הפסקה

הבלוג יוצא להפסקה, בינתיים עד לסוף 2018. אחרי זה נראה אם ימשיך הבלוג, או שנכריז על סגירה סופית.

אני מאוד אוהב לכתוב, ואוהב לראות את התגובות והעניין, אבל בסופו של דבר זה דורש ממני הרבה זמן, ואני צריך לחשוב מחדש אם התועלת מצדיקה את העלות. נתראה בעתיד!

מודעות פרסומת

הבחירות בברזיל, והסיכוי לעליית אוהבי ישראל

הגיע יום הבחירות – לברזיל אומנם לא צפוי להיות נשיא חדש היום, עם יותר מעשרה מועמדים אפשר להניח די בביטחון שנצטרך לחכות לסיבוב השני בעוד שלושה שבועות, אבל עדיין מעניין מאוד מה יהיו התוצאות. ולא רק בחירות לנשיאות, גם הפרלמנט הלאומי והפרלמנטים המדיניים יעמדו לבחירות, ויהיה מעניין לראות איך זה ייגמר. אבל כדי לא להיכנס למורכבות האינסופית של הפוליטיקה הברזילאית עם אינספור המפלגות שלה, נתמקד בבחירות לנשיאות שעומדות להיות דרמטיות במיוחד.

הסקרים כרגע די ברורים – אלא אם תהיינה הפתעות ענקיות, הסיבוב הראשון עומד להיגמר עם זָ'אִיר בּוֹלְסוֹנָרוּ במקום הראשון ופֶרְנַנְדּוֹ הָדָּאדּ במקום השני, וההתמודדות האמיתית תהיה הסיבוב השני שבו שניהם כרגע צמודים לחלוטין על־פי הסקרים. וזה עומד להיות דרמטי, כי הם מייצגים שני קטבים הפוכים לחלוטין מכל בחינה, ואולי במיוחד בסוגיית היחס לישראל, שבה תהיה פה בחירה בין מהפיכה מוחלטת ועליית מי שעשוי להיות המנהיג הפרו־ישראלי ביותר בעולם, לבין המשך המצב הקיים והלא־מוצלח.

על ז'איר בולסונרו כבר דיברתי בעבר, אבל אני רוצה להדגיש עוד יותר עד כמה הסיפור רלוונטי לישראל. קודם כל, בולסונרו הוא מועמד האבנגליסטים, וכמו שאתם מכירים מארצות־הברית, זה אומר פרו־ישראליות מובהקת. מההטבלה שלו בנהר הירדן, דרך אינספור ציטוטי "מברך ישראל יבורך, מקלל ישראל יקולל" (מבוסס על בראשית י"ב ג', "אֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר". הבולסונרואים ותומכיהם מצטטים את זה בכל הזדמנות), ועד סרטונים הזויים כמו זה ("מה אומר התנ"ך על בולסונרו והדאד?"[1]). אבל זה ממשיך הרבה מעבר לדת. הוא מעריץ את הטכנולוגיה הישראלית ורואה בה ישועה אפשרית לבעיות המים בצפון־מזרח ברזיל, הוא מברך את טראמפ על העברת השגרירות לירושלים ומצפה בקוצר רוח לעשות את אותו הדבר לשגרירות ברזיל. בנו אדוארדו מרעיף שבחים על ישראל עוד יותר ממנו, וז'איר גאה בו על זה עד כדי דמעות בעיניים תוך כדי ישיבת פרלמנט שבה אדוארדו משבח את ישראל. הנה אדוארדו מגן על ישראל בישיבת פרלמנט בהשתתפות משלחת פלסטינית, שצועקת עליו בתגובה. פה בגירסה עם כתוביות באנגלית (וגם הרבה דרמה עם מוזיקת רקע וסרטונים קשורים מוטמעים בפנים):

ומנגד, מיהו פרננדו הדאד? פה מגיעים לאחד הדברים המוזרים בבחירות האלה – הדאד הוא ממלא מקום. האירוע החשוב בפוליטיקה הברזילאית של הזמן האחרון הוא חקירת השחיתות הענקית שבמסגרתה נתפסו פוליטיקאים רבים, כולל הנשיא האהוב לוּאִיס אִינַסְיוֹ "לוּלָה" דָּה־סִילְבָה, שנשפט ונכנס לכלא בהאשמות שחיתות. מפלגתו, מפלגת הפועלים, לא נותנת לעובדה הזאת להפריע לה, ותכננה להעמיד אותו בכל מקרה בתור מועמדם לנשיאות. כשועדת הבחירות פסלה את הרעיון הזה, התחילו את הקמפיין שלהם בסיסמה "הדאד הוא לולה, לולה הוא הדאד". ובצדק – סקרים מראים שלו היה לולה מתמודד על הנשיאות, הוא היה צפוי לנצח בקלות. זה אומר שניצחון של הדאד יהיה כנראה המשך עסקים כרגיל עבור ברזיל, כמו בימי לולה וממשיכתו דילמה רוסף – שלטון סוציאליסטי מתון (מתון במונחים דרום־אמריקאים – אחרים אולי לא יראו בו מתון במיוחד), מחובר לשמאל העולמי וכמובן אנטי־ישראלי. זו תהיה הבחירה שיצטרכו לקבל הברזילאים.

להמחשה נוספת, הנה סרטוני תעמולת הבחירות שלהם. בתעמולת הבחירות של הדאד, שאגב לפחות לי נראית פחות כמו עידוד להצבעה ויותר כמו דיסטופיה מד"בית מפחידה, רואים הרבה פחות את הדאד והרבה יותר את לולה; אצל בולסונרו, בינתיים, הכול חייכני וצבעוני ומסכמים בסיסמה הקבועה: "ברזיל מעל הכול, אלוהים מעל כולם".

סביר להניח שבכל אמריקה הלטינית עומדים לעקוב בדריכות. יש ביבשת היסטוריה ארוכה של חלוקה בין מדינות ימניות ומדינות שמאליות; ניצחון לבולסונרו יהיה ניצחון ענק לימין הלטיני אחרי תקופה של שלטון שמאלי ביבשת, וייצור ציר חזק של ברזיל, ארגנטינה, קולומביה צ'ילה ופרגואי, ניצחון של הדאד יסמן את המשך המצב הנוכחי. ובהקשר הזה, אחת הסוגיות החשובות ביותר היא ונצואלה. מפלגת הפועלים ושלטון המרכז־שמאל נזהר מלהזדהות יותר מדי עם שלטון מדורו בונצואלה, אבל הם גם לא מתנגדים לו יותר מדי. עליית ממשלת ימין בשכנה הגדולה והחשובה של ונצואלה (בנוסף לזה שכבר קיים בקולומביה) יכול להיות מכה קשה לשלטון מדורו ואולי לקרב עוד יותר את קיצו, שממילא לא נראה רחוק. בתעמולת הימין הברזילאי, בכל מקרה, ונצואלה מככבת, והם עושים את כל המאמצים להזכיר למצביעים את המצב הקשה שהביא שם השלטון הסוציאליסטי ולהזהיר שהצבעה לשמאל הברזילאי תביא סכנות דומות.

