדע, פחות או יותר התרבות הרצינית היחידה באזור (היו עוד תרבויות גדולות בעולם, בעיקר בסין והודו, אבל הן לא היו בקשר משמעותי עם רומא ולא קראו את הספרים שלה), היום גם קריסה של אירופה לא תעלים מהעולם את התרבות וההישגים שלה, ששמורים בספרים וברשתות מחשבים אצל מדינות מתקדמות אחרות בעולם.

ודבר אחרון – האימפריה הרומית הייתה מדינה אחת. היא קבעה מדיניות הגירה, והיא בסופו של דבר קרסה, עם או בלי קשר למדיניות ההגירה הזאת. אירופה של היום מחולקת למדינות רבות. אם ההגירה עומדת לגרום להן לקרוס, מן הסתם מדינה כלשהי תהיה הראשונה שבה זה יקרה (צרפת נראית כמו מועמדת טובה, אולי שבדיה). אם יקרה אסון כזה במדינה אחת, מן הסתם האחרות תהיינה הרבה יותר זהירות בעתיד.

במילים אחרות – גם אם נחשוב שההגירה עומדת לגרום לקריסה מוחלטת של מדינות היעד שלה, ואני לא חושב שזה יקרה בסבירות גבוהה, קריסת האימפריה הרומית זה לא יהיה. קריסת האימפריה הרומית תישאר מקרה ייחודי בהיסטוריה המערבית, וגם אם יקרה משהו דרמטי בעשורים הקרובים כמו קריסת הרפובליקה הצרפתית, לימי ביניים חדשים זה לא יביא אותנו. אז בואו נמשיך לעקוב בזהירות אחרי התהליך, ולקחת בחשבון שאולי בכל זאת האליטות האירופאיות דווקא צודקות – אולי הניסוי הזה עוד יצליח. נחכה ונראה.

[1] הבהרה: המילה "ברברי" פירושה, בהקשר הזה, "לא יווני או רומי". תחליטו אתם אם צריך להיות מטען שלילי למילה הזאת.