התחלתי לכתוב איזושהי רשומה מפורטת על תוצאות הבחירות בפורטוגל, עם רקע והסברים על הפוליטיקה המקומית וכן הלאה, אבל אני לא בטוח עד כמה זה יעניין את הקהל קורא העברית. בשורה התחתונה – הימין הממסדי ניצח וכנראה יקים ממשלת מיעוט (בלי השמאל ובלי הימין הלאומני), אבל הכותרת שכנראה תשמעו (אם בכלל מישהו ידבר על הבחירות האלה) היא העלייה העצומה של מפלגת הימין הלאומנית שגה (Chega). ממושב אחד (מתוך 230) בפרלמנט ב 2019, ל 12 מושבים ב 2022, הם זכו עכשיו ל 48. כרגע נראה שהם יתמכו מבחוץ, או לפחות "לא יפריעו", להקמת ממשלת ימין ממסדי.
במקום לכתוב ניתוחים או דעות על המפלגה, חשבתי שיעניין יותר לתת למנהיגיה לדבר בשם עצמם. אני מתרגם פה שני נאומים מדיון בפרלמנט הפורטוגזי, מהתאריך 20 בדצמבר, שעסק בהצעות חוק של כמה מפלגות שמאל להתמודדות עם המצב במזרח התיכון – רובן עם הצעות להכיר מיד במדינה פלסטינית, ובחלק מהמקרים גם סנקציות נגד ישראל. שגה (וכך גם הימין הממסדי) לא הגישו הצעות לדיון הזה, אבל בהחלט הגיעו להביע את דעתם. קודם עלה מנהיג המפלגה אנדרה ונטורה; בהמשך הדיון עלה מספר 2 במפלגה ומי שנחשב האידיאולוג הבכיר שלה, דִיוֹגוֹ פָּאשֶׁקוֹ דוֹ־אָמוֹרִים. להלן תרגום של שני הנאומים, תחליטו אתם אם אתם מרוצים מעליית המפלגה הזאת או לא.
אנדרה ונטורה: אדוני יו"ר הפרלמנט, חברי הפרלמנט שנוכחים כאן היום, חברי הממשלה שנעדרים אבל אני בטוח שעוסקים כרגע במשהו חשוב יותר (קודם לכן הוא ביקר את הממשלה שלא שלחה אף נציג לדיון): המדינה כיום הייתה צריכה לדון במשברי הדיור והבריאות, לדון על התעסוקה הלא־קיימת, הייתה צריכה לדון בעתיד של אותם הצעירים שנמצאים כאן ביציע, ולא מוצאים לעצמם עתיד בארצם. היה צריך לדון במשבר העמוק שבו המדינה נמצאת. [מחיאות כפיים מחברי שגה]
כן, היום היינו צריכים לדון במדינה שאין לנו, המדינה שהבטיחו לנו ולא קיימו. היום היינו צריכים לדון בפנסיונרים שאין להם כסף לתרופות, אבל לא. אנחנו דנים בשאלה אם פורטוגל צריכה להכיר במדינה פלסטינית או לא.
נתחיל כמו שהתחיל חבר הפרלמנט רוי טבארש (מנהיג אחת ממפלגות השמאל הקטנות, התחיל את נאומו עם ציטוט משורר פלסטיני): המשורר ההרוג מפלסטין. היה אפשר גם להתחיל עם סיפור של אשה שנאנסה על־ידי חוטפיה בעזה, או אלה שנאנסו ונרצחו, או על תינוקות שנרצחו במתקפת חמאס על ישראל. [קריאות ביניים מחברי שגה: "יפה אמרת!"]
לא מפסיקה להדהים אותי התרבות החדשה בשמאל לדבר על נוצרים נרדפים (אחת מנואמות השמאל דיברה על כנסייה בעזה שהופצצה על־ידי ישראל), בעוד הם תומכים במשטרים כמו איראן ופלסטין שרודפים כל נוצרי שהם רואים [מחיאות כפיים מחברי שגה]
לא מפסיק להדהים אותי לראות אשה מדברת בזכות הממשל הפלסטיני, שם לנשים אין שום זכויות, לא בעזה ולא בפלסטין. [ריטה מתיאש (שגה): "יפה אמרת!"]
לא מפסיק להדהים אותי לראות את השמאל מגן על רצועת עזה ועל החמאס, שכבר ב 2007, 2008, 2009, 2010, 2011 דן למוות הומוסקסואלים, רק בעבור היותם הומוסקסואלים. אני חוזר: רק בעבור היותם הומוסקסואלים! [מחיאות כפיים מחברי שגה]
אולי קצת בושה הייתה ראויה לאלה שתמיד ממלאים פיהם דיבורים על הגנה על העניים, הגנה על נשים, הגנה על מיעוטים, והיום באים לכאן להגן על העמים שעושים במיעוטים האלה מה שהם רוצים, עושים בהם כל מה שאסור לעשות.