נעדכן כשיהיו דברים מעניינים.

בינתיים, בשוליים, כמה דברים אחרים שנראה בבחירות האלה:

קודם כל, מי שבגיל המתאים וזוכר את הימים שבהם רומאריו היה השם הגדול ביותר בכדורגל הברזילאי ואולי בעולם, אולי ישמח לשמוע שאחרי מספר שנים כחבר פרלמנט במדינת ריו דה־ז'ניירו, רומאריו מתמודד לתפקיד מושל המדינה. מהסקרים שראיתי, יש לו סיכוי לא רע להגיע לסיבוב השני, ואם יגיע, יש לו סיכוי לא רע לנצח. נראה לי שלא מעט ישראלים ישמחו לשמוע על המושל רומאריו.

וחוץ מכדורגלנים, מעניינת גם עלייתם של פוליטיקאי היוטיוב. לא מעט כוכבי יוטיוב צומחים לאחרונה בעולם דובר האנגלית עם ערוצים מלאים בדיבורים על פוליטיקה, ובפרט שמרנים וליברלים (במובן הקלאסי) – הרבה קוראים ישראלים בטח שמעו על ג'ורדן פטרסון או דייב רובין, קצת פחות אולי שמעו על פול ג'וזף ווטסון או קרל "סרגון האכדי" בנג'מין. אבל הברזילאים, מסתבר, מקדימים את דוברי האנגלית, ועשויים להכניס כוכבי יוטיוב ראשונים לפרלמנט – שניים מהכוכבים המפורסמים של הסצינה הליברלית, קִים קָתָּגִּירִי ואַרְתּוּר דוֹ־בָאל, מנסים לעשות את המעבר מיוטיוב לפרלמנט. קתגירי, הצעיר היפני־ברזילאי שמשמש בתור הפנים המוכרות של התנועה הליברלית הברזילאית, ינסה להיכנס לפרלמנט הברזילאי מטעם מדינת סאו־פאולו, ודו־באל ינסה להיבחר לפרלמנט המקומי של מדינת סאו־פאולו. לשניהם יש סרטוני הגנה על ישראל בארכיוניהם, למקרה שתהיתם. יהיה משעשע.

[1] למקרה שתהיתם, מספרים על כך שלשניהם יש שמות עבריים עתיקים, ומצטטים את הסיפור על הדד מלך ארם שהיה אויב לישראל (כמובן, מקור שמו של פרננדו הדאד הוא חדד, ממוצא לבנוני־נוצרי כמו ברזילאים רבים), ומהצד השני על יאיר הגלעדי השופט. מכאן שהדאד זה רע, ז'איר זה טוב. השתכנעתם?

גולדסטון של הונגריה, והאיחוד שכבר לא ממש מאוחד

האיחוד האירופי ממשיך להתקדם במהירות לקראת התמוטטות. הרעיון שנמשיך לעוד הרבה זמן לראות "איחוד" שכולל גם את בריסל, ברלין ופריז מצד אחד וגם את בודפשט וורשה מהצד השני הולך ונראה פחות ופחות סביר. המכה האחרונה הגיעה בדמות "דוח סרכנתיני", סוג של דוח גולדסטון נגד הונגריה, שמטרתו "לבדוק" את החשדות לסטייה של הונגריה תחת מפלגת פידס מ"הערכים הבסיסיים של האיחוד האירופי"; זאת כחלק מתהליך שסופו בהטלת סנקציות על המדינה כל עוד הממשלה לא תשנה את דרכה. על הדוח נדבר אולי בעתיד, בינתיים אני רוצה להתרכז במצב האיחוד האירופי. אפשר להסכים או לא להסכים עם הדוח, לאהוב או לא לאהוב את ממשלת הונגריה הנוכחית; מה שלא פחות מעניין כרגע, הוא השאלה איך בדיוק האיחוד עומד להמשיך להיות איחוד במצב הנוכחי. אז היום אני מביא כמה ציטוטים מהדיון בפרלמנט האירופי (בהשתתפות ראש־ממשלת הונגריה ויקטור אורבן) שבו הוצג הדוח. כמה מסקנות:

– הפרלמנט האירופי הופך לאט־לאט להיות אחד הגופים האנטי־אירופיים ביותר באירופה, למרבה האירוניה. זו הסיבה לכך שהרבה אירוסקפטיים, ובעיקר אורבן, נשמעים מאוד רגועים ואופטימיים, וחלקם (שוב, בעיקר אורבן) בכלל לא ממהרים לנטוש את האיחוד. הם מצפים בקוצר רוח לבחירות הקרובות, ב 2019, שלהערכתם (וזו הערכה די הגיונית) תהפוך את הפרלמנט להרבה יותר אנטי־איחוד. או ליתר דיוק אנטי־בריסל. מבחינתם התרחיש הטוב ביותר הוא לא בהכרח התפרקות האיחוד אלא השתלטות שלהם עליו דרך הקלפיות, וייתכן שהם באמת מסוגלים לזה.

– ציטוטים של חברי פרלמנט הונגריים לא הבאתי פה כי אני לא מבין (עדיין) הונגרית ולא אוהב להביא תרגומים של תרגומים, אבל מעניין לראות שהאופוזיציה ההונגרית, כמו זו הבריטית, הפולנית, ובמדינות אחרות (מי לדוגמה? נשאיר את זה כתרגיל לקוראים), מתייצבת באופן מובהק נגד המדינה שלה, ומשתוקקת לסנקציות בינלאומיות שיפילו את הממשלה שהם לא מצליחים להפיל בבחירות דמוקרטיות. אני מאוד בספק אם זה יעזור לביצועיהם בבחירות הבאות.

– האם אני בכוונה מביא ציטוטים לוחמניים במיוחד? במידה מסוימת כן, כי הרשומה הזאת עוסקת בשבר שנפער באיחוד האירופי, אבל חשוב לציין שזו מטלה קלה במיוחד. כמעט בלתי אפשרי למצוא דובר בדיון הזה שלא תוקף בכל רוחו את הצד השני.

