קץ ההיסטוריה הבלגית

מאמר של פרופסור בלגי (פלמי) למדעי המדינה התפרסם לא מזמן, עם הכותרת "קץ ההיסטוריה הבלגית נראה באופק". התפרקות ממלכת בלגיה, מדינה דו־לאומית שמורכבת מהולנדים (פלמים) וצרפתים (ולונים) שלא סובלים אלה את אלה, זה מהנושאים האלה שנמצאים ברקע כל־כך הרבה זמן שאפשר די בקלות לחשוב שאלה דיבורי סרק, שום דבר רציני לא יקרה. מצד שני, זה שתהליך מתרחש בקצב צב לא אומר בהכרח שהוא לא יתקדם. מה שלום המגעים להקמת קואליציה בבלגיה?

בינתיים עברו שמונה חודשים מאז הבחירות האחרונות ואין עדיין ממשלה, ולמעשה זה כבר יותר משנה תחת ממשלת מעבר כי הממשלה הקודמת התפרקה כבר בסוף 2018 אחרי שמפלגת הברית הפלמית החדשה, מפלגה לאומנית־פלמית עם נטייה לימין, פרשה מהממשלה במחאה על קבלת מתווה מרקש של האו"ם (מסמך שלא ברור מה משמעותו החוקית, אבל בגדול מעודד הגירה נרחבת לאירופה). נכון שזו לא הפעם הראשונה שזה קורה, בלגיה היא ממילא שיאנית מבין דמוקרטיות העולם בזמן שלוקח להקים ממשלה (541 ימים לקח אחרי בחירות 2010). אבל קשה להגיד שזה מצב בריא לדמוקרטיה (הערה גם לישראל), וקשה לדעת אם תמיד יצליחו לצאת מזה בסוף.

הבחירות האחרונות היו חיזוק משמעותי לשתי המפלגות הלאומניות הפלמיות – הברית הפלמית החדשה, המתונה יותר, אומנם איבדה כמה מושבים אבל נשארה המפלגה הגדולה ביותר במדינה. הכותרת הגדולה של הבחירות הייתה מפלגת פלאמס בלאנג (משהו כמו "האינטרס הפלמי"), שקפצה משלושה מושבים ל 18 והפכה להיות המפלגה השנייה בגודלה לא רק בפלנדריה אלא בבלגיה בכלל. מצב שבו שתי המפלגות הגדולות ביותר במדינה הן מפלגות שלא רוצות שהמדינה תהיה בכלל קיימת הוא מצב מעניין, בלשון המעטה.

מה שמקשה עוד יותר על המצב הוא העובדה שההבדלים בין שני הצדדים הם לא רק לאומיים, אלא גם פוליטיים. פלנדריה, אם נסתכל עליה כארץ בפני עצמה, היא אולי הארץ הימנית ביותר במערב אירופה. ולוניה לעומת זאת, במיטב המסורת הצרפתית, רק הולכת יותר ויותר לכיוון הסוציאליזם. השמרנים הפלמים והסוציאליסטים הוולונים יותר ויותר סולדים אלה מאלה; ובהתאם, הופך להיות יותר ויותר קשה להקים ממשלה.

כרגע, מכיוון שהסוציאליסטים נראים די נחושים לא לשבת בממשלה עם אף אחת משתי המפלגות הפלמיות המובילות, נראה שהאפשרות הסבירה ביותר היא ממשלת "כולם חוץ מהלאומנים הפלמים והקומוניסטים", אבל גם זה יהיה אתגר רציני. ממשלה בלגית בדרך כלל אמורה לכלול לא רק רוב בפרלמנט הכללי, אלא גם רוב וולוני ורוב פלמי. בלי שתי המפלגות הגדולות, זו תהיה ממשלה צרפתית באופן מובהק. ואם זה יעבוד בינתיים, איך זה ישפיע על ההצבעה הפלמית בבחירות הבאות? אם הלאומנים רק יתחזקו, איך תיראה הקמת הממשלה הבאה? מחבר המאמר מתאר את המלכוד – הקיטוב ההולך וגובר מאלץ לשקול שינויי חוקה, אבל אותו הקיטוב גם מונע כל אפשרות לשיתוף פעולה שיאפשר שינויים כאלה. להערכתו, גם אם תקום ממשלה, את בחירות 2024 המדינה כבר לא תשרוד.

ההולנדים המאופקים פועלים לאט ובשיטתיות, זו לא האווירה הים־תיכונית בקטלוניה (אם כי גם שם זזים די לאט). גם אם בכל שנה כותבים על כמה הממלכה הבלגית עומדת להתפרק וזה אף פעם לא קורה, ייתכן שזה פשוט מתקדם לאט ובזהירות, אבל עדיין מתקדם.

6 מחשבות על “קץ ההיסטוריה הבלגית

  1. ההולנדים המאופקים פועלים לאט ובשיטתיות??? אתה בודק את אינטלגנציית הקוראים?

