לא מעט פעמים כבר יצא לי לשמוע דיונים (גם בקרב ישראלים וגם בקרב זרים) בשאלה אם ישראל, ובכלל העם היהודי, הם חלק מהעולם המערבי או לא. אולי לעתים קרובות יותר, יצא לי לשמוע אנשים שמניחים אוטומטית שכן; ומדי פעם אנחנו שומעים קולות אחרים שמדברים על "השתלבות במרחב" וקוראים לישראלים לקבל על עצמם את השייכות למזרח התיכון. מי צודק? האם ישראל היא במערב או לא?
אני לא רוצה להכתיב תשובה לאף אחד; פטריוטים ישראלים רבים בטח יראו בי איזה מין "אזרח העולם" קוסמופוליטי שמטייל בין ערי העולם ולא ממש ראוי להשתתפות בדיון על עתיד העולם היהודי. אבל הייתי רוצה להמליץ על תשובה אחת.
השתייכות לעולם המערבי היא כיום סוג של סמל סטטוס; המערב מסמל תרבות ושגשוג, חופש ודמוקרטיה. במצב הזה, לא מפתיע שהרבה אנשים רוצים להשתייך אליו. אבל אני מציע לנסות להסתכל על תמונה קצת יותר רחבה – העם היהודי הוא בן שלושת־אלפים שנה פחות או יותר, האם בזמן הזה אפשר וכדאי לשייך אותו לעולם המערבי?
הנקודה החשובה הראשונה, היא שמדובר לגמרי בבחירה. מי שלא משוכנע בזה, אני ממליץ שיקרא קצת ספרות עם התייחסויות ליהודים מלפני מאה שנים ויותר; מדהים כמה השתנו הדברים. לא מזמן קראתי את אייבנהו, קלאסיקה ספרותית אנגלית מהמאה ה־19. הסופר ידידותי באופן מדהים ליהודים וכמעט יוצא מגדרו כדי לתאר בסימפטיה את הסבל שעבר עליהם בתקופה שעליה מדבר הספר (אנגליה שאחרי הכיבוש הנורמני). אבל דבר אחד שאי אפשר להתעלם ממנו אצלו, הוא עד כמה היהודים הם זרים. זרים אקזוטיים וטובים, אבל זרים לגמרי. בארצות־הברית, היהודים רק לאחרונה נכנסו לקטגוריה של "לבנים". הציונים האנגליים שפעלו להקמת המדינה היהודית בארץ ישראל היו אוהבי־יהודים מושבעים; הם ראו בהם ידידים גדולים וחשובים של אנגליה. אבל הם עדיין היו "הם", לא "אנחנו". אין שום הכרח היסטורי בשיוך היהודים למערב. אז אם זה קרה במקרה, האם כדאי לזרום עם זה? אולי נצטרף למערב? לפני זה, כדאי להסתכל על קצת על מהו אותו המערב.
המערב התחיל לשגשג בקנה מידה עולמי לפני משהו כמו 400-500 שנים. עד אז, העושר והתרבות בעולם התרכזו בסין, בהודו, בפרס, במסופותמיה, או בתורכיה. הייתה למערב תקופה טובה גם אלף שנה לפני זה, אבל האימפריה הרומית קרסה מזמן, וגם בשיאה היא לא הייתה האימפריה המובילה בעולם ברוב המדדים (מול בת־זמנה, סין של שושלת האן). מה שאנחנו מכירים כיום כ"תרבות המערב", עם חופש הפרט והדמוקרטיה והשוק החופשי וכדומה, הם ממש לא איזשהו יעד בלתי נמנע שהובילו אליו תולדות המערב; כל אלה הם מצב היסטורי זמני, שהגיע בעיקר בעקבות תקופת דומיננטיות אנגלית על המערב, ויכול בקלות להשתנות – יש לא מעט סימנים שהוא משתנה לכיוונים לא טובים כבר בימים אלה. כיום אנחנו יכולים להסתכל אחורה ולטעון שהנאורות הזאת היא חלק בלתי נפרד מהמערב, כי המערב זה ג'ון לוק, אדם סמית, וולטייר או ג'ון סטיוארט מיל. אבל באותה המידה יכולנו להגיד שהמערב זה סוקרטס, קרל מרקס, פרידריך ניטשה וז'אן־פול סארטר: ה"מערב" הזה הוא לא פחות "מערבי", והרבה פחות נאור. מצד שני, יכולנו בקלות לדוג בפינצטה כמה פילוסופים סיניים, הודיים, מוסלמים או רוסים שהביעו דעות נאורות ולטעון שהם מייצגים את התרבות שלהם כמו שאלה שבחרנו בפינצטה מייצגים את תרבות המערב. למעשה, ייתכן מאוד שזה עוד יקרה יום אחד, ושנכדינו ילמדו שדמוקרטיה היא חלק בלתי נפרד מהתרבות הסינית, עוד מאז קונפוציוס; זה יהיה נכון פחות או יותר כמו טענה מקבילה על המערב.
קחו תרגיל מחשבתי קטן: נניח שמלחמת העולם הראשונה לא הייתה מסתיימת כפי שהסתיימה. נניח שהקיסרויות הגרמנית והאוסטרית היו מביסות את אנגליה וצרפת. איך היינו רואים אז את המערב? דמוקרטי במיוחד הוא לא היה. קשה מאוד להאמין שהייתה עדיין נשארת דמוקרטיה בצרפת, מדינה שהתנדנדה במשך שנים בין דמוקרטיות ודיקטטורות כאלה ואחרות. ברור עוד יותר שהעולם דובר הגרמנית לא היה הופך לדמוקרטי; אותו עולם שבמציאות שלנו הדמוקרטיה נכפתה עליו במיטב הנשק של דוברי האנגלית. סוג של שוק חופשי היו אולי מאמצים עם הסתייגויות, כמו סין של היום. מדינות דרום אירופה רוויות המהפיכות, האם היה איזשהו כוח שימשוך אותן לכיוון החופש והדמוקרטיה? קשה מאוד להאמין (זוכרים שספרד, יוון ופורטוגל היו דיקטטורות עדיין בשנות השבעים?). בריטניה הייתה כנראה חוזרת להתכנס בתוך עצמה, מקפידה רק לצבור מספיק בריתות כדי שאירופה לא תתאחד לחסל אותה. ארצות־הברית הייתה כנראה זונחת סופית את היבשת הישנה והמאכזבת, שכנראה גם כלכלית לא הייתה משגשגת יותר מדי. אם ישראל הייתה קמה, ומעניין לתהות אם זה היה קורה, זה לא היה מגיע בחסות בריטית.
ואולי במקום לדמיין את זה בעבר, נדמיין את זה בעתיד – האם מופרך לדמיין מצב שבו הדמוקרטיות המערביות מוכות בשדה הקרב ומוצאות את עצמן בעולם שבו הכוחות החזקים הם לא דמוקרטיים, לא נאורים, לא חופשיים? ארגוני הטרור הקיקיוניים ביותר כבר גורמים להרבה מהמדינות האלה לכרסם עוד ועוד בערכים הדמוקרטיים שלהם. מה יקרה כשיגיעו כוחות חזקים יותר להתמודד איתם? לא חסרים מועמדים.