הנה הציטוטים:

"האם כל המדינות החברות באיחוד מקיימות את ההתחייבויות [לערכים הבסיסיים של האיחוד]? אני חוששת שלא. ממשלת הונגריה השתיקה למעשה את התקשורת החופשית. היא השתלטה על האקדמיה, והדורות הבאים לא ילמדו להעריך מחשבה עצמאית. היא החליפה שופטים באחרים שקרובים יותר לממשל. היא קובעת בחוק לאילו כנסיות מותר לפעול ולאילו לא. היא ממררת את חייהם של ארגונים חוץ־ממשלתיים […] האם תרשו לממשלה להפר את הערכים שעליהם בנוי האיחוד ללא השלכות, או שתבהירו שערכי האיחוד הם יותר מסתם מילים על חתיכת נייר?" (יוּדִיתּ סַרְכֶנְתִּינִי ממפלגת השמאל הירוק בהולנד, מחברת הדוח)

"עוד פרק בהתקפה על ממשלות שנבחרו בבחירות דמוקרטיות. […] אתם אומרים שזו לא התקפה על החברה ההונגרית, אלא על הממשלה ההונגרית. טוב, מישהו בחר בממשלה הזאת, וזה לא היה שלגייה ושבעת הגמדים. אם אתם לא מרוצים מזה, פשוט בטלו את הבחירות ומנו מישהו מבחוץ בתור מושל הונגריה. נראה לי שמר תימרמנס ישמח מאוד לקבל מינוי כזה. ואחרי זה, עשו את אותו הדבר עם פולין. ככה תיפטרנה כל הבעיות.
[…]
הצד החיובי של זה הוא העובדה שהקרקס הזה הוא בומרנג. במדינה שלי, אחרי כל קרקס – אני לא יכול לקרוא לזה "דיון" – של הלקאת פולין בפרלמנט האירופי, התמיכה בממשלה שלי עולה משמעותית. אז אני חושד שאותו הדבר יקרה בהונגריה. אז, ראש־הממשלה אורבן, ייתכן מאוד שמחברי הדוח הם תומכים לא־מודעים או אולי סודיים שלך." (רִישַׁרְדּ אַנְתּוֹנִי לֶגּוּתְּכּוֹ, מפלגת החוק והצדק בפולין)

"אני לא אלך רחוק כמו ג'ון מקיין המנוח, שעל במת הסנאט האמריקאי קרא למר אורבן "נאו־פשיסט ושותף של פוטין" […], בואו נדבר בכנות, האמת היא שבנסיבות האלה, הונגריה לא הייתה יכולה להצטרף לאיחוד האירופי כיום […]
אתה לא הונגריה, אתה ממשלת הונגריה ומנהיג מפלגה, הונגריה היא הרבה יותר והרבה יותר נצחית ממך […]
מה שאנו חווים כיום הוא מלחמה קיומית על הישרדות הפרויקט האירופי. אם מר אורבן מצדד פומבית בסלביני, מדברים בפומבי על הפרעה לפרויקט האירופי, אנחנו חייבים לוודא שזה לא יקרה בשנים הקרובות. […]" (גי ורהופשטט הבלגי מהמפלגה הליברלית האירופאית, מאדריכלי האיחוד האירופי)

"כן, בהונגריה ישנה התדרדרות בזכויות בתחום החוק, התקשורת, החינוך, המקלט המדיני, הארגונים החוץ־ממשלתיים. אבל בכלכלה, שם שולט ליברליזם ללא מעצורים, אפילו הכספים האירופאיים הופכים לרווחים למקורבים. אתה נאו־ליברל אותוריטרי. את החופש והדמוקרטיה אתה דורס, ואין פלא שאתה מחפש ברית עם מר סלביני […]" (מָארִי־כְּרִיסְטִין וֶרְזִ'יאָה, החזית השמאלית מצרפת)

"אני רוצה להגיד למר אורבן: תודה לאל שאתה כאן. תודה לאל שיש לפחות מנהיג אירופאי אחד שמוכן להגן על עקרונותיו, מדינתו, תרבותו ועמו. מול בריונות קיצונית כזאת, "תודה לאל שאתה כאן" זה כל מה שאני יכול להגיד […]
הם רוצים לקחת ממך את זכות ההצבעה, לקחת ממך את התקציבים האירופאים, הכול בגלל שהעזת לעמוד מול ג'ורג' סורוס, האדם ששפך 15 מיליארד דולר ברחבי העולם כדי לשבור את מדינות הלאום ואת הדמוקרטיה המסורתית […]
מר אורבן, אתה אומר כל הזמן שאתה רוצה להישאר חבר באיחוד האירופי, אבל לא רק המדינה שלך סופגת עלבונות היום, גם אתה. הגיע הזמן להיות הגיוני. בוא והצטרף למועדון הברקסיט, זה ימצא חן בעיניך." (נייג'ל פרג', מפלגת העצמאות הבריטית. מוזמנים לראות את הקטע הזה גם בוידאו, משעשע לראות את אורבן שובר את ההבעה הקשוחה ומחייך למשמע ההערה האחרונה)

"המצביעים שלי שואלים אותי למה אנחנו צריכים לכבד את החוק כשממשלת הונגריה לא צריכה. למה אנחנו נותנים למר אורבן 87 מיליון אירו בחודש כדי להרוס את האיחוד האירופי? […]"(סוֹפִיָה אִין תְּ'פֶלְד, מפלגת דמוקרטים66 מהולנד)

"אני אחד מארבעת חברי הפרלמנט האירופי בני המיעוט הצועני, ואני רוצה ברשותכם להזכיר שלִיבִיָה יָרוֹכָּה, אחת מחברי הפרלמנט מטעם פידס, גם היא אחת מארבעת בני המיעוט הצועני […] עם כל הדיבור על אנטי־צועניות, למר אורבן יש נציגה צוענית בפרלמנט שמשמשת סגנית־נשיא הפרלמנט." (ג'יימס קארבר, עצמאי, לשעבר ממפלגת העצמאות הבריטית)

"ראש הממשלה אורבן! אל תדאג. מיליונים רבים בארצי, גרמניה, עומדים לצידך ולצד מדיניותך להגנה על ערכים שמרניים וליברליים אירופאים […]" (יורְגּ מוֹיְתֶּן, מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה)

"אתה, אורבן היקר, אתה גיבור בפרלמנט הזה, גיבור של מי שנלחמים למען החופש והריבונות של עמיהם, נגד האיחוד הסובייטי האירופי.