בושה השמאל הזה, שמביש אותנו כאן בפורטוגל ומחוצה לה. [מחיאות כפיים מחברי שגה]
אדוני היו"ר וחבריי חברי הפרלמנט, אולי המדינה צריכה לדעת משהו. במועצת הביטחון של האו"ם, יש שתי מדינות שמכירות במדינה פלסטינית עצמאית ובזכויותיה. אלה סין ורוסיה. אני חוזר, אלה הן סין ורוסיה. [פדרו פינטו (שגה): "תקשיבו! תקשיבו!"]
אני לא יודע אילו שותפים אתם רוצים שיהיו לנו, לא יודע באיזו סביבה אתם רוצים ללכת בזירה הבינלאומית, אבל זה בטח לא לצד נשיא רוסיה, לא לצד נשיא סין, לא לצד הדיקטטורות הגרועות ביותר שהעולם הוציא מתוכו. [קריאות ביניים מחברי שגה: "יפה אמרת!"]
גם לא מפסיק להדהים אותי לראות את המפלגה הקומוניסטית מכה בחזה ומדברת על פתרון שתי המדינות, מדברת על תוקפנות, בעודה תומכת ברוסיה בברבריות הגדולה ביותר של המאה ה 21 נגד אוקראינה באירופה. [מחיאות כפיים משגה, מחאות מברונו דיאש (המפלגה הקומוניסטית)]
בושה איך שהם מגיעים לכאן ומכים בחזם בגאווה, כשהם תומכים ומגינים על המשטרים הכי אלימים, הכי אוטוקרטיים, הכי דיקטטוריים, והכי פחות מקפידי זכויות אדם מכל העולם. הם רוצים סיוע הומניטרי לעזה, גם כשהם מכירים בכך שהחמאס משתמש ברובו להזנת רשת הטרור שלו. הם רוצים יותר תשתיות, כשהם יודעים שהחמאס פיתח את רשת המנהרות המורכבת ביותר כדי לממן את הטרור. הם רוצים להעניק כסף לטרור, שיום אחד יבוא לכאן לדפוק בדלת, כמו שכבר קרה בספרד, בצרפת, באיטליה ובגרמניה.
באותו היום, יהיו כאן אחרים, כמו תמיד, מוכנים להגן על אירופה ועל הציביליזציה שלה מפני אלה שהולכים לתמוך בדיקטטורים, אלה שהולכים לתמוך במי שרוצה להחריב אותנו. [מחיאות כפיים משגה]
אדוני היו"ר וחבריי חברי הפרלמנט, כשרוסיה פלשה לאוקראינה, לא היה לנו ספק באיזה צד אנחנו. אנחנו בצד של אלה שנלחמים למען הדמוקרטיה, זכויות האדם, בצד של אלה שהותקפו ללא סיבה. בשביעי [באוקטובר] ישראל הותקפה ללא סיבה. נשים נאנסו, תינוקות נשרפו, מאות גברים ונשים עודם חטופים.
רונלד רייגן אמר: "מעולם איננו מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים, ואם יום אחד נתחיל, זוהי תחילת השקיעה שלנו" [פרנסיסקו סזאר (המפלגה הסוציאליסטית): "שבענו ממשא־ומתן עם טרוריסטים!"]
אני לא יודע איזה מין שמאל יש לנו, אני לא יודע איזה מקום הם רוצים שיהיה לנו באירופה, אבל דבר אחד אני יודע: אני יודע שכשנתחיל לוותר לטרוריסטים, בטח לאלה הגרועים ביותר, שלא מכבדים זכויות אדם של אף אחד, בטח לא של מיעוטים – אלה הם שמותקפים באלימות – אז תתחיל התבוסה שלנו. [קריאות ביניים משגה: "יפה אמרת!"]
אני אומר לשמאל: זיכרו היטב. זיכרו היטב, כי אנחנו יודעים מי, בשנים האחרונות, עורר את הטרור בכל העולם.
אין ספק, ישראל צריכה למלא את דרישות החוק הבינלאומי. אין ספק, לישראל יש זכות להגן על עצמה. אבל אל תבקשו מאיתנו, אף פעם אל תבקשו מאיתנו כי לעולם לא נסכים, לתמוך בטרוריסטים, שבמקום מילים יודעים להשתמש רק בבאזוקה ובאקדח. [מחיאות כפיים משגה]
[בהמשך הדיון:]
דיוגו פאשקו דו־אמורים: אדוני היו"ר, חבריי חברי הפרלמנט: נתחיל בבסיס. הבסיס הוא הבנת ההקשר הגיאופוליטי שבתוכו יושב הסכסוך המכונה "ישראלי־פלסטיני" אבל שבמציאות הינו ישראלי־איראני. סכסוך שבמסגרתו מוצעות ההצעות שעומדות בפנינו כיום. [פדרו פינטו (שגה): "יפה אמרת!"]