    הבלגים משלמים את שיעור המסים הגבוה ביותר בעולם, אפילו טינטין החזיק באזרחות של ברודוריה

    אהבתי

  2. שתי שאלות:

    א. האם יש סיכוי סביר שהולנד "תאמץ" (בדרך כלשהי) את הפלמים ו/או שצרפת "תאמץ" את הוולנים? כלומר, במקום שיקומו שתי מדינות חדשות, על חורבות בלגיה ז'ל, הולנד ו/או צרפת יגדלו.

    ב. בהנחה שהזוג הבלגי הלא מאושר מתקרב לגירושים – מי יקבל את החזקה על המוני "הילדים" המוסלמים (הגודשים את עיר הבירה בריסל) ?

    —————

    נזכרתי במאמר מתורגם, מעט ישן (כמעט 4 שנים), הטוען שבריסל היא בירת הג'יהאד של אירופה ומנסה להסביר מדוע.
    בעיני רצוי שכל מי שמתעניין בעתיד בלגיה יקרא אותו. מאוד לא ברור כיצד המדינות החדשות, פלנדריה וולוניה, יצליחו להתמודד עם בעייה שמדינת בלגיה כשלה מלהתמודד אתה.

    https://he.gatestoneinstitute.org/7683/%D7%91%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%92%D7%99%D7%94%D7%90%D7%93

    אהבתי

    • א. בטווח הארוך נראה לי די סביר שכן. בינתיים הפלמים וההולנדים קצת נזהרים לא לדבר על זה, אבל די ברור שזו אפשרות מתבקשת. העובדה שפלנדריה היא לא חלק מהולנד היא סוג של צירוף מקרים היסטורי. וכל זה נכון עוד יותר לוולוניה, שבלי האשליות על ממלכת בלגיה אין שום משמעות לקיום עצמאי שלהם.
      מצד שני, גם קיומה של אוסטריה כמדינה נפרדת מגרמניה היא סוג של צירוף מקרים היסטורי, וזה מחזיק מעמד בינתיים. אז מי יודע.

      ב. בריסל היא נושא מאוד שנוי במחלוקת בדיונים האלה, עיר פלמית במקור שעברה "צרפתיזציה" כמעט מוחלטת, בנוסף להגירה מבחוץ. בינתיים הכול פתוח, היא יכולה למצוא את עצמה בכל אחד מהצדדים, או אולי יימצא לה איזשהו פתרון נפרד (עיר מדינה עצמאית כמו לוקסמבורג, או עיר פדרלית של האיחוד האירופי אם הוא יהיה קיים עדיין). לגבי המוסלמים, מהגרים מוסלמים יש גם בהולנד וגם בצרפת, ואולי סידור חדש לבלגיה גם יקל על ההתמודדות עם הגורמים הבעייתיים שם.

      אהבתי

  3. אוף טופיק,

    או אולי סימנים ראשונים לקץ התרבות השבדית.

    תובנות של ישראלית, החייה כרגע בשבדיה, על נקודות שוני בין ישראל לשבדיה. .
    מעט ארוך מדי אבל בעיני מעניין.

    לטענתה, השיטה הכלכלית השבדית התאימה להפליא לבני התרבות השבדית. מכאן שהיא כנראה לא תתאים לבני תרבויות מאוד שונות מהשבדית, כמו התרבות הישראלית.
    השם שנבחר לכתבה: "לאגום" מה שטוב לשבדים.

    אבל לאחרונה גם המערכת השבדית מתחילה לחרוק.
    לא רק בשל ההגירה המסיבית, של אנשים שלא יכולים /לא מעונינים להשתלב ולהתאים את עצמם. גם בשל הדור השבדי הצעיר.

    https://hashiloach.org.il/%d7%9c%d7%90%d7%92%d7%95%d7%9d-%d7%90%d7%95-%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%98%d7%95%d7%91-%d7%9c%d7%a9%d7%91%d7%93%d7%99%d7%9d/

    קטע מהכתבה:
    " … השבדי הממוצע לא ירגיש בנוח להפגין ביטחון עצמי מוצק (גם אם איננו, באופן אישי, נעדר ביטחון) כיוון שבמפגן כזה טמון רמז של התנשאות ושלילת האחר – חטאים חמורים מאוד במרקם התרבותי המקומי. קברניטי מערכת החינוך מוטרדים מאוד מהתופעה הזו, והם הוסיפו בשנה האחרונה שיעור ייחודי לסילבוס: "שיעור יזמות" (Entreprenörskaps lärande). זה אולי לא יצליח למזער את מספר הנופלים אלי-רשת-ביטחון, אבל בשבדיה מקווים שלפחות את שאר בוגרי מערכת החינוך זה יצליח קצת לקדם מעבר ל"לאגום" המוכר והנוח.