העם ההונגרי נמצא תחת מתקפה של אירופה הזאת, השפחה של הלוביסטים, של הבנקים, ושל כספי סורוס. לכן בריסל תוקפת היום את אורבן בהונגריה, ומחר תתקוף את איטליה ואת מנהיגנו מתיאו סלביני, שבאומץ רב חוסם את ההגירה הבלתי־חוקית […]" (מַרַה בִּיצוֹתּוֹ, ממפלגת הליגה האיטלקית)

"יש בעיות בהונגריה בסוגיות כמו שחיתות, יחס למיעוטים, וכדומה. הרבה מהבעיות האלה הן ירושה מהעבר, ובכל מקרה אינן ייחודיות להונגריה. אלה אינן הסיבות שבגללן הונגריה הפכה למטרה העיקרית של הועדה והפרלמנט.

החטא האמיתי של ממשלת הונגריה הוא שהיא רוצה להגן על מדינתה מההגירה המזיקה מהעולם השלישי. הממשלה ההונגרית ורוב העם ההונגרי לא רוצים לחזור על השגיאות הקטסטרופליות שעשינו אנחנו במערב אירופה. אני מאוד תומך ומזדהה עם העמדה הזאת. למרבה הצער, פתיחות להגירה ורב־תרבותיות הפכו להיות הערך האירופי בבית הזה. כמעט על כל דבר אחד אפשר לסלוח, אבל לא על ביקורת נגד הערך הזה. זו הסיבה לדיון הזה." (יוּסִּי הַלַה־אָהוֹ, מנהיג מפלגת הפינים)

"אי אפשר להיות באמצע – או שאתם עם אורבן, תומכים במתקפות החוזרות והנשנות שלו על שלטון החוק, ביודעכם שמה שקורה היום בהונגריה יכול לקרות מחר בכל מדינה אחרת, או שאתם נגד, ובולמים את ההפרות החמורות שאחראית להן הממשלה שלו […]" (סֶסִיל כַּשֶׁתּוּ כְּיֶנְגֶּה, המפלגה הדמוקרטית מאיטליה)

"נמאס לי לראות חמישה מיליארד אירו הולכים כל שנה כדי להעשיר אותך ואת המקורבים לך, ושום דבר לאחרים, לכלכלה ההונגרית – שכנראה שמחה מכך ש 700,000 אנשים עזבו בעשר השנים האחרונות כי אחרת הם היו נשארים מובטלים בתוך המדינה. הסיבה היחידה שהאבטלה היא כמו שהיא כיום, היא לא ביצועים טובים של הממשלה אלא העובדה שאנשים הצביעו ברגליים. […]
אני שם לב לדבר אחד, וזה שאתה מתנהג כיום כמו מנהיג כת, עוד יותר מאשר בעבר. הכול סובב סביב הדת, המשפחה מהסוג הנכון, האומה, ושום דבר אחר לא חשוב […]" (פרנק אנגל, המפלגה הנוצרית־חברתית מלוכסמבורג)

ולסיום, אורבן עצמו (עם כתוביות באנגלית):

איך ייראו יחסי החוץ של מדינה יהודית תורנית? שיחה עם הבלוגר י.ד.

אני ממשיך לנסות לקיים שיחות עם אנשים מעניינים, והפעם הבלוגר י.ד. – גם אותו נראה לי שהקוראים הקבועים פה מכירים, למי שלא – אני ממליץ בחום לעיין בבלוג שלו. אחת התופעות שמרתקות אותי בשנים האחרונות היא הכניסה של אנשים מהעולם הדתי והחרדי לתחומים שבעבר נחשבו נחלתם הפרטית של החילונים, וכמי שכותב במומחיות דומה גם על ענייני הלכה וגם על ענייני פוליטיקה בינלאומית, י.ד. נראה לי כמו מועמד מצוין לדבר על אחד התחומים האלה – יחסי החוץ. מקווה שתיהנו, ומוזמנים להמשיך את הדיון בתגובות.

שי: קודם כל, אני סקרן – איך משתלב אצלך העניין בתורה ובפוליטיקה ויחסים בינלאומיים?

י.ד.: אני אתחיל מציטוט מאגרת של הרמב"ם לחכמי לוניל בעניין האסטרולוגיה שנתפסה בימי הביניים כמדע מכובד ושאותה הרמב"ם שלל מכל וכל:
"וזו היא שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים באלה הדברים של דברי החוזים בכוכבים, שדברים אלו הם עיקר עבודה זרה, כמו שביארנו בהלכות עבודה זרה, טעו ונהו אחריהן, ודימו שהם חכמות מפוארות ויש בהן תועלת גדולה, ולא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דמו שאותן הדברים יועילו להם. ולפיכך קראו אותם הנביאים סכלים ואווילים. ודאי סכלים ואווילים היו, ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו." (http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/igeret-2.htm)

טוען הרמב"ם כי בניגוד לסברה בשם התלמוד שמה שהחריב את המקדש היו חטאים של עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים בבית ראשון ושנאת חינם בבית שני הגורם האמיתי שהחריב את המקדש היה ההתעסקות עם דמיונות אסטרולוגיים במקום בלימוד מלחמות וכיבוש ארצות. בקיצור טוען הרמב"ם כי מה שפגע בנו לא היו דווקא חטאים מטאפיזיים אלא ניתוק מהריאליזם של המציאות. במקום לפעול באופן ריאליסטי נידחנו אחרי כל מיני דמיונות והפסדנו במלחמות (זה כמובן לא שולל שיש קשר בין חטאים לבין דמיונות. יכול להיות שהחטא גרם לנו שלא הינו מסוגלים לחיות בראליות של המציאות וכתוצאה מכך הלכנו אחרי הדמיונות). במידה רבה הרמב"ם הוא הפוסק ואיש ההלכה הריאליסטי ביותר בהיסטוריה. בניגוד לרש"י למשל שלא מהסס לכתוב שבית המקדש ירד מהשמים (מסכת סוכה דף מא עמוד א ד"ה אי נמי) הרמב"ם פוסק מפורשות שבניית בית המקדש מוטלת עלינו ושמשיח יגאל את עם ישראל באופן ריאלי דרך קיבוץ גלויות ומלחמות ישראל. בשביל הרמב"ם גאולה היא עניין של כאן ועכשיו ולא תלויה בדמיונות על טבעיים. זהו קול שבמשך ההיסטוריה ככל שהריאליה של הגלות הכבידה די התעמעם. במקום להיות ציוניים מעשיים העדיפו מרבית היהודים לתלות תקוותם בגאולה ניסית נוסח שבתי צבי. אינני בא לטעון שבמשך מרבית ההיסטוריה היינו יכולים לתחזק פה מדינה עצמאית וזה גם בלי קשר לכך ששתי הדתות ההגמוניות – הנצרות והאיסלאם – לא היו מאפשרות לנו להיות פה. התנאים האקולוגיים ופונקציית היצור החקלאית היו כאלה שמדינה יהודית באזור הייתה חלשה מאד מבחינה כלכלית. למעשה רק בשנת 2000 הפך מאזן התשלומים של ארץ ישראל לחיובי (וגם אז אנו נדרשים למפעלי התפלה כדי למנוע בצורת ומוות המוני). בדרכו של הרמב"ם הולך גם הרב קוק באמונה שגאולה צריכה להיות באופן טבעי כלומר ריאליסטי. ולכן לצד העניין שלי בתורה ובהלכה יש לי עניין רב בריאליזם. באופן עקרוני אינני רואה סתירה בין ריאליזם מדעי לתורה (וזאת שוב בהתאם לרמב"ם במורה נבוכים שקבע שאם ישנה סתירה בין התבונה לתורה הוא יסביר את התורה בהתאם לתבונה). וכנגזרת מכך אינני רואה סתירה בין העניין שלי בתורה לעניין שלי בפוליטיקה ויחסים בין לאומיים. אם כבר להיפך מימוש התורה יכול להיעשות רק בדרך ציונית ריאליסטית.