מצד שני, מה מציעים לנו אחרים? לא נראה לי שבכלל צריך טיעונים כדי להסביר למה לא מומלץ ליהודים לשייך את עצמם למזרח התיכון. הערבים הם בני־דודינו וזה לא ישתנה, והייתי מאוד שמח אם יותר ישראלים היו לומדים ערבית ומכירים אותם טוב יותר, אבל כל זה לא משנה את העובדה שהמזרח התיכון הוא ספינה טובעת, שבזמן הטביעה גם התפוצצה, דלפה שמן, עלתה על שרטון, והותקפה על־ידי כרישים. מי שרוצה לנהוג על־פי "יהי ביתך בית ועד לחכמים; והוי מתאבק בעפר רגליהם, ושותה בצמא את דבריהם", כנראה שהמזרח התיכון לא יהיה הבחירה הראשונה שלו.
העם היהודי מאז ומתמיד היה מעשי. בין אם נאמין באלוהים ובין אם לא, אי אפשר להכחיש שחלק חשוב מאוד מהמהפיכה היהודית היה האוניברסליות שלה; לא משנה איפה אנחנו, אין צורך להתחנף לאלים המקומיים; העולם כולו עומד בפנינו, וכולו מתנהל על־פי אותם החוקים. אם כיום יש במערב ערכים ששווה ללמוד מהם ולהתקרב אליהם, טוב מאוד; אבל אתמול לא היו, ומחר אולי שוב לא יהיו. אם מחר תעלה סין או הודו או יפן בתור האור החדש לגויים, אין שום סיבה שהיהודים לא יהיו הראשונים שיבואו לחגוג איתם (ואגב, בכל המדינות האלה יקבלו את היהודים בברכה). אבותינו אכלו מרורים באירופה, ואם אחרי מאות שנים סוף סוף זכו שם לקצת עדנה, צריך להגיד תודה, אבל לא להגזים. מי שרוצה להיות חלק מהמערב, כנראה לא חקר לעומק מה זה בדיוק המערב; לא בקנה מידה של עשר שנים, אלא בקנה מידה של אלף שנים. העם היהודי מספיק ותיק כדי לחשוב לטווח ארוך.
דברים מעניינים שקראתי 
שלושה מקרים בעברי בהם תהיתי לאן באמת שייכת ישראל:
1. לאחר שקראתי פרק או שניים מהספר התנגשות הציוויליזציות של סמואל הנטינגטון – קפצתי לאינדקס בכדי לחפש את כל התייחסויותיו לישראל. (הרגל מגונה וותיק שלי).
מאוד התאכזבתי, ואפילו כעסתי, להיווכח שהוא לא מתייחס לישראל כחלק אינטגרלי מהעולם המערבי. להערכתו ישראל היא בסך הכל אחד הכתמים השחורים הקטנטנים על מפת העולם ש (עדיין?) אינם שייכים לאף אחת מהציוויליזציה הגדולות.
מפחיד מכך – משמעות הבידוד של ישראל, על פי השלכות הקווים המנחים שגיבש, הוא שאף ציוויליזציה גדולה לא תנסה בכלל להגן עליה בפני תוקפנות של ציוויליזציה גדולה אחרת או אפילו תנסה לעזור לה מעט. הוא אמנם לא אמר זאת במפורש אך ניתן היה להבין שלהערכתו הכתמים השחורים הקטנטנים יבלעו ע'י אחת הציוויליזציות הסמוכות להן, והם יעלמו ממפת העולם. כמו שפות שדינן להכחדה.במקרה של ישראל – כנראה תבלע ע'י הציוויליזציה האיסלמית.
ההחלטות האנטי ישראליות הרבות של האיחוד האירופי המחישו לי שלא רק הנטינגטון אלא גם האירופים לא תופסים את ישראל כחלק אינטגרלי מהמערב. מכאן מובנת מאליו ההעדפה שלהם בין השבעת רצון הציוויליזציה האיסלמית הענקית לבין השבעת רצון המיקרו / ננו – הציוויליזציה היהודית.
כלומר, יתכן שישראל רוצה להתחתן עם האיחוד האירופי – אך הם אינם מעוניינים להתחתן אתנו. וכידוע, בכדי שתהיה חתונה שני הצדדים צריכים להסכים, לא מספיק שצד אחד ירצה.
2. "נדידת העמים", ובעיקר המוסלמים, מאפריקה ומאסיה לאירופה, ותחזיתי שאירופה תמיט על עצמה אסון אם תניח לנדידת עמים זו להימשך – עוררה בי את התהיה האם בסתר ליבי אשמח כשאירופה תהרס או האם אתאבל על כך.
איני מסוגלת לשכוח את העובדה שבתקופת מלחה'ע השנייה תושבי *כל* המדינות שנכבשו ע'י גרמניה, פרט לשתי קטנטנות (בולגריה ודנמרק) עזרו רבות למאמץ השמדת העם היהודי. למעשה גם בקרב המדינות שלא נכבשו, כולל הפסיאודו נייטרליות שבהן (כמו שוויץ ושבדיה), הייתה תמיכה רבה בנאצים, כולל במטרה המקודשת שהציבו לעצמם לטהר את העולם מהאלמנטים המזיקים ביותר שבתוכו.
מכאן, הייתי אמורה לחוש שמחה טהורה לאידה של אירופה, המכוסה כולה בדם נרצחים יהודים.
מצד שני, הרעיון שאירופה תלך ותתאסלם מעביר בי חלחלה עזה. בערך כמו הרעיון שהאימפריה הרומית המערבית, על כל חסרונותיה, תכבש ע'י שבטים ברבריים, ותשקע לימי ביינים חשוכים. למרות הכל, מבחינתי אירופה היא ערס התרבות עליה גדלתי.
בקיצור – אני חשה אמביוולנטיות עזה.
3. ההלם התרבותי שחשתי במהלך טייל ביפן.
לרוב די חשתי די בבית באירופה, ואפילו באיסטנבול, ודי נרתעתי ממדינות העולם השלישי בהן יצא לי לבקר. קשה לי להתמודד עם העוני, הילדים העובדים או מקבצי הנדבות (בזמן בו היו אמורים ללמוד בבית ספר), מצבם העגום של הנכים, השוטרים התובעים שוחד, הלכלוך, הצפיפות וחוסר הסדר והמשטר.
לפיכך כל כך רציתי להגיע למדינת עולם ראשון נקייה (בכל מובני המילה) שאינה מערבית. אבל ביפן חשתי זרות שכמותה לא חשתי אפילו במדינות העולם השלישי. מחוץ לערים הגדולות של יפן – גם התושבים (ובעיקר הילדים שלהם) בהו בנו כבחיות מוזרות שברחו מאיזשהו גן חיות. אפילו האוכל "האוטנטי" שלהם היה בעיני מוזר ואפילו דוחה – בעיקר בגלל שפע המאכלים הצמיגיים, רוטטים ונמתחים. ולעולם לא אשכח את היצע חנות המזון שהציגה בין השאר גם מכלים של עיני דגים – כמעדן יקר ומבוקש במיוחד. וגם לא את הסרטון שהציג את הטבח השנתי ההמוני של אלפי כרישים, רק בכדי לאכול את סנפיריהם ולהיפטר מכל שאר גופם. מה שנתפס בעיני כאכזריות מזעזעת נתפס בעיניהם כמסורת שחובה לכבדה.
הייתי צריכה להגיע ליפן בכדי להיוכח באיזו מידה אני שבויה של התרבות שבה גדלתי. מעולם לא הרגשתי כל כך מערבית כמו בזמן הביקור ביפן.
מה שלימד אותי שהבחירה אינה כל כך בידנו.