    "אין בשבדית המילה 'תושייה'", מסכם החבר; "האתוס הישראלי מיוסד על זה שהצלחנו לשרוד מן השואה, מן העלייה, מן המעברות, והללויה – התגברנו. פה זה פשוט לא. מי שיתאמץ מאוד יכול להצליח. אבל העניין הוא שאם אתה לא מתאמץ בכלל – לא קרה כלום. אלה שיתאמצו ויצליחו, יגלו מהר מאוד שבעולם של הסכמי שכר קיבוציים, השכר שלהם לא בשמיים. אלו שלא מתאמצים – יקבלו עוד הזדמנות ועוד הזדמנות, תמיד על חשבון המדינה, עד שיעברו לשלב הבא".

    ההתפוררות
    מהגר איראני הגיע לדלפק בחנות נעליים כשבידיו זוג נעליים שקנה לפני שלוש שנים, והקבלה מהקנייה. "הן נקרעו", הוא טען, וביקש מהמוכרת 70% החזר כפי שמגיע לו בחוק.

    המוכרת התנצלה בכל פה ואמרה שלפי החוק, כעבור שלוש שנים מגיעים לו רק 40% החזר.

    הלקוח התעקש, ביקש לדבר עם הבוס, גיגל את החוק להגנת הצרכן, והמוכרת – קצת מבוהלת – בשלהּ: "סליחה, אדוני, אני לא יכולה לתת לך יותר מ-40% החזר".

    האיראני נסוג מעט, חשב, ואז שאל אותה: "טוב, אולי 60%?"

    את הסיפור הזה סיפר לי תושב מקומי, שבמקרה עמד מאחורי אותו לקוח איראני בתור לקופה. הסיפור המשעשע תופס במדויק את המבוכה של תרבות החוק והסדר לנוכח תרבות הבזאר של המזרח התיכון.

    אבל הסיפור הזה מייצג עוד דבר, עמוק הרבה יותר: האמון שנסדק. החוק השבדי אולי נשמר עדיין, אבל עוד ועוד אנשים כבר לא רואים בו ערובה לקיומה של חברה הוגנת, אלא פתח לניצול ולמירוב רווחים אישיים. תמיד קל להסתכל על פערי התרבות של המהגרים מהמזרח התיכון, אבל המוני הצעירים הצובאים על הקצבאות מייצגים יותר מכל את מה שהשתנה בשבדיה, ובעיקר את הכרסום במה שנהוג לכנות "ערכים שבדיים".

    השאלה "מהם ערכים שבדיים?" היא השאלה הכי מעוררת-מחלוקת בשבדיה היום, כך שזה לא כל-כך שבדי לדבר על זה… אבל אם תגגלו את זה (בשבדית, כמובן: svenska värden) תגלו שיש מילים החוזרות על עצמן שוב ושוב: קונצנזוס, יושרה, אחריות, שוויון; ואם תעיינו במצעים של המפלגות השונות, תגלו שוב: שוויון, אחריות, שותפות וכן הלאה.[6] העניין השבדי בערכים המשותפים מתבטא בתרבות חזקה של גיבוש "ערכי ליבה" (Värdegrund) בכל ארגון וחברה … "

    Liked by 1 person

    • מעניין מאוד, גם בדמיון וגם בשוני מול המצב בהולנד ובמדינות מערב־אירופאיות אחרות. במיוחד מעניינת ההתייחסות לשוני בין הדור הצעיר לבין קודמיו, משהו שאני כבר די הרבה זמן מתרשם ממנו – הרבה אנשים מוטרדים מהאפשרות שהגירה מוסלמית "תחריב" את התרבות האירופאית, אבל עד כמה שאני רואה חוד החנית של מחריבי אותה התרבות מורכב מהאירופאים עצמם. המהגרים לפעמים עוזרים, אבל לא בהכרח ברמה שנהוג לחשוב ודווקא לא מעט מהם מוצאים את עצמם במחנה המגן על ערכי המערב (כל זה בעיקר בהולנד ובמדינות צפון אירופה, יכול להיות שבצרפת לדוגמה המצב שונה).

      Liked by 1 person

  4. לצערי, נראה שהגיע הזמן שאחסום את האפשרות להגיב מיידית לרשומות בבלוג הזה מחשבונות לא מזוהים, ותגובות כאלה ידרשו אישור לפני פרסום. נראה שרוב הבלוגים מגיעים בסופו של דבר למצב הזה, והגיע גם תורי.

    לא יודע מה ההנאה ששואבים אנשים מפרסום תגובות שהם יודעים שיימחקו, אולי כשהתגובות מלכתחילה לא תתפרסמנה זה יהיה פחות מושך. בכל מקרה, מגיבים יקרים – אני מאחל לכם מציאת תחביב מועיל יותר.

    לכל המגיבים שמעוניינים להגיב תגובות ענייניות ורלוונטיות, או לפחות תגובות שאינן מיועדות להתנגחות חסרת־טעם באחרים – מקווה שהמדיניות החדשה לא תעיק עליכם יותר מדי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s