שי: במדינת ישראל שמושפעת יותר מהזהות היהודית והמקורות היהודיים, איך ייראו יחסי החוץ?

י.ד.: לא שונים בהרבה מעכשיו. כרגיל יהיו גורמים שונים שימשכו לכיוונים שונים. אני מודה שההנחה לפיה אנחנו הולכים לכיוון המושפע יותר מהזהות היהודית והמקורות היהודיים רווחת. אינני בטוח בכך בכלל. נדמה שהגורם העיקרי הפועל כאן איננו זהותי כי אם דמוגרפי. התסיסה הדמוגרפית היהודית בכל המגזרים גורמת לכך שלאט לאט אזורי ההתיישבות הרגילים נעשים צפופים מידי. וכתוצאה כך היכולת של המדינה והמרחב להכיל את שפעת בני האדם בגבולות הקודמים מוטלת בספק. במובן מסוים זו בעיה רוחבית בכל המזרח התיכון. לגידול האוכלוסין לא התלוותה צמיחה כלכלית וטכנולוגית שתוכל לתמוך באוכלוסיה הגדלה וכתוצאה מכך פרץ האביב הערבי שגרם לנדידת חלק מהאוכלוסיה צפונה לאירופה. בישראל ישנה צמיחה כלכלית וטכנלוגית (למשל בתחום התפלת מים) אבל עדין צמיחת האוכלוסיה גורמת לחץ על השלטון שיגרום אולי לשינוי המציאות הבין לאומית על ידי זליגה של התיישבות יהודית למדינות שכנות כמו הרשות הפלשתינאית, ירדן וסוריה. נדמה לי שהישראלים מרוצים למדי ממה שהם עשו מעצמם ואין להם עניין אמיתי לשנות את המציאות העצמית. המקום היחידי שאני מזהה שינוי בהר הבית. שמה יש תחושה של משהו שונה. אבל בינתיים מרבית הישראלים לא מחוברים להר הבית ולא רוצים להיות מחוברים. הם מסתפקים בכותל.

אני רוצה להרחיב בנוגע לפרספקטיבה על ישראל. הרב קוק בהספד על הרצל מדמה את הרצל למשיח בן יוסף. מדינת ישראל על פי פרשנות זו ממשיכה את ממלכת ישראל של אחאב על פי הדינמיקה הפנימית של ממלכת ישראל. כלומר, ניסיון להתרכז בעולם החומרי הלאומי ולא בעולם הדתי הרוחני. אולי יש בפרשנות הזו אנרכוניזם היסטורי אבל היא מעוררת מחשבה. הישראלים מאד מחוברים למוסדות בין לאומיים ואתה יכול למצוא אותם בכל מיני מקומות מעניינים. ועם זאת בבסיסם ישנה איזו קרתניות מובנת בהוויה הישראלית. לא חשוב לנו הרבה מאשר העולם המיידי שלנו – המשפחה, התורה, הצבא, המדינה ועוד. אין לנו רצון לאמירת חורגות ואנחנו משתדלים לחשוב על עצמנו כחסרי חשיבות מיוחדת. זה נכון לדתיים וזה נכון לחילוניים. הדבר היחידי שחשוב לנו זה להיות שייכים. ניצחון בארוויזיון מאשר לנו שאנחנו שייכים. זו הקרתניות בהתגלמותה אבל זה הבון טון במדינת ישראל. ישנם מספר אנשים שחושבים אחרת אך למעשה ההגזמה שלהם רק מעוררת רתיעה אצל מרבית הישראליים. בהכללה אנחנו לא רוצים ליחס חשיבות מיוחדת לעצמנו. יש בזה משהו מאד הגיוני ברצון הזה לא ליחס חשיבות מיוחדת לעצמנו אבל הוא מגביל את הדמיון. בעולם של פנטזיה היהודים מאד חשובים. אבל הריאליזם הישראלי מאד מתנגד לז'אנר של פנטזיה. הישראלים החליטו שהם לא חשובים ולכן אנחנו לא חשובים. אבל לצד הפריים הזה של ממלכת ישראל התקיימה ממלכת יהודה של בית דוד. מבחינה היסטורית גם זו מרבית הזמן לא הייתה ממלכה חשובה אבל היה לה עניין אחד חשוב – בתחומה התקיימה גילוי שכינה עם מלכות בית דוד. זהו פריים שונה לגמרי. מדובר כאן בקשר למציאות שחורגת לחלוטין מהמציאות הקיימת. מישהי בעבודה סיפרה לי כיצד בטיול באפריקה היא הבחינה כיצד מדינת ישראל מרגשת מאד את המקומיים (היא תימניה במוצאה ובמראה ולכן לא זוהתה כלבנה). אולם בשביל מרבית הישראלים התרגשות זו חסרת עניין. במובן זה מפתה לחשוב על שינוי במדיניות החוץ שיכולה להתרחש אם פתאום יופיע משיח בן דוד שישלב את מלכות בית דוד במלכות ישראל. זה כבר יהיה משחק שונה לגמרי שישנה מאד את הדינמיקה. רבי נחמן במגילת סתרים מתאר את משיח כיועץ מדיני בין לאומי העובר בין מדינות ומייעץ להן כיצד לשנות את התנהגותן. משיח הוא דמות שונה מהישראלי המצוי – דתי או חילוני. המחשבה שלו שונה, הקשר שלו לאלוהים שונה והתשוקות שלו שונות. זה כבר יהיה משחק אחר לגמרי אך בינתיים הוא נשאר בפנטזיה. מלכות בית דוד איננה במציאות וכל שנשאר לנו זה להתפלל עליה ולצום עליה בתשע באב.