אהבתיאהבתי
1. תוספת מצויינת לטיעון שלי. יחסי היהודים והמערב מעולם לא היו חתונה ולעולם לא יהיו. זו הייתה ויכולה עדיין להיות ידידות מצוינת, אבל חייבים לטפח גם ידידים אחרים. העם היהודי שרד אלפי שנים ככתם שחור קטן בין ציביליזציות ענקיות, ושנותיו הטובות ביותר היו כשהשכיל לחבור לציביליזציה החזקה והידידותית של אותו הזמן.
2. עם כל הכבוד לצדק היסטורי כזה או אחר, בשורה התחתונה אם אירופה תיפול נישאר עם מצב שבו יש הרבה פחות מדינות בעולם שנעים לבקר בהן ושאפשר לטפח איתן קשרים חיוביים ומועילים. אז כן הייתי מציע להתאבל. למעשה, הרעיון של "מגיע לאירופה ליפול בגלל חטאי העבר", נמצא חזק בקרב האירופאים עצמם, והוא אחד המנועים החזקים של אותה ההתאסלמות. אני תמיד מוצא שקצת ציניות בריאה משפרת משמעותית גם יחסים בינלאומיים וגם יחסים בינאישיים; מבחינתי בעבר כולם רצו להרוג את כולם, ובעתיד כולם עלולים לרצות את זה שוב; כל ידידות היא הפתעה חיובית ואני שמח ליהנות ממנה במקום לכעוס על צרות העבר.
3. אני מקווה שלא תיעלבי מההשוואה, אבל גם אסיר שיוצא מהכלא אחרי עשרים שנה מזדעזע מהעולם החופשי ומתגעגע לכלא. כל מפגש עם תרבות זרה כל־כך מתחיל בהלם תרבות, והוא לא עובר אחרי יום ולא אחרי שבוע, אבל בסופו של דבר הוא עובר.בהדרגה, ולכל אדם בקצב שונה (אני כנראה נולדתי עם פגם בתחושת השייכות, אני לא מרגיש שייך לשום מקום ולכן קל לי ליהנות ממקומות זרים). ואת עוד עשית את המעבר הקשה ביותר – אין בעולם המפותח מדינה זרה יותר לתרבות אירופה מאשר יפן, אפילו תרבות סין תיראה לישראלי מוכרת יותר.
בכל מקרה, אני לא יודע בת כמה את, אבל כבר בדור שלי ובטח בדורות הצעירים יותר, אני משוכנע שירגישו פחות ופחות את הזעזוע הזה. הם גם נחשפים לתרבויות לא־אירופאיות הרבה יותר מהוריהם, וגם המדינות האלה הולכות ונפתחות לעולם המערבי עם הזמן. הבחירה בהחלט בידינו, ומי שמרגיש שבשבילו כבר מאוחר מדי, יכול עדיין לעודד את הדור הצעיר לחפש שדות ירוקים יותר.
האוכל היפני, אגב, בהחלט לא נמנה על הדברים החביבים עלי בתרבות יפן. וממילא כטבעוני את רובו אני דוחה מראש. אבל זו מדינה מרתקת שיש בה הרבה יותר מאוכל.
אהבתיאהבתי
במחשבה שנייה – עוד שתי נקודות:
4. אורי כץ, בבלוג דעת מיעוט, כתב פעם פוסט בו טען שישראל אינה נס כלכלי כל כך גדול כפי שמנסים להציגה. למיטב זכרוני (המפוקפק) לטענתו כל המדינות שיושבו ונשלטו ע'י מהגרים אירופאים (כמו ארה'ב, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה) הצליחו כלכלית יותר מכל המדינות שהשליטה בהן נותרה בידי תושביהן המקוריים. בהשוואה לשאר מדינות הגירת האירופיים הנ'ל- ישראל אכן אינה הצלחה כלכלית מסחררת.
אבל התזה שלו נתפסה בעיני כבעייתית משום שהתעלם מהעובדה שכמחצית מתושביה היהודיים של ישראל הגיעו ממדינות מוסלמיות, ורק מיעוט קטנטן מהאשכנזים הישראלים הגיעו ממערב אירופה. רובם הגיעו ממדינות העולם השני של מזרח אירופה. לא ממדינות העולם הראשון המצליחות ביותר.
אם אורי כץ ישווה, על פי התזה שלו, את הצלחתה הכלכלית של ישראל להצלחה הכלכלית של מדינות המוצא של תושביה, הוא יאלץ להודות שישראל היא כן הצלחה כלכלית.
זרם מחשבות זה הביא אותי למסקנה שישראל אינה בדיוק מדינה מערבית או מזרח תיכונית אלא מדינה "מעורבת". מדינה הניצבת על קו התפר שבין המערב לבין העולם האיסלמי. משהו כמו החלק האירופי הזעיר של טורקיה, בולגריה , אלבניה או מדינה בלקנית אחרת.
5. איני מסוגלת להתעלם מהמוני הדיווחים על רצח מיליוני נשים בהודו ובסין, והעובדה ש"חסרים" להם עשרות מיליוני נשים.
איני מתרגשת כל כך מהפלות המוניות של עוברים ממין נקבה, אבל הרעיון של רצח המוני של תינוקות או הפקרתן ההמונית בבתי יתומים, והעובדה שבמהלך חייהן של "בנות המזל" שלא נרצחו או הופקרו בינקותן – הן זוכות לתזונה פחות טובה ולטיפולים רפואיים יותר גרועים מאשר אחיהן ממין זכר.
לדוגמא, מפרסום מהיום:
http://m.ynet.co.il/Articles/5078250
איני מוכנה לחוש שייכת לציוויליזציה המבצעת גנדר-סייד. לכן יהיה לי מאוד קשה להתחבר, כהמלצתך, לאחת הציוויליזציות הלא מערביות. אלא אם כן יחול בקרוב שינוי מאוד מאוד משמעותי במעמד הנשים בהודו ובסין. שינוי תרבותי שלרוב אורך דורות רבים.
אהבתיאהבתי
4. לדעתי קשה מאוד להשוות את ישראל לכל מדינה אחרת בהקשר הזה, יש לה כל־כך הרבה מאפיינים ייחודיים שאי אפשר לבודד משתנים. בכל מקרה, התפר בין המערב לאיסלאם זו הגדרה די מתאימה לתרבות שממנה הקימו את מדינת ישראל המודרנית; היא לא התאימה לעם ישראל מראשיתו ולדעתי, כאמור, אין סיבה להיצמד אליה יותר מדי בעתיד.
5. האומנם אורך לרוב דורות רבים? מהשהות הדי נרחבת שלי בטיואן, מדינה עם תרבות סינית ש"התפצלה" משאר תרבות סין לפני לא הרבה זמן, אני יכול להגיד שרחוקים שם מהימים האלה כמו שאנחנו רחוקים מימי העבד העברי. מעמד האישה הטיואנית (ביניהן גם המנהיגה הנבחרת של המדינה), כמו בכל מדינה אחרת, הוא לא מושלם; אבל האתגרים שהן מתמודדות איתם לא שונים משמעותית מאלה בכל מדינה מערבית.
אין ספק שרצח בנות הוא תופעה מתועבת ומעידה עדות רעה מאוד על התרבות שמאפשרת אותה; אבל לדעתי זו תופעה שיכולה לקרות רק בעוני מחפיר, ואין לי ספק שאם היא עדיין לא נעלמה, היא תיעלם בזמן הקרוב מאוד עם חזרת סין והודו למניין הארצות המפותחות בעולם.