הדיון צריך לקחת בחשבון את ההקשר הגיאופוליטי הנוכחי, עם ברית המחברת ציר מדינות מסין וצפון־קוריאה עד לונצואלה, דרך רוסיה ואיראן, ובאופן חלקי גם תורכיה; ברובן אימפריות לשעבר שרוצות לשחזר את האימפריות שלהן בעולם שהופך רב־קוטבי. כך, למרות כל ההבדלים המפרידים בין האוטוקרטיות האלה, ויש הרבה כאלה, הן מתאחדות למלחמה מול הדומיננטיות בת מאות השנים של המערב וערכיו.
זו מלחמה שקטה ונסתרת, אבל היא הפכה ברורה וצלולה בשני שדות הקרב הנוכחיים, אוקראינה וישראל, ומאיימת להתלקח בשניים נוספים: פלישה סינית לטיואן ופלישה צפון־קוריאנית לדרום־קוריאה.
וכך, אם יתחילו שתי המערכות האלה במקביל לאחרות, הרי שעתיד המערב, ערכיו והדמוקרטיה הליברלית שלו, יהיה מוטל בספק משמעותי.
אבל שתי המערכות האלה יתלקחו רק אם המערב לא יפגין עמידה נחושה לצד ישראל, כפי שהוא עומד לצד אוקראינה, כי בשתי המערכות האלה נקבע עתידו של המערב.
אמרתי לפני חודש, חזרתי לפני שבוע, ואומר שוב עכשיו גם כאן: הדמוקרטיות המערביות מפגינות אחידות בתמיכה באוקראינה, אבל רחוקות מלעשות כך עם ישראל. [פדרו פינטו (שגה): "בדיוק!"]
ההיפך הגמור. ולהבדל הזה בין העמדות אין שום הצדקה, בטח כשישראל, בניגוד לאוקראינה, היא חברה בנאט"ו (הערת המתרגם: לא ברור לי אם יש כאן איזו אי־הבנה בתרגום, קשה לי להאמין שהוא לא יודע שישראל לא חברה בנאט"ו ועוד שאף אחד לא מתקן אותו). ומעבר לזה, מכיוון שהסכסוך הזה איננו רק ישראלי־פלסטיני אלא למעשה ישראלי־איראני, ולכן גדול הרבה יותר. [מחיאות כפיים משגה]
חמאס הוא רק עוד אחת מהמיליציות שבשליטת איראן, שמנהלת ברית ברורה עם רוסיה. זוהי חזית נוספת במאבק שלהם מול המערב, כדי לפזר את כוחו ולהפחית לחץ מהחזית האוקראינית.
כשלוקחים בחשבון את הסוגייה הבסיסית הזאת, בכל מה שקשור להצעות החוק שבדיון הזה, אנו רואים שהן מתמקדות רק בצורך בהכרה בעצמאות פלסטינית או הצורך בשתי מדינות. לשגה אין שום דבר נגד המטרה הזאת, אבל אנו מבינים שלא קיימים התנאים פשוט להתחיל משא ומתן כאשר הפלסטינים, בין השאר ברצועת עזה, הם בסך הכול בני ערובה של מיליציות שמשתמשות בהם כמגן, או למעשה כמו נשק, שמטרתו רק להשמיד את מדינת ישראל למען איראן, שכבר אמרה בבירור שישראל מבחינתה היא גידול ממאיר שיש להסיר. [מחיאות כפיים מחברי שגה]
כל עוד התנועות האלה קיימות ונתמכות עבור המטרה הזאת, תהיה זאת אשליה לפתוח במשא ומתן שלעולם לא יפיק שום תוצאה. משא ומתן מועיל דורש הוגנות משני הצדדים. אם זו איננה קיימת באחד הצדדים, המשא ומתן יכול רק להחריף את הבעיה, לא לפתור אותה.
וכל עוד איראן נשלטת כפי שהיא כעת, על ידי אלה ששולטים בה כעת, עם הכוונות לגבי ישראל שהיא מצהירה בפומבי, וכל עוד הפלסטינים נותרים בני ערובה בידי מיליציות הכפופות לאיראן, כל משא ומתן ישמש רק לפגיעה בישראל.
היה צריך להיות אחרת? היה. אבל הפוליטיקה, ובעיקר מדיניות החוץ, מצייתת לחוקי המציאות ולא לחוקי האידיאולוגיה. זוהי ממלכת האפשר, לא ממלכת ה"היה צריך".
לישראל יש אוכלוסייה בגודל אוכלוסיית פורטוגל, מרוכזת בשטח בגודל שני־שליש מהאלנטז'ו (מחוז בפורטוגל), מוקפת באויבים מונהגים בידי מיליציות חמושות מכל צדדיה. טעות אחת מצד מנהיגיה יכולה להמיט אסון על ישראל ותבוסה חמורה למערב, כלומר לכולנו.
אומנם תוך הבנה של הכוונות הטובות העומדות מאחורי ההצעות שהובאו כאן, אבל מתוך מבט על המציאות, עלינו לאמר שהן לא עוזרות בשום צורה לפתרון המצב השטח.