שי: האם יש דעות שונות וגישות שונות כלפי חלקים שונים מהעולם לעומת יחסי החוץ החילוניים?

י.ד.: יש דעות שונות אבל צריך לשים לב שבפועל הן כבר פה. הדוגמא הכי חריפה הייתה במלחמת המפרץ כאשר אריה דרעי, שר זוטר בממשלה, ללא שום ניסיון ביטחוני שכנע את ראש הממשלה יצחק שמיר להמנע מתגובה על שליחת הסקאדים על ישראל. בפועל שילב דרעי גישה יהודית קלאסית המעדיפה להוריד את הראש עד יעבור זעם בתוך המדיניות הביטחונית של ישראל. למותר לציין שלא מעט אקטביסטים ציונים דתיים מגנים את שמיר על קבלת ההצעה של דרעי. ועדין דרעי כאן, החרדים עדין כאן בדיוק כמו שקולות שמאלניים נמצאים כאן כדי להשאר. לכן המסקנה שלי שדברים לא ישתנו כל כך הרבה. המשקל של הציבור החילוני שמאלני לא יעלם מהשטח. המסורתיות הדתית ממשיכה לעשות לעצמה נפשות בו בזמן שחרדים ודתיים לאומיים נוטשים את הדת ומצטרפים לקבוצה החילונית. והאקטביזם הציוני הדתי או החילוני נמצא גם הוא כאן. כל הקולות הללו נשמעים וכנראה ימשיכו להשמע גם בעתיד.

אפשר להעלות בדמיון מציאות שבה יווצר גוש של דתיים חרדים בן 30 מנדטים שירכיב קואליציה. זהו הקול שמנסה אלי ישי להעלות. ועם זאת בקונסטלציה הנוכחית הניסיון הזה לא צלח כך שקשה לומר מה תהיה בפועל ההצעה של גוש כזה ליחסי החוץ של מדינת ישראל.

שי: כרגע רוב האליטה החילונית הישראלית רואה את עצמה כחלק מהעולם המערבי ומחוברת אליו חזק. האם לדעתך המגמה הזאת קיימת גם אצל חלקים "יהודיים" יותר באוכלוסייה? ומנגד, האם יש לדעתך בעולם התורני איזושהי דעה מיוחדת, חיובית או שלילית, על עולם המזרח, על הדתות והתרבויות של הודו, סין, והעולם הבודהיסטי (ואולי גם, כמו שציינת לגבי אפריקה, על החלקים הלא־מערביים של העולם הנוצרי), והאם זה יכול להשפיע על הגישה כלפי יחסי החוץ העתידיים של ישראל?

י.ד.: זו שאלה עמוקה שראוי להקדיש לה מחשבה. לכאורה אין סיבה מדוע הדת היהודית תהיה מחוברת יותר לתרבות המערב מאשר למזרח. בפועל מבחינה היסטורית הקהילות היהודיות בהודו ובסין (והיו כמה כאלה בימי הבינים של יהודים אירניים) לא שרדו והתבוללו. נדמה שכדי לשרוד היהודים היו צריכים מעטפת של תרבות שתתן להם מעמד מיוחד (גם אם רשמית זהו מעמד שפל). עוד כת חסרת חשיבות באימפריה הסינית לא היה מספיק משמעותי כדי לשמור על הזהות שלהם והם נעלמו. כלומר, הדינמיקה של יהודים עם תרבות המערב (והאסלאם לצורך העניין) היא חלק מהסיפור היהודי גם אם דינמיקה זו התגלמה לעיתים בצורה אכזרית של אנטישמיות ורדיפות. היחוד היהודי יכל להשמר רק בחברות שקבלו אותו כמו הנצרות והאסלאם. בחברות שלא קבלו אותו כמו הקונפוציוניסטים הסיניים וההינדואיסטים בהודו היהודים לא הצליחו לתת טעם ליחודיות שלהם ונעלמו. בימינו העולם הפך לגלובלי ובניגוד לתזה שלך – לדעתי גם למערבי – ולכן היחודיות היהודית מעוררת עניין גם בסין, ביפן ובהודו. מצד שני היבטים בודאהיסטים והינדואיסטים חדרו לתרבות המערב. שמתי לב שהבודהאיסטים הישראליים הם לפעמים המנוכרים ביותר למסורת הלאומית היהודית. לטעמי לפחות החלוקה הפשוטה של תרבות מערב ומזרח איננה ברורה כל כך. כמובן זה לא גורע מהאפשרות של ישראל לנסות לנצל קלפים חדשים שמציע העולם המזרחי. ועם זאת לפחות מבחינת הקבוצה המשיחית בישראל יותר נוח לעבוד עם קבוצות משיחיות במערב מאשר לנסות להסביר לסינים מהו משיח. מבחינת החרדים כאן יש טוויסט מעניין. המתנגד החריף ביותר להשתלות אברים היה הרב אלישיב שאסר השתלות אברים בסין מכל וכל. לאור העובדה שהמשטר בסין הפך את אנשי הפנג גונג לבית מטבחיים להשתלות אברים לא פלא שהוא הפך אצלם לגיבור תרבות נגד המתירנות המערבית בעניין כפי שמראה הקישור הבא:
http://www.falunnews.org.il/articles_p/2007/05/c_02/0_02.htm
באשר להודו זה די משעשע. ההינדואיזם הוא די בבירור עבודה זרה לדעת כל הפוסקים. מצד שני ישנה התקרבות בין ראש הממשלה ההינדואיסטי מודי לראש הממשלה שלנו. הפרגמטיזם החרדי לא עושה מזה עניין. שאלה מעניינת היא האם אי פעם הניגוד בין הדתות יצוף או ששתיהן ימשיכו את שיתוף הפעולה נגד האסלאם. קשה לנבא את העתיד אך נראה לי מהנקודות שרשמתי שהווה והעבר מספקים מספיק חומר למחשבה על האפשרויות שהעתיד מזמן לנו.