אהבתיאהבתי
השתייכות לעולם המערבי היא כיום סוג של סמל סטטוס; המערב מסמל תרבות ושגשוג, חופש ודמוקרטיה.
אולי תוכל להגדיר בצורה יותר ברורה מה זה לדעתך המערב. האם גם הסגולות הנפסדות נמנות אצלך?
שגשוג יש גם בסינגפור שאינה דמוקרטית, שגשוג יש גם בביגינג ושנחאי והונג קונג קטאר דובאי .
אם מדובר בתרבות מערבית ואופנה מערבית השאלה היא באיזה עומק תרבותי, די הרבה תושבים של מדינות מחקים את הביטוים וסגנון הדיבור האמריקאי, הלבוש, תוכניות הטלויזיה.
אם מדובר בהשקפות עולם עמוקות יותר, הרי שבוודאי אמריקאי ממוצע לא קרא את אייבנהו, קלאסיקה ספרותית אנגלית מהמאה ה־19, לכל היותר ראה את הסרט
האם מדובר בהשקפות ההנהגה המדינית, או של המובילים בתחום מדעי החברה?
ואם מדובר בדמוקרטיה אז אני כבר לא בטוח אם מה שיש מבערב או במדינה כבישראל הוא דמוקרטיה. המעמדות במדינות הדמוקרטיות בעלות זכויות חברתיות ושיפוטיות שונות.
לגבי היהודים, אם להיות מערבי פרושו להיות הנאור שבחבורה, אולי הם היו משכילים יחסית מהסובבים אותם אבל פתיחות תרבותית, סובלנות, רעיונות הומניים, תמיכה בזכויות אדם וכדומה אינם הצד החזק של הדת שלנו
אהבתיאהבתי
ברוח "בית הכנסת שאני לא הולך אליו הוא אורתודוכסי", הייתי אומר שלמי שמשייך את עצמו לתרבות המערב, הקלאסיקה הספרותית שהוא לא קרא היא אייבנהו (או משהו אחר בסגנון). בתרבות סין, לעומת זאת, יעדיפו אולי לא לקרוא את "המסע למערב" או משהו בסגנון. יש הבדל לדעתי בין החלקים בתרבות שאנחנו לא צורכים, והחלקים שאנחנו בכלל לא מודעים לקיומם. מי שמשייך את עצמו לתרבות המערב ישים את אלפי שנות המחשבה המערבית בקטגוריה הראשונה, ואת אלפי שנות המחשבה הסינית או ההודית בקטגוריה השנייה.
אבל אין ספק שלא מדובר במונחים מוגדרים היטב. מדובר על מגמה כללית, בהשראת אנשים רבים ששמעתי ששואלים את השאלה הזאת; ייתכן מאוד שלכל אחד מהם היה משהו קצת שונה בראש כשאמר "תרבות המערב", אבל נראה לי שאפשר עדיין להגיד על זה כמה דברים בעלי משמעות.
לגבי השגשוג והדמוקרטיה במקומות אחרים: אין ספק. השגשוג בביג'ין ודובאי וכו' הם תופעות חדשות יחסית (במקרה של קטר ודובאי גם נצטרך לחכות ולראות עד כמה זה בר־קיימא), וזו אחת הסיבות שאני חושב שלדורות הבאים כבר יהיה הרבה פחות ברור שהמערב זה "המקום הנכון" להסתפח אליו.
אהבתיאהבתי
מעולה כדרכך.
היהודיםבמערב משחקים על שני כובעים -הם גם אורחים במערב וגם יוצרים את המערב.
התחלת בהערה על הטבע האוניברסאלי של היהודים. רק נעיר כי לטעמו של המהר"ל בנצח ישראל הנס הגדול של שיבת ציון הוא המעבר של היהודים מעם אוניברסאלי בעל לבבות מחולקים לעם פרטיקולארי בעל לב אחד.
אהבתיLiked by 1 person
לשי שפירא,
בלי כל קשר לגילי הכרונולוגי – אני גאה להכריז שאני זקנה ברוחי 😊
כנראה בשל כך אני מפקפקת בהנחת היסוד שלך שקיימת בחירה חופשית, של בני 6-7 ומעלה, בציוויליזציה אליה הם שייכים. (כדברי בכיר הכנסייה הקתולית שביקש לקבל לידיו "רק" את חינוך הילדים הרכים).
עם זאת, אני מניחה שלא רק כלבי תערובת חסונים וסתגלנים יותר מכלבים גזעיים, אלא גם בני אדם בעלי תערובת תרבויות (כמו יהודי ישראל) חסונים וסתגלנים יותר מהתוצרים של תרבות "טהורה" אחת בלבד.
אהבתיאהבתי
עוד הערה,
ברור שקול ההגיון הקר מצווה להתפלל שאירופה לא תיפול בכדי שגם אנחנו לא נסבול.
אבל נזכרתי במערכון של אפרים קישון מהתקופה בה ישראל סערה וגעשה סביב נושא השילומים מגרמניה.
למיט זכרוני, במערכון זה הוא הסכים לכל אחד ואחד מהטיעונים הרציונלים והתועלתנים בעד קבלת השילומים. אבל כששאלו אותו לבסוף – "אז אתה בעד קבלת השילומים?" הוא ענה "לא!". ואז השני מחה "איך לא?! איפה ההגיון שלך?!" ואפרים קישון ענה "נשרף באושוויץ".
אהבתיאהבתי
צחוק צחוק, אבל ההיגיון הבריא היה בדיוק הגדולה של אפרים קישון; כנראה שלא לגמרי נשרף 😉
אהבתיאהבתי
דברים מעניינים שכדאי לקרוא:
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=36416
שטראוס גרס שהקונפליקט בין ירושלים לאתונה הוא מסימניה המובהקים של התרבות המערבית מראשית התגבשותה, והוא גם סוד חיוניותה. אין ליישב, לדעתו, את הקונפליקט הזה, וכל ניסיון לבטל או לשלול את חשיבותו של אחד מבני הפלוגתא צופן סכנות מבחינה פוליטית ותרבותית כאחת.
אהבתיאהבתי
לשי שפירא,
כתבת: " … רצח בנות הוא תופעה מתועבת ומעידה עדות רעה מאוד על התרבות שמאפשרת אותה; אבל לדעתי זו תופעה שיכולה לקרות רק בעוני מחפיר, ואין לי ספק שאם היא עדיין לא נעלמה, היא תיעלם בזמן הקרוב מאוד עם חזרת סין והודו למניין הארצות המפותחות בעולם."
מדינות רבות בדרום אמריקה ובאפריקה אינן פחות עניות מהודו ומסין, אם לא יותר עניות יותר, ולמרות זאת לא "חסרות" באוכלוסייתן מיליוני נשים.
נדמה לי גם שהמדינות בתוך הודו בהן תופעה זו שכיחה יותר אינן דווקא המדינו העניות ביותר בהודו. ולמרבית הפלא גם במדינה עשירה כמו סעודיה יש עודף משמעותי של גברים על נשים.
מכאן, יש להטיל ספק בהנחתך שעוני הוא תנאי הכרחי ו/או מספיק לרצח נשים, והתופעה תמגר מאליה עם מיגור העוני.
לתפיסתי תופעת רצח הילדות מייצגת המשכיות תרבותית של:
– נוהג שריפת האלמנות בהודו (שהקולוניאליסטים הבריטים ניהלו נגדו מלחמת חורמה),
– שכיחות שרפת כלות צעירות מזעם על כך שהנדוניה שקיבלו ממשפחתה לא השביעה את רצונם (ומכאן גם הלחץ הכלכלי לספק נדוניה גדולה דיה לכל בת)
– החובה התרבותית המוטלת על זוגות סינים לתמוך בהוריו הקשישים של הגבר (כשהתמיכה בהוריה הקשישים של האישה היא היא יותר רשות מאשר חובה, או לכל הפחות בעדיפות נמוכה בהרבה),
– העובדה שבמהלך חייהן נשים הודיות וסיניות מגיעות לעמדת כוח ושררה רק כשביכולתן להתחיל להתעלל בכלות שבניהן הביאו לביתן (כשמבנותיהן הן נאלצות להיפרד כשהן נישאות ועוברות לגור בבית משפחתו של בעלן)
אפשר רק לקוות שתופעת העיור, הכוללת גם פרוק משפחות מורחבות לטובת משפחות גרעיניות + צמצום מספר הילדים בכל משפחה + העובדה שגם נשים עובדות מחות לביתן ומביאות הבייתה משכורת + העלאת ערכן של הנשים מעצם העובדה שבשל רצח התינוקות הפכו למשאב הנמצא במחסור – אכן תיצור שינויים תרבותיים עמוקים יותר. שינוי המצב הכלכלי בלבד אינו מספיק.
עם זאת, אני מוכנה לקבל שלעיתים שינויים תרבותיים הם פחות איטיים מכפי שהנחתי. אני מופתעת כל פעם מחדש מהקצב המהיר של הסובלנות, ואפילו הפתיחות, ללהט'בים וההכרה בנישואים חד מיניים, במדינות רבות בעולם.
אהבתיאהבתי
כפי ששי שפירא ניבא בפוסט קודם, שימי החופש האינטרנטי המוחלט יגיעו לקיצם, ההתפתחויות החדשות בגרמניה.
כמעט חזרה של גרמניה לתקופות הקדם דמוקרטיות, בהן חלו איסורים רבים על חופש הביטוי והפרסום והייתה נהוגה רדיפה של מתנגדים פוליטיים
בהקצנה – גרמניה חוזרת לימי השטאזי.
https://he.gatestoneinstitute.org/11840/גרמניה-מדינת-משטרה
אהבתיאהבתי
והלוואי שהייתי טועה, כמובן. נראה לי שכדאי לי להזדרז ולכתוב כמה שיותר לפני שהעסק הזה יתרחב מספיק לרמה שגם את הבלוג הזה כבר לא יהיה אפשר לכתוב.
ועוד נקודה: השערורייה הבולטת פה היא כמובן ההשתקה הפוליטית, אבל חשוב גם לזכור את האינטרס של ענקיות האינטרנט בעניין הזה. אין דבר שמשמח אותן יותר מלהיות מסוגלות להגיד "היינו שמחים לספק חופש ביטוי מוחלט, אבל החוק מכריח אותנו…". לא בהכרח כי אכפת להם מה אומרת ביאטריקס פון־שטורך (אם כי גם זה לא חסר, תעשיית התוכנה הופכת בשנים האחרונות לחוד החנית של הפוליטיקלי־קורקט), אלא כי צנזורה היא עסק מסובך ומסוכן; טוויטר, פייסבוק וגוגל יכולים להרשות לעצמם להעסיק צנזורים ולהסתכן בקנסות ענקיים במקרה של שרירותיות הרשויות, אבל המתחרה הפוטנציאלי שלהם שרוצה להקים רשת חברתית מסלון ביתו (והאמת – המוצרים שלהם לא כאלה מתוחכמים, כל אחד יכול להתחרות בהם) לא יכול להתמודד עם זה. לכן האינטרס הציני והחמדני שלהם יהיה להעמיד מראית עין של התנגדות לצנזורה, אבל במקביל לדאוג לנפח ללא הרף את הנראטיב של "חייבים להילחם בהסתה ובפייק־ניוז", ולהדגיש את האחריות הגדולה של הרשתות החברתיות ואת הפוטנציאל ה"מסוכן" שלהן. והם (בעיקר פייסבוק וגוגל) אכן דואגים לעשות את זה. המחוקקים כבר ימשיכו משם.
אהבתיLiked by 1 person
המשך לנושא חופש האינטרנט,
כתבה משעשעת – מטרידה של ד'ר רועי צנזה.
: "לפני שנה וקצת אירע דבר מוזר באינטרנט: גוגל טרנסלייטור, המתרגם האוטומטי של גוגל, החל לתרגם את המונח "פדרציה רוסית" ל"מורדור". למי שלא מכיר, "ממלכת מורדור, שבה הצל לא נרדם", היא מקום מושבו של שר האופל בעולם הפנטזיה של "שר הטבעות".
מה גרם למתרגם האוטומטי לקשר בין "הפדרציה הרוסית" לבין ממלכת האופל הדמיונית?
למעוניינים לדעת את התשובה:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001222805
אהבתיאהבתי
בויקיפדיה אחת ההגדרות לתרבות מערבית היא תרבות יהודית יונית נוצרית. בהנחה שבקלצ'ר אנחנו לא מתכוונים לתרבות במובן למוזיקה או ביגוד או סרטים. ההגדרה היא בין סוביקטיבית ויש הבנה כללית אחיד פחות או יותר בין המערבים של היום שלהיות מערבי הוא להיות בן מעמד ביניים שיכול לגור איפה שהוא רוצה ובפניו האפשרות להיות מה שהוא רוצה. זאת אומרת הדגש על רווחת הפרט. לא צריך להיות אירופאי נוצרי דובר אנגלית.
זה לא קשור קשר מחויב המציאות לדמוקרטיה. אומנם יפן שאתה שי רואה כתרבות קיצונית ככל הקיים מהמערב היא דמוקרטיה מאז מלחמת העולם השניה, בקשי חיי אדם, אבל כבר בסוף המאה ה 19 חלו שם שינויים מרחיקי לכת והשילטונות הקדישו משאבים לחינוך ובעיקר לבריאות הציבור. זאת אומרת כבר אז הם נטו להיות מערביים. סינגפור והונג קונג אינן דמוקרטיות אבל הם בהחלט מערביות גם אם הסרטים דרום קוריאנים והאוכל סיני.
ישראלי מתל אביב מערבי יותר מאשר חקלאי צרפתי או רד נק מאלאבמה ובוודאי שתושבי מעברות או כפרי המיעוטים אינם מערבים. מערבי הוא בהגדרה בן מעמד הביניים שגר בעיר גדולה ואינו נתון למגבלות דתיות קיצוניות.
אהבתיLiked by 1 person
להיות מערבי הוא להיות בן מעמד הביניים שיכול לגור איפה שהוא רוצה ולהיות מה שהוא רוצה? זו הגדרה קצת מוזרה לדעתי. אז מה עושה שם המילה "מערב"? לצורך העניין, יכול להיות שבעוד חמישים שנה סין ויפן יהיו "מערב" וצרפת וגרמניה יהיו… מה בעצם?