 

עוד על חיזבאללה בדרום־אמריקה: מארגון טרור לארגון פשע

עוד פרק במעללי חיזבאללה במשולש הגבולות ארגנטינה־ברזיל־פרגואי: אתמול עצרה המשטרה הברזילאית אדם בשם אסעד אחמד ברכאת, אזרח פרגואי ממוצא לבנוני שנחשב סוג של "בנקאי החיזבאללה" באותו האזור. מדובר על אדם שמנהל כספים אדירים. בארגנטינה הוא מבוקש על העלמת הכנסות בהיקף של יותר מעשרה מיליון דולרים רק מאחד הקזינואים שהחמולה מנהלת שם באזור. בארצות־הברית הוא נחשב טרוריסט מבוקש, בפרגואי הוא מבוקש על רשימה ארוכה של פשעים, ועכשיו רק נשאלת השאלה לאיזו מדינה יסגירו אותו. וזה נותן תירוץ טוב להביא כאן כמה קטעים מראיון שפורסם לא מזמן בעיתון הארגנטינאי כְּלָארִין עם עִמַנוּאֶלֶה אוֹתּוֹלֶנְגִּי, מומחה לחיזבאללה באופן כללי ולנוכחות שלהם במשולש הגבולות בפרט. הראיון המלא כאן בספרדית.

קטעים נבחרים:

"בטוח שחלק מהכסף השחור שעובר במשולש הגבולות מגיע בסופו של דבר לטרוריסטים?

– כן. הוא הולך לחיזבאללה. יש מקרים שנחקרים כרגע בארצות־הברית ופרגואי, אם כי בפרגואי קשה יותר כי תמיד יש ניסיונות לבלום את החקירות. אבל המסמכים מראים בפירוש שהנמען הסופי הוא חיזבאללה."

"מה דעתך על הקפאת הנכסים שביצעה ממשלת ארגנטינה נגד גורמים שמואשמים בהלבנת כספים במשולש הגבולות והעברתם לחיזבאללה?

– זה נראה לי חשוב מאוד מכמה סיבות, קודם כל סמלית. במשך יותר מעשור, אף אחד באזור לא נגע בסוגיית החיזבאללה. גם לא ארצות־הברית, שביטלה סנקציות על עסקי החיזבאללה ב 2004, לדוגמה, ואיבדה עניין באזור. תוכנית הלבנת הכספים [שנחקרת עכשיו] נתמכת על־ידי אחד האנשים שנחקרו בארצות־הברית ב 2006. אחרי שתים־עשרה שנה, הוא עדיין פועל. כך שמדובר על חוסר עניין של ארצות־הברית להמשיך להפעיל לחץ […]"

"אתה רואה שיתוף פעולה בין מדינות המשולש במאבק במימון הטרור?

– לא. מדינות המשולש מדברות הרבה אבל לא עושות כמעט כלום. אני חושב שיש שתי בעיות נפרדות. בפרגואי המצב שונה מבברזיל. בפרגואי הבעיה היא שיתוף פעולה בקרב הפוליטיקאים והשלטונות, אנשי המכס והנמלים, משמר הגבול, שופטים, תובעים, מי שלא יהיה. עוגת הלבנת הכספים כל־כך גדולה שכולם טועמים ממנה. לכן אין עמדה ברורה נגד חיזבאללה. מעניין אותם הכסף. בברזיל המצב שונה. ברור שכרגע יש גם שם בעיית שחיתות באזור משולש הגבולות, אבל לא מדובר בבעיה מבנית במדינה הברזילאית. אבל המנהיגים הברזילאים לא רואים בבעיית המשולש בעיה דחופה. יש להם בעיות גדולות יותר, ומעבר לכך יש שם אי־בהירות אידיאולוגית לגבי חיזבאללה, הם לא בהכרח רואים בה ארגון טרור. אבל עם חיזבאללה אסור להתבלבל, כי הוא מעורב בפעילויות פשע. לא משנה אם הם טרוריסטים או לוחמי התנגדות. מה שחשוב זה שכאן באמריקה הלטינית הם מסייעים לקרטלי הסמים. במערב אפריקה הם מעורבים בסחר בבני־אדם, באפריקה המרכזית והמזרחית הם תורמים לחיסול מיני בעלי־חיים ולסחר בשנהב."

"אתה אומר פה דברים קשים על פרגואי.

– נקווה שמשהו ישתנה עם שינוי הממשלה […] הנשיא [החדש] הזה הגיע עם דיבורים טובים וקשוחים, אבל מילים לא אומרות שום דבר עד שיגיעו תוצאות. הבעיה היא לא רק פרגואי, במשולש הגבולות יש שלוש מדינות, אבל בפרגואי נמצאת התשתית […]"

 

עד כאן הקטעים הרלוונטיים. אני ממשיך לעקוב אחרי זה כי זה באמת נראה לי כמו אחת הסוגיות החשובות ביותר כרגע לביטחון ישראל, וחבל שלא מדברים על זה בישראל יותר. נשיא פרגואי החדש שהוזכר בראיון, מריו אבדו בניטס, בינתיים לא התחיל ברגל ימין את יחסיו עם ישראל, אבל אם הוא יפעל למיגור השחיתות שמחזקת את חיזבאללה זה יהיה חשוב הרבה יותר מאשר סוגיות מיקום השגרירות. לגבי ברזיל, הבחירות כזכור מתוכננות לאוקטובר, ונראה אם תצא מהן איזושהי בשורה חדשה.

משגיחי הכשרות של יחסי החוץ הישראליים

הביקור של ויקטור אורבן בישראל לא מזמן היה לדעתי עליית מדרגה בתהליך הירידה מהפסים של רוב האופוזיציה הישראלית, ואיתה רוב התקשורת הישראלית (תהליך שלא ייחודי לישראל, הוא קורה במקביל ברוב מדינות המערב). כשהתקשורת התיישרה לפי קו האופוזיציה על "בידוד מדיני" של מדינת ישראל, היה אפשר לקבל את זה – אולי הם באמת מאמינים שאפשר לנהל את יחסי החוץ של ישראל באופן טוב יותר. אבל לאט לאט התחילו להגיע בשורות טובות ליחסי החוץ הישראליים, והאופוזיציה עמדה בפני ברירה – הם יכלו לעשות את הצעד ההגיוני ולשמוח על ההצלחות, אבל הם העדיפו לחפש רעיון אחר. וכך נולדה אחת התופעות המוזרות של הפוליטיקה הישראלית כיום – אם אי אפשר להתלונן יותר על כישלון ביחסי החוץ, נעבור להתלונן על יותר מדי הצלחה ביחסי החוץ. וכך פתאום כל מפגש עם מנהיג זר הופך להזדמנות לבדיקה בציציותיו, איך אפשר למסגר את היחסים החיוביים בתור דבר שלילי. הונגריה היא בעצם מדינה פשיסטית, פולין שונאת יהודים, בליטא נתניהו "מפרק את האיחוד האירופי", ובאוסטריה הנאצים בשלטון. אף מדינה לא כשרה חוץ מצרפת וגרמניה, כנראה.