לפי ההגדרה הזאת הרשומה שלי בוודאי לא הגיונית, אבל לא נראה לי שהרבה אנשים יקבלו את ההגדרה הזאת. יש כל מיני דרכים להגדיר את המערב, אבל לדעתי תנאי הכרחי לכל הגדרה הגיונית הוא שהיא צריכה לחול יותר על מדינות מערב אירופה וצאצאותיהן באמריקה מאשר על מדינות אחרות. ולא רק עכשיו, אלא כמה שיותר זמן אחורה וקדימה. לפי ההגדרה שלך, המערב ברובו המכריע בכלל לא התחיל להיות מערב עד למאה העשרים…
אהבתיLiked by 1 person
משום כך התחלתי עם אחת ההגדרות למערב בויקיפדיה שדיברה על תרבות מערבית כנובעת מהתרבות היונית קלאסית ומהיהדות והנצרות. זה לא אקטואלי להיום. יש להניח שבתקופה מסויימת זה היה נכון. תרבות מערב הוגדרה בחלקה עד לא מזמן כמדינות הדוברות אנגלית אבל גם זה רחוק מנכון, צרפתית היתה השפה הדיפלומטית של המערב. צאצאי אירופאים? האוסטרלים מערביים. אתה לא צריך להאחז בהגדרה מערב ולחפש משהו במערב. הסבא שלך הגיע מקצה מערב מספרד והסבתא מוורשה,אז זה עושה אותך מערבי, סליחה שכחתי שאתה מוציא יהודים וצוענים מההגדרה. מדברים גם על מדינות העולם השלישי אבל אין דבר כזה מדינות עולם ראשון ושני. זה רק ביטוי. והוא משתנה. כשאתה מדבר על מערבי אתה מתכוון למישהו בטוקסידו שמקשיב לרבעית מיתרים? אתה עדיין עם איבנהו? לבטח אתה מתכוון לדעות ודרך חיים והשקפת עולם לא רק למשהו חיצוני. מה שאתה מגדיר כיום כמערבי לא היה קיים קודם למאה ה19, אולי הוא התהווה מהבסיס של אז אבל זו התנהגות ודרך חיים שכל אחד יכול לחקות לא משנה איזה צבע הוא וכמה ראשים יש לו. מדובר לגמרי בבחירה. אולי תגדיר בפני עצמך מה זה מערבי ותווכח שאתה תשאר עם משהו די קרוב להגדרה שלי. משהו שמתיחס לחרות הפרט או התחשבות בפרט כמרכז ולא במדינה. ההתיחסות שלך ליהודים כלא מערביים קצת מאולצת. היהודים האמריקאים מערביים היהודים האתיופים כלל לא זו לא מיקשה אחת. גם אם לא התבוללנו בהם עדיין הינו חלק מהיצירה של המערב.
עם אתה מתעקש על איבנהו אז אתה מתעקש על כל מי שהוא יוצא חלצי מערב אירופה של ימי הביניים וקודם לכן, על הגנים ולא על דרך החיים. אז זה כולל מדינות דרום אמריקאיות שהן עולם שלישי? אולי מה שנקרא כיום מערבי מבוסס על אימפריות בריטיות ספרדיות וכו שהתהוו לפני 400 שנים, הוא תוצר שלהן, אבל זו דרך חיים ולא גנטיקה
אהבתיאהבתי
אני חושב שאתה רואה את המערב מנקודת מבט של תייר רומנטי ואני רואה את המערב בהשקפת חיים או דרך חיים
אהבתיאהבתי
שלא תהיה אי הבנה, אני בהחלט מסכים עם ההגדרות שלך לתרבות המערב ומזדהה עם התהיות לגבי יהודים. אני סך הכל מנסה להציג ניגזרת
אהבתיאהבתי
אולי אפשר להחליט מי מערביע ומי לא על פי האוכל. אוכל מערבי נקרא ככה בעיקר על ידי המזרחים. המערבים באירופה נוטים לקרוא לו קונטיננטל פוד והוא כולל גם את דרום אפריקה אוסטרליה והאמריקות. הוא גם כולל את רוסיה. האם רוסיה מערבית?
אהבתיאהבתי
השאלה שלך האם היהודים הם מערבים או לא, וההתיחסות שלך ליהודים כ"לא אנחנו" באירופה מטעה. גם אם לא התיחסו אליהם כ אנחנו הרי חלקם המשפיע על התהוות המערב רב מאד באופן לא יחסי למספרם. לא רק מספרם האדיר של מקבלי פרס נובל היהודי , אלא גם משקלם של הממציאים היהודים במדינות המערביות, האמנים, ואפילו לצערנו הפוליטיקאים, (קרל מרקס, דישראלי), היה גדול ללא יחס למספרם. משפחת בך היתה יהודיה, פליקס מנדלסון, גוסטב מהאלר, הרשימה של מוסיקאים קלאסים יהודים מתפרשת על 238 עמודים, חיפוש על רשימת יהודים ממציאים מעלה אין סוף שמות אומנם כולם מהמאה 19-20 אבל המערב כיום הוא בעיקר תולדה של התפתחות הדמוקרטיה והמהפכה התעשיתית. מספרם של הכלכלנים זוכי פרס נובל היהודים מכלל הזוכים כמדומני הוא למעלה משליש ואין ספק שהיהודים השפיעו על התפתחות המערב דרך הכלכלה, הרפואה וכיוצא בזאת. אם תרבות המערב זה ג'ינס אז לוי שטראוס היה יהודי הוליווד יהודיה העתונות והמידיה בארה"ב מנוהלים על ידי יהודים. המערב לא היה נראה כמו שהוא לולי היהודים
אהבתיLiked by 2 אנשים
איטס דה חילון. כפי שכתב פרשננו:
"רשימת יהודים ממציאים מעלה אין סוף שמות אומנם כולם מהמאה 19-20 …….
וגם
…….
"הכלכלנים זוכי פרס נובל היהודים מכלל הזוכים כמדומני הוא למעלה משליש ואין ספק שהיהודים השפיעו על התפתחות המערב דרך הכלכלה, הרפואה וכיוצא בזאת."
https://he.m.wikipedia.org/wiki/חילוניות_יהודית
————-
חילוניות יהודית נבדלת מחילוניות סתם, כלומר השקפה הדוגלת בהפרדת הדת מחיי הציבור, בקרב יהודים; וגם מהשפעת החילון על היהודים. היא כרוכה על פי רוב בראיית היהדות כתרבות, לאומיות וכדומה.[ מהותה היא לא רק קבלת תהליכי החילון העולמיים, שהשפעתם על כל ההשקפות היהודיות מכרעת], אלא גם ניסיון לפעול בתוך היהדות ואף להגדירה-מחדש במושגי העולם שיצרו אלה.
——————-
היהודות היא צביליזציה בפני עצמה אך גם אם ואחות לציביליזציה המערבית.
וכפי שגרס סטראוס(לא זה מהג'ינס). אין ליישב את הקונפליקט הזה, וכל ניסיון לבטל וכו…
שהרי גם היסודות הרוחניים והתשתיתיים של המערב עומדים של שלושת הרגלים
ירורשלים אתונה ורומא.
אהבתיLiked by 1 person
זה נכון במידה מסוימת, אבל בעיני זה קצת כמו הבעל המכה שאומר לאשתו "תראי כמה שנים חיינו ביחד, אילו ילדים יפים גידלנו, אני כלום בלעדייך…". כשעוד לא עבר הפנס בעין מהמכה האחרונה, וכבר מתוכננת המסיבה הבאה שהוא ישתכר בה עם החברים ומי יודע איך תיגמר. העם היהודי שהה בתוך העולם המערבי בעל כורחו, הוא הצליח לשגשג למרות המכות התכופות שספג שם, ובעיני הדבר האחרון שהוא צריך זה להתמסר לאותו מערב עד כדי כך שהוא ירגיש איזושהי מחויבות אליו גם אם אותו המערב שוקע ודועך.