אז לכל המתלוננים על כך שנתניהו מעז להיות ידידותי עם מנהיגי הונגריה, ליטא, פולין, וכו' – אני מקדיש את הלקט הבא:

אנגלה מרקל נפגשת עם ויקטור אורבן
נשיא האיחוד האירופי ז'אן־קלוד יונקר נותן "כיף" ידידותי לויקטור אורבן
ראש ממשלת שבדיה (מעצמת זכויות האדם!) סטפן לפבן מבקר בפולין
עמנואל מקרון נפגש עם מנהיגי המדינות הבלטיות
ז'אן־קלוד יונקר מסכם "ארוחת ערב ידידותית" עם ראש ממשלת פולין

נפסיק פה, כי סביר להניח שהבנתם את הרעיון. הייתי יכול להמשיך עוד הרבה.

d_kos20180705034-1280x640
בתמונה: אנגלה מרקל מכשירה פשיסטים ותוקעת טריז באיחוד האירופי. התמונה מ dailynewshungary.

שלא יהיו אי־הבנות – אני לא מתווכח עם העובדה שמרקל, מקרון, ושאר חביביהם של התקשורת הישראלית מתעבים בכל ליבם את אורבן וחבריו. וגם הביקורים לעיל כללו הרבה ויכוחים ומחלוקות. אבל הטענה שביקור ידידותי עם מנהיג מדינה ממדינות האיחוד האירופי היא איכשהו פעולה שלילית, איזושהי "נתינת לגיטימציה" לשלטון מרושע או "תקיעת טריז באיחוד האירופי" – זה אבסורד מוחלט. מי שמבקר את ממשלת ישראל על ביקורים ידידותיים שלה עם מנהיגים מזרח־אירופאים, כדאי שיבקר גם את מרקל ומקרון, כי גם הם נפגשים איתם. לא רק זה, הם חברים איתם ב"איחוד" – כדאי לזכור את העובדה הזאת לפני שמתייחסים לאורבן כאיזשהו מנהיג מוקצה.

זווית חדשה שעולה בזמן האחרון היא ניסיונות להעלות את זכר השואה כנשק במאבק הזה, והיא נשמעת לי גרועה עוד יותר. אני לא מומחה לתולדות השואה בליטא או בקרואטיה או בכל מקום אחר (ואגב, הנה ניתוח מומלץ של מישהו שכן מומחה), אבל קשה לי שלא להתרשם שהטענות האלה מונעות פחות מאמת היסטורית ויותר מאותו הרצון לנגח את ממשלת ישראל. מישהו באמת מאמין שיש איזשהו יתרון ליהודים בהתעקשות להכריח את עמי מזרח אירופה להאשים את עצמם בשואה? אני לא יכול לדמיין אפשרות טובה יותר מזה שהם יגידו שהשואה היא פעולה איומה שעשו אחרים. אם הם ייקחו אחריות בעצמם, כמה זמן יעבור עד שהם יתחילו למצוא הסברים למה "הם" עשו את זה? אנשים באופן טבעי מנסים למצוא הסברים לעבר שגורמים לו (ולהם) להיראות טוב יותר. אם ניקח מהם את ההסבר "זה היה מישהו אחר", הם יצטרכו למצוא הסברים אחרים ללמה הם עשו את זה. וזה יכול להיגמר לא טוב.

לחילופין, אולי תומכי הגישה הזאת פשוט מסונוורים מההצלחה המסחררת של אותה הגישה בגרמניה, המדינה שבה מומלץ ליהודים לא ללכת עם כיפה ברחוב?

המתנה המפתיעה של ישראל לשבדיה

נתקלתי במקרה באחד הסיפורים המוזרים ביותר שאני זוכר בשנים האחרונות, הייתכן שאף אחד בתקשורת הישראלית לא שמע על זה? חיפוש באינטרנט לא מוצא שום דבר.

קצת רקע, על קצה המזלג: בעוד חודש מגיעות הבחירות בשבדיה, ממילא אחת המדינות המוזרות ביותר בעולם מבחינת הפוליטיקה המקומית. הממשלה, בעיני עצמה "ממשלה פמיניסטית" ו"מעצמת זכויות אדם", תעמוד לבחירת הציבור מול האופוזיציה ה"מסורתית", הברית בין מפלגות הימין הותיקות; כמה שבדי אגב, שהמפלגה המובילה מבין אותן מפלגות הימין נקראת "המתונים", והשנייה היא "מפלגת המרכז" – נראה ש"ימין" זה לא מותג חזק שם. בינתיים, שתיהן יצטרכו להתמודד עם האתגר העולה בדמות מפלגת השבדים הדמוקרטים, מפלגת האנטי־הגירה הפופוליסטית שכמובן, כדרכה של הפוליטיקה הנהוגה בקרב הרבה מהאליטות האירופאיות כיום, המפלגות המסורתיות מגיבות אליה באימה ובחרם מוחלט. ניסיונות של כמה ממנהיגי מפלגת המתונים לרמוז שאולי אפשר איכשהו, בהסתייגויות אינסופיות, אם אין ברירה, לדבר איתם קצת, נתקלים בדרך־כלל בהתנגדות חריפה מכל השאר.

ולקלחת הזאת נכנס גיבור הסיפור שלנו. קבלו את האיש שרוצה לשקם את הימין הליברלי בשבדיה, האיש שרוצה להציע חלופה ל"שמאל בתחפושת ימין" של המפלגות המסורתיות, ולפופוליזם המפוקפק של השבדים הדמוקרטים. מפלגתו החדשה "ליכוד אזרחי" תנסה להתמודד בבחירות הקרובות ולהפוך את הליברליזם הקלאסי לכוח חדש בשבדיה – קבלו את אילן שדה, יליד נהריה שהפך לפוליטיקאי שבדי:

לצערי אין לי הרבה מה להגיד מעבר לזה, הלוואי שהיה לי זמן להיכנס יותר עמוק לפוליטיקה השבדית, אולי בעתיד. בכל מקרה, עד כמה שאני מבין נראה שהמפלגה כרגע לא מופיעה אפילו בסקרים, אז מהפך בפוליטיקה השבדית היא כנראה לא תביא. אבל בינתיים יצא ראיון מעניין בערוץ יוטיוב די מצליח, ונראה אם עד הבחירות (9 בספטמבר) הוא יצליח ליצור איזושהי תנופה חדשה. נעדכן אם יהיו התפתחויות מעניינות.