אבותינו עזרו למערביים לעצב את התרבות שלהם? מצוין. ואין שום סיבה שילדינו לא יעשו את אותו הדבר עם הסינים או ההודים או אפילו הערבים של הדורות הבאים. זה לא דורש מאיתנו לראות בעצמנו מערביים.
ואגב, אנחנו יכולים גם ללכת עוד כמה מאות שנים אחורה ולדבר על ההשפעה העצומה של היהדות על האיסלאם בתחילת דרכו; גם הוא "לא היה נראה כמו שהוא לולי היהודים". ועדיין, לא נראה לי שמישהו פה יציע לראות ביהודים חלק מעולם האיסלאם.
אהבתיאהבתי
אתה מעלה 2 נקודות שונות.
————————————————-
האחת – שמדובר [לגמרי בבחירה] של זהות: , "….הנקודה החשובה הראשונה, היא שמדובר לגמרי בבחירה. מי שלא משוכנע בזה, אני ממליץ שיקרא קצת ספרות עם התייחסויות ליהודים מלפני מאה שנים ויותר; מדהים כמה השתנו הדברים. לא מזמן קראתי את אייבנהו, קלאסיקה ספרותית אנגלית מהמאה ה־19…… "
ו שמדובר בזרים לתרבות במערבית : "הוא עד כמה היהודים הם זרים. זרים אקזוטיים וטובים, אבל זרים לגמרי."
————————————————————————
והשניה: היא איפה אפשר להשיג היום גלידה יותר טובה:
"אבותינו עזרו למערביים לעצב את התרבות שלהם? מצוין. ואין שום סיבה שילדינו לא יעשו את אותו הדבר עם הסינים או ההודים או אפילו הערבים של הדורות הבאים"
————————————————–
עם נקודה 2 אין ויכוח אבל אי אפשר להתכחש ליסודות המשותפים ההיסטריים התרבותיים המעצבים את התת-מודע הקולקטיבי (אם תרצה) , לברוח מהם ו\או להתכחש ו\או להתנכר(יענו זרים) להם.
אהבתיאהבתי
עוד מחשבות על הנושא
א. אפשר להמשיך הלל ולפאר את תרומת יהודים לתרבות המערב, אך איננו יכולים להתעלם מהעובדה שתרבות המערב מאוד השפיעה רבות על היהודים ושינתה אותם (לפחות את היהודים הלא חרדיים, שאינם חיים בבועה תרבותית סגורה).
היא השפיעה רבות לא רק על היהודים האשכנזים אלא גם על היהודים שחיו בקולוניות הצרפתיות והאנגליות. המיעוטים, היהודים והאחרים, בארצות האיסלם הפכו לבני בריתם של הקולוניאליסטים האירופים. לראיה – רשת בתי הספר של אליאנס שפעלה במדינות צפון אפריקה, והעניקה לתלמידיה היהודיים "חינוך צרפתי".
השקפות העולם והאמונות הבסיסיות, שלפחות רובם המכריע של היהודים החילונים חיים לפיהן, הושפעו רבות גם מהכבוד שאנו מעניקים להתעקשות גליליאו להכריז שכדור הארץ סובב סביב השמש – למרות שהכנסיה טענה את ההפך, מערכיה המוצהרים של המהפכה הצרפתית והאמריקאית, מהמאבקים לחיסול מוסד העבדות והוקעתו, ממאבקי הסופרז'יסטיות לזכות הצבעה לנשים, מתורת האבולוציה שהורידה את "פאר הבריאה" לדרגת אחד מבעלי החיים, מהמסקנה המתבקשת מהצלחת הנחתת אדם על הירח לאחר שהתקבלה החלטה להשקיע בכך ועוד ועוד ועוד.
ב. הרעיון לנסות לנתק את שורשינו האידיאולוגיים והתרבותיים מתרבות המערב (בגלל העבר של יחסם הנורא כלפי היהודים ו/או כיון שיתכן ובעתיד המערב ישקע והמזרח הרחוק ישגשג) – נתפס בעיני כמשימה כמעט בלתי אפשרית, שתגבה מאיתנו מחירים כבדים על עצם הניסוי.
זה מזכיר לי את הניסיון של הציונים הסוציאליסטים, בני העלייה השניה, השלישית והלאה לנתק את היישוב העברי מכל שורשיו הדתיים ו"הגלותיים". לברוא מעין עם חדש, חסר שורשים, ש"נולד מן הים". עם עם עתיד אך עם עבר שנקטע בתקופת התנ'ך ו"קפץ בזמן" מעל חלל דמיוני של 2000 שנה עד לתחילת המאה העשרים.
יהודים אלו, ובעיקר ילדיהם, אכן עברו תהליך חילון מואץ – אך הם, והסובבים אותם, שלמו על כך מחירים כבדים. הם נסחפו אחרי האידיאולוגיה הקומוניסטית גם כשהפרקטיקה הסטליניסטית התחילה לרדוף יהודים, הם התקשו לחוש סולידריות עם היהודים שבחרו להישאר בגולה וניצלו בעור שיניהם מהניסיון להשמידם בשואה, עם יהודים מסורתיים ודתיים, בעיקר ממדינות האיסלם, שעלו לארץ אחרי הקמת המדינה, הדת שהודחקה בכוח מתעקשת לחזור. אלו מהם שעזבו את ישראל וחיים בקרב רוב לא יהודי – מתבוללים באחוזים אדירים והופכים תוך דור או שנים ללא יהודים. ועוד ועוד השלכות לעצם הנסיון לנתק עם משורשיו.
ג. איני מתנגדת כמובן לניסיון להתקרב לתרבויות המזרח הרחוק, ללמוד עליהן, ולנסות לאמץ אלמנטים מוצלחים מתוכן. ואולי, בטווח הארוך, גם לתרום להן ולהשפיע עליהן. אני מתנגדת רק לדרישה המוקדמת לנתק בכוח את כל שורשינו התרבותיים המערביים.
התופעה הטרנדית בארה'ב ובקנדה, של נישואי גברים יהודים עם נשים מזרח אסייתיות (משום מה ההפך, של נישואי נשים יהודיות עם גברים אסייתיים, מאוד נדיר) אולי מרמזת שיש בין התרבות היהודית והסינית איזושהי התאמה בסיסית. לגבי הודו אני מעט יותר סקפטית, אך איני מתנגדת לנסות.
אהבתיאהבתי
ב-ג. אני לא מציע לנתק שום דבר, רק לשים אותם בפרופורציה. אני חותם לחלוטין על סעיף ג' שלך.
אני יכול להעיד שבקרב הסינים (והקוריאנים, ואולי גם היפנים) יש הסכמה די רחבה על ההתאמה ביניהם לבין היהודים. לגבי ההודים, אני רואה בהם השקעה לטווח ארוך – כרגע הציביליזציה ההודית עדיין מנסה להתעורר מהטראומה הקשה של אלף שנות כיבוש איסלאמי ומערבי, ועוד לא הספיקה להיכנס לעולם המודרני. אבל המגמה שם נראית חיובית, ואם הם אכן יצטרפו לעולם המודרני בעתיד הקרוב, יש להם תרבות מאוד עשירה לשאוב ממנה השראה, בניגוד לעמים רבים שצריכים להיכנס לעולם המודרני ולהתחיל מאפס. אני מקווה שיום אחד עוד אוסיף את הסנסקריט (והפאלי? והתאמילית? הרבה עבודה) לרשימת השפות שאני מסוגל לקרוא, ואז אוכל לספר יותר על התרבות הזאת.
אהבתיאהבתי
נתקלתי במקרה בכתבה המבהירה את השונות התרבותית האדירה בין המערב לבין יפן.
תחילת הכתבה: סיפור על נער בן 15 שרצח את סבו וסבתו, אליהם היה מאוד קשור.
הנימוק שנתן לרצח: הוא תכנן לרצוח את אחד מבני כיתתו, ידע שהרצח שיבצע יסב לבני משפחתו בושה עזה, ולפיכך החליט לרצוח אותם קודם בכדי "לחסוך מהם" את הבושה. (מעט דומה לרעיון רצח מתוך רחמים).
קרימינולוגים יפנים טוענים שהם מאמינים למניע שהנער ציין.
במשתמע – שעדיף מוות על חיים עם בושה.
טענה שלהערכתי רובם המכריע של המערביים (כולל רו היהודים / הישראלים) יפסלו על הסף.
עוד תמיכה לטענתי שאחרי גיל 6-7 רובנו ( פרט לשי שפירא ואולי גם מיעוט זעיר נוסף) כבר איננו מסוגלים לבחור לאיזו תרבות ברצוננו להשתייך. איזה ערכים ונורמות יכוונו את חיינו.
http://www.atimes.com/article/where-murder-has-become-a-family-affair/
קטע הסיום של הכתבה:
" … cases of parents who, distraught over the loss of work, terminal illness or mentally instability, kill their children along with themselves, believe that this action spares the children from suffering, the term used for such acts in the media isn’t homicide but murishinju, which means forced suicide.
It’s a term that everyone knows. In September, former Mainichi newspaper reporter Yoko Kuroiwa wrote a column on the issue of reporting on family murders in which he took reporters to task.
“I never understood this during my newspaper reporting days,” he wrote. “When a child dies from abuse by family members, it’s a nationwide story. But if [the mother or father] kills the children, and then commits suicide, we call it murishinju and the news value plummets …We should stop using a term which just beautifies domestic violence.”
In practice, according to experts, those who murder family members are often given lighter sentences. And in some cases, the assailant is given a suspended sentence and serves no jail-time.
Currently, the Japanese press is hounding the parents of the 15-year-old for answers as to why their boy committed such a horrible crime. The irony is that, consciously or unconsciously, that was part of the underage murderer’s rationale.
אהבתיאהבתי
טוב שלא נסחפנו. מחר נביא כתבה על האמריקאי שטבח בקבוצת אנשים אקראיים כי אין לו בת זוג והוא חושב שמגיעה לו, אחר כך נקרא על הגרמני שהתנדב לתת לקניבל לרצוח ולאכול אותו, ונסיים עם איזה חסיד גור שהולך ברחוב כמה צעדים לפני אשתו כדי לא לראות אותה חס וחלילה. מוזרות התרבויות האלה.
אי אפשר לשפוט תרבות לפי הפסיכופתים הקיצוניים ביותר שבה. יפה שהקרימינולוגים מאמינים למניע של הנער, גם אני מאמין למניע של טרוריסט איסלאמי שרוצח כופרים, זה לא אומר שאני מקבל את זה שלרצוח כופרים זה טוב. אני מבטיח לך שהיפני הממוצע לא קורא את זה וחושב "הגיוני. גם אני שקלתי לרצוח כמה בני משפחה בעבר כדי להגן עליהם מבושה, אבל בסוף ירדתי מזה".
ואגב, כשאני קורא את הכתבה אני דווקא חושב שבלי קשר למקרה החריג והקיצוני הזה, אני בכלל לא בטוח שזה כל־כך רע שאם נער בן 15 רוצח מישהו, התקשורת שואלת כמה שאלות את ההורים שלו. אחריות הורית (מסוימת) לפשעים אלימים של קטינים היא לא דבר די מקובל אצלנו? למה צה"ל הורס בתי משפחות מחבלים? מהכתבה משתמע שב"מערב" זה רעיון שערורייתי, אולי ישראל דווקא קרובה פה יותר ליפן.
אהבתיאהבתי
לשי שפירא,
א. אני חולקת על טענתך שהכתבה מתמקדת בחריגים, הנמצאים בשולי השוליים, ומכאן שאסור להכליל מהם על קבוצת הרוב / על התרבות היפנית בכללותה.
כאשר בתרבות / במדינה מסוימת כמחצית מהרציחות מבוצעות על ידי בן משפחה (בניגוד למצב ברובן המכריע של מדינות העולם) – זה לא יכול להיות מקרי.
כנ'ל לא כאשר מבצעי רציחות בתוך המשפחה מקבלים עונשים קלילים בלבד. כלומר כל מערכת החוק, המשפט והתקשורת נוטים להסכים שרצח על ידי קרוב משפחה הוא דבר הרבה פחות חמור ומגונה מאשר רצח על ידי זר. (בעיני, ונדמה לי שבעיני רוב הישראלים, לרוב ההפך).
אפילו העובדה שקיים בשפה מסוימת מונח, הנמצא בשימוש תכוף, של "התאבדות כפויה" – מלמד משהו על אותה חברה ואותה תרבות. (גם בהנחה שהתרבות משפיעה על השפה, והשפה משפיעה על החשיבה).
(בדיוק כפי שאמורים ללמוד משהו חשוב על החברה הערבית ותרבותה, ועל חופש הפעולה והבחירה של נשותיה, מעצם השימוש התכוף שלהם במונח "רצח על כבוד המשפחה", והעונשים הקלים שמקבלים במדינות ערב גברים שרצחו נשים ממשפחתם).
כנ'ל אמורים ללמוד משהו על התרבות הישראלית גם מהעובדה שעד לאחרונה התקשורת הישראלית הסכימה לאמץ / להשתמש במונח רצח על כבוד המשפחה, בכדי להתייחס בסלחנות לגברים ערבים שרצחו נשים ערביות.
________
ב. נראה לי שהתרבות הקולקטיביסטית – משפחתית היפנית דומה הרבה יותר לתרבותן של החברות המוסלמיות מאשר לחברה היהודית – ישראלית, שהיא הרבה יותר אינדיוידואליסטית.
מערכת המוסר / המשפט השבטית של "נקמת דם", המתירים (או למעשה מחייבים) את בני משפחתו / שבטו של הקורבן לפגוע במישהו (לא חשוב מי) מבני משפחתו / שבטו של המקרבן – זרה לתרבות המערבית, ובגדול גם לתרבות היהודית – ישראלית. בתרבות שלהם עונשים קולקטיבים נתפסים כדברים טבעיים ומוסרים, ובתרבותנו כעוול נורא וצוסר צדק תהומי.
אבל, כאשר הכוונה היא ליצור הרתעה – אזי חובה להתייחס לתרבותו של מי שמנסים להרתיעו. לא לתרבותם של המבקשים להרתיע. מכאן שחובה עלינו לאיים על הערבים בהפעלת עונשים קולקטיביים על כל בני המשפחה / החמולה / השבט של המנסה לפגוע ביהודים.
עלינו לדבר אתם בערבית (או ביפנית) ולא בעברית (או בשפה מערב אירופית כלשהי).
ג. איני מתנגדת כלל לדרישה מהורים שיפקחו על התנהגות קטיניהם.
לו היה הדבר תלוי בי – הרי שהורים היו מחייבים לשלם קנסות כבדים אם ילדיהם נוסעים בפראות או ללא קסדה על אופניהם, משתכרים ומרעישים בלילות במקומות ציבוריים ועוד ועוד.
אהבתיאהבתי